Sunday, March 31, 2013

שביעי של פסח - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב".
עומדים אנו ערב חג שביעי של פסח זמן מרומם ומיוחד ביותר. וידוע שבכל אחד ממועדי השנה טמן ושזר הקב"ה כח אחר, יום הכיפורים יום של תשובה, פסח זמן של ישועה, שבועות כח התורה טמון בו, שביעי של פסח כח השירה וההודיה להקב"ה טמונים ביום קדוש זה.
וידוע אשר מובא בספר חרדים וזה לשונו: מי שחטא ...הרבה ורוצה לעשות תשובה שלמה יאמר השירה בכונת הלב ויעלה על ליבו כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים ועבר בים והוא תועלת גדולה לתיקון מעשיו והוא אחד מהדברים שמכפרים עוונותיו בלי סיגוף.
והנה כשנתבונן ונתעמק כמה האדם מיחל ומשתדל ומבקש שהקב"ה ימחל לו על עוונותיו, יש המרבה בצומות, יש המרבה בסיגופי הגוף מענה את נפשו, פה בחג שביעי של פסח נתן לנו הקב"ה עצה טובה שיכפרו לנו מן השמים, בלי צומות, בלי תעניות, בלי סגופים, דבר אחד לשיר את שירת "אז ישיר" בדבקות ולדמיין בנפשו שהוא מיוצאי מצרים ומעוברי ים סוף, בכח השירה וההודיה והדבקות הזו בהקב"ה מכפר הקב"ה לאדם על כל עוונותיו. לכן בחג קדוש זה כוחות עצומים וסגולות מרובים.
הנה ידע האדם יסוד גדול בחייו, ישנם דברים קבועים אשר בסיס ויסודם מהררי קודש, ימים וזמנים קדושים ונשגבים וכן דברים אמיתיים נכונים טהורים וצרופים וישנם דברים חולפים עוברים אשר שורשם אינו אמת. הדברים האמיתיים הם כהר מוצק והם כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועליהו לא יבול. ודברים אשר אינם אמיתיים הם כענן עובר וחולף ולכן יחזק האדם בנפשו שישנם ימים עצובים אשר נראה שלא יפסקו לעולם וכן ישנם זמנים של כעסים גדולים אשר נראה שלא יחלפו לעולם, ישנם זמנים אשר יש לאדם שמחה עצומה אך אינה שמחה של מצוה ובטוח הוא שתשאר השמחה הזו לנצח וכן ישנם רצונות והנאות ותאוות של האדם שמאמין הוא בהם שנצחיים הם. אך לא יטעה האדם, דברים אלו הם כענן חולף ועובר, העצב לא יחדיר אותו האדם בליבו כי הוא כענן שיעבור, הכעס לא יחדיר אותו האדם בליבו ויטע אותו כמנת חלקו כי אף הוא כענן יחלוף וכן שמחות לא אמיתיות שלא של מצוה וכל דבר אשר אין שורשו אמת כענן חולף ויחלוף כי כל דברי ההבל כוזבים.
ולכן נחדד בנפשנו את היסודות המקודשים ואת האמונות ונאמנויות הטהורות אשר אינם כעננים חולפים אלא טהורים, שרירים, ברירים וקיימים. וזה המיוחדות של שביעי של פסח, בני ישראל שרו שירה להקב"ה מעומק הלב בטוהר, באמונה, בנאמנות שאותה שירה נצחית היא לעולם, "אז ישיר משה" בכל דור ודור, בכל תקופה ותקופה שר משה ובני ישראל את השירה.
בחג שבועות בני ישראל עמדו על הר סיני בטוהר הלב שאין לו גבול ובנאמנות שאין לה שני ולכן קידשו את אותו היום לדורי דורות בכל שנה ושנה, ביום הזה אפשר לקבל שוב את התורה וזה לא כענן חולף. וכן ביום הכיפורים אותו היום משה רבנו ירד מהשמים והודיע לבני ישראל שמחל הקב"ה לבני ישראל על חטא העגל, הטוהר והרוממות וזיכוך הנפש שעם ישראל עמדו באותה שעה נחקק לדורי דורות.
אף אנו ביום קדוש זה נדע להבדיל מה עיקר ומה טפל מה אמת אמיתית ומה ענן חולף.
בכח השירה והשמחה של שביעי של פסח נכניס בליבנו שמחת אמת וכך יכפר לנו הקב"ה בכח השירה ודמיון וציור בנפש אותנו עומדים בקריעת ים סוף.
ונזכה להתעלות מעלה מעלה ולגבור על כל המכשולים.
חג שמח ובשורות טובות.
מעלת השירה להקב"ה!
עם ישראל ניצלו בזמנים קשים בזכות אמירת שירה והלל להקב"ה, וכן נאמר: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו", במיוחד יקפיד באמירת "אז ישיר משה ובני ישראל", באמירה נאה, וידוע סגולה גדולה, לאדם אשר יודע שחטא ופשע, שהקב"ה ימחל לו בלי יסורים, יאמר "אז ישיר משה" בנעימה גדולה בכל ימות השנה, ומובטח לו שהקב"ה ימחול לו על עוונותיו, בלי יסורים וחולאים ודברים קשים, לכן נשתדל בכל השנה בעניין קדוש זה של אמירת "אז ישיר משה" ובמיוחד בחג קדוש ומרומם זה.
ואמרו חז"ל: שקריעת ים סוף היה דבר קשה ביותר, וקשה: וכי יש דבר קשה לפני הקב"ה, הרי מלאה כל הארץ כבודו, העולם כולו שלו ובמאמרו ברא שחקים וכו'? אם כן מה הקושי בקריעת ים סןף?
אלא, אפשר לבאר ולומר: בקריעת ים סוף היה כמה ניגודים, אחד: נס קריעת ים סוף, אין הפירוש שהים נקרע לשניים, אלא המים היכן שעברו בני ישראל נהפכו לחול, הקב"ה קרע את המים להיום חול, וזה הלשון: "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים", הים נהיה יבשה, ניגוד שני: אייך להציל אחד ולאבד את השני באותו זמן, זה קשה, אם יש מידת הרחמים היא על כולם, ואם יש מידת הדין היא על כולם, פה שני הפכים דין על מצרים, ורחמים על ישראל, זה נס גדול ביותר.
(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
חג שמח ובשורות טובות!
ברכה בין שותפים - הרב פינטו שליט"א http://www.youtube.com/watch?v=PKjJjF8O_S0&nofeather=True

Thursday, March 28, 2013

הסבא הקדוש רבי מאיר אבוחצירא "הבבא מאיר" זצוק"ל - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

ימים אלו מקודשים ביותר לעם ישראל, ימי חול המועד פסח אשר נפש האדם עולה ומתעלה בהם וימים אלו שזורים עם ימי ספירת העומר אשר עולים מדרגה לדרגה, ממעלה למעלה.
אך לנו ביותר בימים אלו מתעורר המחשבות וההרהורים ממו"ר זקננו רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל, אשר השפעתו על חיינו מיום עומדנו על דעתנו גדולה ביותר ואין יום אשר ע...ובר עלינו בלי מחשבות והתבוננות בסבא הקדוש רבנו מאיר, החודשים אשר זכינו שגר בבית הורי ואנו כילדים קטנים זכינו לינוק מקדושתו הרמה, הלילות המיוחדים אשר זכינו לראותו יושב ומבכה על חורבן ירושלים באמירת תיקון חצות, הדקדוק אשר זכינו לראותו מקפיד בנטילת ידים, הדקדוק בכל ברכה וברכה אשר היתה יוצאת מפה קדוש וטהור, העדינות והאצילות, החיבה המיוחדת אשר רחש למרת אמי הצדקת שתחי' אשר מסרה את נפשה על אביה הקדוש וכן על מו"ר אבי שיחיה, האהבה והרוגע והביטחון אלו דברים אשר השפיעו עלינו וחדורים עמוק בעומק נפשנו ואלו הזרעים אשר נזרעו בילדותנו והלכו והולכים עמנו בכל עת. ובכל זמן אשר עמדנו בפרשות דרכים קשות ומרות בחיים, ראינו, שמענו סימן ממו"ר זקננו המבשר את השקט והביטחה וההצלחה והגאולה. הרוח של הסבא הגדול והקדוש בבא מאיר זצוק"ל נמצא עמנו ומאיר את חיינו ונותן לנו כח של אמונה אשר שום כח בעולם אין בכוחו לשוברו, זה כח רוחני ממקומות גבוהים מאוד ומחדרים אשר למעטים יש את היכולת להכנס אליהם ולהשפיע מהם את הכוחות האלו.
ואף בימים אלו אשר אנו עוברים אשר לא פשוטים ואין אנו חושבים שהיה בדור עוד כמה שיכלו לסבול את אשר סובלים, השקט הנפשי אשר משתדלים אנו לנהוג בו הוא מכח אותו לילה אחרון אשר זכינו להיות במחיצת מו"ר זקננו רבי מאיר אבוחצירא זצוק"ל, הלילה האחרון בחייו כימים האלו אור לי"ז בניסן החדיר בנו כח חזק ביותר לעולם לא להכנס לשום רע, לא למחלה, לא לרשעים, לא לשקרנים. לא לרודפי בצע ולא לצבועים אשר עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר פנחס.
הלילה האחרון בחיי מו"ר זקננו החדיר בנו לעמוד איתנים, גיבורים לעמוד בפרץ עד הסוף הטוב אשר הקב"ה מביאו באחרית. וכמה שמתארך הזמן סימן שהאחרית תהיה יותר טובה. וכדברי מור זקננו בכל זמן "אחרית טובה".
ליל הסדר האחרון שזכינו לישב בשולחן הטהור והקדוש, איך ביקש מו"ר זקננו ממו"ר אבי להביא לו בגדים לבנים וחדשים וכך אחרי תפילת החג עמד כמלאך ה' צבאות, היה משתדל לשתות מעט מן הכוסות והיה מבקש ממו"ר אבי שיחיה: אתה כבן תשלים את הכוסות. אותו ליל הסדר כאשר הסתיים ונשארנו ילדים לעסות את רגליו כשעתיים, כל מילה שיצאה מהקודש חקוקה וחרותה בנפשנו ובכל יום מודדים אנו את המילים האלו איפה המשמעות המתאימה להיום הזה ומה הרמז של אותה נבואה כמה שעות לפני שהחזיר את נשמתו לבורא עולם. והמילים האלו הולכות איתנו בצאתנו ובבואנו ובשכבנו ובקומנו ורואים הנבואה שלו מתגשמת מיום ליום ומרגע לרגע.
ואף בימים האלו אשר צוררים נקבצו עלינו ועצת עריצים בקשה נפשנו, עומדים אנו ברגיעה גמורה בנפשנו לא שינינו מאומה ממהלך חיינו והכל דבור על אופניו ועם כל הרשעות חדשים לבקרים רבה אמונתך בתורה וחסד ומעשים טובים.
ונהפוכו,הישיבה הקדושה עולה ומתעלה וכל זה עם הכוחות של הסבא הקדוש אשר זרע בנו את הניצנים של ההליכה בלי מורא ובלי משוא פנים וללכת עם האמת בלי להתבייש ממנה ואם צריכים למסור את נפשנו אנו עובדים על זה רגע רגע למסור את נפשנו בשמחה וברגיעה ובאמונה שלמה.
לחוות עוול קשה ונורא כשם שמשפחתנו סבלה זה אחד הדברים הקשים אשר היו בעם ישראל בדור האחרון ועוד ימים יגידו וכדברי המבינים בענייני העולם הזה פה באמריקה הגודל והמורכבות והאכזריות וכו' וכו', אשר השתיקה יפה, לא היו עשרות שנים. אך "ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי".
וידוע המילים האחרונים אשר סיים בהם הסבא הקדוש את חייו הם דברי שלמה המלך במשל:י "נאמנים פצעי אוהב" ומיד לאחר מכן קרא בדבקות שמע ישראל ו"באחד" יצאה נשמתו הטהורה. ודברים אלו הם צוואה וירושה לנו, בכל עת וזמן ובכל מצב תדע נאמנים פצעי אוהב. ואיך האדם ידע שהפצעים שיש לו הם של האוהב שהוא הקב"ה ולא פצעים של עונות וחטאים?. אלא כשאבשלום רדף אחרי דוד המלך, דוד כותב מזמור בתהילים: "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו". וקשה מזמור, צריך לאמר קינה לדוד, בכי לדוד, בנו רודף אחריו להורגו איזה מזמור?.
אלא כאשר קורים לאדם דברים מוזרים זה לא שכלי, זה בא מהאוהב מהקב"ה זה לא דבר טבע ולכן בכאלו מצבים ישמח האדם שמחה גדולה אלו נסיונות המרוממים את האדם.
היסורים אשר אנו עוברים יסורי הגוף הנפש, אך עליהם נעבוד ונאמר נאמנים פצעי אוהב וכך נתחזק ונעורר רחמים בשמים שיעלה לפני כסא הכבוד סבא הקדוש ויזרז קץ הימים ותצא האמת אשר מארץ תצמח ויסור השקר ויחזיר הקב"ה את הנתמכים בעבר אשר נהנו ושמחו והודו אך כפרו בסוף, יראו את אשר אמר יהושע לעכן מוטב שתודה ותענש מאשר קללה תחול על ראשך כל הימים ומודה ועוזב ירוחם.
הימים עוברים ומתפללים ונמנעים אנו מלאמר אך בדור הזה אין דבר אשר אין לו קיום ומחילול ה' פוחדים אנו.
"ישמחו השמים ותגל הארץ" וגאולה וישועה קרובה לבוא
לעשות נחת רוח להקב"ה!
יסוד גדול ביהדות: שלעולם האדם לא יסתכל מה יצא לי טוב ממעשה זה? או מה הרווח שנשאר לי ממה שעשיתי? אצל עם ישראל צריכים לראות, ממעשה שעשיתי איזה נחת רוח יש ממעשה זה להקב"ה!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
היום יום הילולא של הסבא הקדוש רבי מאיר אבוחצירא - "הבבא מאיר" זצוק"ל
נשתדל כולנו להדליק נר לעילוי נשמת הצדיק, ונעתיר בתפילה להקב"ה שישמור ויגן על מו"ר האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א נכדו של הצדיק ועל בני ביתו, וירחם על כלל עם ישראל וישלח לנו את משיח צידקנו בקרוב ממש!
מועדים לשמחה!
http://youtu.be/8zAsn_o0o7E כבוד האדמו"ר שליט"א בשריפת חמץ!

Wednesday, March 27, 2013

חג הפסח הוא זמן קירבה מיוחדת להקב"ה!
בפסח יש אור מיוחד, וקירבה מיוחדת להקב"ה יותר מכל מועד וימות השנה, ודבר זה נשרש בעם ישראל מארץ מצרים, כאשר הקב"ה ציווה את בני ישראל למול את עצמם בארץ מצרים לפני הגאולה, והיו מבני ישראל אנשים אשר לא רצו למול את עצמם, עמד משה והצטער, אייך יהיה? ואייך יגאלו? מיד ציווה הקב"ה את משה רבנו על קורבן הפסח, ובקורבן הפסח נאמר, שמי שלא מהול לא יוכל לאכול מהקורבן, פתח הקב"ה שערי גן עדן, וריח גן עדן נכנס בכל הקורבנות הפסח של עם ישראל, והריח המיוחד מגן העדן התפזר בכל ארץ מצרים, כל עם ישראל באו וביקשו לאכול, ומי שנימול יכל לאכול, ומי שלא נימול לא יכל לעמוד בפני הריח המיוחד מגן עדן, ורצו מהר כל הלא נימולים ומלו את עצמם.
והנה, מאותו ליל פסח בארץ מצרים נחקק בעם ישראל בלילה הזה ליל פסח רוח וריח מיוחד מגן עדן אשר משפיע השפעה גדולה ביותר על כל יהודי ויהודי באשר הוא, ומקרב את כלל עם ישראל לאבינו שבשמים, ומן הלילה הזה צריכים אנו לשאוב ולינוק כוחות מיוחדים לכל ימות השנה!
(חזון יאשיהו מועדים - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
מועדים לשמחה!
http://www.youtube.com/watch?v=0pFx4GB9A48 עין הרע - הרב פינטו שליט"א

Sunday, March 24, 2013

מעלת חג הפסח!
ישנם בעם ישראל שני לילות קדושים: ליל כיפור וליל הסדר.
ליל כיפור הוא יום הדין ובו אומרים "כל נדרי" רגע קדוש, ובליל הסדר, יום חסד ורחמים ובו אומרים "כל חמירא וחמירא".
ההכנות לליל כיפור הם הכנות של פחד ואימה רטט וחלחלה, ההכנות לליל הסדר הן חסד, עזרה לזולת, שמחה ומעשים טובים, וזה חג של חרות ומסמל את החרות לעם ישראל, ולכל יהודי יש השעבוד שלו והחג הזה הוא הגאולה והפורקן מן השעבוד, ומן הצער אשר עבר בימי השנה החולפת.
ויובן המאמר בהגדה: רבן גמליאל היה אומר: מי שלא אמר שלושה דברים אלו לא יצא ידי חובה: פסח, מצה, ומרור.
ואפשר לפרש, פסח: מסמן על הגדולה של האדם, אדם הנמצא במעלה גדולה, שמח וכו'.
מצה: מורה על מעמד בינוני, כך היה בארץ מצרים, מצד אחד יצאנו ממצרים באותו הלילה, ומצד שני לא ידענו לאן הולכים, זה מעמד ודרגה בינונית.
מרור: מסמן על רע, על קושי ועל צער.
אם כן, כל יהודי בכדי לצאת ידי חובה לחיים, ולהשלים את החיים בצורה הנכונה והאמיתית ביותר, צריך לעבור טוב בינוני ורע, ולכן צריך לשמוח האדם שיוצא ידי חובה גם בדברים הקשים ביותר!
(חזון יאשיהו מועדים - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
חג פסח כשר ושמח!
http://www.youtube.com/watch?v=SMm7TcXGYj4 חלוקת מצה ויין וברכת מורנו עטרת ראשנו לחג הפסח
 
 
הלכות ומנהגים מפי כבוד האדמו"ר שליט"א לחג הפסח!

בל תשחית!

א. במסגרת ביעור חמץ, יש להקדיש שימת לב לכך שלא יושחת מזון טוב בכדי, בבית הורינו היו משתדלים לסיים לפני פסח את כל המזון שאינו חמץ גמור הנמצא באריזות פתוחות ולמכור לנכרי את זה שבאריזות סגורות.

מכירת חמץ!

ב. לא יסמוך על מכירה לנכרי בעניין חמץ גמור.

ג. ימכור את הדברים המונחים על שולחנו תדיר בעת סעודתו, זמירונים, ספרי לימוד וכדו'.

ד. נהגו למכור משקאות חריפים שיש בהם חשש הימצאות חמץ, וכדומיהם מהדברים שאסור לאדם להחזיק ברשותו בפסח אף שאינם חמץ גמור.

ה. ידגיש כי אינו מוכר את הכלים עצמם כי אם את החמץ שבתוכם, כדי שלא יהיו טעונים טבילה אחר הפסח כדין כלי הנרכש מן הגוי.

ו. נמצאו מתירים למכור חמצו של אדם שלא בידיעתו אם רצונו בכך, מדין זכין לאדם שלא בפניו.

ז. יסגור את הארונות והארגזים שבהם חמץ מכור לגוי ולא יפתחם כל הפסח, שאם לא כן עושה את מכירתו חוכא ואטלולא.

ח. אחר הפסח יקפיד שלא לקנות חמץ בחנות שלא ערכה מכירת חמץ כדת וכראוי.

(פניני דברי יאשיהו הגדה של פסח - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!
ימים של זיכוך ורוממות הנפש - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לאחי ורעי היקרים ה' עליהם יחיו.
מובא בספרים הקדושים, שלושים יום לפני חג הפסח מתחיל זיכוך נפש האדם מהקליפות והסיטרא אחרא ובכל יום מהימים הללו מתקלפת עוד קליפה ונפש האדם מתרוממת ומזדככת ובליל בדיקת חמץ, כאשר האדם בודק את החמץ הן בביתו והן בנימי נשמתו ומחפש בחורים ובסדקים של נפשו ולמחרת מבער את החמץ ואת השעור שבעיסת נפשו, זוכה להכנס לליל החרות משוחרר בנפשו ומזוכך ונהיה כלי קיבול שתשרה עליו הברכה ואז יכול להתחיל להתרומם בספירת העומר עד אשר מגיע יום מתן תורה, חג שבועות, מוכן שתשרה עליו הברכה. לכן ביום קדוש זה, נשתדל להיות כולנו זריזים במצוות נרבה במעשים טובים, מרוממים בנפש באהבת ה' ובשמחה מרובה.
הנה יום זה, יום בדיקת חמץ, הוא יום מורכב בנפשנו, בשעת בדיקת חמץ לפני שלוש שנים הקב"ה העמיד אותנו בניסיון קיומי כאשר עמדו על נפשנו וניסו להחריב כל חלקה טובה, אך הקב"ה עמד לימיננו ועומד לימיננו וכשם שהמן עמד בעצותיו ובתחבולותיו בשעת בדיקת חמץ להכחיד לאבד ולהשמיד את עם ישראל והקב"ה הפר עצתו וכל אשר הצליח לעשות להוציא כתבים בשם המלך לכל המדינות להרוג ולהשמיד ולאבד את היהודים אך עצתו הופרה, כך עמדו על נפשנו שלוש שנים בכתבים ובדברי שקר ובלע ובשיטנה.
ניסיון זה שלוש שנים אותו נסיון הוא, משום שניסיון לא חוזר פעמיים בחיי האדם ואמרו חז"ל: לא תקום פעמיים צרה. ואותה צרה ואותו ניסיון אחד הוא שלוש שנים תמימות כהיום הזה, באותו צורה ובאותו מחשבה, אך ב"ה כשם שבעצת המן ואחשורוש לא נשפך שום דם יהודי חוץ מהכתבים אשר נכתבו, כך בקהילת קודש שובה ישראל עם כל הצער של השלוש שנים האחרונות, כאלף תלמידי חכמים יושבים בכל קהילת קודש שובה ישראל והוגים בתורה יומם ולילה, בית תמחוי מוציא חדשים לבקרים כשלושת אלפים מנות דבר יום ביומו, מאות יתומים ועשרות אלמנות מקבלים מדי חודש בחודשו את עזרתם, קמחא דפסחא בערב פסח ובערב ראש השנה החלוקה כחמש עשרה אלף משפחות בחסד אשר לא היה כדוגמתו ולא נשמע באף סיפורים אשר סופרו על חסד כזה. אם כן כעצת המן, הצער הוא צער שבכתבים והקב"ה מפר עצתם ומקלקל מחשבתם.
ואף השפיכות דמים אשר שפכו את דמנו בראש כל חוצות במוצאי חג הסוכות כאשר באנו לארץ הקודש בשליחות מצוה לשם שמים, למסור שיעור לאלפים ולרבבות ובודאי שלוחי מצוה אינם ניזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתם. ובטוחים אנו שמצוות הצדקה אשר עשינו עם אותם אנשים בעבר ובאותה שעה, אשר עמדנו בכל חוקי התורה וחוקי דינא דמלכותא ודיווחנו בארץ מגורנו שעוזרים ונותנים חסד בלב שלם ובלב טהור, המלאכים שנבראו באותה צדקה אותם מלאכים שרירים ובריאים וקיימים בשמים ומאושרים בארץ, יעמדו לימיננו והם ילכו לפני כיסא הכבוד וימליצו טוב בעדנו, בעד כל הקהל הקדוש קהילת קודש שובה ישראל ובעד כל כלל ישראל. וכל הכאב אשר סבלנו בשלוש שנים האחרונות ובפרט בחצי שנה האחרונה, כאשר היינו צריכים שבועות רבים לסבול ולעמוד בבתי חולים עם בני ביתנו במקום לעמוד ולמסור שיעורים כפי שעשינו עשרים שנה לא ביטלנו יום אחד מלעמוד ולהשתדל ולאמר את דבר ה', הכאב הזה יהיה כפרה ומיתוק הדין בעד כל הקהל הקדוש.
נשתדל להתחזק באמונה בהקב"ה "והבוטח בה' חסד יסובבנו", אפשר לפרש ולאמר מי שבטחונו גדול בה' הקב"ה נותן לו שכר שחסד יסובבנו וחסדים רבים באים לפתחו ועל ידי החסדים הבאים לפתחו נושע וניצל מכל צרה.
ב"ה מאומה לא נפגע מהתורה והחסד בקהילת קודש שובה ישראל יקיים בנו הקב"ה "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה".
מבקשים אנו מכל אהובנו וחביבנו להקפיד לקרוא ולהתפלל בכל יום בהתמדה את פסוקי התהילים הקדושים אשר מיוחדים בנפשנו, תיקון הנפש ולזכות את הכלל בדבר תורה היומי ולהעתיר עלינו ברחמים.
נכנסים אנו לתקופה אשר היא סיומת לכל הצער אשר קהילת קודש שובה ישראל עברה וכשם שבגלות מצרים ראינו נפלאות כך נראה ישועות בכל יום ויום מהיום הזה.
בכל הימים המרים והקשים אשר ידענו הייתה בליבנו קושיה, בברית בין הבתרים שזה היה הזמן המיוחד ברית בין אברהם אבינו להקב"ה, אומר הקב"ה לאברהם אבינו: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדו ועינו אותם ארבע מאות שנה", הקב"ה בשעה המיוחדת והמרוממת בין אברהם אבינו להקב"ה מודיע לאברהם אבינו ידיעה קשה ביותר, גלות מרה לבניו ארבע מאות שנה, לא מצאנו שאברהם אבינו מבקש רחמים על בניו, מתפלל על בניו, לא כמו בסדום ועמורה שעמד אברהם והתפלל לרחמים, פה על בניו לא מבקש רחמים, יקשה מדוע?, אלא יש צער ונסיונות אשר הם בניה וחייב לעבור אותם בכדי לבנות דבר גדול ואברהם אבינו ידע שבכדי להיות עם הנבחר עם ישראל חייב לעבור זיכוך גדול ולכן לא ביקש אברהם רחמים שבני ישראל לא יעברו ארבע מאות שנה של יסורים.
אף אנו, כל קהילת קודש שובה ישראל, עברנו יסורים בסתר ובגלוי, דברים אשר ידועים ודברים אשר נסתרים בליבנו קשים ביותר, אך הם יסורים של בניה לדורי דורות, יבוא יום שהכל יהיה גלוי לעין בדורות רבים ידובר ויסופר, יוחקו בספר לזיכרון עולם בע"ה. "המחדש בטובו בכל יום תמיד".
נעלה ונתעלה ונעמוד בכל דברנו ובכל נדרנו,
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, מתפללים אנו בזכות האבות הקדושים על כל מי שעמד בנדריו ובהתחייבויותיו ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' והרופא לנשברי לב יחזקנו ויאמצנו ונזכה לראות בנועם ה' בקרוב ממש

Saturday, March 23, 2013

הלכות ומנהגים מפי כבוד האדמו"ר שליט"א לחג הפסח!

                דיני שריפת חמץ!

א. ראוי לבער את החמץ בשריפה דייקא.

ב. מי שאין לו חמץ לבער, ישתדל להשיג חמץ כדי שיוכל לקיים את המצווה בהידור.

ג. נהגו להשליך יחד עם החמץ, את כל תשמישי מצוות הבדיקה: הכף, הנר, הסכין ודומיהם, כמו כן נהגו להשליך אל האש את הלולב, הערבות של ההושענות, ויש שמשליחים אף את הפתילות והשמנים שהדליקו בהם בחנוכה .

.ד. מטיל החמץ ביד ימינו.

ה. ישתדל שיישרף החמץ באש קודם שיוצק עליו נפט וכד"ו, שכן משלמות המצווה שיכלה החמץ באש, ואם יתן עליו חומרי דליקה קודם שתאחז בו האש, נמצא ביער את החמץ על ידי החומרים המבטלים אותו מהיות ראוי לאכילת כלב.

ו. כשמקיים את מצוות הביעור והבדיקה, לא יהיו מעשיו מצוות אנשים מלומדה, אלא יכון בליבו עוצם קדושת מעשיו שמקיים את מצוות בוראו, ומעביר את רוח הטומאה מן הארץ.

ז. בסיום הביעור שבים ומבטלים את החמץ בנוסח "כל חמירא".

ח. המבער את החמץ על ידי השלכתו לאשפה, לא ישליך לפח אשפה שעומד ברשותו, שכן בכך לא נפטר מהחמץ כלל וכלל.

ט. על פי הקבלה הביעור המובחר ביותר הוא על ידי שריפה, אמנם, אם אין בידו לשרוף, הרי הבעירה המובחרת היא על ידי חומרים משחיתים.

(פניני דברי יאשיהו הגדה של פסח - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבוע טוב ומבורך!

Friday, March 22, 2013

הלכות ומנהגים מפי כבוד האדמו"ר שליט"א לחג הפסח:

אכילת חמץ בערב פסח!

א. נוהגים לאכול מעט חמץ בבוקר יום י"ד.

ב. ונוהגים לאכול בסעודה זו מאכלי חלב, חמאה גבינה וכד"ו, זכר לחמאה והחלב שערך אברהם לפני המלאכים שבאו לביתו, ואותו היום ערב פסח היה.

ג. קודש הקודשים רבי מורדכי מנדבורנא היה אומר: כי קבלה בידו משמים שאין לאכול חמץ אחרי השעה 8 בבוקר ביום י"ד, הצדיקים ההולכים בדרכו משתדלים לעמוד בשעה 8 בבוקר ערב פסח, אחר שריפת חמץ, וזו דרכנו.
...
ד. אין לעשות מלאכה קודם שריפת החמץ.

(פניני דברי יאשיהו הגדה של פסח - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת הגדול שלום ומבורך!
 
 

מעלת שבת הגדול - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לאחי ורעי ה' עליהם יחיו.
הנה עומדים אנו בערב שבת קודש המיוחד בשבתות השנה, שבת הגדול ורבו הפרושים והמאמרים מדוע שבת זה נקרא שבת הגדול, אך נשים מול עינינו ונחדד בנפשנו יסוד גדול אשר הוא לכל ענייני האדם וקשהיו בחיים.
והנה אמרו חז"ל: כאשר הקב"ה רוצה לדון אומה דן את המלאך שלה ראשון. והנה מצרים אלוהיהם הוא הטלה ובשבת שלפני הפסח ציוה הקב"ה את בני י...שראל לקחת את הטלה ולקושרו לכרעי המיטה ואחרי השבת שחטו את הטליים ועשו בהם את הפסח וזה סימן לדין אשר דן הקב"ה את אלוקי מצרים וההשפלה לקושרם לכרעי המיטה ואחרי שדנו אותם לחובה על כל הצער והיגון אשר גרמו לעם ישראל לאורך השיעבוד המר אשר שיעבדו את בני ישראל, נידון אלוהיהם ואחריו כל ארץ מצרים במכת בכורות ובקריעת ים סוף.
ומדוע דווקא בשבת ולא ביום אחר?, משום שהשבת היא התמצית של כל השבוע כולו וכל מאורעות אשר עוברים על האדם במשך השבוע היסוד בא משבת קודש.
ולכן השבת הזו אשר בה החל ההשפלה והדין של אלוקי מצרים היה שבת הגדול ובכח השבת הזו יש סגולות נשגבות לכל חיי האדם.
וכך כל יהודי ויהודי אשר יש בנפשו צער או מצוקה ממצב או מקרה מסויים אשר עומדים על נפשו, ישתדל ביום השבת הקדוש הזה, שבת הגדול, אשר כשמו כך הוא, בערב שבת לדמיין בנפשו שלוקח את הצרה או הבעיה אשר לו וקושרה לכרעי המיטה וידמיין את הכאב והצער או הצרה כבולה למיטה ויקדש עצמו בתפילה ויראת שמים וירבה בלימוד ההלכה לדעת מה מותר ומה אסור, להתיר את המותר ולאסור את האסור וירבה בתחינה ובתפילה אך בשמחה מרובה ויסיר מליבו כל דאגה וכל פחד.
וכשם שבני ישראל סיכנו את עצמם בזה שלקחו את אלוהיו של מצרים והשפילו את המצרים וקשרו את אלוהיהם לכרעי המיטה בלי פחד ובלי מורא, כך האדם בלי פחד ומורא, צרה אשר לו יעמוד איתן וחזק ושמח ובוטח בהקב"ה ולאחר השבת הקדושה, שבת הגדול, יעקוד וישחוט בדמיונו את הצרה והבעיה אשר לו.
וכך יש בכח השבת הקדושה הזאת שבת הגדול להסיר כל המסכים ולקרוע ולשבר כל המקטרגים מעל האדם ולהכנס לחג הפסח, חג החרות בלי כח של קטרוגים או גזרות רעות וקשות. ואף אם נראה לאדם שהצרה והבעיה עדיין לא נגמרה ידע, כאשר מת שורשה למעלה הבעיה הולכת ונגמרת הולכת ומסתיימת.
וזה הכח המיוחד של השבת הקדושה הזו ונקפיד בשבת זו בכל הדקדוקים ונרבה בכל התוספות אשר אפשר להוסיף על הקודש.
ונשתדל בערב שבת קודש לקיים המנהג לחלק לעניים לחם שיש בו סגולה גדולה לפרנסה ובעזרת ה' נזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.
ומבקש אני בלב נשבר ונדכא להעתיר בעדי ובעד ביתי, שמחנו כימות עניתנו, ישתדלו והרבו תפילה לרבון העולמים שיתן לנו כח להגדיל ולהרחיב קהילת קודש שובה ישראל ונזכה לאור חדש ולגאולה שלמה.
שבת שלום.

Thursday, March 21, 2013

הלכות ומנהגים מפי כבוד האדמו"ר שליט"א לחג הפסח:

                  שבת הגדול - מנהג חלוקת לחם!

א.כתב הרא"ש: כי זאת לפנים בישראל לחלק לעניים לחמים לקראת שבת הגדול, ומאז הופר המנהג יצאה הברכה מן העיסה ונתמעטה הפרנסה בעולם, ועל ידי קיום המנהג הקדוש כיום הזה, זוכה האדם ברכה מרובה בכל מעשה ידיו, וברך ה' לחמו.

                   הכנה למצוות בדיקת חמץ!

ב.שלושים דקות קודם זמן בדיקת חמץ, לא ישב לסעודה, ולא... יעשה מלאכה, ויזהר בכל הדברים שאסרו חז"ל לעשות קודם תפילת מנחה, סמוך למנחה גדולה.

ג."החתם סופר" היה נוהג ללבוש בגדים חשובים לכבוד המצוה היקרה.

ד.יטול ידיו קודם הבדיקה לתוספת קדושה.

ה.ראוי שיקיים המנהג בנוכחות ילדיו ובני ביתו, ויתמלא שמחה וגיל על המצווה הגדולה שנפלה בחלקו, ויברך בנועם ובהדרת פנים.

ו.יש נוהגים ללבוש בעת הברכה בגד חדש או להניח על גבי השולחן פרי חדש, שיהיה בידם לברך "שהחיינו", והמברכים שהחיינו על פרי חדש, מסיימים הבדיקה ולאחריה מברכים ואוכלים את הפרי.

ז.נהגו לפזר עשרה פתיתים בפינות הבית קודם בדיקת חמץ, כדי שימצאם הבודק, וטעם לעשרה פתיתים דווקא, זכר לעשרת בני המן שנתלו בו ביום.

(פניני דברי יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!
להיזהר בימים קדושים אלו שלא להגיע לליצנות וקלות ראש - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לאחי ורעי היקרים ה' עליהם יחיו ונזכה לגאולה שלמה, "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל". ובזכות החסד הגדול הנעשה בימים אלו בקהילת קודש שובה ישראל, עולם חסד יבנה, יושפע שפע רב מכל העולמות ובקרוב ממש יפתרו כל הקשיים המציקים על הנפש ועל הגוף, כי הצער והכאב והקושי רבים מנשוא, אך האמונה והביטחון גדולים בבורא עול...ם וחזקה: אין אדם נוקף אצבע למטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה והכל תיקון וכפרת עוונות ויסורים של אהבה, אך יקיים בנו הקב"ה שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה ובעה עוד בניסן ניגאל בכל העניינים כי עת לחננה כי בא מועד.
הנה הארי הקדוש בספר הליקוטים פרשת בא אומר שגלות מצרים הייתה גלות הדיבור וזה עיקר גלות מצרים עכ"ד.
ועומק הדברים הם, יסוד גלות מצרים החל כשאברהם אבינו אמר להקב"ה בברית בין הבתרים: "במה אדע כי ארשנה" ועל זה ענה לו הקב"ה: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדו ועינו אותם ארבע מאות שנה", על הדיבור הזה של אברהם אבינו במה אדע כי ארשנה נענשו בני ישראל 400 שנים בגלות המרה והקשה בארץ מצרים. ולכן גם הגואל, משה רבנו, היה ערל שפתים וכבד פה וכן עומק שמו של המשעבד פרעה, פה רע.
וידוע שברית המאור וברית הלשון אחד הם ומי שחוטא בלשון סימן שגם בברית חוטא הוא ולכן בימים אלו ימי הפסח אשר דרשו ואמר פה-סח, הפה סח ומדבר התיקון הוא לדבר דברים של קדושה של יראת שמים של עבודת ה' של סיפורי צדיקים ודברי אמונה בהקב"ה ולא יהיה ח"ו בימים קדושים אלו בגדר של מושב ליצים לא ישב ויקפיד לקיים דברי תורתנו הקדושה "ודברת בם" בם זה דברי תורה, רק בם ידבר ולא דברים בטלים.

וידוע אשר מובא בספרים הקדושים תורה שבעל פה מתחילה באות מ' פתוחה "מאימתי קוראים את שמע בערבית" ומסיימת באות ם' סתומה "יברך את עמו בשלום". וכן כשאדם מבטא את האות מם מבטה בפה סגור וכך רומזת לנו התורה הקדושה כשאתה מתחיל ללמוד תורה תתחיל במפתוח של התחלה רק בדברי תורה ותסיים במם סגורה, רק בדבר ה' יהיה פיו פתוח ולא חס ושלום בדברים ריקים. ובודאי דברים שהשתיקה יפה להם "סוד ה' ליריאיו" ומי שמפר סודו מפר בריתו.
ולכן ימים אלו ימי תיקון ונשתדל להיות כלי קיבול להכנס לליל הסדר בנפש מרוממת בכלי קיבול לטהר את נפשנו ולהגיע לספר הניסים והנפלאות והטוב אשר גמלנו הקב"ה ולדקדק בדברי המשנה באבות (אבות א'): "כל ימי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה".
ומצאנו על הקפדה על ראיית העיניים מובא על רב יוסף ורב ששת שהיו עיוורים ומדוע?, אמרו חז"ל לפי שרצו לנהוג כרב שלא הסתכל חוץ ל4 אמותיו ולא יכלו לעמוד בזה ולכן סימו את עיניהם וכן מעשה ברבי מתיא בן חרש וזה בראיית העיניים וצריך לדעת שבאותו משקל זה גם בשמירת הלשון.
ה' עוז לעמו יתן ונזכה בניסן הזה להגאל גאולת עולמים.
יש זמנים שהאדם צריך לחכות ולא לעשות כלום עד שה' מוציא את האמת לאור- האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לאחי ורעי היקרים ה' עליהם יחיו.
יש בליבנו צער אשר לא זכינו, ככל שנה, להיות ערב פסח בארץ הקודש לקיים המנהג בן ח"י שנים, החלוקה של הברכות. אך מה שהלב חושק הזמן עושק ובצוק העיתים יעתירו בעד בני משפחתנו לרפואה שלמה במהרה, שנוכל לחזור ביתר שאת וביתר עוז למסור נפש, גיבורים לעמוד בפרץ למען הכלל....
אך לא אלמן ישראל וברוך ה', המחדש בטובו בכל יום תמיד, נכנסים בקהילות קודש שובה ישראל לימי הפסח בשמחה גדולה, בזיכוי הרבים גדול, עשרות אלפים של פיות יאכלו וישמחו בחג הקדוש הזה מכח והשתדלות של כל מוסרי הנפש. ובארץ הקודש ביותר מכל שנה ושנה, עם כל התלאה והעול אשר נעשה לקהילת קודש שובה ישראל, הגבאים הצדיקים מסרו נפש ובראשם רבי יוסף עמוס הי"ו אשר מסר את נפשו ממש על החסד הגדול, הקב"ה יחזקם ויאמצם ובעזרת ה' בזכות כל המלאכים, אשר נבראו בימים האלו מכח הצדקה ויושלמו בליל הסדר כאשר יאכלו העניים וכל מי שיש לו חיסרון כיס, יעלו רבבות המלאכים האלו לפני כיסא הכבוד ויבקשו מלפני ריבון העולמים לימוד זכות על עם ישראל ובזכות החסד העצום אשר נעשה בישיבות הקדושות מהר יגאלנו הקב"ה גאולה שלמה והאמת האמיתית תיהיה מנת חלקם של העולם וידעו כולם את מה שיודעים רבים וטובים, ויקויים קדש שמך בעולמך. אך נשתדל לקבל על עצמנו לדון את כולם לקו זכות ולראות מעלת חברנו ולא חסרונו.
וידוע המשל הקדמון במלך החיות, האריה, אשר תש כוחו ונחלש וכוחו לא עמד עימו לרוץ לצוד חיות ולהשביע את עצמו, לכן החליט האריה לילך בדרך קלה וכך בכל יום היה עומד במרכז היער וקורא לכבשה להריח את פיו, הכבשה הכניסה את ראשה לפי האריה והריחה ריח של רעב בפיו ועמדה ואמרה: אני מריחה ריח של רעב. מיד עמד האריה בכעס וצעק ואמר: פגעת במלך דינך למיתה וכך השביע את רעבו. וכך בכל יום עשה האריה עד אשר הבינו הכבשים את מעשיו וכאשר הביאו כבשה חדשה, אחרי כמה ימים, עמדה הכבשה ואמרה: אני מריחה ריח טוב מאוד בפיו של האריה, כעס האריה ואמר: איך את משקרת למלך החיות, לא אכלתי ימים רבים ואין מציאות שיהיה ריח טוב וגם אותה טרף האריה. דרכיו של האריה התפרסמו בכל היער וכל הכבשים והחיות פחדו וברחו, האריה היה משוטת ביער רעב ומיואש עד אשר פגש את השועל, בא האריה ושאל אותו: תריח את פי מה אתה מריח, ענה השועל ואמר: אני מקורר ואיני מריח מאומה לא ריח טוב ולא ריח רע וכך ניצל השועל.
יש זמנים שהחכמה הגדולה של האדם לא להריח את הרע ולא את הטוב עד אשר הקב"ה מוציא את האמת לאור.
וזה היה דרכנו בימים אלו לבנו, נפשנו וכוחנו בהשתדלות, בתפילה על הישיבה הקדושה אשר אנו גאים בחסידים ובמוסרי הנפש, אך עומדים איתנים ומגדילים ומחזקים את הישיבה, עומדים איתנים בסערה והנה אנו רואים את החוף מבטחים קרב ובא. אך עדיין אין אנו מריחים לא את הטוב ולא את הרע, למען האריה שתש כוחו והולך עם מדיו ותפארתו אשר חלפה, יעבור זמנו ויתוש כוחו.
מבקשים אנו מאחי ורעי להרבות בתפילה ובתחינה לרפואה ולישועה בקרוב ממש.
בשורות טובות והצלחה מרובה.

Tuesday, March 19, 2013

בס״ד 

הנהגות חג הפסח מפי האדמו״ר רבנו יאישהו יוסף פינטו שליט״א דברים נדירים שלא נכתבו בשום מאמריו וספריו של כבוד האדמו״ר שליט״א :

"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך".
יסוד גדול בחיי האדם לחזק את נפשו ולרומם את רוחו.
ידמיין בנפשו לפחות פעמיים בכל יום שאור גדול כאור השמש ויותר שזה אורה של התורה הקדושה ואור של קדושה, נכנס בו מראשו ומאיר ומשפיע ונכנס בכל גופו וכך לאורך דקות ארוכות ידמיין ויחשוב ודבר זה משפיע וישפיע על נפשו ועל רוחו לעורר כוחות גדולים.

״בליל חג הפסח כשיכנס לביתו יאמר בקול רם מועדים לשמחה ויש בדבר זה עניין גדול״.

״סגולה בשבתות ובימים טובים וחגים לאכול הסעודות על שולחן עם ארבעה רגליים ושאורכו יהיה י"ב תפחים ורוחבו ו' תפחים וגובהו ט' תפחים״

״בתפילות של חג הפסח יקפיד להתפלל בכונה גדולה ובהכנעת הלב גדולה וידע שכל תפילה של החג אפשר להרים את כל התפילות של השנה אשר היה בהם פגם או חוסר כונה למקום גבוה, כך תפילת ערבית אפשר לתקן את כל תפילות ערבית של השנה, שחרית את כל תפילות שחרית של השנה וכן מנחה״.

מפי כבוד האדמו״ר רבנו יאישיהו יוסף פינטו שליט״א חודש ניסן תשע״ג


http://www.youtube.com/watch?v=SC6Q8-6XBpc&feature=player_detailpage הכנת קמחא דפסחא תשע"ג

Friday, March 15, 2013

פרשת ויקרא!
"ויקרא אל משה וידבר אליו מאהל מועד לאמר"
המילה "ויקרא" כתובה בתורה עם א זעירא,
ויש להקשות, מדוע נכתבה תיבת "ויקרא" עם א זעירא?
ויבואר בהקדם המשנה במסכת עוקצין, שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ןעשר עולמות, כמנין ש"י, שנאמר: "להנחיל אוהבי יש".
וביארו שם, שהצדיק מקבל לפי מה שמיעט בתענוגי העולם הזה, וככל שמיעט בתענוגי העולם הזה, כך מקבל הוא בעולם הבא כפול שלוש מאות ועשר, וזהו ביאור הפסוק: "ויקרא" עם א זעירא, לומר לנו, שהעולם הזה היה זעיר בעיני משה, ולא נחשבו הנאותיו לכלום, ןלזה רומזת אות א, שהיא כנגד העולם הזה!
(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
שבת שלום ומבורך!

Thursday, March 14, 2013

בחודש ניסן ישנם סגולות וכח גדול לענייני פרנסה!
חודש ניסן כוחו גדול ביותר מכל החודשים כולם, ואמרו החכמים הקדמונים: שכל יום בחודש זה, מעלתו כיום ראש חודש, וסגולות מיחדות נקשרו בחודש זה, חודש של ישועות, חודש של גאולה, חודש שממצרים גאלתנו.
ידוע שבחודש זה, ישנם סגולות וכח גדול לענייני פרנסה, ומי שקשה עליו הפרנסה, יכול בחודש זה, לשנות את כל מהות חייו בענייני הפרנסה, וכח מיוחד יש בעזרה לעניים לפסח, לעזור לכל כלל עם ישראל שישבו בחג הפסח שמחים כבני חורין, בלי עול צער וחוסר ומחסור על שולחנם.
ולכל אחד ואחד מעם ישראל, יש את המצרים שלו, אשר משעבדו ומצערו, "ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל" - כל אחד בגאולת נפשו!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
http://youtu.be/bnxhz9CaqQE לרוץ אחר הטוב - הרב פינטו שליט"א

Wednesday, March 13, 2013


לקיים מצוות קמחא דפסחא כדי להינצל מלשון הרע!

מהמצוות היקרות ביותר בימי ניסן, היא מצוות מתן "קמחא דפסחא" עבור נזקקים שאין בידם לקיים את הפסח כהלכתו.

בימינו יש לכל אדם להקפיד לקיים מצווה זו בהידור, ותעמוד לו שלא להזדקק לידי מתנת בשר ודם, ואף תלמידי חכמים שהיו פטורים בזמן חז"ל ממסים וארנוניות, מחויבים גם הם בנתינת קמחא דפסחא.

מסופר על החפץ חיים: שבזקנותו הגיע לעיר אחת שיושביה לא היו נוהגים להפריש מעות קמחא דפסחא, עלה על בימת בית הכנסת הגדול וקרא: מורי ורבותי! אם אעלה לשמים וישאלו אותי אם נהגתם לתרום קמחא דפסחא, מה אומר? שכן, יהיה זה שקר, ונמצאתם מכריחים אותי לדבר לשון הרע, והן לשון הרע ידעתם כמה חמור עונשו, על כן, במטותא מכם, קיימו מצווה יקרה זו למען לא נכשל לעולם ועד!

(פניני דברי יאשיהו הגדה של פסח - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=ehZOk_04z1I&list=UURHu3UdfMM2yDqyND3HiqhA למה משה שיבר את הלוחות, ולמה הורידן לארץ

Tuesday, March 12, 2013

לצאת משיעבוד לגאולה - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לאחי ורעי היקרים, ה' עליהם יחיו.
הנה נכנסנו לחודש ניסן שהוא החודש עם הכוחות המיוחדים בחודשי השנה.
ואמרו חז"ל בראש כל המועדים נישאת פסח והוא הראש של כל המועדים כולם וכמו שיש בגוף האדם רמ"ח אברים אך הראש הוא החשוב ביותר כך יש חגים וימים טובים ומועדים והראש של כל החגים אשר נישא בראש הוא חג הפסח וממנו נשפע חיות לכל האברים כולם ולכל הימים הטובים של השנה.
ובחג זה הוציאנו הקב"ה מעבדות לחרות, מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ובו התקרבנו להיות עם סגולה. וכך אומרת לנו תורתנו הקדושה (דברים ד'- כ') "ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה" עכ"ל. ובו ראינו את היד הגדולה אשר הוא השליט על העולם ולו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. ואם נבין ונחקור היטב בגודל האושר וכח הרב שזכינו ביום הזה ונבין את מעלת וערך חג הפסח אז יושפע עלינו חיות לכל הימים הבאים אחריהם להיות דבוקים בהקב"ה.
וצריכים להבין ולדעת שביום זה לא רק יצאנו לחרות מעבדות הגוף שהיינו במצרים משועבדים בפרך בחומר ובלבנים, אלא אף הנפש שלנו הייתה משועבדת שיעבוד קשה ביותר ומשם יצאנו וכדברי חז"ל: "חרות עולם", לעולם אי אפשר שוב לשעבד את הנפש של היהודי באשר יהיה ובכל מצב הנפש של היהודי משוחררת חרות עולם.
אך התנאי של החרות הזה הוא "חרות על הלוחות" ואמרו חז"ל: אל תקרי חרות אלא חירות", אם אדם יש בו את החרות על הלוחות, מה שנחרט על לוחות הברית הוא נהיה בן חורין ואין כח בעולם שיכול לשעבד את האדם הזה, כל צרה, כל בעיה האדם חולף עובר בלי שעבוד הנפש.
ואמרו חז"ל: "כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול דרך ארץ", שום עול לא יכול להיות עליו, אך אם האדם מסיר מעצמו עול תורה כל הצרות וכל הבעיות בעולם נהיים מנת חלקו וצרה ובעיה רודפת בעיה.
הנה פעם בימים עברו היה שיעבוד שמדינה וממלכה כובשת עם ומשעבדת אותו לעבדים ושפחות ושולטים שלטון על גופם, נפשם וכו'. היום המהות נשארה, באים לאדם בעיות אשר שולטים בו כשיעבוד מצרים, כשיעבוד המן וכו' וכאשר מוסיף לזה האדם גם פריקת עול מן התורה הקדושה גם נפשו משועבדת.
ולכן חג זה הוא הזמן לפרוק את עול השיעבודים של כל צרה ובעיה ואף להסיר את שיעבוד הנפש ולהיות חירות על ידי חרות על הלוחות ואז אנו נמצאים בהבטחה שהבטיח לנו הקב"ה לחרות עולם.
וידע האדם שכל יום אשר עוברים בימים הקדושים האלו יכין האדם את עצמו יותר להיות כלי קיבול להשפעה הגדולה וירבה במצוות וביותר בעזרה לזולת ובצדקה לחג הפסח ובזכות היגיעה וההבנה והרצון וההשתדלות יקיים בנו הקב"ה פתחו לי כפתחו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם.
הצלחה וישועה ובשורות טובות.

לסייע ביד עושי מצווה!

"סוס ורוכבו רמה בים", וחז"ל דרשו על פסוק זה: שבזמן קריאת ים סוף, גם הסוסים קבלו עונש כפי שבעליהם קבלו, היינו, שסוס שבעליו היה רשע, אזי הוא ירד ועלה במצולות כמו קש, ונתייסר הרבה עד שטבע, וסוס שבעליו היה רשע בינוני, סבל פחות, וסוס שבעליו היה כשר, סבל פחות מכולם, וצריכים אנו להתבונן מדוע קיבלו הסוסים עונש בדיוק כמו בעליהם, ומדוע היו צריכים להיות קשורים זה בזה ולקבל את אותו עונש?

אלא למדים אנו מדברים אלו יסוד גדול: שהמסייע לאדם יש לו חלק ושותפות במעשה שנעשה, ואף על פי שהמסייע לא עשה שום פעולה בעצמו, אלא רק נתן עזר וסיוע לעושה המעשה, בכל זאת נחשב לו כאילו עשה בעצמו, ומשום כך נענשו הסוסים שרכבו עליהם המצרים, וקבלו עונש וטבעו בים, משום שהם סייעו למצרים להפיק את זממם ומחשבתם הרעה, על כן גם עליהם באה מידת הדין וקבלו את עונשם, ולא עוד אלא שכל סוס קיבל את עונש בעליו, ואף על פי שכל הסוסים פעולה אחת הייתה להם, להביא את בעליהם ממצרים לים סוף, מכל מקום כל אחד נענש לפי בעליו, כיוון שהמסייע נחשב כאילו הוא בעצמו עשה את המעשה!

ומזה ניקח מוסר לעצמנו להיטיב את דרכנו ולישר את אורחותינו, ואם פעמים לא יעלה בידינו לעשות מעשים טובים, לכל הפחות נשתדל להשתתף עם עושי מצווה ולסייע להם כאשר נוכל, וכבר אמרו חז"ל: שכל הנטפל לעושי מצווה כעושי המצווה בעצמו חשיב, וכן בהיפך כל הנטפל לעושי עברה כעושי עברה הוא, וצריך האדם להשתדל שלא יהיה ח"ו במעשיו סיוע לעוברי עבירה ולמפירי ברית דת ישראל, ושלא תצא תקלה מידיו לעולם!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

חודש טוב ומבורך ובשורות טובות!

Sunday, March 10, 2013


בכח האמונה והמצוות!

ידוע מעשה עם רבי זושא: אשר הגיעו לעירו אנשי צבע אכזריים, אשר היו מתעללים ביהודים, ונכנסו למקוה, להתרחץ ולהתהולל, רבי זושא, אשר הגיע שעת הטבילה הקבועה אצלו, הלך למקווה בלי פחד, ראה את החיילים האכזרים ומפקדם בראשם, צוחקים צחוק של בוז ליהודים, לקח אבן, ובכל כוחו השליך לתוך חלון המקווה, משמיים האבן פגעה בראשו של מפקדם, אשר נפצע בצורה קשה.

מיד, יצאו החיילים, לרדוף אחרי עושה מעשה זה, רבי זושא, רץ בכל כוחו, והחיילים בעקבותיו, עד שכוחו לא עמד עימו, עצר הסתובב לקבוצת החיילים הגולה, מחזיק בטלית, והתחיל הוא לרדוף אחריהם, החיילים לא ידעו את נפשם, ואימה וחרדה נפלה עליהם, והחלו לברוח בפחד גדול, ממה? מאמונה בהקב"ה, ומכח מצוות טלית קטן!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

Saturday, March 9, 2013

הכנה לחג הפסח - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לאחי ורעי היקרים, ה' עליהם יחיו.
הנה מתקרבים ובאים ימי הפסח ושואלים ודורשים לפני החג ודרשו חכמי המוסר שואלים ודורשים בענייני הנפש ודרך האדם לפני החג. וידוע שבחג הפסח כוחות נשגבים "ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל" והגאולה היא בכל העניינים ובכל המובנים ואף אם יאמר האדם הנה עברו וחלפו כמה חודשים של ניסן ועדיין לא נושענו ולא נגאלנו, אך לא כך ה...דבר בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, בכל ניסן אנו נגאלים ומקרבים את הגאולה ואת הישועה הן בכלל והן בפרט, כל שנה שחולפת הנפש מתקרבת להקב"ה וההבנה גדולה וניהים כלי קיבול שתישרה השכינה בנו.
ולכן צריכים להכין את עצמנו בימים אלו לחפש ולבדוק בחדרים ובסדקים של הלב ולנקות את נפשנו מן החמץ ולהרבות בתורה ומצוות.
וכבר אמרו חז"ל: רבי חנינה בן עקשיה אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.
ומשלו חז"ל לאיש עשיר אשר הגיע לכפר של עניים וכשנכנס הצטער על העוני והמחסור אשר ראה בכפר, מיד אמר לאדם הראשון אשר פגש: מבקש אני להתאכסן בבית וכל דבר אשר יעשו למעני אני אשלם סכום מרובה ביותר. האדם רץ מבית לבית וסיפר ואמר: הגיע אדם לעיר אשר מבקש לשלם ברוחב לב לכל מי שיארח אותו, העניים הרגילים לדוחק לא האמינו ודחו אותו. עד אשר עני אחד הסכים, הכניסו לביתו, השתדל בכל כוחו למען הנאתו ורווחתו של העשיר, כעבור כמה ימים הודיע לו העשיר שהוא עוזב ויוצא לדרכו וביקש את החשבון לתשלום, העני ביקש מעט. אמר לו העשיר: לא, תיתן לי חשבון מפורט על כל אשר עשית למעני לפרטי פרטים ולא כללי.
כך אנו, הקב"ה רוצה לזכות אותנו לכן הרבה לנו תורה ומצוות.
ומדוע אמר תורה לפני מצוות?, אלא כאשר לומד האדם תורה מבין ויודע מה הערך של כל מצוה ומצוה ומה המורכבות של כל מצוה. לכן אחרי שלומד תורה מבין את המורכבות של המצוה ואז השכר המעלה גדולה ביותר ובהתאם גם השכר של המצוות.
הנה מגיעים לימי החג אשר ישנם מצוות מרובות ועיקר הימים האלו ישנם שני מצוות, חסד קימחא דפיסחא והשתדלות בגוף להכנת החג.
וישתדל האדם למסור נפש ולהרבות במצוות וה' יתן הטוב.
המצוות כהגנה מפני הפחד!

לפני כ- 15 שנים, זכינו לנסוע לקברי אבותינו הקדושים במרוקו, ונפשנו הייתה הבתעלות הנפש גדולה ביותר, בפעם הראשונה להיות בציון מו"ר זקננו רבנו חיים פינטו הגדול, ולנסוע לקצה השני, לציון רבינו דוד אבוחצירא, אשר מסר נפשו על קידוש ה', ובחזור נסענו עם כמה יהודים צדיקים חזרה למדינה אמצעית, בדרך לארץ הקודש.

והנה כשעתיים אחרי תחילת הטיסה, עמדנו להתפלל שחרית, עטורים בטלית ותפילין, ופת...אום, שוד ושבר, המנוע של המטוס, עולה בלהבות של אש, והמטוס בסכנה חמורה ביותר, היה צעקות ובכי, ואנו עמדנו וקראנו "שמע ישראל" בכל כוחינו, וקיבלנו בדעתינו, עד כמה שאפשר, שמוסרים נפש באהבת ה' ועל יחוד קדושת שמו!

אחד הגויים אשר היה במטוס, עמד וצעק לעברנו, צעקה חזקה, אשר קולו נשאר מהדהד בנפשנו, ולא יעבור מאיתנו כל ימי חיינו: "אתם יהודים, יש לכם מצוות ודברים מיוחדים, כמו שאתם לובשים על עצמכם כעת, אין לכם מה לפחד מכלום, אלוקים שומר אליכם!

בסוף, אל חנון ורחום, הצילנו ויצאנו משערי מוות, אך המילים, בשעת האימה והחרדה הגדולה, נשארו חקוקים וישארו חקוקים!

יהודי צריך לדעת, הקב"ה נתן כלים, הכלים הם המצוות, הטלית, התפילין, שבת, וכד'ו, וכאשר האדם אוחז בהם, אין לו בשום פנים ואופן, רשות לפחד מכל עניין בעולם, "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי"!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבוע טוב ובשורות טובות!
 
http://youtu.be/lhC18e3Cwl0 מוסר על חג הפסח

Friday, March 8, 2013


מדברי כבוד האדמו"ר על שבת קודש:

הנה שבת קודש הוא יום לעלות ולהתעלות ולהתקדש ולהגיע בו לדרגות גבוהות ביותר, וכשם שיש שני דרכים לעלות לבנין גבוה, דרך אחת היא דרך המדרגות, אשר קשה היא לעלות לקומה גבוה, הדרך השניה על ידי מעלית, אשר בנקל אפשר לעלות למקום גבוה, כך ימות השבוע אלו המדרגות, והשבת היא כעין מעלית לעלות ולהשיג השגות גבוהות ביותר, וידוע שכל ימות השבוע מתברכים משבת קודש.

ישתדל האדם: בכל עת ובכל זמן, להוסיף מחול על הקודש, לקבל שבת כחצי שעה לפני זמנה, ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות!

(חזון יאשיהו שבת - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך ובשורות טובות! 

כדי לקבל את התורה צריכים להגיע למדרגה שהגוף והנפש הם באותה דרגה - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

אחי ורעי היקרים ה' עליהם יחיו.
הנה בשבוע זה היה בלבנו שמחה מרובה בשעה שישבנו שבת אחים גם יחד ביסוד וחידוש הבית מדרש המחודש שובה ישראל מיאמי. ואחד מן התלמידי חכמי בני הישיבה הקדושה שאל אותנו, כשמשה רבנו עלה לשמים להוריד את הלוחות הראשונות ושמע מהקב"ה "לך רד כי שיחת עמך", משה רבנו הוריד איתו את לוחות הברית ורק כאשר קרב אל המחנה "וירא את העגל ומחולות", אז "וישלך מידו את הלוחות וישבר אותם".
והקשה, מדוע לא השאירם משה רבנו בשמים או שברם כאשר הקב"ה אמר לו על עשיית העגל ומדוע צריך להוריד את הלוחות ולשברם בארץ?.
ואפשר לבאר ולאמר יסוד גדול: ידוע אשר אמרו לנו חז"ל: לקח הקב"ה את התורה הקדושה לכל אומות העולם והציע להם לקבל את התורה וכל אומה שאלה בטורה את הקב"ה, מה כתוב ומה מצווה בתורתך. והקב"ה לאחת אמר לא תרצח לשניה אמר לא תנאף וכו' וכל אומה כששמעה את הציווי אשר הוא חלק מהטבעים הטבועים בנפשם התנגדו ולא רצו לקבל את התורה הקדושה.
עד שהגיע הקב"ה לבני ישראל ושאל אותם: האם אתם רוצים לקבל את התורה הקדושה ומיד עמדו ואמרו נעשה ונשמע בלי לשמוע מה כתוב בתורה והאם כתוב בה דברים הנוגדים את טבעם של עם ישראל.
וקשה, מדוע עם ישראל לא שאלו מה כתוב כמו כל האומות כולם, הרי היה נכון לשאול, לבדוק מה כתוב מה מצווה בתורה ומדוע כך נהגו בני ישראל?.
אלא, הנה בני ישראל מרגע שיצאו ממצרים שמרו וקדשו עצמם ושמרו שבע שבתות בקדושה ובטהרה גדולה והגיעו למדרגה גבוהה ביותר עד אשר הגוף הגשמי נהיה קדוש כמו הנשמה הרוחנית של האדם ואז הגיעו לדרגה מעל הטבעים והגשמי משום שכל הטבעים והגשמיות של האדם באים מן הגוף הגשמי והנשמה היא דבר רוחני. ובאותו שעה הגיעו הנשמה והגוף אחד ואז יכלו לקבל את התורה בכל צורה עם כל דרישה וכל בקשה אשר הקב"ה דורש ומבקש, לכן מיד אמרו נעשה ונשמע. ומי שמגיע לדרגה כזאת נפשו וגופו נהיים "חרות על הלוחות" ואמרו חז"ל: אל תקרי חרות אלא "חירות", נהיה בן חירות מכל תאוה מכל יצר הרע.
והנה הלוחות היו כמו גוף והאותיות כנשמה, אך הגוף קדוש כמו הנשמה. וכך מובא והלוחות לוחות אלוקים הם, כגוף ונשמה אחד.
אך כאשר שמע משה שחטאו וירדו ממדרגתם ועכשיו נהיה לוחות גוף, האותיות נשמה, פחד משה אם הלוחות ישארו בשמים הם ישארו שם לנצח ובכל עת ושעה יהיו מונחים בשמים כקיטרוג על עם ישראל שאיבדו את הגוף והנשמה שהם אחד. לכן משה רבנו הרועה הנאמן לקח איתו את הלוחות בכדי לא להשאירם להיות קטרוג והורידם לארץ ושברם שלא ישאר זכרון עולם על האובדן הגדול אשר איבדו את המעלה של גוף ונשמה ושברם בארץ.
וכאשר עשו תשובה מחטא העגל מעלתם היתה פחותה, משה רבנו חצב את הלוחות השניות "כאשר ציוה אותו הקב"ה פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים" לוחות שניות נעשו על ידי משה ולא על ידי הקב"ה, זה כבר לא גוף ונשמה אחד ונשאר לנו המלחמה וההתמודדות לקדש עצמנו ולהגיע למדרגה של גוף ונשמה על ידי עמל הנמצא בידי כל אחד ואחד ומלחמה מתמדת להשיג את אשר אבדנו בחטא העגל.
נשתדל להכנס לשבת קודש הבאה עלינו לטובה ברוממות הנפש, בקדושה, בטהרה ובאהבת ה' גדולה ביותר. ולשמוח בכל הטוב אשר גמלנו הקב"ה.
שבת שלום ובשורות טובות.

Thursday, March 7, 2013


פרשת ויקהל פקודי!

"ויאמר משה אל בני ישראל, ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה"

בפרשות אלו אנו לומדים את כל ענייני בניית המשכן, ומי שזכה להיות העוסק במלאכת בניית המשכן הוא בצלאל בן אורי בן חור.

והשאלה נשאלת, מדוע בצלאל נבחר מכל עם ישראל? מה המידה המיוחדת אשר הייתה בו ולא הייתה באחרים? וכן מדוע התורה מודיעה לנו את יחוסו בן אורי בן חור?

אלא אפשר ללמוד יסוד גדול בחיינו, חכמה נמצאת באדם על ידי שני מצבים, או שהאדם נולד שנון וחכם או שהאדם עשה מעשים של מסירות נפש ממש, ומן המעשים האלו מקבל השראה משמים של חכמה גדולה מה'.

אך צריכים לדעת יסוד גדול: חכמה אשר נמצאת בתוך האדם אינה מביאה את האנשים על פי רוב למעמד או להצלחות יוצאות דופן לא ברוחניות ולא בגשמיות, וכבר אמר שלמה המלך: "לא לקלים המירוץ",והרבה חכמים ראינו בעולם אשר בסופם כל חוכמתם תתבלע, אך חכמה אשר היא מגיעה על מסירות נפש שהאדם מוסר את נפשו, יש לה כח גדול ביותר ועלידי חכמה הבאה לאדם ממסירות נפש משיגים השגות גדולות מאוד.

ולכן ידע האדם: חכמה לבד בלי מסירות נפש לא תביא מאומה לאדם חוץ משברון לב, ברגע שרואה בחוכמתו את הדברים ומבין אותם אך אינו משיג מאומה מכל מעשיו ורק שילוב של מסירות נפש אז נפתחים מעיינות החכמה המבורכת והמוצלחת אשר יש יעמה שורשים ואותה חכמה נושאת פרי, וההצלחה בכל המובנים, נמצאת עם אותה חכמה.

וכך אפשר לבאר בעניין בצלאל: בצלאל היה צדיק וחסיד וירא ה', וכמו שמובא בחז"ל: שאל הקב"ה את משה רבנו: האם בצלאל ראוי בעיניך לבנות את המשכן, אמר משה להקב"ה: אם בפניך ראוי בודאי גם לפני ראוי, שלח הקב"ה את משה לשאול את בני ישראל: האם בצלאל ראוי בפניהם לבנות את המשכן, אמרו בני ישראל: משה רבנו אם בפניך ראוי גם בפנינו.
והנה, מדוע כל הדין ודברים האלו? אלא בצלאל היה ירא ה' בסתר ובגלוי, בעיני משה רבנו בסתר ובעיני עם ישראל בגלוי, וברגע שגם למטה וגם למטה מצא חן, את החכמה לבניית המשכן זכה לקבלה בזכות מסירות נפש, ואיזה מסירות נפש מצאנו אצל בצלאל? אמרו חז"ל: סבו חור מסר את נפשו על קידוש ה', ובזכות מסירות הנפש של הסבא זכה לחכמה המיוחדת לבנות את המשכן.

ופה הלימוד הגדול: שמסירות נפש גם של האבות נותנת כח לבנים לחכמה מרובה ולהצלחה גדולה, והבנים רק צריכים להיות כלי קיבול לקבל את החכמה, ובזכות מעשי האבות מושפע עליהם שפע ממרום לקבל את כל הכוחות מן האבות, וכל כוחו של בצלאל בא מן אבותיו חור, ולכן התורה הקדושה מזכירה את כל הייחוס שלו.

והנה בימים אלו אשר צריכים סיעתא דשמיא בכל צעד אשר פונים ורואים בחוש שהעולם השתנה ומשתנה מרגע לרגע, ישתדל כל אחד מאיתנו להיות כלי קיבול, ואחרי כן למסור נפש על כל עניין ועניין של יראת שמים, רדושה או דרך ה', ועל ידי המסירות נפש יושפע שפע ממרום מכל העולמות.

ובזמנים אלו בהילולת הסבא הגדול והקדוש: רבנו יאשיהו פינטו זצוק"ל הרי"ף עין יעקב, יודעים אנו שבקרוב ממש, "פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותיי מזה איתכם", נעלה את העצמות, בגדר כל עצמותיך יחלץ בזמן הקרוב ביותר.

(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!

כוחה של מצוה!

ידוע שלכל מצווה יש כח גדול, וכל מצווה יכולה לפעול פעולה גדולה בשמים, אשר אין לשער ואין לתאר!
וידוע המעשה במחותנו של בעל הפני יהושע אשר שמו היה הרב בעריש, אשר בעירו היה גר קצב גס רוח, מחוצף, ומרוחק מאוד מהתורה הקדושה, אך מצווה אחת היה מקפיד בה, והיא מצוות נטילת ידים, על מצווה זו היה מוכן לתת כל הון שבעולם לא להפסידה.

בהתקרב חג השבועות, שחט אותו קצב בהמה, בכדי שיהיה בשר לכל יושבי העיר, והנה נמצא, שהבהמה טרפה, צער גדול היה לכל יושבי העיר, אייך יגיע החג ולא יהיה בשר לחג? החליט הקצב לנסוע לעיר הסמוכה ולקנות בשר ולהביאו לעיר, ולקח עימו את משגיח הכשרות ונסע עימו לעיר הסמוכה.

בדרך תקף את הקצב רעב גדול, החליט הקצב לאכול את אשר הביא עימו, אך לא היה עימם מים לנטילת ידים וזו המצווה החשובה ביותר על הקצב, ביקש הקצב מן המשגיח כשרות שימתין, משום שרוצה הוא להכנס לתוך היער לחפש מים לנטילת ידים, עמד המשגיח כשרות בכל לשון של בקשה, דרש מהקצב לא להכנס ליער ואמר לו: יודע אתה שהיער מסוכן ביותר ובפנים שודדים ורוצחים מסוכנים וחיות רעות אל תעשה זאת, אמר הקצב: על נטילת ידיים מוכן אני למסור את נפשי ונכנס ליער, אחרי כמה רגעים שמע המשגיח צעקה קשה ומרה מאוד בתוך היער, מיד ברח לעיר.

בבוקר אמר לכל יושבי העיר את אשר היה, וכולם, כאיש אחד, באו לחפש את הקצב כשנכנסו לתחילת היער מצאו את גופתו של הקצב בביזיון גדול, בני משפחתו לקחו את גופת הקצב לקבורה.

והנה, בחג השבועות, בעת אשר עסק הרב בעיריש בלימודו, התקשה הרב בעיריש קושיה גדולה בגמרא באחת מן התוספות, ולא ידע תשובה, והנה, פתאום רואה שעומד מולו בבית המדרש הקצב, הרב בעיריש לא ידע על מות הקצב ועל כל אשר היה איתו, ואייך שבא לדבר עם הרב בעיריש דחה אותו הרב בעיריש משום שידע מה יש לצב לומר: רק דברי ליצנות בלע וקלות ראש, אך הקצב עמד ואמר אל הרב בעיריש: אתה הרב של העיר ונשלחתי מישיבה של מעלה לשאול אותך שאלה, ענה הרב בעיריש ואמר: אם נשלחת מישיבה של מעלה, יש לי שאלה בתוספות תענה לי תשובה עליה, והנה, נעלם הקצב לכמה רגעים וחזר עם תשובה, הזדעזע הרב בעיריש מהעניין ושאלו: מה השאלה אשר נשלחת מהישיבה של מעלה לשאול אותי? עמד וסיפר אל הרב בעיריש, כשהגיע לישיבה של מעלה רצו לדונו כאדם אשר מסר את נשמתו על קידוש ה', אך המקטרגים, מקטרגים ואומרים שכל חייו חטא וחי חיים לא הגונים, ואי אפשר בשביל מצווה אחת לזכות לעולם הבא, לכן החליטו בישיבה של מעלה, לרדת ולשאול את המרא דאתרא, הרב בעיריש, מה דינו של הקצב, ומה שיפסוק יהיה מקובל בשמים.

מיד, פסק להלכה הרב בעיריש: שהקצב על מסירות נפשו על נטילת ידים, מגיע לו חיי עולם הבא, יחד עם כל אותם שמסרו את נפשם על קידוש ה', ובאותו רגע, נעלם אותו קצב, ומסופר שבגמרא של הרב בעיריש עם אותו תוספות אשר הייתה לו קושייה, כתב הרב בעיריש: זו הקושיה וזו התשובה שענה לי הקצב מהשמים וזה הסיפור.

הנה כח של מצווה אחת, להיכן יכולה להוביל את האדם!!!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=aa4ImkNZKD8 הילולת הרי"ף דעין יעקב - שיעור שהתקיים במיאמי

Wednesday, March 6, 2013


על ידי ראיית הנולד יש מנוחת הנפש!

מספרים על אדם שנאלץ לעקור את עצמו מחיק משפחתו לצורך פרנסתו, רצה להרחיק למדינת הים, לעסוק בסחורה ולהביא טרף לביתו, נטל את כל חסכנותיו בידו ויצא לדרך, כיון שהיה אדם חכם ונבון, חילק את כספו, מאתיים מטבעות כסף הפריש לצורך הנסיעה למדינת הים, חמשת אלפים מטבעות כסף ייעד לצורך המסחר, ומאתיים מטבעות נוספות הצניע לצורך הוצאות הדרך חזרה, יצא לדרכו ומיד כשהגיע למחוז חפצו, החל לעסוק במסחר, קנה ומכר סחורות ועשה חיל, כשסיים את עסקיו ורצה לחזור למשפחתו, מכר את כל הסחורות שבידו וקנה תיבה מלאה מרגליות ואבני חן,שמח יצא לדרכו חזרה, ומאתיים מטבעות הכסף בידו להוצאות הדרך, ברגע האחרון, לפני שעלה לאוניה בדרכו חזרה, הגיע אליו סוחר האבנים הטובות והציע לו לרכוש עוד מחרוזת פנינים מיוחדת במחיר מציאה, שמח בסוחר על ההצעה, אך לא היה בידו כסף כדי לרכוש את המחרוזת, מה עשה, נטל מאה וחמישים מטבעות כסף מהסך שהפריש להוצאות הדרך חזרה ונתן אותם בתמורה לסוחר האבנים, שמח שמחה מרובה על המחרוזת שקנה, ובליבו חשב לתת אותה לאשתו כתשורה והוקרה על כל הצער והסבל שסבלה בעת העדרו.

שש ושמח עלה לאוניה, וכשבקש ממנו רב החובל לתת את דמי הנסיעה, אמר לו: שיש לו רק חמישים מטבעות, ענה רב החובל: שבמחיר כזה לא יוכל להשכיר לו שום חדר או תא באוניה, ולא יוכל להצטרף לנסיעה, בצר לו, הציע הסוחר לרב החובל, שיתן לו מקום ללון בירכתי הספינה ובמגורי הפועלים ואף יסייע להם מעת לעת בעבודתם, ניאות רב החובל להצעה, נטל את חמישים המטבעות, והראה לסוחר את מקומו באוניה, יצאו לדרך והסוחר נפשו הומיה מהמפגש עם בני משפחתו, הדרך הייתה קשה וארוכה, והמגורים בירכתי הספינה במקום לח ומחניק, לא הטיבו עם הסוחר, כשיסורי הדרך וטלטולי הספינה כבדו עליו מאוד, ושהיה קשה לו מאוד לשאת אותם, היה ניגש אל תיבת האבנים והמחרזות, פותח אותה, ומתבונן בהן ומחזיק בידו את מחרוזת הפנינים, שהיה רואה את האבנים והמחרוזת, מיד הייתה נחה עליו דעתו, והיה נרגע לחלוטין, הידיעה שהוא מיטלטל כעת במקום צר ומחניק, ובתמורה לזה יש בידו את המחרוזת להעניקה לאשתו, הייתה נוסכת בו כוחות ותעצומות נפש להמשיך את המסע, על אף הקושי, בתוך תוכו ידע ששוה הוא המאמץ, וכדאית היא הדרך הקשה, כדי לזכות אחר כך להעניק לאשתו את המתנה שהוענקה בכל ליבו.

וכך בכל ענין וענין,כאשר האדם רואה את התוצאה, ואת העתיד לבוא, יותר קל לו לסבול צער זמני, על מנת לקבל מנוחה אמיתית ושלווה קבועה, וזה יסוד גדול שצריך כל אדם לחזק בעצמו, להיות חכם ולדעת לראות את הנולד ואת העתיד הטוב שעומד לבוא, ואז יש מנוחת הנפש והדעת להתמודד עם כל אתגרי החיים!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

http://www.youtube.com/watch?v=mEqIf9l7b6c&feature=player_detailpage רבי יאשיהו פינטו הגדול הרי"ף דעין יעקב

Tuesday, March 5, 2013


להיזהר מן הצבועים!

לפני שנים רבות, שמענו ממו"ר זקנו רבי מאיר אבוחצירא, בשבוע האחרון לפני פטירתו מעשה, אשר צריך לשימו נר לרגלינו: במלכות גדולה נגנב למלך מהאוצר תכשיט היקר לו ביותר, המלך כעס כעס גדול, וציווה מי שיתפס גנב, מייד יוציאוהו להורג.

ראש הכמרים הלך והסביר ושכנע את המלך, שאחד מראשי הקהילה היהודית הוא שגנב, המלך, מבלי לחקור ולדרוש, בכעס גדול ציווה להוציאו להורג, מיד עושי דברי המלך יצאו והביאוהו לכיכר העיר, לקיים את דת המלך, לפני הוצאה להורג, ראה המוצא להורג היהודי, את ראש הכמרים הולך ונזהר בצעדיו לא לדרוך על הנמלים, הצביע המוצא להורג על ראש הכמרים וצעק: הוא הגנב!!!

המלך הזדעזע, ושלח מייד רצים דחופים לביתו, חיפשוהו ומצאו את האוצר בביתו, מייד המלך הפך את הדין, ואת המוציא שם רע הוציאו להורג, ואת היהודי לחופש, אך קודם שאלו המלך: אייך ידעת שהוא הגנב? ענה היהודי: בבית אבי לימדוני להיזהר מן הצבועים, שמראים עצמם נזהרים יושר ומוסריות גדולה הם האנשים אשר תוכם אינה כחיצוניותם, וקלקול ורקעבון היא מנת חלקם, וכאשר ראית את ראש הכמרים נזהר לא לדרוך על נמלה, הבנתי שהוא הגנב!

וזוכרים אנו את דברי רבי מאיר אבוחצירא זיע"א: כל אדם שיותר מידי מראה פרישות ודקדקנות, צריך לבדוק טוב מה קורה בפנים!!!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!


מדברי האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על מו"ר זקננו רבנו יאשיהו פינטו הגדול זיע"א בעל הרי"ף דעין יעקב שהיום יום הילולה,זכותו תגן עלינו ועל כל יוצאי חלציו עד ביאת גואל צדק!

באחד הימים הקשים אשר היו, בפרוע פרעות בישראל, ביקש לבוא אלינו אחד מגדולי עם ישראל ואמר לנו: "תדעו שכל הצער הגדול הזה הוא המשך של תיקון מו"ר זקנך, אשר אתה קרוי על שמו, רבנו יאשיהו פינטו זצוק"ל אשר עקר וביטל עבודה זרה מן העולם". וידוע מעשה על איש פשוט אשר מלאכתו הייתה בגרוטאות של מתכת למכור ולקנות, והיה חי בפשטות גדולה. באחד הימים היה במחסן שלו ולפתע שומע קול מדבר אליו ואומר: "אם תיחד אותי מכל אשר לך ותשמור אותי מיוחד ותדליק לכבודי נר ולא תגלה לשום אדם על קיומי, מחר תרוויח סכום עצום של כסף". עשה האדם כך ולמחר הרוויח סכום גדול. וכך ביום השני, השלישי וכו', עד אשר החל לעבוד את הנחושת הזאת בסוד גמור, אף אשתו ואנשי ביתו לא ידעו מדבר זה.
עברו ימים ואותו אדם התעשר עושר גדול מאוד ופתח ישיבות ונהיה לבעל חסד הגדול ביותר אשר שמו הלך לפניו בכל עיר ובכל מדינה. באחד הימים, מו"ר זקננו רבנו יאשיהו פינטו זצוק"ל בא לעירו, כבדו את הרב המוסמך לדרוש בבית מדרשו של הגביר הגדול, אך הרב הרגיש שמשהו בבית מדרש הזה אינו כשורה. ניסה לחקור ולדרוש מראשי הקהל אחרי העשיר מאין עושרו ואף אחד לא ידע לפרש ולומר. קרא לו רבנו הקדוש וחייבו והשביעו בשבועות חמורות שיספר לו את סודו ואחר דין ודברים סיפר לו על אותו מתכת,
אשר בנה בסתר לכבודה מקדש והוא מתפלל לכבודה ומקריב ומכבד אותה והיא מקור עושרו.
עמד רבנו הקדוש וצעק: "זו עבודה זרה אשר נשארה בעולם, אתה עובד עבודה זרה קשה מאוד". החל האדם לבכות ולצעוק, מה יעשה?! "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי!". קרא מו"ר זקננו לראשי הקהל והזהירם על יהודי זה שיפרנסוהו כל ימי חייו ברווח ובכבוד ולקח את העבודה הזרה הזאת ועשה בה תיקון גדול, השמידה והכחידה מן העולם. ובאותו רגע, כל עושרו של
היהודי הזה נכחד אף הוא מן העולם, שרפה נפלה בביתו וכל ממונו במהרה עבר והלך לו.
ומאותו יום צרות רבות פקדו את מו"ר זקננו, בנו יחידו נרצח בגיל חי שנים, בעיר צפת בערב שבת ישמעאלי דקר אותו בליבו ומו"ר זקני כותב בהקדמה לפרושו על ספר הקדוש "עין יעקב" - "מאור עיניים" וזה לשונו: אמר המר יאשיהו בלב נשבר ונדכא על מות בן בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וממשיך בהקדמה כקינה ומאשים עצמו במות בנו בכורו.
ומן אותו היום כל בן אשר נקרא בשם הקדוש הזה, יאשיהו לא השלים את חייו ונפטר בגיל צעיר. וכשנולדנו ביום ראש השנה הייתה מחלוקת לשם שמים איך יקרא שמנו, הסבא הקדוש רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל ביקש לקרוא בשם יאשיהו, על שם הסבא הגדול אשר היה מחותנו של רבנו חיים ויטאל זצוק"ל וביטל ועקר עבודה זרה מן העולם, והסבא הגדול רבנו משה אהרון פינטו זצוק"ל, פחד משם קדוש זה וביקש לקרוא בשם שלמה. לבסוף הכריעו דיבוא השלישי ויכריע ביניהם, פנו בשאלה לבעל הדברי יואל מסאטמר שהכריע לקרוא את השם יאשיהו.

Monday, March 4, 2013

על ידי מסירות נפש יכול האדם להשיג כל דבר בחיים - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לאחי ורעי ה' עליהם יחיו.
הנה אנשים בחיים מחפשים דרכים ורעיונות איך להשיג השגות ברוחניות ובגשמיות וכאשר רואים אדם מצליח או מוצלח שואלים מה היה סוד הצלחתו, מה היה הדבר המיוחד אשר הביא אותו למעמדו או להשגותיו הגדולות.
אך בפרשת השבוע פרשת ויקהל ישנה תשובה לסוד ההצלחה בכל עניין ומובן בחיים. והנה מובא בפרשה: "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה". והנה, מדוע זכה בצלאל לבנות את המשכן לעשות את הדבר המיוחד והעצום הזה, בניית בית ה'?. אמרו חז"ל: משום מסירות נפש. ואיזה מסירות נפש?, לא של בצלאל אלא של אבותיו, חור כשראה שבני ישראל עומדים לעבוד עבודה זרה מסר נפשו ומכח המסירות נפש שהיה לאבותיו של בצלאל וכן מצד סבתא היה מרים אשר מסרה נפש על בנות ישראל בזמן הגזרה כל הבן הילוד היאורה תשליחון אותו. וכח המסירות נפש אשר הייתה באבותיו השפיעה חכמה על בצלאל.
והנה פה טמון יסוד גדול, שיכול האדם להשיג השגות עצומות, כולל בחוכמה וכל זה תולדה של מסירות נפש, החכמה היא לא תמיד האבות, במקרים רבים החכמה היא התולדות של המסירות נפש, כשרואים אדם מוצלח או חכם זה תולדה של מסירות נפש ואפילו לא שלו, מסירות נפש של אבותיו או אבות אבותיו משפיעים על הבנים ובני בנים.
ובודאי לאדם עצמו כאשר מוסר את נפשו על דרך או עניין מסויים ודאי שבסוף הדרך ה' יעזרו ויתן לו את מבוקשו.
וזה שאמר שלמה המלך: "תורה שלמדתי באפי היא שעמדה לי" פירוש: התורה שלמדתי באפי, בצער ביגון היא שעמדה לי, דבר שנקנה ביסורים כוחו גדול ביותר וממנו תולדות רבות.
וזה עומק דברי המשנה "יגעת ומצאת תאמין", על ידי יגיעה ומסירות נפש מצאת, תמצא את התולדה של המסירות.
וכך כל גדולי התורה לא השיגו את השגותיהם בשום תחום לא על ידי חכמה מרובה ולא על ידי עצה או דרך אחרת, רק על יד מסירות נפש, כח המסירות נפש גדול ביותר. ואף רבי עקיבא לא השיג את כל השגותיו הוא ורבי אלעזר הגדול רק על ידי מסירות נפש שפרשו ממשפחתם ומסרו את נפשם על התורה והעבודה בדוחק ובצער.
ולכן יובן: "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במסורה תשתה". מדוע כך דרכה של תורה ולא בשפע מרובה וכן מדוע נאמר הווה גולה למקום תורה מדוע לא בנחת בביתו?, אלא להשיג השגות זה רק על ידי מסירות נפש והמסירות בדוחק האכילה, בדוחק השתיה, בריחוק מן הקרובים, גורם לאדם תולדה של חוכמת התורה.
ולכן כשרואה האדם התמודדויות קשות ימסור את נפשו משום שההצלחה והברכה הם תולדה של מסירות נפש.
וכך ידוע המעשה בתלמיד בישיבה אשר לא היה מבין גמרא וקשה הבנה, הראש ישיבה לקחו לרב צדיק שיתן את דעתו, הרב ביקש מהתלמיד למסור נפש לנקות את כל הישיבה לפסח, למסור נפש בעבור כל חתן שמתחתן וכך במשך הזמן פתאום הבחור נפתחו לו שערי שמים והתחיל להבין וללמוד עד אשר נהיה גדול בתורה.
וזה יסוד לכל עניין בחיים, המסירות נפש היא האב, ההצלחה אפילו בדברים ועניינים אחרים היא התולדה.
הקב"ה יתן כח הצלחה ברכה וישועה.

להיזהר בכבוד תלמידי חכמים!

בכל זמן מול עינינו, מעשה אשר ראינו בעיננו וחרוט כגירסא דינקותא, בבית מו"ר זקננו רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל: היה כלב שכל ערב שבת היה בא ועולה במדרגות ארבע קומות ויושב בפתח הדלת עד אחרי הקידוש, ואחרי הקידוש היה יורד והולך, ופעמים רבות היו רוצים בני הבית לגרשו, אך רבי מאיר היה מתנגד ואומר: תניחו אותו, אחרי זמן מרובה של חודשים רבים, בשבת אחת אחרי הקידוש, רץ הכלב לכביש נדרס ומת, רבי מאיר עמד ודיבר כמה צריך להיזהר מלשון הרע ומכבוד תלמידי חכמים, ואמר: הכלב הזה בא בגלגול על פגיעה בתלמיד חכם בעניין קידוש, ובאה לעולם ככלב, ומתי שסיימה את תיקונה נדרס ומת.

כמה האדם מאבד את עולמו על דברים רגעיים, אשר יוצא ממנם ממש בשום הנאה, רק הרגשה של הצלחה, של ניצחון, ומקריב על הרגשה את כל עולמו, ונכנס לגדר של עזי הנפש הרעים, ואחריתו עדי עובד!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

Sunday, March 3, 2013


ידע האדם שמידה רעה היא קשה ומסוכנת!

מובא מעשה: אשר מוסר גדול טמון בו, על אדם הלך ביער גדול ובתוך היער, ראה מחזה של פלא גדול ביותר, שובך גדול מאוד של יונים אשר בו אלפים רבים של יונים והשובך פתוח לרווחה, ואף יונה לא יוצאת מן השובך, והיונים מתרוצצות בתוך השובך בלחץ וכעס גדול, תמה האדם, אייך יתכן? אלפי יונים שלא יוצאות רגע אחד מן השובך, מה מונע ממנם לצאת? הלך ושאל אדם אשר היה גר בבית קטן בקצה היער, והנה האיש ההוא סיפר לו מעשה: השובך הזה הקים אותו אדם מלפני מאה שנים, והאדם הזה היה איש קשה ורע מעללים, וכאשר הקים את השובך לא נתן לציפורים לצאת מן השובך וציפור אשר היה יוצא היה הורג אותו, וכך במשך שנים הציפורים שהיו בשובך התרגלו שציפור שיצא ראו אייך מת, התרגלו הציפורים, שאינם יוצאים מן השובך, והרגל זה הרגילו גם את ילדיהם, וילדיהם הרגילו את הדורות הבאים אחריהם, ואף שאותו אדם מת לפני שנים רבות, אך הפחד וההרגל נשאר חקוק בציפורים הללו עד עולם.

לכן, ישתדל האדם להלחם בכל מידה רעה אשר לו, משום שמוריש אותה הלאה לדורות הבאים!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

Saturday, March 2, 2013

כח המחשבה!
אדם שהוא עצוב - מדבק את כל הסובבים אותו בעצבות, ואדם אשר שמח - מדבק את כל הסובבים אותו בשמחה!
ומסופר על אחד האדמורי"ם הצדיקים: אשר היה מקפיד לא לישון רק על מיטה שלא שכב בה אדם רשע או שנעשה בה דבר שאינו כשורה, אותו אדמו"ר: הגיע לעיר ורבני העיר רצו שיהיה נוח וטוב לו, והלכו לנגר ירא שמים וביקשו ממנו: לבנות מיטה וששום אדם לא ישב עליה, רק האדמו"ר יהיה הראשון אשר ישב וישן בה, והנה, כשהאדמו"ר שכב בלילה על המיטה, צעק צעקה גדולה ביותר, נכנסו לחדר לשאול מה קרה? ענה האדמו"ר: הרגשתי כמו סכין ננעץ בגבי, שאלו אותו מדוע? זו מיטה חדשה ששום אדם בעולם לא ישב עליה, ענה להם האדמו"ר: הסכין היה סכין של עצבות, שאלו את הנגר, והנגר אמר: כאשר בנה את המיטה היה בצער על בתו שמקשה ללדת, ואותו צער זה הסכין שהרגיש האדמו"ר על המיטה.
ולכן יזהר וידחה מחשבות לא הגונות שמזיקות לו ולרבים, וכן יתרחק בכל הכח מן בעלי מחשבות רעות אשר מזיקים להם ולכל סביבתם!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
שבוע טוב ומבורך!
שמחת פורים בישיבה במנהטן בהשתתפות מורנו ורבנו http://youtu.be/9waujxmWbVg