להיזהר שלא לצער אף אדם - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
בס"ד
כאשר בני ישראל יוצאים למלחמת מדין, בפאתי הכניסה לארץ ישראל, המלחמה שלאחריה משה רבנו עתיד להסתלק מן העולם, ניגשים אנשי המלחמה אל משה רבנו ואומרים לו: "עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש ונקריב את קרבן ה'".
ודרשו בגמרא (מסכת שבת) לא נפקד ממנו איש, שלא חטא אחד מישראל בעבירה במלחמה ולמרות שהיו צריכים לאסוף מבנות מדין את תכשיטיהם ושללו שלל גדול במלחמה אף אחד מישראל לא חטא בראיה האסורה או במעשה אסור, למרות שהורידו את התכשיטים מעל גבי בנות מדין הטמאות.
ומקשה הגמרא, אם אף אחד לא חטא ולא נפקד אף אחד מהם בעבירה מדוע צריכים להביא קרבן כפרה?. ומתרצת שם הגמרא שהביאו קרבן על ערעור הלב בעבירה, כי גם אם מידי עבירה ממש יצאנו, מידי ערעור עבירה לא יצאנו.
אפשר לבאר ולאמר פרוש שני, מדוע היו צריכים להביא קורבן. ידועה הגמרא (במסכת חולין): אמר רבי שמעון בן פזי בשעה שברא הקב"ה את שני המאורות הגדולים בא הירח לפני הקב"ה ואמר לו: רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישמשו בכתר אחד, אמר לו הקב"ה: אועיל שכך אמרת לכי והמעיטי את עצמך, אמרה הלבנה להקב"ה: בשביל שאמרתי דבר הגון אמעיט את עצמי, אמר לה הקב"ה: בכל זאת תמעיטי את עצמך,
אך הרבה הקב"ה את צבאה של הירח בכוכבים לרוב כדי לפייסה, ראה הקב"ה שאינה מתפייסת ואמר: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח. וזהו סוד קורבן שעיר ראש חודש שמקריבים בבית המקדש בכל ראש חודש.
וקשה, הלא משפטי ה' אמת צדקו ובודאי אין דבר רע יוצא מה' יתברך ומדוע צריך להביא כביכול כפרה על הקב"ה על שהמעיט את הירח ועוד הקב"ה המעיט את הירח על פי עצת הירח?.
אלא לומדים פה יסוד גדול, אף אם הצער מגיע לאדם ביושר אך בכל אופן צריך להצטער על הצער שנגרם לאדם, כמו שמצאנו במסכת מגילה על הפסוק "ולא קרב זה אל זה כל אותו הלילה", ביקשו מלאכי השרת לאמר שירה כאשר המצרים טבעו בים, אמר להם הקב"ה: איך תאמרו שירה, מעשה ידי טובעים בים ואתם תאמרו שירה.
מה רואים פה?, אפילו מצרים הרשעים אחרי שהרשיעו והחטיאו אך בשעה שמצטערים אין זכות אפילו למלאכי השרת לאמר שירה.
וכך מצאנו אצל רבי אלעזר בן הורקנוס כאשר נידוהו חכמים במחלוקת של תנור של בית אכנעי לקה העולם בשליש ומדוע?, משום שצדיק מצטער כל העולם יחד עמו מצטער.
וזהו סוד הקורבן של מלחמת מדין, אחרי שבני ישראל הכו והרגו אפילו שרשעים היו ובאו על עונשם על מעליליהם ועל מעשיהם הרעים, אך בכל אופן יש בעולם מי שמצטער, צריך להביא קורבן על הצער שמצטער, אפילו שבדין מצטער ובא על עונשו.
והנה ימים אלו ימי בין המצרים, ימים שנחרב בית המקדש בגלל צער של אנשים וחוסר מחשבה על הכאב של השני, נקפיד בנפשנו לראות את צער חברנו, להתבונן מה עובר בדעת חברנו ולא רק לחשוב על מה שמשתלם לנו באותו רגע לאמר ולעשות. וכך נוכל לקרב הגאולה ונזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו
בס"ד
כאשר בני ישראל יוצאים למלחמת מדין, בפאתי הכניסה לארץ ישראל, המלחמה שלאחריה משה רבנו עתיד להסתלק מן העולם, ניגשים אנשי המלחמה אל משה רבנו ואומרים לו: "עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש ונקריב את קרבן ה'".
ודרשו בגמרא (מסכת שבת) לא נפקד ממנו איש, שלא חטא אחד מישראל בעבירה במלחמה ולמרות שהיו צריכים לאסוף מבנות מדין את תכשיטיהם ושללו שלל גדול במלחמה אף אחד מישראל לא חטא בראיה האסורה או במעשה אסור, למרות שהורידו את התכשיטים מעל גבי בנות מדין הטמאות.
ומקשה הגמרא, אם אף אחד לא חטא ולא נפקד אף אחד מהם בעבירה מדוע צריכים להביא קרבן כפרה?. ומתרצת שם הגמרא שהביאו קרבן על ערעור הלב בעבירה, כי גם אם מידי עבירה ממש יצאנו, מידי ערעור עבירה לא יצאנו.
אפשר לבאר ולאמר פרוש שני, מדוע היו צריכים להביא קורבן. ידועה הגמרא (במסכת חולין): אמר רבי שמעון בן פזי בשעה שברא הקב"ה את שני המאורות הגדולים בא הירח לפני הקב"ה ואמר לו: רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישמשו בכתר אחד, אמר לו הקב"ה: אועיל שכך אמרת לכי והמעיטי את עצמך, אמרה הלבנה להקב"ה: בשביל שאמרתי דבר הגון אמעיט את עצמי, אמר לה הקב"ה: בכל זאת תמעיטי את עצמך,
אך הרבה הקב"ה את צבאה של הירח בכוכבים לרוב כדי לפייסה, ראה הקב"ה שאינה מתפייסת ואמר: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח. וזהו סוד קורבן שעיר ראש חודש שמקריבים בבית המקדש בכל ראש חודש.
וקשה, הלא משפטי ה' אמת צדקו ובודאי אין דבר רע יוצא מה' יתברך ומדוע צריך להביא כביכול כפרה על הקב"ה על שהמעיט את הירח ועוד הקב"ה המעיט את הירח על פי עצת הירח?.
אלא לומדים פה יסוד גדול, אף אם הצער מגיע לאדם ביושר אך בכל אופן צריך להצטער על הצער שנגרם לאדם, כמו שמצאנו במסכת מגילה על הפסוק "ולא קרב זה אל זה כל אותו הלילה", ביקשו מלאכי השרת לאמר שירה כאשר המצרים טבעו בים, אמר להם הקב"ה: איך תאמרו שירה, מעשה ידי טובעים בים ואתם תאמרו שירה.
מה רואים פה?, אפילו מצרים הרשעים אחרי שהרשיעו והחטיאו אך בשעה שמצטערים אין זכות אפילו למלאכי השרת לאמר שירה.
וכך מצאנו אצל רבי אלעזר בן הורקנוס כאשר נידוהו חכמים במחלוקת של תנור של בית אכנעי לקה העולם בשליש ומדוע?, משום שצדיק מצטער כל העולם יחד עמו מצטער.
וזהו סוד הקורבן של מלחמת מדין, אחרי שבני ישראל הכו והרגו אפילו שרשעים היו ובאו על עונשם על מעליליהם ועל מעשיהם הרעים, אך בכל אופן יש בעולם מי שמצטער, צריך להביא קורבן על הצער שמצטער, אפילו שבדין מצטער ובא על עונשו.
והנה ימים אלו ימי בין המצרים, ימים שנחרב בית המקדש בגלל צער של אנשים וחוסר מחשבה על הכאב של השני, נקפיד בנפשנו לראות את צער חברנו, להתבונן מה עובר בדעת חברנו ולא רק לחשוב על מה שמשתלם לנו באותו רגע לאמר ולעשות. וכך נוכל לקרב הגאולה ונזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו
No comments:
Post a Comment