1. לא לברוח מבעיות - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
   
   בס"ד
   
   דאגה בלב איש ישיחנה ויש אומרים דאגה בלב איש יקטיננה.
   כאשר האדם נמצא בבעיה או בצרה שעומדת לפתחו רוב העולם מתנהגים בשני צורות או נלחמים עם הבעיה או בורחים מהבעיה. והנה שני הדרכים האלו הם דרכים שלא פותרים את הבעיה, הבעיה נשארת. להלחם בבעיה פירוש שהבעיה נשארת איתו והוא נלחם בה, לברוח מבעיה פרוש שהבעיה נשארת והוא רק בורח מלהתמודד עם הבעיה.
   ולפני... שנים שמענו מעשה ברב גדול שבא לבקר את אחד מתלמידיו החשובים והרב ידע שאשתו של התלמיד עברה ניתוח לפני יותר משנה ובברכת נימוסים שאל הרב את תלמידו על שלום אשתו שעברה את הניתוח, ענה התלמיד ואמר: היא עוד לא החלימה, הרב שאל את התלמיד: מדוע, הניתוח אינו ניתוח קשה ועברה שנה, ענה התלמיד ואמר: אולי בגוף החלימה אבל כל יום וכל רגע של פנאי מדברת על הניתוח, סימן שעדיין לא החלימה.
   כאשר האדם לא יודע לעבור להמשך החיים ונשאר שקוע בדבר קודם, לעולם לא יתרפא מן הבעיה והצרה, גם צרה או בעיה הקטנה ביותר אם האדם לא יודע לעצור ולהתרפאות ממנה היא יכולה להיות חלק ממנו ימים שלמים.
   לכן המלחמה בבעיה היא גרירת הבעיה יחד איתך גם לשנים רבות, בריחה מהבעיה היא לא אמיתית זה רק דבר הנראה לעין שברחת מהבעיה.
   הסוד הוא "ישיחנה לחברו" ויוציא אותה מליבו ויקטיננה, לפתור את הבעיה בלי בריחה ובלי מלחמה, דרך הפשרה היא הדרך הנכונה והטובה ביותר.
   אך עד שדברים אלה מגיעים לעקרונות של יהדות של מוסריות, שם אין פשרות בחיים זה או שהאדם ישר או לא, או שהוא שומר תורה ומצוות או לא, או נאמן או לא, אין פשרות ביסודות של החיים, יש פשרות ביום יום, יש פשרות בכבוד יש פשרות בכסף, אך לא ביסודות של היהדות והמוסריות אין מושג של פשרות ועל האדם לעמוד איתן ולא להגרר ולהמשך למקומות שאסור בהם פשרות וכן לא להגרר למקומות של מחלוקות ולא למקומות של בריחה מהמציאות.
   ואחד מהבעיות של הדור הזה שהאדם נסתם ונגרר אחרי מה יאמרו העולם.
   וישנו מעשה באיש חשוב ומכובד בעיר אשר היה הולך בשוק על חמורו בקומה זקופה ובהוד והדר אחד מחבריו בא לקראתו ושאל אותו: אדון ידיד חשוב ונכבד לאן כבודו הולך ממהר, לא ענה הגביר החשוב, שוב שאל אותו, ענה ואמר לו: אני חייב לענות לך כי אתה ידידי שנים רבות אך האמת שגם אני לא יודע לאן אני הולך, עליתי על החמור החמור הזה חצוף הוא ובעל דעות עצמאיות ואם אני אכוון אותו לכל מקום הוא יתנגד וישתולל אני עליתי עליו ולהיכן שהוא יקח אותי אני הולך.
   במעשה זה יש מוסר גדול, האדם רוכב על הרצונות שלו בלי מצפן בלי מתוה דרך, להיכן שהיצרים שלו מושכים אותו הוא נמשך ואם ינסה להתנגד יהיה מתוך עצמו מלחמה גדולה, דכאון, עצבות, כעס, שמחה לא רצויה של הוללות ועוד ועוד מתחלואי הנפש.
   וכן בכל עניין בכל תחום בחיים יש את החמור שרוכבים עליו אם לא מחנכים אותו הוא מוביל את האדם והאדם נהיה שבוי לתאוותיו, לרצונותיו ופחדיו.
   לכן האדם מחוייב לחנך את החמור שלא הוא יוביל לאן שהוא רוצה, יש אנשים שחיים חיים שלמים בלי לדעת להיכן הם רוצים להגיע, חיים מיום ליום מרגע לרגע להיכן שהחמור יקח אותם הם הולכים אחריו.
   נבנה את נפשנו בצורה נכונה אמיתית להיות כלי קיבול לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו.