הדרך להינצל ולהתגבר על היצר הרע - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

בס"ד

"עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה". (פרקי אבות פרק ג').

ואפשר לרמוז בזה בעניין פרשתנו, עניין המרגלים אשר אמרו חז"ל שהמרגלים היו נשיאי העדה, תלמידי חכמים, אנשים בעלי מעלות מידות גדולות, אשר היו ביציאת מצרים ראו את העשר מכות אשר העניש הקב"ה את מצרים, ראו את קריעת ים סוף, המן, מעמד הר סיני וקשה איך הביאו את דיבת הארץ רעה, איך אמרו על ארץ הקודש ארץ אוכלת יושביה, הרי במדבר שזה ארץ באמת אוכלת יושביה ראו איך הקב"ה עטף אותם בענני כבוד ושמר עליהם מכל משמר, איך ירדו קדושי עם ישראל לדרגה כזאת?.

אלא אפשר לבאר ולאמר, ישנם שני דרכים ושתי צורות אשר בהם בא היצר הרע אל האדם, דרך אחת שהיצר הרע בא לאדם ומחטיאו בפרוש מתגבר עליו לעבור על דבר ה' ,בדרך הזו קל יותר לאדם להנצל מיצרו, אך ישנה דרך שניה שהיא הדרך המסוכנת ביותר, כאשר היצר הרע בא לאדם וצובע את העבירה כמצוה ואז האדם לא חושב שעשה רע אלא עוד חושב שהוא עושה מצוה.

וזה מה שפירש הבעל שם טוב על הגמרא במסכת שבת דף ע"ה, הגמרא אומרת: שוחט משום מה חייב, מתרצת הגמרא: משום צובע. ורבנו הבעל שם טוב פירש ואמר: מי זה שוחט? זה מלאך המות, משום מה חייב ולמה יענש באחרית הימים, הרי עשה את שליחותו?, ומפרש הבעל שם טוב: הקב"ה יעניש את היצר הרע שהוא מלאך המות על זה שהוא צבע את העבירה כמצוה והוא רימה את האדם, אך אם מלאך המות לא צובע את העבירה כמצוה אלא רק הולך להציע לאדם לעשות עבירה אין במה לתפוס אותו על רע שעשה.

ולכן רוב הפעמים שהיצר הרע מכשיל את האדם זה ע"י תחבולות שצובע את העבירה כמצוה.

ואיך יתגבר האדם לדעת שהמצוה שעושה באמת אמיתית ולא צבועה בצבע להכשיל את האדם ע"י היצר הרע. על זה אמרו חזל בגמרא במסכת סוכה נ"ב: "אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש" (אם פגע בך מנוול זה, זה היצר הרע מושכהו לבית המדרש).

ועל ידי שלומד האדם תורה הכח של התורה דוחק את הצביעות ואת הצבע של היצר הרע ונותן לאדם ראיה בריאה לראות את האמת וככל שהאדם גדול מחברו היצר הרע צובע לו בצבע יותר חזק את העבירה כמצוה. ודקדקו ואמרו: "קודשים קלים שחיטתן בכל מקום" פירוש: אנשים הקלים, הפשוטים היצר הרע מצליח לשחוט אותם בכל מקום ולהתגבר עליהם, אבל "קודשי קודשים", היינו הצדיקים "שחיטתן בצפון", איתם היצר הרע כבר קשה לו ונלחם בכל כח להכשילם וזהו: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו".

וזה היה פחד המרגלים, ראו את הקדושה של ארץ ישראל, את המעלה הגדולה וידעו ששם השטן ילחם נגד עם ישראל בכל הכח ולכן העדיפו להשאר במדבר ולא להתמודד עם מלחמת היצר הגדולה בארץ ישראל ששם היצר צובע את העבירות כמצוות בצורה גדולה וקשה ולכן הביאו את דיבת הארץ רעה להשאר במדבר.

ויובן מה שאמר כלב לבני ישראל: "כי הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאוד מאוד". ואפשר לבאר ולאמר: מובא במדרש רבה קוהלת: "וירא אלוקים את אשר עשה והנה טוב מאוד", טוב זה יצר הטוב, מאוד זה יצר הרע שאילולא יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה ולא הוליד בנים. וזה מה שאמר כלב שארץ ישראל טובה, יש בה יצר הטוב אבל גם יש בה יצר הרע גדול מאוד וזה מה שאמר מאוד מאוד, ובודאי אם הקב"ה לוקח אותנו לארץ ישראל הקב"ה יתן לנו את הכח להתמודד עם היצר הרע גדול מאוד.

וזה מה שציוה משה רבנו את המרגלים: "עלו זה בנגב" ומדוע ציוה אותם לעלות לנגב? משום שאמרו חז"ל: הרוצה להחכים ידרים ואחר כך "וראיתם את ההר", מה זה ההר?, יצר הרע שנדמה לאדם כהר גדול, דמי שעולה בנגב ומתחזק בתורה רואה את האמת של היצר הרע כשמנסה לצבוע את העבירה כמצוה.

וזה מה שאומר עקביא בן מהללאל: הסתכל בשלושה דברים ומה הם השלושה דברים, תורה נביאים וכתובים ואין אתה בא לידי עבירה, כשאתה מסתכל על התורה הקדושה, על הנביאים ועל הכתובים אתה מתרחק מהעבירה. וזה מה שאומרת הגמרא: אם פגע בך מנוול זה שהוא היצר הרע שצובע את העבירה כמצוה על ידי כח התורה מתגלה שקר היצר הרע.

אם כן נחזק עצמנו בתורה הקדושה ונדע שבכל התמודדות בחיים ובכל מכשול שהיצר הרע מביא לאדם אפשר לנצחו רק על ידי תורתנו הקדושה, ככל שהלב פנוי נכנס באדם ספקות, שאלות ומקום ליצר הרע להתגבר על האדם וככל שהלב מלא בתורה, בקדושה, בעבודת ה', במסירות נפש אין מקום ליצר הרע להכנס לתוך האדם. ישתדל האדם כל רגע למלאותו בתורתנו הקדושה ולהזהר מעצת היצר שצובע את העבירה כמצוה.

הנה עומדים אנו בערב שבת קודש, הכח והאור של שבת גדול ביותר וכל מעשה ואפילו הקטן ביותר, השבת משפיע השפעה עצומה לכל ימות השבוע ולחיי האדם, מו"ר זקננו רבי מאיר אבוחצירא היה אומר שהשבת זה התמצית של כל השבוע וכשם שבתמצית שמים מעט והמעט נותן כח להרבה כך כוחו של שבת קודש. וישתדל האדם ביום השבת להרבות ולאמר דברי תורה בשם צדיקים וחסידים כי כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם וגאולה הבאה בשבת קודש כוחה כפול ומכופל.

ונשפוך ליבנו ונפשנו לפני הקב"ה שיגן וירחם ויושיע, שיפכי כמים ליבך נוכח פני ה', בשבת קודש השכינה נמצאת בכל מקום.

יגאלנו הקב"ה ויושיענו ויאמר די לצרותנו ונזכה השתא בעגלא ובזמן קריב לגאולה ולישועה.

שבת היא מלזעוק וגאולה ומנוחה וישועה קרובה לבוא.

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע:

פרשת שלח לך!

לימוד גדול צריכים אנו ללמוד מפרשה זו, בדרך העולם, ככל שמתקרבים לדבר, כך שוכחים ומאבדים את ערכו והדבר נראה לאדם כדבר רגיל, וזו אחת מן הבעיות הגדולות בעבודת ה' ששוכחים אייך ראויים וצריכים להתנהג, וזה מה שקרה למרגלים, ברבות הטובה אשר נתן הקב"ה  לעם ישראל במדבר, מן, בארה של מרים, ענני כבוד, הרגישו וחשבו שדעתם היא דעת חשובה ויכולים להתערב בהנגת הבורא יתברך, ומשם הקלקול הגדול ביותר.

וכך חשבנו לפני שנים לבאר ולומר פסוק בתהלים: "נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו", וקשה, דוד המלך עניו גדול היה ומדוע נודר שאת הנדרים שלו ישלם ויקיים כנגד כל ם ישראל, הרי דבר זה הוא נראה כגאווה גדולה, אם יש לך נדר תשלם ותקיים אותו בסתר מדוע בגלוי כנגד כל עם ישראל?

אלא כדברינו, דוד פחד שברבות הימים ישכח שהוא רק שליח של הקב"ה וכל ישכח את כל נדריו לה' בימי הזעם והימים הקשים אשר עבר, לכן עומד דוד ואומר: אני אקיים את הנדרים כנגד כל עם ישראל שהם יהיו כעדים על התנהגותי שתהיה ראויה והגונה כבפעם הראשונה שנדרתי וקיימתי נדר בהתלהבות הראשונה.

וכך אנו נקבל על עצמנו לזכור תמיד מי אנו ומה חיינו, כמה חסד עשה עימנו ועושה עימנו הקב"ה, וכך נזכה להיות כלי קיבול שתשרה הברכה בכל מעשה ידינו, ונקבל בשמחה ובאהבה גדולה את כל הבא עלינו!

(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!

וכל מעשיך בספר נכתבים - דברים מתוך ספיו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

מובא מעשה בספרים הקדמונים: על איש עשיר אשר בתים רבים היו לו, אך כעסו גדול היה, ולא היה שום אדם אשר מחזיק מעמד בנכסיו יותר מימים מספר, היה רב וצועק, פוגע ומעליב ומשליך את האנשים מביתו.

 

אחרי שנים רבות ששום אדם לא החזיק מעמד אצלו, היה עשיר גדול שבא לגור באחד מנכסיו והאריך שם ימים רבים, אחרי שנים רבות, באו ושאלו את אותו עשיר אייך אפשר במקום שכולם נכשלו אתה הצלחת וימים רבים גרת בביתו? ענה ואמר להם: גם אליי היה בא, כועס, צועק ומבזה, אך לי יש דברים רבים בביתי ועד שהייתי מתחיל לאסוף אותם ולסדר אותם לצאת מביתו, היה מתחרט, חוזר בו ומבקש להסתדר עימי, כל האנשים אשר קדמו לי, לא היה להם רכוש מרובה בבית, ולכן מיד כשכעס היה מגרש אותם והיו הולכים, אני לא כך ולכן כך יכולתי להאריך ימים רבים.

 

כך ידע האדם ככל שרכושו הרוחני ורכושו הנפשי עם קרוביו, אוהביו וידידיו מתרבה, כך יש לו אורך חיים ארוך יותר בכל עניין, לכן מצווה הבאה לידך על תחמיצנה - "טוב שם משמן טוב".

 

אין מעשה טוב אשר עושה האדם שלא עומד איתו או יעמוד איתו בעתיד, וכל מעשיך בספר נכתבים, וגם כשרואה האדם שעשה טוב ואינו רואה תועלת ואפילו ח"ו נראה שההפך קרה לו ונזק נהיה לו, לא יפול ברוחו, ימתין ויחכה כי אין דבר שאין לו שעה!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://youtu.be/5aiGHwYw7co אירוע הבר מצוה של בנו בכורו של כבוד האדמו"ר עט"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א שבו השתתפף ראשון לציון הרב שלמה עמר שליט"א שהתקיים בישיבה בניו יורק ברוב עם

 

שמירת הלשון - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

בס"ד

"שלח לך אנשים".
ופרשו המפרשים, מדוע נסמכה פרשת מרים לפרשת מרגלים?, משום שהמרגלים היו צריכים ללמוד ממרים, שדיברה לשון הרע על אחיה משה ונענשה, אף הם היו צריכים ללמוד להזהר מלדבר לשון הרע על ארץ ישראל.

וקשה איך מרים מהקדושות והצדיקות שקמו לעם ישראל מדברת לשון הרע על משה רבנו?. אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול: מרים אהבה את משה אהבה עצומה וסיכנה את חייה והצילו מן היאור, אך מרים פחדה שימיו של משה רבנו מתקרבים לקיצם ותיכף ימות מהעולם, לכן עמדה ודיברה על חוסר שלמותו של משה בכדי שלא יפטר מן העולם.

ונבאר הדברים, הנה ישנה גמרא במסכת קידושין (ל"א) על רבי טרפון אשר היה מעשירי עולם וכל עושרו וגדולתו לא שם מול עיניו כאשר הגיע לפניו מצות כיבוד אב ואם, היה מקיים את המצוה החשובה הזו בכל כוחו. והגמרא מספרת במקומות שונים איך הקפיד במצוה זו, כשאמו ירדה מהמיטה היה נשכב על הריצפה בכדי להקל עליה לרדת מהמיטה שתדרך על גבו וכן כשהלכה ביום שבת ונקרע הסנדל שהלכה בו שם את כפות ידיו על הקרקע בכדי שתדרך על ידיו ולא יסרטו כפות רגליה. והגמרא מספרת שחלה רבי טרפון ומצבו היה קשה באה אימו לבית המדרש ואמרה לחכמים: בתורה כתוב כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וטרפון בני שכיבד אותי ימות בחצי ימיו?, אמרו לה חכמים: כל הכיבוד אב ואם שעשה אפילו אם יעשה עוד אלף פעמים אינו מגיע לחצי כיבוד אב ואם שציותה אותנו התורה.

וקשה, רבי טרפון נוטה למות, במקום לעורר עליו רחמים ולשבח את מידותיו כך עונים חכמים?, אלא אפשר לפרש ולאמר, כל אדם בא לעולם בכדי לעשות את התיקון שלו וכשמסיים את התיקון שלו מחזיר את נשמתו להקב"ה. ואיך ידע האדם מה התיקון שלו בעולם? מצוה שמרגיש שבוערת בתוכו או שבאה הרבה פעמים לפניו זהו שורש נשמתו. ורבי טרפון שורש נשמתו היה בכיבוד אב ואם, אם כן אם יודו חכמים שעשה וקיים הרבה מצות כיבוד אב ואם יצטרך למות מהעולם משום שהשלים את המצוה, לכן אמרו לה חכמים: כל מה שקיים עדיין לא מספיק ויש לו עוד הרבה לקיים במצוה זו. ועל ידי דבריהם צריך רבי טרפון עוד אריכות ימים ושנות חיים לקיים את מצות כיבוד אב ואם.

ועל פי זה יובן, מרים הרגישה שמשה רבנו הגיע לתכלית, הוריד את התורה מן השמים ועשה את הדברים הגדולים ביותר, אם השלים את תיקונו צריך להחזיר את נשמתו לשמים, לכן עמדה מרים ואמרה: משה רבנו עדיין לא השלים את תיקונו ויש לו עוד מה לתקן, אם כך הקב"ה חייב להאריך את ימיו.

אך הכעס היה על מרים משום שצדיקים גדולים אפילו שמשלימים את תיקונם הפרטי נכנסים הם לגדר אחר להשלים ולחזק את הכח לדורות הבאים. וזה היה כוחו של משה, את מעלתו השלים ימים רבים לפני כן וכל המשך חייו היו למען חיזוק וביצור דורות הבאים עד ביאת משיח צדקנו וזהו "משה שפיר כאמר", בכל דור ודור כוחו של משה בכל תלמיד חכם.

אך עלינו ללמוד יסוד גדול, אין לאדם שום זכות לערער ולדבר לשון הרע, לא על משפחתו, לא על חבריו, לא על הקרובים ולא על הרחוקים וכל סרה שמוציא מפיהו נזק וחורבן איום ונורא גורם הוא לעצמו ואף אם אינו רואה באותו שעה את העונש, העונש על לשון הרע גדול הוא בעולם הזה ובעולם הבא.

ובדור זה זה אחד מהנסיונות שאנו עומדים בו, להתגבר על הדחפים ועל הרצון העצמי להרגיע את הנפש ואת היצר על ידי דיבור סרה על אחרים, אפילו שאדם חושב שהשני לא יודע את מה שדיבר אך בלב השני נשאר ונחתם הרושם של מה שדיבר האדם.

בשבוע זה שהוא שבוע של לימוד מה החורבן שגרם לשון הרע נחזק עצמנו בקבלה חזקה "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", ונשים סייגים לנו ולבני ביתנו ולכל הנלויים אלינו שלשון הרע זה לערער גם על הקב"ה.
"מי האיש החפץ חיים, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו".

מדבר מושלם לא יכול לצאת נזק - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

הגמרא במסכת בבא מציאה ק"ז אומרת: צ"ט (99) מתים בעין הרע ולא ממיתת עצמו - לכן צריך האדם לשמור עצמו מאוד מעין הרע!

וחז"ל אמרו על בלעם בן בעור: סתום עין, אשר כוחו גדול בטומאה ועין הרע, והנה קשה לנו, מדוע קוראים לעין הרע, עין הרע ולא עיניים רעות?

אלא, צריכים לומר "חביב אדם שנברא בצלם" ובריאה אשר ברא הקב"ה מושלמת עם שני עיניים - אי אפשר שתזיק ותעשה עין הרע, ולכן צריך נזק זה רק מעין אחת, ולכן אמרו חז"ל: עינא בישא מלשון עין אחת, וכך מובא בפסוק: "אל תילחם את לחם רע עין" - וזה היה כוחו של בלעם סתום עין, עין אחת סתומה ובעין השניה היה פוגע בעין הרע באנשים.

וכך גם הברכה: "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" ולכן על מי שיש לו עין טובה נאמר: "טוב עין הוא יבורך"!

 (חזון יאשיהו - האדמו"ר יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

דבר שבא בעמל מעריכים אותו - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

כל אדם רוצה להשיג דברים בחיים, יש שרוצה להשיג תורה להיות תלמיד חכם, ויש שרוצה להשיג ממון להיות עשיר, ויש שרוצה להשיג מעמד להיות בעל עמדה רמה, ויש מי שרוצה להשיג כמה דברים ביחד.

שתי דרכים אייך מקבלים את המבוקש, אחת - על ידי עמל, עמל אשר אדם עמל וטורח ויגיע להשיג, והשניה - שבא לו בקלות, ההבדל בין דבר שבא בקלות לדבר שבא בעמל מה שבא בקלות הולך בקלות ואין ערך כלפיו, ומה שבא בעמל האדם דואג, שומר, נזהר, ויודע להעריך, וכך מצאנו בתורה, שלמה המלך החכם מכל אדם אומר: "תורה שלמתי באפי, היא שעמדה לי", וכך גם בענייני פרנסה, כאשר האדם טורח ועמל הוא מעריך יותר את אשר לו.

"אדם כי ימות באוהל", אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה, מוסר את נפשו לקיום מצוותיה, ולא חס על דבר כדי להשיג ולמלא את רצון בוראו, "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך בכל נפשך ובכל מאודך", נחוץ לזה עמל גדול, אך לבסוף זוכים להגיע לשלמות הנכונה מתוך שמחה וטהרת הלב!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

על ידי אמונה וביטחון אפשר לנצח ולהשיג כל דבר בחיים - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

 בס"ד

"ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם".
ורש"י פירש: שמענו אומרים זה לזה נמלים יש בכרמים כאנשים, ע"כ.
 והנה בספר הקדוש קדושת הלוי מפרש רבי לוי יצחק מברדיצ'וב יסוד גדול, כאשר נתבונן בדברי רש"י תקשה לנו קושיה גדולה, התורה אומרת חגבים ורש"י אומר נמלים, איך יובן הדבר?. ומפרש בעל קדושת הלוי: שלמה המלך אומר במשלי ו': "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם" אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה.

ומובא בילקוט: מהו ראה דרכיה וחכם?, ראה דרך ארץ שבה ובורחת מן הגזל אמר רבי שמעון בן חלפתא מעשה בנמלה אחת שהפילה חיטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא הייתה אחת מהן נוטלת אותה עד שבאה זו שהייתה שלה ונטלה אותה אף על פי שאין לה לא שופט ולא שוטר, אתם שמיניתם לכם שופטים ושוטרים על אחת כמה וכמה.

וכך מובא בגמרא במסכת ערובין ק': אמר רבי יוחנן אלמלא לא נתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה ע"כ. וזהו שפירש רש"י: שמענו אומרים שאלו אנשים אשר בכרמים רחוקים מגזל כנמלים ועל ידי כן לא יקחו את ארץ ישראל.

והנה רבי לוי יצחק מברדיצ'וב מבאר ואומר את דברי רש"י: שהמרגלים שמעו את יושבי הארץ אומרים: שאותם האנשים המרגלים את הארץ אשר ראייתם כלפיהם הייתה שהם כחגבים, ידעו שבני ישראל נזהרים מהגזל כנמלים ולכן היו רגועים שבני ישראל לא יקחו ממנם דבר שלא שלהם, את הארץ. ולכן יושבי הארץ לא פחדו ולא נלחצו מזה שבאו מרגלים לרגל את הארץ.

ואולי אפשר להוסיף ולאמר עוד דרך על דברי יושבי הארץ על המרגלים, במדרש רבה פרשת שופטים נאמר: מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה, רבנן אומרים הנמלה הזו שלושה בתים יש לה קומה ראשונה של הבית באדמה לא מכניסה בה את האוכל שלה, למה? פוחדת שהגשם יחלחל ויקלקל את האוכל וכן בקומה האחרונה גם כן לא מכניסה את האוכל שלה מפני היובש והדחק שהאוכל לא יתקלקל ואת כל האוכל מכניסה בבית האמצעי. וכמה אוכל אוספת הנמלה?, אמר רבי שמעון בר יוחאי שלוש מאות כור, וכמה חייה של הנמלה?, אמרו חז"ל חייה שישה חודשים. והנה כאשר נתבונן ונסתכל על הנמלה שבונה בית עם כ"כ הרבה מחשבות לשמור על האוכל ואוספת כ"כ הרבה אוכל וכל חייה הם רק שישה חודשים, בשביל מה כל הטירחה והמרוץ הגדול אחרי האוכל הרב ואחרי הבית הבטוח?, אמרו חז"ל: שנמלה יודעת שחייה קצרים אך בטוחה היא ואמונתה אמונה גדולה שאולי יאריך הקב"ה את חייה ותחיה יותר שנים ועל זה שיש לה אמונה חזקה מתנהגת ומתנהלת כמו שהחיים כבר ניתנו לה.

וזה מה שאמרו יושבי הארץ על המרגלים, ראו אותם כחגבים אך עם אמונה וביטחון כל כך חזקים כמו הנמלה אפילו שמי יעלה על דעתו שיכול לנצח את הענקים היושבים בארץ, הם כנמלים עם אמונה וביטחון להלחם עם הענקים ולכבוש את הארץ.

וזהו יסוד גדול לחיינו, אף שאדם רואה על פי שכל שאינו יכול להגיע או להשיג דבר מסויים והוא מעל הכח ומעל היכולת מחוייב האדם להיות עם אמונה וביטחון ולהשתדל בכל כוחו וידע שאין דבר העומד בפני הרצון.

וקשה איך התורה מביאה השוואה של אנשים לחיות ולנמלים?, אלא ידוע שבבריאת העולם הקב"ה פנה לכל נברא ונברא וביקש ממנו לתת את הטוב והמיוחדות שלו ובזה לברוא את בחיר הבראיה את אדם הראשון, האריה נתן מכוחו, הנמר נתן מכוחו ולכן נאמר: הוה עז כנמר קל כנשר רץ כצבי וגיבור כארי. והנמלה נתנה את כח הביטחון בהקב"ה.

כאשר שמעו המרגלים שיושבי הארץ הענקים הגיבורים חושבים עליהם שהם עם ביטחון כנמלים תקנו אותם בינם לבין עצמם שאינם כנמלים עם ביטחון גדול בהקב"ה כנמלה והיסוד שהנמלה תרמה לאדם ביטחון בה' חזק אצלם, המרגלים הרגישו בעצמם כחגבים חלשי אמונה ורפויי ביטחון.

ונקשה איך הנשיאים שהם המרגלים שעמדו רגליהם במתן תורה, בקריאת ים סוף, אכלו את המן, ראו את יציאת מצרים, איך ירדו לדרגה הנמוכה זו באמונה בה'?.

אלא עם ישראל היו דבוקים בכל כוחם ברבם משה רבנו ואהבו אותו אהבה מרובה ביותר ופחדו מכניסה לארץ ישראל כי ידעו שמשה לא יכנס. וכמו שמובא על שבט ראובן וגד ומנשה שביקשו להשאר מעבר לירדן ולא להכנס לארץ ישראל ואמרו חז"ל שלא רצו להכנס לארץ משום שהיו קשורים מאוד לרבם משה רבנו ורצו להשאר ליד קיברו וזה העומק "מקנה רב להם", מקנה מלשון קנין, רב - זה רבם משה רבנו.

וכך יהושע בינון כששמע את אלדד ומידד מתנבאים במחנה ביקש ממשה כלאם, ומה הייתה נבואתם: משה ימות יהושע יכניסם לארץ ישראל.

וכך המרגלים, "וילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל" שיתלוננו על מה שיחסר להם משה ואהרון ויאמרו: "לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו", כי כדאי יותר למות פה עם משה מלהיות בארץ ישראל בלי משה.

 "ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזו ליפול בחרב". והנה ידועה המשנה באבות פרק ה': חרב באה לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה והנה המרגלים אומרים: אם משה רבנו ימות ולא יכנס לארץ ישראל ודאי שנרד מבחינה הלכתית ולכן הירידה הזאת תביא אותנו למות בחרב, כי החרב בא לעולם כדברי המשנה על עינוי הדין, עיוות הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה ובלי משה רבנו ודאי נתדרדר בעניני הלכה.

אך זו הייתה טעותם של המרגלים לפעמים האדם יורד לעשות חשבונות של הקב"ה וכל מי שניסה לעשות חשבונות בשביל הקב"ה איבד והפסיד את עולמו. "תמים תיהיה עם ה' אלוקיך" והמופלא ממך אל תדרוש.

וגם חזקיה המלך כשבא אליו ישעיה הנביא והודיע לו שימות מהעולם בקיצור ימים ושנים, שאל חזקיה מדוע? אמר לו הנביא ישעיה: בגלל שלא התחתנת, אמר לו: איך אתחתן הרי ראיתי ברוח הקודש שעתיד להולד לי בן שיעשה הרע בעיני ה', אמר לו הנביא: חשבונות של הקב"ה אל תחשב.

וזה היה הניסיון הגדול של אברהם אבינו בעקדת יצחק, הניסיון לא היה לעקוד את יצחק כי ראינו במשך הדורות יהודים רבים שמסרו את ילדיהם על קידוש ה' ובודאי שאברהם אבינו אין דבר שהיה עומד מולו לעשות את רצון ה', אלא הניסיון של אברהם היה המחשבות, איך הקב"ה אמר לי כי ביצחק יקרא לך זרע ויצחק הוא הבן הממשיך שלך ופתאום הקב"ה אומר לי לעקוד את יצחק, המחשבות והחשבונות האלו הם היו הנסיון של אברהם.

ולכן כשיצאו המרגלים לרגל את הארץ נאמר: "וישלח אותם משה ממדבר פראן על פי ה'" וקשה הרי התורה אומרת שהקב"ה אמר למשה: "שלך לך", לדעתך, לרצונך אני איני מצוה אותך, אם כן מה הפרוש "על פי ה'?.

אלא אפשר לפרש ולאמר: על פי ה', אל תעשו חשבונות פרטיים שלכם אלא תעשו על פי ה', לשם שמים.

אנשים על חשבונות קטנים של הנאות קטנות, של חוסר נוחות קטנה שכבודם אולי ירד מוכנים לאבד את עולמם ולאבד נשמות מישראל. בחיים יש מבחנים שהאדם צריך לעמוד בהם גם אם לא נוח לו, לשם שמים.

הסתכלות חיובית - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

יסוד גדול בחיי האדם: בכל צרה ובכל מצוקה - להיות יפה עיניים, לראות הכל בצורה אמיתית, עם יראת שמים, לשמוח ולהודות לה', לקבל הכל באהבה ובשמחה, ואז נהיה הוא משכן לשכינה, והדרך סלולה לו לעלות ולהתעלות ולזכות לכל הטוב!

 

חז"ל מספרים לנו על רבי יהושע בן חנניה: שהלך לכרך גדול שברומי, כיבדוהו כבוד גדול, ושאלוהו מה הוא רוצה לראות והיכן רוצה להסתובב בעיר? ביקש לילך לבית האסורים.

 

הגמרא ממשיכה מבארת ומספרת, שראה ילד קטן יפה עיניים וקווצותיו תלתלים, ביקש לפדות אותו, ביקשו הרומאים סכום עצום של כסף תמורתו, השתדל, אסף את הכסף ושילם וקיים מצוות פדיון שבוים, לא עברו ימים, הילד גדל ונהיה לאחד הקדושים והגדולים של עם ישראל.

 

וצריך להקשות כמה קושיות: אייך רבי יהושע בן חנניה שילם על הנער היפה עיניים ממון מרובה יותר מהמחיר? ועוד קשה, בגלל שיפה עיניים פודים אותו? ואם עיניו לא היו יפות לא היו פודים אותו? אם כך, האם היופי בעיניים נותן משמעות לאדם?

 

אפשר לתרץ ולומר: הגמרא במסכת תענית אומרת: אדם שרוצה לישא אישה, יבדוק רק את עיניה, אם עיניה טובות, ישאנה.

 

צריך להבין מה הפרוש לבדוק בעיניה: אלא, כאשר האדם רואה את הכל בצורה חיובית ועיניו רואות את הכל בצורה טובה, סימן שנפשו - נפש הגונה וישרה, כך הילד בבית האסורים, לבד, בלי הורים, תינוק שלא יכול להתמודד עם צער ויגון, אך בכל אופן טוב עיניים, יפה עיניים, רואה את הכל בצורה חיובית וטובה, כדוד המלך, כל הייסורים שעבר בחייו - היה יפה עיניים, הכל יפה וטוב אצלו.

 

ולכן מי שנמצא בצרה ובקושי, ונשאר לראות את הכל בטוב עיניים ובצורה חיובית, אדם כזה יגיע לדרגות גבוהות וקדושות ביותר, ולכן רבי יהושע בן חנניה פדה את הילד הזה בכל סכום - ובאחרית אותו ילד היה מהקדושים הגדולים שהיו לעם ישראל!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://youtu.be/mALr5VI1A2w הטוב ביותר ובכל הכוח -הרב פינטו שליט"א

 

הפסגה היא תחילת הירידה, והנפילה היא תחילת העלייה - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

כשאדם מגיע למעלה הרמה ביותר, יזהר וישמר ששם תחילת הירידה, וכשהאדם מגיע לתחתית, יאמין וידע שמשם תחילת העלייה!

 

וכך מסופר על אחד הצדיקים הגדולים שחי בדורות הקודמים במצרים והמלך אהבו אהבה מרובה ביותר, וכל יום שעבר מעלתו גדלה ועלתה לפני השרים ולפני כל טובי העם, עד שבאחד הימים, המלך הכין סעודה גדולה ומפוארת, ובעיצומה של הסעודה, לקח המלך את טבעתו ונתנה כאות אמון ואות הוקרה בידי אותו צדיק, כשקיבל בצדיק את הטבעת וראה את הכבוד העצום שקיבל מן המלך, אמר אותו צדיק: הגעתי למעלה אשר אין גדולה ממנה, ומפה רק תחל הירידה, מיד רץ לביתו השאיר את הטבעת על השולחן, סידר בחופזה מזוודה קטנה עם בגדיו האישיים, רץ לנמל עלה על אוניה הראשונה המפליגה אל מחוץ למצרים, ברח והשאיר אחריו את כל רכושו, את כל כבודו, ואת כל עברו.

 

ובאמת כך היה, אותו לילה אחרי הסעודה, ישבו בני משפחת המלך יחד עם חבריו יועציו ושריו ואמרו דברים קשים וחמורים עד שלב המלך, מאוהב גדול נהפך לשונא גדול, שלח מיד את השומרים והחיילים לתפוס את אותו צדיק לכובשו ולהוציאו להורג.

 

כשפרצו החיילים לבית הצדיק, מצאו שאינו נמצא שם וטבעת המלך מונחת על השולחן, ואותו צדיק הלך מדחי לדחי, רעב מחסור ועוני היה מנת חלקו ומה שאחז בו בימים קשים: האמונה והביטחון בהקב"ה.

 

כך עברו שבועות חודשים אשר מאיגרא רמה ירד לבירא עמיקתא והיה עובד עבודת כפיים מזדמנת, בכדי להשיג בדוחק את מאכלו.

 

באחד הימים, הכיר אלמנה עניה, אשר הסכימה לעשות עימו הכנסת אורחים ושישן בביתה ולא ילון בבתי כנסיות וברחובות וביקשה ממנו שהיא תשתדל להביא לו את מאכלו אפילו שהוא דל, אבל יתחייב לה שישב כל היום וילמד תורה לע"נ בעלה.

 

וכך, בעוני, בצער, בדוחק, חלפו הימים, היו ימים אשר היה נשאר רעב, היו ימים אשר האלמנה השיגה לחם יבש, אך הצדיק בשמחה מרובה היה מודה לה' על אשר גמלהו ועל אשר זוכה לשבת ללמוד תורה, באחד הימים, אשר היו ימי חורף קשים וכבר ימים מרובים פת לא באה לפיו והקור והרעב היה מנת חלקו, הכינה האלמנה מרק דל ונתנה לו לשתות, ובתוך שהוא שותה ומשתדל להחיות את נפשו, רואה בתוך המרק לטאה מתה, באותו רגע קם אותו צדיק והתחיל לשמוח ואמר: זו השיפילות הגדולה ביותר, ואין יותר שיפילות מזו, ומפה בוודאי עליה גדולה תהיה!

 

אסף את בגדיו המועטים, הלך לנמל, עלה לאוניה הראשונה הנוסעת למצרים וחזר למצרים, כשהגיע למצרים, ראוהו כולם וכיבדוהו כבוד גדול וסיפרו לו: המלך רצה להורגך, משום ששמע לשון הרע ודברים קשים וחמורים עליך, אלא שאחרי זמן נודע לו שאותם אנשים אשר דיברו סרה עליך זממו להרוג את המלך, ומאותו יום, ליבו של המלך שבור ואינו מוצא מזור לנפשו ומחפש ודורש אחריך.

 

הלך הצדיק לפני המלך, כשראהו המלך, התפרץ בבכי והחזירו למעלתו הרמה, אך שאלו המלך: אייך באותו לילה, ידעת שסכנה מרחפת על ראשך וברחת? ענה ואמר למלך: כשמגיעים לראש הגדולה, משם הנפילה באה, כשמגיעים לסוף הנפילה, משם העליה מתחילה.

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://youtu.be/oeHJ5ng0GwY רבות מחשבות בלב איש -הרב פינטו שליט"א

 

עין טובה כנגד עין הרע - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

מעשה על איש מוצלח בכל מעשה ידיו, אשר בכל אשר פנה - השכיל והצליח: וברבות הימים נכנס בליבו חשש מעין הרע ואמר: אני אעשה דברים אשר אפסיד בהם, כך יראו אנשים שפלוני מפסיד ויסור ממני העין הרע, הלך וקנה אוניה מלאה בתמרים ונסע לעיר אשר בה מוכרים תמרים לרוב ואמר בליבו: ודאי אפסיד כסף משום שזה עיסוק כל בני העיר ואייך דווקא אני ארוויח במלאכה הזו? ישב כחודש ימים ושקל קילו תמרים לאחד וחמישה קילו לשני, כך עברו חודש ימים, ובסוף החודש עשו את החשבון, ונמצא שהרוויח רוח עצום, כל עובדיו וכל אנשי עירו שמעו שאף בעיר התמרים, אשר הביא אליה תמרים הצלחתו הייתה מרובה, ושוב חשש מעין הרע ואמר בליבו: אעסה עסק אחר אשר בוודאי אפסיד בו למען יראו כולם שלא תמיד מרוויח אני, וזאת על מנת להסיר עין הרע.

הלך וקנה אוניית פלפלים והלך והחליפה בשלמות עם אוניית שעורים, זה בוודאי היה נזק גדול, מחיר הפלפלים היה גבוה ממחיר השעורים, אך כאשר הפועלים פרקו את השעורים מצאו בפנים אוצר גדול של יהלומים בין השעורים, הנה, שוב נשמעה השמועה, פלוני במקום שנזק מרובה יהיה מנת חלקו מעסק כושל זה - רווח עצום היה טמון בתוך הכישלון, האדם ההוא, פחד מרובה חלחל בליבו מעין הרע, שוב חשב בדעתו: אעשה דבר אשר ודאי אכשל בו להסיר עין הרע, הלך וקנה אוניית חיטים ושילחה למדינה אשר עליות המסע היו גדולות ומרובות, ואין שום רווח אשר יכול לצאת, האוניה הייתה בדרכה שבועות רבים, והנה פעם ראשונה, התחילו הבריות לחשוב שנזק ראשון נגרם לפלוני בעסקיו, אך כמה ימים לפני שהגיע האוניה אל מחוז חפצה, מלחמה גדולה פרצה בארץ זו, ומצור גדול ניתן על הארץ, אין יוצא ואין בא, כך שמחיר החיטים התייקר יוקר עצום, ורווח האדם עלה על יותר מכל רווחיו, ושוב כולם מתלחשים ומדברים על הצלחתו, פחד מאוד אדם והלך לחכם גדול בדאגה ובפחד, מה יעשה כדי להיזהר מעין הרע? אמר לו אותו חכם: לא לחשוש ולא לפחד, אם הוא טוב עין על חבריו - הטוב שנכתב עליו בשמים, שום אדם לא יפגע ויסיר זה ממנו.

כך כל אחד מאיתנו: ישמח בשביל כל אדם, יקשור כל הצלחה להקב"ה ויקיים דברי חז"ל: "השלך על ה' יהבך והוא יפרנסך והוא יכלכלך"!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבוע טוב ומבורך!

http://youtu.be/3uZqCOmuMg8לעשות טוב עם כל הסובבים אותך -הרב פינטו שליט"א

 

 

נרות של שבת - דבר תורה מפי מורנו ורבנו  הרה״ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט״א

בס"ד
"זכרנו את הדגה".
מובא במדרש פליאה: זכרנו את הדגה מכאן שמדליקים נרות שבת.
והנה דבר זה תמוה ולא מובן, מה הקשר בין טענת בני ישראל במדבר שנפשם חשקה בדגים לבין הדלקת נרות שבת?.
ואפשר לבאר ולאמר: הנה קשה, לבני ישראל היה במדבר את המן והמן היה בו טעם של כל המאכלים ואם היו רוצים לטעום טעם מסויים היו חושבים על הטעם הזה והיו מרגישים באכילת המן את הטעם המסויים הזה, אם כן מדוע רצו והתלוננו שרוצים לאכול דגים, יחשבו רק על הדגים וירגישו את הטעם הזה?.
אלא פה יובן יסוד גדול, בני ישראל ידעו שיש להם טעם של כל דבר שיחפצו אך היה חסר להם ראיית העיניים, כאשר האדם רואה מה שאוכל ההנאה שלו גדולה יותר וההרגשה של השובע גדולה יותר, בני ישראל רצו דגים לראות וכך להרגיש את האכילה והטעם גם על ידי ראיה.
וזה עניין נרות שבת וכל ההכנות במעשה לשבת, האדם יכול לאמר: מדוע צריך להדליק נרות שבת יש אור בבית ומה יואיל הנרות, אלא בנרות יש אור מיוחד מהשמים על ידי הברכה שהאשה מדליקה את הנרות והראיה הזאת משפיעה שפע גדול מאוד ומאירה לכל ימות השבוע.
ואמרו חז"ל: "אם אתם משמרים נרות של שבת אני מאיר לכם נרות של ציון".
האור בחוש שרואים בנרות שבת כוחו גדול ביותר וההשפעה גדולה ביותר ובשעה שמדליקים נרות שבת יש כח גדול ביותר, שערי שמים פתוחים וזה שעת רצון לקבלת התפילות.
ונשתדל לחזק ולעורר לבת אחינו להקפיד באור הגדול הזה והאור הזה מאיר לעולם ומשפיע שפע מרובה.
ובזכות האור הזה נזכה לאורה וישועה והצלחה מרובה.
שבת שלום.

מדברי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על שבת קודש:

 

אף רשעים שעברו וחטאו ופשעו, ביום השבת יוצאים הם מגיהנום, וחופש ודרור לנפשם מן הגיהנום ומן כף הקלע, וכל יורדי דומה נאספים כדברי הגמרא במסכת שבת, וכדמובא בספר הקדוש "שבט מוסר": במעין הרים של שלג, ושם מצננים את נפשם מאש של הגיהנום.

 

ולכן ישתדל האדם לקבל את השבת מוקדם ממקבלי השבת בציפורי  ולהוציאה כמה שיותר מאוחר ממוצאי השבת מטבריה, בציפורי שזה על הר גבוה השבת נכנסת מוקדם, ובטבריה מקום נמוך השבת יוצאת מאוחר.

 

וחכמי הקבלה הוסיפו ואמרו: אם יש מבני משפחת האדם אשר נפשם בגיהנום, יוצאים הם משערי גיהנום כאשר בן משפחתם הראשון מקבל עליו את השבת - ובזכותו ניצולים דקות או שעה או יותר מן הצער של גיהנום, וחוזרים לעינוי נפשם בגיהנום כאשר אחרון מבני משפחתם, מוציא את השבת.

 

לכן ישים האדם מול עיניו את מעלת השבת שמירתה והטוב הצפון בה לו, ולבני משפחתו החיים, ואשר אינם בני חיים!

 

(חזון יאשיהו שבת - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

שבת שלום ובשורות טובות!

 

http://youtu.be/nqBY0RVpKY0 פרשת בהעלותך - השיעור השבועי - הרב פינטו שליט"א

 

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע - פרשת בהעלותך!

"דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת"

כיצד איפה צריך לנהוג אדם השואף לעלות בהר ה', וכיצד צריך לנהוג תלמיד עם רבו כשהוא חותר להיות כלי קיבול לתורתו ויראתו של רבו?

ידוע כי המנורה שבבית המקדש רומזת לחכמה, וכשם שששת הנרות אשר משני צידי המנורה היו פונים אל עבר הנר האמצעי, משמע כך גם בלימוד התורה על התלמיד לכופף את קומתו הרוחנית לפני רבו, עליו לראות את רבו כנר האמצעי המשפיע אורה לכל סביבותיו, וכשהתלמידים נוטים לרבם מייחדים אוזן ומטים לב לשמוע את מה שאומר רבם, לראות את שנוהג רבם ולזכור את שראו ושמעו, עליהם לזכור כי הם כלי הקיבול אשר יתמלאו ממה שראו ושמעו מרבם, וכי בעתיד יהא עליהם להעביר את שקבלו הלאה, זוהי דרך מסירתה של התורה מדור לדור.

כך השתבח רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא, על שורש השגותיו הכבירות הוא התבטא ואמר: "האי דמחדדנא טפי מחבראי, דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואלמלי חזיתיה מקמיה הוה מיחדנא טפי" (עירובין יג,ב), כלומר: מחודד אני ושנון מחבירי, מפני שראיתי את רבי מאיר מאחוריו, ואילו ראיתיו מלפניו האיתי שנון עוד יותר, הרי - "שראייתו" של רבי יהודה הנשיא את רבי מאיר, התבוננותו בדרכיו ובמעשיו, היא זו שהחכימתו מעל כל חבריו.

ואף שבדורות האחרונים היה רבי משה סופר בעל "החתם סופר" זי"ע, ידוע בהתבטלותו לפני רבו וכתלמיד מובהק שקד לפני רבו איש האלוקים רבי נתן אדלר זי"ע, בניו מספרים עליו, כי אחרי שדבק ברבו ועזב את בית אביו, לקחו רבו לביתו, מפתו אכל ומימיו שתה, והיה בן ביתו ממש, ועזב את אביו ואמו ודבק ברבו בדביקות גדולה.

צריך לדעת יסוד גדול: אלו הבאים ללמוד תורה, מתחלקים על פי רוב לשלושה, יש את הסוג החפצים בכל נפשם ומאודם ללמוד, הם שקועים בלימודם עד למעלה מראשיהם, כרוכים אחרי רבותיהם ואוזנם פתוחה לקלוט כל הגה ושיח שנשמעים במחיצת רבותיהם, ויש להם שאיפה ומטרה בלימודם, הסוג השני הם אלו שבאים ללמוד מפני "שכולם עושים כך", אין להם שאיפה מיוחדת, אין להם תוכנית עצמית, אך הם נמשכים אחרי הזרם ואחרי החברה, הסוג השלישי הם אלו שבאים ללמוד כמו מי שבא אל "עיר מקלט", אין להם היכן לפנות, אין להם להיכן ללכת, אז הם יושבים במסגרת "הגלות" שגזרו על עצמם עד "שיגאלו.

שלושת הסוגים הללו אינם קיימים רק בלומדי התורה, גם בשאר מקצועות החיים ישנם כאלו שדרכם סלולה להם וחייהם מלאים אתגרים חיוביים, ומן הקצה השני ישנם את אלו שמחפשים גאולה ומקלט לנפשם בעיסוק זה או אחר.

יקיים הקב"ה בכולנו, דברי חז"ל: "והריקותי לכם ברכה עד בלי די שיבלו שפתותיכם מלומר די"

שבת שלום ומבורך!

מי שקושר הצלחתו להקב"ה שום דבר לא יוכל לפגוע בו - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

ישנו דבר אשר רבים פוחדים ממנו, אך אינם יודעים, אשר הם בעצמם מזיקים לעצמם בו, והוא עין הרע, מתי ואייך עין הרע מזיק לאדם? מובא בשם ספר הקדוש "הבני יששכר": שעין הרע פוגע באדם, כאשר קושרים את ההצלחה לאדם ולא להקב"ה!

 

ונבאר הדברים בהרחבה: כאשר אדם אומר: כמה בני חכם, כמה בני מוצלח, כמה בני יפה, אדם הזיק בעין הרע ועשה עין הרע לבנו, וכן, כאשר האדם חושב ואומר לעצמו: כמה עשיר אני וכו', עשה עין הרע לעצמו, היסוד הוא: כאשר קושרים הצלחה לבשר ודם - פוגעים בו בעין הרע, וכאשר מייחסים הצלחה כלשהי להקב"ה - כמה שידברו וישבחו ויהללו את גדולת הדבר, אינו נפגע בעין הרע, אם כך: כשיתבונן האדם כמה פעמים הזיק בעין הרע לעצמו כשהתרברב בינו לבין עצמו על גדלותו, כמה פעמים הזיק לקרוביו והזיק לאוהביו, לכן יחזק האדם חזק בנפשו, לעולם לא לקשור ולייחס שום הצלחה, לא בתורה, ולא בפרנסה, ולא בהצלחה של שום עניין לבשר ודם, וישאיר את ההצלחה לחי העולמים.

 

(חזון יאשיהו - באדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

בסוף החושך יש אור - הרב פינטו שליט"א   http://youtu.be/KYLqL3HIRhk

ילכו מחיל אל חיל - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

בכל ענייני החיים: כשרואה אדם שמגיע לתכלית, מיד יקבל על עצמו דבר חדש שיתחיל מראשית, משום כשמסיימים דבר, שם מסתיים הכל!

כך מסופר על צדיק גדול: אשר מימי צעירותו היה חולה במחלות קשות, וכולם חשבו שלא יאריך ימים, ובסוף האריך ימים ושנים, וכשכבר היה זקן מופלג, באו תלמידיו ושאלוהו: כל חייך סכנת חיים הייתה מרחפת על ראשך, אייך הארכת ימים? ענה ואמר להם: כל פעם שסיימתי דבר גדול, פחדתי מן המוות, ומיד התחלתי דבר חדש, ובכח זה הלכתי והארכתי את חיי.

וזה מה שאמרו חז"ל: "ילכו מחיל אל חיל", האדם מחוייב ללכת ממצווה למצווה, ממעשה טוב אחד למעשה טוב שני, אל לו לאדם לומר את שלי אני עושה וזה הרגלי, אלא ילך וימשיך ויקבל על עצמו "חדשים לבקרים רבה אמונתך"!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

להאיר את העולם בכל דרך - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

בפרשת השבוע ביקש משה רבנו מחובב (יתרו) חותנו להשאר עם בני ישראל במדבר ואומר משה לחותנו: "והיית לנו לעיניים אתה ידעת חנותנו במדבר".
והקשו המפרשים, לשון חנותנו הוא מלשון החן והרי החן לא היה במדבר, החן היה בארץ מצרים בשעה ששאלה אשה מחברתה ורעותה כלי כסף וכלי זהב, שם נתן הקב"ה את החן, היה צריך לאמר חנותנו במצרים ולא חנותנו במדבר.
ועוד וכי חסרים צדיקים וקדושים ומנהיגים בעם ישראל שצריך את יתרו להיות לנו לעיניים?.

אלא אפשר לפרש ולאמר יסוד גדול, אמרו חז"ל: כאשר ביקש הקב"ה ממשה לצוות את בני ישראל: "ושאלה אשה מחברתה כלי כסף וכלי זהב", דבר זה היה קשה ביותר, איך המצרים ירצו לתת את כספם וממונם לאנשים אחרים ועוד לעבדים?, מה עשה משה, ציוה את בני ישראל: ושאלה אשה מחברתה וכו', לפני שהלכו בני ישראל להלוות ולהשאיל כלים מהמצרים הלוו והשאילו איש לרעהו, יהודי ליהודי, יהודיה ליהודיה, כאשר הלוו אחד לשני הכח של נתינה נהיה חלק מהם ואז כשהכח והאויר והרוח בעולם לעזור ולתת היה אפשר שהמצרים יוכלו גם לתת להם ולהלוות להם, אפילו שדבר זה מעל הטבע.

אם כך יסוד גדול אפשר ללמוד מכאן, כאשר האדם פותח בעולם, משרה סביבו אוירה וכח של נתינה של עזרה כל הסובבים אליו מתברכים ונפתחת ליבם לעזור ולתת.

וידוע מעשה על שני אדמורים גדולים שנפגשו, אדמור אחד כולם היו רגילים לתת לו ממון גדול והאדמור השני חייו ופרנסתו הייתה בדוחק ולא היה מקבל פדיונות מחסידיו, שאל האדמור בעל החיסרון כיס את האדמור השני: מדוע לך נותנים הרבה צדקה, פדיונות גדולים ולי לא נותנים מאומה?, אמר לו האדמור: אני כל מה שיש לי רוצה לתת לאחרים ולכן כאשר בא אדם מולי גם כן מרגיש שרוצה לתת הוא כל אשר לו לי כי זו האוירה וההרגשה והכח סביבי, אבל אתה כל פרוטה אשר מגיעה אליך שומר אותה אתה לעצמך ולבני ביתך לכן כל מי שעומד לפניך גם ליבו כך נהיה לשמור את הרכוש והממון לעצמו.
וזה אשר היה עם משה רבנו ויתרו, בני ישראל ראו ניסים ונפלאות והתרגלו לכל השפע ולכל הברכה כמו שאמרו חז"ל: כל אחד מיוצאי מצרים נשא עימו תשעים חמורים לוביים עם רכוש גדול, בני ישראל איבדו את ההבנה של הנתינה והקבלה לכן היה צריך את יתרו אשר היה מהצד השני וראה איך המצרים אשר לא היה להם שום עניין עם עם ישראל נכנע ליבם ונפתח ליבם לתת את כל רכושם מאהבה ומלב טוב לבני ישראל והיסוד לכך על ידי הנתינה, שקדמה לבקשה מהמצרים, בין בני ישראל איש לרעהו. ולכן דבר זה במדבר צריכים את יתרו לעיניים להסביר להם איך ומה היה פעם.

ולאור דברים קדושים אלו נלמד שכל מעשה אשר אנו עושים משרים אנו כח באותו מעשה שעשינו, מעשים טובים מברכים את העולם בשפע, בברכה וטוב וחס ושלום מעשים רעים מתישים את כח הטוב בעולם ומשרים כח רע בעולם.

ידועה הגמרא במסכת בבא בתרא דף ע"ה: דרש רבי יוחנן עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלושים על שלושים וכו' ולהעמידם בשערי ירושלים, לגלג עליו אחד מהתלמידים. לימים הפליגה ספינתו של אותו תלמיד וראה מלאכי השרת חוצבים ומנסרים את האבנים האלו בלב ים, חזר התלמיד לרבי יוחנן ואמר לו: רבי דרוש ולך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי. אמר לו רבי יוחנן: ריקה אלמלא לא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ועשהו גל של עצמות.
וקשה מדוע מיתתו הייתה צריכה להיות כך של אותו תלמיד שזכה לראות מראות אלוקים חיים?. אלא דברי התלמיד היו רפיון בעולם והרפיון הזה רפיון קשה ולכן מיתתו הייתה מיתה קשה.

זה יסוד גדול להקפיד להאיר את העולם בדיבור, במעשה, במחשבה, בהרגשה החיובית ביותר, הטהורה ביותר והקדושה ביותר.
בשורות טובות.

על האדם להיות איתן בדעתו - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

מעשה באחד מן הצדיקים הגדולים בדורות הקודמים, אשר קיבל בירושה תפילין קדושים מאוד מאבותיו, ואשר נזהר ושמר עליהם מכל משמר, כל עשירי העולם היו מוכנים לשלם סכומי כסף עצומים בעבור התפילין הקדושים האלו, אך הוא לא הסכים בשום אופן, ועמד על דעתו שאלו תפילין ירושה שלו ואין הוא מוכר אותם בעד שום הון שבעולם, אותו צדיק חי חיי דוחק ועניות גדולים מאוד, והבית היה ריק מאוכל וממשקה, ואשתו הרבנית, הייתה דוחקת בו למכור התפילין ולהביא אוכל לבית, אך הצדיק בשלו לא מסכים בשום פנים למכור התפילין בעד כל הון שבעולם.

 

הנה חג הסוכות התקרב ובא, ובעיר לא היה אתרוגים באותה שנה, וצער גדול היה לכולם, אייך יעבור חג בלי אתרוג? אייך לא יקיימו מצות ארבעת המינים? והנה יהודי אחד אשר בא מארץ רחוקה הביא עימו אתרוג אחד מהודר ביותר, שמע הצדיק בעל התפילין הקדושות על האתרוג המיוחד, ומיד קרא ליהודי בעל האתרוג והתחיל לדבר עמו בעד האתרוג, באיזה סכום יסכים למכור לו האת האתרוג, אחרי דין ודברים ארוך הסכים בעל האתרוג למכור את האתרוג בעד סכום עצום של כסף, מיד מכר הצדיק התפילין ובכסף שקיבל שילם עבור התפילין.

 

כשבא לביתו שמח שמחה גדולה, שאלה אותו אשתו: על מה השמחה הגדולה הזאת? עמד וסיפר לה על האתרוג החשוב והיחיד אשר קנה תמורת התפילין, כשאשתו שמעה הדבר, לקחה את האתרוג ונשכה את הפיתם בכעס גדול וזרקה את האתרוג על הריצפה בכתה ואמרה: לקניית אוכל לילדים שרעבים לא יכולת למכור את התפילין, ובשביל מצווה עוברת מכרת את התפילין?

 

עמד אותו צדיק משתומם: מצד אחד איבד את התפילין, ומצד שני איבד גם את האתרוג, צער גדול היה לו, אך עמד ואמר: זה ניסיון מהקב"ה, איבדתי את הכל, מה עוד אאבד ואעשה? עבד על מידותיו והמשיך כמו שלא קרה מאומה, ובלילה חלם את בעל התפילין, אביו הצדיק שאומר לו בחלום: מצוות התפילין ששמרת עשתה רושם גדול בשמים, ויותר מכירתם תמורת האתרוג, אך יותר עשה רושם המעלה אשר גברת על עצמך ולא נפלת לכעס ולעצבות, זו המעלה הגדולה ביותר שעמדת בה.

 

הנה במעשה זה יש לנו לימוד גדול ללמוד: צריך האדם לעמוד איתן ובאמונה שלמה על עקרונות שהוא חייב לעמוד בהם ואמונות שהוא מאמין בהם, ולא להחליף את דעתו ולשנותה בעד כל דבר שבעולם, ואפילו הלחץ הוא יום יומי, רגע רגע, לחץ רגשי של האשה והילדים וכו', תעמוד איתן ששום דבר לא ישנה את דעתך!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://youtu.be/PK7fbQmIWCc  לקנות בית חדש או משומש -הרב פינטו שליט"א

כוחם של צדיקים - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט״א 

"בהעלותך את הנרות".
ידוע שכל מילה הכתובה שתורתנו הקדושה מדוייקת ומדוקדקת היא בדקדוק הגדול ביותר. וכבר אמרו לנו חז"ל: רבי עקיבא היה דורש טילי טילים של הלכות על כל תג בתורה הקדושה. והנה בהעלותך נאמר בלשון פרטית כלפי אהרון הכהן שהוא מעלה את הנרות ומשמע מכך שמצוות הדלקת הנרות ניתנה לאהרון ולבניו אחריו.
וקשה, מובא ברמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ט' הלכה ז': שהדלקת המנורה כשרה לא רק בכהן אלא גם בזר, אם כן למה נאמר בהעלותך שמובן שזו מצוה לאהרון ולבניו אחריו?.
יותר מכך, מובא במדרש וכן רש"י מביא: כשראה אהרון את כל הנשיאים מביאים את קורבנותיהם חלשה דעתו, אמר לו הקב"ה: שלך גדול משל כולם שאתה מדליק ומטיב את הנרות.
אם כך הדלקת הנרות נראה שהיא של אהרון ובדברי הרמב"ם נפסק שגם זר כשר?.
ואפשר לפרש ולאמר יסוד גדול, שכל דבר וכל השגה שיהודי משיג בעולמו באה מכוחותם של הצדיקים, לפעמים מצליח האדם לעשות מעשה רוחני גדול, לבנות ישיבה, לעשות מצות צדקה גדולה, לעשות מסירות נפש גדולה ואותו אדם הוא אדם פשוט, קטן, עם כוחות נפש קטנים, מהיכן מקבל הוא את הכח לעשות את המעשים הגדולים?.
אלא חכמי החסידות פרשו ואמרו: צדיק אחד בונה בעולמות העליונים ומשפיע שפע בעולמות התחתונים של בניה של מצוה גדולה ובא יהודי אחר ומקיימה על ידי כוחותיו של הצדיק.
על זה אמר רבנו נועם אלימלך: "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה", צדיק אחד חשב ובנה כח של מחשבה טובה לעשיית מצוה גדולה ובא יהודי פשוט ומקיימה מכח הצדיק ואז הקב"ה מצרף את המחשבה של הצדיק עם המעשה של הפשוט.
ודקדקו על הפסוק: "אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם", שיש אדם שיש לו עוז בהקב"ה ובתורתו ולומד את התורה הקדושה ואותה תורה עושה מסילות בלבב העולם ואנשים מתחזקים, אפילו שאינם מכירים את אותו אדם אך תורתו כמסילה בלבבם מעלה אותם ומרוממת אותם מעלה מעלה.
וידוע המעשה בשני תלמידי רבנו הבעל שם טוב אשר הגיעו לעיר והרגישו בכוחם הרוחני שיש על העיר הזו קיטרוג גדול ושישנם הרבה חטאים וחוטאים באותה עיר, חשבו איך למתק את הדין על העיר ולקרב את ליבם לאבינו שבשמים והבינו שליבם אטום וחתום וקשה בדיבור לעוררם בתשובה. הלכו שני תלמידי הבעל שם טוב ושכרו בתים בעיר ועברו לגור בעיר וישבו בבית ולמדו וקידשו את עצמם, אחרי ארבעים יום התחילו בעיר ערעורי תשובה וקירבה להקב"ה עד שאותה עיר נהייתה עיר ואם בישראל לתורה ולתשובה. וזה מה שעשו תלמידי הבעל שם טוב מסילות בלבבם, בלי לדבר, בלי לשכנע. ישנם דברים רוחניים על ידי שהאדם מתעלה ובונה אותם בליבו מתעורר ליבם של אחרים בקירבה לאבינו שבשמים.
ועל פי זה יובן, מצות הדלקת הנרות בזר גם מותרת על פי דברי הרמב"ם, אך מהיכן הזר מקבל את כוחו, מהיכן הזר יכול להגיע להשגה להדליק את הנרות?, מכוחו של אהרון הכהן אשר הוא בונה את היסודות בשמים ואת הכח בארץ להגיע להשגות ולכח הנרצה בעניין הדלקת המנורה.
והנה נחזק בנפשנו לדעת לאסוף כוחות ולחבר כוחות עם קדושי עליון שבנו את התבנית ואת המסגרת וכך נוכל להגיע לשלמות לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים.

יזהר מן הכעס והעצבות - דברים מתוך ספריו של כבוד מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

צריך האדם זהירות גדולה ביותר ממידת הכעס והעצבות, אשר שניהם מידות קשות ביותר ודומות הן מאוד אחת לשניה, אך מי שכועס אי אפשר לו להיות עצוב, ומי שעצוב אי אפשר לו להיות כועס, כעס - זה דבר גבוהה מאוד ברע העולה מעלה מעלה, ועצבות - להפך, אדם עצוב יורד מטה, ולכן כל הכעסנים בשעת הכעס אינם עצובים, וכל העצובים בשעת העצבות אינם כועסים, אך לאחר הכעס, בשכוח הסערה, באה עצבות גדולה ביותר, וכן אחרי העצבות בא כעס גדול ביותר!

ולכן מחוייבים אנו להיזהר ולהישמר מן שתי מדות קשות אלו שלא נקרב אליהם!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

להשתדל מעבר למחויבות שלך -הרב פינטו שליט"א http://youtu.be/nSGVbs8VIJw

"מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה".- דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד
"מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה".
אחד מדרכי היצר לדחוק את האדם שלא יקיים מצוה היא לבוא לאדם ולאמר לו: ודאי שאתה מחוייב לקיים מצוות רק תדע שהמצוה המסויימת הזו עכשיו שבאה לידך אינה מספיקה ואם תחכה עוד זמן אותה מצוה תבוא אליך ותוכל לקיימה יותר טוב וביותר שלמות.
למשל האדם רוצה ללכת לשיעור תורה, בא היצר הרע ואומר לו: חבל ללכת לשיעור הזה אצל הרב המסויים הזה ובשעה המסויימת הזאת, טוב יותר לחכות עוד כמה שעות ואז יש שיעור תורה יותר טוב מרב אחר. ואז לשם שמים האדם מחכה ללכת לשיעור אחר יותר טוב, הכונה של האדם טובה מאוד אך זה עצת היצר הרע והאדם בסוף מאבד ולא הולך בכלל לשיעור.
היצר יודע, לבוא לאדם ולמנוע אותו לגמרי משיעור תורה הוא לא יכול כי יש לאדם יסודות וערכים של תורה, אך בדרך כזאת כן יכול היצר לבלבל את האדם ועל ידי הדחיה להרחיקו מקיום המצוות. וכן בנתינת צדקה וכן בכל עניין ועניין היצר מרחיק את האדם מהמצוה עד אשר מאבד האדם את עולמו.
וכך דברי רבנו הרדב"ז: יהודי שנמצא בבית האסורים אצל הגויים ושם מונעים ממנו להתפלל אך אומרים לו יום בשנה ניתן לך להתפלל תפילה אחת ויחידה, איזו תפילה תקבל על עצמך להתפלל? היינו חושבים כל נדרי מהתפילות החשובות של השנה או תפילת נעילה, אך רבנו הרדב"ז אומר לא, יתפלל את התפילה הראשונה המיידית שיכול להתפלל משום שלא דוחים מצוות. מצוה שבאה לידי האדם מיד יקיימה בלי שום דחייה.
ועל פי דברים אלו יובן, כאשר משה רבנו שולח את המרגלים לרגל את ארץ ישראל מבקש ממנם להביא מפרי הארץ ואומרים חז"ל אפילו מהפרות הגרועים תביאו וקשה, מדוע אפילו מהפירות הגרועים?.
אלא משה רבנו פחד מהיצר הרע שיגרור את בני ישראל בשעה הרגישה והעדינה הזאת שהם עסוקים בריגול הארץ וכאשר ימצאו אשכול ענבים אחד יאמרו: הוא לא מספיק טוב נמצא אשכול אחר יותר טוב, וכך יתעכבו ויכול לצאת תקלה. לכן מבקש משה אפילו מן הגרועים שבפרות תביאו.
וזה יסוד גדול בחיינו כל דבר טוב אשר בא בפני האדם אל תחכה רגע אחד מיד תרוץ ותקיים תרוץ ותעשה אותו בלי להתמהמה אפילו לא רגע אחד, "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה".
וכך נרבה בכבוד שמים ובזכויות ונדע שכל מצוה מקרבת אותנו אל התכלית הנרצה.
ישועה והצלחה ובשורות טובות.

בס״ד

״ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום״-מאת הרה״ג האדמו״ר יאשיהו יוסף פינטו שליט״א


ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".
מובא בגמרא במסכת ברכות, שאלו מלאכי השרת את הקב"ה: איך אתה אומר שתישא פנים לעם ישראל הרי בתורתך הקדושה כתוב אשר לא ישא פנים?, ענה הקב"ה למלאכי השרת: איך לא אשא פנים לעם ישראל, אני כתבתי בתורתי "ואכלת ושבעת וברכת את ה'" והם מקפידים על ברכה אפילו על כזית וכביצה ולא עד כדי שביעה.
והנה מגמרא זו אפשר ללמוד יסוד גדול בחיינו ומצוה לשימו מול עינינו, הנה ישנה עוד גמרא (מסכת ברכות ל"ה), שהגמרא שואלת: מה ההבדל בין דורות הראשונים לדורות אחרונים?, והגמרא מתרצת ואומרת שדורות הראשונים כאשר היו מביאים את תבואתם לביתם היו מכניסים את התבואה מהדלת, דורות אחרונים היו מכניסים את התבואה מהגג.
והגמרא מפשרת, מה ההבדל בין להכניס את התבואה מהדלת או מהגג?. וכך אומרת הגמרא: כאשר האדם מכניס את התבואה מהדלת מתחייב במעשר וכאשר מכניס את התבואה מהגג פטור הוא ממעשר, אם כך דורות ראשונים הקפידו להכניס מפתח ביתם ולהתחייב במעשר ודורות אחרונים ביקשו להפטר ממעשר על ידי שהכניסו את התבואה מהגג.
וקשה לנו, איך אפשר לאמר על דורות האחרונים, שזה לא הדורות שלנו או דורות של כמה מאות שנים, אלא דורות של יותר מאלף שנים של קדושי עליון, שכך ניסו להתחמק ממעשר ומי כמוהם ידע את גודל הצדקה, "עשה בכדי שתתעשר" ובמצוה היחידה הזו נאמר בתורה ובחנוני נא בזו?.
אלא אפשר לפרש ולאמר יסוד גדול, כאשר אדם מקיים מצוה שהוא מחוייב לה מהתורה אין שכר בעולם הזה השכר הוא בעולם הבא, אך כאשר אדם מקיים מצוה מעבר למה שהוא מחוייב מהתורה השכר הוא גם בעולם הזה. אנו מחוייבים לקיים את התורה ואת המצוות בצורה שלא ליהיות כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס ומחוייבים לחזק את זה ויהי מורא שמים עלכם. אך במצוות שמעבר לחיוב, כגון יהודי מחוייב במצוות תפילין כל מה שמהדר מעבר לתפילין כשרות יש על זה שכר בעולם הזה וכן כל מצוה ומצוה ההידור, השכר הוא בעולם הזה.
ועל פי זה יובן, דורות ראשונים הכניסו את תבואתם מדלת ביתם, לא ציפו לשכר, דורות אחרונים הכניסו מגגות ביתם וכך נפטרו מהמעשר ואף על פי כן שפטורים מן המעשר נתנו מעשר ואז זכו לקיים מצוה שאינם מחוייבים בה והשכר כפול ומכופל בעולם הזה גם.
ועל פי יסוד זה תובן עוד גמרא במסכת ברכות (דף כ"ח) על רב זירא, כשהיה מתעייף מללמוד תורה היה הולך לפתח של הישיבה של רבי נתן והיה מחכה לתלמידי חכמים שיכנסו ויצאו והיה עומד בפניהם, שאלו אותו: מדוע אתה נוהג כך?, אמר להם אני עומד ויושב בכדי לקיים מצוות כיבוד תלמידי חכמים כך שאקבל שכר. ואפשר לבאר על פי דברינו את הגמרא, על לימוד תורה רב זירא ידע שבעולם הזה לא יקבל שכר, מחוייב ללמוד תורה, אבל על כבוד תלמידי חכמים שהוא לא מחוייב ללכת לפתחי הישיבה ולעמוד ולשבת בפניהם על זה יהיה לו שכר גם בעולם הזה.
אם כך מכל דברינו אלה יוצא שכמה שאדם לא מחוייב ועושה השכר גדול בעולם הזה.
ועל פי זה יובן תשובת הקב"ה למלאכי השרת, ברכת המזון וברכה אחרונה אדם מחוייב לברך רק כאשר שבע מדין תורה אך חכמים חייבו אותנו לברך גם על כזית וגם על כביצה, אם כך בני ישראל מקפידים בדבר שהם לא מחוייבים ולכן השכר הוא גם בעולם הזה וכל העניין של "ישא ה' פניו אליך" ושאלת מלאכי השרת יורד.
לכן נשים מול עינינו ביתר שאת וביתר עוז, בודאי בימים טרופים אלו, להקפיד במצוות אשר בני אדם לא מקפידים בהם ובמתי מצוה ולהרבות במעבר למחוייבות שלנו ואז הברכה, השפע והשלום בגדר של "והריקותי לכם ברכה עד בלי די" יתרבו עד בלי די.
נחזק ונגדל בימים אלו את קהילתנו הקדושה שובה ישראל ביתר עוז וביתר שאת.
בשורות טובות והצלחה מרובה.

ההבדל בין פעולה ופעילות!

ישנם שני דברים דומים והם: פעולה ופעילות, פעולה: הוא דבר ממוקד מסויים בלי עירבוב ובילבול של דברים, פעולה מסויימת, פעילות: זה עירבוב גדול של הרבה דברים אשר יש בתוך דעת האדם, וכאשר האדם פועל על ידי פעולה הוא יותר מרוכז, יותר ממוקד, יותר מחושב, ומעשיו יותר מסודרים ומאורגנים, אך כאשר האדם פועל על ידי פעילות, זה עירבוב גדול וחוסר מיקוד גדול, כששואלים אדם שאלה צריך לענות מכח פעולה, לשמוע טוב את השאלה, להתעמק בה, להתבונן בה ובכח פעולה לענות, אך כאשר האדם עונה בכח פעילות, זה גרוע, הוא עונה מתוך כל מיני תשובות, מחשבות מעורבות, דברים דומים ששמע, שזוכר, צירופי מקרים, וזה לא ממוקד, ולפעמים גם לא נכון!

יתעמק האדם וימצא שרוב כוחו הולך על פעילות, שאין בה על רוב ממש, וכאשר בא לפניו פעולה, שוב תשש כוחו, ואין לו כח לעשות את הפעולה!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבוע טוב ומבורך!

http://youtu.be/NGcRcNHcNnY שיעור מוסר שהתקיים במיאמי בנושא: כח הדיבור

מדברי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על שבת קודש:

יהודי צריך לנהוג ביום השבת בשמחה ובהתלהבות כל כך גדולה לא רק ביום שישי אלא בכל ימות השבוע, כמו שחז"ל מספרים על תנאים גדולים שכל דבר מיוחד אשר היו רואים היו קונים לכבוד השבת, ואחרי כן כשהיו מוצאים דבר יותר משובח היו אומרים: זה יותר משובח לשבת, וכל ימות השבוע היו מסובבים סביב יום השבת!

(חזון יאשיהו שבת - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ובשורות טובות!

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת שבוע:

פרשת נשא!

פרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר בתורתנו הקדושה, ובה התורה מלמדת אותנו עד כמה צריך האדם זהירות לשמור על ליבו טהור וקדוש ושלם, ואחד הדברים אשר תמוהים ביותר ומאריכים את הפרשה, זה קורבנות הנשיאים אשר הביאו למשכן, והנה פלא גדול, כולם הביאו אותו קורבן והתורה הקדושה חוזרת על אותו קורבן תיים עשרה פעמים, וקשה, מדוע לא יאמרו פעם אחת מה הקורבן והתורה תכתוב כז קורבן הביאו 12 הנשיאים של 12 השבטים הקדושים, הרי אין מילים חוזרות או מיותרות בתורתנו הקדושה ומדוע להאריך כך את הפרשה?

אלא יסוד גדול התורה באה ללמדנו, דהנה כל נשיא אשר הביא קורבנו להקב"ה היה בליבו כוונה אחרת ויחודים אחרים ובקשות ותחנונים על שבטו אחרים, וכך הקב"ה מביא בתורה שתים עשרה קורבנות עם שתים עשרה יחודים ובקשות שונות ותחנונים שונים ומשאלות שונות, ולכן אנו קוראים ומעוררים שתים עשרה קורבנות עם שתים עשרה יחודים ותחנונים ותפילות שונות.

וזה מלמד אותנו לימוד גדול: שהלב צריך להיות שלם בשלמות גדולה בדבר המסויים אשר אתה עושה אותו, וכן בתפילה אשר אתה מתפלל צריך שלמות הלב גדולה מאוד.

והנה יש מדרש מופלא מאוד: בשעה שהגיע זמנו של משה רבנו למות מהעולם, שלח הקב"ה את מלאך המוות לקחת את נשמתו של משה רבנו, מיד אומ המדרש: התמלא ליבו של מלאך המוות רע ושנאה ורצון גדול לעשות את השליחות הזאת, רץ מלאך המוות לבצע את שליחותו, אך כשהגיע למשה ראה משה את מלאך המוות מלא ברצון לעשות את אשר רוצה לעשות, לקח משה רבנו את המטה אשר שם המפורש היה חקוק עליו והכה בכל כוחו את מלאך המוות ומעוצמת המכה התעוור מלאך המוות.

והנה קשה, הרי מלאך המוות היה שליח של הקב"ה ואיזה רשות יש למשה רבנו לעשות כזה מעשה ולהכות את שלוחו של הקב"ה שבא לעשות את מצוות ה', זה כמו מלך ששולח את השליח שלו לבקש ממך דבר ואתה מכה את השליח זה כמו להכות את המלך, אם כן אייך משה רבנו נוהג כך?

אלא, משה רבנו ראה כאן דבר רע מאוד שמלאך המוות עושה, הקב"ה שלח אותך לקחת נשמה, תיקח, אך פה היה שמחה למלאך המוות, רצונות עצמיים למלאך המוות, על זה משה רבנו הכה אותו, במעשיו מלאך המוות איבד את הכח של השליחות מהקב"ה כשליח הקב"ה, נכנסו תאוות ובקשות עצמיות, באותו הרגע איבד את כוחו.

אדם צריך להיות שלם ונאמן למה שהקב"ה שלח אותך בלי לקלקל את זה עם רצונות עצמיים!

כך מובא בחכמי ההלכה: אם התאספו החכמים לנדות אדם על מעשה שעשה ונידוהו, ואחד מן החכמים יש לו רצון והנאה אישית על האדם המנודה הנידוי אינו נידוי, מדוע? משום שאחד מן המנודים נהנה אישית מהנידוי הזה ונידוי צריך להיות שלם ומושלם לשם שמים בלי רצונות עצמיים של האדם המנדה.

ולכן יזהר וישמר האדם מנטיות ליבו, שכל הנטיות יהיו שלמות ומשלמות בלי להכניס דברים לא הגונים במעשים שלך!

הקב"ה יזכנו לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו.

שבת שלום ומבורך!

בנשמת הבעל שם טוב כלולים כל נשמות ישראל - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

מסופר על הרה"ק הרבי ר' אלימלך מלי'זנסק זי"ע שהיה לו צער גדול מן העובדה שלא זכה לראות את צורת מרן הבעל שם טוב בחיים חיותו, פעם דפקו על חלונו בשעת הלילה, והבין שכעת יוכל לראות את הבעל שם טוב, אל מול ביתו של הצדיק היה הר נמוך, והנה הוא רואה על ההר אש מתלקחת ובתוך האש כדמות אדם, ואמרו לו לרבי ר' אלימלך שזו היא דמותו של הבעל שם טוב, ופתאום התפוצצה האש לשישים ריבוא ניצוצות ובכל ניצוץ הייתה הדמות של הבעל שם טוב,,, רמז לכך שנשמתו הגדולה של הבעל שם טוב כלולה משישים ריבוא נשמות ישראל, ונותנת כח בכל יהודי באשר הוא לצאת מהמצב שהוא שרוי בו ולהתקרב אל ה', וזה סוד האהבה הגדולה שרחש הבעל שם טוב לכל איש יהודי!

והצדיק הקדוש רבי מרדכי מטשערנוביל זיע"א היה אומר: שההתעוררות שהביא הבעל שם טוב לעולם היא עד סוף כל הדורות, ואנו מאמינים שעד ביאת הואל כל אנחה שיתאנח איש יהודי מישראל וישבר ליבו בהרהורי תשובה, הכל הוא מכוחו של הבעל שם טוב!

זכות מרן רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש שהיום הוא יום הילולא שלו, תעמוד למורנו ורבנו האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ובני ביתו ועל כל משפחת פינטו באשר הם ולנו עד סוף הדורות לחן לחסד ולרחמים, ונזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.

(לבב ימים - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

מועדים לשמחה ובשורות טובות!

http://youtu.be/04UFN2rJJ-k מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה - הרב פינטו שליט"א

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על מעלת וקדושת חג השבועות:

בכל חג וחג מתגלה אורה של מצווה מיוחדת הקשורה בחג, בפסח נחפשת קדושת מצוות אכילה מצה, בסוכות של מצוות לקיחת ארבעה מינים וישיבה בסוכה, ואילו בחג השבועות, כיוון שאין לו מצווה מיוחדת וכל מהותו קדושת התורה הניתנת בו ביום, מאירות ומתנוצצות בו נגוהותיהן של כל המצוות כולן, ומכוח האור הזה בא האדם לידי התלהבות נפלאה לקיים בחשק ומרוצה את כל מצוות ה'.

לטעם זה חג השבועות הינו גם זמן כפרה כל כל העוונות, היות ושורשן של המצוות מתגלה בו, לזה יש לאדם לערוך את חשבון נפשו ולבקש מאת ה' מחילה וסליחה וכפרה על כל אשר חטא ופשע במשך ימות השנה ביודעין ובלא יודעין.

ביום הקדוש הזה בו נידונים על פירות האילן שאינם אלא הבנים הגדולים על האילנות, יש להרבות בתפילה על הילדים היקרים, שיהיו בעלי תורה ותפילה, מארי מקרא ומשנה, מארי תלמוד ומארי מידות תרומיות, וייתן להם ה' בריאות וכבוד וכח וקומה ויופי וחן וחסד, ויהיו אהבה ואחווה ושלום ביניהם תמיד.

ישמח האדם בקדושת היום וייתן אל ליבו לשוש על כל רגע ורגע ממנו כמוצא שלל רב!

(לבב ימים - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

חג שבועות שמח!

http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=IE00ysREUes כנס חג שבועות בעיר לוד תשע'ג -הרב פינטו שליט"א

העיקר והטפל בחיים - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

העולם הזה, זה רק פרוזדור, והרבה אנשים לוקחים את העולם הזה כעיקר אך טעות היא בידם, כאשר האדם מבין בדעתו, שכל הסובב אותו ביום יום - זהו פרוזדור ולא טרקלין, חייו קלים יותר ומובנים יותר!

ידוע המעשה בבעל שם טוב: אשר אחד מעשירי העיר מז'יבוז בא לפני הבעש"ט ואמר לו: נוסע אני לעיר פלונית ומבקש את ברקת הרב, אמר לו הבעל שם טוב: כשתגיע לעיר, תיכנס לרב בער מלמד ותפרוש עליו את ברכת שלומי, חשב אותו עשיר: שרב בער מלמד, שמו בער ומשפחתו מלמד ובוודאי איש חשוב הוא מחשובי העיר, כשהגיע לעיר, מיד במצוות רבו חיפש את ביתו של הרב בער מלמד, תושבי המקום לא הבינו את מי מחפש, אין בעיר הזו אדם בשם רב בער מלמד, אחרי זמן גבאי בית הכנסת אמר: אולי אתה מתכוון לרב בער, מלמד הילדים? הוא היחיד בשם בער בעיר.

הלך העשיר לביתו של רב בער, ומצא בית שבור, קורות עץ המונחים על הקרקע - זה הכיסאות, קורה מוגבהת - זה השולחן, עוני עצום, ובבית יושב אדם עם אור בפנים ולומד עם ילדים תורה, עמד אותו עשיר בצד והיה מתבונן והרגיש רוממות הנפש גדולה, כשסיימו הילדים את משנתם, התפנה רב בער לאותו עשיר ושאלו: האם חפץ אתה בדבר? ענה אותו עשיר: הבעל שם טוב שלח אותי לדרוש בשלומך.

שמח רב בער, ביקש מהרבנית שתכין סעודה, בכמה רגעים היה על השולחן כלים פשוטים ביותר וקצת מים עם חתיכות לחם, ובשמחה ובדבקות ובאהבת ה' ביקש רב בער מהעשיר שיאכל עימו, אך העשיר נרתע לאחור, שאלו רב בער: מדוע נרתע? ענה ואמר לו: מזועזע אני ממראה הבית, הכלים פשוטים ביותר והעוני והדלות, אני רגיל בביתי בית מפואר ביותר, כלים עשויים מזהב ואוכל אשר טובי המבשלים מבשלים לכבודי, ענה לו רב בער: כשכבודו נוסע בדרך לענייני עסקיו, האם לוקח איתו את המבשלים הכלים ואת כל ביתו המפואר והגדול או מסתדר עם מה שיש בלכתך בדרך? ענה העשיר: מסתדר אני בכל מה שיש בדרך, אמר לו רב בער: גם אני הולך בדרך, החיים בעולם הזה הם הדרך, הבית שלי הוא בעולם הבא, ושמא בוודאי יש לי כלים מזהב בית מפואר, וכל טוב לא חסר לי בו.

צריך האדם לשים מול עיניו, העולם הזה הוא פרוזדור ואסור לנו לשנות את היוצרות, ואת הפרוזדור לעשות טרקלין ולעיקר, ואת העיקר לעשות לטפל.

ערב שבועות, הוא זמן של תשובה, זמן לתקן, ולחזור ולהבין שאנו בפרוזדור, ורואים בגדולתו של דוד מלך ישראל, שבכל גדולתו ורוממתו, כל חייו, היה חי כאורח, וראה את חייו כפרוזדור ולא כעיקר.

הקב"ה ישמח את כולנו, ושמחת החג - תהיה שמחה של קדושה, שמחה של תורה, שמחה יהודית של מצווה אשר תישאר בליבנו ימים רבים!

(חזון יאשיהו מועדים - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

חג שמח ובשורות טובות!

הלימוד הגדול שיש מחג השבועות - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

בס"ד
חג שבועות זה יום לידתו ופטירתו של דוד המלך אשר נשמתו נשמה כוללת של כלל עם ישראל ושורש נשמתו מאדם הראשון וכל חייו היו במתנה מאדם הראשון לבנות ולתקן וכל חייו היו עוז ותעצומות לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים.
וכשנתעמק ונתבונן מה המיוחדות של דוד המלך, מה היה המניע עמוק אחרי כל דרכיו ומהלכיו הרבים והעצומים אשר נהג ועשה בחייו, נמצא מעשה שהוא שורש ויסוד להנהגת דוד המלך,

הנביא מספר כאשר פלישתים שבו את ארון ברית ה' והיה צער גדול שבית ה' נמצא ללא ארון הברית ולאחר מכן כשהחזירו את הארון והארון היה בדרך לירושלים הייתה שמחה גדולה מאוד ודוד המלך היה שר ורוקד ומפזז בכל עוז לפני ה', עד שמיכל אשתו, בתו הבכורה של שאול המלך בזה לו בליבה על כל צורת הריקוד שלו ואמרה לבעלה לדוד המלך שמלכות בית אביה, מלכות שאול, נהגו בכבוד יותר גדול ומעולם לא נגלתה רגלו של שאול אביה לפני העם ותמיד היה מכוסה בצניעות גדולה מאוד. כששמע זאת דוד המלך ענה לה בצורה קשה ביותר: מלכות שאול אביך היו עוזבים כבוד שמים והיו עוסקים בכבוד עצמם ואני עזבתי כבודי ועסוק בכבוד שמים.

בתוך מעשה זה טמון מהות חייו של דוד המלך, הניח כבוד עצמו וכל חייו היה כבוד שמים, אלו היו חייו של דוד המלך לא אכפת לו מה יאמרו עליו ואיך יחשבו עליו, את דוד המלך עניין דבר אחד כבוד שמים. וכך כל חייו היה עסוק בדם שפיר ושליה להרבות כבוד שמים, איזה מלך עושה דברים כאלו?, אף מלך רק דוד המלך אשר אין לו כבוד עצמו רק כבוד שמים, לכן זכה דוד המלך שמלכותו תיכון לנצח ודוד מלך ישראל חי וקיים.

וזהו יסוד גדול לעשות דברים נצחיים, כאשר הם לשם שמים וכאשר הכל בלי מחשבות פרטיות ורק כבוד שמים מול עיני האדם והאדם מתעלה על כל הרצונות והעניינים הקטנים והפרטיים שלו אלו דברים נצחיים אמיתיים.

וכך ישנה גמרא מפחידה, בזמן חורבן בית המקדש רבי יוחנן בן זכאי יצא רכוב על חמור מירושלים וראה נערה יהודיה מלקטת שעורים מתוך הגלל של הבהמות של ערבים, כאב מאוד לרבי יוחנן בן זכאי ושאל את אותה נערה: מי את? ואיך הגיעה למצב קשה כזה, ענתה ואמרה לו אני בתו של נקדימון בן גוריון הצדיק הגדול שנקדה חמה בעבורו ונשתנו סדרי מעשה בראשית עבורו ופרנס את כל עניי ישראל ודאג למים לכל עולי הרגל אמר לה רבי יוחנן: אני עשיתי לך חופה וקידושין וראיתי איזה נדוניה גדולה אביך נתן לך וכי זו תורה וזו שכרה?.

הגמרא מתרצת ואומרת נקדימון בן גוריון עשה חסד גדול אך כשעזר ונתן הייתה לו מחשבה עצמית, היה לו הנאה מכל החסד אשר עשה ולכן כאשר האדם חושב על כבוד עצמו מאבד את הכל.

שאול המלך איבד את המלכות כי חשב על כבוד עצמו נקדימון בן גוריון איבד את עושרו כי חשב על הנאת עצמו.
והנה על פי דברים קדושים אלו נבאר ונאמר הבעל שם טוב אשר גם חג שבועות יום פטירתו מביא סתירה בדברי רבי עקיבא אשר במקום אחד אומר: "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" ובמקום שני אומר: על הוצאות שבת הקב"ה אומר: "לוו עלי ואני פורע", אם כן לעשות שבת חול ולא להצטרך לבריות או לוו עלי ואני פורע. אלא מדקדק הבעל שם טוב כשאדם עושה שבתו להנאתו לטובתו ולא לשם שמים אלא חושב רק על עצמו אז יותר טוב שיעשה את שבתו חול אך כאשר האדם עושה לשם שמים נאמר לוו עלי ואני פורע.

נשתדל בכל כוחינו לשם שמים למסור את נפשנו על מצות ה' וכך נזכה לקבל את התורה הקדושה ולהיות כלי קיבול מתאים נאה ויאה.