דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע: פרשת עקב!

בס"ד

"והיה עקב תשמעון"

אדם עובר בחייו מצבים שונים, יש זמנים של עליה, יש זמנים של ירידה, יש זמנים של שמחה, יש זמנים של צער, וכל זמן יש לו את הכוחות אשר האדם יכול להחדיר ולהשריש בעצמו, עקב הזמן והמצב אשר עובר על האדם, ישנם זמנים אשר יכול להחדיר ולהנהיג בעצמו מידה מסוימת, ויש זמן אשר מידה אחרת אפשר להחדיר בנפשו.

ולכן ידע האדם, שבזמנים אשר האדם נמצא במצב אשר מובא בראשית הפרשה "והיה עקב", הזמן הנמוך ביותר שאדם נמצא, מלשון עקב שזה המקום הנמוך ביותר בגוף האדם, אם שם הוא יודע אייך לקבל ולעמוד בזמן הזה, "תשמעון", זוכה לשמוע דבר ה' ולהיות קלי קיבול להגיע לדרגות רוחניות הגדולות ביותר, דווקא בזמן הקשה, הוא הזמן להקנות מעלות ודרגות להחדיר ולהשריש מדרגות גבוהות ביותר.

וכך מצאנו אצל אברהם אבינו, שכל עבודת ה' שעבד כל חייו ומסר את נפשו, כאשר אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים וכל המלחמות וכל ההכנסת אורחים, לא זה מה שהביא אותו למעלתו הרמה, דבר אחד הביא אותו לדרגתו: "עקב אשר שמע אברהם בקולי", בזמן שהיה עקב, בדרגה הנמוכה ביותר, בזמן שהיה עקב בשפלות בבית תרח אביו אשר רדף את בנו, שם הגיע אברהם להיות אברהם אבינו, לא בזמנים של גדולתו ועושרו ומעלתו, אלא בזמנים שהיה "עקב" בתחתית המעלה, שם קנה את כל קניינו הרוחניים.

וכך אפשר לבאר ולומר: הגמרא אומרת יוסף מחייב את העשירים הלל מחייב את העניים, והגמרא מביאה את שני המעשים של יוסף הצדיק ועל הלל הזקן.

מעשה של יוסף עם אשת פוטיפר שרצתה להחטיאו, ועמד ולא חטא, וכן הלל הזקן שהיה עני גדול, ולא היה בביתו אוכל ובבית המדרש מי שרצה להיכנס ללמוד תורה היה צריך לשלם כסף, הלל היה עובד קשה ולוקח את הכסף ומחלקו לשניים, חצי למאכל בני ביתו, וחצי משלם לשומר בית המדרש שיכניסו ללמוד ולשמוע את שיעורי תורה, באחד הימים לא היה להלל כסף, הלך לבית המדרש וביקש מן השומר להיכנס, השומר לא הסכים, עלה הלל לגגו משם שמע את השיעור, באותם ימים היה חורף קשה, השלג נערם על גבו של הלל עד שאיבד את הכרתו, כשהרגישו יושבי בית המדרש, עלו והצילו את הלל.

והנה, קשה על דברי הגמרא, מדוע יוסף והלל מחייבים אותנו בתביעה במעשים אשר הגמרא מביאה מאשת פוטיפר ומהלל בבית המדרש, הרי ודאי שיוסף עמד בהרבה נסיונות יותר קשים כדברי הגמרא: "בנות צעדה עלי שור", בנות מצרים היו עומדות כולם ומסתכלות ומתפעלות מכל צעד וצעד אשר יוסף היה הולך, ובוודאי כשהיה משנה למלך נסיונותיו היו יותר גדולים, בזמן שהכל בידו ולא חוטא מזמן שהיה עבד בבית פוטיפר?

אלא פה נלמד היסוד אשר אמרנו בראשית דברנו, כשאדם בעקב, בשפל ועומד בנסיונות מעלתו רמה וגדולה מאוד, ואלו הימים והזמנים אשר נשארים עם האדם, יוסף היה בזמן ניסיון אשת פוטיפר בשפל המדרגה בעקב, וכן הלל היה בעקב, ולכן דווקא בזמן הזה זה הזמן אשר נשאר איתם, וזה הזמן של הטענה אשר יש בכוחם להוכיח ולחייב את העולם.

ומפה נלמד יסוד גדול: הקניינים אשר קונים בנפש האדם בימים קשים ומרים הם הקניינים הגדולים, אשר אי אפשר לקנות אותם בימים טובים ימי שמחה וצהלה, באותם ימים אפשר לקנות דברים אחרים, לא יסודות בנין הנפש אותם רק בימי עקב אפשר לקנות.

וזה דברי חז"ל: "תורה שלמדתי באפי היא שעמדה לי", מה שלומדים בצער וביגון, היא הנשארת לאדם.

וכך נבין, מתי דוד המלך תכנן את בית המקדש? אמרו חז"ל: כששאול רדף אחריו ודוד היה בסכנת חיים, הלך לשמואל הנביא לתכנן את בנין בית המקדש.

אלו ימים וזמנים שכל אדם בדור הזה, באשר הוא, עומד ומתמודד בדבר הכואב לו ביותר, הדור הזה הוא עיקבתא דמשיחתא זה זמן העקב, כולם נמצאים כל אחד בחייו בעקב, וכולנו נמצאים בנסיונות, ובזמן של הבניה החשובה של הנפש שלנו בפרטיות ושל עם ישראל בכלליות.

ננצל את זמן העקב לרכוש מה שאי אפשר לרכוש בזמנים ובעיתים אחרים, וברוח זה נקרב הגאולה הכללית והפרטית, ונזכה להקל על הבאים אחרינו, לסלול להם את דרך האמת הישרה חיים עד העולם.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!