מצוות ציצית היא סגולה לשמירה - דברים מתווך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

בס"ד

ישנה מצווה אשר סגולותיה גדולות ונצורות והיא: מצוות טלית קטן! אשר כף החיים בסימן כ'ד כתב בשם תיקוני הזוהר תיקון חי': ציצית היא סגולה להיות מכוסה מכל המזיקים ומלכי חבלה, וכל מי שמקפיד בטלית קטן ניצל מעין הרע.

ומובא בשם הקדמונים: שכל המעביר ציצית על עינו כשקורא פרשת ציצית יהיה מובטח שלא יבוא לידי עיורון בעיניו, והמגן אברהם בסימן כ'א כתב בשם האר"י הקדוש: יש לישון בטלית קטן ויועיל מאוד לבטל כוחות החיצונים, ואמרו חז"ל: הזהיר במצוות ציצית זוכה ורואה פני השכינה, ומובא שאלו אשר יקפידו במצוות ציצית ישארו לקץ הימים.

וידוע אשר מובא בזכריה ח': "הובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים והחזיקו בכנף איש יהודי", ואמרו חז"ל על זה במסכת שבת לב': כל הזהיר במצוות ציצית זוכה ומשלשים לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים.

וכשחוזרים על כל הדברים המסוגלים הללו, כמה שמחה יהיה בליבנו שזכינו לזכות גדולה אשר נתן לנו הקב"ה את מצוות הטלית קטן, ובנפשנו, מיום אשר קהילת קודש שובה ישראל נוסדה בכל פעם אשר היה עת צרה בישיבותינו הקדושות בעניני פרנסת הישיבה ודוחק לשלם התשלומים, היינו מבקשים מעושי המלאכה: לכו ותחזקו יהודים במצוות ציצית, ובכל פעם שיהודים לקחו על עליהם מצווה קדושה זו, בדרך ניסים מעל הטבע ה' "ממרחק תביא לחמה" ואינו במוכח הפסוק "מצמיח ישועות", לכן נקפיד על מצוות טלית קטן, וכן נקרב יהודים ולזכותם במצווה רמה זו!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

להיות בשמחה תמיד - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

"ושמחתם לפני ה' אלוקיכם אתם ובינכם. ובנותיכם".

בפרשת השבוע הקב"ה מצוה את עם ישראל על בניין בית המקדש בבואם לארץ ישראל ועל הקרבת הקורבנות, עולות וזבחים, אך מזהיר אותנו הקב"ה על מצות השמחה ,וצריך להבין אפשר לצוות את האדם באופן אישי שהוא יהיה שמח, איך אפשר לצוות שגם הבנים והבנות יהיו שמחים, לבנים ולבנות זה ציווי אחר להיות בשמחה, איך אפשר לצוות את ההורים שאף הבנים והבנות יהיו בשמחה?.

אלא אפשר לבאר ולאמר: מובא במדרש תנחומא בשעת פטירתו של משה רבנו באו ואמרו לו: הגיע השעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם: המתינו לי עד שאברך את ישראל. נטל משה רבנו שתי ידיו והניחם על ליבו ואמר לישראל ראו מה אחריתו של בשר ודם.

והנה מדרש זה תמוה ביותר, מדוע רק לפני פטירתו כך עשה משה ומדוע שם את ידיו על ליבו ועל מה היה צריך לאסוף את כל בני ישראל בכדי לאמר דברים אלו?.

אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול: כאשר רוצים לדעת מי האדם ואיך התנהגותו ואיך מעשיו בודקים אותו בדרך אחת, על ידי ילדיו, אם הילדים הגונים וטובים והולכים בדרך ישרה ובדרך הגונה סימן שגם האדם היה איש הגון איש ישר ומעשיו מעשים טובים אך אם ילדיו בעלי מידות רעות סימן שהאדם מעשיו ודרכיו לא היו ישרים ואמיתיים וליבו אינו כמעשיו.

אם כן מבחן חיי האדם הם יוצאי חלציו וזה מה שאמרו חז"ל: ואת עמלנו אלו הילדים, התוצאה של כל העמל של האדם הם מעשיהם של הילדים של האדם. וזה מה שאמרו חז"ל: "הטיבה אחריתנו מראשיתנו" שאחריתנו, אלו הילדים, יהיו בדרך טובה ואז מורה הדבר שאף הראשית, החיים של האדם, היו בדרך הגונה. ועיקר המבחן של הילדים מורה על לב האדם האם ליבו היה הגון או לא, כפי שהגמרא מספרת (במסכת סנהדרין) שהייתה שנה אחת עם עצירת גשמים וחכמים התפללו על הגשם ולא נענו אך כאשר בא רבי יהודה חלץ נעל אחת בכדי לפתוח בתפילה מיד החלו לרדת גשמים,
אמרו חכמים: אנחנו שעוסקים במסכת עוקצין החמורה והעמדנו שלוש עשרה ישיבות שילמדו מסכת זו וצווחנו כל היום בתפילה לא נעננו רבי יהודה חלץ רק נעל אחת מיד נענה, היתכן וכיצד?.

מתרצת הגמרא, רבי יהודה ליבו היה טהור כאשר לב האדם טהור ישנם תוצאות מושלמות ושלמות. לומדים אנו מזה שיש שני כוחות מורכבים באדם, המעשים והלב, במעשה האדם האדם יכול להשיג דברים אך שיהיה ממנם תולדות מושלמות צריך את הלב. ולכן "קודשא בריך הוא ליבא בעי" ודברים בלי לב הם שטחיים ובלי שורשים ובלי המשך, דברים עם לב טהור הם אמיתיים חזקים לאורך זמן עם תולדות.

ולכן משה רבנו לפני פטירתו אוסף את כל עם ישראל, שם את ידיו על ליבו ואומר לבני ישראל: זה דרך העולם אך אם הלב שלם יש המשך לדרך.

ולכן הקב"ה מצוה שמחה לאדם ואף שמחה לבניו כי אם האדם נוהג בהגינות ובלב שלם גם בניו כך ינהגו ואפשר לצוות אותו "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם אתם ובניכם ובנותיכם" כי האדם ובניו נהיים כמקשה אחת.

יהי רצון שתשרה הברכה במעשה ידנו ונראה פרי מעמלנו ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.

הצביעות מרמה את האדם עצמו - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

מובא במדרש תנחומא (תולדות יג): יצחק אבינו חרד שתי חרדות, חרדה אחת - בשעה שעמד על גבי המזבח עומד לשחיטה, וחרדה שניה - כשנכנס עשו לקחת את הברכותאחרי שיעקב אבינו לקח אותם כבר, ואיני יודע איזה חרדה הייתה יותר גדולה, על גבי המזבח או בשעה שנכנס עשו? אך ממה שנאמר אצל עשו "חרדה גדולה עד מאוד" (בראשית כז, לג), אתה יודע שחרדה זו הייתה גדולה מן חרדת יצחק על גבי המזבח.

והנה, צריך להבין כל אשר ישמע על עקדת יצחק, יזדעזע זעזוע גדול, יצחק אבינו, בן יחיד של שרה, שנולד בגיל מבוגר, אחרי ניסים ונפלאות מרובים, גדל בקדושה ובטהרה בבית אביו ואמו, אמו שומרת עליו מכל משמר, מגיע לגיל שלושים ושבע, ויודע ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאביו אברהם זמן מועט לפני כן "כי ביצחק יקרא לך זרע" ורואה אייך עוד כמה רגעים שוחטים ומקריבים אותו קרבן, ורואה את כל אשר לאביו ברוחניות ובגשמיות, עומד הכל לילך לישמעאל אחיו, אשר ישמעאל לא הולך בדרך ה', כדברי חז"ל: "משחק", עובד עבודה זרה, חי חיי ליצנות שחוק וקלות ראש, וודאי שזו חרדה גדולה ביותר, חרדה פרטית וכן חרדה לכלל, אך חז"ל אומרים לנו שחרדת יצחק יותר גדולה מזאת הייתה, חרדת הרגע שיעקב נכנס לפני עשו, וקשה, מה כל כך היה קשה לו ברגע זה?

אלא, כל עוד מאמינים באדם וסומכים עליו, ובוודאי אם נותנים בידו דברים רוחניים, וכן דברים גשמיים, ובטוחים שהולך בדרך טובה, הנפש בנויה בהבנה מסוימת כלפי האדם שחושבים טוב עליו, אך ברגע שמבינים שכל השנים האדם חי בטעות ולידו חי אדם שקרן, וגזלן, נואף וחסר לב, השבר של הנפש הוא שבר קשה ביותר, והחרדה היא חרדה גדולה, אשר קשה לשאת אותה.

ולכן יצחק אבינו, כל חייו האמין שעשו צדיק וחסיד, היה שואל אותו שאלות, אייך מעשרים את התבן, את המלח, ליד יצחק היה נוהג כצדיק יסוד עולם, אך כשהיה יוצא, היה רוצח, גונב, משקר, מלסטם את הבריות, מספר לכולם אני עושה כיבוד אב ואם, אני משמש את אבי, בכוח זה היה מוסיף חטא על פשע, לכן, חרדת יצחק אבינו, הייתה חרדה כל כך קשה, יותר מחרדת העקידה, הכאב של הבגידה באמון, של לקיחת התמימות היושר והאמת, שנתנו ביד האדם והשתמשות שלו לצרכיו האישיים ולרוע מעללים, היא קשה ביותר.

אך האדם אשר חושב להשיג את השגותיו במרמה ובצביעות, יכול תקופה מסוימת להצליח כביכול בדרכו, אך לבסוף מאבד ומפסיד את כל עולמו, כפי שעשו איבד את כל עולמו, איבד את הבכורה, איבד את הברכות, ולדורי דורות עשו הוא סמל של רוע, סמל של תאווה, וסמל של שקר וחוסר יושר!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

אין אדם יודע מתן שכרן של מצוות - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

בס"ד

האדם לא יודע מה יעמוד עימו, אדם לא יודע מה יתפתח עם בני משפחתו, מעשה טוב אחד יכול להצילו מדברים חמורים וקשים!

שמענו מעשה של מו"ר זקננו, רבינו מאיר אבוחצירא זצוק"ל: אשר באחד הימים נסע לעיר אחרת מעירנו אשדוד, ובדרך נסעה לפניהם משאית, אשר הייתה מעבירה משקאות ממקום למקום, ביקש רבי מאיר מהנהג לעצור את המשאית ולבקש ממנה שתיה לשתות, בעל המשאית, אשר לא הכיר ולא ידע במה מדובר כעס כעס גדול ואמר: כל אדם שירצה שתייה בכביש יעצור אותי לבקש שתיה?! והמשיך את דרכו, רבי מאיר ביקש מהנהג להמשיך ולעצור אותו שוב ולבקש ממנו פעם נוספת שתייה לשתות, אך שוב האדם זעם וכעס, מדוע עוצרים אותו ומבקשים ממנו כך שתייה, כשראה רבי מאיר שאדם זה קשה בדעתו, הניחו אותו והמשיכו בנסיעה, אחרי נסיעה של יותר מכחצי שעה מצאו וראו משאית התהפכה ואנשים רבים סביבה, ובצער ויגון מדברים שבעל המשאית נהרג בתאונה, עמד רבי מאיר בדמעות ואמר לנהג: ראיתי את מלאך המוות מרקד על המשאית, אם היה עושה חסד עימנו ונותן לנו לשתות, היה מקרר במים אלו את האש של מלאך המוות.

בעזרת ה', במעשים טובים נשפיע שפע מרובה על כלל בית ישראל הקדושים במעשים טובים בחסד וברחמים!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

עצה טובה לימים הללו -דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לאחי ורעי ה' עליהם יחיו.
הנה מתקרבים ובאים ימי הרחמים והסליחות ותיכף נעמוד לפני הימים ימי הסליחות והרחמים וכל רגע אשר חולף ועובר החרדה מיום הדין הולכת וגודלת. בכל רגע של חשבון נפש צריכים לחשוב מה הדרכים להתקרב להקב"ה.

והנה עצה גדולה להשיג השגות גדולות ולפתוח את הלבבות בגדר של פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם, כשנתבונן באבי האומה אברהם אבינו אשר זכה לגייר ולזרוע את האמונה הגדולה בהקב"ה בזמנים קשים ביותר אשר עברו עליו כאשר הכפירה הייתה שולטת בעולם ונמרוד ומרעיו היו מרפים את האמונה בהקב"ה, אברהם אבינו הצליח לגייר ולקרב אנשים לעבודת ה' ולאמונה בה' על ידי דבר שנראה פשוט ביותר אבל כוחות גדולים רוחניים ושמימיים נמצאים בו וזה כוחה של ברכת המזון.

אמרו חז"ל (במדרש רבה) שכאשר היו באים עוברי דרכים לביתו של אברהם אבינו, אברהם אבינו היה מאכיל ומשקה אותם וכאשר היו רוצים להודות לו על הטוב שלו, היה אומר להם: אין לכם על מה להודות לי תודו להקב"ה שהכל שלו. היו מתחילים להודות להקב"ה בברכת המזון ומכח ברכת המזון היו שבים ומתגיירים ומחזקים את אמונתם בהקב"ה.

הנה רואים פה דבר מפחיד ביותר, זמן של כפירה, זמן של רדיפה אברהם אבינו נרדף ונזרק לכבשן האש, הכפירה הייתה שרויה ונמצאת בכל מקום ואברהם הצליח לזרוע את האמונה בהקב"ה בכח אחד, בכח ברכת המזון וגויים רבים התגיירו בזכות ברכת המזון, לא כתוב שאברהם דרש ושיבח והילל את הקב"ה, רק דבר אחד עשה, ביקש מכל האנשים שבאים לביתו לברך ברכת המזון, אם גויים מתגיירים על ידי ברכת המזון קל וחומר בן בנו של קל וחומר כאשר יהודי מקפיד בברכת המזון להיכן נשמתו יכולה להגיע. וכמה שיהיה רחוק מהקב"ה כמה קרבה יכול להתקרב על ידי ברכת המזון.

לכן בימים אלו אשר צריכים לחפש עצות לקרבה לה', כמה כח אפשר להשיג ולהתקרב להקב"ה על ידי ברכת המזון, נחזק את עצמנו לדקדק בכל כוחנו ולהודיע בשער בת רבים להפקיד במצווה רמה זו אשר השפע נמשך לעולמות העליונים ולעולם הזה על ידי שמברך בכוונה.

וכפי שדורשת הגמרא( בברכות מ"ח): משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה כשירד להם המן, ויהושע תיקן ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, ודוד ושלמה תיקן ובונה ירושלים.

ועל ידי שמקפיד בברכה מועיל לברר הניצוצות שנותרו בשיירי האוכל. ויקפיד שכאשר מברך ברכת במזון יישאר קצת מהפת על השולחן,

כמו שאומרת הגמרא (במסכת סנהדרין צ"ב): אמר רבי אלעזר כל מי שאינו משייר פת על שולחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם.

ויקפיד בכל כוחו לפני הברכה ליטול מים אחרונים משום שאותם טיפות מים ששם על אצבעותיו הם מרצים את הסיטרא אחרא ומורידים הקטרוג מעל האדם ולומדים דבר זה מיעקב אבינו שנתן לעשיו מצאונו ובקרו ודרשו חז"ל הסיטרא אחרא לבלבלה מהאדם. ויקפיד לאמר בשעה שנוטל מים אחרונים: מים אחרונים חובה. ולא ייטול בהרבה מים ,מים אחרונים, משום שמים אלו הולכים לסיטרא אחרא ואם ייטול הרבה נותן הרבה לסיטרא אחרא, אלא מעט. וישתדל להיזהר במים אחרונים מלדרוך עליהם ולא יגעו בהם משום שמים טמאים הם ועל ידי הקפדה בברכת המזון שערי פרנסה נפתחים לאדם וקירבה מרובה יכול להתקרב להקב"ה.

על ידי שהאדם נותן צדקה זוכה לברכה מהקב"ה - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

מעלת הצדקה היא מהמעלות הגדולות והחשובות שיש לעם ישראל, וכבר אמרו חז"ל: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה", כל גזירה אשר נגזרת על האדם על ידי הצדקה יכול לבטלה, וידוע את אשר אומר המהר"ם מרוטרנבורג: שהנותן צדקה, אפילו אם ניתן למלאך רע לבא ולהזיק לוף מלאך הממונה על הצדקה אינו נותן לו להזיק, והולך המלאך של הצדקה ונלחם ומונע מהמלאכים הרעים לפגוע במי שנותן צדקה, ולכן יקפיד האדם בכל כוחו על מצוה גדולה זו.

וידוע המעשה המובא בהגדות חז"ל, על איש עני, פשוט, תמים וצנוע, אשר נפשו הייתה קרובה מאוד לבורא עולם, באחד הימים יצא מן העיר בעצבות, בצער על מצבו הקשה בכל עניני הפרנסה, והנה, זכה לגילוי אליהו הנביא, עמד אליהו הנביא ואמר לו: בשביל תמימותך וצידקותיך ואמונתך בבורא עולם, מן השמים רוצים לתת לך 7 שנים של עשירות גדולה, ואתה תבחר מתי השבע שנים, האם כעת או בסוף חייך? ענה ואמר לו: אשתי צדקת גדולה ואין אני עושה מאומה בלי רשותה, רוצה אני לילך אליה ולשאול את עצתה האם העושר טוב כעת או לשבע שנים האחרונות של החיים, אמרה אשתו לבעלה: חזור לאליהו ותאמר לו, שברכת ה' תרד כעת מהר, והעושר יבא בעת הזאת.

וכך היה, מצאו מטמון גדול ונהיו עשירים מופלגים, עמדה האשה החכמה בתוקף על בני משפחתה להרבות בכל הכח בצדקה, אך עמדה שכל פרוטה אשר נותנים לצדקה ירשמו את אשר נתנו, וכך מילאו הרגזים על גבי ארגזים מלאים בפנקסים ויומנים של כל הצדקה אשר נתנו, והנה חלפו ועברו 7 שנים, באחד הימים יוצא הבעל מחוץ לעיר ופוגש שוב את אליהו הנביא, אמר לו אליהו הנביא: הנה הסתימו 7 שנים, וכעת הברכה צריכה להילקח ממך חזרה וללכת לאדם אחר, אמר האדם לאליהו הנביא: כשם שכשפגשתי אותך לא לקחתי הברכה בלי רשות אשתי הצדקת, אף כעת אלך לאשתי ואספר ואומר לה את אשר היה, הסכים עמו אליהו הנביא, בא לפני אשתו בפחד ויגון וסיפר לה את אשר היה עימו, לקחה אשתו את כל הרגזים מלאי הפנקסים עם כל החסד והצדקות אשר עשו, ואמרה לו: לך לאליהו הנביא ותשאל אותו אם יכול למצוא אנשים אשר יעשו חסד יותר מאיתנו שיקח חזרה את הברכה ונחזור לפשטות ועניות, אך אם אין אנשים בעלי חסד כמונו תישאר הברכה מנת חלקנו, לבסוף הברכה נשארה על המשפחה הזו.

כח הצדקה אין גדול ממנו "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", לפעמים צריך להיות לאדם בחייו דין ומשפט ומידת הדין מתוחה עליו, אך כאשר שב אל ה' ועל ידי נתינת הצדקה, שערי הצדקה נפתחים לו לאדם!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

שבוע טוב ומבורך!

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע: פרשת עקב!

בס"ד

"והיה עקב תשמעון"

אדם עובר בחייו מצבים שונים, יש זמנים של עליה, יש זמנים של ירידה, יש זמנים של שמחה, יש זמנים של צער, וכל זמן יש לו את הכוחות אשר האדם יכול להחדיר ולהשריש בעצמו, עקב הזמן והמצב אשר עובר על האדם, ישנם זמנים אשר יכול להחדיר ולהנהיג בעצמו מידה מסוימת, ויש זמן אשר מידה אחרת אפשר להחדיר בנפשו.

ולכן ידע האדם, שבזמנים אשר האדם נמצא במצב אשר מובא בראשית הפרשה "והיה עקב", הזמן הנמוך ביותר שאדם נמצא, מלשון עקב שזה המקום הנמוך ביותר בגוף האדם, אם שם הוא יודע אייך לקבל ולעמוד בזמן הזה, "תשמעון", זוכה לשמוע דבר ה' ולהיות קלי קיבול להגיע לדרגות רוחניות הגדולות ביותר, דווקא בזמן הקשה, הוא הזמן להקנות מעלות ודרגות להחדיר ולהשריש מדרגות גבוהות ביותר.

וכך מצאנו אצל אברהם אבינו, שכל עבודת ה' שעבד כל חייו ומסר את נפשו, כאשר אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים וכל המלחמות וכל ההכנסת אורחים, לא זה מה שהביא אותו למעלתו הרמה, דבר אחד הביא אותו לדרגתו: "עקב אשר שמע אברהם בקולי", בזמן שהיה עקב, בדרגה הנמוכה ביותר, בזמן שהיה עקב בשפלות בבית תרח אביו אשר רדף את בנו, שם הגיע אברהם להיות אברהם אבינו, לא בזמנים של גדולתו ועושרו ומעלתו, אלא בזמנים שהיה "עקב" בתחתית המעלה, שם קנה את כל קניינו הרוחניים.

וכך אפשר לבאר ולומר: הגמרא אומרת יוסף מחייב את העשירים הלל מחייב את העניים, והגמרא מביאה את שני המעשים של יוסף הצדיק ועל הלל הזקן.

מעשה של יוסף עם אשת פוטיפר שרצתה להחטיאו, ועמד ולא חטא, וכן הלל הזקן שהיה עני גדול, ולא היה בביתו אוכל ובבית המדרש מי שרצה להיכנס ללמוד תורה היה צריך לשלם כסף, הלל היה עובד קשה ולוקח את הכסף ומחלקו לשניים, חצי למאכל בני ביתו, וחצי משלם לשומר בית המדרש שיכניסו ללמוד ולשמוע את שיעורי תורה, באחד הימים לא היה להלל כסף, הלך לבית המדרש וביקש מן השומר להיכנס, השומר לא הסכים, עלה הלל לגגו משם שמע את השיעור, באותם ימים היה חורף קשה, השלג נערם על גבו של הלל עד שאיבד את הכרתו, כשהרגישו יושבי בית המדרש, עלו והצילו את הלל.

והנה, קשה על דברי הגמרא, מדוע יוסף והלל מחייבים אותנו בתביעה במעשים אשר הגמרא מביאה מאשת פוטיפר ומהלל בבית המדרש, הרי ודאי שיוסף עמד בהרבה נסיונות יותר קשים כדברי הגמרא: "בנות צעדה עלי שור", בנות מצרים היו עומדות כולם ומסתכלות ומתפעלות מכל צעד וצעד אשר יוסף היה הולך, ובוודאי כשהיה משנה למלך נסיונותיו היו יותר גדולים, בזמן שהכל בידו ולא חוטא מזמן שהיה עבד בבית פוטיפר?

אלא פה נלמד היסוד אשר אמרנו בראשית דברנו, כשאדם בעקב, בשפל ועומד בנסיונות מעלתו רמה וגדולה מאוד, ואלו הימים והזמנים אשר נשארים עם האדם, יוסף היה בזמן ניסיון אשת פוטיפר בשפל המדרגה בעקב, וכן הלל היה בעקב, ולכן דווקא בזמן הזה זה הזמן אשר נשאר איתם, וזה הזמן של הטענה אשר יש בכוחם להוכיח ולחייב את העולם.

ומפה נלמד יסוד גדול: הקניינים אשר קונים בנפש האדם בימים קשים ומרים הם הקניינים הגדולים, אשר אי אפשר לקנות אותם בימים טובים ימי שמחה וצהלה, באותם ימים אפשר לקנות דברים אחרים, לא יסודות בנין הנפש אותם רק בימי עקב אפשר לקנות.

וזה דברי חז"ל: "תורה שלמדתי באפי היא שעמדה לי", מה שלומדים בצער וביגון, היא הנשארת לאדם.

וכך נבין, מתי דוד המלך תכנן את בית המקדש? אמרו חז"ל: כששאול רדף אחריו ודוד היה בסכנת חיים, הלך לשמואל הנביא לתכנן את בנין בית המקדש.

אלו ימים וזמנים שכל אדם בדור הזה, באשר הוא, עומד ומתמודד בדבר הכואב לו ביותר, הדור הזה הוא עיקבתא דמשיחתא זה זמן העקב, כולם נמצאים כל אחד בחייו בעקב, וכולנו נמצאים בנסיונות, ובזמן של הבניה החשובה של הנפש שלנו בפרטיות ושל עם ישראל בכלליות.

ננצל את זמן העקב לרכוש מה שאי אפשר לרכוש בזמנים ובעיתים אחרים, וברוח זה נקרב הגאולה הכללית והפרטית, ונזכה להקל על הבאים אחרינו, לסלול להם את דרך האמת הישרה חיים עד העולם.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!

הסתכלות נכונה - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

רואים בתורה הקדושה העניין של המחלוקת בין יוסף הצדיק לבין השבטים, "שבטי י-ה עדות לישראל", וקשה, אייך השבטים ויוסף חלקו בצורה קשה כל כך, שנאה אשר שנאו את יוסף, השלכתו לבור מלא בנחשים ועקרבים, מכירתו לעבד בצורה שידעו שזה מכירה שאין ממנה מוצא, ופה מדובר באנשים קדושי עליון, וכן יוסף כל דרכו אשר נהג עם אחיו, אייך נהג כך? מדוע התגרה בהם? מדוע הביא את דיבתם רעה אל אביהם?

ובוודאי שצריך לדעת שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, וכל המחלוקת הייתה מחלוקת קדושה לשם שמים, מחלוקת על דרך בעבודת ה', על הסתכלות על החיים.

והנה צריכים אנו ללמוד מוסר גדול שלא כל מה שרואים או שומעים בחיים הוא ברור שחור או לבן, בדרך ה' הכל ברור, אין אמצע יש או טוב או רע, או שחור או לבן, או צדיק או רשע, אבל במהלך החיים יש דברים אשר בראיה ראשונה נראים בצורה אחת ואפילו ברורה ביותר אך כשמתעמקים או חולף הזמן מבינים שיש צד אחר, לא דומה למה שאתמול חשבנו שברור כשמש בצהריים.

החיים הם דבר מורכב מאוד, וכשמסתכלים על החיים בצורה מסוימת וסוגרים את כל היכולת לראות עוד צדדים ועוד היבטים והאדם יכול לחיות חיים לא נוחים ולא ברורים, אך כשהדעת של האדם פתוחה והאדם יודע להסתכל בצורה נכונה על הדברים יכול הוא להינצל מהרבה טעיות והרבה מחשבות לא נכונות אשר רק גורמות עוול ורע לעולם.

וכך המחלוקת בין יוסף לבין השבטים, שניהם צודקים, אלו שתי דרכים שונות בעבודת ה' וברבות הימים כשהבשיל הזמן אחד הבין את הדרך של השני.

האדם צריך להתנער מעול הרעיון, במקרים רבים האדם חושב על רעיון מסוים עד אשר הרעיון הזה נהיה עול עליו וכאשר מתנער מעול הרעיון יכול להבין דברים בצורה שונה לגמרי ממה שהבין וחשב עד העת ההיא.

ימים אלו והזמן הזה הוא זמן מיוחד במינו, העולם עבר שינויים גדולים ברוב המובנים כל המהות של העולם משתנה בכל העניינים ובכל הדברים, וצריכים אנו להיות זהירים מאוד בכל ההתחדשות ובכל ההבנות, אך לדעת לשמור מכל משמר את היסודות ודרך ה' ולדעת שבהם אין פשרות ומה שהיה הוא שיהיה, אך את החיים לראות כדבר מורכב, הטיעון וההבנה הבאה בראיה ראשונה היא מסוכנת ויכולה להיות מטעה ביותר!

"ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

בכח הצדקה להפך מידת הדין לרחמים - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

מעלת הצדקה רמה מאוד, וכבר נאמר בכתוב (משלי י,ב): "צדקה תציל ממוות".

והנה, על ידי נתינת צדקה לצדיק, יש בח צדקה ובכח הצדיק, לשנות חס וחלילה ממוות שנגזר על האדם לחיים,וזה אשר דרשו חכמים בפסוק (תהלים לג, יח-יט): הנה עין ה' אל יריאיו וגו' להציל ממוות נפשם", הקב"ה נתן את כח העין בידי הצדיק, שאם חס וחלילה נכתב על האדם מוות, העין שבידי הצדיק נכנסת בכוחו של הצדיק בכוחו של הצדיק בתוך המוות, ונהפך עם העין למעות, וזה כח הצדקה שנותנים לצדיק, להציל בזכות העין, ממוות נפשם לחיותם ברעב.

 

והנה, בדורו של נח היה קטרוג גדול על העולם, ואף נח היה באותו קטרוג, וכבר האריכו המפרשים שהסיבה, ש"ונח מצא חן בעיני ה'" (בראשית ו,ח), בזכות החסד והצדקה אשר הרבה לעשות, וניתן לו כח העין כפי שמובא "בעיני ה'", העין של ה' ניתנה לו, ובזכות הצדקה אשר עשה עם כל אשר עימו, נהפך ממוות למעות.

 

ולכן ידע האדם, שבכל זמן אשר מרגיש ורואה שבפתחו עומדים משברים וימים קשים, יקפיד בכל כוחו, לעשות חסד עם כל הסובבים עימו, וצדקה תציל ממות, ואדם אשר רואה שפרנסתו קשה ביותר, ייקח על עצמו סגולה גדולה לשפע ולעשירות ולפתיחת אופקים ודברים חדשים בחייו, לקחת כלה יתומה או ענייה ולקחת על עצמו חלק מן החתונה או כל החתונה, ומקובלני מאבות אבותינו, שמי שמטפל בהוצאת חתן וכלה ובוודאי יתום ויתומה או עניים, נפתחים לו שערי שמים בדברים אשר לא תיאר ולא שיער, וממרחק יבוא לחמו, וברכת ה', כאשר באה בזכות מצווה מרוממת כזו, היא תעשיר ולא תוסיף עצב עימה.

 

וידע האדם, ישנם עוד צדקות, לא רק צדקה בכסף, להשתדל על פדיון שבויים, להשתדל לעודד אנשים אשר ימיהם קשים וצרותיהם מרובים, ובכל מסירות וגמילות חסד אשר מקריב ונותן מעצמו, לצדקה תחשב לו, כך נאמר על אברהם אבינו (בראשית טו, ו): "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה"!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

אלול זמן מלחמה -הרב פינטו שליט"א  http://youtu.be/hD25ofc-tRc

חפציו ומלבושיו של הצדיק - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

חז"ל מספרים (בירושלמי נדרים פ"ט ה"א): מעשה מופלא על נכדו של רשב"י, מעשה ברבי שמעון, נכדו של רבי שמעון בר יוחאי, שנדר ולא מצא פתח לנדרו, ניסו כל החכמים לפתוח לו פתח, אך לא מצאו לא סדק כדי מחט סדקית, עד שבא אחד מזקני הגליל, והיה מוליכו עימו ממקום פלוני למקום פלוני, ללא כל מטרה וסיבה, כשהוא עייף ותשוש מטלטולי הדרך, עמד והביאו למקום שהשמש קופחת בחוזקה, כשראה את פניו המעונות והחלושות, נענה אליו: על דעת כן שיבוא זקן אחד וינחיל לך צער ויסורים שכאלו, גם נדרת? השיב רבי שמעון לא, אמר לו: אם כן, הותר לך נדרך.

שאלו החכמים את אותו זקן, מנין לך חכמה מופלאה זו? השיב להם, מקלו של רבי מאיר נזדמן לי, והוא מלמד לי דעת, הרי לנו כמה רב כוחם אפילו של תשמישי קדושה ששמשו לפני הצדיקים, עד שרבתה חכמת משענתו של רבי מאיר, יותר מכל בני הדור וחכמת התלמידים.

 

אשרי מי שזכה שיש ברשותו כלים וחפצים של צדיקים, שכן בהיותם תשמישי קדושה לנשמת הצדיק, נכנסה בהם רוחו של הצדיק ונעשו כעצם מעצמו וכענף מענפי נשמתו, אך עיקר הדבקות בצדיק היא כשלומדים את תורתו ומתחברים בקשר של קיימא לצדיק ולשורש נשמתו!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://youtu.be/skQ8_2rI09g אהבת חינם -הרב פינטו שליט"א 

ט"ו באב - דבר תורה יומי נפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

 לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים.

וחז"ל אומרים את הדברים הטובים שהיו לעם ישראל בט"ו באב ונבאר שני דברים מתוך מכלול הדברים.
א, שבנות ישראל היו יוצאות במחולות בכרמים.
ב, שהרוגי ביתר הובאו לקבורה.
וצריכים להבין מה הקשר בין שני הדברים, בין בנות ישראל שהיו יוצאות לחפש שידוך בכרמים לבין יום שניתן לקבור את הרוגי ביתר?.

וידוע מה שהרחיבו והסבירו לנו חז"ל על הרוגי ביתר שביתר הייתה עיר ואם בישראל אשר מליונים רבים של יהודים היו גרים בה ולאחר שהרגו והחריבו את העיר ביתר היו נהרות של דם במשך שנים רבות זורמים ואויבי ישראל היו משקים את הכרמים שלהם בדם של הרוגי ביתר וגופות ההרוגים אסרו לקוברם ומן הגופות היו בונים הגויים חומות לשמור על כרמיהם וביום ט"ו באב התירו לקבור את גופות כל הרוגי ביתר ובאותו יום תקנו חכמים את הברכה הטוב והמטיב.

והנה כשנתבונן מדוע גזרו את המוות הקשה והחורבן הנורא הזה על העיר ביתר, אמרו חז"ל שהיה מנהג בעיר ביתר, כשהיה נולד בן במשפחה באותו יום היו שותלים עץ ארז וכשהייתה נולדת בת היו שותלים עץ שיטה וכשהיו הילדים גודלים, ביום חתונתם היו קוצצים את העצים והיו מכינים להם חופה מהארז והשיטה, באחד הימים בת הקיסר עברה ליד ביתר ונשברה לה מרכבתה, עבדיה מיד קצצו מהעצים שהיו מיועדים לחתונת הילדים של אנשי ביתר ותיקנו את מרכבת בת הקיסר, כאשר ראו תושבי ביתר את אשר עשו אנשי הקיסר מיד הכו את אנשי הקיסר, הקיסר כעס מאוד על אשר עשו ושלח את חייליו והרגו את כל יושבי העיר ביתר.

והנה צריכים להבין, מדוע יושבי ביתר דווקא בחרו בעץ ארז ובעץ שיטה לעשות סמל לבן ןלבת ולחתונת ילדיהם?. אפשר לבאר: עץ ארז מסמן את בית המקדש, שלמה המלך בנה את בית המקדש מארזי הלבנון, עץ שיטה מסמן את המשכן, עצי שיטים עומדים, אלו העצים שבנו בהם את המשכן ולכן כשנולד בן ובת מקטנותם הוריהם חינכו ובנו את ילדיהם בדרך ה'. בדרך בית המקדש והמשכן וכאשר קצצו את העצים האלו צערם היה קשה מנשוא.

ולכן ביום שהרוגי ביתר הובאו לקבורה הוא יום מיוחד שבנות ישראל יוצאות לחפש שידוכים ומדוע?, הוריהם אבותם של עם ישראל מסרו נפש ומתו על חינוך הבית, על הארז ועל השיטה, היו מוכנים להקריב כל אשר להם על חינוך ילדיהם, אולי הם מתו אבל הדרך, האמונה, התקוה שההמשך של החינוך ימשיך נשאר איתן וחזק ולכן ביום הקבורה של אותם קדושים ממשיך ההמשך בניית בתים נאמנים בעם ישראל. ויום זה יום, ט"ו באב, מסמל המשכיות בדרך ה', בדרך התורה, בדרך הקדושה ולעולם לא ליפול ליאוש אלא "וקוי ה יחליפו כח".
יזכנו הקב"ה להמשיך באמונה ובדבקות ובמסירות ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.

צדקה היא היסוד לשפע - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

לפני זמן מה היה אצלנו יהודי אשר היה בעברו בעל חסד גדול, והפחית מהצדקות אשר היה נותן, שאלנו אותו: מדוע כבודו מחסיר והפחית בצדקות? ענה ואמר לנו: הנה הפרנסה פחתה ולכן הפחתתי מן הצדקות.

 

ענינו ואמרנו לו: משל הדבר למה הוא דומה, לבעל עגלה אשר העגלה שקעה בבוץ ואינו מצליח להוציאה מן הבוץ, החל להוריד מהכובד אשר היה על העגלה בכדי שיוכל לצאת מהבוץ, ובאותו שעה ראו אותו מנסה לשבור היתדות אשר הסוסים רתומים אליהם, אמר לו איש חכם: אם תוריד את היתדות האלו אייך תוציא את העגלה, זו לא הדרך, תוריד מהמזוודות, מן הדברים אשר בתוך העגלה, לא את היתדות של העגלה.

 

כך גם בצדקה, מי שחושב שעסקיו וחייו שקעו בבוץ, לא יעזור לו להפחית מן הצדקה, הצדקה היא היתדות אשר אחרי כן איתם אפשר להמשיך, תקצץ בדברים אחרים ולא בצדקה, הצדקה היא העיקר, היא העתיד, היא הכל, תפחית בדברי חולין ולא בצדקה.

 

צדקתכם עומדת לעד, ובזכות הצדקה זוכה האדם לדור ישרים יבורך, בנים העוסקים בתורה אשר הם היתדות לנו ולבננו עד עולם.

 

ויחד נזכה לגאולה לישועה ולדור ישרים יבורך!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://youtu.be/PVAUusrN1eM להחזיק במוסר ולא להרפות -הרב פינטו שליט"א

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע: פרשת ואתחנן - שבת נחמו!

"ואתחנן אל ה' בעת ההיא"

משה רבנו, הרועה הנאמן בעם ישראל בכל הדורות, אשר כל חכמי וגדולי ישראל מכוחו יונקים, משה שפיר קאמרת עומד כשמבין שיום פטירתו מתקרב ובא ומתפלל להקב"ה "ואתחנן אל ה' בעת ההיא", ואמרו חז"ל: "ואתחנן" (515) תפילות התפלל משה רבנו לפני הקב"ה, בכדי לזכות להיכנס לארץ ישראל.

וממשיך משה "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה"

וחשבנו להקשות, מדוע משה רבנו לא התפלל לפני כן? הרי ידע על הגזרה שלא יכנס הוא ואהרון לארץ ישראל, היה צריך לא לחכות לאחרית,, אלא מלכתחילה, להתחיל לבקש ולהתפלל להיכנס לארץ ישראל?

אלא אפשר לפרש ולומר: במדרש רבה פרשת "צו", אמר רבי יהושע בן לוי: תפילה עושה מחצה וכו'.

וממי אתה למד? מאהרון, שבתחילה נגזרה גזרה עליו, שנאמר (דברים ט') "ובאהרון התנאף ה' מאוד להשמידו", ואין השמדה, אלא כילוי בנים, כיון שהתפלל עליו משה רבנו נמנע ממנו חצי גזרה ומתו שניים ונשארו שניים.

ועל פי זה יובן, משה רבנו ידע שנגזרה עליו ועל אהרון אחיו למות ולא להיכנס לארץ ישראל, אמר משה: אם אני אתפלל, תפילה עושה מחצה, אחד ימות ואחד יחיה, אם כך נקשה: מדוע משה לא התפלל על אהרון לבד שיחיה?

אלא נפרש ונאמר: המתפלל על חברו נענה תחילה - אם הוא באותה צרה, ואם יתפלל על אהרון שיחיה וגם הוא באותה צרה התפילה תחול עליו והוא יחיה, ולכן משה ואהרון אשר ידעו את הגזרה לא דיברו עליה, כמו שמצאנו בעשרה הרוגי מלכות: כשרצו להרוג את ישמעאל כהן גדול, אמר רבי שמעון בן גמליאל: אני מלך ואני ראשון, ורבי ישמעאל טען: אני כהן ואותי יהרגו ראשון, ולכן, משה ואהרון לא דיברו בעניין זה.

אך, העת "ההיא" אחרי שנפטר אהרון ומשה רבנו נשאר לבד אז החל משה להתחנן ולהתפלל לפני הקב"ה שיזכהו ל"אעברה נא ואראה את הארץ", וכדברי רבי יהושע בן לוי: תפילה עושה חצי, והקב"ה ענה לחצי תפילתו וזיכהו לראות את הארץ, אך לא ל"אעברה נא" להיכנס.

וידע האדם יסוד גדול: שתפילה עושה חצי, ולכן "קווה אל ה' חזק ואמץ ליבך וקווה אל ה' ", יתפלל ויחזור ויתפלל, וכך הלאה עד שהקב"ה יענה לתפילתו.

ונקשה, מדוע קוראים לתפילה תפילה, הרי מובא במדרש רבא פרשת ואתחנן: 10 שמות יש לתפילה, "שועה", "צעקה", נאקה", וכו',?

אולי אפשר לפרש ולומר: "תפילה" במספר 515, שכל תפילה עוברת דרך 515 תפילות של משה רבנו לעורר את כוחם שיעמדו עימנו וישפיעו שפע רב לכל העולמות ובכל העניינים והדברים.

לכן ידע האדם, כשמתפלל משפיע שפע טוב בכל העולמות כולו, כשקורא תהלים, כאשר מבקש על פרנסה, על בריאות וטוב, ממלא את כל העולמות בטוב, אף אם לא נהנה מזה מיד, עשה טוב לעולם כולו, ויבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטוב.

נקפיד בתפילות, בכל רגע פנוי, ישתדל האדם לשבח ולהלל את הקב"ה ולבקש טוב בשביל כל העולם כולו.

שומע תפילה, שמע תפילתנו וקבל שוועתנו ברצון ותן לנו כוח לעובדך בלבב שלם וזכנו לגאולה שלמה בקרוב, ישראל נושע בה' ישועת עולמים.

(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!

"לא תבערו אש בכל מושבותכם ביום השבת" - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

יום השבת אין כמוהו ברכו אלוקים ויקדשהו. ומובא בחיד"א בספרו מורה באצבע שבעלות המנחה בערב שבת הוא עת מסוכן ביותר למחלוקת, בין איש ואשתו ובין המשרתים ובזמן הזה טורחת הסיטרא אחרא יותר מכל זמן לחרחר ריב ומדנים.

ולכן ישתדל האדם בכל כוחו לרדוף שלום ולבקש שלום בזמן הזה. ומדוע, משום שבשבת קודש יש עליית העולמות והעולם נעשה זך ונקי יותר ובשעה שהעולם נהיה זך ונקי יותר השלום מתרבה בעולם ולכן השטן בערב שבת מנסה להעכיר את האוירה ולהוריד את הרוממות וזיכוך העולם ומשתדל מעל כוחו כפל כפליים ליצור ריב ומדון.

וזה אחד הסיבות שתיקנו חז"ל להדליק נרות שבת, להאיר את הבית ובכח האור הזה להרחיק את המחלוקת ולהרחיק את הכעסים.

ועל זה אומר השל"ה הקדוש: "לא תבערו אש בכל מושבותכם ביום השבת", איזה אש? זוהי אש המחלוקת. וידוע שבשבת האש של גיהנום נכבת וכאשר האדם כועס מדליק את האש של גיהנום ומשבש ומשנה את היוצרות.

וביותר בימים אלו אשר אנו מתקרבים לימי הרחמים והסליחות, נשתדל בכל כוחנו להעביר על מידותנו כפי שמובא ברבי משה קורדוברו: שהמעביר על מידותיו בזה מתכפרים כל פשעיו וטוב יותר להעביר על המידות מאשר תעניות וסיגופין, נשתדל בכל כוחנו לטהר ולזכך את עצמנו שהשבתות יהיו קודש לה' ונרחיק הקנאה, השנאה והמחלוקת מנחלתנו, כי כאשר המחלוקת מתחילה אין לה סוף והפרנסה נהיית דחוקה ומצומצמת וכך נופל ויורד האדם מדחי לדחי.

"נחפשה דרכנו ונשובה אל ה'". וביום השישי אשר היצר כפול ומכופל נשמור ונזהר בו מתחבולות היצר בכדי שניהיה כלים ראויים שתחול עלינו השפע והאור של שבת מלכתא. שבת היא מלזעוק ורפואה וישועה קרובה לבוא. שבת שלום ובשורות טובות.

לזכות את ישראל - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

אמרו חז"ל: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה", ובכל עת ובכל זמן, מעוררים בעניין הצדקה, ואין דבר גדול מן הצדקה שקורעת גזר דין וכו', אך צריך לדעת אייך עושים צדקה?

 

מובא בספרים הקדושים, על אדם עשיר אשר שמע שרוצים לבנות בית כנסת, ולא רצה ששום אדם יטרח, ורצה שהכל יהיה על שמו ועל זכרו, והלך ובנה את כל בית הכנסת כולה, ונענש ומת וכל זרעו נכחד מן העולם, ושאלו, על מה ולמה אדם שזכה לבנות בית כנסת לתפארת, ימות הוא וזרעו? אלא, אחרי זמן נודע הדבר, שעונשו הוא על זה שמנע מהכלל לעשות חסד ולקחת שותפות בבית ה'.

 

וידע האדם, שפעמים רבות חושב האדם שעושה מצווה גדולה, ומעלתו מעלה רמה, אך באותה מצווה מונע מאחרים לקיים מצווה, על זה יביא אלוקים במשפט.

 

ועל פי דברים אלו, נביא מעשה שחיזוק גדול בו, על רבי יונתן אייבישיץ: כשהתחתן זכה לקבל מחמיו סכום עצום של נדוניה שאפשר להתפרנס בו רוב החיים, והנה, בעיר אשר גר, הגויים שנאו שנאה גדולה את היהודים עד ששנאתם הייתה נראית בחוץ לכולם.

 

והנה בוקר אחד, שומעים היהודים שהגויים החליטו לבנות כנסיה מפוארת וגדולה ליד בית הכנסת היהודי, וכך להפריע ליהודים ולהציק להם בתפילות, ליהודים היה צער גדול ביותר, ומן היום הראשון שהחלה הבניה, היו היהודים מצטערים ומטכסים עצה מה לעשות.

 

והנה, נשלם בנית הכנסייה והתחילו הגויים להיאסף ולהתקבץ שם מידי יום ביומו, וליהודים צרה גדולה, יגון ואנחה.

 

באחד הימים, היה בחור שהיה חברותא של רבי יונתן מאייבישיץ, שלא יכול היה לסבול דבר זה, ובלילה מאוחר הלך בשקט ונכנס לתוך הכנסייה עלה למעלה, ושבר את השתי וערב, ובזמן שנפל לארץ נשמע רעש גדול, וכל הכמרים התעוררו ותפסו מהיכן הרעש, והנה, מוצאים יהודי מנסה לברוח, רדפו אחריו, תפסו אותו, והיכו אותו מכות מוות, ולקחו אותו לאחד החדרים הסגורים וסגרו אותו ואמרו בדעתם: מחר בבוקר יוציאו להריגה על ידי שריפה.

 

אחד הכמרים, הלך בשקט לרבי יונתן וסיפר לו את הדברים ואמר לו: אם תביא לי סכום עצום של כסף, כסכום הנדוניה שלך, אני בשקט אוציא אותו, אך יברך ולא יחזור לעיר הזאת לעולם, זה התנאי, הסכים רבי יונתן, ומיד הלך לפרנסי העיר וביקש מהם האם אפשר להשיג את הסכום, חשבו ואמרו לו: זה סכום גדול מאוד, וייקח

 זמן עד שיהיה אפשר לארגן סכום כזה.

 

עודם מדברים, הלך רבי יונתן, לקח את הנדוניה שלו, הלך לכומר ושילם לו את כל כסף הנדוניה שלו, הכומר הלך ולקח מן החצר הסגור את היהודי ובשקט הביאו לרבי יונתן, בינתיים, בכנסיה נמצא הדבר שהיהודי ברח, מיד חשדו בכומר ההוא, באו לתופסו, רץ לקח את הכסף ועוד אבנים טובות אשר היה לו בסכום מרובה, ורץ מהר לביתו של רבי יונתן ואמר לו תשמור לי את זה, אם אחזור תחזיר לי ואם לא, זה שלך.

 

רץ ליציאה מהעיר וראה מרחוק את השוטרים רצים אחריו, קפץ למים ברצונו לברוח בשחייה טבע ומת.

 

כשנודע הדבר לרבי יונתן, הצטער גדול מדוע ה' לא קיבל את הפדיון שבויים שלו, ואחרי ימים של צער, חלם בלילה שמהשמים כעסו, מדוע לא צירף את כל הקהל להשתתף בפדיון שבויים.

 

וזה יסוד גדול, אל תעשה מצווה לבד, תשתדל בכל עת וזמן לשתף אחרים איתך במצוות ומעשים טובים אשר אתה עושה, אין זה מוסיף לאדם אלא גורע ממנו.

 

(חזון ייאשיהו - האדמו"ר רבנו  יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

 שיעור על פרשת ואתחנן, הרב יאשיהו יוסף פינטו  http://youtu.be/KjnQTdu5rGo

ישנם מספר דרכים להתמודד עם הצרה והבעיה - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

מעשה ברבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא שהיו עולים לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיוצא מבית קודשי קודשים התחילו הם בוכים ורבי עקיבא מצחק, אמרו לו: מפני מה אתה מצחק, אמר להם: מפני מה אתם בוכים, אמרו לו: מקום שכתוב בו הזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הולכים בו ולא נבכה, אמר להם: לכן אני מצחק וכו' והביא להם הפסוק בזכריה: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" וכו'. אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחתמתו.

וצריך להקשות על הגמרא במסכת מכות דף כ"ד: וכי התנאים הגדולים לא ידעו את הפסוק המובא בזכריה?.

אלא ישנם שני סוגים של אנשים בעולם, סוג אחד כשרואים צרה ובעיה בורחים ואינם רוצים להתמודד עם הבעיה, מוכנים לאבד ולהפסיד את כל אשר להם רק שלא להתמודד עם צרה ובעיה וסוג שני של אנשים שרואים את הצרה והבעיה ואת הקושי אך מסתכלים, עם כל הצער, עם כל הקושי, עם כל הבעיות, מה יהיה מעבר לצער ולקושי ולבעיות.

וכמו שמסופר על יהודי עשיר אשר היה בעל חסד גדול ובעל צדקה מרובה אשר רצה לקנות יער גדול מעבר לים אשר עציו היו עצים להסקה והנה הזדמן באותו העת שרב צדיק חסיד וקדוש הגיע לעיר, הלך אותו בעל הבית עשיר לרב ושאל והתיעץ עימו האם לקנות את השדה ואמר את כל התלבטויותיו לכאן ולכאן, הצדיק הרגיש שבעל הבית כן חפץ בקנית השדה אך לאחר התבוננות רבה ומחשבה עמוקה החליט הצדיק ואמר: אל תקנה את היער עם העצים. החסיד העשיר קיבל את דברי הרב בצער והחליט לא לקנות את היער.

הנה עברו כמה שבועות וצדיק וחסיד אחר בא לפקוד את העיר, נכנס אליו אותו עשיר ושאל אותו האם לקנות את היער ההוא או לא לקנות, הצדיק התבונן וחשב רבות ואז ענה: תקנה במזל טוב.

החסיד העשיר אשר ליבו נטה כן לקנות את היער שמח והחליט לעשות כעצת הרב השני לקנות את היער, מיד אירגן את הסכום העצום של הכסף, שלח אותו, חתם על החוזים וקנה את היער. אחרי כמה שבועות יצא לדרך ארוכה לראות את אשר קנה והנה כשהתקרב ליער שמועה קשה הגיע לאוזניו, שטפונות רבים וקשים פקדו את היער וכל העצים הושחתו ונמחו מן העולם, הצטער החסיד צער גדול ואמר בליבו: אוי לי שלא שמעתי לצדיק הראשון שבא לעיר, אוי לי ששמעתי לצדיק השני וקניתי את היער רוב כספי הלך לשוא רוב עמלי הלך לתוהו. אחרי יאוש מרובה של שעות ארוכות החליט בכל אופן להכנס לתוך היער ולראות את מה שהיה לו ולא נשאר לו, הלך בצער גדול וביאוש ונכנס לעובי היער והנה רואה הוא שרובו של היער נשחת אך נשארו עוד עצים ובברור קצר אשר עשה נודע לו שמחיר העצים עלה מאוד בגלל החורבן של השטפונות אשר גרמו וכל עץ אחד שוה כשלושים עצים או יותר ובחישוב קצר ראה שהעצים שנשארו ביער המעטים שוים הם ארבעה או חמישה פעמים יותר מהיער השלם לפני חורבנו. שמח החסיד שמחה גדולה ואמר בליבו: ברוך ה' ששמעתי לרב השני ולא לראשון, אם הייתי שומע לראשון לא הייתי מרויח את כספי אשר לא הרווחתי כל ימי חיי בפעם אחת. מיד מכר את העצים והתעשר עושר מרובה. לאחר כמה חודשים הצדיק השני שוב בא לבקר בעיר, נכנס אליו החסיד בשמחה גדולה ובתשורה גדולה ואמר לו: רבי הצדיק התיעצתי עם צדיק ראשון ואמר לי לא לקנות, התיעצתי איתך ואמרת לי לקנות והכפלתי את כספי כמה וכמה פעמים, אני מודה לה' ששמעתי לכבודו. ענה לו הצדיק ואמר: אל תטעה שהצדיק הראשון טעה במחשבתו, הצדיק הראשון כשראה אותך ואת כוחותיך וברוח הקודש ובצדקותו הבחין בחורבן של היער על ידי השטפונות, יעץ לך לא לקנות את היער, בשביל מה להכנס לחורבן כל כך גדול וגם זה היה אופיו של הצדיק ואמונתו, כשיש צרות ובעיות מסוג זה שב ואל תעשה עדיף מקום ועשה, אך אני כשראיתי אותך ראיתי את החורבן של היער אך התעמקתי יותר עמוק והסתכלתי אחרי החורבן מה יהיה וראייתי לא עצרה ברגע של החורבן אלא שלב לאחר מכן, לכן דעתי הייתה כן לקנות את היער.

יש אנשים שהקשיים מרתיעים אותם ועוצרים אותם והנפש והאופי שלהם לא בנוי ללכת שלבים כאלה קדימה ויש אנשים שמוכנים לסבול ולהצטער ולראות את האור שאחרי החושך.

וזה היה חילוק בין חכמים ורבי עקיבא, חכמים כשראו את בית המקדש חרב ואת הזוועה הגדולה הצטערו צער מרובה ובכו בכי גדול, אך רבי עקיבא אמר להם: תלכו לאחרי החורבן, לאחרי החושך, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים. לכן חכמים אמרו לרבי עקיבא: עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.

יש מצבים בחיים שהדברים הגדולים באים אחרי חורבנות וחושך גדול, "ויהי ערב ויהיה בקר", לפני הבקר יש ערב, יש חושך, אפלה ועלטה, אך כשמתעקשים ומאמינים ומתחזקים והאמונה בהקב"ה ללא עוררים מגיעים בסוף לעוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים.

עברנו את ימי בין המצרים, ימים אשר חשים בהם את המרירות בכל דבר ובכל עניין, נכנסים אנו לימים של תקוה, של אמונה, של ביטחון, של חיזוק הנפש ושל ידיעה ברורה שלא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב.

מבקשים אנו מכל אהובנו וחביבנו השתדלו והרבו תחינה ותפילה לפני קל מלך רם ונישא שיטיב עימנו וישלח מזור ומרפא לנו ושנזכה לאור חדש על ציון תאיר.

שבת היא מלזעוק וישועה ורפואה קרובה לבוא, לכן ירבו בשבת קודש באמירת תהילים.

ונזכה בע"ה לגאולה שלמה בקרוב.

לראות את טובת הכלל - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

מאז שנחרב ביתינו, עם ישראל נמצא בצרה ומצוקה, בכל עת וזמן אשר חשבו שהנה עת דודים בא ואיש תחת תאנתו והרגישו ביטחון, הקב"ה ערער את כל אשר חשבו ופיתחו, ומחורבן הבית, כך לאורך כל הדורות עם ישראל עמד בגזרות שונות ומשונות וצרה ויגון אמצא בסוף, הגיעו למסקנה "רק בשם ה' אקרא" - זה המושיע! אך בכל הזמנים, היו קדושי עליון, אשר עמדו כצינה ומחסה בעד כלל עם ישראל, מסרו את גופם, את נפשם, את מעונם, ואת כל אשר להם, לטובת הכלל והפרט.

יש מעשה המובא, על אחד מקדושי ישראל, "הסבא משיפולי", אשר בכל זמן אשר אנו רואים זמנים וגזרות קשות על עם ישראל, מקפידים אנו לספר את המעשה הזה, ואף לא עובר שבוע שאנו עם עצמנו לא עומדים וממלמלים את אותו מעשה על אותו קדוש עליון, ולוקחים חיזוק על עצמנו, וע"י דיבור על מעשי הצדיקים, אפשר לעורר רחמי שמיים על הפרט והכלל.

מסופר, שבזמן הסבא משיפולי, הייתה שנת בצורת קשה, והגיע למצב שבו לא היה אוכל, והיה זמן קשה ביותר, כדרכם של באומות העולם, כל אשמה, מאשימים מיד את עם ישראל, עמדו והאשימו, שבגלל היהודים לא יורד גשם, ועמדו וקצבו זמן שאם לא ירד עד התאריך גשמים מרובים ויתמלא החסר, גירוש וכליה היא מנת חלקם של היהודים, הסבא משיפולי, שהיה קדוש עליון ואוהב עם ישראל, אהבה גדולה, קרא לחכמינו ותבע ואמר: שהוא רוצה להזמין את הקב"ה לדין תורה בבית דין, כולם הזדעזעו זעזוע גדול, מי יעלה בהר ה' מי יקום במקום קודשו, מי יכול להעלות בדעתו מחשבה ודיבור כזה?! אך אף אחד לא העז להרהר אחרי הסבא משיפולי, קבע הסבא משיפולי, יום בית דין וזימן את כל הדיינים, וקרא לכל הרבנים וכל פרנסי הקהל וקבע להיות מיועדים ליום ולשעה שעומד לתבוע לדין תורה את הקב"ה.

הגיע השעה והעת, הניחו פרגוד סגור, תובע הסבא משיפולי בבית הדין, הדיינים ישבו והסבא משיפולי התחיל טענותיו כלפי הקב"ה ואמר: ריבונו של עולם אתה גזרת עלינו גזירות קשות, החרבת את בית המקדש, הגלית אותנו מארצנו, משועבדים אנו בין אומות העולם, וכל צרה ומצוקה אנו נמצאים בה, וכעת אינך נותן גשם ועם ישראל בצער ובצרה גדולה, ואנו תובעים בדין תורה מריבון העולמים, להוריד גשמי ברכה, וכך המשיך את טענותיו, ובתוך שהסבא משיפולי טוען במילים קשות ובעוז ובתעצומות, נפתחו שערי שמיים וגשמי ברכה החלו לרדת.

זה היה בדורות הקדומים, אשר היו לעם ישראל גדולים וקדושים, כגון: הבעל שם טוב ותלמידיו, רבינו חיים פינטו, רבינו יעקב אבוחצירא, אך, אנו בדור יתום, אין לנו על מי להישען - אלא על אבינו שבשמיים, וכל אחד ואחד צריך להרגיש מחויבות גדולה על הכלל, ואי אפשר לומר: אצלי הכל טוב ולומר שלום עלייך נפשי, אלא כולם, עם ישראל, כאגודה אחת, בלב אחד, כאיש אחד - חייב אדם לראות את צרת חברו!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

האמת נמצאת בתוכנו ובליבנו ולא במקומות אחרים ורחוקים - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

מוצאי ט' באב, סיומם של כ"א יום מי"ז בתמוז, ימי אבל על חורבן בית מקדשנו.

הנה מיום שחרב בית המקדש כולנו נמצאים בחיפוש מתמיד אחרי דבר אשר רובנו לא יודעים אחרי מה מחפשים. וכל אחד ואחד בחיפוש שלו, יש מי שחייו מרוכזים בחיפוש אחרי ממון, יש מי שחייו מרוכזים בחיפוש אחרי שררה, אחרי כבוד וכך כל אחד ואחד בחיפוש האיטי והפרטי שלו.

אך עלינו לדעת שהאמת נמצאת קרובה אלינו עמוק בתוכנו או בסביבתנו והחיפוש והדאגה והמחשבה אחרי הבלתי נודע היא באה מחוסר של משהו פנימי ואנו מתרגמים את זה לחיפוש של משהו חיצוני. כאשר האדם יסגור בנפשו, יבין וירכז ויבנה בתוכו את אשר צריך לסגור ולהבין ולהשכיל יגמר החיפוש המתמיד אשר יכול לקחת חיים שלמים, ישנם אנשים אשר עד יום מותם עדיין מחפשים.

מסופר על אדם נבון וחכם אשר היה מבוגר בימים, כל אנשי הכפר כבדוהו כבוד גדול והעריכוהו הערכה גדולה, באחד הימים ראו אותו מחפש ברחוב דבר, מפאת חולשתו וזקנותו ראו אותו טרוד ומצטער בחיפושו, התקבצו אנשי הכפר סביבו ואמרו לו: השעה מאוחרת בלילה נעזור לך לחפש מה שאתה צריך ותחזור לביתך מה איבדת?, מה אתה מחפש?, אמר להם מה שאיבד ומה שמחפש, אמרו לו: נעזור לך, איפה בערך הלכת ואיפה אתה חושב שאיבדת את מבוקשך?. אמר להם: בבית איבדתי את מה שאני מחפש, שאלו אתו: אם בבית איבדת מדוע ברחוב אתה מחפש?, ענה ואמר להם: כי ברחוב יש אור ובבית חשוך ואין לי אור.

כמה מוסר יש בדברי החכם, האדם מבוקשו נמצא סביבו, בביתו, תחת ידו, אך הוא הולך לחפש ברחוב כי שם יש אור. אנשים איש איש עם האור שלו עם הדבר אשר הוא מתפעל ומתלהב באותה תקופה, שם הוא הולך לחפש את הבילתי נודע והבילתי נמצא, האור אשר נמצא ברחוב לא יעזור לך למצוא את מה שחסר לך, מה שחסר לך נמצא בביתך לפניך. וכך ממשיך האדם במרוץ החיים בחיפוש במחוזות שונים והאמת מה שמחפשים את השקט הנפשי, אך כל אחד באור שלו המדומה מחפש אותו, אך אם יתבונן האדם עמוק ימצא מהר את מבוקשו.

לכל אדם יש תקופות בחיים שעיניו נפקחות והקב"ה נותן לאדם זמנים עם הערה אשר יכול לשנות את כל חייו אך אם מאבדים את הזמנים האלה מי יודע אם ישובו, מי יודע אם ההזדמנות שוב תיהיה ומי יודע מה יהיה. אדם צריך להיות ערני למה שהקב"ה מביא לפניו.

ידוע מעשה על אחד האדמו"רים הגדולים אשר גר בקראקו ולילה אחד חלם שבעיר רחוקה תחת הגשר נמצא אוצר גדול לא נתן ממש בחלום, שוב חלם בעוד לילה את אותו חלום וכך בפעם השלישית עד שגמר אומר בנפשו ללכת לבדוק תחת הגשר, לחפור ולחפש את האוצר הגדול. נסע ימים ולילות עד אשר הגיע לגשר, אך לדאבון ליבו תחת הגשר היו משמרות של חיילים אשר הבטיחו ושמרו את הגשר מכל משמר.

יום, יומיים, שבוע חלף והאדמור מסתובב סביב הגשר מחפש את הזמן הנכון להתחיל לחפור לחפש את האוצר, אחרי כשבוע ימים פנה אליו ראש המשמר ושאל אותו: מה אתה עושה פה בכל יום, את מי אתה מבקש, מה מעשיך פה?, ענה הרב ואמר: חלמתי שתחת הגשר נמצא מטמון גדול ובאתי לחפור ולחפש, אמר לו ראש המשמר: מה אתה מאמין לכל חלום גם אני חלמתי שבקראקו מתחת לבית של רב העיר נמצא מטמון גדול, אני לא הולך לחפור ולחפש שם!.

איך ששמע הרב את הדברים הבין מיד מה המסר שהקב"ה מוסר לו מהשמים, המטמון, האור, השמחה, הכל נמצא בתוך האדם וחבל ליסוע למרחקים לחפש את המטמון, "לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו".

הנה בחורבן בית המקדש התפזרו הדעות ויש פיזור הנפש גדול ביותר וכל איש מחפש במרחקים ובמקומות אחרים להשקיט את מצפונו ולמצוא את מבוקשו אך זוהי אחת הטעויות הגדולות ביותר של הדור הזה, בעל האמונה ובעל הביטחון בהקב"ה ידע שהכל נמצא סביבו והאמת האמיתית והשקט הנפשי נמצא בתוכו וכאשר יגיע האדם לשלום בתוך עצמו ימצא את מבוקשו בתוכו, לא יצטרך לצאת ברחוב לחפש באור מה שאיבד בתוך ביתו.

מתקרבים ובאים ימים הנוראים ודורשי רשומות דרשו ואמרו: תמוז ר"ת ז-מן ת-שובה מ-משש ו-בא, אב א-לול ב-א. הנה מתקרבים אנו לימי הרחמים והסליחות, תיכף נשמע את קול השופר: "היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו", זמנים אלו הם זמנים שהשנה הולכת ומסתיימת והחשבון על השנה שעברה בסיום, מה שנכתב בימים הנוראים שעברו עומד להסתיים, הנה עברה עלינו שנה אשר ראינו בה את יד ה' הנסתרות לה' אלוקנו והנגלות לנו ולבננו, לשאול שאלות על הקב"ה אסור ומקבלים אנו את כל דרכי הקב"ה באהבה ובשמחה, ראינו בשנים האחרונות כמה עמוק הפסוק: כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אך רואים אנו איך הקב"ה מסדר הדברים ואין אדם נוקף אצבע למטה עד אשר גוזרים עליו מלמעלה.

אומרים אנו לכל אהובנו וחביבנו "התייצבו וראו את ישועת ה'", "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", בימים הקרובים נכנסים אנו לתקופה אשר לא נוכל לעמוד על המשמר בהרבה עניינים, מבקשים ודורשים אנו מכל אוהבנו וחביבנו: לא יאמרו דבר בשמנו ולא ילחמו את מלחמתנו, עמדנו שנה שלמה בשפיכות דמים קשה ביותר, ניסו להחריב כל חלקה טובה ועמדנו ונדמנו דום לה' והוא יפילם חללים חללים השכם והערב עליהם. ננהג בחכמה, סוף מעשה במחשבה תחילה.

אך כפי שאמרנו בליל יום כיפור בדרשה שבמוצאי חג סוכות יעברו עלינו דברים קשים, אנו אומרים לאוהבנו וחביבנו, כל היסורים של השנים האחרונות נמצאים בחיתום.

השתדלו והרבו בתחינה ובתפילה על בריאותנו ועל משפחתנו.

בשם ה' נעשה ונצליח, אל תרא ואל תחת ה' איתך בכל אשר תלך.

ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

תשעה באב - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

ערב תשעה באב, היום המר והקשה לעם ישראל מהיותו עם!

ביום זה חמשה דברים קשים קרו לאבותינו:

א) נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ ישראל וישארו במדבר עוד 40 שנה.

ב) נחרב בית המקדש הראשון.

ג) נחרב בית המקדש השני.

ד) אחת הערים הגדולות אשר היו בעם ישראל, וביתר שמה, נחרבה ומתו רבבות על רבבות של יהודים ודמם היה הולך עד הים הגדול בנהרות של דם וגויי הארץ היו משקים את שדותיהם בדם תושבי ביתר, ואסרו לקבור את גופותיהם, ולקחו את גופם ובנו בו חומות סביב כרמי היין של גויי הארץ.

ה) נחרשה העיר ירושלים לאחר החורבן וכל הצרות המשמעותיות והקשות אשר עמנו עבר היו ביום זה, גרוש ספרד, השואה האיומה החלה ביום זה, ועוד רעות רבות אשר ידע עמנו.

שורש חורבן בית שני היה על שנאת חינם, וחשבנו להקשות מהי שנאת חינם? מדוע קוראים לשנאה "שנאת חינם? הרי אם אדם עשה לחברו רע ויש לו כעס עליו, הכעס הוא בצדק והשנאה היא בצדק, מדוע קוראים לה שנאת חינם?

אלא, כששני אנשים רבים או כשיש ביניהם בעיה, אפשר להבין שכעסם כמו גפרור הנדלק, אחרי רגעים נכבה, אך כאשר הגפרור מוצא בלב האדם קוצים ודרדרים להתפס בהם ולהדליק תבערה, זוהי שנאת חינם על מה שקדם את הגפרור להדלק ונבנה בלב האדם בסיס לרע להדלק ולהתפס, ולכן נקראת שנאת חינם.

שורש בית המקדש נבנה על אהבת חינם, כמו שמובא במדרשים הקדמונים: היכן נבנה בית המקדש בירושלים, ומדוע דווקא שם בחר הקב"ה?

אחד מן הטעמים הוא בראשיתו של עולם שני אחים היו שותפים בקרקע האדמה שעליה נבנה בית המקדש, היו זורעים וקוצרים ומוכרים את יבולם, אח אחד היה גר בקצה אחד של הקרקע, והאח השני היה גר בקצה השני, האח הראשון היה נשוי עם ילדים, והאח השני עדיין לא נשא אשה, בכל שנה, כשהארץ נתנה יבולה היו האחים מחלים את היבול חצי בחצי, וכל אחד בקצה השדה ליד ביתו היה מחסן רחב ידיים, אשר שם היה שם את סחורתו, והיה מוכר לבד את שלו, אך האחים האלה אהבו אהבה מרובה איש את רעהו, האח אשר עדין לא נשא אשה, היה אומר לעצמו: אני אינני צריך הרבה, אין לי אשה, אין לי ילדים, יכול אני להסתפק במועט, אך אחי, צרכיו מרובים, אשה, ילדים, הוצאות רבות, בכל לילה היה לוקח משלו והיה הולך בשקט ושם אצל אחיו, בלי שאיש ידע בלכתו ובשובו, ואף האח הנשוי, כך היה עושה והיה אומר לעצמו: אני כבר יש לי הכל, אשה, ילדים, משפחה מסודרת, אחי עדיין חייו לפניו ובוודאי כל ממון אשר יש לו לא יספיק לו, ובכל לילה היה הולך בלי שאיש ידע בלכתו ולא בשובו, ושם משלו אצל אחיו, וכך במשך שנים היו עושים, ואף אחד לא ידע אשר אחיו עושה.

באחד הלילות, נפגשו שניהם, זה על גבו סחורתו ואף אחיו כך, הבינו שניהם את אשר עשו ובכו בכי גדול, דמעותיהם ירדו על הקרקע, ובדמעות של אהבת חינם הניחו את אבן הפינה של אהבת חינם במקום המקודש והחביב ביותר לעם ישראל, אשר יסודותיו אהבת חינם, ולכן כאשר הייתה שנאת חינם בעם ישראל, לא יכול היה הבית להתקיים, משום שיסודותיו הם אהבת חינם, ובשנאת חינם כל היסודות מעורערים, וסוף הבית שנחרב.

לכן, אנו אומרים "בונה ירושלים", כל מעשה של אהבת חינם ומעשה טוב אשר אנו עושים, אנו בונים את ירושלים, בונים את הבית השלישי, הבית נחרב על שנאת חינם - ויבנה על אהבת חינם!

לכן, העבודה המיוחדת ביום זה, להרבות אהבת חינם בעם ישראל, כל מי שיכול לקרב לבבות בין עם ישראל עושה את מצוות היום.

ונקפיד לחזק עוד יהודים לצום הצום אשר מתחיל הלילה בין השמשות, וצום זה הוא שני בחומרתו מיום הכיפורים, ויקפיד בדברים האסורים בו, לבישת הסנדל, אסור ללבוש מנעל מעור, אסור לרחוץ את גופו, אסור תשמיש המיטה, ולסוך את גופו, ואסור אכילה ושתיה.

הקב"ה יזכנו שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בימנו!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

צום קל ומועיל!

מעלת הדן את חברו לכף זכות - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה (הגמרא מסכת בבא מציעא דף ל').

ממשיכה הגמרא ומפרשת שהעמידו דבריהם על הדין ולא הלכו לפנים משורת הדין בדרך הפשרה.

והנה קשה אם האדם צודק בדין תורה מדוע שילך לפשרה, ילך על פי הדין על מה שמגיע לו.

אלא פה לומדים יסוד גדול, כאשר האדם דן את כולם לכף זכות, מנסה להעביר על מידותיו ומחפש את הטוב שבשני אף בשמים כך נוהגים עם האדם וגם אם אצלו יש דבר שצריכים לנהוג בו על פי דין מרחמים עליו וממתקים עליו את הדין והולכים עמו משמים על פשרה ולא על יקוב הדין את ההר.

הנה ניכנס הערב ליום תשעה באב יום של הרהורים, התבוננות ומחשבה ועיקרו של יום לעבוד על עצמנו על אהבת חינם ולחפש את הטוב שבשני ולהשתדל להגיע לפשרה ולא ליקוב הדין את ההר.

ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו.

יזהר האדם בימים אלו משמחת הרע ומעצבות הרע - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

"נשים בציון עינו". (איכה ה').

המפרשים מקשים, איך עלה בידי הצוררים להחריב את בית המקדש ולפרוע פרעות בישראל בצורה הקשה והמרה אשר עשו, הרי כל מהלך החורבן היה דבר לא שיכלי, עם ישראל היה עם חזק עם צבא חזק, עם עשיר מאוד, מתורבת מאוד, פתאום בימים בודדים הכל קורס, הכל נחרב, לא נשאר מאומה ובניה של אלפי שנים נחרבת בהנף יד, איך קורה כדבר התמוה הזה?,
חורבן צריך לבוא בהדרגה, קריסה איטית אך לא קריסה פתאומית שלא נשאר מהאומה הגדולה ביותר והעם חזק ביותר מאומה.

אלא מפרשים חז"ל ואומרים, ישנם שני כוחות של הסיטרא אחרא, האחת שמה מחלת ואחת שמה לילית ולמחלת יש תע"ח חיילות כמניין מחלת וכן ללילית יש ת"פ חיילות כמנין שמה והם ממלאים את חלל העולם ותמיד על ידי מצוות ומעשים טובים של הצדיקים והחסידים מרפים את כוחם ומחלישים אותם.

ועוד הכוחות של שני הכוחות האלו שונים לחלוטין, מחלת כוחה בשירה, זימרה, עוללות, מחולות, צחוק וקלות ראש, לילית כוחה בעצבות, בצער, ביאוש, בחוסר מעש ותמיד שני הכוחות האלה במלחמה מתמדת, שמחה בעבירות ובעוללות או יאוש מהחיים, יאוש מכל מעשה טוב והכח שהעולם שורד בו הוא הליכה בין העצבות לשמחה בין שני הכוחות הרעים האלה שממלאים את חלל העולם.

והנה בשעת החורבן דבר שלא אירע מעולם, שני הכוחות האלו התחברו ונהיו אחד, החיבור הזה הביא את העוצמה והכוח המר והקשה שאף דבר לא עמד כנגדם וכך בא חורבן הבית בצורה לא אנושית, לא מובנת ולא מקובלת. ולכן הקריסה והנפילה הייתה קריסה ונפילה לא שכלית לא מובנת ולא בדרך טבע.

והנה בימים אלו ימים של התבוננות על העבר וקבלה לעתיד צריכים להתבונן איך קרה כדבר הזה ששני הכוחות הללו התחברו לאחד, איך מונעים ונמנעים מחיבור זה של כוחות הרוע האלה שוב יחד?.

אלא אפשר לבאר ולאמר: "ה' צילך על יד ימיניך", העולם מתנהג עם האדם כמו צל, כשם שהאדם נוהג כך העולם נוהג עמו "ונתתי לך רחמים וריחמתיך", כאשר האדם מרחם רחמים באים גם עליו בדרך שאדם נוהג ועושה כך העולם מתנהג כלפיו.

והנה בדור החורבן היה דבר קשה ביותר, אנשים היה בתוכם שני הכוחות האלה יחד לילית ומחלת, מצד אחד יאוש ועצבות מכח לילית, ומצד שני שמחה ועוללות מכח מחלת, והעירבוב הזה והברית שנכרתה בנפש אותו הדור בנפש האנשים של שלום בין מחלת ולילית ,והמרחק אצל האנשים ממחלת ולילית היה כחוט השערה גרם שכך גם ינהגו באותו הדור מחלת ולילית ומזה נצמח ונבנה החורבן הגדול של חורבן בית המקדש.

והנה המלחמה בדור הזה לעמול ולעבוד ולשמור ולהזהר מהמחלת של הסיטרא אחרא ומהלילית של הסיטרא אחרא ויזהר האדם לא להיות פוסח על שני הסעיפים בשמחת הרע ובעצבות הרע.

ונשתדל לתקן עולם במלכות שד-י. נעלה ונתעלה ונזכה לבנין אריאל במהרה בימינו.

כח תפילתו של צדיק - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

ידועה הקושיה של הבעל "נועם אלימלך" אשר הקשה: אייך נהגו ישראל קדושים, כאשר יש לאדם צרה או בעיה, לילך אצל חכמי ישראל ולבקש שיעתירו ויתפללו על הצרה או הבעיה, הרי זה שהצדיק מתפלל על הצרה או הבעיה, נראה כמי שחולק על הקב"ה חס ושלום, הקב"ה נתן עניות לאדם אייך יכול האדם ללכת לצדיק שיתפלל על עשירות, וכן אם אדם לא זכה לבנים אייך אפשר ללכת לחכם שיתפלל על בנים, הרי הקב"ה מנע מהאדם ההוא פרי בטן?

 

אלא, מתרץ "הנועם אלימלך": שישנם מקרים אשר בכוחו ובמזלו של האדם לזכות בזרע בר קיימא אך ורק על ידי תפילה ותחינה, כזרע הנזרע באדמה אשר רק על ידי מים מרובים אשר ישקו את הזרע ברבות הימים יציץ ויפרח הפרח, כך במהות יש אנשים שאין להם ילדים ואין להם פרנסה וכן כל החסרונות אשר חסרים לאדם, אך טמון בתוכם הדבר, ורק על ידי תפילה ותחינה של צדיק אפשר שיפרח מה שחסר להם, כי השורש נמצא בתוכם, וזה התפילה אצל הצדיק, והשתטחות על קברי צדיקים גורמת.

 

ולכן מבקשים אנו מאותם צדיקים, אשר זכינו להשתטח על ציונם, ומאותם אותיות של התהלים וכל אותם דברי תורה אשר התחננו לפני ה', שיהיו כמים להשקות ולהרבות, ונזכה כגן רווה שיפוצו ויצאו כל החסד והברכה והטוב הטמון בנו אשר עדין לא יצא לעולם, ויתעוררו הרחמים ומתיקות הדינים עלינו ועל כל אחינו בני ישראל.

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://youtu.be/yvdsdz4Ujcs טיסת הישועות לפלא יועץ - בקרוב -הרב פינטו שליט"א

 

שבת חזון - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

ערב שבת קודש פרשת חזון, זמן של התבוננות והתכנסות בתוך עצמנו בשבוע אשר בו חל תשעה באב.

הנה בכל שבת צריך האדם לערער במעשיו ולתקן את אורחותיו והזמן המיוחד של תשובה ביום השבת הוא לפני הקידוש בליל שבת, כמו שמסופר על הרב החיד"א אשר התארח באחד מן השבתות בביתו של בעל התולדות יעקב, לפני הקידוש בליל שבת אמר לו הרב התולדות יעקב: אתה תלמיד של רבנו הגדול רבי חיים בן עטר אמור נא לנו דבר תורה מפיהו, עמד ואמר: ידוע שרשע פסול לעדות והקידוש זה עדות ולכן את הקידוש אומרים בעמידה ולכן מחוייב כל אדם לפני הקידוש לעשות תשובה מעומק הלב ולא להיות פסול לעדות, אז הקידוש אינו מגיע למקום הגבוה והנרצה שצריך להגיע.

פרש הבעל תולדות יעקב לחדר באימה וחרדה ויותר משעה הרהר בתשובה, קיבל על עצמו קבלות ואז יצא לאמר את הקידוש.

הכח של הרהורי תשובה וקבלה לעתיד לפני הקידוש גדול ביותר בודאי בשבת קדושה זו ובהתקרב חודש אלול והימים הנוראים נקפיד בכל כח לדקדק ולשמור לקיים ולעשות.

והנה בימים שנותרו לנו עד תשעה באב נדע למלאות את הלב במחשבות על חורבן בית במקדש וידוע המובא בספרים הקדושים כל מי שמצטער מעומק הלב על חורבן בית המקדש זוכה לבנים תלמידי חכמים ויראי ה', אך יזהר לא ליפול לעצבות, העצבות אסורה, המרמור על החורבן מותר ומחוייב בימים אלה.

ידוע המעשה בחוזה מלובלין שהיה מקפיד מאוד לא לישון על מיטה שאדם זר ישן עליה משום שכאשר היה שוכב במיטה היה מרגיש אפילו מחשבות שאדם אחר חשב בשעה ששכב במיטה, באחד הימים הגיע לעיר אחרת והרב שקיבל את פניו ידע שהחוזה מלובלין מקפיד במיטה שיושן בלילה ומבעוד מועד היה לו מיטה שמורה חדשה בשביל החוזה מלובלין. בלילה, כשפרש החוזה מלובלין ללכת לישון, איך ששכב על המיטה צעק צעקה קשה וקם בבהלה מהמיטה, הרב בעל הבית נכנס בבהלה לחוזה מלובלין שאל אותו על מה ולמה נחרד, החוזה מלובלין ענה לו: יש במיטה הזו פגם גדול כששכבתי הרגשתי כמו חרב בליבי והחרב הזו הייתה חרב של עצבות, אמר לו הרב בעל הבית: המיטה חדשה אף אחד לא ישב עליה מעולם, הלכו מהר לנגר לשאול אותו על המיטה אמר להם הנגר: את המיטה הזו בניתי בתשעת הימים כשהייתי בונה אותה הייתי עצוב ומר לב. ואז הבינו שבניה ועשיה של דבר בעצבות, ביאוש, במרמור בתשעת הימים היא פגומה מיסודה, המרמור על החורבן ועל אורך הגלות מותר ממלא את האדם בכח לפעול ולבנות להקים שכינתא מעפרה.

נשתדל אף בשבת זו להרבות בתפילה ותחינה בקריאת תהילים מרובה אשר מעלתה גדולה ועצומה ומעוררת רחמים ומיתוקי הדינים וכן להרבות בברכות בשבת קודש ובעניית אמנים. ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' ויושפע שפע רב מכל העולמות.ובני ישראל יוצאים ביד רמה.שבת שלום.

 

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע:

"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל"

בספר זה סגולות רבות יש, וכבר אמרנו שצדיקים גדולים, היו מקפידים במשך כל השנה לקרוא וללמוד מספר דברים, ואמרו: שסגולה היא לחזרה ולהתקרב לאבינו שבשמים, ואף אפשר לומר סימן טוב בפרשות ספר דברים.

מסופר על יהודי, אשר פרנסתו הייתה חנות אשר בה היה מוכר דברי מאכל, את החנות היה משכיר מאדון גוי, באחד הימים פנה האדון הגוי ליהודי ואמר לו: יש לי הצעה כספית טובה משלך ורוצה אני להוציא אותך מן החנות ולהעבירה לאיש אחר.

הלך היהודי הכשר לפני צדיק גדול וביקש ממנו: אנא תעתיר עליי ברחמים לפני הקב"ה שפרנסתי לא תיפגע, ענה ואמר לו על פי פרשות השבוע ברכה: דין "ודברים" יש לך עם אדם, "ואתחנן" אתפלל לה' שתצליח, אבל "עקב" קודם לזה, "ראה" ושכור חנות אחרת, "שופטים" אחר כך תיקח אותו למשפט, "תצא" מהחנות, "תבא" לחנות חדשה, "ניצבים" תעמוד במצב טוב, "וילך" ילך לך טוב, "האזינו" האם הבנת, "וזאת הברכה" זאת בירכתי אליך.

כך הם פרשות ספר דברים משבוע זה עד אחרי ימים נוראים, אשר מתחילים בראשית.

צריכים אנו ברכת חכמים, צריכים אנו להתנהג בחכמה ובתבונה, ואף אם רואים רגעים וזמנים קשים נמצא דרך אחרת נוחה, ובעתו ובזמנו הקב"ה דן ושופט והשפע והברכה חוזרים לקדמותם.

לא יפול האדם ברוחו בשום עניין, האמונה והביטחון בה' תהיה מנת חלקנו, ובעל הרחמים יקבל תפילתנו ובקשתנו.

עוד בפרשת השבוע מצאנו "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו".

מצאנו בחכמי ישראל בכל הזמנים אייך עמדו והנהיגו את קהל עדתם עם חכמת ה' עליהם, מסופר בזמן הנודע ביהודה על אדם, אשר היה סוחר גדול ביין לכל היהודים במדינה ובמדינות אחרות, לקח את אחד מפועליו, יהודי כשר ונסע להונגריה לקנות יין לכבוד חג הפסח, היהודי, אשר היה עימו, לקח עימו ארנק אשר כל כספו אשר עבד שנים רבות היה מונח בתוכו, פחד היהודי על כספו וחשב היכן טוב לשומרו, החליט שבאחד מן חביות היין ישים בפנים את כל הצרור, וכך עשה.

אחרי ימים מרובים וכל טלטלת הדרך הגיעו לביתם ולמחוז חפצם, כאשר פתח היהודי את החבית וחיפש את כספו, שוד ושבר, כל עמלו הלך לריק ונעלם.

בא לפני בית דינו של הנודע ביהודה ותבע ואמר: איני חושד באיש, אך כספי היה בתוך החבית ונעלם, מה עלי לעשות? קרא הנודע ביהודה לבעל הבית, אשר היה מעשירי ונכבדי הקהל ושאלו האם יודע אתה היכן ממונו של פלוני?

התפרץ בעל הבית בקול צעקה גדולה בקללות ובגידופים על פועלו ולא נתן מילה אחת שיוציא מפיו, עצר אותו הנודע ביהודה ואמר לו: גם אני איני חושד בך, אך דבר אחד רוצה אני לומר לך: הייתם 2 יהודים ועוד פועלים גוים בכל המסע, ובוודאי גוי גנב את הכסף, ואם הגנב נגע ביין, כל היין יין נסך, אם כך עלי להוציא קול קורא לכל יהודי המדינה ומחוצה לה שהיין הוא יין נסך, עצר אותו בעל הבית את הנודע ביהודה וביקש להיכנס איתו לחדר ולדבר איתו ביחידות, עמד ואמר: מתבייש אני, סליחה, אני לקחתי את הכסף.

הנודע ביהודה, אמר לו "אדם משים עצמו רשע" אתה לא יכול לומר את זה ובוודאי אני לא חושד בך.

אמר לו בעל הבית: אני אחזיר את הארנק עם הסימנים שלו, אמר לו הנודע ביהודה: זה לא מספיק, רק אם תבוא לבית הכנסת בליל שבת ותשבע שבועה שזה אתה, רק אז היין מותר.

צריך לדעת יסוד גדול: יש דין ויש דיין, כשאדם עושה רע, אף שבתחילה קבוצת אנשים מאמינים ושומעים לו, לאט לאט, כל קשר רשעים אינו מן המניין, וסופם להיות לעג וקלס, וסופם להודות על כל פשעיהם וחרפתם תצא לאור!

(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!

http://youtu.be/CofJH8iH9qA שותף בצער חברו -שיעור ממיאמי -הרב פינטו שליט"א

 

האר"י הקדוש - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

יומא דהילולא של מאור ישראל רבנו האר"י הקדוש 

רבנו האר"י נולד בירושלים לרבי שלמה לוריא, קודם שנולד ניגלה לאביו אליהו הנביא ובישר לו שנשמה גדולה תרד לעולם והוא אליהו יבוא לשבת סנדק כשיוולד בנו. כשנולד רבנו האר"י ביום הברית ניגלה לאביו אליהו וישב יחד עימו סנדק באופן שלא נגלה לאף אחד מהמשתתפים רק לאביו.

כשהיה הארי בן 8 שנים נפטר אביו ,ואמו של האר"י הקדוש שהייתה ממשפחה ספרדית חזרה לאחיה במצרים מדוחק השעה ומדוחק העניות, אחיה היה רבי מרדכי פרנסיס והוא סיפק לרבנו האר"י הקדוש את כל צרכיו שישב ויעמול בתורה הקדושה, האר"י הקדוש למד תורה מפי הרידב"ז ואצל מחבר השיטה מקובצת הרב בצלאל אשכנזי.
בגיל צעיר נגלה האר"י כגדול בתורה בנגלה ובנסתר, לקח אותו דודו שישא את בתו, אחרי נישואיו האר"י נכנס לשנים של התבודדות בבית אחד על גדות הנילוס והסתגר שם שבע שנים ואחרי כן עוד שנים והיה עוסק בספר הזוהר והיה נגלה לו אליהו ומדריך אותו בדרך ה' ובלימוד התורה ובימי שבת קדש היה חוזר לביתו והיה מקפיד לדבר רק בלשון הקודש.

בגיל 36 נגלה לו אליהו הנביא והורה לו לעלות לארץ הקודש לצפת ולסיים שם את חייו, עוד גילה לו לאר"י הקדוש ששם יפגוש את רבנו חיים ויטאל המהרח"ו ושעיקר בואו לעולם ללמד את המהרח"ו כל סודות התורה אשר נגלו לו.

רבנו האר"י הקדוש עלה לארץ ישראל, לצפת והתחיל לעסוק שם במסחר אריגים ובסיום מלאכתו היה יושב ודורש והיו כולם מצתופפים ורועשים מדבריו, הרמ"ק רבי משה קורדוברו הכיר את האר"י הקדוש והוא היה ראש המקובלים בעיר הקודש צפת וציוה שהאר"י הקדוש ימלא את מקומו, וכן פקד על תלמידיו שיקבלו את האר"י כרבם ואמר להם: דעו לכם שהאיש האחד היושב פה יקום אחרי ויאיר עיני הדור בחכמת הקבלה שבימי היו הצינורות סתומים ובימיו יתגלו הצינורות ודעו שהוא אדם גדול ניצוץ רבי שמעון בר יוחאי.

ומיום עלייתו לארץ שהיה בגיל 36 עד יום פטירתו שהיה בגיל 38 גילה את כל סודות התורה. הרמ"ק הוא שזירז את המהרח"ו שיזדרז ולא יאבד זמן להתקרב לאר"י הקדוש המהרח"ו היה בן 29 כשפגש את רבנו האר"י ותוך שנה וחצי נפטר רבנו הארי הקדוש.

יהי רצון שזכות רבנו הארי הקדוש תגן בעד כולנו וישתדלו אחי ורעי להדליק נר זיכרון לזכר רבנו הארי ולהעתיר בעדי ובעד בריאותי ובעד בני ביתי.
עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע, ישראל נודע בה' ישועת עולמים.

ימי החורבן - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

קשה סילוקם של בחורים כחורבן בית המקדש. (איכה רבתי).

והנה קשה: מה הקשר והדימוי של סילוקם של בחורי ישראל לבין חורבן בית המקדש?.
ואפשר לבאר ולאמר: כל אדם אשר בא לעולם הזה בא להשלים ולתקן את תיקונו, זהו לתקן עולם במלכות שד-י, לכל אחד מאיתנו יש תכלית בחייו ולכן אלו שחיים בלי עשיה רוחנית תמיד מרגישים ריקנות ומחפשים שקט ומזור לנפשם. אך ביותר צריך האדם לחפש מה יעודו ותפקידו בחיים וכאשר האדם משיג ומתקן ומשלים את יעודו מחזיר את נשמתו לבורא עולם שלמה ונשמתו מגיעה למקום הנוח והטוב אשר בה שוכן האור והרוגע. ומי שאינו משלים את תיקונו חי חיים כאדם נרדף, חיים כאדם שאיבד משהו ומחפש אותו, חיים אשר תכליתם עצבות ויגון ומשקיטים את המצפון או בשמחות ועוללות או בכעסים ומריבותו, המרמור מתמשך כל ימי חייהם.

וכאשר הקב"ה רואה שאדם זה לא משלים את תכליתו או לא הולך בכיוון להשלים את תכליתו בעולם ומגדיש סאה של עוונות, מלאך המות נוטל את נשמתו ואז חוזר האדם בגלגול לנסות להשלים את מה שחסר.
ולכן הרבה פעמים שצעירים ובחורים מתים בקוצר ימיהם מדוע?, משום שהשלימו את החסר להם מגלגלול שעבר וכך נפשם מגיעה לחלק ולנחלה הרוחנית והנפשית, אם כן בחורי ישראל שמתים בקוצר ימים מסמן את סוף התכלית של נשמתם בעולם הזה.

ועל פי זה יובן, הנה הקב"ה ברא את בית המקדש הראשון ובית המקדש השני אשר נחרבו ואחרי כן ברא את השלישי והקשו המפרשים, מדוע הקב"ה לא ברא את השלישי ראשון, כך לנצח היה עומד בלי כל היסורים שבני ישראל עברו בבית ראשון ובבית שני, גלויות, שיעבודים, רדיפות?,

אלא תרצו המפרשים: משל הדבר למה הוא דומה למלך אשר היה בטיול במדינה אחרת רחוקה ושם על שולחן המלך ידידו אכל פרי אשר מעולם לא ראה ולא טעם, שאל המלך את יועציו ועוזריו: מדוע אין בארצנו את הפרי הזה. אמרו לו: הפרי הזה גודל רק בארץ הזו והאקלים של הארץ שלנו והאדמה אינו מתאימה לו. ביקש המלך להביא זרעים של הפרי הזה לארצו ולהתחיל לגדל את הפרי הזה, מיד הביאו את טובי מומחי האנשים המבינים בפרות ובעבודת הארץ, אמרו המומחים בכדי שהפרי הזה יתרגל לאדמה ויוכל לתת פרות טובים כבארץ זו צריכים לזרוע את הזרע באדמה פעם ראשונה וכאשר הארץ תתחיל להתרגל לסוג עץ זה תקרעו אותו מהאדמה, אפילו שעדיין לא נתן פרות ואחרי זה שוב לזרוע את אותו זרע של העץ באדמה זו וכך אחרי כמה פעמים האדמה תתרגל לסוג פרי הזה ותוכל להוציא מהפרי הזה פרות טובים.
כך בית המקדש הראשון, כשנבנה בפעם הראשונה על ידי שלמה, האדמה, העולם, האנשים עדיין לא יכלו לקלוט ולהבין ולחיות עם הדבר הקדוש והמקודש בית המקדש, לכן בסופו נחרב. אך אפילו לאחר שנחרב משהו ממנו נשאר בתוכנו כך מובא בפסוק: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם", עצת בניית המשכן, בית המקדש מתחיל משכן בלב בכל אחד ואחד וזה ושכנתי בתוכם. וכך עברו שנים רבות נבנה בית שני הבית שני גם הוא אפילו שנחרב השאיר בתוכנו יותר יכולת לקבל בתוכנו את הבית השלישי, כאותה אדמה אשר מעת לעת מתרגלת לסוג הפרי החדש וכך כשהציפיה וההשתוקקות והיסודות בנפשנו יהיו בנויים להכיל בתוכנו את בית המקדש השלישי אז יבנה במהרה בימנו.

וזה מה שמובא באיכה: קשה מיתתם של בחורי ישראל כחורבן בית המקדש, שאף הבחורים שנפטרים צעירים הם חלק מתיקון של הנפש להגיע לתכלית, למקום הנרצה ולכן ההשואה בין החורבן לבחורים שמתים בקוצר ימיהם אחד הוא. העבודה שלנו בימים אלו ביותר צריכה להיות איך בונים את הנפש, איך בוררים את הנרצה ואת הלא נרצה, איך מוצאים מה התיקון שלנו בעולם ואיך מתדבקים במטרה הזו בלי לסטות ימין או שמאל.

אלו ימים של חשבון נפש, ימים של התבוננות, ימים שהשמחה אסורה בהם וגם העצבות אינה חלק מעם ישראל, אלא המרירות על חורבן בית המקדש והמרירות על ההסתכלות של קמצא ובר קמצא אשר עליהם חרבה ירושלים, אשר תיקון מעשיהם גם בימים אלו אשר רואים אנשים שטועים ומרחיבים ומגדילים את הגלות איך למתק את הדינים, להחזירם בתשובה ולהזהר לא להיות חלק ונחלה עימם.
ברכה והצלחה ונזכה בע"ה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.