הלשון זה רע - והלשון זה טוב!

בס"ד כשר יוסף אמר לאחיו (בראשית מה, יב)" "והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי במדבר אליכם", ודרשו חז"ל (מגילה טז, ב): שאמר להם יוסף שפיו וליבו שווין, וכשם שאין בליבו על אחיו בנימין שהרי לא היה במכירה - כך אין בליבו עליהם שנאה וטינה, ויש להבין, הלא יוסף היה צריך לומר לאחיו, 'ואזניכם' שומעות כי פי המדבר אליכם, ומדוע אמר 'ועיניכם' הרואות, וכי בעיניהם ראו את דבריו, אלא, כאשר אדם נוצר את לשונו ומשמרה כראוי, יש כח בלשונו ובדבריו שיהיו נשמעים ומתקבלים על לב האדם, וכאשר יוסף רצה לשכנע את אחיו על טהרת ליבו כלפיהם, דיבר עמהם בלשון הקודש, ודבריו שיצאו מליבו הטהור ונאמרו ע"י לשונו הנקייה, עשו רושם על אחיו ופעלו עליהם, כאילו ראו את דבריו בחוש ממש, וזוהי כוונת יוסף, ועיניכם רואות בחוש ממש את דברי היוצאים מפי המדבר אליכם. מובא במדרש (ויקרא רבה לג, א): אמר רבן גמליאל לטבי עבדו, צא וקנה לי מן השוק מקח טוב - יצא וקנה לו לשון, אח"כ אמר לו: צא שנית וקנה לי מקח רע - יצא וקנה לו לשון, אמר לו רבן גמליאל: מהו הדבר בזה, שכשאני אומר לך צא וקנה דבר טוב הנך קונה לשון, וכשאני אומר לך צא וקנה דבר רע הנך חוזר וקונה לשון, אמר לו טבי: מן הלשון יש טובה ומן הלשון יש רעה - כשהאדם משתמש בלשונו בדרך טובה - אזי אין טובה ממנה, אך כשהאדם משתמש בלשונו לרעה - אין רעה ממנה. וכן רבי עשה סעודה לתלמידיו, הביא לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים, התחילו בוררין ברכים ומניחים הקשים, אמר להם: דעו מה אתם עושים, כשם שאתם בוררין את הרכים ומניחים את הקשים - כך יהיה לשונכם רך אלו לאלו. רבינו הקדוש רצה ללמד את תלמידיו דרך חיים תוכחות מוסר, כמו אברהם אבינו, על ידי הלשונות שהאכילם, ובחר דווקא ללמדם על עניין הלשון, משום שהאדם יכול לקנות את כל עולמו ע"י לשונו ובמאמר פיו, וכן אמרו חז"ל במדרש (שוחר טוב נ"א): לשונו של אדם מביאתו לחיי העולם הבא, ומי גרם לדוד שבא לחיי העולם הבא - פיו, שאמר: חטאתי, שנאמר (שמואל ב יב-יג): "ויאמר דוד אל נתן חטאתי", וזה גרמה לו שבא לחיי העולם הבא. בשורות טובות!