בס"ד
הנה, חשבנו לחזק בנפש יסוד גדול: לפני כמה שנים תלמוד תורה חשוב הביאו בסוף השנה, את כל תלמידי כיתה ח' אשר סיימו את הלימודים ועולים ללמוד בישיבה קטנה, לקבל ברכה להמשך החיים החדשים, והנה, מנהל התלמוד תורה ביקש מאחד הילדים לעמוד ולומר פילפול בדברי הגמרא, הילד הצדיק עמד, והנה, לא יכול היה לומר מאומה, הוא עומד ומתבייש דקה ועוד דקה, וכל דקה הרגשנו כזמן ארוך, שאי אפשר להשוותו לשום זמן, ואחרי כמה רגעים, עמד המנהל והיה מפציר בנער "אתה חייב להירגע!"
חשבנו בדעתנו באותו רגע, ברגע שאומרים לאדם ובוודאי לנער אתה "חייב", לעולם אי אפשר להמשיך להירגע, חובה ורגיעה הם שני דברים הפוכים, חוב זה חוב עם על המשתמע, רגיעה זה ענין אחר עם על המשתמע.
וכך אנו מוצאים אדם, אשר רוצה לישון, אם יחכה בכח לישון וימתין להירדם, לעולם לא יעלה בידו להירדם, אלא צריך לשכוח מן המחשבה הזאת אשר האדם דורש מעצמו להירדם, ואז, יעלה בידו להירדם.
כמו כן לחייב אדם לזכור דבר, זה דבר והיפוכו, אנו רואים אדם, אשר רוצה להיזכר בדבר, אפילו שם של אדם או דבר פשוט ביותר עומד וחושב בכל כח ומנסה להיזכר, זה שם אשר עומד בלשונו ובפיו אך אינו זוכר, הוא מרגיש שהנה זה אצלו, אך אינו זוכר את השם מדוע? משום שמותח ומחייב את עצמו, מיצר את כל הדרכים, ונהיה כפי בקבוק צר, ולא עולים לו הזכרונות והמחשבות, אך כאשר משתחרר מן המחשבות האלו ואינו דוחק עוד לזכור את השם ההוא או את הדברים אשר רצה לומר, פתאום הכל עולה לו בנקל, והנה, זוכר הוא הכל!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
הנה, חשבנו לחזק בנפש יסוד גדול: לפני כמה שנים תלמוד תורה חשוב הביאו בסוף השנה, את כל תלמידי כיתה ח' אשר סיימו את הלימודים ועולים ללמוד בישיבה קטנה, לקבל ברכה להמשך החיים החדשים, והנה, מנהל התלמוד תורה ביקש מאחד הילדים לעמוד ולומר פילפול בדברי הגמרא, הילד הצדיק עמד, והנה, לא יכול היה לומר מאומה, הוא עומד ומתבייש דקה ועוד דקה, וכל דקה הרגשנו כזמן ארוך, שאי אפשר להשוותו לשום זמן, ואחרי כמה רגעים, עמד המנהל והיה מפציר בנער "אתה חייב להירגע!"
חשבנו בדעתנו באותו רגע, ברגע שאומרים לאדם ובוודאי לנער אתה "חייב", לעולם אי אפשר להמשיך להירגע, חובה ורגיעה הם שני דברים הפוכים, חוב זה חוב עם על המשתמע, רגיעה זה ענין אחר עם על המשתמע.
וכך אנו מוצאים אדם, אשר רוצה לישון, אם יחכה בכח לישון וימתין להירדם, לעולם לא יעלה בידו להירדם, אלא צריך לשכוח מן המחשבה הזאת אשר האדם דורש מעצמו להירדם, ואז, יעלה בידו להירדם.
כמו כן לחייב אדם לזכור דבר, זה דבר והיפוכו, אנו רואים אדם, אשר רוצה להיזכר בדבר, אפילו שם של אדם או דבר פשוט ביותר עומד וחושב בכל כח ומנסה להיזכר, זה שם אשר עומד בלשונו ובפיו אך אינו זוכר, הוא מרגיש שהנה זה אצלו, אך אינו זוכר את השם מדוע? משום שמותח ומחייב את עצמו, מיצר את כל הדרכים, ונהיה כפי בקבוק צר, ולא עולים לו הזכרונות והמחשבות, אך כאשר משתחרר מן המחשבות האלו ואינו דוחק עוד לזכור את השם ההוא או את הדברים אשר רצה לומר, פתאום הכל עולה לו בנקל, והנה, זוכר הוא הכל!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
No comments:
Post a Comment