מובא במדרש תנחומא (תולדות יג): יצחק אבינו חרד שתי חרדות, חרדה אחת - בשעה שעמד על גבי המזבח עומד לשחיטה, וחרדה שניה - כשנכנס עשו לקחת את הברכותאחרי שיעקב אבינו לקח אותם כבר, ואיני יודע איזה חרדה הייתה יותר גדולה, על גבי המזבח או בשעה שנכנס עשו? אך ממה שנאמר אצל עשו "חרדה גדולה עד מאוד" (בראשית כז, לג), אתה יודע שחרדה זו הייתה גדולה מן חרדת יצחק על גבי המזבח.
והנה, צריך להבין כל אשר ישמע על עקדת יצחק, יזדעזע זעזוע גדול, יצחק אבינו, בן יחיד של שרה, שנולד בגיל מבוגר, אחרי ניסים ונפלאות מרובים, גדל בקדושה ובטהרה בבית אביו ואמו, אמו שומרת עליו מכל משמר, מגיע לגיל שלושים ושבע, ויודע ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאביו אברהם זמן מועט לפני כן "כי ביצחק יקרא לך זרע" ורואה אייך עוד כמה רגעים שוחטים ומקריבים אותו קרבן, ורואה את כל אשר לאביו ברוחניות ובגשמיות, עומד הכל לילך לישמעאל אחיו, אשר ישמעאל לא הולך בדרך ה', כדברי חז"ל: "משחק", עובד עבודה זרה, חי חיי ליצנות שחוק וקלות ראש, וודאי שזו חרדה גדולה ביותר, חרדה פרטית וכן חרדה לכלל, אך חז"ל אומרים לנו שחרדת יצחק יותר גדולה מזאת הייתה, חרדת הרגע שיעקב נכנס לפני עשו, וקשה, מה כל כך היה קשה לו ברגע זה?
אלא, כל עוד מאמינים באדם וסומכים עליו, ובוודאי אם נותנים בידו דברים רוחניים, וכן דברים גשמיים, ובטוחים שהולך בדרך טובה, הנפש בנויה בהבנה מסוימת כלפי האדם שחושבים טוב עליו, אך ברגע שמבינים שכל השנים האדם חי בטעות ולידו חי אדם שקרן, וגזלן, נואף וחסר לב, השבר של הנפש הוא שבר קשה ביותר, והחרדה היא חרדה גדולה, אשר קשה לשאת אותה.
ולכן יצחק אבינו, כל חייו האמין שעשו צדיק וחסיד, היה שואל אותו שאלות, אייך מעשרים את התבן, את המלח, ליד יצחק היה נוהג כצדיק יסוד עולם, אך כשהיה יוצא, היה רוצח, גונב, משקר, מלסטם את הבריות, מספר לכולם אני עושה כיבוד אב ואם, אני משמש את אבי, בכוח זה היה מוסיף חטא על פשע, לכן, חרדת יצחק אבינו, הייתה חרדה כל כך קשה, יותר מחרדת העקידה, הכאב של הבגידה באמון, של לקיחת התמימות היושר והאמת, שנתנו ביד האדם והשתמשות שלו לצרכיו האישיים ולרוע מעללים, היא קשה ביותר.
אך האדם אשר חושב להשיג את השגותיו במרמה ובצביעות, יכול תקופה מסוימת להצליח כביכול בדרכו, אך לבסוף מאבד ומפסיד את כל עולמו, כפי שעשו איבד את כל עולמו, איבד את הבכורה, איבד את הברכות, ולדורי דורות עשו הוא סמל של רוע, סמל של תאווה, וסמל של שקר וחוסר יושר!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
והנה, צריך להבין כל אשר ישמע על עקדת יצחק, יזדעזע זעזוע גדול, יצחק אבינו, בן יחיד של שרה, שנולד בגיל מבוגר, אחרי ניסים ונפלאות מרובים, גדל בקדושה ובטהרה בבית אביו ואמו, אמו שומרת עליו מכל משמר, מגיע לגיל שלושים ושבע, ויודע ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאביו אברהם זמן מועט לפני כן "כי ביצחק יקרא לך זרע" ורואה אייך עוד כמה רגעים שוחטים ומקריבים אותו קרבן, ורואה את כל אשר לאביו ברוחניות ובגשמיות, עומד הכל לילך לישמעאל אחיו, אשר ישמעאל לא הולך בדרך ה', כדברי חז"ל: "משחק", עובד עבודה זרה, חי חיי ליצנות שחוק וקלות ראש, וודאי שזו חרדה גדולה ביותר, חרדה פרטית וכן חרדה לכלל, אך חז"ל אומרים לנו שחרדת יצחק יותר גדולה מזאת הייתה, חרדת הרגע שיעקב נכנס לפני עשו, וקשה, מה כל כך היה קשה לו ברגע זה?
אלא, כל עוד מאמינים באדם וסומכים עליו, ובוודאי אם נותנים בידו דברים רוחניים, וכן דברים גשמיים, ובטוחים שהולך בדרך טובה, הנפש בנויה בהבנה מסוימת כלפי האדם שחושבים טוב עליו, אך ברגע שמבינים שכל השנים האדם חי בטעות ולידו חי אדם שקרן, וגזלן, נואף וחסר לב, השבר של הנפש הוא שבר קשה ביותר, והחרדה היא חרדה גדולה, אשר קשה לשאת אותה.
ולכן יצחק אבינו, כל חייו האמין שעשו צדיק וחסיד, היה שואל אותו שאלות, אייך מעשרים את התבן, את המלח, ליד יצחק היה נוהג כצדיק יסוד עולם, אך כשהיה יוצא, היה רוצח, גונב, משקר, מלסטם את הבריות, מספר לכולם אני עושה כיבוד אב ואם, אני משמש את אבי, בכוח זה היה מוסיף חטא על פשע, לכן, חרדת יצחק אבינו, הייתה חרדה כל כך קשה, יותר מחרדת העקידה, הכאב של הבגידה באמון, של לקיחת התמימות היושר והאמת, שנתנו ביד האדם והשתמשות שלו לצרכיו האישיים ולרוע מעללים, היא קשה ביותר.
אך האדם אשר חושב להשיג את השגותיו במרמה ובצביעות, יכול תקופה מסוימת להצליח כביכול בדרכו, אך לבסוף מאבד ומפסיד את כל עולמו, כפי שעשו איבד את כל עולמו, איבד את הבכורה, איבד את הברכות, ולדורי דורות עשו הוא סמל של רוע, סמל של תאווה, וסמל של שקר וחוסר יושר!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
No comments:
Post a Comment