הלשון זה רע - והלשון זה טוב!

בס"ד כשר יוסף אמר לאחיו (בראשית מה, יב)" "והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי במדבר אליכם", ודרשו חז"ל (מגילה טז, ב): שאמר להם יוסף שפיו וליבו שווין, וכשם שאין בליבו על אחיו בנימין שהרי לא היה במכירה - כך אין בליבו עליהם שנאה וטינה, ויש להבין, הלא יוסף היה צריך לומר לאחיו, 'ואזניכם' שומעות כי פי המדבר אליכם, ומדוע אמר 'ועיניכם' הרואות, וכי בעיניהם ראו את דבריו, אלא, כאשר אדם נוצר את לשונו ומשמרה כראוי, יש כח בלשונו ובדבריו שיהיו נשמעים ומתקבלים על לב האדם, וכאשר יוסף רצה לשכנע את אחיו על טהרת ליבו כלפיהם, דיבר עמהם בלשון הקודש, ודבריו שיצאו מליבו הטהור ונאמרו ע"י לשונו הנקייה, עשו רושם על אחיו ופעלו עליהם, כאילו ראו את דבריו בחוש ממש, וזוהי כוונת יוסף, ועיניכם רואות בחוש ממש את דברי היוצאים מפי המדבר אליכם. מובא במדרש (ויקרא רבה לג, א): אמר רבן גמליאל לטבי עבדו, צא וקנה לי מן השוק מקח טוב - יצא וקנה לו לשון, אח"כ אמר לו: צא שנית וקנה לי מקח רע - יצא וקנה לו לשון, אמר לו רבן גמליאל: מהו הדבר בזה, שכשאני אומר לך צא וקנה דבר טוב הנך קונה לשון, וכשאני אומר לך צא וקנה דבר רע הנך חוזר וקונה לשון, אמר לו טבי: מן הלשון יש טובה ומן הלשון יש רעה - כשהאדם משתמש בלשונו בדרך טובה - אזי אין טובה ממנה, אך כשהאדם משתמש בלשונו לרעה - אין רעה ממנה. וכן רבי עשה סעודה לתלמידיו, הביא לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים, התחילו בוררין ברכים ומניחים הקשים, אמר להם: דעו מה אתם עושים, כשם שאתם בוררין את הרכים ומניחים את הקשים - כך יהיה לשונכם רך אלו לאלו. רבינו הקדוש רצה ללמד את תלמידיו דרך חיים תוכחות מוסר, כמו אברהם אבינו, על ידי הלשונות שהאכילם, ובחר דווקא ללמדם על עניין הלשון, משום שהאדם יכול לקנות את כל עולמו ע"י לשונו ובמאמר פיו, וכן אמרו חז"ל במדרש (שוחר טוב נ"א): לשונו של אדם מביאתו לחיי העולם הבא, ומי גרם לדוד שבא לחיי העולם הבא - פיו, שאמר: חטאתי, שנאמר (שמואל ב יב-יג): "ויאמר דוד אל נתן חטאתי", וזה גרמה לו שבא לחיי העולם הבא. בשורות טובות!

"כאשר זמם לעשות לאחיו - כן יעשה לו"! הרב פינטו

"כאשר זמם לעשות לאחיו - כן יעשה לו"!

בס"ד כל הדברים הקשים אשר קורים לאדם, נגרמים רובם ככולם מן הרע אשר מוציא האדם מפיו, וצריך האדם לדעת, גם אם חושב שפגע והזיק לחברו ולכל אדם בלשונו - ידע ששומר הוא לעצמו צרה עם ריבית כפולה ומכופלת, ו"כאשר זמם לעשות לאחיו כן יעשה לו", במשך טו"ב שנים אשר זכינו לשרת את עם ישראל, ראינו בנפשנו אייך אנשים בני בלייעל חשבו מחשבות בנפשם ותכננו תכנונים וראו על פי דעתם אייך נבנה מגדל מגיע השמימה, ואייך הקב"ה שילם להם וקללתם הייתה עדי אובד והם וזרעם וזרע זרעם ארורים ומקוללים. וידוע הסיפור על אדם, אשר נכנס ל"דברי חיים מצאנז" ואמר לו: רבי, לא זכיתי לפרי בטן, תתפלל עלי שאזכה לבנים, אמר לו "הדברי חיים" מה שמך? ענה ואמר לו: חיים, שאל אותו ה"דברי חיים" על שם מי נקרא שמך חיים? ענה ואמר לו: על שם רב גדול, תלמיד חכם, אשר חיבר ספר בשם "הברך - חיים", ענה ואמר לו ה"דברי חיים מצאנז": דע לך, שלעולם לא תזכה לפרי בטן, הזדעזע האדם ונפל לרגלי הצדיק ובכה ואמר: רבי מדוע, ענה ה"דברי חיים מצאנז" ואמר לו: לפני שנים היה צדיק גדול שגר בעיר שהייתה לו בת יחידה, וחיתן אותה עם אחד התלמידי חכמים הגדולים והבחורים המיוחדים שהיו בדור, אך בתו עם חתנו לא זכו לפרי בטן, באחד הימים באו אנשי קהילת פרנקפורט לפני אותו צדיק ובקשו ממנו שיואיל בטובו לבוא ולישב על כס הרבנות בעיר פרנקפורט, הסכים הרב ופנה לבתו היחידה ולבעלה הרב, וביקש מהם לעבור עימו לפרנקפורט, התעקש החתן ואמר: אינני מסכים לעבור לפרנק פורט ואני נשאר בעיר הזו, בדין ודברים עמד החתן שבדעתו להתגרש מבת הרב ולהישאר בעירו, עמד אותו צדיק בדמעות התפלל לפני הקב"ה, ואמר לחתנו: אם תכננת ומתכון אתה את מעשיך בכדי לגרש ולצער את ביתי, מבקש אני מהקב"ה שלעולם לא תזכה לזרע של קיימא, עמדו והתגרשו, והרב ובתו עברו לפרנקפורט, ואותו חתן, אשר היה תלמיד חכם מופלג נשאר בעירו, אותו חתן זהו בעל הספר "ברך - חיים", אשר התחתן ולא זכה לבנים, המשיך ה"דברי חיים מצאנז ואמר ליהודי אשר עמד לפניו: קללה של אותו צדיק לא חלה רק על הברך - חיים, אלא גם על מי שנקרא על שמו, ולכן הקללה חלה אף עליך ולא תזכה לבנים! ומסופר, כי אכן אותו אדם לא זכה לפרי בטן ונפטר מן העולם בלי בנים. וידע האדם, כאשר הוא מדבר לשון הרע על חברו, באותה שעה אדם אחר, במקום אחר, עומד ומדבר עליו דברים קשים וחמורים ביותר, לכן, יחנך האדם את עצמו לשלוט על מחשבותיו, רצונותיו, תאוותיו, יצריו, ואל ייתן לפיו להוליך אותו ואת זרעו לבאר שחת, צריך האדם להיזהר מלשונו, כמה שמתכון וזומם האדם יותר רע לחברו - כך עונשו יהיה מר ונמהר ומחזיק זמן ארוך ומרובה לו ולזרעו! (חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א) שבוע טוב ומבורך!

פרשת השבוע - פרשת מקץ!

בס"ד

"ויאמר יעקב לבניו למה תתראו" (בראשית מב, א)

מפסוק זה למדנו שיעקב אבינו חשש מ'עין הרע', ואף בהמשך אכן רואים שגם כאשר ירדו השבטים למצרים לשבור שבר, הורה להם אביהם לא להיכנס כולם מאותו השער אלא כל אחד יכנס דרך כניסה אחרת, וכך נאמר במדרש (בראשית רבה, פרשה צא): "ויאמר יעקב לבניו למה תתראו - אמר להם: אל תוציאו בידכם פרוסה (ויש גורסים: פרוטות), ואל תכנסו כולכם בפתח אחת - מפני העין".

גם בהמשך הפרשה מסרב יעקב לשלוח את בנימין, שמע ייפגע בדרך, ולכאורה: הרי בכל מקום יכול הוא להיפגע, ומדוע חושש יעקב דווקא על הדרך? אלא כמאמר חז"ל (ירושלמי שבת פרק ב' הלכה ו'): 'שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה'.

הנזק הנגרם מ'עין הרע' יכול לחכות הרבה שנים, ועלול לשרות על האדם עד שיכנס חס ושלום למצב סכנה - ואז יקטרג עליו השטן, לא עלינו.

אין לזלזל בעניין זה של 'עין הרע', צריך להיזהר ממנו תמיד - הן שלא להביט בעין רעה על הזולת, והן לא להתפאר במה שיש לך, כדי שאחרים לא יתנו בך עין הרע, חלילה!

(תורת יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך וחג חנוכה שמח!

ימי החנוכה מסוגלים תשובה ותיקון הנשמה!

בס"ד

ימים אלו ימים מיוחדים ביותר ואור גדול הולך ובא לקראתנו, "המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים", ומרגישים באויר אורה זו תורה, אור המנורה זכה וברה. 

וידוע המעשה על הרב הקדוש רבי צבי אלימלך מדינוב זצוק"ל בעל ה"בני יששכר", אשר היה מקדושי וצדיקי עם ישראל, אשר היה נכד אחותו של מאור ישראל רבנו ישראל מליז'נסק בעל ה"נועם אלימלך". כשאמו הייתה הרה, נסעה לדודה הקדוש רבנו אלימלך לשאול איזה שם תקרא לילד שתלד, השיב לה רבי אלימלך: תלדי בן זכר וקראת את שמו "אלימלך". שמעה האשה והתחלחלה כי חשבה שזה רמז שלא יזכה הנועם אלימלך לראות את בנה ולכן רומז לה לקרא לבנה על שמו, הפצירה בו שיתן שם אחר, ענה הנועם אלימלך: יקרא שמו "צבי אלימלך". אחרי שנולד ונקרא שמו צבי אלימלך, אמר הנועם אלימלך: כעת הוא יהיה חצי כמוני, על השם אלימלך שהוא חצי משמו.

הרב צבי אלימלך גדל ועלה בתורה וביראת שמים והגיע למדרגות גדולות ונשגבות. והנה התקרב ימי חנוכה והרגיש שבכל שנה בימים האלו מרגיש הוא התעלות ואור גדול בנפשו יותר מכל ימות השנה וקיבל על עצמו, כאשר ילך בימי חנוכה לרבו החוזה מלובלין, ישאל אותו מדוע האור אשר הוא מרגיש בימים אלו יותר מכל ימות השנה. וכשהגיע לרבו החוזה, איך שנכנס לחדר אמר לו רבו: דע לך ששורש נשמתך רמה וגדולה ובימים אלו ימי חנוכה מתרומם אתה למעלות גדולות ולא תחשוב שאתה מבני החשמונאים ואין אתה כהן, אלא שורש נשמתך מבני יששכר אשר ישבו בבית הדין של החשמונאים ולכן בימי חנוכה האור והכח שלך גדול והקירבה להקב"ה גדולה מאוד. ולכן הרב צבי אלימלך מדינוב קרא לספרו "בני יששכר" שהוא משורש בני יששכר.

וכך מצאנו אנשים אשר החלו את דרכם בלשם שמים וסיימו כגחזי וכשאר פושעי עם ישראל, אשר איבדו את עולמם. אך אין דבר העומד בפני התשובה ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו אל יתייאש מן הרחמים ושערי דמעה לא ננעלו.

ובבוא ימי האור האלו, אשר הם ימי תיקון הנפש והקב"ה קרוב לקבל שבים. וכל השמנים כשרים בחנוכה, אפילו שמנים שאסורים בשבת ודרשו: לא משנה באיזה שפל אתה נמצא, בחנוכה הקב"ה מקבל את כל השמנים, את כל נשמות ישראל השבים אל ה'.

ה' עוז לעמו יתן, כי נר מצוה ותורה אור.
יאיר ה' אורנו ונזכה לאור חדש ולברכה מרובה מן השמים ונשמור על היסודות ושלא תבא תקלה תחת ידנו.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

חג חנוכה שמח!

ויקרא שמו בישראל!

בס"ד

הקב"ה לגודל חביבות בני ישראל, מצווה את משה רבנו למנותם, כמו רועה שאוהב את צאנו, ומחמת חביבותם חוזר ומונה אותם מעת לעת, ועל כן ציווה ה' (במדבר א, ב): "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכרלגולגלותם", הרי שהדגישה התורה, את משפחות עם ישראל ואת שמות בני ישראל, כיון ששני דברים אלו - קדושת המשפחה וקדושת שמות בני ישראל, הם חשובים ויסודיים בקיום העם!

ולכן צריכים ההורים בשעה שעומדים לתת שם לבנם או לבתם להתיישב בדבר ולדקדק עד מאוד שיהיה זה שם קדוש, כיוון שהשמות משפיעים על האדם ומהם יונק את השפע שיורד אליו לעולם, וכמובא בגמרא (יומא פג, ב): רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו דייקו בשמא, כי מטו לההוא דוכתא בעו אשפיזא יהבו להו, אמרו לו מה שמך? אמר להן: כידור, אמר רבי מאיר: שמע מינה אדם רשע הוא, שנאמר (דברים לב, כ): "כי דור תהפוכות המה", הרי לנו עד כמה חשוב שמו של האדם, ומהשם אפשר לדעת את מהותו ופנימיותו.

ואמרו חז"ל במדרש (במדבר יג, יט): שאחד מהדברים שמחמתם נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם ואת לשונם, כשירדו למצרים נקראו ראובן ושמעון, וגם כשיצאו ממצרים עדין נקראו בשמותם כבתחילה, לא היו קורין לראובן רופא, ולא ליוסף לסטיס, ולא לבנימין אלכסנדרי, וכל זאת למה? משום שהאדם מקבל את השפע מהעולמות העליונים דרך השם שנקרא בשעת הברית, ועם שם קדוש מקבל שפע דקדושה וטהרה, אך עם שם שאינו על טהרת הקודש וברוח ישראל סבא, ההשפעה היא אינה טובה וחיובית, ובני ישראל במצרים שלא שינו את שמם ובחרו בשמות קודש ברוח ישראל סבא, אף ששקעו בתהום והגיעו למ'ט שערי טומאה, עדין היה להם מקור נאמן וטוב להמשיך עליהם שפע של טובה וברכה מן העולמות העליונים.

לכן, צריך כל אדם להשתדל מאוד ולשית עצות בנפשו ולהיזהר זהירות גדולה כשבא לקרוא לבנו שם בישראל, כי זה שמו וזה חלקו ונחלתו, וקריאת השם היא פתיחת הצינור והשפע לילד, וע"כ צריך לקרוא לו בשם טוב וראוי כשמות הצדיקים, וכשתחילת בנינו ושורשו יהא טוב, אזי מובטח לו שיצליח ויראה ברכה בעמלו, כיוון ששורש טוב לא יכזב ויצמיח פירות ראויים!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

עם אמונה חזקה ניתן להתמודד עם כל דבר בחיים - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לאחי ורעי ה' עליהם יחיו.

הנה כשנתבונן במלך מצרים בפרעה, בשתי תקופות, נמצא שתי השקפות ושתי תפיסות עולם שונות, בפעם הראשונה כאשר יוסף הצדיק פותר לפרעה את חלומו פרעה עומד ומהלל ומשבח את הקב"ה. ובפעם אחרת כאשר משה רבנו אומר לפרעה שהקב"ה ביקש לשלח את בני ישראל לחופשי מעבדות, עומד פרעה ואומר: מי ה' אשר אשמע בקולו. צריכים להבין את החילוק הזה והשינוי בתפיסת פרעה.

אלא אפשר לבאר ולאמר, מסופר על איש עשיר גדול אשר כל רכושו היה בים בסחורה באוניה והנה שוד ושבר רוח סערה קשה עמדה וכל אשר לו ירד למצולות הים לטמיון. בני ביתו פחדו לבוא ולהודיעו את הבשורה הקשה, הלכו לרב וסיפרו לו את אשר קרה אותם ובצר להם ביקשו מהרב שיעזור להם להודיע את הבשורה הקשה לאביהם.

קרא הרב לאותו אדם, ישב ודיבר עימו ענייני ביטחון ואמונה בה', אחרי זמן רב של דיבור באמונה וביטחון שאל אותו: אם היו אומרים לך שכל רכושך ירד למצולות מה הייתה עושה, אחרי מחשבה בעיון רב אמר להם: אחרי החיזוק והדברי תורה ששמעתי מהרב מקבל באהבה כל מה שהקב"ה עושה.


עמד הרב וגילה לו שכל רכושו ירד לטימיון, איך ששמע זה אותו אדם איבד את הכרתו ומיד טובי המומחים הגיעו, בקושי רב הצליחו לייצב את מצבו ולהציל את חייו, כשהתעורר שאל אותו הרב: הרי שאלתי אותך לפני שאמרתי לך שאיבדת את כל ממונך, אם תשמע שאיבדת את ממונך מה תאמר ואמרת שתקבל את הדין באהבה, אם כן מדוע כך התמוטטתה והגעת עד שערי מוות?. ענה אותו האיש לרב: כאשר הכל בתאוריה ואדם יודע שכספו ורכושו בבית או במקום מבטחים קל לו להיות צדיק ובעל ביטחון ובעל אמונה אך כאשר עומדים באמת מול הניסיון ומתמודדים עם הדברים הקשים רואים שהדברים הם לא כפי שחושבים.

וכך אצל פרעה, כאשר יוסף בא לדבר עימו שמע דברים גדולים, שבע שנים של שפע שבע שנים של הצלחה מרובה של גדולה, אך כאשר משה רבנו בא לדבר עם פרעה זה היה דיבור אחר של מחלוקת, של ריב ושל התמודדות קשה לכן שם פרעה היה פרעה אחר.

וכן אמרו חז"ל אדם נמדד בכיסו בכוסו ובכעסו. האדם נמדד בדברים שלא נוחים לו, רב חובל שאף פעם לא התמודד עם סערות בלב ים לעולם לא יהיה רב החובל הטוב ביותר, כך כאשר האדם מתמודד בסערות במצבים קשים ובזמנים אשר הכל לא מובן מאליו שם רואים מה גדולתו ומה מעלתו של האדם.

העבודה העצמית שלנו צריכה להיות בניה והכנה לימים סגריריים, לימים קשים, לימים של התמודדויות.

ימים אלו הם ימים של בניה, התקופה הזו בחיינו היא תקופה של עמידה איתנה וקיום של כל האני מאמין אשר אבותינו ואבות אבותינו השרישו והורישו לנו ירושה.

יהי רצון שבקרוב ובא לציון גואל ולירושלים מבשר אתן.

לעשות מעשינו בשלמות!

בס"ד

צריך האדם להיות שלם ובטוח בכל כוחו במה שהוא עושה בלי הרהורים וחוסר שלמות - כשמתחיל הרהורים וחוסר שלמות במעשיו - לעולם לא יגיע לעשות דבר מושלם!

כשאדם נותן דבר לחברו, אם אינו שלם בנתינה אשר נתן, בתוך זמן קצר מוצא דבר אחר אשר חברו לא נהג בו כראוי, ונפגע ממנו, ומתפתחת מחלוקת, אל כאשר האדם נתן לחברו דבר בשלמות, גם אם יהיו דברים אשר לא נוחים לו הם לא יגררו ויגרמו מחלוקת - "על כל פשעים תכסה אהבה".

לכן, נשתדל בנפשנו להיות שלמים בכל אשר הולכים, בלי פלפולים ודאגות ומחשבות להנה או להנה, הכל בשלמות - "עבדו את ה' בשמחה", אין שמחה אם אין שלמות!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

לעזור לכל אחד - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א מיום שישי האחרון!

בס"ד

ערב שבת קודש זמן של רוממות ודבקות בהקב"ה וכן זמן של חשבון נפש גדול על כל אשר קורה איתנו.

והנה חשבנו לדקדק בפרשת השבוע כאשר יוסף חלם: "והנה השמש והירח ואחד עשרה כוכבים משתחוים לי", "ויעקב שמר את הדבר".
מה רמז יוסף ליעקב בחלום זה ומדוע התורה מדגישה ואומרת ויעקב שמר את הדבר. היה צריך לאמר זכר את הדבר. מה עניין השמירה שהתורה אומרת שיעקב שומר?.

אלא אולי אפשר לבאר ולאמר כך, הגמרא מספרת שרבי יוסף חלה ומרוב חולי נשמתו עלתה לשמים, אחרי כן נשמתו חזרה לארץ שאלוהו מה ראה למעלה, ענה ואמר להם: "עליונים למטה ותחתונים למעלה".

והתוספות מביא קבלה מרב לרב שמה שראה רבי יוסף בשמים ראה את אשר מובא בגמרא ששמואל היה ראש ישיבה ורבי יהודה תלמידו, באחד הימים באה אשה מסכנה וגלמודה וביקשה משמואל עזרה, שמואל דחה אותה ואמר לה שתלך למר עוקבא שמר עוקבא היה הדיין של העיר, כאב הדבר לרבי יהודה רבי יהודה השתדל לבקש מרבו שיעצור את השיעור ויעזור לה אך שמואל לא רצה לעזור.

התוספות מביא קבלה מרב לרב שמה שראה רבי יוסף בשמים ראה שבבית מדרש בשמים עליונים למטה, שמואל שהיה רב נהיה תלמיד ותחתונים למעלה, רבי יהודה שהיה תלמיד נהיה רבו. כל זה למה, משום שראה צער של אשה ודחה אותה ולא עמד לעזור לה לכן נענש עונש חמור וקשה כל כך.

והנה אפשר לבאר שזה עומק דבריו של יוסף ויעקב, הנה יוסף במשך שנים נרדף על יד אחיו, שונאים אותו שנאה גדולה, רודפים אותו ומשפילים אותו, יוסף ביקש מאביו שיעזור לו וידבר עם אחיו שירככו את השנאה, ישנו את התנהגותם איתו, אך יעקב לא מתערב. לכן רומז לו יוסף כמו הסיפור עם שמואל ורב יהודה שזה שלא מתערבים בצער של מסכן נענשים בעליונים למטה ותחתונים למעלה וזה החלום השמש והירח משתחוים לי, השמש כביכול יעקב שלא עומדת לו ועוזרת לו בזמנים קשים.

לכן התורה אומרת ויעקב שמר את הדבר, לא זכר אלא שמר, לקח וקיבל על עצמו מוסר מהדברים של יוסף הצדיק על זה שלא מתערב ועוזר לו בצער שהאחים שלו מצערים אותו.

הנה בחיינו כמה אנחנו רואים אנשים אשר מצערים אותם שופכים את דמם ונפשם מגיעה עד שערי מוות מעגמת נפש אשר עוברים, אסור להעלים עין מצער חברו חייב האדם לעמוד גיבורים בפרץ ולעזור לכל יהודי בעת צרה ולא להעלים עיניו ולא לסמוך על אחרים שיעזרו לאדם, מי יודע אם לא לעת הזאת נקרא האדם מהשמים להיות אחיעזר ואחיסמך.

נקבל על עצמנו ערב שבת קודש הזו לא להעלים עינינו מצער חברינו ובכל צרותם לו צר. ומה' יבוא הטוב וברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עמה.
שבת היא מלזעוק וישועה קרובה לבוא.

שבת שלום.

פרשת השבוע - פרשת וישב!

בס"ד

"וישב יעקב" (בראשית לז, א)

"וישב - ביקש לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב"ה: לא דיין לצדיקים שמתוקן להם לעולם הבא - אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה" (רש"י)

מהי משמעות המילה 'קפץ'? לכאורה מתאים יותר היה לומר 'התרגשה עליו צרת יוסף' או 'אירעה לו צרת יוסף', מהי הלשון 'קפץ'?

ונראה לבאר זאת בדרך זו: בברית בין הבתרים אמר הקב"ה לאברהם אבינו על גלות מצרים (בראשית טו, יג): "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", ויכולה הייתה גזירת הגלות להתחיל בסוף זמן יעקב אבינו, אך שני דברים גרמו לה להקדים את זמנה: האחד - שיעקב עזב את הוריו לעשרים ושתים שנים בביתו של לבן ולא חזר ישר לביתם, והשניה - שיעקב גרם קנאה בין יוסף לשאר האחים, שני דברים אלו קירבו את גלות מצרים, זו משמעותה של המילה 'קפץ', שכן באמת היה צריכה הגלות לבוא בעוד זמן רב, אלא בגלל דברים אלו קפצה הגלות והקדימה את בואה.

כל הדברים הלא טובים שמתרגשים על האדם, הם בבחינת 'יסורים רעים ונאמנים' אמנם הם קשים, אבל ברגע שהגיע זמנם ללכת - הם הולכים, ואף כאן, בעניין הגלות, היה לה את זמנה שנקבע לה, כל דבר מחושב, וברגע שהגיע זמנה להסתיים, נגאלו, כמו שדרשו חכמינו ז"ל: שקושי השעבוד קירב את הגאולה.

(תורת יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!

תהיה שלם בעצמך וזה יביא השמחה - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

המשנה באבות מונה ארבעים ושמונה דברים, שעל ידם אפשר לקנות את התורה: אחד מהדברים "המכיר את מקומו" ועוד דבר "והשמח בחלקו".

ואפשר לפרש ולומר: אדם שאינו מכיר את מקומו וכל היום חושב על מקום אחר, לא יכול להגיע לשום מקום ולא יכול לעלות ולהתעלות ומתדרדר מטה מטה, וכל חייו פחי נפש קשים וחיי מרורים חי, נצייר בדעתנו תלמיד לומד בישיבה, אם כל היום חושב על מר גורלו, אילו למד בישיבה אחרת, אילו חבריו היו חברים אחרים, לעולם לא יגיע לאף מעלה בתורה, וכן אדם שעובד בעבודה מסוימת וכל היום חושב על עבודה אחרת, לעולם לא יצליח בעבודתו, כך בעל ואשה אשר התחתנו וכל היום חושבים אילו התחתנתי עם מישהו אחר - כל חייהם חיי מרורים, לכן המכיר את מקומו ויודע שזה המקום של שורש נשמתו וזה אשר לו, רק אז יכול למצוא שקט ומזור לנפשו.

וכן, השמח בחלקו, אחרי שיודע שזה מקומו הוא שמח ומבין, שמה שיש לו זה הטוב ביותר בשבילו ואחרי שיש את שתי המידות האלו המכיר את מקומו ושמח בחלקו, נפשו בריאה ויותר חזקה להתקדם בכל מעלה וכל דרך.

לכן, נחזק עצמנו ונשמח באשר נתן לנו הקב"ה ונדע שזה הטוב ביותר עבורנו, וכשאדם מבין שמקומו זה הטוב לו ביותר, קל לו להשלים עם נפשו ולהכין את חייו להתקרב יותר להקב"ה!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

האדם צריך להיות קשור לצדיקי ורבני הדור שלו - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

נאמר בתורה: "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם"

ורש"י פירש: אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא, והרמב"ן הקשה: ולא הבינותי, הרי הביכורים נותנים לכהן, ואם לא לכהן שבימיו, למי יתן?

ואפשר לפרש ולומר: כהנים בימים ההם, הם היו הרבנים המדריכים של כלל עם ישראל, הם היו מלמדים את העם את הדרך בה ילכו, וזה "כי מציון תצא תורה" - מהכהנים הנמצאים בבית המקדש - תצא תורה, היו מלמדים את העם תורה ודרך בה ילכו.

והנה טבע ואופי האדם: כל דבר שיש לו חושב ואומר: לאחר יש טוב ממני או בדור הקודם היו כהנים צדיקים וחסידים יותר מאלו, ואין ליבו שלם ובטוח עם אשר יש בידו, וזה אופי וטבע האדם.

ועל פי זה יובן הפסוק "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" - לא תחשוב על כהנים אחרים אולי הם טובים יותר, אולי כהן פלוני יותר טוב מהכהן הזה, אולי לפני שנים היו כהנים יותר טובים, - אלא ובאת אל הכהן אשר נמצא בימיך.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

לשלוט על כח הרצון - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

ידע האדם שכל אשר ישיג מכח הרצון והתאווה אשר לו לעולם לא ישביענו, וכדבר חז"ל על היצר הרע (סוכה נב, ב): משביעו רעב, כמה שישביע את יצרו, טועה הוא אםחושב שישבע, אלא יותר נהיה רעב והתאוות והדרישות נהיות יותר גדולות, וכך אמרו חז"ל: מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, וכך, כל שנענות הדרישות, הבקשות הולכות וגברות, ומי שמקבל דבר אשר ביקש פעם אחת ושוב מבקש ואינו מקבל, המירמור גודל וצערו נהיה צער קשה ביותר.

מובא מעשה בקבצן אשר הלך ליד גינת המלך, והנה רואה את השומר עובר בפתח, עמד וביקש מן השומר להיכנס למלך אשר היה יושב באותה שעה בגינה, השומר מנע בעדו ואמר לו: כמה פרוטות אני אתן לך אל תפריע את מנוחת המלך, אך הקבצן עמד ודרש את דרישתו, ואמר לשומר אם נתעמק גם השמרים קבצנים הם, ואין אני הקבצן רוצה לקבל צדקה ממך הקבצן, שמע המלך את הדין ודברים, וביקש להכניס את הקבצן המשונה הזה אשר אינו מתבייש ועומד איתן ותקיף בדעתו, נכנס הקבצן ובידו כמו קערה קטנה ובפיו בקשה: "מלכי הרם תמלא לי את הקערה הזאת בכסף ", חשב המלך כמה כבר אפשר להכניס בתוך הקערה הזאת?!

קרא המלך לאחד מעוזריו, וביקש למלא את הקערה, והנה, כל מה שמכנסים נעלם ואין הקערה מתמלאת, עוד ממון והקערה לא מתמלאת, עמד המלך ושאל את הקבצן: מה הקערה הזאת, מדוע אינה מתמלאת? אמר הקבצן: הקערה עשויה מראש של אדם וכמה שממלאים את רצונות האדם, לעולם אינם מתמלאים, ועוד רצון ועוד תאווה מתחזקת אצל האדם.

לכן, צריך האדם עבודה גדולה על עצמו, לשלוט על הכח של הרצון של התאווה, ולהחליט דברים ולרצות דברים על פי התורה, ועל פי מה שמותר לו לחשוב ולרצות, יש אדם אשר זה הגבול המסוים שלו, ויש יותר, ויש גם פחות מן הראשון, וכאשר האדם הולך בדרך הנכונה ומקבל את ההחלטות בדרך הבריאה שצריך לקבל, חייו יציבים יותר, מסודרים יותר, בלי משברים, ובלי תהפוכות, וה' יתן הטוב, אם מגיע לו יותר - ה' יתן לו, ואם לא מגיע לו - בסוף יאבד גם את שלו.

וזה הכח של התורה הקדושה ושל דרך ה', להכניס את האיזון הדק הזה בנפש האדם, האיזון הזה לא יכול לבוא בשום דרך אחרת ובשום לימוד בכל מקום אחר, הוא בא רק מן התורה הקדושה ודרך ה'!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

שלוות הנפש - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

אייך מגיעים לשקט נפשי?

ישנה דרך אחת, והיא - אמונה בהקב"ה, שאין אדם נוקף אצבע למטה, אלא אם כן גזרו עליו מלמעלה, וזה היה הכח של רבי עקיבא - שהוציאו אותו להריגה והורידו באכזריות את כל עורו מגופו, והיה קורא קריאת שמע בנחת ובלי שום דאגה ופחד.

כאשר אדם משליך את כל אשר לו להקב"ה, ויודע שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, מקבל כוחות גדולים, ולכן בן דוד (המשיח) לא בא, אלא בהיסח הדעת.

אלו דברים של אמונה חזקה.

וזה אחד מן הדברים הקשים אשר יש בדור הזה, החינוך אשר מחנכים את העולם היום - זה שהחיים הם מלחמה גדולה וצריך להיות עירני ולכל בעיה אשר נוצרת, מיד צריך לחפש את הפיתרון, וצריך להיות עירני רגע רגע, לכל צרה אשר תבוא, שמיד נצא בזריזות את הפיתרון, וכך אנשים, כל היום מחפשים כל בעיה אשר קרתה בעולם, אייך יתמודדו איתה? ומה יקרה בסוף העולם? וכך האדם נמצא במלחמה ומתח מתמיד, ובסוף, כמעט פתר את הבעיה - אך לא פותר אותה לעולם, והוא כאישה אשר מצירה ללדת ואינה מצליחה ללדת.

לכן ישים האדם את מבטחו בה', והרבה שלוחים למקום, ובמקום ללכת לבית מרקחת ולקנות תרופות לכל סוגי המחלות אשר קיימות בעולם, שאם חס ושלום נחלה באחד מן המחלות, שתהיה תרופה מוכנה, "די לה לצרה בשעתה", עד שאם חס ושלום נגיע להצטרך את התרופה הזאת, תוקפה פג ואינה שווה מאומה.

כל העצות האלו והדרכים הללו, אינם שווים אחד לשני, כל ענין וכל דבר זה עולם לעצמו, והעצה - להתפלל לבעל הרחמים, שיושיע וימנע רע מאיתנו ומעמו ישראל, זו הדרך הישרה והטובה אשר בה ישכון אור!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

קודם תשנה את עצמך - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

ככל שעוברים הימים והשנים ורואים ומתבוננים על הלך החיים, מבינים כמו טעו, בתחילה כשנתבונן נמצא: כשאדם צעיר בגילו חושב שהוא ילחם בכל כוחו וישנה את העולם כולו, אך כשעוברים הימים ורואה את החיים אומר: אני לא יכול לשנות את העולם כולו - אני אשנה את משפחתי, והנה, שוב עוברים הימים ורואה שאף זה לא עולה בידו, אומר: אני אשנה את עצמי ואדאג לעצמי, כשזה קורה שהאדם מגיע לחשוב לשנות את עצמו, ידע האדם ששם מתחיל העבודה האמיתית, כל עוד האדם חושב ורוצה לשנות את העולם מעביר ומבזבז את זמנו, אך כאשר מבין שאת עצמו צריך לתקן ראשון, ומתחיל לתקן את עצמו אז נבנים מסילות בלבבם של כולם, ונהיה משפיע על הכלל על קרוביו ועל הרחוקים.

לכן יקצר האדם את הדרך הארוכה והמפותלת המלאה ביסורים ואכזבות ויראה את עצמו - "אם אין אני לי מי לי".

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

פרשת השבוע - פרשת וישלח!

בס"ד

"ויהי לי שור וחמור" (בראשית לב, ו)

על פי פשוטו של פסוק, יעקב מספר על מגוון בעלי החיים אשר ברשותו ועל הרכוש שצבר בבית לבן, ולעיל כבר התעכבנו לבאר את הצורך בפירוט הדבר באוזני עשיו, ואולם, שיחתם של תלמידי חכמים צריכה לימוד, ועל אחת כמה וכמה דבריו של יעקב אביו שנכתבו בתורה הקדושה, והלא 'שבעים פנים לתורה'.

ונראה כי מעבר לפשוטם של דברים התכוון יעקב אבינו לרמוז לו לעשיו דברים נוספים: 'שור וחמור' מסמלים שני סוגי דרכים בעבודת ה', השור הוא בהמה בעלת מזג חם ונודע כבהמה כעסנית, ויעיד הביטוי השגור בפי העם ' סדין אדום לשור'... לעומתו החמור הינו בעל מזג קר ונוח, בהמה שמסוגלת לעמוד במקום אחד במשך זמן רב בלי לזוז, ולא בכדי אומרת הגמרא (שבת נג.): 'חמרא, אפילו בתקופת תמוז קרירא לה' - לחמור קר גם בתקופת תמוז שאז חום הקיץ בעיצומו, דבר הנגזר מהיותו בעל מזג קר.

הוא אשר רמז יעקב אבינו לעשיו: 'ויהי לי שור וחמור', כלומר: מסוגל אני לעבוד את ה' בתי הבחינות - הן בבחינת 'שור', בחמימות ובהתלהבות, והן בבחינת 'חמור', בקור רוח ובשלוות נפש, שכן גם בין בני האדם יש בעלי מזג חם ויש בעלי מזג קר, אך בי יש את שניהם, ואני מוכן לבוא לנגדך בשתי הבחינות!

(תורת יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!

לא לשכוח ששליחים אנחנו - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

הקב"ה מבקש ממשה רבנו שילך לגאול את בני ישראל ומשה רבנו מתנגד ומבקש מהקב"ה שישלח גואל אחר והוא אינו מתאים להיות הגואל, וקשה, מדוע משה מתנגד? מי יכול לעמוד בפני הקב"ה ולומר לא על מה שהקב"ה מבקש? ועוד בקשה מיוחדת כזו להיות הגואל?

אלא אפשר לבאר לומר: משה רבנו אחז שהגואל צריך להיות גדול בכל המעלות הגדולות שאפשר ומכוחו תבוא הגאולה, ומשה רבנו אחז שהוא איש פשוט וידוע "שהאיש משה עניו מכל אדם אשר על פני האדמה", ואם הוא איש פשוט, אייך יכול לגאול את ישראל? הגאולה תהיה פשוטה מאוד.

וזה נמשל לילד אשר טעה ביער והיה בסכנה, איש פשוט עבר והצילו ולקחו להוריו, לא עושים מדבר זה עניין גדול, אך אם ילד טעה ביער והמלך עבר והצילו, עושים טקס והמלך משיב את הילד אשר הציל וכו'.

כך הקב"ה שולח שליח לגאול, משה אחז שהוא פשוט לכן הגאולה לא תהיה דבר מיוחד, גאולה פשוטה, אך אם הקב"ה ישלח אדם גדול לגאול, זו תהיה גאולה כמלך שמציל ילד מן היער.

ולכן, משה התנגד מאהבת עם ישראל, אך שליחות משה הייתה שליחות אחרת, הקב"ה שלחו לעשות את דברו בלי להכניס מכוחו או ממנו וזה מה שה' אומר למשה: "והייתי עם פיך", משה מוליך ומביא את דבר ה' בלי כוחות עצמיים שלו.

וזה עומק הפסוק: "הבוחר ובמשה עבדו ובישראל עמו", משה היה העבד, השליח ללכת לישראל עמו, בלי עניינים פרטיים שלו או ממנו!

הנה, לימוד זה צריך להיות מורה דרך בחיינו, ישנם אנשים אשר זכו לאיזה גדולה או מעלה או תפקיד מסויים, וברבות הימים מתחילים להאמין שהם ניהיו שותפים להקב"ה במעשה בראשית ובזכותם עומד עולם ומרוממים הם מכולם, אך זו טעות חמורה אשר הרס גדול טמון בה.

ונשתדל לחקוק בליבנו שכל מעלה וכל דרגה אשר זוכה בה האדם הוא שליח לעשות את שליחותן, ההורים הם שליחים לחנך את ילדיהם, המלמד בתלמוד תורה הוא שליח וכן כל יהודי ויהודי.

וכשנתעמק נמצא שכל המנהיגים אשר טעו והטעו את העולם - אלו אנשים אשר ברבות הימים האמינו בכוחם ובעצמם!

הנה ימים אלו הם זמן בעולם אשר כל אחד רוצה להביע את דעתו ולומר את שלו ולעמוד על שלו, וזהו ניסיון קשה של הדור הזה לדעת לעשות את שליחותך ביושר ובתמים ולא לעבור על בל תוסיף!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

לא לקבל החלטה בפזיזות - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

כל דבר שרוצה האדם לעשות - אסור לקחת החלטות בפזיזות, וצריך לחשוב ולהתעמק הרבה פעמים, ולא להתחיל דבר ואחרי זמן להתייאש ולהניחו!

וידוע, אייך נוסדה הישיבה הראשונה בעולם, היה רב גדול, ושמו היה רבי חיים מוולוז'ין והוא היה מגדולי תלמידי הגאון מווילנא, בא לפני רבו וביקש ממנו: רבי יש בדעתי להקים דבר חדש בעם ישראל, מסגרת אשר בחורי חמד יתאספו, יאכלו, ישנו, וילמדו תורה, ולא כל אחד ילמד לעצמו, דחה אותו הגאון, דחיה כלאחר יד.

שוב, אחרי זמן, חזר רבי חיים מוולוז'ין עם אותה בקשה, ושוב רבו דחה אותו, אחרי חמש - שש פעמים, שהגאון נהג כך, פתאום שינה הגאון את פניו כלפי תלמידיו, ובמאור פנים חיזקו ואימצו לעשות מעשה גדול זה, עמד רבי חיים מוולוז'ין לפני רבו ואמר לו: רבי מדוע דחית אותי כל כך הרבה פעמים ופתאום , אתה מאיר לי פנים ומחזק אותי לעשות מעשה זה.

ענה לו הגאון מוסר גדול לחיים: הרבה פעמים, אדם רוצה לעשות דבר, אך הרצון אינו חזק ואם עושים דבר עם רצון לא חזק, בסוף זונחים אותו והנזק של שבר בלתי מושלם, ודבר שהחלו אותו והזניחו אותו - חמור מאוד!

לכן חשבתי שיש לך רצון לפתוח ישיבה וזה דבר גדול וחשוב, אך יש בו נטל וקושי גדול ביותר, ולכן דחיתי אותך - לראות עד כמה הרצון שלך גדול, וכשראיתי שרצונך גדול מאוד, אז ברכת הרב נתונה לך.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

שמירת הגוף ושמירת הנפש - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

כמו שיש חולי הגוף, כך יש גם חולי הנפש וכמו שנזהרים לשמור על הבריאות ונזהרים שלא לאכול מאכלים המזיקים לגוף, כך גם בנפש, הנפש ניזונה מראייה ושמיעה, ישמור על בריאות נפשו במה שמאכיל את הנפש, לא להאכילה בראייה אסורה ובשמיעה שאינה הולמת ובדברי כחש וכזב, ישמור על בריאות נפשו, כפי ששומר על בריאות גופו!

כך הלב - הלב צריך לשמור אותו טהור ולהיזהר שלא להשחיתו "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי" הלב הוא נותן לאדם כח והוא לוקח את הסיכונים להיכנס לדברים ולמחוזות חדשים, לכן אומרים אמיץ לב, מדוע לא נאמר אמיץ שכל? אלא, השכל של האדם הוא סוחר ורק מסתכל כסוחר - את טובתו המידית ולא מוכן לקחת סיכונים, משום שזה כבר יש לי, מדוע אני אסכן את זה בדבר שאין לי? לכן, השכל אינו אמיץ אך הלב הוא אמיץ - הוא לוקח את האדם קדימה, למחוזות חדשים.

השכל הוא העיניים, הלב הוא הרגלים, וגדולת האדם שיודע לאחד בין עיניו לרגליו, לדעת את הגבול העדין והבריא לחבר את שתי כוחות אלו, ומי שזוכה למעלה זו, השלום שוכן בתוכו ואשרי מי שיש לו שלום בינו לבין עצמו.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

כאשר האדם בשלום עם הסובבים אותו יכול להוציא את המיטב מעצמו - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

על ידי השלום, יכול האדם להגיע להישגים והצלחות נפלאות, בגשמיות וברוחניות, וכאשר השלום נעדר, אנו עסוקים כל העת במחלוקות ובמלחמות, אשר מסיטות אותנו מתפקידנו ומטרתנו, נמצא, שכל המחלוקות הם מעצת ורצון היצר הרע, בכדי שהאדם לא ימלא את ראשו בעיקר, אלא יתעסק במחלוקת וספיחיה שהם טפלים.

לכן, אין גבול ושיעור למעלת השלום, כי כאשר אדם נמצא בשלום עם הסובבים אותו, יש לו את הזמן והיכולות להתמקד בעיקר ולעשות את תפקידו!

ומובא בספרים הקדושים: שכל אדם צריך לעמול כדי לקנות לעצמו את מעלת ומידת השלום, שהיא מעלה גדולה עד למאוד, שאדם אוכל את פירותיה בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. וכבר אמר דוד המלך (תהלים כח, יד) "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", דהיינו - שהברכה שהקב"ה מברך את עם ישראל, שיהיה שלום מוטל ביניהם!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

תענית משפט - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

יקפיד האדם על יסוד גדול: לעשות תענית משפט פעם בזמן, ונבאר מהי תענית משפט: מידה רעה יש באדם, שכל רגע שופט ודן בדעתו את בני ביתו, את הנלווים אליו, את חבריו, ומאשים בפני עצמו את כולם, לכן, לרפואת נפשו - יקפיד יום בשבוע לא לשפוט אנשים, משום שכאשר שופט מחייב את כולם, מכביד הוא על ליבן, ולב כבד - קשה לנשוא אותו לרחוק והוא כעגלה אשר מלאה במשא כבד, קשה לה גם לנסוע למרחקים וגם לילך מהר, כאשר מקילים מעל העגלה, קלה היא לשאת את בעליה בצורה טובה יותר!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

לא להשאיר דברים לא גמורים - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

צריך לדעת יסוד גדול: כשיש בחיי האדם דברים אשר אינם מושלמים, חורבן גדול נגרם בחיי האדם, וכך אמרו חז"ל: "כל המתחיל דבר מצווה ואינו מסיימה, מביא מיתה לעולם", וכל דאגה או הרגשה של חוסר רגיעה שיש בנפש אדם ואינו מבין מדוע באה? מדברים מרובים פתוחים - אשר לא סיימם ושנמצאים בדעתו.

וזה נמשל: לאדם שמקבל תשלומים, חכם - כל תשלום שבא לפניו, מיד משלמו, כך מסיים כל דבר, אך מי שלא חכם - צובר אחד ועוד אחד וכן הלאה, עד שמדאגה ומצער חייו קורסים לו, ולכן, יקח האדם יסוד בחייו: כל דבר שלוקח על עצמו - ישתדל בשלמות ובכח גדול לסיימו ולהביאו למקום הטוב ביותר.

אנו בדור, שיש בו בלבול הדעת גדול, אחד משיטות היצר, לערבב את הכל, אין דעות מגובשות, כל דעה שהיום חושבים כך, מחר משנים אותה וזהו מה שמוודים "את אשר אסרת התרתי, ואת אשר התרת אסרתי", ולא רק שזה מוריד את ערך האדם בפני חבריו שמשנה את דעתו, אלא, גם האדם בפני עצמו, מאבד את חוסן כוחו, ומפסיק להאמין בעצמו בתוך תוכו.

וכאשר האדם מאבד את האמון בעצמו, אינו יכול לעשות מאומה, וכל אשר עושה אינו מושלם, לכן, ישתדל האדם להכיר את עצמו, ולהשתדל לסדר את ראשו, ולארגן את נפשו כמו שמסדרים בית ושמים מקרר במקום, שולחן במקום, מיטה במקום - כך צריך האדם לארגן ולסדר את ראשו לדעת את גבולות עצמו בכל עניין ודעותיו ומחשבותיו!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת שבוע - פרשת תולדות!

בס"ד

"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה'" (בראשית כה, כב)

"ותלך לדרוש - לבית מדרשו של שם, לדרוש את ה' - שיגיד לה מה תהא בסופה" (רש"י)

מלבד הפירוש הפשוט של הפסוק, חשבנו להסביר באופן נוסף, שהוא כפתור ופרח:

רש"י מפרש את "ויתרוצצו הבנים בקרבה", שכאשר עברה ליד מקום של עבודה זרה, היה עשיו מפרכס לצאת, וכאשר עברה ליד בית מדרש, היה יעקב מפרכס לצאת, וכאשר הבחינה רבקה בכך, אמרה: חס וחלילה הילד שאני נושאת בקרבי אינו טוב, שהרי הוא רוצה לצאת לבתי עבודה זרה, כיצד אוכל לתקן זאת ולהחזירו למוטב עוד בטרם ייצא לאוויר העולם?

והנה, בגמרא (שבת כג:) אמרו: 'אמר רבא: רבנן הוי ליה בנין רבנן', כלומר: מי שרוצה שיהיו לו בנים תלמידי חכמים - שירחם על תלמידי חכמים, כי על ידי שעוזרים לתלמידי חכמים זוכים לבנים תלמידי חכמים, ואם כך, אמרה רבקה לעצמה, זו העצה לתקן את בני ולכוונו לדרך התורה, ולכן "ותלך לדרוש את ה'", כלומר: הלכה לישיבתו של שם לעזור ולסייע, לחכמים, כדי שזכות זאת תועיל לחינוכו של בנה...

ועוד למדנו מכאן, שבכל מקרה שבו יהודי נתקל בבעיה ואינו יודע כיצד לנהוג, ינהג כרבקה שהלכה לדרוש את ה' - ילך לרב לקבל ממנו ברכה ועצה - ויועיל לו בעזרת ה'!

(תורת יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!

מעלתה וחשיבותה של כל מצווה ומצווה - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לאחי ורעי היקרים ה' עליהם יחיו.

הנה בכל שנה כאשר מגיעים לפרשת תולדות עולה בליבנו קושיה גדולה.
אומרים חז"ל, מי שעוסק במצוה זכות המצוה עומדת ומגנה עליו (סוטה כ"א). והנה עשיו, אביו שלח אותו להביא ציד ואמרו חז"ל: פסח היה ועשיו הלך להביא קרבן פסח ליצחק וכיבוד אב גדול היה פה ואיך זה שהוא עוסק במצוה ונזק כל כך גדול יגרם לו, לאבד את הברכות החשובות ביותר שניתנו אי פעם בעולם, מדוע המצוה של כיבוד אב לא עמדה והגנה על עשיו שלא יאבד את הברכות?.

ואפשר לבאר ולאמר יסוד גדול: הנה הקב"ה נתן לנו עשרת הדיברות, חמישה דיברות בכל לוח ואמרו חז"ל שיש קשר הדוק בין כל דיברה לזאת שכנגדה, דיברה ראשונה "אנוכי ה' אלוקיך", כנגדה "לא תרצח", דיברה "כבד את אביך ואת אמך" כנגדה "לא תחמוד".

והנה עשיו הלך לקיים מצות כיבוד אב אך המצוה שכנגד, לא תחמוד, הייתה פרוצה אצלו וכל חייו היו חיי חמדה ולכן כל מצות כיבוד אב של עשיו הייתה פגומה מהיסוד על ידי החמדה אשר הייתה טבועה בו חזק מאוד.

ולכן כאשר רבקה שלחה את בנה יעקב לקחת את הברכות, נתנה לבנה את הבגדים אשר חמד, לעורר את מידת החמדה שיש בעשיו וכך שמצוות כיבוד הורים לא תעמוד עמו.

וזה יסוד גדול בחיינו, ישנם אנשים אשר מקפידים במצוה מסויימת אך מזלזלים במצוה אחרת וצריך לדעת שכל מצוה יש לה מצוה אחרת אשר קשורה ושזורה בראשונה וכל המצוות הם שזורות אחת בחברתה ומצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ושכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה וככל שאדם פותח את ליבו ואת נפשו לשמור ולקיים מתעורר בו כוחות עצומים ללכת מחיל אל חיל.

ובפרט בימים אלו אשר האמת נהיית נעדרת ואין לנו על מי להשען ורואים הסתר פנים גדול ועת צרה היא ליעקב, אך מתוך הצרה, ממנה יוושע ישועת עולמים.

נחזק עצמנו בכל כח שהקול קול יעקב אין הידיים ידי עשיו.
יברכנו הקב"ה בכל מעשה ידינו ויושפע עלינו שפע ממקור הברכות ונזכה לאורה וישועה מרובה במהרה בימינו.

קריאת שמע על המיטה - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

בליבנו עולה קושיה חזקה ביותר על הגמרא במסכת ברכות דך ה', וכך לשון הגמרא: אבא בנימין אומר: על שני דברים הייתי מצטער כל ימי, על תפילתי שתהיה סמוכהלמיטתי, ועל מיטתי שתהיה נתונה בין צפון לדרום.

והנה דברים אלו לא מובנים בכלל, מדוע צריך להתפלל ולהצטער על שני דברים אלו, זה דבר שביכולתו לעשות, תפילתי סמוך למיטתי - הפרוש הוא: לקרוא קריאת שמע ותפילה לפני השינה, זה דבר פשוט שביד האדם לפני השינה לקרוא קריאת שמע ולהתפלל, לא צריך על זה כל כך תפילות כל חייו?

אלא אפשר לבאר ולומר: הנה ישנם שני זמנים ביומו של האדם, זמן אחד כשהאדם עומד להתפלל כפי שהתורה מבקשת מאיתנו להתפלל, באימה וחרדה, בהכנעת הלב, כעבד לפני המלך, זה זמן אחד, ויש זמן שני כאשר האדם עומד בזמן השינה שצריך לישון, שם הרבה מן העולם מתנהגים בצורה הפוכה מזמן התפילה, בקלות ראש או ח"ו בירידה הרבה יותר גדולה מזה.

וזו הייתה תפילתו של אבא בנימין שכל ימיו התפלל שזמן השינה שנכנס למיטתו יהיה כזמן שעומד לתפילה, באימה וחרדה, ביראה ובכבוד לבוראו ולא בגסות וקלות ראש.

וידוע דברי רבנו האר"י הקדוש, שבזמן אחד כשקם ממיטתו מהשינה אמר לתלמידיו: שהשיג בשינה הזאת סודות תורה שאם היה לומד מאה שנים ברציפות לא היה משיג את ההשגות האלו.

ולכן ישתדל האדם להתפלל על עצמו ולקיים את דברי אבא בנימין שזמן השינה תהיה בצניעות, בקדושה, ברוממות גדולה כשעת התפילה.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

נפש רגוע - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

הנה, חשבנו לחזק בנפש יסוד גדול: לפני כמה שנים תלמוד תורה חשוב הביאו בסוף השנה, את כל תלמידי כיתה ח' אשר סיימו את הלימודים ועולים ללמוד בישיבה קטנה, לקבל ברכה להמשך החיים החדשים, והנה, מנהל התלמוד תורה ביקש מאחד הילדים לעמוד ולומר פילפול בדברי הגמרא, הילד הצדיק עמד, והנה, לא יכול היה לומר מאומה, הוא עומד ומתבייש דקה ועוד דקה, וכל דקה הרגשנו כזמן ארוך, שאי אפשר להשוותו לשום זמן, ואחרי כמה רגעים, עמד המנהל והיה מפציר בנער "אתה חייב להירגע!"

חשבנו בדעתנו באותו רגע, ברגע שאומרים לאדם ובוודאי לנער אתה "חייב", לעולם אי אפשר להמשיך להירגע, חובה ורגיעה הם שני דברים הפוכים, חוב זה חוב עם על המשתמע, רגיעה זה ענין אחר עם על המשתמע.

וכך אנו מוצאים אדם, אשר רוצה לישון, אם יחכה בכח לישון וימתין להירדם, לעולם לא יעלה בידו להירדם, אלא צריך לשכוח מן המחשבה הזאת אשר האדם דורש מעצמו להירדם, ואז, יעלה בידו להירדם.

כמו כן לחייב אדם לזכור דבר, זה דבר והיפוכו, אנו רואים אדם, אשר רוצה להיזכר בדבר, אפילו שם של אדם או דבר פשוט ביותר עומד וחושב בכל כח ומנסה להיזכר, זה שם אשר עומד בלשונו ובפיו אך אינו זוכר, הוא מרגיש שהנה זה אצלו, אך אינו זוכר את השם מדוע? משום שמותח ומחייב את עצמו, מיצר את כל הדרכים, ונהיה כפי בקבוק צר, ולא עולים לו הזכרונות והמחשבות, אך כאשר משתחרר מן המחשבות האלו ואינו דוחק עוד לזכור את השם ההוא או את הדברים אשר רצה לומר, פתאום הכל עולה לו בנקל, והנה, זוכר הוא הכל!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

רופא כל בשר - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

אמרנו כמה פעמים, שכל ההמצאות החדשות שיצאו לעולם כגון: הרנטגן וכו', באו מכח הסט"א, ומצד הטומאה ומלאך המוות, אף שיש סוברים וחושבים, שע"י ההמצאות הללו, מגלים את המחלות ויכולים להציל חיים.

הקב"ה ברא את האדם בחכמה, ואם רצה שיוכלו לראות מבחוץ את הנעשה בתוך גוף האדם, אם יש לו מחלות ח"ו וכדומה, היה בורא אותו באופן שיכולו להביט מבחוץ כלפי פנים, ומכיוון שהשם יתברך לא עשה את האדם בצורה כזו, מוכח שלא רצה בכך והסתיר בכוונה את פנימיות גוף האדם, כאשר ח"ו האדם אינו חש בטוב, ישפוך שיחו לפני "רופא כל בשר ומפליא לעשות" ובכח האמונה זו, כבר זכו הרבה לישועות, ואף ייסורים גדולים חלפו כלא היו, וכדברי חז"ל: החש בראשו יעסוק בתורה, היום הולכים עם ההמצאות של מלאך המוות, וכשמרגישים כאב או חולי, רצים קודם לעשות רנטגן ופי זה קובעים איזה מחלה יש לו.

אנשים לא מבינים, שבעצם הליכה זו וגילוי המחלה, גורמים להרעת מצב החולה, כי אם יודעים את חומרת המחלה, כבר זקוקים לנס גלוי ורחמים מרובים ואז קשה לפעול, אך, אילו המחלה הייתה מוסתרת ולא יודעים את חומרתה, היה קל יותר להיוושע, וכשנתבונן בברכת "אשר יצר", שהיא ברכה, מהמופלאות שבברכות, נמצא: "אשר יצר את האדם בחוכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים.

נקשה: מדוע הקב"ה לא ברא את האדם, בצורה שיראו, דרך מקומות מסוימים, גם את בעיות גופו הפנימי? מדוע הכל חתום וסתום? אלא, הקב"ה השאיר את זה לכח האמונה והתפילה שהוא "רופא כל בשר ומפליא לעשות", ופגם זה, הריצה וההישענות על הרופאים, הוא מפגמי הדור, וידוע, שצדיקי העולם, שנאו את הרופאים, התכלית השנאה, וטענתם הייתה שהם גורמים לקיצור ימים.

ידוע המעשה, על אחד מקדושי עם ישראל: האדמו"ר מזידיטשוב זצוק"ל בעל הספר "עטרת צבי", שבשעה שפרצה באירופה מגיפה גדולה, שהפילה חללים רבים ואנשי העיר מונקאטץ', שיגרו אליו, מכתב לבקש שיפעל להציל את נפשם, השיב להם: שכל הצרות באות, בעוון הרופאים שבעיר והוסיף ואמר שהוא ערב שבל העיר מונקאטץ' לא יראה ח"ו שום נזק גדול וקטן לשום בר ישראל, אך כל זה בתנאי שברגע שיקבלו את המכתב - יגרשו את הרופא מן העיר.

וכשנסכם הדברים, דברים אלו נאמרו על צדיקים גדולי עולם, אך דברים אלו, צריכים להיות מגדל אור מול עיניניו, וודאי שבדור יתום זה חייב אדם להיוועץ ברופא "ונשמרתם לנפשותיכם" ורפו ירפא" מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא, אך לא לשים את כל מהווי נפשו על דברי הרופא, ולא להיות נחפז בכל עניין קטן לרופא, להישען על אמונתינו ותורתינו הקדושה, כי הוא הנותן לנו כח לעשות חיל!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע: פרשת חיי שרה!

בס"ד

"ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכתה" (בראשית כג ,ב)

כתוב: "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה", לבכותה כתוב בתורה בכ' קטנה, ובעל הטורים כתב: שלא בכה הרבה.

והנה קשה, מדוע אברהם אבינו לא בוכה על אשתו הצדקת, שרה אמנו, בכי גדול, אמרו חז"ל: מעלת ושבח הבוכה על תלמידי חכמים בשעת פטירתם, ומדוע אברהם לא מקיים מצווה זו על שרה אמנו אשר שמה היה גם יסכה - שסוכה ברוח הקודש וכל הדברים הגדולים והחשובים אשר נאמרו על שרה.

אלא אפשר לבאר ולומר, הנה שרה אמנו, כל חייה בעולם הזה היו חיים קדושים, חיים של התעלות הנפש, חיים של דבקות בהקב"ה, שרה מגיירת את הנשים, מול עיניה היה רק הקב"ה להגדיל את שמו בעולם, חייה בעולם הזה - היו מעיין עולם הבא, ולכן, כשנפטרה מהעולם והלכה מהעולם הזה, לעולם הבא, צערה לא היה צער גדול, כי עולם הבא היה לה גם בעולם הזה, חייה היו מעין עולם הבא, ולכן, אברהם בכה בכי את הבכי המחויב בתורה, אך בכי על נפשה ועל צערה לא היה צריך לבכות, לכן כ' קטנה, בכי קטן.

וידע האדם יסוד גדול: כמה שמתרחק מן התאווה, כך נפשו נשארת נפש נקייה וצרופה, ושינויים, אף הקשים ביותר - אינם משפעים עליו, אך אדם שחייו, חיים גשמיים, חיים של תאוות, חיים של רצונות, קשה עליו כל דבקות בהקב"ה, שבתות שהם ימים קדושים, מעין עולם הבא, לו הם מרים, והמצוות הם כעול עליו.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

שיכרות הדעת - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

הנה מובא במדרש: כאשר יצא נח מהתיבה הלך וזרע גפנים.

השטן כשראה את הגפנים שנזרעו, לקח כבש, שחטו, ומן הדם השקה את הגפנים, לאחר מכן לקח אריה, שחטו, ומן הדם שוב השקה את אותו גפן, ולאחר מכן לקח השטן חזיר, שחטו, ואף ממנו השקה את הגפנים, וצריך להקשות ולשאול, מדוע בחר השטן דווקא בשלושה חיות אלו, מדוע לא חיות אחרות?!

אלא אפשר לבאר ולומר: שהשטן טבע באותו הזמן בגפן תהליך קשה מאוד לכל אותם המשתכרים מן היין, בתחילה נראים ככבש - שקטים, נוחים, טובים, אך לאחר מכן אריה - מאבדים את דעתם ואת הערכים ומשתוללים בצורה לא ראויה ולא נאותה, והמשיך השטן וטבע באותם משתכרים, שאחרי שבתחילה נוהגים ככבש ולאחר מכן כאריה, עוברים לשלב אחר שהתנהגותם נהיית כהתנהגות החזיר, אשר עקב התנהגותו החמורה והקשה נהיה החיה הטמאה ביותר בתורתנו הקדושה.

וצריכים להבין ולדעת, שכמו שיש שיכרות מיין כך יש שיכרות מגאווה ומעושר אשר האדם לא יודע אייך לנהוג בו כשורה, ומכל מידה רעה אשר האדם נהיה משועבד לה משתלטת היא עליו ומעבירה אותו על דעת קונו ובסופה מעבירה אותו מן העולם, צריכים אנו לעבוד על נפשנו ולחזק את ערכינו ומידותינו ולחזק את יסודות התנהגותנו על פי ערכי תורתנו הקדושה.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

ובערת הרע מקרבך - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

ישנה גמרא במסכת חגיגה, אשר הרבה שנים הייתה קשה לנו, אך החונן לאדם דעת, זיכנו בתקופה האחרונה להבינה.

הגמרא מספרת: ארבע נכנסו לפרדס: רבי עקיבא, אלישע בן אבויה המכונה אחר, בן עזאי, ובן זומא, רבי עקיבא - נכנס ויצא בשלמות ואמונה בהקב"ה, אלישע בן אבויה - כפר בהקב"ה, בן עזאי ובן זומא - אחד נפטר מן העולם, ואחד איבד את דעתו.

וקושייתינו: הפרדס, פירושו: "לפני ולפנים" לפני הקב"ה, אייך יעלה על הדעת, שאלישע בן אבויה, זוכה להיכנס לקודש הקודשים בשמים, מקום משכנו של הקב"ה, ולכפור בהקב"ה? להיפך, היה צריך להיות שיתחזק יותר, שיעלה יותר במעלות היראה - יראת הרוממות - וההיפך קורה, שכופר ונהיה מהכופרים הגדולים בעם ישראל?

וכך גם הקושיה על כהן גדול, ששירת 80 שנה בבית המקדש ונכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים לפני ולפנים, ובאחרית ימיו - כפר וחירף וגידף צבאות ה' - הייתכן?!!!

אלא, יש נשמות פגומות, אשר בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, כדתן ואבירם, קורח ועדתו וכל עוכרי ישראל, שהיו עוד מהיותינו עם, וכל התקרבותם להקב"ה ולתורה, היא מכוחות הסיטרא אחרא, והקדושה שהם יונקים בשעה שנמצאים ליד הקדושה - הכח הזה הולך כולו לס"א וזה מה שאומר הנביא: "לכו נירו לכם ניר".

ופירשו המפרשים: אדם שזורע בשדה, צריך לנקות טוב מאוד את הקוצים והדרדרים, משום שאם יזרע ועדיין יש קוצים ודרדרים, כל מה שישקה את האדמה ויזבלה, הכל הולך לקוצים ולדרדרים - וזה מה שקרה עם אלישע בן אבויה ויוחנן כהן גדול - לקחו את הקדושה והשתמשו בה להחריב את עם ישראל, כמו שאלישע בן אבויה היה עושה: אחרי שכפר בהקב"ה, היה הולך לבתי כנסיות ולבתי מדרשות והיה משדל את התלמידים: בשביל מה לכם ללמוד תורה? מה יצא לכם מזה? לכו לעבוד! אך עם ישראל קדושים, "וביערת הרע מן הכרם", וכך, היה עם קורח ועדתו, אשר עמדו על משה רבינו, בדברי מדון וריב והיה טוען על משה: ראו אייך משה רבינו השמין, ראו את בגדיו המפוארים אשר לובש, מהיכן זה? מצדקות עם ישראל אשר תרמו למשכן ומשה לקחם, וכן קורח המשיך וטען על משה: "ויקנאו למשה במחנה" ואמרו חז"ל: "חשדוהו באשת איש" - על נביאם של עם ישראל? רבנם של ישראל? אייך היה אפשר לטעון ולומר דבר פשע חמור ונבזה כזה?!

אך הרשע, כאשר רוצה להצדיק את עצמו, יעשה כל מה שבאפשרותו, ובשביל טובת הנאתו הקטנה, יכול להחריב עולמות שלמים בעם ישראל.

צריך האדם, לשמור את עצמו לא להידרדר לעשות את התורה קרדום לחפור בה, "תורת ה' תמימה" - הייתה תמימה, תישאר תמימה! הקוצים יכלו את הכרם ונצח ישראל לא יכזב!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!