בס"ד
לאחי ורעי ה' עליהם יחיו.
הנה מתקרבים אנו ליום הרת עולם, יום אשר כל באי עולם עוברים לפני אדון העולמים למשפט. וכשמכינים עצמנו בלימוד הלכות תקיעות שופר ולומדים על הסיבה מדוע בראש השנה צריכים לתקוע מאה תקיעות בשופר, הדבר נראה תמוה ביותר, משום שחז"ל לומדים את המאה תקיעות מהמאה יבבות אשר אמו של סיסרא, כאשר דאגה לו שלא חזר מהמלחמה, יבבה. לכן תוקעים מאה תקיעות.
וצריך להקשות, הדבר המקודש ביותר ביום ראש השנה, זמן תקיעות שופר שחז"ל אומרים שבאותו זמן שתוקעים בשופר הקב"ה מערבב ומבלבל את השטן ואז גוזר גזרות טובות על עם ישראל, את הלימוד על הדבר המקודש הזה צריכים ללמוד מאשה גויה, טמאה, אמו של שופך דמים?, אי אפשר ללמוד את זה ממקום אחר בתורה הקדושה?.
אלא בכדי להבין את עומק הדברים נביא את המעשה המסופר בסיסרא, סיסרא היה שר צבא של כנען, אחד האנשים החזקים אשר היו בהסטוריה, איש מלחמה מלומד ומנוסה בכל תכסיסי המלחמה אשר הגיע לדרגה לשלוט על כדור הארץ בכח הזרוע ובעורמת המלחמה. והנה יצא למלחמה נגד עם ישראל והקב"ה בניסים רבים עמד עם עם ישראל וכל הצבא המתוחכם והחזק למוד המערכות של סיסרא קרס וסיסרא נמלט ברגלו לביתה של יעל. וחז"ל מספרים שסיסרא כפה את יעל בכח ואנס אותה, יעל השקתה אותו בחלב, כשנרדם ערפה את ראשו, ועליה נאמר מנשים באוהל תבורך יעל.
בזמן שבושש להגיע מהמלחמה, אמו עמדה בחלון והרגישה בליבה שמשהו רע קורה ובתוך הדאגות והמחשבות על בנה, הגאוה הגדולה של כל עמה ובעיקר שלה, היא יבבה מאה יבבות מדאגה ומצער ומכאב, כל המשרתות בביתה וכל נערותיה היו מנסות להרגיעה ולאמר לה: ודאי שבנך ניצח במלחמה וכעת הוא עסוק לבזוז את השלל ובמסיבת הנצחון. אך ליבה היה בכאב גדול ובדאגה גדולה.
והרמ"ע מפאנו מחדד ואומר יסוד גדול, שבתוך סיסרא הייתה נמצאת נשמת רבי עקיבא ולא רק אמו של סיסרא יבבה ודאגה אלא אף השכינה יבבה ודאגה באותם רגעים, האם סיסרא ימות ונשמת רבי עקיבא שטמונה בו לא תרד לעולם או שיהיה נס ותצא לעולם, אך היבבות של השכינה עמדו ויעל התעברה ומשם יצאה רבי עקיבא בן יוסף.
והנה אותם יבבות שמשם לומדים על תקיעת שופר מסמנות דבר גדול, המלחמה בין הרע לבין הטוב, אמו של סיסרא הרע מיבבת ורוצה את הגשמיות שלה והשכינה הקדושה מיבבת ורוצה להוציא יקר מזולל. ומשם לומדים את הדין של תקיעות שופר, שהכח של השופר לבדל את הטוב מהרע. ולכן זה מה שקורה בשעת תקיעות שופר, רחמים שהנשמות הקדושות והטוב הטמון באדם לא ילכו לאבדון והטוב האמיתי יצא לאורה לרווחה ולתקן עולם במלכות שד-י.
בכל אחד ואחד מאיתנו יש כוחות וסגולות עצומות וצריכים לדעת להוציא את הטוב מהרע וחס ושלום שהטוב לא יאבד ומי יודע מה העולם מאבד בדברים של טעויות וחוסר הבנה שאדם מתנהג.
נשפוך ליבנו לאבינו שבשבמים שיתן לנו כח לעובדו באמת, לתקן עולם במלכות שד-י. ושנזכה לאורה לברכה ולישועה
לאחי ורעי ה' עליהם יחיו.
הנה מתקרבים אנו ליום הרת עולם, יום אשר כל באי עולם עוברים לפני אדון העולמים למשפט. וכשמכינים עצמנו בלימוד הלכות תקיעות שופר ולומדים על הסיבה מדוע בראש השנה צריכים לתקוע מאה תקיעות בשופר, הדבר נראה תמוה ביותר, משום שחז"ל לומדים את המאה תקיעות מהמאה יבבות אשר אמו של סיסרא, כאשר דאגה לו שלא חזר מהמלחמה, יבבה. לכן תוקעים מאה תקיעות.
וצריך להקשות, הדבר המקודש ביותר ביום ראש השנה, זמן תקיעות שופר שחז"ל אומרים שבאותו זמן שתוקעים בשופר הקב"ה מערבב ומבלבל את השטן ואז גוזר גזרות טובות על עם ישראל, את הלימוד על הדבר המקודש הזה צריכים ללמוד מאשה גויה, טמאה, אמו של שופך דמים?, אי אפשר ללמוד את זה ממקום אחר בתורה הקדושה?.
אלא בכדי להבין את עומק הדברים נביא את המעשה המסופר בסיסרא, סיסרא היה שר צבא של כנען, אחד האנשים החזקים אשר היו בהסטוריה, איש מלחמה מלומד ומנוסה בכל תכסיסי המלחמה אשר הגיע לדרגה לשלוט על כדור הארץ בכח הזרוע ובעורמת המלחמה. והנה יצא למלחמה נגד עם ישראל והקב"ה בניסים רבים עמד עם עם ישראל וכל הצבא המתוחכם והחזק למוד המערכות של סיסרא קרס וסיסרא נמלט ברגלו לביתה של יעל. וחז"ל מספרים שסיסרא כפה את יעל בכח ואנס אותה, יעל השקתה אותו בחלב, כשנרדם ערפה את ראשו, ועליה נאמר מנשים באוהל תבורך יעל.
בזמן שבושש להגיע מהמלחמה, אמו עמדה בחלון והרגישה בליבה שמשהו רע קורה ובתוך הדאגות והמחשבות על בנה, הגאוה הגדולה של כל עמה ובעיקר שלה, היא יבבה מאה יבבות מדאגה ומצער ומכאב, כל המשרתות בביתה וכל נערותיה היו מנסות להרגיעה ולאמר לה: ודאי שבנך ניצח במלחמה וכעת הוא עסוק לבזוז את השלל ובמסיבת הנצחון. אך ליבה היה בכאב גדול ובדאגה גדולה.
והרמ"ע מפאנו מחדד ואומר יסוד גדול, שבתוך סיסרא הייתה נמצאת נשמת רבי עקיבא ולא רק אמו של סיסרא יבבה ודאגה אלא אף השכינה יבבה ודאגה באותם רגעים, האם סיסרא ימות ונשמת רבי עקיבא שטמונה בו לא תרד לעולם או שיהיה נס ותצא לעולם, אך היבבות של השכינה עמדו ויעל התעברה ומשם יצאה רבי עקיבא בן יוסף.
והנה אותם יבבות שמשם לומדים על תקיעת שופר מסמנות דבר גדול, המלחמה בין הרע לבין הטוב, אמו של סיסרא הרע מיבבת ורוצה את הגשמיות שלה והשכינה הקדושה מיבבת ורוצה להוציא יקר מזולל. ומשם לומדים את הדין של תקיעות שופר, שהכח של השופר לבדל את הטוב מהרע. ולכן זה מה שקורה בשעת תקיעות שופר, רחמים שהנשמות הקדושות והטוב הטמון באדם לא ילכו לאבדון והטוב האמיתי יצא לאורה לרווחה ולתקן עולם במלכות שד-י.
בכל אחד ואחד מאיתנו יש כוחות וסגולות עצומות וצריכים לדעת להוציא את הטוב מהרע וחס ושלום שהטוב לא יאבד ומי יודע מה העולם מאבד בדברים של טעויות וחוסר הבנה שאדם מתנהג.
נשפוך ליבנו לאבינו שבשבמים שיתן לנו כח לעובדו באמת, לתקן עולם במלכות שד-י. ושנזכה לאורה לברכה ולישועה
No comments:
Post a Comment