בס"ד
התורה הקדושה מורה לנו, שכאשר תצא למלחמה על היצר, שהוא אויביך, התוצאה היא "ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו".
ורק כך, על ידי שתיזום ותצא למלחמה, ניתן לנצח את היצר, אך אם האדם שוקט על שמריו, ולא יוצא במלחמה שהוא עצמו יזם, סופו שהיצר יצליח אט אט לחדור אל מפתחי לבבו, להטיל בו את ארסו ולבסוף חלילה להכניעו.
אמרו חכמים במדרש (בראשית רבה, כב): אמר רבי תנחום בר מריון, יש כלבים ברומי, שיודעים להשתדל לפרנסתם בחכמה, כיצד? הולך ויושב הכלב לפני הנחתום (האופה) המוכר פת, והכלב עושה עצמו כאילו הוא מתנמנם, כדי שהנחתום לא ישמור את עצמו ממנו.
וכאשר הנחתום רואה שהכלב ישן, מתנמנם אף הוא קמעה ואינו חושש כלל מפני הכלב.
מיד, כאשר הנחתום נרדם על משמרתו, קם הכלב ושומט את כל הכיכרות על הקרקע, ומיד הנחתום ניעור משנתו וטורח לאסוף את הכיכרות שנפלו.
ביני לביני, חוטף הכלב כיכר אחד לשבור בו את רעבונו ובורח עימו.
כמה חכמה ופקחות יש במעשהו של הכלב! הוא אינו נוטל את הכיכר מיד כשהאופה נרדם על משמרתו, כיון שיודע הוא שהאופה ירדוף אחריו ויוציאה ממנו, לכן מתחכם הוא להפוך את כל הכיכרות על הארץ, ובעוד שהאופה טרוד להציל מרדת שחת את כל עמלו ויגיעו, כאשר האופה בהול להציל את עיקר ממנו, מיד לוקח הכלב כיכר אחת בלא ידיעת האופה ובורח לו.
אך האמת היא שפיקחותו וערמתו של הכלב לא הם אלו שעמדו לו להשיג את מאכלו, אלא התנהגותו הרשלנית של האופה, ובזה שלא קידם מלחמה על הכלב, ולא יצא להבריחו מלפני חנותו, בזה נתן לו את הפתח ואיפשר לכלב לנצל את שעת הכושר המתאימה, בזה הביא את המלחמה לפתח חנותו, כי אם היה יוצא במלחמה על הכלב, לא היו עוזרים לו לכלב חכמתו ופיקחותו, ולא היה מצליח לקחת גם את הכיכר הבודדת.
כך היא מלחמת היצר, חייב האדם לקדם במלחמה את יצרו, ליזום התקפה ולערוך מערכים מולו, ואו אז יכניעו, וזה מה שאמרו חז"ל (ברכות ה, ע"א): לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, ופירש רש"י: ירגיז, יעשה מלחמה עם יצרו, "לעולם" בכל עת, בכל זמן, בכל שעה ובכל מקום, לא ישב האדם בידיים חבוקות, לא יחפש את ההסתגרות המגוננת, אלא יעזור כגבר חלציו, ירגיז מלחמה על יצרו, וכך יוכל לנצחו ולהכניעו ולהמליך את היצר הטוב עליו, ולא די שיערוך האדם מלחמה עם יצרו ויצא כנגדו, אלא צריך עוד לחשוב ולחפש תחבולות שיעזרו לו להילחם בו להכניעו!
(אמרות טהורות הימים הנוראים - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
התורה הקדושה מורה לנו, שכאשר תצא למלחמה על היצר, שהוא אויביך, התוצאה היא "ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו".
ורק כך, על ידי שתיזום ותצא למלחמה, ניתן לנצח את היצר, אך אם האדם שוקט על שמריו, ולא יוצא במלחמה שהוא עצמו יזם, סופו שהיצר יצליח אט אט לחדור אל מפתחי לבבו, להטיל בו את ארסו ולבסוף חלילה להכניעו.
אמרו חכמים במדרש (בראשית רבה, כב): אמר רבי תנחום בר מריון, יש כלבים ברומי, שיודעים להשתדל לפרנסתם בחכמה, כיצד? הולך ויושב הכלב לפני הנחתום (האופה) המוכר פת, והכלב עושה עצמו כאילו הוא מתנמנם, כדי שהנחתום לא ישמור את עצמו ממנו.
וכאשר הנחתום רואה שהכלב ישן, מתנמנם אף הוא קמעה ואינו חושש כלל מפני הכלב.
מיד, כאשר הנחתום נרדם על משמרתו, קם הכלב ושומט את כל הכיכרות על הקרקע, ומיד הנחתום ניעור משנתו וטורח לאסוף את הכיכרות שנפלו.
ביני לביני, חוטף הכלב כיכר אחד לשבור בו את רעבונו ובורח עימו.
כמה חכמה ופקחות יש במעשהו של הכלב! הוא אינו נוטל את הכיכר מיד כשהאופה נרדם על משמרתו, כיון שיודע הוא שהאופה ירדוף אחריו ויוציאה ממנו, לכן מתחכם הוא להפוך את כל הכיכרות על הארץ, ובעוד שהאופה טרוד להציל מרדת שחת את כל עמלו ויגיעו, כאשר האופה בהול להציל את עיקר ממנו, מיד לוקח הכלב כיכר אחת בלא ידיעת האופה ובורח לו.
אך האמת היא שפיקחותו וערמתו של הכלב לא הם אלו שעמדו לו להשיג את מאכלו, אלא התנהגותו הרשלנית של האופה, ובזה שלא קידם מלחמה על הכלב, ולא יצא להבריחו מלפני חנותו, בזה נתן לו את הפתח ואיפשר לכלב לנצל את שעת הכושר המתאימה, בזה הביא את המלחמה לפתח חנותו, כי אם היה יוצא במלחמה על הכלב, לא היו עוזרים לו לכלב חכמתו ופיקחותו, ולא היה מצליח לקחת גם את הכיכר הבודדת.
כך היא מלחמת היצר, חייב האדם לקדם במלחמה את יצרו, ליזום התקפה ולערוך מערכים מולו, ואו אז יכניעו, וזה מה שאמרו חז"ל (ברכות ה, ע"א): לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, ופירש רש"י: ירגיז, יעשה מלחמה עם יצרו, "לעולם" בכל עת, בכל זמן, בכל שעה ובכל מקום, לא ישב האדם בידיים חבוקות, לא יחפש את ההסתגרות המגוננת, אלא יעזור כגבר חלציו, ירגיז מלחמה על יצרו, וכך יוכל לנצחו ולהכניעו ולהמליך את היצר הטוב עליו, ולא די שיערוך האדם מלחמה עם יצרו ויצא כנגדו, אלא צריך עוד לחשוב ולחפש תחבולות שיעזרו לו להילחם בו להכניעו!
(אמרות טהורות הימים הנוראים - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
No comments:
Post a Comment