מאז שנחרב ביתינו, עם ישראל נמצא בצרה ומצוקה, בכל עת וזמן אשר חשבו שהנה עת דודים בא ואיש תחת תאנתו והרגישו ביטחון, הקב"ה ערער את כל אשר חשבו ופיתחו, ומחורבן הבית, כך לאורך כל הדורות עם ישראל עמד בגזרות שונות ומשונות וצרה ויגון אמצא בסוף, הגיעו למסקנה "רק בשם ה' אקרא" - זה המושיע! אך בכל הזמנים, היו קדושי עליון, אשר עמדו כצינה ומחסה בעד כלל עם ישראל, מסרו את גופם, את נפשם, את מעונם, ואת כל אשר להם, לטובת הכלל והפרט.
יש מעשה המובא, על אחד מקדושי ישראל, "הסבא משיפולי", אשר בכל זמן אשר אנו רואים זמנים וגזרות קשות על עם ישראל, מקפידים אנו לספר את המעשה הזה, ואף לא עובר שבוע שאנו עם עצמנו לא עומדים וממלמלים את אותו מעשה על אותו קדוש עליון, ולוקחים חיזוק על עצמנו, וע"י דיבור על מעשי הצדיקים, אפשר לעורר רחמי שמיים על הפרט והכלל.
מסופר, שבזמן הסבא משיפולי, הייתה שנת בצורת קשה, והגיע למצב שבו לא היה אוכל, והיה זמן קשה ביותר, כדרכם של באומות העולם, כל אשמה, מאשימים מיד את עם ישראל, עמדו והאשימו, שבגלל היהודים לא יורד גשם, ועמדו וקצבו זמן שאם לא ירד עד התאריך גשמים מרובים ויתמלא החסר, גירוש וכליה היא מנת חלקם של היהודים, הסבא משיפולי, שהיה קדוש עליון ואוהב עם ישראל, אהבה גדולה, קרא לחכמינו ותבע ואמר: שהוא רוצה להזמין את הקב"ה לדין תורה בבית דין, כולם הזדעזעו זעזוע גדול, מי יעלה בהר ה' מי יקום במקום קודשו, מי יכול להעלות בדעתו מחשבה ודיבור כזה?! אך אף אחד לא העז להרהר אחרי הסבא משיפולי, קבע הסבא משיפולי, יום בית דין וזימן את כל הדיינים, וקרא לכל הרבנים וכל פרנסי הקהל וקבע להיות מיועדים ליום ולשעה שעומד לתבוע לדין תורה את הקב"ה.
הגיע השעה והעת, הניחו פרגוד סגור, תובע הסבא משיפולי בבית הדין, הדיינים ישבו והסבא משיפולי התחיל טענותיו כלפי הקב"ה ואמר: ריבונו של עולם אתה גזרת עלינו גזירות קשות, החרבת את בית המקדש, הגלית אותנו מארצנו, משועבדים אנו בין אומות העולם, וכל צרה ומצוקה אנו נמצאים בה, וכעת אינך נותן גשם ועם ישראל בצער ובצרה גדולה, ואנו תובעים בדין תורה מריבון העולמים, להוריד גשמי ברכה, וכך המשיך את טענותיו, ובתוך שהסבא משיפולי טוען במילים קשות ובעוז ובתעצומות, נפתחו שערי שמיים וגשמי ברכה החלו לרדת.
זה היה בדורות הקדומים, אשר היו לעם ישראל גדולים וקדושים, כגון: הבעל שם טוב ותלמידיו, רבינו חיים פינטו, רבינו יעקב אבוחצירא, אך, אנו בדור יתום, אין לנו על מי להישען - אלא על אבינו שבשמיים, וכל אחד ואחד צריך להרגיש מחויבות גדולה על הכלל, ואי אפשר לומר: אצלי הכל טוב ולומר שלום עלייך נפשי, אלא כולם, עם ישראל, כאגודה אחת, בלב אחד, כאיש אחד - חייב אדם לראות את צרת חברו!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
יש מעשה המובא, על אחד מקדושי ישראל, "הסבא משיפולי", אשר בכל זמן אשר אנו רואים זמנים וגזרות קשות על עם ישראל, מקפידים אנו לספר את המעשה הזה, ואף לא עובר שבוע שאנו עם עצמנו לא עומדים וממלמלים את אותו מעשה על אותו קדוש עליון, ולוקחים חיזוק על עצמנו, וע"י דיבור על מעשי הצדיקים, אפשר לעורר רחמי שמיים על הפרט והכלל.
מסופר, שבזמן הסבא משיפולי, הייתה שנת בצורת קשה, והגיע למצב שבו לא היה אוכל, והיה זמן קשה ביותר, כדרכם של באומות העולם, כל אשמה, מאשימים מיד את עם ישראל, עמדו והאשימו, שבגלל היהודים לא יורד גשם, ועמדו וקצבו זמן שאם לא ירד עד התאריך גשמים מרובים ויתמלא החסר, גירוש וכליה היא מנת חלקם של היהודים, הסבא משיפולי, שהיה קדוש עליון ואוהב עם ישראל, אהבה גדולה, קרא לחכמינו ותבע ואמר: שהוא רוצה להזמין את הקב"ה לדין תורה בבית דין, כולם הזדעזעו זעזוע גדול, מי יעלה בהר ה' מי יקום במקום קודשו, מי יכול להעלות בדעתו מחשבה ודיבור כזה?! אך אף אחד לא העז להרהר אחרי הסבא משיפולי, קבע הסבא משיפולי, יום בית דין וזימן את כל הדיינים, וקרא לכל הרבנים וכל פרנסי הקהל וקבע להיות מיועדים ליום ולשעה שעומד לתבוע לדין תורה את הקב"ה.
הגיע השעה והעת, הניחו פרגוד סגור, תובע הסבא משיפולי בבית הדין, הדיינים ישבו והסבא משיפולי התחיל טענותיו כלפי הקב"ה ואמר: ריבונו של עולם אתה גזרת עלינו גזירות קשות, החרבת את בית המקדש, הגלית אותנו מארצנו, משועבדים אנו בין אומות העולם, וכל צרה ומצוקה אנו נמצאים בה, וכעת אינך נותן גשם ועם ישראל בצער ובצרה גדולה, ואנו תובעים בדין תורה מריבון העולמים, להוריד גשמי ברכה, וכך המשיך את טענותיו, ובתוך שהסבא משיפולי טוען במילים קשות ובעוז ובתעצומות, נפתחו שערי שמיים וגשמי ברכה החלו לרדת.
זה היה בדורות הקדומים, אשר היו לעם ישראל גדולים וקדושים, כגון: הבעל שם טוב ותלמידיו, רבינו חיים פינטו, רבינו יעקב אבוחצירא, אך, אנו בדור יתום, אין לנו על מי להישען - אלא על אבינו שבשמיים, וכל אחד ואחד צריך להרגיש מחויבות גדולה על הכלל, ואי אפשר לומר: אצלי הכל טוב ולומר שלום עלייך נפשי, אלא כולם, עם ישראל, כאגודה אחת, בלב אחד, כאיש אחד - חייב אדם לראות את צרת חברו!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
No comments:
Post a Comment