בס"ד
שאל אותנו אחד מן התלמידים האהובים והיקרים עלינו שנים רבות, שאלה הנראית פשוטה, אך עומק עמוק יש בה: מדוע כשנמצא עם חברה ואנשים מרגיש טוב ושמח, וכאשר נמצא לבד עולה בליבו עצבות וריקנות גדולה ודיכדוך נפש גדול מאוד?
הנה זו שאלה עמוקה מאוד, ויש בה היבטים רבים מאוד, אך אחד מן העיקרים בבעיה הזאת הוא, אדם נולד עם דעה, מחשבה , נפש טהורה וזכה, וברבות הימים, מה ששומע בבית וברחוב, ואחרי כן מה שמתגנב לאוזניו ומה שמטמא את עיניו, מרחיק אותו ממה שהוא באמת, ונכנס בו מציאות אחרת, שונה, מקולקלת ולא אמיתית, אם כן, נוצר דבר של פלא גדול, האדם במרוצת החיים זה דבר שני בתוך האדם, וכמו ששתלו בתוך דעתו דברים חדשים אשר הם שולטים על אישיותו ועל מחשבותיו, אם כן, האדם מתרגל לעולם החדש אשר הוריו ומוריו, והרחוב מכתיב לו, ומניח ומזניח את הטוהר שלו שבו נולד, ואת טבעיו האמיתיים, וקונה טבעים חדשים ודרכים חדשים, ולכן כאשר נמצא ליד הדברים החדשים - נוח לו, מרגיש שזה חלק ממנו והוא רגוע ושמח שמחה גדולה.
אולם כשהוא לבד - מרגיש עצבות וריקנות גדולה ביותר, אך זה טעות גדולה, כאשר אתה לבד, אתה צריך להיות שמח שמחה מרובה, כל המעלות הגדולות שזכו הצדיקים, זכו לה כשהיו לבד, רשב"י במערה היה לבד, משה רבנו קיבל את התורה ארבעים חום לבד, כהן גדול לפני יום הכיפורים פורש מביתו ומכל אוהביו ומכין את עצמו לבד.
אך הזרעים שנזרעו בדעת האדם לא נותנים לו להיות לבד, כשאדם יעבוד על להגיע לדרגה הגבוה ולדעת את עצמו, בלי כל הדברים אשר נוספו על נפשו בדרך חיי האדם, יגיע למדרגות ולרוממות הנפש הגבוהה ביותר.
לכן צריך האדם להשתדל בכל כח, לדחות את הדברים שהם השפעה של חברה ושל ילדות, שאינם חלק מדרך ה' ומהנהגות של ריקנות ופיוס החברה!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
שאל אותנו אחד מן התלמידים האהובים והיקרים עלינו שנים רבות, שאלה הנראית פשוטה, אך עומק עמוק יש בה: מדוע כשנמצא עם חברה ואנשים מרגיש טוב ושמח, וכאשר נמצא לבד עולה בליבו עצבות וריקנות גדולה ודיכדוך נפש גדול מאוד?
הנה זו שאלה עמוקה מאוד, ויש בה היבטים רבים מאוד, אך אחד מן העיקרים בבעיה הזאת הוא, אדם נולד עם דעה, מחשבה , נפש טהורה וזכה, וברבות הימים, מה ששומע בבית וברחוב, ואחרי כן מה שמתגנב לאוזניו ומה שמטמא את עיניו, מרחיק אותו ממה שהוא באמת, ונכנס בו מציאות אחרת, שונה, מקולקלת ולא אמיתית, אם כן, נוצר דבר של פלא גדול, האדם במרוצת החיים זה דבר שני בתוך האדם, וכמו ששתלו בתוך דעתו דברים חדשים אשר הם שולטים על אישיותו ועל מחשבותיו, אם כן, האדם מתרגל לעולם החדש אשר הוריו ומוריו, והרחוב מכתיב לו, ומניח ומזניח את הטוהר שלו שבו נולד, ואת טבעיו האמיתיים, וקונה טבעים חדשים ודרכים חדשים, ולכן כאשר נמצא ליד הדברים החדשים - נוח לו, מרגיש שזה חלק ממנו והוא רגוע ושמח שמחה גדולה.
אולם כשהוא לבד - מרגיש עצבות וריקנות גדולה ביותר, אך זה טעות גדולה, כאשר אתה לבד, אתה צריך להיות שמח שמחה מרובה, כל המעלות הגדולות שזכו הצדיקים, זכו לה כשהיו לבד, רשב"י במערה היה לבד, משה רבנו קיבל את התורה ארבעים חום לבד, כהן גדול לפני יום הכיפורים פורש מביתו ומכל אוהביו ומכין את עצמו לבד.
אך הזרעים שנזרעו בדעת האדם לא נותנים לו להיות לבד, כשאדם יעבוד על להגיע לדרגה הגבוה ולדעת את עצמו, בלי כל הדברים אשר נוספו על נפשו בדרך חיי האדם, יגיע למדרגות ולרוממות הנפש הגבוהה ביותר.
לכן צריך האדם להשתדל בכל כח, לדחות את הדברים שהם השפעה של חברה ושל ילדות, שאינם חלק מדרך ה' ומהנהגות של ריקנות ופיוס החברה!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
No comments:
Post a Comment