בס"ד
מעשה ברבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא שהיו עולים לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיוצא מבית קודשי קודשים התחילו הם בוכים ורבי עקיבא מצחק, אמרו לו: מפני מה אתה מצחק, אמר להם: מפני מה אתם בוכים, אמרו לו: מקום שכתוב בו הזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הולכים בו ולא נבכה, אמר להם: לכן אני מצחק וכו' והביא להם הפסוק בזכריה: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" וכו'. אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחתמתו.
וצריך להקשות על הגמרא במסכת מכות דף כ"ד: וכי התנאים הגדולים לא ידעו את הפסוק המובא בזכריה?.
אלא ישנם שני סוגים של אנשים בעולם, סוג אחד כשרואים צרה ובעיה בורחים ואינם רוצים להתמודד עם הבעיה, מוכנים לאבד ולהפסיד את כל אשר להם רק שלא להתמודד עם צרה ובעיה וסוג שני של אנשים שרואים את הצרה והבעיה ואת הקושי אך מסתכלים, עם כל הצער, עם כל הקושי, עם כל הבעיות, מה יהיה מעבר לצער ולקושי ולבעיות.
וכמו שמסופר על יהודי עשיר אשר היה בעל חסד גדול ובעל צדקה מרובה אשר רצה לקנות יער גדול מעבר לים אשר עציו היו עצים להסקה והנה הזדמן באותו העת שרב צדיק חסיד וקדוש הגיע לעיר, הלך אותו בעל הבית עשיר לרב ושאל והתיעץ עימו האם לקנות את השדה ואמר את כל התלבטויותיו לכאן ולכאן, הצדיק הרגיש שבעל הבית כן חפץ בקנית השדה אך לאחר התבוננות רבה ומחשבה עמוקה החליט הצדיק ואמר: אל תקנה את היער עם העצים. החסיד העשיר קיבל את דברי הרב בצער והחליט לא לקנות את היער.
הנה עברו כמה שבועות וצדיק וחסיד אחר בא לפקוד את העיר, נכנס אליו אותו עשיר ושאל אותו האם לקנות את היער ההוא או לא לקנות, הצדיק התבונן וחשב רבות ואז ענה: תקנה במזל טוב.
החסיד העשיר אשר ליבו נטה כן לקנות את היער שמח והחליט לעשות כעצת הרב השני לקנות את היער, מיד אירגן את הסכום העצום של הכסף, שלח אותו, חתם על החוזים וקנה את היער. אחרי כמה שבועות יצא לדרך ארוכה לראות את אשר קנה והנה כשהתקרב ליער שמועה קשה הגיע לאוזניו, שטפונות רבים וקשים פקדו את היער וכל העצים הושחתו ונמחו מן העולם, הצטער החסיד צער גדול ואמר בליבו: אוי לי שלא שמעתי לצדיק הראשון שבא לעיר, אוי לי ששמעתי לצדיק השני וקניתי את היער רוב כספי הלך לשוא רוב עמלי הלך לתוהו. אחרי יאוש מרובה של שעות ארוכות החליט בכל אופן להכנס לתוך היער ולראות את מה שהיה לו ולא נשאר לו, הלך בצער גדול וביאוש ונכנס לעובי היער והנה רואה הוא שרובו של היער נשחת אך נשארו עוד עצים ובברור קצר אשר עשה נודע לו שמחיר העצים עלה מאוד בגלל החורבן של השטפונות אשר גרמו וכל עץ אחד שוה כשלושים עצים או יותר ובחישוב קצר ראה שהעצים שנשארו ביער המעטים שוים הם ארבעה או חמישה פעמים יותר מהיער השלם לפני חורבנו. שמח החסיד שמחה גדולה ואמר בליבו: ברוך ה' ששמעתי לרב השני ולא לראשון, אם הייתי שומע לראשון לא הייתי מרויח את כספי אשר לא הרווחתי כל ימי חיי בפעם אחת. מיד מכר את העצים והתעשר עושר מרובה. לאחר כמה חודשים הצדיק השני שוב בא לבקר בעיר, נכנס אליו החסיד בשמחה גדולה ובתשורה גדולה ואמר לו: רבי הצדיק התיעצתי עם צדיק ראשון ואמר לי לא לקנות, התיעצתי איתך ואמרת לי לקנות והכפלתי את כספי כמה וכמה פעמים, אני מודה לה' ששמעתי לכבודו. ענה לו הצדיק ואמר: אל תטעה שהצדיק הראשון טעה במחשבתו, הצדיק הראשון כשראה אותך ואת כוחותיך וברוח הקודש ובצדקותו הבחין בחורבן של היער על ידי השטפונות, יעץ לך לא לקנות את היער, בשביל מה להכנס לחורבן כל כך גדול וגם זה היה אופיו של הצדיק ואמונתו, כשיש צרות ובעיות מסוג זה שב ואל תעשה עדיף מקום ועשה, אך אני כשראיתי אותך ראיתי את החורבן של היער אך התעמקתי יותר עמוק והסתכלתי אחרי החורבן מה יהיה וראייתי לא עצרה ברגע של החורבן אלא שלב לאחר מכן, לכן דעתי הייתה כן לקנות את היער.
יש אנשים שהקשיים מרתיעים אותם ועוצרים אותם והנפש והאופי שלהם לא בנוי ללכת שלבים כאלה קדימה ויש אנשים שמוכנים לסבול ולהצטער ולראות את האור שאחרי החושך.
וזה היה חילוק בין חכמים ורבי עקיבא, חכמים כשראו את בית המקדש חרב ואת הזוועה הגדולה הצטערו צער מרובה ובכו בכי גדול, אך רבי עקיבא אמר להם: תלכו לאחרי החורבן, לאחרי החושך, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים. לכן חכמים אמרו לרבי עקיבא: עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.
יש מצבים בחיים שהדברים הגדולים באים אחרי חורבנות וחושך גדול, "ויהי ערב ויהיה בקר", לפני הבקר יש ערב, יש חושך, אפלה ועלטה, אך כשמתעקשים ומאמינים ומתחזקים והאמונה בהקב"ה ללא עוררים מגיעים בסוף לעוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים.
עברנו את ימי בין המצרים, ימים אשר חשים בהם את המרירות בכל דבר ובכל עניין, נכנסים אנו לימים של תקוה, של אמונה, של ביטחון, של חיזוק הנפש ושל ידיעה ברורה שלא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב.
מבקשים אנו מכל אהובנו וחביבנו השתדלו והרבו תחינה ותפילה לפני קל מלך רם ונישא שיטיב עימנו וישלח מזור ומרפא לנו ושנזכה לאור חדש על ציון תאיר.
שבת היא מלזעוק וישועה ורפואה קרובה לבוא, לכן ירבו בשבת קודש באמירת תהילים.
ונזכה בע"ה לגאולה שלמה בקרוב.
מעשה ברבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא שהיו עולים לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיוצא מבית קודשי קודשים התחילו הם בוכים ורבי עקיבא מצחק, אמרו לו: מפני מה אתה מצחק, אמר להם: מפני מה אתם בוכים, אמרו לו: מקום שכתוב בו הזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הולכים בו ולא נבכה, אמר להם: לכן אני מצחק וכו' והביא להם הפסוק בזכריה: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" וכו'. אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחתמתו.
וצריך להקשות על הגמרא במסכת מכות דף כ"ד: וכי התנאים הגדולים לא ידעו את הפסוק המובא בזכריה?.
אלא ישנם שני סוגים של אנשים בעולם, סוג אחד כשרואים צרה ובעיה בורחים ואינם רוצים להתמודד עם הבעיה, מוכנים לאבד ולהפסיד את כל אשר להם רק שלא להתמודד עם צרה ובעיה וסוג שני של אנשים שרואים את הצרה והבעיה ואת הקושי אך מסתכלים, עם כל הצער, עם כל הקושי, עם כל הבעיות, מה יהיה מעבר לצער ולקושי ולבעיות.
וכמו שמסופר על יהודי עשיר אשר היה בעל חסד גדול ובעל צדקה מרובה אשר רצה לקנות יער גדול מעבר לים אשר עציו היו עצים להסקה והנה הזדמן באותו העת שרב צדיק חסיד וקדוש הגיע לעיר, הלך אותו בעל הבית עשיר לרב ושאל והתיעץ עימו האם לקנות את השדה ואמר את כל התלבטויותיו לכאן ולכאן, הצדיק הרגיש שבעל הבית כן חפץ בקנית השדה אך לאחר התבוננות רבה ומחשבה עמוקה החליט הצדיק ואמר: אל תקנה את היער עם העצים. החסיד העשיר קיבל את דברי הרב בצער והחליט לא לקנות את היער.
הנה עברו כמה שבועות וצדיק וחסיד אחר בא לפקוד את העיר, נכנס אליו אותו עשיר ושאל אותו האם לקנות את היער ההוא או לא לקנות, הצדיק התבונן וחשב רבות ואז ענה: תקנה במזל טוב.
החסיד העשיר אשר ליבו נטה כן לקנות את היער שמח והחליט לעשות כעצת הרב השני לקנות את היער, מיד אירגן את הסכום העצום של הכסף, שלח אותו, חתם על החוזים וקנה את היער. אחרי כמה שבועות יצא לדרך ארוכה לראות את אשר קנה והנה כשהתקרב ליער שמועה קשה הגיע לאוזניו, שטפונות רבים וקשים פקדו את היער וכל העצים הושחתו ונמחו מן העולם, הצטער החסיד צער גדול ואמר בליבו: אוי לי שלא שמעתי לצדיק הראשון שבא לעיר, אוי לי ששמעתי לצדיק השני וקניתי את היער רוב כספי הלך לשוא רוב עמלי הלך לתוהו. אחרי יאוש מרובה של שעות ארוכות החליט בכל אופן להכנס לתוך היער ולראות את מה שהיה לו ולא נשאר לו, הלך בצער גדול וביאוש ונכנס לעובי היער והנה רואה הוא שרובו של היער נשחת אך נשארו עוד עצים ובברור קצר אשר עשה נודע לו שמחיר העצים עלה מאוד בגלל החורבן של השטפונות אשר גרמו וכל עץ אחד שוה כשלושים עצים או יותר ובחישוב קצר ראה שהעצים שנשארו ביער המעטים שוים הם ארבעה או חמישה פעמים יותר מהיער השלם לפני חורבנו. שמח החסיד שמחה גדולה ואמר בליבו: ברוך ה' ששמעתי לרב השני ולא לראשון, אם הייתי שומע לראשון לא הייתי מרויח את כספי אשר לא הרווחתי כל ימי חיי בפעם אחת. מיד מכר את העצים והתעשר עושר מרובה. לאחר כמה חודשים הצדיק השני שוב בא לבקר בעיר, נכנס אליו החסיד בשמחה גדולה ובתשורה גדולה ואמר לו: רבי הצדיק התיעצתי עם צדיק ראשון ואמר לי לא לקנות, התיעצתי איתך ואמרת לי לקנות והכפלתי את כספי כמה וכמה פעמים, אני מודה לה' ששמעתי לכבודו. ענה לו הצדיק ואמר: אל תטעה שהצדיק הראשון טעה במחשבתו, הצדיק הראשון כשראה אותך ואת כוחותיך וברוח הקודש ובצדקותו הבחין בחורבן של היער על ידי השטפונות, יעץ לך לא לקנות את היער, בשביל מה להכנס לחורבן כל כך גדול וגם זה היה אופיו של הצדיק ואמונתו, כשיש צרות ובעיות מסוג זה שב ואל תעשה עדיף מקום ועשה, אך אני כשראיתי אותך ראיתי את החורבן של היער אך התעמקתי יותר עמוק והסתכלתי אחרי החורבן מה יהיה וראייתי לא עצרה ברגע של החורבן אלא שלב לאחר מכן, לכן דעתי הייתה כן לקנות את היער.
יש אנשים שהקשיים מרתיעים אותם ועוצרים אותם והנפש והאופי שלהם לא בנוי ללכת שלבים כאלה קדימה ויש אנשים שמוכנים לסבול ולהצטער ולראות את האור שאחרי החושך.
וזה היה חילוק בין חכמים ורבי עקיבא, חכמים כשראו את בית המקדש חרב ואת הזוועה הגדולה הצטערו צער מרובה ובכו בכי גדול, אך רבי עקיבא אמר להם: תלכו לאחרי החורבן, לאחרי החושך, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים. לכן חכמים אמרו לרבי עקיבא: עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.
יש מצבים בחיים שהדברים הגדולים באים אחרי חורבנות וחושך גדול, "ויהי ערב ויהיה בקר", לפני הבקר יש ערב, יש חושך, אפלה ועלטה, אך כשמתעקשים ומאמינים ומתחזקים והאמונה בהקב"ה ללא עוררים מגיעים בסוף לעוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים.
עברנו את ימי בין המצרים, ימים אשר חשים בהם את המרירות בכל דבר ובכל עניין, נכנסים אנו לימים של תקוה, של אמונה, של ביטחון, של חיזוק הנפש ושל ידיעה ברורה שלא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב.
מבקשים אנו מכל אהובנו וחביבנו השתדלו והרבו תחינה ותפילה לפני קל מלך רם ונישא שיטיב עימנו וישלח מזור ומרפא לנו ושנזכה לאור חדש על ציון תאיר.
שבת היא מלזעוק וישועה ורפואה קרובה לבוא, לכן ירבו בשבת קודש באמירת תהילים.
ונזכה בע"ה לגאולה שלמה בקרוב.
No comments:
Post a Comment