הלכות ומנהגים מפי כבוד האדמו"ר שליט"א לחג הפסח!

                דיני שריפת חמץ!

א. ראוי לבער את החמץ בשריפה דייקא.

ב. מי שאין לו חמץ לבער, ישתדל להשיג חמץ כדי שיוכל לקיים את המצווה בהידור.

ג. נהגו להשליך יחד עם החמץ, את כל תשמישי מצוות הבדיקה: הכף, הנר, הסכין ודומיהם, כמו כן נהגו להשליך אל האש את הלולב, הערבות של ההושענות, ויש שמשליחים אף את הפתילות והשמנים שהדליקו בהם בחנוכה .

.ד. מטיל החמץ ביד ימינו.

ה. ישתדל שיישרף החמץ באש קודם שיוצק עליו נפט וכד"ו, שכן משלמות המצווה שיכלה החמץ באש, ואם יתן עליו חומרי דליקה קודם שתאחז בו האש, נמצא ביער את החמץ על ידי החומרים המבטלים אותו מהיות ראוי לאכילת כלב.

ו. כשמקיים את מצוות הביעור והבדיקה, לא יהיו מעשיו מצוות אנשים מלומדה, אלא יכון בליבו עוצם קדושת מעשיו שמקיים את מצוות בוראו, ומעביר את רוח הטומאה מן הארץ.

ז. בסיום הביעור שבים ומבטלים את החמץ בנוסח "כל חמירא".

ח. המבער את החמץ על ידי השלכתו לאשפה, לא ישליך לפח אשפה שעומד ברשותו, שכן בכך לא נפטר מהחמץ כלל וכלל.

ט. על פי הקבלה הביעור המובחר ביותר הוא על ידי שריפה, אמנם, אם אין בידו לשרוף, הרי הבעירה המובחרת היא על ידי חומרים משחיתים.

(פניני דברי יאשיהו הגדה של פסח - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבוע טוב ומבורך!