בס"ד
עומדים אנו בערב יום הדין ראש השנה, אשר בו כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, וכל אדם יעורר לבו ויזדעזע בבוא יום הדין, כי יחשוב כי כל מעשיו בספר נכתבים, ובעת ההיא האלוקים יביא במשפט את על מעשה וכל נעלם, אם טוב ואם רע, כי כל אדם נידון בראש השנה וגזר דינו נחתם ביום הכיפורים (ראש השנה טז.), מי לחיים ומי למיתה ח"ו, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא, מי בשבי ומי בביזה.
והנה ידמה האדם בנפשו, בשעה שמביאים האדם למשפט לפני מלך בשר ודם בענין ממון או הליכה ח"ו לבית האסורים, ובוודאי אם יש חשש לעונש מיתה רח"ל, הלוא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו, כל מאכל לא יערב לחכו ושינה ידיר מעינו, ולא יעלה על לבו לעשות שום דבר אחר זולתי למצוא זכות אייך ינצל מן המשפט, קל וחומר הוא בשעה שעומד האדם לדין לפני מלך מלכי המלכים ברוך הוא, והוא מוסר הקדמונים "מה נואלו ומה נשתטו אלו שאינם יודעים אייך יהיה משפטם, ועוסקים בדברים בטלים זולתי התשובה למצוא חן לפני הדיין הגדול" (אורחות צדיקים שער התשובה).
והנה ראש השנה הוא תחילת הדין והכפרה לאדם, ובו מחויב האדם לשים ליבו בכל כוחו להשתדל ולהכין עצמו בכל עוז להיות זכאי בדינו ביום תחילת הדין הנורא, ובוודאי בשעה זו בה פורש האדם את כפיו בתחינה בבקשה לסליחה ולכפרה מאת אל מלך רם ונישא, למען ימחלו כל חטאותיו ועוונותיו אשר עשה, מחויב הוא למחול ולסלוח בכל לב לכל אדם אשר עשה עמו רעה, ולא תהיה בלבו חלילה שום שמץ על כל איש ישראל.
ובאמת ביד האדם לאוקמי שכינתא מעפרא, כאשר על ידי מחשבה נכונה ומתוך הרהורי תשובה אמיתיים, מיד יתהפך לבבו להיות כבריאה חדשה, ויכול להכריע כל העולם כולו לכף זכות!
(אמרות טהורות הימים הנוראים - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
עומדים אנו בערב יום הדין ראש השנה, אשר בו כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, וכל אדם יעורר לבו ויזדעזע בבוא יום הדין, כי יחשוב כי כל מעשיו בספר נכתבים, ובעת ההיא האלוקים יביא במשפט את על מעשה וכל נעלם, אם טוב ואם רע, כי כל אדם נידון בראש השנה וגזר דינו נחתם ביום הכיפורים (ראש השנה טז.), מי לחיים ומי למיתה ח"ו, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא, מי בשבי ומי בביזה.
והנה ידמה האדם בנפשו, בשעה שמביאים האדם למשפט לפני מלך בשר ודם בענין ממון או הליכה ח"ו לבית האסורים, ובוודאי אם יש חשש לעונש מיתה רח"ל, הלוא יחרד חרדה גדולה וישית עצות בנפשו, כל מאכל לא יערב לחכו ושינה ידיר מעינו, ולא יעלה על לבו לעשות שום דבר אחר זולתי למצוא זכות אייך ינצל מן המשפט, קל וחומר הוא בשעה שעומד האדם לדין לפני מלך מלכי המלכים ברוך הוא, והוא מוסר הקדמונים "מה נואלו ומה נשתטו אלו שאינם יודעים אייך יהיה משפטם, ועוסקים בדברים בטלים זולתי התשובה למצוא חן לפני הדיין הגדול" (אורחות צדיקים שער התשובה).
והנה ראש השנה הוא תחילת הדין והכפרה לאדם, ובו מחויב האדם לשים ליבו בכל כוחו להשתדל ולהכין עצמו בכל עוז להיות זכאי בדינו ביום תחילת הדין הנורא, ובוודאי בשעה זו בה פורש האדם את כפיו בתחינה בבקשה לסליחה ולכפרה מאת אל מלך רם ונישא, למען ימחלו כל חטאותיו ועוונותיו אשר עשה, מחויב הוא למחול ולסלוח בכל לב לכל אדם אשר עשה עמו רעה, ולא תהיה בלבו חלילה שום שמץ על כל איש ישראל.
ובאמת ביד האדם לאוקמי שכינתא מעפרא, כאשר על ידי מחשבה נכונה ומתוך הרהורי תשובה אמיתיים, מיד יתהפך לבבו להיות כבריאה חדשה, ויכול להכריע כל העולם כולו לכף זכות!
(אמרות טהורות הימים הנוראים - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
No comments:
Post a Comment