בס"ד
"נשים בציון עינו". (איכה ה').
המפרשים מקשים, איך עלה בידי הצוררים להחריב את בית המקדש ולפרוע פרעות בישראל בצורה הקשה והמרה אשר עשו, הרי כל מהלך החורבן היה דבר לא שיכלי, עם ישראל היה עם חזק עם צבא חזק, עם עשיר מאוד, מתורבת מאוד, פתאום בימים בודדים הכל קורס, הכל נחרב, לא נשאר מאומה ובניה של אלפי שנים נחרבת בהנף יד, איך קורה כדבר התמוה הזה?,
חורבן צריך לבוא בהדרגה, קריסה איטית אך לא קריסה פתאומית שלא נשאר מהאומה הגדולה ביותר והעם חזק ביותר מאומה.
אלא מפרשים חז"ל ואומרים, ישנם שני כוחות של הסיטרא אחרא, האחת שמה מחלת ואחת שמה לילית ולמחלת יש תע"ח חיילות כמניין מחלת וכן ללילית יש ת"פ חיילות כמנין שמה והם ממלאים את חלל העולם ותמיד על ידי מצוות ומעשים טובים של הצדיקים והחסידים מרפים את כוחם ומחלישים אותם.
ועוד הכוחות של שני הכוחות האלו שונים לחלוטין, מחלת כוחה בשירה, זימרה, עוללות, מחולות, צחוק וקלות ראש, לילית כוחה בעצבות, בצער, ביאוש, בחוסר מעש ותמיד שני הכוחות האלה במלחמה מתמדת, שמחה בעבירות ובעוללות או יאוש מהחיים, יאוש מכל מעשה טוב והכח שהעולם שורד בו הוא הליכה בין העצבות לשמחה בין שני הכוחות הרעים האלה שממלאים את חלל העולם.
והנה בשעת החורבן דבר שלא אירע מעולם, שני הכוחות האלו התחברו ונהיו אחד, החיבור הזה הביא את העוצמה והכוח המר והקשה שאף דבר לא עמד כנגדם וכך בא חורבן הבית בצורה לא אנושית, לא מובנת ולא מקובלת. ולכן הקריסה והנפילה הייתה קריסה ונפילה לא שכלית לא מובנת ולא בדרך טבע.
והנה בימים אלו ימים של התבוננות על העבר וקבלה לעתיד צריכים להתבונן איך קרה כדבר הזה ששני הכוחות הללו התחברו לאחד, איך מונעים ונמנעים מחיבור זה של כוחות הרוע האלה שוב יחד?.
אלא אפשר לבאר ולאמר: "ה' צילך על יד ימיניך", העולם מתנהג עם האדם כמו צל, כשם שהאדם נוהג כך העולם נוהג עמו "ונתתי לך רחמים וריחמתיך", כאשר האדם מרחם רחמים באים גם עליו בדרך שאדם נוהג ועושה כך העולם מתנהג כלפיו.
והנה בדור החורבן היה דבר קשה ביותר, אנשים היה בתוכם שני הכוחות האלה יחד לילית ומחלת, מצד אחד יאוש ועצבות מכח לילית, ומצד שני שמחה ועוללות מכח מחלת, והעירבוב הזה והברית שנכרתה בנפש אותו הדור בנפש האנשים של שלום בין מחלת ולילית ,והמרחק אצל האנשים ממחלת ולילית היה כחוט השערה גרם שכך גם ינהגו באותו הדור מחלת ולילית ומזה נצמח ונבנה החורבן הגדול של חורבן בית המקדש.
והנה המלחמה בדור הזה לעמול ולעבוד ולשמור ולהזהר מהמחלת של הסיטרא אחרא ומהלילית של הסיטרא אחרא ויזהר האדם לא להיות פוסח על שני הסעיפים בשמחת הרע ובעצבות הרע.
ונשתדל לתקן עולם במלכות שד-י. נעלה ונתעלה ונזכה לבנין אריאל במהרה בימינו.
"נשים בציון עינו". (איכה ה').
המפרשים מקשים, איך עלה בידי הצוררים להחריב את בית המקדש ולפרוע פרעות בישראל בצורה הקשה והמרה אשר עשו, הרי כל מהלך החורבן היה דבר לא שיכלי, עם ישראל היה עם חזק עם צבא חזק, עם עשיר מאוד, מתורבת מאוד, פתאום בימים בודדים הכל קורס, הכל נחרב, לא נשאר מאומה ובניה של אלפי שנים נחרבת בהנף יד, איך קורה כדבר התמוה הזה?,
חורבן צריך לבוא בהדרגה, קריסה איטית אך לא קריסה פתאומית שלא נשאר מהאומה הגדולה ביותר והעם חזק ביותר מאומה.
אלא מפרשים חז"ל ואומרים, ישנם שני כוחות של הסיטרא אחרא, האחת שמה מחלת ואחת שמה לילית ולמחלת יש תע"ח חיילות כמניין מחלת וכן ללילית יש ת"פ חיילות כמנין שמה והם ממלאים את חלל העולם ותמיד על ידי מצוות ומעשים טובים של הצדיקים והחסידים מרפים את כוחם ומחלישים אותם.
ועוד הכוחות של שני הכוחות האלו שונים לחלוטין, מחלת כוחה בשירה, זימרה, עוללות, מחולות, צחוק וקלות ראש, לילית כוחה בעצבות, בצער, ביאוש, בחוסר מעש ותמיד שני הכוחות האלה במלחמה מתמדת, שמחה בעבירות ובעוללות או יאוש מהחיים, יאוש מכל מעשה טוב והכח שהעולם שורד בו הוא הליכה בין העצבות לשמחה בין שני הכוחות הרעים האלה שממלאים את חלל העולם.
והנה בשעת החורבן דבר שלא אירע מעולם, שני הכוחות האלו התחברו ונהיו אחד, החיבור הזה הביא את העוצמה והכוח המר והקשה שאף דבר לא עמד כנגדם וכך בא חורבן הבית בצורה לא אנושית, לא מובנת ולא מקובלת. ולכן הקריסה והנפילה הייתה קריסה ונפילה לא שכלית לא מובנת ולא בדרך טבע.
והנה בימים אלו ימים של התבוננות על העבר וקבלה לעתיד צריכים להתבונן איך קרה כדבר הזה ששני הכוחות הללו התחברו לאחד, איך מונעים ונמנעים מחיבור זה של כוחות הרוע האלה שוב יחד?.
אלא אפשר לבאר ולאמר: "ה' צילך על יד ימיניך", העולם מתנהג עם האדם כמו צל, כשם שהאדם נוהג כך העולם נוהג עמו "ונתתי לך רחמים וריחמתיך", כאשר האדם מרחם רחמים באים גם עליו בדרך שאדם נוהג ועושה כך העולם מתנהג כלפיו.
והנה בדור החורבן היה דבר קשה ביותר, אנשים היה בתוכם שני הכוחות האלה יחד לילית ומחלת, מצד אחד יאוש ועצבות מכח לילית, ומצד שני שמחה ועוללות מכח מחלת, והעירבוב הזה והברית שנכרתה בנפש אותו הדור בנפש האנשים של שלום בין מחלת ולילית ,והמרחק אצל האנשים ממחלת ולילית היה כחוט השערה גרם שכך גם ינהגו באותו הדור מחלת ולילית ומזה נצמח ונבנה החורבן הגדול של חורבן בית המקדש.
והנה המלחמה בדור הזה לעמול ולעבוד ולשמור ולהזהר מהמחלת של הסיטרא אחרא ומהלילית של הסיטרא אחרא ויזהר האדם לא להיות פוסח על שני הסעיפים בשמחת הרע ובעצבות הרע.
ונשתדל לתקן עולם במלכות שד-י. נעלה ונתעלה ונזכה לבנין אריאל במהרה בימינו.
No comments:
Post a Comment