Wednesday, October 30, 2013

מעלתה וחשיבותה של כל מצווה ומצווה - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לאחי ורעי היקרים ה' עליהם יחיו.

הנה בכל שנה כאשר מגיעים לפרשת תולדות עולה בליבנו קושיה גדולה.
אומרים חז"ל, מי שעוסק במצוה זכות המצוה עומדת ומגנה עליו (סוטה כ"א). והנה עשיו, אביו שלח אותו להביא ציד ואמרו חז"ל: פסח היה ועשיו הלך להביא קרבן פסח ליצחק וכיבוד אב גדול היה פה ואיך זה שהוא עוסק במצוה ונזק כל כך גדול יגרם לו, לאבד את הברכות החשובות ביותר שניתנו אי פעם בעולם, מדוע המצוה של כיבוד אב לא עמדה והגנה על עשיו שלא יאבד את הברכות?.

ואפשר לבאר ולאמר יסוד גדול: הנה הקב"ה נתן לנו עשרת הדיברות, חמישה דיברות בכל לוח ואמרו חז"ל שיש קשר הדוק בין כל דיברה לזאת שכנגדה, דיברה ראשונה "אנוכי ה' אלוקיך", כנגדה "לא תרצח", דיברה "כבד את אביך ואת אמך" כנגדה "לא תחמוד".

והנה עשיו הלך לקיים מצות כיבוד אב אך המצוה שכנגד, לא תחמוד, הייתה פרוצה אצלו וכל חייו היו חיי חמדה ולכן כל מצות כיבוד אב של עשיו הייתה פגומה מהיסוד על ידי החמדה אשר הייתה טבועה בו חזק מאוד.

ולכן כאשר רבקה שלחה את בנה יעקב לקחת את הברכות, נתנה לבנה את הבגדים אשר חמד, לעורר את מידת החמדה שיש בעשיו וכך שמצוות כיבוד הורים לא תעמוד עמו.

וזה יסוד גדול בחיינו, ישנם אנשים אשר מקפידים במצוה מסויימת אך מזלזלים במצוה אחרת וצריך לדעת שכל מצוה יש לה מצוה אחרת אשר קשורה ושזורה בראשונה וכל המצוות הם שזורות אחת בחברתה ומצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ושכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה וככל שאדם פותח את ליבו ואת נפשו לשמור ולקיים מתעורר בו כוחות עצומים ללכת מחיל אל חיל.

ובפרט בימים אלו אשר האמת נהיית נעדרת ואין לנו על מי להשען ורואים הסתר פנים גדול ועת צרה היא ליעקב, אך מתוך הצרה, ממנה יוושע ישועת עולמים.

נחזק עצמנו בכל כח שהקול קול יעקב אין הידיים ידי עשיו.
יברכנו הקב"ה בכל מעשה ידינו ויושפע עלינו שפע ממקור הברכות ונזכה לאורה וישועה מרובה במהרה בימינו.

Tuesday, October 29, 2013

קריאת שמע על המיטה - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

בליבנו עולה קושיה חזקה ביותר על הגמרא במסכת ברכות דך ה', וכך לשון הגמרא: אבא בנימין אומר: על שני דברים הייתי מצטער כל ימי, על תפילתי שתהיה סמוכהלמיטתי, ועל מיטתי שתהיה נתונה בין צפון לדרום.

והנה דברים אלו לא מובנים בכלל, מדוע צריך להתפלל ולהצטער על שני דברים אלו, זה דבר שביכולתו לעשות, תפילתי סמוך למיטתי - הפרוש הוא: לקרוא קריאת שמע ותפילה לפני השינה, זה דבר פשוט שביד האדם לפני השינה לקרוא קריאת שמע ולהתפלל, לא צריך על זה כל כך תפילות כל חייו?

אלא אפשר לבאר ולומר: הנה ישנם שני זמנים ביומו של האדם, זמן אחד כשהאדם עומד להתפלל כפי שהתורה מבקשת מאיתנו להתפלל, באימה וחרדה, בהכנעת הלב, כעבד לפני המלך, זה זמן אחד, ויש זמן שני כאשר האדם עומד בזמן השינה שצריך לישון, שם הרבה מן העולם מתנהגים בצורה הפוכה מזמן התפילה, בקלות ראש או ח"ו בירידה הרבה יותר גדולה מזה.

וזו הייתה תפילתו של אבא בנימין שכל ימיו התפלל שזמן השינה שנכנס למיטתו יהיה כזמן שעומד לתפילה, באימה וחרדה, ביראה ובכבוד לבוראו ולא בגסות וקלות ראש.

וידוע דברי רבנו האר"י הקדוש, שבזמן אחד כשקם ממיטתו מהשינה אמר לתלמידיו: שהשיג בשינה הזאת סודות תורה שאם היה לומד מאה שנים ברציפות לא היה משיג את ההשגות האלו.

ולכן ישתדל האדם להתפלל על עצמו ולקיים את דברי אבא בנימין שזמן השינה תהיה בצניעות, בקדושה, ברוממות גדולה כשעת התפילה.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!


Monday, October 28, 2013

נפש רגוע - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

הנה, חשבנו לחזק בנפש יסוד גדול: לפני כמה שנים תלמוד תורה חשוב הביאו בסוף השנה, את כל תלמידי כיתה ח' אשר סיימו את הלימודים ועולים ללמוד בישיבה קטנה, לקבל ברכה להמשך החיים החדשים, והנה, מנהל התלמוד תורה ביקש מאחד הילדים לעמוד ולומר פילפול בדברי הגמרא, הילד הצדיק עמד, והנה, לא יכול היה לומר מאומה, הוא עומד ומתבייש דקה ועוד דקה, וכל דקה הרגשנו כזמן ארוך, שאי אפשר להשוותו לשום זמן, ואחרי כמה רגעים, עמד המנהל והיה מפציר בנער "אתה חייב להירגע!"

חשבנו בדעתנו באותו רגע, ברגע שאומרים לאדם ובוודאי לנער אתה "חייב", לעולם אי אפשר להמשיך להירגע, חובה ורגיעה הם שני דברים הפוכים, חוב זה חוב עם על המשתמע, רגיעה זה ענין אחר עם על המשתמע.

וכך אנו מוצאים אדם, אשר רוצה לישון, אם יחכה בכח לישון וימתין להירדם, לעולם לא יעלה בידו להירדם, אלא צריך לשכוח מן המחשבה הזאת אשר האדם דורש מעצמו להירדם, ואז, יעלה בידו להירדם.

כמו כן לחייב אדם לזכור דבר, זה דבר והיפוכו, אנו רואים אדם, אשר רוצה להיזכר בדבר, אפילו שם של אדם או דבר פשוט ביותר עומד וחושב בכל כח ומנסה להיזכר, זה שם אשר עומד בלשונו ובפיו אך אינו זוכר, הוא מרגיש שהנה זה אצלו, אך אינו זוכר את השם מדוע? משום שמותח ומחייב את עצמו, מיצר את כל הדרכים, ונהיה כפי בקבוק צר, ולא עולים לו הזכרונות והמחשבות, אך כאשר משתחרר מן המחשבות האלו ואינו דוחק עוד לזכור את השם ההוא או את הדברים אשר רצה לומר, פתאום הכל עולה לו בנקל, והנה, זוכר הוא הכל!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!


Sunday, October 27, 2013

רופא כל בשר - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

אמרנו כמה פעמים, שכל ההמצאות החדשות שיצאו לעולם כגון: הרנטגן וכו', באו מכח הסט"א, ומצד הטומאה ומלאך המוות, אף שיש סוברים וחושבים, שע"י ההמצאות הללו, מגלים את המחלות ויכולים להציל חיים.

הקב"ה ברא את האדם בחכמה, ואם רצה שיוכלו לראות מבחוץ את הנעשה בתוך גוף האדם, אם יש לו מחלות ח"ו וכדומה, היה בורא אותו באופן שיכולו להביט מבחוץ כלפי פנים, ומכיוון שהשם יתברך לא עשה את האדם בצורה כזו, מוכח שלא רצה בכך והסתיר בכוונה את פנימיות גוף האדם, כאשר ח"ו האדם אינו חש בטוב, ישפוך שיחו לפני "רופא כל בשר ומפליא לעשות" ובכח האמונה זו, כבר זכו הרבה לישועות, ואף ייסורים גדולים חלפו כלא היו, וכדברי חז"ל: החש בראשו יעסוק בתורה, היום הולכים עם ההמצאות של מלאך המוות, וכשמרגישים כאב או חולי, רצים קודם לעשות רנטגן ופי זה קובעים איזה מחלה יש לו.

אנשים לא מבינים, שבעצם הליכה זו וגילוי המחלה, גורמים להרעת מצב החולה, כי אם יודעים את חומרת המחלה, כבר זקוקים לנס גלוי ורחמים מרובים ואז קשה לפעול, אך, אילו המחלה הייתה מוסתרת ולא יודעים את חומרתה, היה קל יותר להיוושע, וכשנתבונן בברכת "אשר יצר", שהיא ברכה, מהמופלאות שבברכות, נמצא: "אשר יצר את האדם בחוכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים.

נקשה: מדוע הקב"ה לא ברא את האדם, בצורה שיראו, דרך מקומות מסוימים, גם את בעיות גופו הפנימי? מדוע הכל חתום וסתום? אלא, הקב"ה השאיר את זה לכח האמונה והתפילה שהוא "רופא כל בשר ומפליא לעשות", ופגם זה, הריצה וההישענות על הרופאים, הוא מפגמי הדור, וידוע, שצדיקי העולם, שנאו את הרופאים, התכלית השנאה, וטענתם הייתה שהם גורמים לקיצור ימים.

ידוע המעשה, על אחד מקדושי עם ישראל: האדמו"ר מזידיטשוב זצוק"ל בעל הספר "עטרת צבי", שבשעה שפרצה באירופה מגיפה גדולה, שהפילה חללים רבים ואנשי העיר מונקאטץ', שיגרו אליו, מכתב לבקש שיפעל להציל את נפשם, השיב להם: שכל הצרות באות, בעוון הרופאים שבעיר והוסיף ואמר שהוא ערב שבל העיר מונקאטץ' לא יראה ח"ו שום נזק גדול וקטן לשום בר ישראל, אך כל זה בתנאי שברגע שיקבלו את המכתב - יגרשו את הרופא מן העיר.

וכשנסכם הדברים, דברים אלו נאמרו על צדיקים גדולי עולם, אך דברים אלו, צריכים להיות מגדל אור מול עיניניו, וודאי שבדור יתום זה חייב אדם להיוועץ ברופא "ונשמרתם לנפשותיכם" ורפו ירפא" מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא, אך לא לשים את כל מהווי נפשו על דברי הרופא, ולא להיות נחפז בכל עניין קטן לרופא, להישען על אמונתינו ותורתינו הקדושה, כי הוא הנותן לנו כח לעשות חיל!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!


Friday, October 25, 2013

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע: פרשת חיי שרה!

בס"ד

"ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכתה" (בראשית כג ,ב)

כתוב: "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה", לבכותה כתוב בתורה בכ' קטנה, ובעל הטורים כתב: שלא בכה הרבה.

והנה קשה, מדוע אברהם אבינו לא בוכה על אשתו הצדקת, שרה אמנו, בכי גדול, אמרו חז"ל: מעלת ושבח הבוכה על תלמידי חכמים בשעת פטירתם, ומדוע אברהם לא מקיים מצווה זו על שרה אמנו אשר שמה היה גם יסכה - שסוכה ברוח הקודש וכל הדברים הגדולים והחשובים אשר נאמרו על שרה.

אלא אפשר לבאר ולומר, הנה שרה אמנו, כל חייה בעולם הזה היו חיים קדושים, חיים של התעלות הנפש, חיים של דבקות בהקב"ה, שרה מגיירת את הנשים, מול עיניה היה רק הקב"ה להגדיל את שמו בעולם, חייה בעולם הזה - היו מעיין עולם הבא, ולכן, כשנפטרה מהעולם והלכה מהעולם הזה, לעולם הבא, צערה לא היה צער גדול, כי עולם הבא היה לה גם בעולם הזה, חייה היו מעין עולם הבא, ולכן, אברהם בכה בכי את הבכי המחויב בתורה, אך בכי על נפשה ועל צערה לא היה צריך לבכות, לכן כ' קטנה, בכי קטן.

וידע האדם יסוד גדול: כמה שמתרחק מן התאווה, כך נפשו נשארת נפש נקייה וצרופה, ושינויים, אף הקשים ביותר - אינם משפעים עליו, אך אדם שחייו, חיים גשמיים, חיים של תאוות, חיים של רצונות, קשה עליו כל דבקות בהקב"ה, שבתות שהם ימים קדושים, מעין עולם הבא, לו הם מרים, והמצוות הם כעול עליו.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!


שיכרות הדעת - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

הנה מובא במדרש: כאשר יצא נח מהתיבה הלך וזרע גפנים.

השטן כשראה את הגפנים שנזרעו, לקח כבש, שחטו, ומן הדם השקה את הגפנים, לאחר מכן לקח אריה, שחטו, ומן הדם שוב השקה את אותו גפן, ולאחר מכן לקח השטן חזיר, שחטו, ואף ממנו השקה את הגפנים, וצריך להקשות ולשאול, מדוע בחר השטן דווקא בשלושה חיות אלו, מדוע לא חיות אחרות?!

אלא אפשר לבאר ולומר: שהשטן טבע באותו הזמן בגפן תהליך קשה מאוד לכל אותם המשתכרים מן היין, בתחילה נראים ככבש - שקטים, נוחים, טובים, אך לאחר מכן אריה - מאבדים את דעתם ואת הערכים ומשתוללים בצורה לא ראויה ולא נאותה, והמשיך השטן וטבע באותם משתכרים, שאחרי שבתחילה נוהגים ככבש ולאחר מכן כאריה, עוברים לשלב אחר שהתנהגותם נהיית כהתנהגות החזיר, אשר עקב התנהגותו החמורה והקשה נהיה החיה הטמאה ביותר בתורתנו הקדושה.

וצריכים להבין ולדעת, שכמו שיש שיכרות מיין כך יש שיכרות מגאווה ומעושר אשר האדם לא יודע אייך לנהוג בו כשורה, ומכל מידה רעה אשר האדם נהיה משועבד לה משתלטת היא עליו ומעבירה אותו על דעת קונו ובסופה מעבירה אותו מן העולם, צריכים אנו לעבוד על נפשנו ולחזק את ערכינו ומידותינו ולחזק את יסודות התנהגותנו על פי ערכי תורתנו הקדושה.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!


Wednesday, October 23, 2013

ובערת הרע מקרבך - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

ישנה גמרא במסכת חגיגה, אשר הרבה שנים הייתה קשה לנו, אך החונן לאדם דעת, זיכנו בתקופה האחרונה להבינה.

הגמרא מספרת: ארבע נכנסו לפרדס: רבי עקיבא, אלישע בן אבויה המכונה אחר, בן עזאי, ובן זומא, רבי עקיבא - נכנס ויצא בשלמות ואמונה בהקב"ה, אלישע בן אבויה - כפר בהקב"ה, בן עזאי ובן זומא - אחד נפטר מן העולם, ואחד איבד את דעתו.

וקושייתינו: הפרדס, פירושו: "לפני ולפנים" לפני הקב"ה, אייך יעלה על הדעת, שאלישע בן אבויה, זוכה להיכנס לקודש הקודשים בשמים, מקום משכנו של הקב"ה, ולכפור בהקב"ה? להיפך, היה צריך להיות שיתחזק יותר, שיעלה יותר במעלות היראה - יראת הרוממות - וההיפך קורה, שכופר ונהיה מהכופרים הגדולים בעם ישראל?

וכך גם הקושיה על כהן גדול, ששירת 80 שנה בבית המקדש ונכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים לפני ולפנים, ובאחרית ימיו - כפר וחירף וגידף צבאות ה' - הייתכן?!!!

אלא, יש נשמות פגומות, אשר בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, כדתן ואבירם, קורח ועדתו וכל עוכרי ישראל, שהיו עוד מהיותינו עם, וכל התקרבותם להקב"ה ולתורה, היא מכוחות הסיטרא אחרא, והקדושה שהם יונקים בשעה שנמצאים ליד הקדושה - הכח הזה הולך כולו לס"א וזה מה שאומר הנביא: "לכו נירו לכם ניר".

ופירשו המפרשים: אדם שזורע בשדה, צריך לנקות טוב מאוד את הקוצים והדרדרים, משום שאם יזרע ועדיין יש קוצים ודרדרים, כל מה שישקה את האדמה ויזבלה, הכל הולך לקוצים ולדרדרים - וזה מה שקרה עם אלישע בן אבויה ויוחנן כהן גדול - לקחו את הקדושה והשתמשו בה להחריב את עם ישראל, כמו שאלישע בן אבויה היה עושה: אחרי שכפר בהקב"ה, היה הולך לבתי כנסיות ולבתי מדרשות והיה משדל את התלמידים: בשביל מה לכם ללמוד תורה? מה יצא לכם מזה? לכו לעבוד! אך עם ישראל קדושים, "וביערת הרע מן הכרם", וכך, היה עם קורח ועדתו, אשר עמדו על משה רבינו, בדברי מדון וריב והיה טוען על משה: ראו אייך משה רבינו השמין, ראו את בגדיו המפוארים אשר לובש, מהיכן זה? מצדקות עם ישראל אשר תרמו למשכן ומשה לקחם, וכן קורח המשיך וטען על משה: "ויקנאו למשה במחנה" ואמרו חז"ל: "חשדוהו באשת איש" - על נביאם של עם ישראל? רבנם של ישראל? אייך היה אפשר לטעון ולומר דבר פשע חמור ונבזה כזה?!

אך הרשע, כאשר רוצה להצדיק את עצמו, יעשה כל מה שבאפשרותו, ובשביל טובת הנאתו הקטנה, יכול להחריב עולמות שלמים בעם ישראל.

צריך האדם, לשמור את עצמו לא להידרדר לעשות את התורה קרדום לחפור בה, "תורת ה' תמימה" - הייתה תמימה, תישאר תמימה! הקוצים יכלו את הכרם ונצח ישראל לא יכזב!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!