בס"ד
למה נדרש חודש ימים של אלול, קודם ראש השנה ויום הכיפורים לסליחות ותחנונים? לא היה די שיתעורר העם ביום ראש השנה להמליך את הקב"ה וביום הכיפורים לשוב בתשובה? לשם מה ירח ימים?
אלא יסוד גדול: אין שיקוי פלאים אשר גומעים ממנו והופכים לחסיד וקדוש! קדושה, חסידות וטהרה, הם דברים שנקנים ביגיעה, בעמל ויזע מרובים, אדם שמבקש להמליך את הקב"ה ביום הרת עולם בקדושה ובטהרה, יש לו תחילה לחטא את נפשו ולרחוץ את חדרי ליבו בדמעות ירח ימים, לולא זאת, הרי הוא נותר שקוע בהבליו ומבוסס ברפשו היומיומי.
כיצד ניתן במצב שכזה להגיע להתרוממות הנפש ורגש של קדושה?
בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן! אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, עכשיו שבא לא אקיימנו? והיה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד, יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד!
מה פשר טענת התלמידים: רבינו, עד כאן! וכלום מה היו מצפים הימנו, שלא ימסור את נפשו חלילה?!
אלא כיון שראו התלמידים את רבי עקיבא מקבל עליו עול מלכות שמים, בעוד דמו ניגר בין המסרקות, אחזום חיל ורעדה, קראו: רבינו עד כאן! זהו דבר בלתי נתפס! כיצד ניתן להמריא לפסגות רוחניות שכאלו, כשהגוף נאנק בייסורים על אנושיים? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, זה הסוד! כל ימי הייתי מצטער... עם כוונה שכזו, ורק עימה, אפשר להשיג את עוצם דביקות הבורא, עד שכל רוחות שבעולם לא יזיזהו ממקומו.
הנה כי כן, זקוקים אנו לחודש אלול, שלושים ימים של סליחות ורחמים, כדי שנוכל באפס מה לחזק את התקשרותנו עם בורא העולמים, ולבוא לפניו ביום ראש השנה בנפש מאוששת ונכונה לאור הימים הזך ונפלא!
(אמרות טהורות הימים הנוראים - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
למה נדרש חודש ימים של אלול, קודם ראש השנה ויום הכיפורים לסליחות ותחנונים? לא היה די שיתעורר העם ביום ראש השנה להמליך את הקב"ה וביום הכיפורים לשוב בתשובה? לשם מה ירח ימים?
אלא יסוד גדול: אין שיקוי פלאים אשר גומעים ממנו והופכים לחסיד וקדוש! קדושה, חסידות וטהרה, הם דברים שנקנים ביגיעה, בעמל ויזע מרובים, אדם שמבקש להמליך את הקב"ה ביום הרת עולם בקדושה ובטהרה, יש לו תחילה לחטא את נפשו ולרחוץ את חדרי ליבו בדמעות ירח ימים, לולא זאת, הרי הוא נותר שקוע בהבליו ומבוסס ברפשו היומיומי.
כיצד ניתן במצב שכזה להגיע להתרוממות הנפש ורגש של קדושה?
בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן! אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, עכשיו שבא לא אקיימנו? והיה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד, יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד!
מה פשר טענת התלמידים: רבינו, עד כאן! וכלום מה היו מצפים הימנו, שלא ימסור את נפשו חלילה?!
אלא כיון שראו התלמידים את רבי עקיבא מקבל עליו עול מלכות שמים, בעוד דמו ניגר בין המסרקות, אחזום חיל ורעדה, קראו: רבינו עד כאן! זהו דבר בלתי נתפס! כיצד ניתן להמריא לפסגות רוחניות שכאלו, כשהגוף נאנק בייסורים על אנושיים? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, זה הסוד! כל ימי הייתי מצטער... עם כוונה שכזו, ורק עימה, אפשר להשיג את עוצם דביקות הבורא, עד שכל רוחות שבעולם לא יזיזהו ממקומו.
הנה כי כן, זקוקים אנו לחודש אלול, שלושים ימים של סליחות ורחמים, כדי שנוכל באפס מה לחזק את התקשרותנו עם בורא העולמים, ולבוא לפניו ביום ראש השנה בנפש מאוששת ונכונה לאור הימים הזך ונפלא!
(אמרות טהורות הימים הנוראים - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
No comments:
Post a Comment