בס"ד
"ושמחתם לפני ה' אלוקיכם אתם ובינכם. ובנותיכם".
בפרשת השבוע הקב"ה מצוה את עם ישראל על בניין בית המקדש בבואם לארץ ישראל ועל הקרבת הקורבנות, עולות וזבחים, אך מזהיר אותנו הקב"ה על מצות השמחה ,וצריך להבין אפשר לצוות את האדם באופן אישי שהוא יהיה שמח, איך אפשר לצוות שגם הבנים והבנות יהיו שמחים, לבנים ולבנות זה ציווי אחר להיות בשמחה, איך אפשר לצוות את ההורים שאף הבנים והבנות יהיו בשמחה?.
אלא אפשר לבאר ולאמר: מובא במדרש תנחומא בשעת פטירתו של משה רבנו באו ואמרו לו: הגיע השעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם: המתינו לי עד שאברך את ישראל. נטל משה רבנו שתי ידיו והניחם על ליבו ואמר לישראל ראו מה אחריתו של בשר ודם.
והנה מדרש זה תמוה ביותר, מדוע רק לפני פטירתו כך עשה משה ומדוע שם את ידיו על ליבו ועל מה היה צריך לאסוף את כל בני ישראל בכדי לאמר דברים אלו?.
אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול: כאשר רוצים לדעת מי האדם ואיך התנהגותו ואיך מעשיו בודקים אותו בדרך אחת, על ידי ילדיו, אם הילדים הגונים וטובים והולכים בדרך ישרה ובדרך הגונה סימן שגם האדם היה איש הגון איש ישר ומעשיו מעשים טובים אך אם ילדיו בעלי מידות רעות סימן שהאדם מעשיו ודרכיו לא היו ישרים ואמיתיים וליבו אינו כמעשיו.
אם כן מבחן חיי האדם הם יוצאי חלציו וזה מה שאמרו חז"ל: ואת עמלנו אלו הילדים, התוצאה של כל העמל של האדם הם מעשיהם של הילדים של האדם. וזה מה שאמרו חז"ל: "הטיבה אחריתנו מראשיתנו" שאחריתנו, אלו הילדים, יהיו בדרך טובה ואז מורה הדבר שאף הראשית, החיים של האדם, היו בדרך הגונה. ועיקר המבחן של הילדים מורה על לב האדם האם ליבו היה הגון או לא, כפי שהגמרא מספרת (במסכת סנהדרין) שהייתה שנה אחת עם עצירת גשמים וחכמים התפללו על הגשם ולא נענו אך כאשר בא רבי יהודה חלץ נעל אחת בכדי לפתוח בתפילה מיד החלו לרדת גשמים,
אמרו חכמים: אנחנו שעוסקים במסכת עוקצין החמורה והעמדנו שלוש עשרה ישיבות שילמדו מסכת זו וצווחנו כל היום בתפילה לא נעננו רבי יהודה חלץ רק נעל אחת מיד נענה, היתכן וכיצד?.
מתרצת הגמרא, רבי יהודה ליבו היה טהור כאשר לב האדם טהור ישנם תוצאות מושלמות ושלמות. לומדים אנו מזה שיש שני כוחות מורכבים באדם, המעשים והלב, במעשה האדם האדם יכול להשיג דברים אך שיהיה ממנם תולדות מושלמות צריך את הלב. ולכן "קודשא בריך הוא ליבא בעי" ודברים בלי לב הם שטחיים ובלי שורשים ובלי המשך, דברים עם לב טהור הם אמיתיים חזקים לאורך זמן עם תולדות.
ולכן משה רבנו לפני פטירתו אוסף את כל עם ישראל, שם את ידיו על ליבו ואומר לבני ישראל: זה דרך העולם אך אם הלב שלם יש המשך לדרך.
ולכן הקב"ה מצוה שמחה לאדם ואף שמחה לבניו כי אם האדם נוהג בהגינות ובלב שלם גם בניו כך ינהגו ואפשר לצוות אותו "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם אתם ובניכם ובנותיכם" כי האדם ובניו נהיים כמקשה אחת.
יהי רצון שתשרה הברכה במעשה ידנו ונראה פרי מעמלנו ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.
"ושמחתם לפני ה' אלוקיכם אתם ובינכם. ובנותיכם".
בפרשת השבוע הקב"ה מצוה את עם ישראל על בניין בית המקדש בבואם לארץ ישראל ועל הקרבת הקורבנות, עולות וזבחים, אך מזהיר אותנו הקב"ה על מצות השמחה ,וצריך להבין אפשר לצוות את האדם באופן אישי שהוא יהיה שמח, איך אפשר לצוות שגם הבנים והבנות יהיו שמחים, לבנים ולבנות זה ציווי אחר להיות בשמחה, איך אפשר לצוות את ההורים שאף הבנים והבנות יהיו בשמחה?.
אלא אפשר לבאר ולאמר: מובא במדרש תנחומא בשעת פטירתו של משה רבנו באו ואמרו לו: הגיע השעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם: המתינו לי עד שאברך את ישראל. נטל משה רבנו שתי ידיו והניחם על ליבו ואמר לישראל ראו מה אחריתו של בשר ודם.
והנה מדרש זה תמוה ביותר, מדוע רק לפני פטירתו כך עשה משה ומדוע שם את ידיו על ליבו ועל מה היה צריך לאסוף את כל בני ישראל בכדי לאמר דברים אלו?.
אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול: כאשר רוצים לדעת מי האדם ואיך התנהגותו ואיך מעשיו בודקים אותו בדרך אחת, על ידי ילדיו, אם הילדים הגונים וטובים והולכים בדרך ישרה ובדרך הגונה סימן שגם האדם היה איש הגון איש ישר ומעשיו מעשים טובים אך אם ילדיו בעלי מידות רעות סימן שהאדם מעשיו ודרכיו לא היו ישרים ואמיתיים וליבו אינו כמעשיו.
אם כן מבחן חיי האדם הם יוצאי חלציו וזה מה שאמרו חז"ל: ואת עמלנו אלו הילדים, התוצאה של כל העמל של האדם הם מעשיהם של הילדים של האדם. וזה מה שאמרו חז"ל: "הטיבה אחריתנו מראשיתנו" שאחריתנו, אלו הילדים, יהיו בדרך טובה ואז מורה הדבר שאף הראשית, החיים של האדם, היו בדרך הגונה. ועיקר המבחן של הילדים מורה על לב האדם האם ליבו היה הגון או לא, כפי שהגמרא מספרת (במסכת סנהדרין) שהייתה שנה אחת עם עצירת גשמים וחכמים התפללו על הגשם ולא נענו אך כאשר בא רבי יהודה חלץ נעל אחת בכדי לפתוח בתפילה מיד החלו לרדת גשמים,
אמרו חכמים: אנחנו שעוסקים במסכת עוקצין החמורה והעמדנו שלוש עשרה ישיבות שילמדו מסכת זו וצווחנו כל היום בתפילה לא נעננו רבי יהודה חלץ רק נעל אחת מיד נענה, היתכן וכיצד?.
מתרצת הגמרא, רבי יהודה ליבו היה טהור כאשר לב האדם טהור ישנם תוצאות מושלמות ושלמות. לומדים אנו מזה שיש שני כוחות מורכבים באדם, המעשים והלב, במעשה האדם האדם יכול להשיג דברים אך שיהיה ממנם תולדות מושלמות צריך את הלב. ולכן "קודשא בריך הוא ליבא בעי" ודברים בלי לב הם שטחיים ובלי שורשים ובלי המשך, דברים עם לב טהור הם אמיתיים חזקים לאורך זמן עם תולדות.
ולכן משה רבנו לפני פטירתו אוסף את כל עם ישראל, שם את ידיו על ליבו ואומר לבני ישראל: זה דרך העולם אך אם הלב שלם יש המשך לדרך.
ולכן הקב"ה מצוה שמחה לאדם ואף שמחה לבניו כי אם האדם נוהג בהגינות ובלב שלם גם בניו כך ינהגו ואפשר לצוות אותו "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם אתם ובניכם ובנותיכם" כי האדם ובניו נהיים כמקשה אחת.
יהי רצון שתשרה הברכה במעשה ידנו ונראה פרי מעמלנו ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.
No comments:
Post a Comment