פרשת במדבר - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע:

"זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר י"ט)

אמר ריש לקיש (שבת פ"ג:): אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה! וכן נאמר (איוב ה'): "כי אדם לעמל יולד", אי אפשר לאדם להימלט מן העמל, אלא כל תכלית האדם וביאתו לעולם היא לעמול ולתקן לברר ולצרף את עצמו עד שיגיע לתכלית השלמות, לכן אמרו חז"ל (מגילה ו:): אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין, אדם שיגיע ולא מצא, סימן הוא שלא יגע, אדם שמצא קניני רוח - אך בלא עמל - על תאמין לו שמצא, כיוון שהשגתו אינה השגה אמיתית, רק אם יגע ומצא - האמן לו, אסור לו לאדם שיירפו ידיו מהעמל והטורח הכרוך בהשגת החכמה האמיתית, כיוון שגודל ההשגה היא לפי גודל העמל, וכן אמר בן הא הא (פרקי אבות ה'): לפום צערא אגרא, לפי העמל העצמי המושקע בקניין הקדושה, כך הוא השכר!

ואמרו חז"ל (מגילה ג'): שאחרי שרבי יונתן בן עוזיאל תירגם את ספרי הנבאים, נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, יצתה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם? עמד רבי יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגליתי סתריךלבני אדם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקות בישראל! ויש להבין, מדוע הזדעזעה ארץ ישראל ממקומה בעקבות תרגום הנביאים,מדוע היה בתרגום זה כדי להטריד את מנוחתה של הארץ? נראה לומר שעד שלא תורגמו הנביאים, בני אדם עמלו בלימודם והתייגעו הרבה כדי לזכות להשיג את עומק כוונת דברי הנביאים הקדושים, אך כאשר תרגם יונתן בן עוזיאל את הפסוקים, ירד הצורך לעמול כדי לזכות באור דברי הנביא, בשל העדר הצורך לעמול, בשל השינוי המהותי הזה הזדעזעה הארץ על עומדה, העמל והיגיעה הם המפתח למציאת החכמה!

אמרו חז"ל: שבשעת מתן תורה, כפה הקב"ה על ישראל הר כגיגית, ואמר להם: אם מקבלין אתם את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם, קבלת התורה באופן זה הייתה קבלה חסרת עמל, נחסרה ממנה העמל והיגיעה הנדרשת לקבלת עול אמיתית, משום כך השבר והנפילה בחטא בעגל היו קרובים, עד אשר הדור קבלוה בימי אחשווראש, באהבה ובשמחה, אז נשלמה הנקודה החסרה והקבלה קיבלה משנה תוקף וקיום לדורי דורות!

מזכירים אנו בתפילה את זכות האבות, בזכותם אנו מצפים שהקב"ה יביא גואל, לנו בני בניהם למען שמו באהבה, מה היה סוד כוחם של האבות והאמהות הקדושים?

אלא, בן שלוש שנים הכיר אברהם אבינו את בוראו ובטח בה' יוצרו, נחבש בבית האסורים, הושלך אל כבשן האש, נוסה בשנות רעב, ובטלטולי דרך ומסעות נידודים, במלחמות כנגד מלכים גדולים ועצומים, זיכך את ליבו בניסיון העקדה, או אז זרח עליו אור ה', הזרעים שזרע בדם ליבו החלו להכות שורשים, יצחק אבינו התנסה בניסיון העקדה, הקריב את כל חייו לריבון העולמים, והפך להיות עולה תמימה, בזה נטע נטע נאמן של מסירות נפש בדרך של גבורה, סבל וצער אין קץ היו מנת חלקו של יעקב אבינו, נע ונד ונמלט להציל את נפשו מפני אחיו, עבד שבע שנים ברחל כדי להעמיד משפחה ובנים, ולבן החליף את משכורתו עשרת מונים, ביום אכלהו חור וקרח, ובלילה נדדה שנתו מעיניו, אף הוא זרע והקים י"ב שבטי י"ה, מתוך צער ויסורים ועמל אין סופי, זהו יסוד כוחם של האבות הקדושים, העמל והיגיעה הרבה, הולידו בהם קנין נצח שכוחו יפה עד לימנו אנו.

"אדם כי ימות באהל": אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה, מוסר את נפשו לקיום מצוותיה, ולא חס על דבר כדי להשיג ולמלא את רצון בוראו, "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך": נחוץ לזה עמל גדול, אך לבסוף זוכים להגיע לשלמות הנכונה מתוך שמחה וטהרת הלב!

שבת שלום וחודש טוב ומבורך!