בס"ד
תניא בפרקי רבי אליעזר: בראש חודש אלול אמר הקב"ה למשה: "עלה אלי ההרה" (שמות כ"ד. י"ב).
שאז עלה משה רבנו לקבל לוחות השניות והעבירו קול במחנה משה עלה להר להוריד את הלוחות שלא יטעו שוב ויעבדו עבודה זרה כפי שהיה בלוחות הראשונות והקב"ה נתעלה בתקיעות שופר שניתקעו באותו זמן וזה שנאמר (תהלים מ"ז): "עלה אלוקים בתרועה". ולכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעים בראש חודש אלול בכל שנה ושנה בכל החודש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר: "אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו".
והנה צריך להקשות, אם צריך לעורר את בני ישראל בתקיעות השופר שלא יטעו בעבודה זרה מדוע להתחיל מהיום הראשון שמשה רבנו עולה לשמים, אז ודאי לא יחטאו ולא יטעו בעבודה זרה כי יום הראשון של עליית משה לשמים, זמן מרומם אחרי השבר הגדול שעברו בלוחות ראשונות והחורבן האיום והנורא שבני ישראל חוו ואשר אנו נענשים עד היום כמו שנאמר: "ביום פקדי ופקדתי", עד ביאת הגואל בכל צרה מצוקה ויגון שבאים בעולם יש בזה גם מחטא העגל, אם כן מדוע ביום הראשון של עלית משה רבנו לשמים צריכים לתקוע בשופר להזהירם ולהרחיקם מעבודה זרה?.
אלא לימוד גדול לומדים פה, כשמתחילה בעיה מתחילה בקטן ביותר ובדבר הנראה הפעוט ביותר. כמו שמסופר על רב גדול שהגיע להתגורר תקופה בעיר, כשהלך לחנות לקנות מלח ראה שהמוכר מפקיע את המחיר של המלח, כעס הרב והזדעזע וקרא לכל יושבי העיר לבוא לבית הכנסת ודרש דרשה חוצבת להבות ואמר: עיר שמפקיעים בה את המחיר על מלח סופה להחרב, שאלו אותו: מדוע?, ענה ואמר להם הרב: מפקיעים את המחיר במלח אז מי שקונה מלח צריך לשלם יותר אז גם הוא מה שמוכר ומה שמתעסק צריך הוא להעלות את המחיר וכך שרשרת שמתחילה ואין לה סוף עד שכל המחיה בעיר הזאת מתייקרת ועולה והמצב מחמיר ומתדרדר לחורבן גדול והכל מתחיל מהפקעה של מחיר של מלח. לכן צעק ואמר הרב: המוכר של המלח: תפסיק להפקיע את המחיר.
הצרה והבעיה מתחילה מהדבר הפעוט והקטן ביותר, כך גם יצר הרע אינו בא לאדם להכשילו בדברים הקשים ביותר אלא מתחיל הוא בדברים הפעוטים ביותר והקטנים ביותר אשר האדם דש בעקביו ולאט לאט מביא את האדם לעשות את הדברים החמורים והקשים ביותר.
לכן צריך האדם להתחיל מהרגע הראשון להקפיד לשמור ולהשמר מעברות אשר האדם דש בעקביו, מהדברים שנראים לאדם קטנים וזניחים ביותר, שמה השטן מתחיל להפיל ולהכשיל את האדם. ולכן מא' באלול, יום גדול ונורא שמשה רבנו עולה לשמים לתקן את חטא העגל, לתקן את שבירת הלוחות, לבקש מחילה וסליחה וכפרה על עם ישראל, מאותו יום צריך להתחיל להזהר ולהשמר בגרגיר מלח הקטן. ולכן מאותו יום מתחילים לתקוע בשופר משום שהמפלה של האדם מתחילה בהזנחה שמזניחים את הדברים הקטנים ביותר.
הנה ימים אלו הם ימים אשר האדם צריך למצוא את האמת שבתוכו והזמן הזה צריכים לפשפש ולמשש ולזכך ולנקות הנפש מכל קליפה והטעיות אשר נדבקו על הנשמה במשך השנה.
וצריכים לדעת שבמקרים רבים האדם חי בשקר ומטפח את השקר בנפשו עד אשר מאמין הוא בשקר שהשקר הוא אמת עד שהאדם עומד במבחן אמיתי שמבין שחי הוא בעולם הדימיון ואז כבר מאוחר, אין האדם יכול לעשות הרבה להשיב את האבוד.
וידוע המעשה על עיר במרוקו אשר היה שמה זקן ערבי אשר סיפר לכל יושבי הכפר וסביבותיו שמומחה הוא גדול לכל מי שנשכו נחש ויודע הוא להציל ולהוציא את הארס מגוף האדם, אותו זקן הלך ואילף כמה סוגים של נחשים והחזיקם בביתו וכאשר היו מביאים לביתו אדם שנשכו נחש והארס היה מסתובב בגופו, היה גובה מהר סכום של כסף ואחרי שהיה גובה סכום של כסף היה מבקש מהאדם שנשכו נחש לתאר לו את סוג הנחש שנשך אותו ואז היה הזקן הרמאי כביכול קורא ומתפלל והיה רומז לסוג הנחש שתיאר לו האדם שננשך, מהנחשים המאולפים שבביתו, שיבוא אליו ואז היה כביכול צועק על הנחש מדוע נשכת את האדם, מקלל אותו ואז הנחש המאולף היה מתחיל להכות את ראשו על הקרקע וכל זה היה מתוך אילוף שאילף את הנחש ואז כשהנינשך היה רואה את המחזה המפחיד הזה היה מתרפא. ומדוע ואיך?,
משום שיותר מתשעים אחוז מהנחשים בעולם הארס שלהם לא הורג, מה שהורג הוא הפחד מהארס ולא הארס וכך הזקן הערבי התעשר ושמו הלך לפניו. יום אחד בנו אהובו של הערבי הרמאי ננשך על ידי נחש אמיתי אשר הארס שלו ארס ממית, רץ הזקן הערבי לביתו של הרב ובכה לפניו: תציל את בני, אמר לו הרב: אתה מומחה לנחשים אתה תציל את בינך. אותו ערבי האמין בעצמו שנים שבאמת כוחות גדולים יש בו ובמבחן האמיתי הראשון הבין וראה שכוחו אינו כח ובסוף נענש שבנו מת.
כך החיים, האדם חי בשקר ובטעות ומתחיל להאמין בשקר ובטעות שלו, אך בסופו נופל על השקר שלו ומתבזה בזיון גדול.
חודש אלול זה חודש של עורו ישנים מתרדמתכם, להתעורר מהחלום שכל אחד חי בו, אחד חי בחלום אחד גדול, השני חי בכמה חלומות קטנים והחלומות נהיים נוחים וטובים לאדם עד שמתחיל להאמין בהם ממש.
הזמן הזה הוא זמן של התעוררות, זמן של הכנה גדולה "היכון לקראת אלוקיך ישראל".
הנה מבקשים אנו מכל בני קהילתנו הקדושה בכל אתר ואתר להכנס לימים אלו בהתעלות הנפש גדולה, בחיזוק גדול. עברנו שנים של זיכוך גדול אך בכל הצער והיגון ראינו את אהבת ה' ואת ההשגחה הפרטית ואיך לא תמו חסדיו ואומרים אנו לאחי ורעי שבעזרת ה' יתברך ניכנס לראש השנה בשמחה מרובה ובזיכוך הנפש גדול, עברנו בשנה זו יסורי הגוף ויסורי הנפש אך אמונתנו, נפשנו וכוחנו בקירבה ובאהבה גדולה להקב"ה.
ומעומקא דליבא מבקשים אנו מבורא עולם "ואהבתך לא תסיר ממנו לעולמים", בשנה זו בערב ראש השנה נתפלל בשמחה תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה וכאיש אחד בלב אחד נמחל ונסלח לכל בן ישראל אשר חטא כנגדנו בין בנפשנו בין בגופנו בין בממוננו ושלא ידח ממנו נידח ונפשי כעפר לכל תיהיה, המשפט לאלוקים הוא ואין אנו מבקשים דין על אף יהודי מעם ישראל.
ובעזרת ה' החודש הזה נחזק ונתחזק, נזכה את אחינו בית ישראל, נתקרב לאבינו שבשמים. וישתדלו אחי ורעי להקפיד בתיקון הנפש כי רפואה ומרפא הוא לנפש ופסוקים אלו מעוררים רחמי שמים גדולים.
ראש חודש לטובה ולברכה לישועה ולגאולה וזכנו אבינו לעבדך באמת בלבב שלם.
תניא בפרקי רבי אליעזר: בראש חודש אלול אמר הקב"ה למשה: "עלה אלי ההרה" (שמות כ"ד. י"ב).
שאז עלה משה רבנו לקבל לוחות השניות והעבירו קול במחנה משה עלה להר להוריד את הלוחות שלא יטעו שוב ויעבדו עבודה זרה כפי שהיה בלוחות הראשונות והקב"ה נתעלה בתקיעות שופר שניתקעו באותו זמן וזה שנאמר (תהלים מ"ז): "עלה אלוקים בתרועה". ולכן התקינו חז"ל שיהיו תוקעים בראש חודש אלול בכל שנה ושנה בכל החודש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר: "אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו".
והנה צריך להקשות, אם צריך לעורר את בני ישראל בתקיעות השופר שלא יטעו בעבודה זרה מדוע להתחיל מהיום הראשון שמשה רבנו עולה לשמים, אז ודאי לא יחטאו ולא יטעו בעבודה זרה כי יום הראשון של עליית משה לשמים, זמן מרומם אחרי השבר הגדול שעברו בלוחות ראשונות והחורבן האיום והנורא שבני ישראל חוו ואשר אנו נענשים עד היום כמו שנאמר: "ביום פקדי ופקדתי", עד ביאת הגואל בכל צרה מצוקה ויגון שבאים בעולם יש בזה גם מחטא העגל, אם כן מדוע ביום הראשון של עלית משה רבנו לשמים צריכים לתקוע בשופר להזהירם ולהרחיקם מעבודה זרה?.
אלא לימוד גדול לומדים פה, כשמתחילה בעיה מתחילה בקטן ביותר ובדבר הנראה הפעוט ביותר. כמו שמסופר על רב גדול שהגיע להתגורר תקופה בעיר, כשהלך לחנות לקנות מלח ראה שהמוכר מפקיע את המחיר של המלח, כעס הרב והזדעזע וקרא לכל יושבי העיר לבוא לבית הכנסת ודרש דרשה חוצבת להבות ואמר: עיר שמפקיעים בה את המחיר על מלח סופה להחרב, שאלו אותו: מדוע?, ענה ואמר להם הרב: מפקיעים את המחיר במלח אז מי שקונה מלח צריך לשלם יותר אז גם הוא מה שמוכר ומה שמתעסק צריך הוא להעלות את המחיר וכך שרשרת שמתחילה ואין לה סוף עד שכל המחיה בעיר הזאת מתייקרת ועולה והמצב מחמיר ומתדרדר לחורבן גדול והכל מתחיל מהפקעה של מחיר של מלח. לכן צעק ואמר הרב: המוכר של המלח: תפסיק להפקיע את המחיר.
הצרה והבעיה מתחילה מהדבר הפעוט והקטן ביותר, כך גם יצר הרע אינו בא לאדם להכשילו בדברים הקשים ביותר אלא מתחיל הוא בדברים הפעוטים ביותר והקטנים ביותר אשר האדם דש בעקביו ולאט לאט מביא את האדם לעשות את הדברים החמורים והקשים ביותר.
לכן צריך האדם להתחיל מהרגע הראשון להקפיד לשמור ולהשמר מעברות אשר האדם דש בעקביו, מהדברים שנראים לאדם קטנים וזניחים ביותר, שמה השטן מתחיל להפיל ולהכשיל את האדם. ולכן מא' באלול, יום גדול ונורא שמשה רבנו עולה לשמים לתקן את חטא העגל, לתקן את שבירת הלוחות, לבקש מחילה וסליחה וכפרה על עם ישראל, מאותו יום צריך להתחיל להזהר ולהשמר בגרגיר מלח הקטן. ולכן מאותו יום מתחילים לתקוע בשופר משום שהמפלה של האדם מתחילה בהזנחה שמזניחים את הדברים הקטנים ביותר.
הנה ימים אלו הם ימים אשר האדם צריך למצוא את האמת שבתוכו והזמן הזה צריכים לפשפש ולמשש ולזכך ולנקות הנפש מכל קליפה והטעיות אשר נדבקו על הנשמה במשך השנה.
וצריכים לדעת שבמקרים רבים האדם חי בשקר ומטפח את השקר בנפשו עד אשר מאמין הוא בשקר שהשקר הוא אמת עד שהאדם עומד במבחן אמיתי שמבין שחי הוא בעולם הדימיון ואז כבר מאוחר, אין האדם יכול לעשות הרבה להשיב את האבוד.
וידוע המעשה על עיר במרוקו אשר היה שמה זקן ערבי אשר סיפר לכל יושבי הכפר וסביבותיו שמומחה הוא גדול לכל מי שנשכו נחש ויודע הוא להציל ולהוציא את הארס מגוף האדם, אותו זקן הלך ואילף כמה סוגים של נחשים והחזיקם בביתו וכאשר היו מביאים לביתו אדם שנשכו נחש והארס היה מסתובב בגופו, היה גובה מהר סכום של כסף ואחרי שהיה גובה סכום של כסף היה מבקש מהאדם שנשכו נחש לתאר לו את סוג הנחש שנשך אותו ואז היה הזקן הרמאי כביכול קורא ומתפלל והיה רומז לסוג הנחש שתיאר לו האדם שננשך, מהנחשים המאולפים שבביתו, שיבוא אליו ואז היה כביכול צועק על הנחש מדוע נשכת את האדם, מקלל אותו ואז הנחש המאולף היה מתחיל להכות את ראשו על הקרקע וכל זה היה מתוך אילוף שאילף את הנחש ואז כשהנינשך היה רואה את המחזה המפחיד הזה היה מתרפא. ומדוע ואיך?,
משום שיותר מתשעים אחוז מהנחשים בעולם הארס שלהם לא הורג, מה שהורג הוא הפחד מהארס ולא הארס וכך הזקן הערבי התעשר ושמו הלך לפניו. יום אחד בנו אהובו של הערבי הרמאי ננשך על ידי נחש אמיתי אשר הארס שלו ארס ממית, רץ הזקן הערבי לביתו של הרב ובכה לפניו: תציל את בני, אמר לו הרב: אתה מומחה לנחשים אתה תציל את בינך. אותו ערבי האמין בעצמו שנים שבאמת כוחות גדולים יש בו ובמבחן האמיתי הראשון הבין וראה שכוחו אינו כח ובסוף נענש שבנו מת.
כך החיים, האדם חי בשקר ובטעות ומתחיל להאמין בשקר ובטעות שלו, אך בסופו נופל על השקר שלו ומתבזה בזיון גדול.
חודש אלול זה חודש של עורו ישנים מתרדמתכם, להתעורר מהחלום שכל אחד חי בו, אחד חי בחלום אחד גדול, השני חי בכמה חלומות קטנים והחלומות נהיים נוחים וטובים לאדם עד שמתחיל להאמין בהם ממש.
הזמן הזה הוא זמן של התעוררות, זמן של הכנה גדולה "היכון לקראת אלוקיך ישראל".
הנה מבקשים אנו מכל בני קהילתנו הקדושה בכל אתר ואתר להכנס לימים אלו בהתעלות הנפש גדולה, בחיזוק גדול. עברנו שנים של זיכוך גדול אך בכל הצער והיגון ראינו את אהבת ה' ואת ההשגחה הפרטית ואיך לא תמו חסדיו ואומרים אנו לאחי ורעי שבעזרת ה' יתברך ניכנס לראש השנה בשמחה מרובה ובזיכוך הנפש גדול, עברנו בשנה זו יסורי הגוף ויסורי הנפש אך אמונתנו, נפשנו וכוחנו בקירבה ובאהבה גדולה להקב"ה.
ומעומקא דליבא מבקשים אנו מבורא עולם "ואהבתך לא תסיר ממנו לעולמים", בשנה זו בערב ראש השנה נתפלל בשמחה תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה וכאיש אחד בלב אחד נמחל ונסלח לכל בן ישראל אשר חטא כנגדנו בין בנפשנו בין בגופנו בין בממוננו ושלא ידח ממנו נידח ונפשי כעפר לכל תיהיה, המשפט לאלוקים הוא ואין אנו מבקשים דין על אף יהודי מעם ישראל.
ובעזרת ה' החודש הזה נחזק ונתחזק, נזכה את אחינו בית ישראל, נתקרב לאבינו שבשמים. וישתדלו אחי ורעי להקפיד בתיקון הנפש כי רפואה ומרפא הוא לנפש ופסוקים אלו מעוררים רחמי שמים גדולים.
ראש חודש לטובה ולברכה לישועה ולגאולה וזכנו אבינו לעבדך באמת בלבב שלם.
No comments:
Post a Comment