מעלתה וחשיבותה של כל מצווה ומצווה - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לאחי ורעי היקרים ה' עליהם יחיו.

הנה בכל שנה כאשר מגיעים לפרשת תולדות עולה בליבנו קושיה גדולה.
אומרים חז"ל, מי שעוסק במצוה זכות המצוה עומדת ומגנה עליו (סוטה כ"א). והנה עשיו, אביו שלח אותו להביא ציד ואמרו חז"ל: פסח היה ועשיו הלך להביא קרבן פסח ליצחק וכיבוד אב גדול היה פה ואיך זה שהוא עוסק במצוה ונזק כל כך גדול יגרם לו, לאבד את הברכות החשובות ביותר שניתנו אי פעם בעולם, מדוע המצוה של כיבוד אב לא עמדה והגנה על עשיו שלא יאבד את הברכות?.

ואפשר לבאר ולאמר יסוד גדול: הנה הקב"ה נתן לנו עשרת הדיברות, חמישה דיברות בכל לוח ואמרו חז"ל שיש קשר הדוק בין כל דיברה לזאת שכנגדה, דיברה ראשונה "אנוכי ה' אלוקיך", כנגדה "לא תרצח", דיברה "כבד את אביך ואת אמך" כנגדה "לא תחמוד".

והנה עשיו הלך לקיים מצות כיבוד אב אך המצוה שכנגד, לא תחמוד, הייתה פרוצה אצלו וכל חייו היו חיי חמדה ולכן כל מצות כיבוד אב של עשיו הייתה פגומה מהיסוד על ידי החמדה אשר הייתה טבועה בו חזק מאוד.

ולכן כאשר רבקה שלחה את בנה יעקב לקחת את הברכות, נתנה לבנה את הבגדים אשר חמד, לעורר את מידת החמדה שיש בעשיו וכך שמצוות כיבוד הורים לא תעמוד עמו.

וזה יסוד גדול בחיינו, ישנם אנשים אשר מקפידים במצוה מסויימת אך מזלזלים במצוה אחרת וצריך לדעת שכל מצוה יש לה מצוה אחרת אשר קשורה ושזורה בראשונה וכל המצוות הם שזורות אחת בחברתה ומצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ושכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה וככל שאדם פותח את ליבו ואת נפשו לשמור ולקיים מתעורר בו כוחות עצומים ללכת מחיל אל חיל.

ובפרט בימים אלו אשר האמת נהיית נעדרת ואין לנו על מי להשען ורואים הסתר פנים גדול ועת צרה היא ליעקב, אך מתוך הצרה, ממנה יוושע ישועת עולמים.

נחזק עצמנו בכל כח שהקול קול יעקב אין הידיים ידי עשיו.
יברכנו הקב"ה בכל מעשה ידינו ויושפע עלינו שפע ממקור הברכות ונזכה לאורה וישועה מרובה במהרה בימינו.

קריאת שמע על המיטה - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

בליבנו עולה קושיה חזקה ביותר על הגמרא במסכת ברכות דך ה', וכך לשון הגמרא: אבא בנימין אומר: על שני דברים הייתי מצטער כל ימי, על תפילתי שתהיה סמוכהלמיטתי, ועל מיטתי שתהיה נתונה בין צפון לדרום.

והנה דברים אלו לא מובנים בכלל, מדוע צריך להתפלל ולהצטער על שני דברים אלו, זה דבר שביכולתו לעשות, תפילתי סמוך למיטתי - הפרוש הוא: לקרוא קריאת שמע ותפילה לפני השינה, זה דבר פשוט שביד האדם לפני השינה לקרוא קריאת שמע ולהתפלל, לא צריך על זה כל כך תפילות כל חייו?

אלא אפשר לבאר ולומר: הנה ישנם שני זמנים ביומו של האדם, זמן אחד כשהאדם עומד להתפלל כפי שהתורה מבקשת מאיתנו להתפלל, באימה וחרדה, בהכנעת הלב, כעבד לפני המלך, זה זמן אחד, ויש זמן שני כאשר האדם עומד בזמן השינה שצריך לישון, שם הרבה מן העולם מתנהגים בצורה הפוכה מזמן התפילה, בקלות ראש או ח"ו בירידה הרבה יותר גדולה מזה.

וזו הייתה תפילתו של אבא בנימין שכל ימיו התפלל שזמן השינה שנכנס למיטתו יהיה כזמן שעומד לתפילה, באימה וחרדה, ביראה ובכבוד לבוראו ולא בגסות וקלות ראש.

וידוע דברי רבנו האר"י הקדוש, שבזמן אחד כשקם ממיטתו מהשינה אמר לתלמידיו: שהשיג בשינה הזאת סודות תורה שאם היה לומד מאה שנים ברציפות לא היה משיג את ההשגות האלו.

ולכן ישתדל האדם להתפלל על עצמו ולקיים את דברי אבא בנימין שזמן השינה תהיה בצניעות, בקדושה, ברוממות גדולה כשעת התפילה.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

נפש רגוע - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

הנה, חשבנו לחזק בנפש יסוד גדול: לפני כמה שנים תלמוד תורה חשוב הביאו בסוף השנה, את כל תלמידי כיתה ח' אשר סיימו את הלימודים ועולים ללמוד בישיבה קטנה, לקבל ברכה להמשך החיים החדשים, והנה, מנהל התלמוד תורה ביקש מאחד הילדים לעמוד ולומר פילפול בדברי הגמרא, הילד הצדיק עמד, והנה, לא יכול היה לומר מאומה, הוא עומד ומתבייש דקה ועוד דקה, וכל דקה הרגשנו כזמן ארוך, שאי אפשר להשוותו לשום זמן, ואחרי כמה רגעים, עמד המנהל והיה מפציר בנער "אתה חייב להירגע!"

חשבנו בדעתנו באותו רגע, ברגע שאומרים לאדם ובוודאי לנער אתה "חייב", לעולם אי אפשר להמשיך להירגע, חובה ורגיעה הם שני דברים הפוכים, חוב זה חוב עם על המשתמע, רגיעה זה ענין אחר עם על המשתמע.

וכך אנו מוצאים אדם, אשר רוצה לישון, אם יחכה בכח לישון וימתין להירדם, לעולם לא יעלה בידו להירדם, אלא צריך לשכוח מן המחשבה הזאת אשר האדם דורש מעצמו להירדם, ואז, יעלה בידו להירדם.

כמו כן לחייב אדם לזכור דבר, זה דבר והיפוכו, אנו רואים אדם, אשר רוצה להיזכר בדבר, אפילו שם של אדם או דבר פשוט ביותר עומד וחושב בכל כח ומנסה להיזכר, זה שם אשר עומד בלשונו ובפיו אך אינו זוכר, הוא מרגיש שהנה זה אצלו, אך אינו זוכר את השם מדוע? משום שמותח ומחייב את עצמו, מיצר את כל הדרכים, ונהיה כפי בקבוק צר, ולא עולים לו הזכרונות והמחשבות, אך כאשר משתחרר מן המחשבות האלו ואינו דוחק עוד לזכור את השם ההוא או את הדברים אשר רצה לומר, פתאום הכל עולה לו בנקל, והנה, זוכר הוא הכל!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

רופא כל בשר - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

אמרנו כמה פעמים, שכל ההמצאות החדשות שיצאו לעולם כגון: הרנטגן וכו', באו מכח הסט"א, ומצד הטומאה ומלאך המוות, אף שיש סוברים וחושבים, שע"י ההמצאות הללו, מגלים את המחלות ויכולים להציל חיים.

הקב"ה ברא את האדם בחכמה, ואם רצה שיוכלו לראות מבחוץ את הנעשה בתוך גוף האדם, אם יש לו מחלות ח"ו וכדומה, היה בורא אותו באופן שיכולו להביט מבחוץ כלפי פנים, ומכיוון שהשם יתברך לא עשה את האדם בצורה כזו, מוכח שלא רצה בכך והסתיר בכוונה את פנימיות גוף האדם, כאשר ח"ו האדם אינו חש בטוב, ישפוך שיחו לפני "רופא כל בשר ומפליא לעשות" ובכח האמונה זו, כבר זכו הרבה לישועות, ואף ייסורים גדולים חלפו כלא היו, וכדברי חז"ל: החש בראשו יעסוק בתורה, היום הולכים עם ההמצאות של מלאך המוות, וכשמרגישים כאב או חולי, רצים קודם לעשות רנטגן ופי זה קובעים איזה מחלה יש לו.

אנשים לא מבינים, שבעצם הליכה זו וגילוי המחלה, גורמים להרעת מצב החולה, כי אם יודעים את חומרת המחלה, כבר זקוקים לנס גלוי ורחמים מרובים ואז קשה לפעול, אך, אילו המחלה הייתה מוסתרת ולא יודעים את חומרתה, היה קל יותר להיוושע, וכשנתבונן בברכת "אשר יצר", שהיא ברכה, מהמופלאות שבברכות, נמצא: "אשר יצר את האדם בחוכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים.

נקשה: מדוע הקב"ה לא ברא את האדם, בצורה שיראו, דרך מקומות מסוימים, גם את בעיות גופו הפנימי? מדוע הכל חתום וסתום? אלא, הקב"ה השאיר את זה לכח האמונה והתפילה שהוא "רופא כל בשר ומפליא לעשות", ופגם זה, הריצה וההישענות על הרופאים, הוא מפגמי הדור, וידוע, שצדיקי העולם, שנאו את הרופאים, התכלית השנאה, וטענתם הייתה שהם גורמים לקיצור ימים.

ידוע המעשה, על אחד מקדושי עם ישראל: האדמו"ר מזידיטשוב זצוק"ל בעל הספר "עטרת צבי", שבשעה שפרצה באירופה מגיפה גדולה, שהפילה חללים רבים ואנשי העיר מונקאטץ', שיגרו אליו, מכתב לבקש שיפעל להציל את נפשם, השיב להם: שכל הצרות באות, בעוון הרופאים שבעיר והוסיף ואמר שהוא ערב שבל העיר מונקאטץ' לא יראה ח"ו שום נזק גדול וקטן לשום בר ישראל, אך כל זה בתנאי שברגע שיקבלו את המכתב - יגרשו את הרופא מן העיר.

וכשנסכם הדברים, דברים אלו נאמרו על צדיקים גדולי עולם, אך דברים אלו, צריכים להיות מגדל אור מול עיניניו, וודאי שבדור יתום זה חייב אדם להיוועץ ברופא "ונשמרתם לנפשותיכם" ורפו ירפא" מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא, אך לא לשים את כל מהווי נפשו על דברי הרופא, ולא להיות נחפז בכל עניין קטן לרופא, להישען על אמונתינו ותורתינו הקדושה, כי הוא הנותן לנו כח לעשות חיל!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע: פרשת חיי שרה!

בס"ד

"ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכתה" (בראשית כג ,ב)

כתוב: "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה", לבכותה כתוב בתורה בכ' קטנה, ובעל הטורים כתב: שלא בכה הרבה.

והנה קשה, מדוע אברהם אבינו לא בוכה על אשתו הצדקת, שרה אמנו, בכי גדול, אמרו חז"ל: מעלת ושבח הבוכה על תלמידי חכמים בשעת פטירתם, ומדוע אברהם לא מקיים מצווה זו על שרה אמנו אשר שמה היה גם יסכה - שסוכה ברוח הקודש וכל הדברים הגדולים והחשובים אשר נאמרו על שרה.

אלא אפשר לבאר ולומר, הנה שרה אמנו, כל חייה בעולם הזה היו חיים קדושים, חיים של התעלות הנפש, חיים של דבקות בהקב"ה, שרה מגיירת את הנשים, מול עיניה היה רק הקב"ה להגדיל את שמו בעולם, חייה בעולם הזה - היו מעיין עולם הבא, ולכן, כשנפטרה מהעולם והלכה מהעולם הזה, לעולם הבא, צערה לא היה צער גדול, כי עולם הבא היה לה גם בעולם הזה, חייה היו מעין עולם הבא, ולכן, אברהם בכה בכי את הבכי המחויב בתורה, אך בכי על נפשה ועל צערה לא היה צריך לבכות, לכן כ' קטנה, בכי קטן.

וידע האדם יסוד גדול: כמה שמתרחק מן התאווה, כך נפשו נשארת נפש נקייה וצרופה, ושינויים, אף הקשים ביותר - אינם משפעים עליו, אך אדם שחייו, חיים גשמיים, חיים של תאוות, חיים של רצונות, קשה עליו כל דבקות בהקב"ה, שבתות שהם ימים קדושים, מעין עולם הבא, לו הם מרים, והמצוות הם כעול עליו.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

שיכרות הדעת - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

הנה מובא במדרש: כאשר יצא נח מהתיבה הלך וזרע גפנים.

השטן כשראה את הגפנים שנזרעו, לקח כבש, שחטו, ומן הדם השקה את הגפנים, לאחר מכן לקח אריה, שחטו, ומן הדם שוב השקה את אותו גפן, ולאחר מכן לקח השטן חזיר, שחטו, ואף ממנו השקה את הגפנים, וצריך להקשות ולשאול, מדוע בחר השטן דווקא בשלושה חיות אלו, מדוע לא חיות אחרות?!

אלא אפשר לבאר ולומר: שהשטן טבע באותו הזמן בגפן תהליך קשה מאוד לכל אותם המשתכרים מן היין, בתחילה נראים ככבש - שקטים, נוחים, טובים, אך לאחר מכן אריה - מאבדים את דעתם ואת הערכים ומשתוללים בצורה לא ראויה ולא נאותה, והמשיך השטן וטבע באותם משתכרים, שאחרי שבתחילה נוהגים ככבש ולאחר מכן כאריה, עוברים לשלב אחר שהתנהגותם נהיית כהתנהגות החזיר, אשר עקב התנהגותו החמורה והקשה נהיה החיה הטמאה ביותר בתורתנו הקדושה.

וצריכים להבין ולדעת, שכמו שיש שיכרות מיין כך יש שיכרות מגאווה ומעושר אשר האדם לא יודע אייך לנהוג בו כשורה, ומכל מידה רעה אשר האדם נהיה משועבד לה משתלטת היא עליו ומעבירה אותו על דעת קונו ובסופה מעבירה אותו מן העולם, צריכים אנו לעבוד על נפשנו ולחזק את ערכינו ומידותינו ולחזק את יסודות התנהגותנו על פי ערכי תורתנו הקדושה.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

ובערת הרע מקרבך - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

ישנה גמרא במסכת חגיגה, אשר הרבה שנים הייתה קשה לנו, אך החונן לאדם דעת, זיכנו בתקופה האחרונה להבינה.

הגמרא מספרת: ארבע נכנסו לפרדס: רבי עקיבא, אלישע בן אבויה המכונה אחר, בן עזאי, ובן זומא, רבי עקיבא - נכנס ויצא בשלמות ואמונה בהקב"ה, אלישע בן אבויה - כפר בהקב"ה, בן עזאי ובן זומא - אחד נפטר מן העולם, ואחד איבד את דעתו.

וקושייתינו: הפרדס, פירושו: "לפני ולפנים" לפני הקב"ה, אייך יעלה על הדעת, שאלישע בן אבויה, זוכה להיכנס לקודש הקודשים בשמים, מקום משכנו של הקב"ה, ולכפור בהקב"ה? להיפך, היה צריך להיות שיתחזק יותר, שיעלה יותר במעלות היראה - יראת הרוממות - וההיפך קורה, שכופר ונהיה מהכופרים הגדולים בעם ישראל?

וכך גם הקושיה על כהן גדול, ששירת 80 שנה בבית המקדש ונכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים לפני ולפנים, ובאחרית ימיו - כפר וחירף וגידף צבאות ה' - הייתכן?!!!

אלא, יש נשמות פגומות, אשר בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, כדתן ואבירם, קורח ועדתו וכל עוכרי ישראל, שהיו עוד מהיותינו עם, וכל התקרבותם להקב"ה ולתורה, היא מכוחות הסיטרא אחרא, והקדושה שהם יונקים בשעה שנמצאים ליד הקדושה - הכח הזה הולך כולו לס"א וזה מה שאומר הנביא: "לכו נירו לכם ניר".

ופירשו המפרשים: אדם שזורע בשדה, צריך לנקות טוב מאוד את הקוצים והדרדרים, משום שאם יזרע ועדיין יש קוצים ודרדרים, כל מה שישקה את האדמה ויזבלה, הכל הולך לקוצים ולדרדרים - וזה מה שקרה עם אלישע בן אבויה ויוחנן כהן גדול - לקחו את הקדושה והשתמשו בה להחריב את עם ישראל, כמו שאלישע בן אבויה היה עושה: אחרי שכפר בהקב"ה, היה הולך לבתי כנסיות ולבתי מדרשות והיה משדל את התלמידים: בשביל מה לכם ללמוד תורה? מה יצא לכם מזה? לכו לעבוד! אך עם ישראל קדושים, "וביערת הרע מן הכרם", וכך, היה עם קורח ועדתו, אשר עמדו על משה רבינו, בדברי מדון וריב והיה טוען על משה: ראו אייך משה רבינו השמין, ראו את בגדיו המפוארים אשר לובש, מהיכן זה? מצדקות עם ישראל אשר תרמו למשכן ומשה לקחם, וכן קורח המשיך וטען על משה: "ויקנאו למשה במחנה" ואמרו חז"ל: "חשדוהו באשת איש" - על נביאם של עם ישראל? רבנם של ישראל? אייך היה אפשר לטעון ולומר דבר פשע חמור ונבזה כזה?!

אך הרשע, כאשר רוצה להצדיק את עצמו, יעשה כל מה שבאפשרותו, ובשביל טובת הנאתו הקטנה, יכול להחריב עולמות שלמים בעם ישראל.

צריך האדם, לשמור את עצמו לא להידרדר לעשות את התורה קרדום לחפור בה, "תורת ה' תמימה" - הייתה תמימה, תישאר תמימה! הקוצים יכלו את הכרם ונצח ישראל לא יכזב!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

הנשבע שבועת שוא הנשבע וחברו נענשים - דברים מתוך ספריו של מרונו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

"ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא", ורש"י פירש: וישם מראשותיו כמו מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות.

וקשה, יעקב אבינו, הבחיר שבאבות הקדושים פוחד מחיות רעות, מצאנו אצל הצדיקים אשר החיות היו פוחדים מהם, ויעקב פוחד? הנה בנו יוסף זרקו אותו בבור מלא בנחשים ועקרבים וניצול, וכן ידועים רבים על צדיקים שנצלו מכל המזיקים והמרעין בישין, אם כן מה הפחד של יעקב אבינו?

אלא אפשר לבאר ולומר: המשנה בפרקי אבות אומרת: חיה רעה בא לעולם על שבועת שווא עכ"ל, כשנשבעים שוא דבר זה גורם לחיות רעות לבוא לעולם ולהזיק.

ועוד, הגמרא במסכת שבועות ל"ט אומרת: רבי שמעון בן טרפון אומר: שבועת ה' תהיה בין שניהם, כשאדם נשבע שבועה לחברו והפר את השבועה, גם חברו אפילו שלא נשבע עדיין יש חטא בידו,

והנה עשיו נשבע ליעקב על מכירת הבכורה, יעקב עומד ודורש ממנו: "השבע לי", ועשיו נשבע ואחרי כן עשיו הצטער והפר את השבועה, ואמר: "את בכורתי לקח", אם כן חזר בו מהשבועה, והרי אלת ה' תיהיה על שניהם, שני האנשים נשבעים על שבועת שקר, הנשבע וחברו!

ולכן יעקב אבינו פחד מחיות רעות - משום שעשיו הפר את השבועה, ובעניין שבועת שוא חיה רעה באה לעולם.

ולכן יזהר זהירות גדולה מכל עניין השבועות, עונשים ודברים קשים ביותר באים על האדם אשר נשבע ולא מקיים, מוטב שלא תידור מאשר תידור ולא תקיים!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

לקבל הכל באהבה - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה".

ואמרו חז"ל כולם שווים לטובה.

וצריך להבין, איך אפשר לאמר על חיי שרה שכולם שווים לטובה, הרי שרה אמנו עברה בחייה משברים ומצבים קשים ביותר, כל העשרה נסיונות הקשים אשר עבר אברהם אבינו הייתה שרה אמנו שותפה לכל ההתמודדויות הקשות ביותר וכן גם היא הייתה עקרה עד גיל תשעים, צער אשר אין קשה וכואב ממנו, נלקחה לביתו של פרעה ולבית אבימלך בכח ואיך אפשר לאמר על חייה כולם שווים לטובה?.

אלא שרה אמנו מלמדת אותנו יסוד גדול בחיים, האדם יכול לעבור דברים קשים ביותר, עוולות חמורים ביותר ולראות את כל הצער אשר עובר כגזרה מהקב"ה וכרצון אשר עילת העילות וסיבת הסיבות כך רוצה שיהיה ולקבל את הכל ברוח טובה ובהבנה ולהתחזק מהמצבים הקשים ולצבור כוחות ולהבין שמצבים אלו הם מצבים חולפים אשר מרוממים את הנפש למקומות נשגבים, גבוהים וגדולים ולעלות ולהתעלות בזמנים אלו.

וזה מה שהתורה מעידה על שרה אמנו, עם כל המצבים הקשים אשר עברה, תשעים שנה בלי ילדים, הכניסה את צרתה לביתה הגר, עשר נסיונות קשים עברה בשותפות עם בעלה אברהם, נלקחה לביתו של פרעה ואבימלך, אך בכל אופן כל חייה שווים לטובה, קיבלה את הכל באהבה ובשמחה ואת הזמנים הקשים והמשברים המרים היו מגדל אור לעלות ולהתעלות.

ומשלו חז"ל משל לזמנים קשים לאדם אשר בורח מאנשים רעים אשר רודפים אחריו ובתוך הבריחה אשר בורח מהפחד מאותם מזיקים נכנס הוא למקום נאה ומיוחד ושם מוצא דברים יקרי ערך ומשובחים, כך האדם בשעה שנרדף מן הרשעים יפקח את עיניו לחפש את הדברים המשובחים והמיוחדים ויתעלה ויתרומם בזמנים האלו, כי ההשגות אשר אפשר להשיג בדברים אלו גדולים הם שאי אפשר לשאר ולתאר.

וכך שרה אמנו כל חייה שוים לטובה, שגם מהרע השיגה את ההשגות הטובות והגדולות.

הנה יום זה יום ההילולה של מו"ר זקננו רבנו חיים פינטו המכונה הקטן ובטוחים ויודעים אנו שהאבות הקדושים משקיפים ממרום ומליצי יושר בשמים בעד כל קהילתנו הקדושה. ומבקשים אנו מאבותנו הקדושים שיעוררו רחמי שמים ושפע מרובה וברכת ה' תעתיר בעדנו ובעד כל קהלתנו. עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.
ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.

הלילה חל יום הילולא של הצדיק הקדוש רבי חיים פינטו (הקטן) זצוק"ל - 75 שנה לפטירתו, קהילת קודש "שובה ישראל" מזמינה את הציבור הקדוש להדליק נר לעילוי נשמת הצדיק, ויהי רצון שזכות הצדיק תעמוד עם מורנו ורבנו רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א צאצא של הצדיק ובני ביתו, איתכם ועם כלל בית ישראל שיתברכו בקדושה וטהרה, בשלווה, נחת, שלום, בריאות, פרנסה, ושכל משאלות ליבכם יתמלאו לטובה!

סיפור על רבי חיים פינטו זצוק"ל - בעל הילולא!

מסופר שבאחד הימים "שערי מעות ננעלו לר' חיים, ומצבו הכלכלי הגיע לשפל המדרגה, מקום שממנו לא נותר אלא לפנות לעזרת אנשים, אפשרות זו היתה אצל ר' חיים בבחינת פיקוח נפש, לא רק שלא רצה טובתן של הבריות, אלא אפילו לקבל מתנת חינם מאביו לא חפץ, לכן סבל וסבל, ומצידו יכל גם להמשיך בכך, אלא שפיות בני ביתו שיוועו לקבל אכלם בעתו, ולא נותרה בידו הברירה אלא לעשות מעשה.

ומה מעשה עשה?

מצא איזה קצב גוי בשם חסאן זעפראני שהכיר והוקיר את משפחתו, וביקש ממנו הלואה לזמן מה, תוך כדי בטחון בה' שבהגיע מועד הפרעון ימציא לו מעות כל צרכו.

המעות חיממו את כיסו, ועוד יותר את מעיהם של בני ביתו, ועד מהרה שקע שוב בעולמה של תורה, וענין הפרעון פרח מזכרונו.

הגיע עת פדיון, ור' חיים ספון בחדרו שוגה באהבתה של תורה, איננו זוכר מאומה.

אולם הגוי - גוי, דבר אין לו עם עולמה של תורה, ואיננו מבין מעלתה של עבדי ה', לפיכך, משנוכח לראות שהגיע הזמן וממונו איננו שב, נטל מעילו וכלי תשמישו - קרי: מקלו ושאר כלי זיין, ועלה לביתו של הלווה.

בהגיעו, התעוררה חמתו, וחישבה להשחית, בדמיונו סבר לפגוש את ר' חיים בסימטאות השוק מנסה איזו סחורה או לכל הפחות הלוואה חלופית, ובמקום זה מה עיניו רואות?

הלווה יושב בשלווה בפינת ביתו, רכון על ספריו, הוגה בהם בשמחה כאשר עונג רב שפוך על פניו, איננו מבחין בו כלל וכלל, כאילו הלוואה לא היתה, ומעותיו הפכו להיות שלו....

מה עם ההלוואה? - שאג בקול רם.

רבי חיים נבהל, וננער מעומק עיונו.

מול עיניו ראה את הגוי המלווה סמוק לחיים ועיניו יורקות גיצים, אשר המשיך וסינן בזעם: "אם לא תשיב לי את כספי אהרוג אותך!"

בבת אחת שב ר' חיים למציאות העולם הזה, נזכר בהלוואה, נזכר בפרעון, ונזכר גם שאין לו אייך לפרוע...

בצר לו, נזכר במעשי אביו הרגיל להשתטח על קברות אבותיו בכל עת צרה, וביקש מהגוי שיתלווה אליו לבית העלמין, תוך כדי הבטחה שלאחר מכן יפרע לו חובו.

הגוי הסכים, וכך צעדו יחדיו לבית העלמין, הגוי שומר על ר' חיים לבל ימלט ממנו, ור' חיים שומר על בטחונו בה' לבל ישמט ממנו.

בהגיעם, ביקש ר' חיים מהגוי כי יתכבד לשמור עליו מעבר לגדר, ויצפה מרחוק במעשיו,

גם לזה הסכים הגוי, ונותר לבדו.

ר' חיים נכנס לבית העלמין, ופנה אל עבר הציון זקנו וזקנתו - ר' חיים פינטו הגדול ואשתו הצדקנית מרת שמחה, משום מה משכוהו רגליו לפרוק מטען לבו ליד קבר זקנתו דווקא, ולאחר שקרא כמה פרקי תהלים, השתטח על קברה וקרא אליה בקול בוכים: אנא זקנתי! ראי את מצבו הקשה של בן בנך, אין לי במה לשלם את חובי, עוררי עלי רחמי שמים למען אוכל לפרוע ולהמשיך בעבודת בקודש.

משסיים תפילתו ופקח את עיניו, נוכח לראות כי לידו עומדת גברת הדורה, משבצות זהב לבושה, וכל כולה אומר גינוני מלכות, ר' חיים לא הכיר את האשה, וסבר כי היא אחת מבנות אנשי העיר, אשר באה להשתטח על קברות משפחתה ופגשה בו.

מה הן הדמעות על עיניך? איזו צרה התרגשה עליך? - שאלה בהתענינות מרובה.

ר' חיים סיפר לה את דבר ההלוואה והפרעון, ואת דבר האיום הרובץ על ראשו כעת ממש, האשה שמעה, הוציאה מנרתיקה צרור אדום, התירה את קשריו, והוריקה את כל תכולתו לחופניו של ר' חיים.

עודנו ממשש את גודל הנס, מפעיל את כל כל חוש המישוש לראות אם מטבעות אלה אמיתיות הן או שמא דמיון תעתועים, הסיח את דעתו מלהודות לאשה, וכשנזכר בכך נוכח לראות שהאשה נעלמה...

ר' חיים שהיה רגיל כבר בית אביו לאותות ומופתים, לא נרעש ונפחד מהענין, רק הודה לבורא יתברך ששלח לו כל צורכו, ונפנה לצאת במהירות מבית העלמין.

בפתח בית העלמין שלשל מטבעות זהב נוצצות כמלוא הסכום לידי הגוי הנדהם, ומיהר לשוב לביתו להמשיך לשקוד על תלמודו.

בדרכו סר לבית אביו ר' הדאן - שהיה באותה תקופה חולה ומוטל במיתה, ר' חיים סיפר לאביו את כל הקורות אותו, ועל הנס הגלוי שארע לו, ר' הדאן שמע, ונענה ואמר: "דע לך! אותה אשה שראית ונתנה לך מתנה, לא היתה אלא זקנתך מרת שמחה ע"ה, אשר נגלתה מהשמים כדי להציל אותך מצרתך"

ר' חיים לא התמהמה הרבה, ושב לביתו, לעבודת הקודש אשר עליו.

(כתר קדושה - תולדות שושלת צדיקי בית פינטו)

יהי רצון שזכות הצדיק תעמוד ותגן על כל יוצאי חלציו, ועם כלל בית ישראל עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו!

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע: פרשת וירא!

בס"ד

"ותאמר שרה צחק עשה לי אלוקים כל השומע יצחק לי" (בראשית כא, ו)

מילא שמחה, אבל צחוק? מהי כוונת הדברים?

ונראה לבאר בדרך דרוש: לגבי החושן נאמר (שמות כח, כא): "והאבנים תהיין על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם פתוחי חותם, איש על שמו תהיין לשני עשר שבט", ובגמרא בסוף פרק שביעי של מסכת יומא (עג:) אמרו שמלבד שמות השבטים נכתבו על החושן גם שמות שלושת האבות - אברהם יצחק ויעקב, וכן נכתבו בו המילים "שבטי ישורון", ובאופן זה היו בחושן כל אותיות הא-ב.

לאור זאת, זו היתה כוונת שרה: הלא בכל שמות השבטים אין את האותיות צ-ח-ק, ועכשיו כשנולד יצחק יהיו בחושן גם אותיות אלו, ואם כן "כל השומע" - צחק לי", כלומר: האותיות צ-ח-ק הם "לי", על שם בני שהתבשרתי שיוולד לי.

(תורת יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך ושפע גדול ובשורות טובות לעם ישראל!

אדם ששואף להגיע למקום גבוה - בסוף מגיעה לזה - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

יסוד גדול בתורתנו הקדושה אשר צריך להיות נר לרגלינו כל ימי חיינו כלפינו וכלפי רעינו, לכל אחד מאחינו עם ישראל!

אמרו חז"ל: "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים", וכך אומרת הגמרא: אדם שהיה רשע ובעל מעשים רעים ואמר לאשה: הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור, מה דינה, האם מקודשת או לא?

חז"ל אמרו: מקודשת, שמא הרהר בתשובה.

ודבר זה הוא יסוד גדול, ההרהור בתשובה והמחשבה על העתיד לילך בדרך ה' מביאה את האדם למקומות גבוהים ביותר, ואפילו שעדיין לא עשה מאומה ולא פעל אלא רק הרהר בתשובה, כבר מגיעה לדרגות ולמעלות הגבוהות ביותר, הקב"ה מחשיב את העתיד כבר כהווה אפילו שרק משתוקק ורוצה, ועדין לא עשה מאומה.

וכך אפשר להביא ראיה ראיה, כל פרי שסוחטים אותו כגון תפוז או תפוח כשנהיה נוזל ברכתו שהכל נהיה בדברו, חוץ מן הגפן כשסוחטים אותו נהיה בורא פרי הגפן, ומדוע? משום שיש בו מעלות גדולות, וקשה, מי שסוחט ענבים סמוך לשבת האם יכול לברך עליהם בורא פרי הגפן? הגמרא אומרת: כן, וקשה, הרי עדין המיץ של הענבים הזה אין בו את המעלות של יין משום רק לפני כמה רגעים נסחט? אלא אמרו חז"ל: משום שעתיד להיות בעל מעלות אלו כבר מברך עליו בורא פרי הגפן.

וזהו יסוד גדול: כל דבר העומד להיות - עם שאיפות ורצונות עזים הרי זה כמו שנהיה כבר כך, ולכן כל העומד להיתלש כתלוש דמי, ומי שמקבל עליו בקבלה תשובה הרי הוא יכול להקדש את האשה על מנת שצדיק גדול הוא.

וזה דבר גדול: מי ששואף ומשתדל וכל הוויתו ורצונו להגיע להיות עבד ה' ועושה רצון בוראו באמת ובתמים, בסופו של דבר יגיע לדרגות הגבוהות ביותר.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

על האדם לחפש איפה והיכן אפשר וצריך לעשות צדקה וחסד - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

"וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום"

יושב פתח האוהל: לראות אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו. כחום היום: הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים הביא המלאכים אליו בדמות אנשים (רש"י).

והנה דברים אלו תמוהים ביותר, בהשקפה ראשונה יחשוב האדם שצריכים לתת צדקה לעני כאשר העני דופק בביתו של האדם ומבקש צדקה, אך פה לומדים לימוד חדש מהנהגותיו של אברהם אבינו, החמה יצאה מנרתיקה, חום גדול, אין עוברי דרכים ברחוב, מעיקר הדין אברהם אבינו פטור מהרבה סיבות מהכנסת אורחים וגם אין אורחים ברחוב, מה עושה אברהם אבינו?, יוצא ומחפש אורחים.

ופה אברהם אבינו מלמד אותנו שלתת צדקה זה לא רק מתי שיש עני דופק בדלת אלא נתינת הצדקה והחסד זה לא רק השפעה על העני והמסכן אלא דבר נפשי, רוחני אשר משפיע ומחייה ומיישר ובונה את נפש האדם וגם אם אין לאדם למי לעשות חסד ולתת צדקה או כל דבר אחר, מחוייב הוא לחפש ולהשתדל בכל דרך אפשרית גם אם חמה נמצאת מחוץ לנרתיקה למצוא למי לעשות עימו חסד.

וזה לימוד גדול אשר יחזק האדם בנפשו וישימהו כמגדל אור בחייו, חסד וצדקה לא רק אם דופקים בדלת האדם מחוייב האדם לתת אלא, גם אם לא דופקים ולא מבקשים צדקה, יחפש האדם עם מי לעשות צדקה וחסד.

וכך אנו מוצאים אצל אברהם אבינו, אחרי שהמלאכים התגלו לאברהם אבינו ואברהם הבין וידע שאלו מלאכים ליווה אותם אברהם אבינו, בשביל מה צריך ללוות אותם, הרי מצוה ללוות אדם זה רק על בשר ודם זה לא על מלאכים ופה אברהם מלווה מלאכים, מה תועלת יש לו בזה?.

אלא יסוד גדול, אברהם מחפש לקיים מצוות לא רק להטיב לאחרים ולחלשים ולמסכנים אלא קיום המצוות הוא צו וחובה נפשית לחפש ולקיים מצוות בשביל האדם עצמו בשביל נפשו ולא רק בשביל אחרים.

ולכן ישתדל האדם בכל כוחו להיות מחפש הוא אחר המצוות כי המזון לנפש אלו המצוות והמעשים הטובים.

נמצאים אנו בדור של נסיונות קשים ומרים והנפש של האדם מתמודדת עם התמודדויות אשר לא היו קיימים באף דור, חייב האדם לחסן את נפשו עם כל הרוחות הרעים והמזיקים על ידי רדיפה בתמימות אחרי המצוות, החסד, המעשים הטובים, גם אם לא באים אליו בדרך טבע יצור ויברא אותם בכוחות עצמו.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר. רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".

הלילה חל יום הילולא של רחל אימנו זי"ע - קהילת קודש "שובה ישראל" בראשות האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א מזמינה את הציבור הקדוש להדליק נר לעילוי נשמת רחל אימנו, ולהזכיר ולבקש ולעורר את זכות רחל אימנו גם על מורנו ורבנו רבי יאשיהו יוסף פינטו בן הרבנית זרי תליט"א ובני ביתו - תזכו למצוות!

בס"ד

מאמר מתוך ספריו של מורנו ורבנו על רחל אימנו זי"ע:

בשעת חורבן בית המקדש הייתה מידת הדין קשה ביותר בעולם וכמעט הייתה כליה על כלל עם ישראל, עמד אברהם אבינו לפני הקב"ה ואמר: ריבון העולמים תרחם על בני ישראל ותזכור את עשרת הניסיונות אשר ניסית אותי ועמדתי בהם, דחה אותו הקב"ה. עמד יצחק אבינו לפני הקב"ה ואמר, ריבון העולמים תזכור איך עמדתי בשעת העקדה והייתי מוכן למסור את נפשי על קידוש ה', אף אותו דחה הקב"ה, עמד יעקב אבינו וביקש רחמים על עם ישראל והזכיר את כל אשר עבר אצל לבן וביקש רחמים על כלל עם ישראל, אף אותו דחה הקב"ה. באותה שעה עמדה רחל אימנו לפני הקב"ה ואמרה: ריבון העולם, יעמוד לפניך כמה אהבה יעקב אבינו אהבני ועבד שבע שנים עבורי וכאשר ראיתי את אבי רוצה לתת ליעקב את לאה אחותי ואחותי עמדה להתבייש משום שסימנים היו ביני לבין יעקב, מסרתי את נפשי וגיליתי ללאה את הסימנים בכדי שאחותי לא תתבייש, באותה שעה רחמים גדולים ירדו לעולם ואמר הקב"ה: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומם, "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו" , "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם".

כל הכוחות של עם ישראל, אבות העולם השורשים, לא הצליחו לעורר רחמים מידת הדין הייתה מתוחה ביותר, דבר אחד עצר את הדין הקשה ועורר רחמים, מעשה רחל אמנו שידעה להפסיד משלה למען הטוב של אחותה, כשאדם יודע להקריב משלו לחברו ולא להפסיד רק לשום אדם אלא לחברו ומקבל הדין באהבה, רחמים גדולים יורדים לעולם ואף מן המצבים והמשברים הגדולים אשר האדם חושב שאין דרך לצאת ולהיפטר ממנם, נושע האדם. גם שרה אמנו לא נפקדה בבנים עד אשר הקריבה מעצמה ונתנה לאברהם להתחתן עם הגר ורק אז זכתה לרחמים מן השמים להפקד ביצחק וכן רחל אימנו, כאשר האדם מקריב לאחר זוכה לרחמים גדולים.

זכות רחל אימנו עומדת איתנו ותעמוד איתנו, ולכלל עם ישראל עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימנו!

על תדון את חברך עד שתגיע למקומו - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

"ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה".

והנה פליאה גדולה, הקב"ה אומר למלאכי השרת שרוצה הוא לרדת בכבודו ובעצמו לראות את החטאים והעוונות אשר עשו באותו הדור.

וצריך להקשות, ריבון העולמים אשר עליו נאמר: "היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם", האם צריך הוא לרדת אל העולם הזה לבדוק ולראות את החטאים של אותו הדור?, הרי יודע הוא כל מחשבות לב האדם וכל תחבולותיו ומדוע יורד הקב"ה לבחון את אותו הדור?.

אלא לימוד גדול צריכים אנו ללמוד לנפשנו, במרוצת החיים האדם נתקל בדברים אשר עשו אחרים ושופט ודן אותם ומתמרמר וכועס על מעשיהם, אך צריך ללמוד ולדעת שאל האדם לדון את חברך עד שתעמוד במקומו. כאשר הקב"ה רוצה לדון את הדור הקשה ביותר, אשר מרדו כנגדו, אינו דן ושופט אותם מן השמים אלא יורד בכבודו ובעצמו לדון ולראות, לא רק את מעשיהם אלא לחוש את אוירת הדור, את המקום, את האנשים, את המציאות שהביאה אותם לפעול ולעשות ולהגיע לשפל אשר הגיעו.

ואמרו חז"ל מפה: אסור לדיין לדון דין עד שיורד לעומק הדברים ומרגיש את הדברים. וכך עלינו ללמוד שאל לנו לעשות אף מעשה ולדון אף אדם עד שנרד ונבין את עומק המצב שהביא אותו לעשות את אשר עשה.

וכאשר כך נראה את חיינו וכך ננהל את ימינו הרבה רע נחסוך מעצמנו, כי כאשר האדם שופט את חברו ולא מבין אותו רעה גדולה פותח הוא לעצמו וקיטרוג מרובה מביא על בני ביתו.

לכן ישתדל האדם לדון את כולם לכף זכות ולהזהר ולהשמר מעצת היצר אשר לא מרפה ולא מניח את האדם אף לרגע אחד ובכל המצבים, לפני עשיית המצוה, לפני עשיית הטוב, בתוך עשיית המצוה ולאחר עשיית המצוה.

וכבר אמר רבנו הקדוש רבי פנחס מקורליץ על עצמו, כאשר הוא הולך בימות החורף למקוה לטבול היצר הרע נלחם עימו שהמים קרים ואם יטבול יכול לחלות,, אך הוא נלחם עם היצר שלא יפריע לו בעשיית המצוה הגדולה. וכשטובל ונמצא מתחת למים ומייחד יחודים היצר הרע בא ונהיה עימו עובד ה' גדול במים הקרים ומתחיל מתחת למים הקרים להתערב בייחדוים אשר הוא מייחד,

אמר רבי פנחס: הרי המים קרים ויכולים להזיק, למה נכנסת איתי למים?. וכך כאשר האדם יוצא מן המקוה היצר ממשיך להלחם בו כעת ומכניס בליבו גאוה איך מסרת נפש וטבלת במים קרים ומנסה לקלקל את כל המצוה.

נשתדל בכל כוחנו בימים אלו, ימי עבודת המידות, להכניע את המידות הרעות ולחזק את הטוב.
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

הרשע שונא את הצדיק - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע (אבות פ"א מ"ז)

מדורי דורות כל הצבועים הביאו מחלוקת מדון ומרורים בכל מקום, מדוע? פחדו שמא שניים יתחברו ואיש לרעהו יאמר חזק, וכך קלונם יצא.

ולכן, כל פעם שהרשעים ראו תלמיד חכם או איש ישר שמתקרב למקום קדוש, צר ומר ויגון להם, כמו שמצאנו כשבני ישראל רצו לעבור בארץ מואב, לילך לארץ ישראל, שלח מלך מואב למשה רבנו: "לא תעבור בארצי כי אם בחרב אקדמך" וצריך להבין, בני ישראל היו עם עשיר עם ממון רב ורק מבקשים לעבור בארץ ובודאי יקנו בה מטוב הארץ, איזה מדינה או עם לא רוצה שיבואו לארצו תיירים, עם שלם אשר אוכל רק מן ולובש סוג אחד של בגדים, עומד לעבור בארץ, כמה יועיל לכלכת המדינה, אך פחדו מעם ישראל פחד אחד, שמא בני הארץ יראו את המיוחדות והטוב של עם ישראל, ילמדו ממעשיהם, ידבקו במידותם וירצו להתגייר ולילך עם עם ישראל.

ולכן, "לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיק", בלי סיבה, הרשע שונא את הצדיק ולא יוכל להיות בסביבתו ובקרבתו.

וזה מצאנו ברבקה אמנו, אשר בארצה כולם היו פרוצים בעריות, והתורה מדגישה ואומרת (בראשית כד, טז): "והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה", וצריך להבין מה הסמיכות בפסוק והיא יפת תואר ולא ידעה איש? אלא, אף על פי שהייתה יפת תואר בארץ של פרוצים, אך משום שהייתה צדקת שנאו אותה, ואף לחטוא, אפילו שהייתה יפת תואר לא רצו לחטוא עימה, משום שהרשע שונא את הצדיק - לא משנה אם יש סיבה או אין סיבה.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

הצעה טובה ומילה חמה לשני - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

וירא אליו ה' באלוני ממרא".

ושאלו חז"ל מדוע זכה ממרא לכבוד הגדול הזה בתורתנו הקדושה?.

ואמרו חז"ל: לאברהם אבינו היו שלושה ידידים וכשציווה הקב"ה את אברהם אבינו על מצוות הברית מילה, הלך להתייעץ עם שלושה ידידיו וממרא חיזק את אברהם ויעץ לו כן לעשות את הברית מילה.

וכל המפרשים מקשים וכי אברהם אבינו אבי האומה צריך עצה לעשות את הברית מילה, הרי עמד בכל הניסיונות הקשים ומה לו ולהתייעץ האם לקיים את דבר ה' ולעשות ברית מילה או חס ושלום לא?.

אלא צריכים לבאר יסוד גדול אשר צריך להיות נר לרגלנו, מוסר גדול ומגדל אור לחיינו בכל ענייני החיים. ונבאר הדברים על פי מעשה המסופר על בעל הדברי חיים מצאנז, אשר סמוך לביתו עמדה אלמנה מסכנה, עניה וניסתה למכור שק עם תפוחים לפרנסתה להאכיל את יתומיה, עמדה שעות על גבי שעות וצעקה: תפוחים טובים בזול. ואף אחד לא פנה אליה ולא קנה אף תפוח אחד.

אחרי שעות מרובות אשר צועקת: תפוחים בזול, ירד הבעל דברי חיים מצאנז מביתו לראות מה קורה עם האלמנה אשר שעות ארוכות צועקת ומנסה למכור את התפוחים.

פנה אליה הרב ושאל אותה: מה מעשיך?, עמדה בצער ואמרה לו: אין בביתי אוכל לאכול והילדים רעבים ואני לא מצליחה למכור אפילו תפוח אחד, היום חולף ועובר ואנה אני באה? מה אני אעשה עם ילדי הקטנים הרעבים ללחם?.

שאל אותה הדברי חיים מצאנז: ומדוע אנשים לא קונים, מה אומרים לך? ענתה ואמרה בקול בוכה: אומרים שהתפוחים הללו לא טובים והנה הרב יסתכל ויראה שהתפוחים טובים ומהודרים אך כך אנשים אומרים.

עמד הדברי חיים מצאנז והתחיל להכריז בקול: תפוחים טובים, תפוחים טובים. מיד יצאה שמועה בעיר שהרב הקדוש עומד ואומר: תפוחים טובים תפוחים טובים, כל יהודי העיר הגיעו והתחילו לריב מי יזכה לקנות מהאלמנה תפוח שהדברי חיים מצאנז אומר עליו שהוא תפוח טוב.

הנה מזקנים אתבונן, מהמעשים של הצדיקים והחסידים צריך להתבונן וללמוד מוסר גדול, ישנם דברים בחיים שכמה שאתה תנסה לשכנע ולהסביר שהם נכונים וטובים ושהצדק איתך לא תצליח ויש כמו קיר שחוסם את המסילות ללבבות האחרים, עד שבא אחר ומכריז ואומר: זה הדבר הטוב, הדברים משתחררים ונפתחים.

התפוחים היו טובים מאוד, אך היה מחסום למכור אותם עד שמשהו אחר, במקרה הזה קודש קודשים רבי חיים מצאנז ובמקרים אחרים כל אדם יכול להיות, אשר מכריזים ואומרים על דבר מסויים את דבריהם, הדבר פותח, מכניע את הלב ובונה מסילות בלבבם.

וכך, רבי מאיר בעל הנס, שנים רבות לא זכה לשבת בישיבה של מעלה אחרי פטירתו משום שלמד תורה מאלישע בן אבויה אשר כפר בתורה, עד שלמטה הכריזו ואמרו על רבי מאיר: רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק, באותו רגע זכה רבי מאיר להכנס לישיבה של מעלה.

וכן אברהם אבינו היה צריך את הדיבור של ממרא, אפילו שודאי אברהם אבינו היה עושה את רצון ה' אך היה צריך את הדיבור שלו, בשעה שדיבר ואמר היה קל יותר לאברהם אבינו ללכת למסור נפש ולמול את עצמו בגיל המבוגר שלו. ילמד האדם כמה כח יש בעידוד, בעצה טובה, בחום ואהבה שמעניק לחברו.

ישנם זמנים בחיי האדם שלא כסף ולא כבוד ולא אף דבר אחר יכול לעזור בהם רק דבר אחד, העצה הטובה, המילה החמה וההשתתפות בכאב ובצער ובהרגשה טובה שנותן האדם לחברו, דברים אלה יכולים לתת כח גם לגדולים שבעם ישראל וגם לכל אדם.

יחזקנו הקב"ה ויעזרנו על דבר כבוד שמו ללכת מחיל אל חיל ונזכה לעשות רצון אבינו שבשמים ונחת רוח ליוצרנו.
יצוה ה' את הברכה חיים עד העולם.

דברים מתוך ספריו של הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע: פרשת לך - לך!

בס"ד

"ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד" (בראשית יג, יג)

מהי כוונת ההדגשה "רעים וחטאים לה'"?

פעמים רבות, למרבה הכלימה, אנשים עושים דברים רעים מאוד אך "עוטפים" זאת בעטיפה של "לשם שמים", כביכול, וטענתם בפיהם: אנו עושים הכל בשביל הקב"ה.

ואף אנשי סדום גלגלו עיניהם בצדקנות מעושה אל השמים, הם היו "רעים וחטאים", אך כל הרוע שלהם היה "לה'", כביכול בשביל ה', לשם שמים.

כאשר אדם עושה עבירה ויודע שעושה עבירה, כאשר הרשע יודע שהוא רשע - עדיין יש תקוה שיחזור בתשובה, אבל אדם שעושה עבירה בלבוש של מצוה, לעולם אין לו תקנה, קשה מאוד לראות כיצד הוא חוזר בתשובה, ממה ישוב? והלא 'מצוות' לרוב הוא מעולל...

אנשי סדום צבעו את המעשים הרעים בצבעים מזוייפים של 'מצוות ומעשים טובים', כך למשל היו מתקוטטים עם אברהם אבינו, וטענתם בפיהם: האורחים שלך הם רשעים, עובדי עבודה זרה, אסור להכניס אותם לבית! ומה היה סופם? נלמד את הלקח ונישמר שבעתיים מ'מצוות' שכאלו.

(תורת יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

להתרחק מרשעים - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

עם ישראל עבר נסיונות רבים במשך הדורות ותמיד "מהרסייך ומחריביך ממעייך יצאו", וצריך להיזהר זהירות גדולה, ולזהות את הטועים המקלקלים והמקולקלים, לפני שיהיו שורש פורה ראש ולענה, כקורח ועדתו, כדתן ואבירם, וכן כך במשך כל התקופות מהיותינו עם.

בפרשות של קורח ושל בלעם, ושל דתן ואבירם וזימרי בן סלוא, רואים כמה רע והשפעה שלילית יש לאנשים לא טובים בתוך עם ישראל, הגמרא מספרת: על רבן גמליאל, אשר שם שומר בפתח בית המדרש ואמר: מי שתוכו כברו, יכול להיכנס לבית המדרש ומי שאינו בעל מעלה רמה וצדקות, אינו יכול להכנס לבית המדרש, עבר זמן והורידו את רבן גמליאל מנשיאותו, ובאותו יום, הוציאו את השומר מפתח בית המדרש, ואמרו חז"ל: שנוספו יותר מ 700 ספסלים לבית המדרש, וצריך להקשות, מדוע רבן גמליאל שם שומר? כל מי שרוצה להיכנס וללמוד תורה, שיתנו לו להיכנס מדוע שומר, אשר מנע מאות ספסלים?

אלא, אפשר לפרש ולומר: מובא בחכמי ההלכה, מתי שבא לפני הדיינים דין תורה, הדיינים צריכים לשמוע את התובע ואת הנתבע, ואחרי שמסיימים לשמוע, מוצאים את שניהם מן החדר, פוסקים את ההלכה וקוראים להם לשמוע את הפסק.

וקשה, מדוע לא יפסקו לידם? מדוע צריכים להוציאם מחוץ לחדר?

אלא, כאשר אחד משקר או לא דובר אמת, הוא משרה אוירה רעה מאוד, כח שלילי ביותר בחדר ובמקום שבו הוא נמצא, עד אשר הוא משבש את דעת התורה ואת הדעת הנכונה, ולכן אי אפשר שיהיה שם אדם משקר, התובע או הנתבע, ואחרי שמוצאים אותם הקב"ה עוזר ונמצא בקרב הדיינים, כדברי חז"ל: ,אלוקים ניצב בעדת אל", הקב"ה נמצא יחד עמם, ועל פי זה יובן, מדוע רבן גמליאל שם שומר בפתח בית המדרש, משום, שבתקופת רבן גמליאל, נפסקו היסודות החשובים ביותר והאבני דרך החשובים ביותר של ההלכה היהודית ודרך היהדות, ולכן, הקפיד שמי שאין תוכו כברו, לא יהיה בבית המדרש, בכדי שלא ישבש ויקלקל את דעת תורה האמיתית ואת היסודות החשובים לנו.

צריך לחזק בנפשנו, כאשר יש אדם מקולקל, צריך להוקיע אותו מתוכינו, הנזק והחורבן שלו חמור ביותר, עצם הימצאות תפוח רקוב בארגז, מרקיבה את כל הארגז כולו, וזה מה שאומר לנו דוד המלך בתהלים: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" - להיזהר, לא לשמוע עצה מרשעים, ואם שמעת כבר עצה, סופך לילך בדרך חטאים, ואז מגיעה הדרגה הנמוכה ביותר: "ובמושב לצים" - שנהיה אדם לץ, צוחק מדבר ה' ומחריב כל חלקה טובה מעדת ה'!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

כל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

כאשר מתבוננים בדרכיו של אברהם אבינו מתעוררת לה קושיה, הנה, אברהם צדיק וחסיד, אהוב למעלה וחביב למטה, כל עיתותיו וזמניו לקרב אנשים להקב"ה, מוצאים שאותו אברהם, אשר דרכו תמיד לקרב אנשים, הולך לבן משפחתו לוט ודורש ממנו: "הפרד נא מעלי" (בראשית יג ט), אם תלך לימין אני הלך לשמאל, ואם תלך לשמאל אני הלך לימין, אברהם דורש בתוקף, ניתוק מוחלט מלוט בן משפחתו, וניתוק זה גורם ללוט ללכת לגור בסדום בעיר הרעה והקשה המלאה בחטאים ועוונות וקשה, אברהם בעל החסד אשר כל מהותו לקרב רחוקים, מדוע כך מתנהג עם לוט? ויותר מכך בשעות קשות אשר היו לאברהם, אברהם לא פנה בשום פנים ואופן לבקש את עזרתו של לוט, מדוע כך נוהג אברהם?

אלא, צריך לדעת יסוד גדול: עם ישראל ביישנים - רחמנים - וגומלי חסדים, אך כל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים!

ישנם סוג של אנשים, אשר השקר הוא מנת חלקם, ונפשם שפלה ורדודה, וכל מהותם היא מידת השקר, וידוע שהקב"ה שונא את השקרנים, וכל עוד השקרן לא נתפס בשקריו, החורבן שגורם והעוול שעושה, חמור הוא ומשחית את כל מהות הבריאה!

ואותם שקרנים כלוט, התשובה קשה להם ביותר, מצד אחד הם משקרים ועושים עוול איום ונורא לעולם, ומצד שני משקרים גם את עצמם ומסבירים לעצמם: שכל העולם גורם להם עוול והם אנשים צדיקים וטובים, ולכן, לעולם לא ישובו בתשובה.

וזה אשר היה לוט, מצד אחד: מוסר נפש - הולך עם אברהם אבינו ומתנהג באהבה עצומה עם אברהם, ומצד שני: אחרי גבו של אברהם אבינו מדבר עם הרועי צאן של אברהם אבינו לשון הרע על אברהם אבינו כמה צאן יש לאברהם, ומי ירש את אברהם? אברהם אבינו מבין שזה אדם שאסור להיות בקרבתו, ולתועלת עתיד עם ישראל, אסור שיהיה בקרבת אברהם אבינו, ולכן אברהם אבינו נפרד ממנו ומתנתק ממנו נתק מוחלט, ואינו רוצה שום קשר עימו, ושלזרעו לא יהיה קשר עם זרעו.

אדם צריך להכיר את טעויותיו, ולתקן את עצמו ולא לשכנע את עצמו ולעבור שוב על עבירת השקר - שהצדק עימו, וכמו כן, כאשר רוצים לחפש שותף, לחפש חבר, יסוד ראשון לבדוק בו - שאין הוא נגוע במידת השקר, ואז מובטחים בהצלחה עם השותף!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

מסך המבדיל בין האדם לבין שורש נשמתו - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לפני מספר חודשים שמענו, ביום שהיינו בדאגה גדולה ביותר, אשר הרופאים ביקשו מאיתנו לעשות סיטי בראש, בתוך הדיבור עם אחד הרופאים החשובים בעולם, סיפר לנו דבר אשר חושבים אנו על הדבר הזה פעמים רבות, רופא עם ראש גדול עשה מחקר גדול על ראש האדם, ומצא שיש בו שבע מאות אגפים, וכל אגף שולט על דבר אחר, וכל מה שאדם עושה בחייו, עובר דרך אחד מן המרכזים האלו, כעס מרכז אחד, שנאה מרכז שני, כח של גזל מרכז אחר וכו', ואותו רופא יצר כמין אלקטודות קטנים מאוד, (לדברי הרופא שטיפל בנו, עדיין לא אישרו את הדבר על בני אדם, אלא על חיות) לשים במוח, בשעה שכועס לחצו על החשמל והכעס עבר, וכך בשאר הדברים.

ולניסוי, כך לדברי הרופא הגדול שסיפר, הלכו לספרד היכן שיש שוורים מסוכנים ושמו חשמל לשור במקום ששולט על הכעס, והרופא עמד מול השור, והשור בא בכעס וברצון להרוג, ומטר לפני שהגיע לרופא, והרופא עמד מול השור, והשור בא בכעס וברצון להרוג, ומטר לפני שהגיע לרופא, לחץ הרופא על הכפתור, והשור עצר את מרוצתו ואת כעסו, כאילו לא כעס מעולם, האנשים שראו לא יכלו להאמין לדבר כזה, אשר לא ראו מעולם שור בכעס גדול ברגע אחד נעצר כמו שלא היה כלום.

ובכל עת, אנו חושבים, שהלחץ של החברה והדיבורים אשר האדם נחשף אליהן בכל זמן, הם כמו הכפתור של הרופא הזה, אשר גורם לשור כועס ברגע אחד של לחיצה על כפתור לשכוח מדוע רץ ולמי רצה להזיק, אלו הכפתורים אשר זרעו במוח האדם בקטנות, על ידי לחץ חברתי, אשר הולכים עם האדם להמשך החיים, ואת זה צריך האדם להשליך מעל עצמו, וללמוד להיות נקי וטהור בנפש שלו ולהיות עם עצמו.

וכך מסופר על צדיק גדול אשר ידוע בעבודת ה', אשר באחד הימים כאשר ישב בבית המדרש נכנס אליו בחור ישיבה וביקש ממנו שרוצה להתקבל להיות מתלמידיו ולקבל ממנו תורה, מידות טובות וכו', הרב אמר לו: אני יכול לקבל אחד ולא אשרות אנשים אשר אתה מביא עמך לישיבתי, ענה לו התלמיד: אני אחד אין איתי עשרות אנשים, ענה לו הרב: אתה בא לכאן עם הוריך, עם אחיך, עם חבריך, עם הדעות של כולם, כך לעולם לא תהיה כלי קיבול לקבל את התורה ולעלות במדרגות התורה הקדושה.

אדם צריך להיות עם עצמו, עם הכח אשר הקב"ה נתן לו, ועם דרך ה' האמיתית אשר למד מאבותיו ורבותיו, להסיר הבגדים הצואים מעליו, להיות זך ונקי, ויסיר כל המסכים המבדילים בינו לבין שורש נשמתו.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

שורש השמחה וסיבת העצב - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

שאל אותנו אחד מן התלמידים האהובים והיקרים עלינו שנים רבות, שאלה הנראית פשוטה, אך עומק עמוק יש בה: מדוע כשנמצא עם חברה ואנשים מרגיש טוב ושמח, וכאשר נמצא לבד עולה בליבו עצבות וריקנות גדולה ודיכדוך נפש גדול מאוד?

הנה זו שאלה עמוקה מאוד, ויש בה היבטים רבים מאוד, אך אחד מן העיקרים בבעיה הזאת הוא, אדם נולד עם דעה, מחשבה , נפש טהורה וזכה, וברבות הימים, מה ששומע בבית וברחוב, ואחרי כן מה שמתגנב לאוזניו ומה שמטמא את עיניו, מרחיק אותו ממה שהוא באמת, ונכנס בו מציאות אחרת, שונה, מקולקלת ולא אמיתית, אם כן, נוצר דבר של פלא גדול, האדם במרוצת החיים זה דבר שני בתוך האדם, וכמו ששתלו בתוך דעתו דברים חדשים אשר הם שולטים על אישיותו ועל מחשבותיו, אם כן, האדם מתרגל לעולם החדש אשר הוריו ומוריו, והרחוב מכתיב לו, ומניח ומזניח את הטוהר שלו שבו נולד, ואת טבעיו האמיתיים, וקונה טבעים חדשים ודרכים חדשים, ולכן כאשר נמצא ליד הדברים החדשים - נוח לו, מרגיש שזה חלק ממנו והוא רגוע ושמח שמחה גדולה.

אולם כשהוא לבד - מרגיש עצבות וריקנות גדולה ביותר, אך זה טעות גדולה, כאשר אתה לבד, אתה צריך להיות שמח שמחה מרובה, כל המעלות הגדולות שזכו הצדיקים, זכו לה כשהיו לבד, רשב"י במערה היה לבד, משה רבנו קיבל את התורה ארבעים חום לבד, כהן גדול לפני יום הכיפורים פורש מביתו ומכל אוהביו ומכין את עצמו לבד.

אך הזרעים שנזרעו בדעת האדם לא נותנים לו להיות לבד, כשאדם יעבוד על להגיע לדרגה הגבוה ולדעת את עצמו, בלי כל הדברים אשר נוספו על נפשו בדרך חיי האדם, יגיע למדרגות ולרוממות הנפש הגבוהה ביותר.

לכן צריך האדם להשתדל בכל כח, לדחות את הדברים שהם השפעה של חברה ושל ילדות, שאינם חלק מדרך ה' ומהנהגות של ריקנות ופיוס החברה!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

מעלת וקדושת שמירת הברית - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

מובא במסכת סנהדרין ל"ט: קיסר אמר לרבי תנחום: בוא ונהיה לעם אחד, וכוונת הקיסר הייתה, שעם ישראל, יהיה כמו אומות העולם - כגויים, ענה לו רבי תנחום: אני מוכן לעמוד בדרישתך, אל ישנה בעיה בסיסית אחת בדרישה שלך והיא, השינוי המהותי במבנה הגוף שלנו ושלכם, שאלו הקיסר: במה? ענה ואמר: אנחנו מהולים ואתם לא ואי אפשר שנהיה כמותכם, אתם כן יכולים להיות מהולים ולהידמות אלינו.

ענה הקיסר ואמר: אין לי תשובה, ונכנס הקיסר למבוכה גדולה, אך, חוק המלכות קובע כי מי שעונה תשובה ומביך את המלכות, לוקחים אותו לתוך מכלאה של חיות רעות והם יעשו את מלאכתם, וכך עשו, שמו את רבי תנחום במכלאה הזאת, אך אף חיה לא התקרבה לרבי תנחום מרוב קדושתו, הקיסר וכל השרים, הבינו שפה יש יד משמים ופחדו, אך ביניהם היה עוכר ישראל, יהודי מומר, מוסר את עמו, אשר עליהם נאמר: שאין להם חלק לעולם הבא, ואמר למלך: החיות אינן מזיקות לרבי תנחום, משום שהן שבעות ואכלו לפני זמן קצר, נמתין יום אחד ולא ניתן להן לאכול והן תאכלנה אותו, ענה הקיסר: נשליך אותך ונראה, אם הן רעבות או לא, השליכו את המומר והחיות עשו בו את משפטם.

והנה, זה סגולה המובאת בעץ החיים: מי ששומר על ברית הקודש - ניצול מחיות רעות, וידוע המעשה על רבינו חיים בן עטר זצוק"ל, שקדושתו הייתה רמה, שאף הוא, בזכות ברית הקודש, ניצל מחיות רעות, ואפשר לתת לדבר בגמרא במסכת שבת כ"ב: דרש רבי נתן משמיה דרב תנחום מאי דכתיב (בראשית ל"ז - כ"ב) "והבור ריק אין בו מים" - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו, יוסף ניצל מבור נחשים, רבי תנחום מבור חיות, ומובא בספרים הקדושים: דרב תנחום ניצוץ של יוסף הצדיק.

ידע האדם, שמירה זו, של שמירת הברית, נקראת מידת היסוד, כשמה כך היא - יסוד - היא יסוד בכל עניין ודבר, ואם נקפיד ונשמור היסוד - כל הבניין יהיה חזק ולתפארת.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

לקיחת אחריות עצמית - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

הגמרא במסכת בבא מציעא פ"ו מספרת: על רבה בר נחמני אשר המלכות חיפשה אותו לתופסו, ברח רבה בר נחמני למקום מסתור בכדי שלא ייפול בידי המלכות, והיכן התחבא מפניהם? הגמרא מספרת: שנכנס לאגם של מים וישב בלב האגם על חתיכת עץ דקל והיה לומד, באותו זמן הייתה מחלוקת בבית דין של מעלה בעניין ההלכה של מצורע, מה קודם בהרת לשיער לבן או שער לבן לבהרת? הקב"ה אמר טהור ובית דין של מעלה אמרו טמא, אמרו בבית דין של מעלה: מי יכריע את המחלוקת בשמים, אמרו: מי המומחה בארץ בענייני טהרות, רבה בר נחמני, אמרו בבית דין של מעלה: נביא את רבה בר נחמני לשמים לשאול את דעתו בעניין המחלוקת בשמים.

שלחו את מלאך המוות להביא את נשמתו של רבה בר נחמני, אך המלאך המוות לא הצליח להמיתו משום שרבה בר נחמני היה לומד בלי להפסיק רגע אחד - ומי שלומד אין למלאך המוות רשות לקחת את נשמתו, מלאך המוות ראה שאינו מצליח בשליחותו, השמיע רעש בין העצים, רבה חשב שזה החיילים של המלכות שעומדים לתופסו, עמד ואמר: יותר טוב למות ולא ליפול בידי המלכות, באותה שעה יצאה נשמתו של רבה בר נחמני ויצא מפיו: טהור טהור, יצאה בת קול ואמרה: אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהור.

נפל פתק מהשמים לישיבה בפומפדיתא (הישיבה שבה רבה בר נחמני היה ראש הישיבה): רבה בר נחמני נתבקש לישיבה של מעלה.

יצאו אביי ורבא וכל החכמים להתעסק עם הרב שלהם ולא ידעו היכן גופו נמצא, הלכו ליד האגם וראו ציפורים עושים צל במקום מסויים, אמרו החכמים: נראה ששם מקום הטהור של רבה בר נחמני, הספידו אותו שלושה ימים ושלושה לילות, בסיום השלושה ימים נפל פתק מן השמים: כל מי שיפרוש יהיה בנידוי, המשיכו את ההספד, עם סיום השבעה ימים, נפל פתק: לכו לביתכם לשלום.

הנה גמרא זאת תמוה ביותר וסודות גדולים טמונים בה, אך נראה להתחזק בכמה עניינים החשובים לנפשנו בעת הזאת, רבה בר נחמני שהוא ראש הישיבה רואה שיש זמן אשר צריך לומר דברים אשר הם לא לרוחם של המלכות, אך השתיקה שלו יכולה להיתפש כקבלת דברי המלכות, מיד עומד ואומר את דעתו אף שדבר זה מסכן את חייו, כפי שמצאנו אצל רשב"י שאמר את דעתו בלי מורא ופחד.

וכך רואים שדבריו גרמו לו לרדיפה שהיה צריך לברוח בכדי שלא ייתפס, אך רבה בר נחמני בורח לבד ואינו מערב ומכניס את כל ישיבתו והקרובים אליו לצרה והבעיה אשר הוא עומד ומתמודד עימה.

וזה יסוד גדול: במקרים רבים האדם נמצא בצרה, ובצר לו משתדל שכולם יהיו עימו בצרתו, רבה בר נחמני לוקח אחריות לוקח את האחריות עליו ובורח לבד, הוא האחראי היחידי לצרתו ובעייתו, וכך נהג רשב"י ברח למערה יחד עם בנו לבד בלי לערב את הכלל!

הקב"ה יתן כח, הצלחה, ישועה ונחת, ונזכה לגאולה השלמה בקרוב ממש.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!