שמירת הלשון - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

בס"ד

"שלח לך אנשים".
ופרשו המפרשים, מדוע נסמכה פרשת מרים לפרשת מרגלים?, משום שהמרגלים היו צריכים ללמוד ממרים, שדיברה לשון הרע על אחיה משה ונענשה, אף הם היו צריכים ללמוד להזהר מלדבר לשון הרע על ארץ ישראל.

וקשה איך מרים מהקדושות והצדיקות שקמו לעם ישראל מדברת לשון הרע על משה רבנו?. אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול: מרים אהבה את משה אהבה עצומה וסיכנה את חייה והצילו מן היאור, אך מרים פחדה שימיו של משה רבנו מתקרבים לקיצם ותיכף ימות מהעולם, לכן עמדה ודיברה על חוסר שלמותו של משה בכדי שלא יפטר מן העולם.

ונבאר הדברים, הנה ישנה גמרא במסכת קידושין (ל"א) על רבי טרפון אשר היה מעשירי עולם וכל עושרו וגדולתו לא שם מול עיניו כאשר הגיע לפניו מצות כיבוד אב ואם, היה מקיים את המצוה החשובה הזו בכל כוחו. והגמרא מספרת במקומות שונים איך הקפיד במצוה זו, כשאמו ירדה מהמיטה היה נשכב על הריצפה בכדי להקל עליה לרדת מהמיטה שתדרך על גבו וכן כשהלכה ביום שבת ונקרע הסנדל שהלכה בו שם את כפות ידיו על הקרקע בכדי שתדרך על ידיו ולא יסרטו כפות רגליה. והגמרא מספרת שחלה רבי טרפון ומצבו היה קשה באה אימו לבית המדרש ואמרה לחכמים: בתורה כתוב כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וטרפון בני שכיבד אותי ימות בחצי ימיו?, אמרו לה חכמים: כל הכיבוד אב ואם שעשה אפילו אם יעשה עוד אלף פעמים אינו מגיע לחצי כיבוד אב ואם שציותה אותנו התורה.

וקשה, רבי טרפון נוטה למות, במקום לעורר עליו רחמים ולשבח את מידותיו כך עונים חכמים?, אלא אפשר לפרש ולאמר, כל אדם בא לעולם בכדי לעשות את התיקון שלו וכשמסיים את התיקון שלו מחזיר את נשמתו להקב"ה. ואיך ידע האדם מה התיקון שלו בעולם? מצוה שמרגיש שבוערת בתוכו או שבאה הרבה פעמים לפניו זהו שורש נשמתו. ורבי טרפון שורש נשמתו היה בכיבוד אב ואם, אם כן אם יודו חכמים שעשה וקיים הרבה מצות כיבוד אב ואם יצטרך למות מהעולם משום שהשלים את המצוה, לכן אמרו לה חכמים: כל מה שקיים עדיין לא מספיק ויש לו עוד הרבה לקיים במצוה זו. ועל ידי דבריהם צריך רבי טרפון עוד אריכות ימים ושנות חיים לקיים את מצות כיבוד אב ואם.

ועל פי זה יובן, מרים הרגישה שמשה רבנו הגיע לתכלית, הוריד את התורה מן השמים ועשה את הדברים הגדולים ביותר, אם השלים את תיקונו צריך להחזיר את נשמתו לשמים, לכן עמדה מרים ואמרה: משה רבנו עדיין לא השלים את תיקונו ויש לו עוד מה לתקן, אם כך הקב"ה חייב להאריך את ימיו.

אך הכעס היה על מרים משום שצדיקים גדולים אפילו שמשלימים את תיקונם הפרטי נכנסים הם לגדר אחר להשלים ולחזק את הכח לדורות הבאים. וזה היה כוחו של משה, את מעלתו השלים ימים רבים לפני כן וכל המשך חייו היו למען חיזוק וביצור דורות הבאים עד ביאת משיח צדקנו וזהו "משה שפיר כאמר", בכל דור ודור כוחו של משה בכל תלמיד חכם.

אך עלינו ללמוד יסוד גדול, אין לאדם שום זכות לערער ולדבר לשון הרע, לא על משפחתו, לא על חבריו, לא על הקרובים ולא על הרחוקים וכל סרה שמוציא מפיהו נזק וחורבן איום ונורא גורם הוא לעצמו ואף אם אינו רואה באותו שעה את העונש, העונש על לשון הרע גדול הוא בעולם הזה ובעולם הבא.

ובדור זה זה אחד מהנסיונות שאנו עומדים בו, להתגבר על הדחפים ועל הרצון העצמי להרגיע את הנפש ואת היצר על ידי דיבור סרה על אחרים, אפילו שאדם חושב שהשני לא יודע את מה שדיבר אך בלב השני נשאר ונחתם הרושם של מה שדיבר האדם.

בשבוע זה שהוא שבוע של לימוד מה החורבן שגרם לשון הרע נחזק עצמנו בקבלה חזקה "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", ונשים סייגים לנו ולבני ביתנו ולכל הנלויים אלינו שלשון הרע זה לערער גם על הקב"ה.
"מי האיש החפץ חיים, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו".