בס"ד
"וישב יעקב" (בראשית לז, א)
"וישב - ביקש לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב"ה: לא דיין לצדיקים שמתוקן להם לעולם הבא - אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה" (רש"י)
מהי משמעות המילה 'קפץ'? לכאורה מתאים יותר היה לומר 'התרגשה עליו צרת יוסף' או 'אירעה לו צרת יוסף', מהי הלשון 'קפץ'?
ונראה לבאר זאת בדרך זו: בברית בין הבתרים אמר הקב"ה לאברהם אבינו על גלות מצרים (בראשית טו, יג): "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", ויכולה הייתה גזירת הגלות להתחיל בסוף זמן יעקב אבינו, אך שני דברים גרמו לה להקדים את זמנה: האחד - שיעקב עזב את הוריו לעשרים ושתים שנים בביתו של לבן ולא חזר ישר לביתם, והשניה - שיעקב גרם קנאה בין יוסף לשאר האחים, שני דברים אלו קירבו את גלות מצרים, זו משמעותה של המילה 'קפץ', שכן באמת היה צריכה הגלות לבוא בעוד זמן רב, אלא בגלל דברים אלו קפצה הגלות והקדימה את בואה.
כל הדברים הלא טובים שמתרגשים על האדם, הם בבחינת 'יסורים רעים ונאמנים' אמנם הם קשים, אבל ברגע שהגיע זמנם ללכת - הם הולכים, ואף כאן, בעניין הגלות, היה לה את זמנה שנקבע לה, כל דבר מחושב, וברגע שהגיע זמנה להסתיים, נגאלו, כמו שדרשו חכמינו ז"ל: שקושי השעבוד קירב את הגאולה.
(תורת יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
שבת שלום ומבורך!
"וישב יעקב" (בראשית לז, א)
"וישב - ביקש לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב"ה: לא דיין לצדיקים שמתוקן להם לעולם הבא - אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה" (רש"י)
מהי משמעות המילה 'קפץ'? לכאורה מתאים יותר היה לומר 'התרגשה עליו צרת יוסף' או 'אירעה לו צרת יוסף', מהי הלשון 'קפץ'?
ונראה לבאר זאת בדרך זו: בברית בין הבתרים אמר הקב"ה לאברהם אבינו על גלות מצרים (בראשית טו, יג): "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", ויכולה הייתה גזירת הגלות להתחיל בסוף זמן יעקב אבינו, אך שני דברים גרמו לה להקדים את זמנה: האחד - שיעקב עזב את הוריו לעשרים ושתים שנים בביתו של לבן ולא חזר ישר לביתם, והשניה - שיעקב גרם קנאה בין יוסף לשאר האחים, שני דברים אלו קירבו את גלות מצרים, זו משמעותה של המילה 'קפץ', שכן באמת היה צריכה הגלות לבוא בעוד זמן רב, אלא בגלל דברים אלו קפצה הגלות והקדימה את בואה.
כל הדברים הלא טובים שמתרגשים על האדם, הם בבחינת 'יסורים רעים ונאמנים' אמנם הם קשים, אבל ברגע שהגיע זמנם ללכת - הם הולכים, ואף כאן, בעניין הגלות, היה לה את זמנה שנקבע לה, כל דבר מחושב, וברגע שהגיע זמנה להסתיים, נגאלו, כמו שדרשו חכמינו ז"ל: שקושי השעבוד קירב את הגאולה.
(תורת יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
שבת שלום ומבורך!
No comments:
Post a Comment