ההבדל בין רב לבין צדיק - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

ההבדל בין רב לבין צדיק - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

רב וצדיק זה שני דברים שונים, רב זה אדם שיודע וצדיק זה אדם שזוכר!

ונבאר הדבר על פי משל ונמשל: למלך גדול אשר מלכותו הייתה מן המלכויות החשובות, החזקות ועשירות בעולם, ולו בן יחיד, אשר המלך בנה וציפה שבן זה ירש את כסאו וכל אשר היה בידי המלך, ובכדי לבנות את בנו להיות ממשיך דרכו, סידר המלך שחברת בנו תהיה חברת האנשים הטובים ביותר, בלימודים, בהנהגות וכו'.

אך באחד הימים חורבן גדול, בן המלך עבר על אחת העבירות החמורות ביותר על חוקי המדינה, וכן חוצפתו גברה וגדלה, עד אשר לא יכל להשאירו בביתו ובסביבתו, הרחיקו המלך מביתו ולא רצה לראות את פניו, בן המלך הלך והתדרדר וירד מדחי לדחי, עזב את עיר הבירה והלך לגור ביערות יחד עם הגנבים והשודדים, ושם המשיך להתדרדר עד אשר נהיה ראש הליסטים, סמל השפלות.

הימים עברו וחלפו, ושמו הלך לרעה לפניו, כשפל שבשפלים ונבזה שבנבזים, הימים עברו, השנים חלפו, המלך זקן והתשישות והחולי היא מנת חלקו, ימיו של המלך היו קרובים, הצטער המלך, מי ירש את כסאי?!, היכן בני אהובי?!.

בצר לו, קרא המלך לשר הקרוב אליו ביותר וציוה אותו: לך ליער, מקום משכן בני ותדבר על ליבו לשוב לדרך ישרה ולדרך טובה, הנה ימים ספורים ויקח הוא את הממלכה ואת הממשלה.

השר לקח עימו צבא שלם, חיילים, עוזרים ועוזרי עוזרים, עם רב מאוד, בדרך ליער, לקיים את מצות המלך, ובשליחות של כל יושבי הממלכה הגיע אל היער וחנה במקום מבטחים ושלח שליחים לבן המלך: הנה אני השר הבכיר והחשוב בממלכה, בא בשליחות חשובה ביותר לדבר עימך, צא אלי לפגוש אותי, חיכה השר מן הצהריים לערב, אך אין תשובה מבן המלך, ישנו השר ופמלייתו ביער, ובבוקר עוד מחכים, מדוע בושש לבא? עדיין אין תשובה, עוד יום עבר ועוד יום, הנה שלושה ימים, אמר השר לעוזריו ויועציו: אין זה מכובד לממלכה להשפיל כך את השר החשוב והבכיר, לכן שב לעיר הבירה והודיע למלך: שאין זה דבר הנראה לעין להחזיר את בנו ולכן מודיע הוא על כישלון המשימה, בגלל הבן הסורר אשר הוא אשם בכישלון.

המלך לא התייאש, חשב והחליט לשלוח שליח אחר, חשב כמה ימים מי ראוי ללכת למשימה חשובה ומורכבת זו, החליט לקחת את אחד האנשים החכמים והחשובים בעיר ולשלוח אותו, קרא לו המלך וביקש ממנו: הנה השר הגדול הלך ונכשל, אולי אתה תצליח לעשות דבר גדול זה, אמר האדם החכם: אני אצליח, מיד קיבל על עצמו ויצא לדרך ליער, אך הוא הלך לבד, בלי עוזרים, בלי שומרים, בלי יועצים, הוא לבד בשליחות חשובה זאת, הגיע ליער, חשב ואמר: אם אבוא בגדולות ובנצורות, ודאי לא ישמעו לי, אני אלך כאדם רגיל, אכנס ליער, אתחבב על האנשים הריקים והפוחזים האלו, וכך אוכל להתקרב אליהם, ואולי אגיע לבן המלך ואשפיע עליו, הגיע, נכנס, התחבר, והתחבב, אך כעבור הימים, טעם טעמו של חטא וערב לו ושקע עם יושבי היער ונהיה פוחז כמותם, ונשאר איתם, עברו הימים, המלך דואג לבריאותו, למלכותו, לבנו, לשליחו, מה יעשה? בירר ושאל המלך, והבין שאף עבדו נפל בעצת העריצים והפרוצים, עד שנהיה חלק מהם.

אך המלך לא התייאש, והמשיך בכל כוחו לחפש מי ראוי ומי טוב לילך להביא חזרה את בנו אהובו, הנה חשב ומצא אדם מן הקרובים למלכותו, איש חכם מאוד, עניו ובעל מידות טובות, קרא לו המלך ואמר לו: הנה המעשה והנה התוצאות אשר קרו לכל מי שהלך להביא את בני, מה אתה יכול לעשות? ביקש החכם השלישי זמן להכין את עצמו, עברו הימים, והחכם לא חוזר למלך, קרא לו המלך ושאלו: מדוע בוששת לבא? ענה ואמר: אני עובד על עצמי ללכת לשליחות החשובה הזאת, שאלו המלך: במה אתה עובד על עצמך? ענה ואמר לו: לדעת את עצמי ולזכור את עצמי, מי אני, מה אני, בשליחות מי באתי, ורק כך אוכל להצליח בשליחות שלי.

אחרי ימים רבים, הלך החכם השלישי בבגדים פשוטים ליער, הגיע למקום הליסטים, ישב עימם, אך תמיד זכר מי ומה בא לעשות, ושליח של מי הוא בא, עד שהצליח, וזה צדיק.

השליח הראשון: זה רב - אדם שלמד, שיודע היכן מתחילה השליחות, והיכן מסתימת, והוא כאדם אשר רואה אדם טובע בים, עומד על החוף וצועק לאדם: כך תעשה ותצא מהים, אך הוא לא קופץ לים להציל אותו, ויכול להיות שבכלל לא יודע לשחות בים, אך עצות טובות שלמד הוא מסביר ואומר ועוזר, הוא אינו אמיץ דיו לקפוץ למים.

השליח השני: הוא איש אמיץ מאוד, אך אומץ ליבו היה גדול מחכמתו, כשקופצים לים להציל אדם, צריך לזכור שאנו יודעים להציל את עצמנו, ואחרי כן להציל את האחרים.

והאדם השלישי: הוא צדיק - הוא מוסר נפשו בחכמה להציל את האחרים!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!