הלילה חל יום הילולא של הצדיק הקדוש רבי חיים פינטו (הקטן) זצוק"ל - 75 שנה לפטירתו, קהילת קודש "שובה ישראל" מזמינה את הציבור הקדוש להדליק נר לעילוי נשמת הצדיק, ויהי רצון שזכות הצדיק תעמוד עם מורנו ורבנו רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א צאצא של הצדיק ובני ביתו, איתכם ועם כלל בית ישראל שיתברכו בקדושה וטהרה, בשלווה, נחת, שלום, בריאות, פרנסה, ושכל משאלות ליבכם יתמלאו לטובה!

סיפור על רבי חיים פינטו זצוק"ל - בעל הילולא!

מסופר שבאחד הימים "שערי מעות ננעלו לר' חיים, ומצבו הכלכלי הגיע לשפל המדרגה, מקום שממנו לא נותר אלא לפנות לעזרת אנשים, אפשרות זו היתה אצל ר' חיים בבחינת פיקוח נפש, לא רק שלא רצה טובתן של הבריות, אלא אפילו לקבל מתנת חינם מאביו לא חפץ, לכן סבל וסבל, ומצידו יכל גם להמשיך בכך, אלא שפיות בני ביתו שיוועו לקבל אכלם בעתו, ולא נותרה בידו הברירה אלא לעשות מעשה.

ומה מעשה עשה?

מצא איזה קצב גוי בשם חסאן זעפראני שהכיר והוקיר את משפחתו, וביקש ממנו הלואה לזמן מה, תוך כדי בטחון בה' שבהגיע מועד הפרעון ימציא לו מעות כל צרכו.

המעות חיממו את כיסו, ועוד יותר את מעיהם של בני ביתו, ועד מהרה שקע שוב בעולמה של תורה, וענין הפרעון פרח מזכרונו.

הגיע עת פדיון, ור' חיים ספון בחדרו שוגה באהבתה של תורה, איננו זוכר מאומה.

אולם הגוי - גוי, דבר אין לו עם עולמה של תורה, ואיננו מבין מעלתה של עבדי ה', לפיכך, משנוכח לראות שהגיע הזמן וממונו איננו שב, נטל מעילו וכלי תשמישו - קרי: מקלו ושאר כלי זיין, ועלה לביתו של הלווה.

בהגיעו, התעוררה חמתו, וחישבה להשחית, בדמיונו סבר לפגוש את ר' חיים בסימטאות השוק מנסה איזו סחורה או לכל הפחות הלוואה חלופית, ובמקום זה מה עיניו רואות?

הלווה יושב בשלווה בפינת ביתו, רכון על ספריו, הוגה בהם בשמחה כאשר עונג רב שפוך על פניו, איננו מבחין בו כלל וכלל, כאילו הלוואה לא היתה, ומעותיו הפכו להיות שלו....

מה עם ההלוואה? - שאג בקול רם.

רבי חיים נבהל, וננער מעומק עיונו.

מול עיניו ראה את הגוי המלווה סמוק לחיים ועיניו יורקות גיצים, אשר המשיך וסינן בזעם: "אם לא תשיב לי את כספי אהרוג אותך!"

בבת אחת שב ר' חיים למציאות העולם הזה, נזכר בהלוואה, נזכר בפרעון, ונזכר גם שאין לו אייך לפרוע...

בצר לו, נזכר במעשי אביו הרגיל להשתטח על קברות אבותיו בכל עת צרה, וביקש מהגוי שיתלווה אליו לבית העלמין, תוך כדי הבטחה שלאחר מכן יפרע לו חובו.

הגוי הסכים, וכך צעדו יחדיו לבית העלמין, הגוי שומר על ר' חיים לבל ימלט ממנו, ור' חיים שומר על בטחונו בה' לבל ישמט ממנו.

בהגיעם, ביקש ר' חיים מהגוי כי יתכבד לשמור עליו מעבר לגדר, ויצפה מרחוק במעשיו,

גם לזה הסכים הגוי, ונותר לבדו.

ר' חיים נכנס לבית העלמין, ופנה אל עבר הציון זקנו וזקנתו - ר' חיים פינטו הגדול ואשתו הצדקנית מרת שמחה, משום מה משכוהו רגליו לפרוק מטען לבו ליד קבר זקנתו דווקא, ולאחר שקרא כמה פרקי תהלים, השתטח על קברה וקרא אליה בקול בוכים: אנא זקנתי! ראי את מצבו הקשה של בן בנך, אין לי במה לשלם את חובי, עוררי עלי רחמי שמים למען אוכל לפרוע ולהמשיך בעבודת בקודש.

משסיים תפילתו ופקח את עיניו, נוכח לראות כי לידו עומדת גברת הדורה, משבצות זהב לבושה, וכל כולה אומר גינוני מלכות, ר' חיים לא הכיר את האשה, וסבר כי היא אחת מבנות אנשי העיר, אשר באה להשתטח על קברות משפחתה ופגשה בו.

מה הן הדמעות על עיניך? איזו צרה התרגשה עליך? - שאלה בהתענינות מרובה.

ר' חיים סיפר לה את דבר ההלוואה והפרעון, ואת דבר האיום הרובץ על ראשו כעת ממש, האשה שמעה, הוציאה מנרתיקה צרור אדום, התירה את קשריו, והוריקה את כל תכולתו לחופניו של ר' חיים.

עודנו ממשש את גודל הנס, מפעיל את כל כל חוש המישוש לראות אם מטבעות אלה אמיתיות הן או שמא דמיון תעתועים, הסיח את דעתו מלהודות לאשה, וכשנזכר בכך נוכח לראות שהאשה נעלמה...

ר' חיים שהיה רגיל כבר בית אביו לאותות ומופתים, לא נרעש ונפחד מהענין, רק הודה לבורא יתברך ששלח לו כל צורכו, ונפנה לצאת במהירות מבית העלמין.

בפתח בית העלמין שלשל מטבעות זהב נוצצות כמלוא הסכום לידי הגוי הנדהם, ומיהר לשוב לביתו להמשיך לשקוד על תלמודו.

בדרכו סר לבית אביו ר' הדאן - שהיה באותה תקופה חולה ומוטל במיתה, ר' חיים סיפר לאביו את כל הקורות אותו, ועל הנס הגלוי שארע לו, ר' הדאן שמע, ונענה ואמר: "דע לך! אותה אשה שראית ונתנה לך מתנה, לא היתה אלא זקנתך מרת שמחה ע"ה, אשר נגלתה מהשמים כדי להציל אותך מצרתך"

ר' חיים לא התמהמה הרבה, ושב לביתו, לעבודת הקודש אשר עליו.

(כתר קדושה - תולדות שושלת צדיקי בית פינטו)

יהי רצון שזכות הצדיק תעמוד ותגן על כל יוצאי חלציו, ועם כלל בית ישראל עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו!