בס"ד
"ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד" (בראשית יג, יג)
מהי כוונת ההדגשה "רעים וחטאים לה'"?
פעמים רבות, למרבה הכלימה, אנשים עושים דברים רעים מאוד אך "עוטפים" זאת בעטיפה של "לשם שמים", כביכול, וטענתם בפיהם: אנו עושים הכל בשביל הקב"ה.
ואף אנשי סדום גלגלו עיניהם בצדקנות מעושה אל השמים, הם היו "רעים וחטאים", אך כל הרוע שלהם היה "לה'", כביכול בשביל ה', לשם שמים.
כאשר אדם עושה עבירה ויודע שעושה עבירה, כאשר הרשע יודע שהוא רשע - עדיין יש תקוה שיחזור בתשובה, אבל אדם שעושה עבירה בלבוש של מצוה, לעולם אין לו תקנה, קשה מאוד לראות כיצד הוא חוזר בתשובה, ממה ישוב? והלא 'מצוות' לרוב הוא מעולל...
אנשי סדום צבעו את המעשים הרעים בצבעים מזוייפים של 'מצוות ומעשים טובים', כך למשל היו מתקוטטים עם אברהם אבינו, וטענתם בפיהם: האורחים שלך הם רשעים, עובדי עבודה זרה, אסור להכניס אותם לבית! ומה היה סופם? נלמד את הלקח ונישמר שבעתיים מ'מצוות' שכאלו.
(תורת יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"דעם ישראל עבר נסיונות רבים במשך הדורות ותמיד "מהרסייך ומחריביך ממעייך יצאו", וצריך להיזהר זהירות גדולה, ולזהות את הטועים המקלקלים והמקולקלים, לפני שיהיו שורש פורה ראש ולענה, כקורח ועדתו, כדתן ואבירם, וכן כך במשך כל התקופות מהיותינו עם.
בפרשות של קורח ושל בלעם, ושל דתן ואבירם וזימרי בן סלוא, רואים כמה רע והשפעה שלילית יש לאנשים לא טובים בתוך עם ישראל, הגמרא מספרת: על רבן גמליאל, אשר שם שומר בפתח בית המדרש ואמר: מי שתוכו כברו, יכול להיכנס לבית המדרש ומי שאינו בעל מעלה רמה וצדקות, אינו יכול להכנס לבית המדרש, עבר זמן והורידו את רבן גמליאל מנשיאותו, ובאותו יום, הוציאו את השומר מפתח בית המדרש, ואמרו חז"ל: שנוספו יותר מ 700 ספסלים לבית המדרש, וצריך להקשות, מדוע רבן גמליאל שם שומר? כל מי שרוצה להיכנס וללמוד תורה, שיתנו לו להיכנס מדוע שומר, אשר מנע מאות ספסלים?
אלא, אפשר לפרש ולומר: מובא בחכמי ההלכה, מתי שבא לפני הדיינים דין תורה, הדיינים צריכים לשמוע את התובע ואת הנתבע, ואחרי שמסיימים לשמוע, מוצאים את שניהם מן החדר, פוסקים את ההלכה וקוראים להם לשמוע את הפסק.
וקשה, מדוע לא יפסקו לידם? מדוע צריכים להוציאם מחוץ לחדר?
אלא, כאשר אחד משקר או לא דובר אמת, הוא משרה אוירה רעה מאוד, כח שלילי ביותר בחדר ובמקום שבו הוא נמצא, עד אשר הוא משבש את דעת התורה ואת הדעת הנכונה, ולכן אי אפשר שיהיה שם אדם משקר, התובע או הנתבע, ואחרי שמוצאים אותם הקב"ה עוזר ונמצא בקרב הדיינים, כדברי חז"ל: ,אלוקים ניצב בעדת אל", הקב"ה נמצא יחד עמם, ועל פי זה יובן, מדוע רבן גמליאל שם שומר בפתח בית המדרש, משום, שבתקופת רבן גמליאל, נפסקו היסודות החשובים ביותר והאבני דרך החשובים ביותר של ההלכה היהודית ודרך היהדות, ולכן, הקפיד שמי שאין תוכו כברו, לא יהיה בבית המדרש, בכדי שלא ישבש ויקלקל את דעת תורה האמיתית ואת היסודות החשובים לנו.
צריך לחזק בנפשנו, כאשר יש אדם מקולקל, צריך להוקיע אותו מתוכינו, הנזק והחורבן שלו חמור ביותר, עצם הימצאות תפוח רקוב בארגז, מרקיבה את כל הארגז כולו, וזה מה שאומר לנו דוד המלך בתהלים: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" - להיזהר, לא לשמוע עצה מרשעים, ואם שמעת כבר עצה, סופך לילך בדרך חטאים, ואז מגיעה הדרגה הנמוכה ביותר: "ובמושב לצים" - שנהיה אדם לץ, צוחק מדבר ה' ומחריב כל חלקה טובה מעדת ה'!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"דכאשר מתבוננים בדרכיו של אברהם אבינו מתעוררת לה קושיה, הנה, אברהם צדיק וחסיד, אהוב למעלה וחביב למטה, כל עיתותיו וזמניו לקרב אנשים להקב"ה, מוצאים שאותו אברהם, אשר דרכו תמיד לקרב אנשים, הולך לבן משפחתו לוט ודורש ממנו: "הפרד נא מעלי" (בראשית יג ט), אם תלך לימין אני הלך לשמאל, ואם תלך לשמאל אני הלך לימין, אברהם דורש בתוקף, ניתוק מוחלט מלוט בן משפחתו, וניתוק זה גורם ללוט ללכת לגור בסדום בעיר הרעה והקשה המלאה בחטאים ועוונות וקשה, אברהם בעל החסד אשר כל מהותו לקרב רחוקים, מדוע כך מתנהג עם לוט? ויותר מכך בשעות קשות אשר היו לאברהם, אברהם לא פנה בשום פנים ואופן לבקש את עזרתו של לוט, מדוע כך נוהג אברהם?
אלא, צריך לדעת יסוד גדול: עם ישראל ביישנים - רחמנים - וגומלי חסדים, אך כל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים!
ישנם סוג של אנשים, אשר השקר הוא מנת חלקם, ונפשם שפלה ורדודה, וכל מהותם היא מידת השקר, וידוע שהקב"ה שונא את השקרנים, וכל עוד השקרן לא נתפס בשקריו, החורבן שגורם והעוול שעושה, חמור הוא ומשחית את כל מהות הבריאה!
ואותם שקרנים כלוט, התשובה קשה להם ביותר, מצד אחד הם משקרים ועושים עוול איום ונורא לעולם, ומצד שני משקרים גם את עצמם ומסבירים לעצמם: שכל העולם גורם להם עוול והם אנשים צדיקים וטובים, ולכן, לעולם לא ישובו בתשובה.
וזה אשר היה לוט, מצד אחד: מוסר נפש - הולך עם אברהם אבינו ומתנהג באהבה עצומה עם אברהם, ומצד שני: אחרי גבו של אברהם אבינו מדבר עם הרועי צאן של אברהם אבינו לשון הרע על אברהם אבינו כמה צאן יש לאברהם, ומי ירש את אברהם? אברהם אבינו מבין שזה אדם שאסור להיות בקרבתו, ולתועלת עתיד עם ישראל, אסור שיהיה בקרבת אברהם אבינו, ולכן אברהם אבינו נפרד ממנו ומתנתק ממנו נתק מוחלט, ואינו רוצה שום קשר עימו, ושלזרעו לא יהיה קשר עם זרעו.
אדם צריך להכיר את טעויותיו, ולתקן את עצמו ולא לשכנע את עצמו ולעבור שוב על עבירת השקר - שהצדק עימו, וכמו כן, כאשר רוצים לחפש שותף, לחפש חבר, יסוד ראשון לבדוק בו - שאין הוא נגוע במידת השקר, ואז מובטחים בהצלחה עם השותף!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"דלפני מספר חודשים שמענו, ביום שהיינו בדאגה גדולה ביותר, אשר הרופאים ביקשו מאיתנו לעשות סיטי בראש, בתוך הדיבור עם אחד הרופאים החשובים בעולם, סיפר לנו דבר אשר חושבים אנו על הדבר הזה פעמים רבות, רופא עם ראש גדול עשה מחקר גדול על ראש האדם, ומצא שיש בו שבע מאות אגפים, וכל אגף שולט על דבר אחר, וכל מה שאדם עושה בחייו, עובר דרך אחד מן המרכזים האלו, כעס מרכז אחד, שנאה מרכז שני, כח של גזל מרכז אחר וכו', ואותו רופא יצר כמין אלקטודות קטנים מאוד, (לדברי הרופא שטיפל בנו, עדיין לא אישרו את הדבר על בני אדם, אלא על חיות) לשים במוח, בשעה שכועס לחצו על החשמל והכעס עבר, וכך בשאר הדברים.
ולניסוי, כך לדברי הרופא הגדול שסיפר, הלכו לספרד היכן שיש שוורים מסוכנים ושמו חשמל לשור במקום ששולט על הכעס, והרופא עמד מול השור, והשור בא בכעס וברצון להרוג, ומטר לפני שהגיע לרופא, והרופא עמד מול השור, והשור בא בכעס וברצון להרוג, ומטר לפני שהגיע לרופא, לחץ הרופא על הכפתור, והשור עצר את מרוצתו ואת כעסו, כאילו לא כעס מעולם, האנשים שראו לא יכלו להאמין לדבר כזה, אשר לא ראו מעולם שור בכעס גדול ברגע אחד נעצר כמו שלא היה כלום.
ובכל עת, אנו חושבים, שהלחץ של החברה והדיבורים אשר האדם נחשף אליהן בכל זמן, הם כמו הכפתור של הרופא הזה, אשר גורם לשור כועס ברגע אחד של לחיצה על כפתור לשכוח מדוע רץ ולמי רצה להזיק, אלו הכפתורים אשר זרעו במוח האדם בקטנות, על ידי לחץ חברתי, אשר הולכים עם האדם להמשך החיים, ואת זה צריך האדם להשליך מעל עצמו, וללמוד להיות נקי וטהור בנפש שלו ולהיות עם עצמו.
וכך מסופר על צדיק גדול אשר ידוע בעבודת ה', אשר באחד הימים כאשר ישב בבית המדרש נכנס אליו בחור ישיבה וביקש ממנו שרוצה להתקבל להיות מתלמידיו ולקבל ממנו תורה, מידות טובות וכו', הרב אמר לו: אני יכול לקבל אחד ולא אשרות אנשים אשר אתה מביא עמך לישיבתי, ענה לו התלמיד: אני אחד אין איתי עשרות אנשים, ענה לו הרב: אתה בא לכאן עם הוריך, עם אחיך, עם חבריך, עם הדעות של כולם, כך לעולם לא תהיה כלי קיבול לקבל את התורה ולעלות במדרגות התורה הקדושה.
אדם צריך להיות עם עצמו, עם הכח אשר הקב"ה נתן לו, ועם דרך ה' האמיתית אשר למד מאבותיו ורבותיו, להסיר הבגדים הצואים מעליו, להיות זך ונקי, ויסיר כל המסכים המבדילים בינו לבין שורש נשמתו.
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"דשאל אותנו אחד מן התלמידים האהובים והיקרים עלינו שנים רבות, שאלה הנראית פשוטה, אך עומק עמוק יש בה: מדוע כשנמצא עם חברה ואנשים מרגיש טוב ושמח, וכאשר נמצא לבד עולה בליבו עצבות וריקנות גדולה ודיכדוך נפש גדול מאוד?
הנה זו שאלה עמוקה מאוד, ויש בה היבטים רבים מאוד, אך אחד מן העיקרים בבעיה הזאת הוא, אדם נולד עם דעה, מחשבה , נפש טהורה וזכה, וברבות הימים, מה ששומע בבית וברחוב, ואחרי כן מה שמתגנב לאוזניו ומה שמטמא את עיניו, מרחיק אותו ממה שהוא באמת, ונכנס בו מציאות אחרת, שונה, מקולקלת ולא אמיתית, אם כן, נוצר דבר של פלא גדול, האדם במרוצת החיים זה דבר שני בתוך האדם, וכמו ששתלו בתוך דעתו דברים חדשים אשר הם שולטים על אישיותו ועל מחשבותיו, אם כן, האדם מתרגל לעולם החדש אשר הוריו ומוריו, והרחוב מכתיב לו, ומניח ומזניח את הטוהר שלו שבו נולד, ואת טבעיו האמיתיים, וקונה טבעים חדשים ודרכים חדשים, ולכן כאשר נמצא ליד הדברים החדשים - נוח לו, מרגיש שזה חלק ממנו והוא רגוע ושמח שמחה גדולה.
אולם כשהוא לבד - מרגיש עצבות וריקנות גדולה ביותר, אך זה טעות גדולה, כאשר אתה לבד, אתה צריך להיות שמח שמחה מרובה, כל המעלות הגדולות שזכו הצדיקים, זכו לה כשהיו לבד, רשב"י במערה היה לבד, משה רבנו קיבל את התורה ארבעים חום לבד, כהן גדול לפני יום הכיפורים פורש מביתו ומכל אוהביו ומכין את עצמו לבד.
אך הזרעים שנזרעו בדעת האדם לא נותנים לו להיות לבד, כשאדם יעבוד על להגיע לדרגה הגבוה ולדעת את עצמו, בלי כל הדברים אשר נוספו על נפשו בדרך חיי האדם, יגיע למדרגות ולרוממות הנפש הגבוהה ביותר.
לכן צריך האדם להשתדל בכל כח, לדחות את הדברים שהם השפעה של חברה ושל ילדות, שאינם חלק מדרך ה' ומהנהגות של ריקנות ופיוס החברה!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"דמובא במסכת סנהדרין ל"ט: קיסר אמר לרבי תנחום: בוא ונהיה לעם אחד, וכוונת הקיסר הייתה, שעם ישראל, יהיה כמו אומות העולם - כגויים, ענה לו רבי תנחום: אני מוכן לעמוד בדרישתך, אל ישנה בעיה בסיסית אחת בדרישה שלך והיא, השינוי המהותי במבנה הגוף שלנו ושלכם, שאלו הקיסר: במה? ענה ואמר: אנחנו מהולים ואתם לא ואי אפשר שנהיה כמותכם, אתם כן יכולים להיות מהולים ולהידמות אלינו.
ענה הקיסר ואמר: אין לי תשובה, ונכנס הקיסר למבוכה גדולה, אך, חוק המלכות קובע כי מי שעונה תשובה ומביך את המלכות, לוקחים אותו לתוך מכלאה של חיות רעות והם יעשו את מלאכתם, וכך עשו, שמו את רבי תנחום במכלאה הזאת, אך אף חיה לא התקרבה לרבי תנחום מרוב קדושתו, הקיסר וכל השרים, הבינו שפה יש יד משמים ופחדו, אך ביניהם היה עוכר ישראל, יהודי מומר, מוסר את עמו, אשר עליהם נאמר: שאין להם חלק לעולם הבא, ואמר למלך: החיות אינן מזיקות לרבי תנחום, משום שהן שבעות ואכלו לפני זמן קצר, נמתין יום אחד ולא ניתן להן לאכול והן תאכלנה אותו, ענה הקיסר: נשליך אותך ונראה, אם הן רעבות או לא, השליכו את המומר והחיות עשו בו את משפטם.
והנה, זה סגולה המובאת בעץ החיים: מי ששומר על ברית הקודש - ניצול מחיות רעות, וידוע המעשה על רבינו חיים בן עטר זצוק"ל, שקדושתו הייתה רמה, שאף הוא, בזכות ברית הקודש, ניצל מחיות רעות, ואפשר לתת לדבר בגמרא במסכת שבת כ"ב: דרש רבי נתן משמיה דרב תנחום מאי דכתיב (בראשית ל"ז - כ"ב) "והבור ריק אין בו מים" - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו, יוסף ניצל מבור נחשים, רבי תנחום מבור חיות, ומובא בספרים הקדושים: דרב תנחום ניצוץ של יוסף הצדיק.
ידע האדם, שמירה זו, של שמירת הברית, נקראת מידת היסוד, כשמה כך היא - יסוד - היא יסוד בכל עניין ודבר, ואם נקפיד ונשמור היסוד - כל הבניין יהיה חזק ולתפארת.
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"דהגמרא במסכת בבא מציעא פ"ו מספרת: על רבה בר נחמני אשר המלכות חיפשה אותו לתופסו, ברח רבה בר נחמני למקום מסתור בכדי שלא ייפול בידי המלכות, והיכן התחבא מפניהם? הגמרא מספרת: שנכנס לאגם של מים וישב בלב האגם על חתיכת עץ דקל והיה לומד, באותו זמן הייתה מחלוקת בבית דין של מעלה בעניין ההלכה של מצורע, מה קודם בהרת לשיער לבן או שער לבן לבהרת? הקב"ה אמר טהור ובית דין של מעלה אמרו טמא, אמרו בבית דין של מעלה: מי יכריע את המחלוקת בשמים, אמרו: מי המומחה בארץ בענייני טהרות, רבה בר נחמני, אמרו בבית דין של מעלה: נביא את רבה בר נחמני לשמים לשאול את דעתו בעניין המחלוקת בשמים.
שלחו את מלאך המוות להביא את נשמתו של רבה בר נחמני, אך המלאך המוות לא הצליח להמיתו משום שרבה בר נחמני היה לומד בלי להפסיק רגע אחד - ומי שלומד אין למלאך המוות רשות לקחת את נשמתו, מלאך המוות ראה שאינו מצליח בשליחותו, השמיע רעש בין העצים, רבה חשב שזה החיילים של המלכות שעומדים לתופסו, עמד ואמר: יותר טוב למות ולא ליפול בידי המלכות, באותה שעה יצאה נשמתו של רבה בר נחמני ויצא מפיו: טהור טהור, יצאה בת קול ואמרה: אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהור.
נפל פתק מהשמים לישיבה בפומפדיתא (הישיבה שבה רבה בר נחמני היה ראש הישיבה): רבה בר נחמני נתבקש לישיבה של מעלה.
יצאו אביי ורבא וכל החכמים להתעסק עם הרב שלהם ולא ידעו היכן גופו נמצא, הלכו ליד האגם וראו ציפורים עושים צל במקום מסויים, אמרו החכמים: נראה ששם מקום הטהור של רבה בר נחמני, הספידו אותו שלושה ימים ושלושה לילות, בסיום השלושה ימים נפל פתק מן השמים: כל מי שיפרוש יהיה בנידוי, המשיכו את ההספד, עם סיום השבעה ימים, נפל פתק: לכו לביתכם לשלום.
הנה גמרא זאת תמוה ביותר וסודות גדולים טמונים בה, אך נראה להתחזק בכמה עניינים החשובים לנפשנו בעת הזאת, רבה בר נחמני שהוא ראש הישיבה רואה שיש זמן אשר צריך לומר דברים אשר הם לא לרוחם של המלכות, אך השתיקה שלו יכולה להיתפש כקבלת דברי המלכות, מיד עומד ואומר את דעתו אף שדבר זה מסכן את חייו, כפי שמצאנו אצל רשב"י שאמר את דעתו בלי מורא ופחד.
וכך רואים שדבריו גרמו לו לרדיפה שהיה צריך לברוח בכדי שלא ייתפס, אך רבה בר נחמני בורח לבד ואינו מערב ומכניס את כל ישיבתו והקרובים אליו לצרה והבעיה אשר הוא עומד ומתמודד עימה.
וזה יסוד גדול: במקרים רבים האדם נמצא בצרה, ובצר לו משתדל שכולם יהיו עימו בצרתו, רבה בר נחמני לוקח אחריות לוקח את האחריות עליו ובורח לבד, הוא האחראי היחידי לצרתו ובעייתו, וכך נהג רשב"י ברח למערה יחד עם בנו לבד בלי לערב את הכלל!
הקב"ה יתן כח, הצלחה, ישועה ונחת, ונזכה לגאולה השלמה בקרוב ממש.
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
