להאיר את העולם בכל דרך - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
בס"ד
בפרשת השבוע ביקש משה רבנו מחובב (יתרו) חותנו להשאר עם בני ישראל במדבר ואומר משה לחותנו: "והיית לנו לעיניים אתה ידעת חנותנו במדבר".
והקשו המפרשים, לשון חנותנו הוא מלשון החן והרי החן לא היה במדבר, החן היה בארץ מצרים בשעה ששאלה אשה מחברתה ורעותה כלי כסף וכלי זהב, שם נתן הקב"ה את החן, היה צריך לאמר חנותנו במצרים ולא חנותנו במדבר.
ועוד וכי חסרים צדיקים וקדושים ומנהיגים בעם ישראל שצריך את יתרו להיות לנו לעיניים?.
אלא אפשר לפרש ולאמר יסוד גדול, אמרו חז"ל: כאשר ביקש הקב"ה ממשה לצוות את בני ישראל: "ושאלה אשה מחברתה כלי כסף וכלי זהב", דבר זה היה קשה ביותר, איך המצרים ירצו לתת את כספם וממונם לאנשים אחרים ועוד לעבדים?, מה עשה משה, ציוה את בני ישראל: ושאלה אשה מחברתה וכו', לפני שהלכו בני ישראל להלוות ולהשאיל כלים מהמצרים הלוו והשאילו איש לרעהו, יהודי ליהודי, יהודיה ליהודיה, כאשר הלוו אחד לשני הכח של נתינה נהיה חלק מהם ואז כשהכח והאויר והרוח בעולם לעזור ולתת היה אפשר שהמצרים יוכלו גם לתת להם ולהלוות להם, אפילו שדבר זה מעל הטבע.
אם כך יסוד גדול אפשר ללמוד מכאן, כאשר האדם פותח בעולם, משרה סביבו אוירה וכח של נתינה של עזרה כל הסובבים אליו מתברכים ונפתחת ליבם לעזור ולתת.
וידוע מעשה על שני אדמורים גדולים שנפגשו, אדמור אחד כולם היו רגילים לתת לו ממון גדול והאדמור השני חייו ופרנסתו הייתה בדוחק ולא היה מקבל פדיונות מחסידיו, שאל האדמור בעל החיסרון כיס את האדמור השני: מדוע לך נותנים הרבה צדקה, פדיונות גדולים ולי לא נותנים מאומה?, אמר לו האדמור: אני כל מה שיש לי רוצה לתת לאחרים ולכן כאשר בא אדם מולי גם כן מרגיש שרוצה לתת הוא כל אשר לו לי כי זו האוירה וההרגשה והכח סביבי, אבל אתה כל פרוטה אשר מגיעה אליך שומר אותה אתה לעצמך ולבני ביתך לכן כל מי שעומד לפניך גם ליבו כך נהיה לשמור את הרכוש והממון לעצמו.
וזה אשר היה עם משה רבנו ויתרו, בני ישראל ראו ניסים ונפלאות והתרגלו לכל השפע ולכל הברכה כמו שאמרו חז"ל: כל אחד מיוצאי מצרים נשא עימו תשעים חמורים לוביים עם רכוש גדול, בני ישראל איבדו את ההבנה של הנתינה והקבלה לכן היה צריך את יתרו אשר היה מהצד השני וראה איך המצרים אשר לא היה להם שום עניין עם עם ישראל נכנע ליבם ונפתח ליבם לתת את כל רכושם מאהבה ומלב טוב לבני ישראל והיסוד לכך על ידי הנתינה, שקדמה לבקשה מהמצרים, בין בני ישראל איש לרעהו. ולכן דבר זה במדבר צריכים את יתרו לעיניים להסביר להם איך ומה היה פעם.
ולאור דברים קדושים אלו נלמד שכל מעשה אשר אנו עושים משרים אנו כח באותו מעשה שעשינו, מעשים טובים מברכים את העולם בשפע, בברכה וטוב וחס ושלום מעשים רעים מתישים את כח הטוב בעולם ומשרים כח רע בעולם.
ידועה הגמרא במסכת בבא בתרא דף ע"ה: דרש רבי יוחנן עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלושים על שלושים וכו' ולהעמידם בשערי ירושלים, לגלג עליו אחד מהתלמידים. לימים הפליגה ספינתו של אותו תלמיד וראה מלאכי השרת חוצבים ומנסרים את האבנים האלו בלב ים, חזר התלמיד לרבי יוחנן ואמר לו: רבי דרוש ולך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי. אמר לו רבי יוחנן: ריקה אלמלא לא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ועשהו גל של עצמות.
וקשה מדוע מיתתו הייתה צריכה להיות כך של אותו תלמיד שזכה לראות מראות אלוקים חיים?. אלא דברי התלמיד היו רפיון בעולם והרפיון הזה רפיון קשה ולכן מיתתו הייתה מיתה קשה.
זה יסוד גדול להקפיד להאיר את העולם בדיבור, במעשה, במחשבה, בהרגשה החיובית ביותר, הטהורה ביותר והקדושה ביותר.
בשורות טובות.
בס"ד
בפרשת השבוע ביקש משה רבנו מחובב (יתרו) חותנו להשאר עם בני ישראל במדבר ואומר משה לחותנו: "והיית לנו לעיניים אתה ידעת חנותנו במדבר".
והקשו המפרשים, לשון חנותנו הוא מלשון החן והרי החן לא היה במדבר, החן היה בארץ מצרים בשעה ששאלה אשה מחברתה ורעותה כלי כסף וכלי זהב, שם נתן הקב"ה את החן, היה צריך לאמר חנותנו במצרים ולא חנותנו במדבר.
ועוד וכי חסרים צדיקים וקדושים ומנהיגים בעם ישראל שצריך את יתרו להיות לנו לעיניים?.
אלא אפשר לפרש ולאמר יסוד גדול, אמרו חז"ל: כאשר ביקש הקב"ה ממשה לצוות את בני ישראל: "ושאלה אשה מחברתה כלי כסף וכלי זהב", דבר זה היה קשה ביותר, איך המצרים ירצו לתת את כספם וממונם לאנשים אחרים ועוד לעבדים?, מה עשה משה, ציוה את בני ישראל: ושאלה אשה מחברתה וכו', לפני שהלכו בני ישראל להלוות ולהשאיל כלים מהמצרים הלוו והשאילו איש לרעהו, יהודי ליהודי, יהודיה ליהודיה, כאשר הלוו אחד לשני הכח של נתינה נהיה חלק מהם ואז כשהכח והאויר והרוח בעולם לעזור ולתת היה אפשר שהמצרים יוכלו גם לתת להם ולהלוות להם, אפילו שדבר זה מעל הטבע.
אם כך יסוד גדול אפשר ללמוד מכאן, כאשר האדם פותח בעולם, משרה סביבו אוירה וכח של נתינה של עזרה כל הסובבים אליו מתברכים ונפתחת ליבם לעזור ולתת.
וידוע מעשה על שני אדמורים גדולים שנפגשו, אדמור אחד כולם היו רגילים לתת לו ממון גדול והאדמור השני חייו ופרנסתו הייתה בדוחק ולא היה מקבל פדיונות מחסידיו, שאל האדמור בעל החיסרון כיס את האדמור השני: מדוע לך נותנים הרבה צדקה, פדיונות גדולים ולי לא נותנים מאומה?, אמר לו האדמור: אני כל מה שיש לי רוצה לתת לאחרים ולכן כאשר בא אדם מולי גם כן מרגיש שרוצה לתת הוא כל אשר לו לי כי זו האוירה וההרגשה והכח סביבי, אבל אתה כל פרוטה אשר מגיעה אליך שומר אותה אתה לעצמך ולבני ביתך לכן כל מי שעומד לפניך גם ליבו כך נהיה לשמור את הרכוש והממון לעצמו.
וזה אשר היה עם משה רבנו ויתרו, בני ישראל ראו ניסים ונפלאות והתרגלו לכל השפע ולכל הברכה כמו שאמרו חז"ל: כל אחד מיוצאי מצרים נשא עימו תשעים חמורים לוביים עם רכוש גדול, בני ישראל איבדו את ההבנה של הנתינה והקבלה לכן היה צריך את יתרו אשר היה מהצד השני וראה איך המצרים אשר לא היה להם שום עניין עם עם ישראל נכנע ליבם ונפתח ליבם לתת את כל רכושם מאהבה ומלב טוב לבני ישראל והיסוד לכך על ידי הנתינה, שקדמה לבקשה מהמצרים, בין בני ישראל איש לרעהו. ולכן דבר זה במדבר צריכים את יתרו לעיניים להסביר להם איך ומה היה פעם.
ולאור דברים קדושים אלו נלמד שכל מעשה אשר אנו עושים משרים אנו כח באותו מעשה שעשינו, מעשים טובים מברכים את העולם בשפע, בברכה וטוב וחס ושלום מעשים רעים מתישים את כח הטוב בעולם ומשרים כח רע בעולם.
ידועה הגמרא במסכת בבא בתרא דף ע"ה: דרש רבי יוחנן עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלושים על שלושים וכו' ולהעמידם בשערי ירושלים, לגלג עליו אחד מהתלמידים. לימים הפליגה ספינתו של אותו תלמיד וראה מלאכי השרת חוצבים ומנסרים את האבנים האלו בלב ים, חזר התלמיד לרבי יוחנן ואמר לו: רבי דרוש ולך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי. אמר לו רבי יוחנן: ריקה אלמלא לא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ועשהו גל של עצמות.
וקשה מדוע מיתתו הייתה צריכה להיות כך של אותו תלמיד שזכה לראות מראות אלוקים חיים?. אלא דברי התלמיד היו רפיון בעולם והרפיון הזה רפיון קשה ולכן מיתתו הייתה מיתה קשה.
זה יסוד גדול להקפיד להאיר את העולם בדיבור, במעשה, במחשבה, בהרגשה החיובית ביותר, הטהורה ביותר והקדושה ביותר.
בשורות טובות.
No comments:
Post a Comment