"איזהו גיבור הכובש את יצרו" - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
בס"ד
"וירב העם עם משה, ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה', ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות".
וקשה, בני ישראל נמצאים באותו זמן בסכנת חיים, אין מים לשתות והתמודדויות קשות ביותר, מדוע בשעת סכנה מזכירים דברים של מותרות גפן, תאנה, רימון, אלו מותרות לשעות ולימים טובים לא לזמן של התמודדות על הקיום ועל החיים?.
אלא צריכים לבאר ולאמר, יש שני מצבים שבהם אדם מוסר את נפשו, מצב ראשון בשעה שטוב לאדם, יש לו עושר נחת ושפע גדול ומצב שני בשעות ובזמנים קשים, כאשר האדם במצוקה ובסכנות קשות ובעיות נוראיות. ההבדל בין שני המצבים הוא : כשאדם נמצא בשעות טובות המסירות נפש למסור את החיים היא יותר גדולה מלמסור את החיים בזמנים קשים משום שבזמנים טובים האדם יותר אוהב את החיים ושמח בהם ונוח לו בהם.
והנה בני ישראל אהבו את הקב"ה אהבה מרובה והבינו שהזמן שלהם קשה והסכנה של החיים גדולה ההצטערות והכאב שלהם היה שאם צריך למסור את החיים מעדיפים אנו למסור אותם בשעה גדולה ובשעה טובה ולא בשעה שאנחנו כך או כך בשערי מות. וזה היה הטענה שהיו מעדיפים למות ולמסור את חייהם בזמן שיש להם גפן ותאנה ורימון.
וזה מה שרבי עקיבא לפני מותו אמר לתלמידיו: כל חיי חיכיתי לרגע זה, כל חיי בכל המצבים שעמדתי בחיים בטוב וברע. והגדולה של האדם בשעות גדולות וטובות שההצלחה מאירה לו פנים לעמוד ולמסור את נפשו להקב"ה.
וידוע יסוד גדול בחיי האדם, כאשר היצר עומד להתגבר על האדם יש שני דרכים, או שאדם ממית את יצרו לגמרי כפי שאמר דוד המלך "וליבי חלל בקירבי" או שבכל פעם שהיצר הרע בא לאדם בכל עניין האדם מתגבר על יצרו ונלחם בו ומפחיתו וממעיטו וכובש אותו. ומה המעלה הגדולה אשר עושה נחת רוח לאבינו שבשמים, בכל פעם לכבוש את היצר כי בכל פעם שאדם כובש את יצרו מגדיל הוא את כבוד שמים. וזה מה שאמרו חזל "איזהו גיבור הכובש את יצרו", לא אמרו איזהו גיבור ההורג את יצרו אלא הכובש את יצרו.
והנה בזמן מיוחד זה אשר אנו נכנסים. ראש חודש תמוז אשר דרשו דורשי רשומות תמוז ר"ת ז-מן ת-שובה מ-משש ו-בא, מהימים האלו האויר והרוח של ימים נוראים מתחיל להתעורר בעולם והכנות שצריכים להכין את נפשנו ליום הדין מתחילים מימים אלו.
ובערב שבת קודש זה אשר מסוגל הוא לגדולות ולנצורות נרומם את נפשנו ונקדש את עצמנו שנהיה כלי קיבול שרוח החרטה והתשובה תכנס בנפשנו.
"השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".
שבת שלום ובשורות טובות.
בס"ד
"וירב העם עם משה, ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה', ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות".
וקשה, בני ישראל נמצאים באותו זמן בסכנת חיים, אין מים לשתות והתמודדויות קשות ביותר, מדוע בשעת סכנה מזכירים דברים של מותרות גפן, תאנה, רימון, אלו מותרות לשעות ולימים טובים לא לזמן של התמודדות על הקיום ועל החיים?.
אלא צריכים לבאר ולאמר, יש שני מצבים שבהם אדם מוסר את נפשו, מצב ראשון בשעה שטוב לאדם, יש לו עושר נחת ושפע גדול ומצב שני בשעות ובזמנים קשים, כאשר האדם במצוקה ובסכנות קשות ובעיות נוראיות. ההבדל בין שני המצבים הוא : כשאדם נמצא בשעות טובות המסירות נפש למסור את החיים היא יותר גדולה מלמסור את החיים בזמנים קשים משום שבזמנים טובים האדם יותר אוהב את החיים ושמח בהם ונוח לו בהם.
והנה בני ישראל אהבו את הקב"ה אהבה מרובה והבינו שהזמן שלהם קשה והסכנה של החיים גדולה ההצטערות והכאב שלהם היה שאם צריך למסור את החיים מעדיפים אנו למסור אותם בשעה גדולה ובשעה טובה ולא בשעה שאנחנו כך או כך בשערי מות. וזה היה הטענה שהיו מעדיפים למות ולמסור את חייהם בזמן שיש להם גפן ותאנה ורימון.
וזה מה שרבי עקיבא לפני מותו אמר לתלמידיו: כל חיי חיכיתי לרגע זה, כל חיי בכל המצבים שעמדתי בחיים בטוב וברע. והגדולה של האדם בשעות גדולות וטובות שההצלחה מאירה לו פנים לעמוד ולמסור את נפשו להקב"ה.
וידוע יסוד גדול בחיי האדם, כאשר היצר עומד להתגבר על האדם יש שני דרכים, או שאדם ממית את יצרו לגמרי כפי שאמר דוד המלך "וליבי חלל בקירבי" או שבכל פעם שהיצר הרע בא לאדם בכל עניין האדם מתגבר על יצרו ונלחם בו ומפחיתו וממעיטו וכובש אותו. ומה המעלה הגדולה אשר עושה נחת רוח לאבינו שבשמים, בכל פעם לכבוש את היצר כי בכל פעם שאדם כובש את יצרו מגדיל הוא את כבוד שמים. וזה מה שאמרו חזל "איזהו גיבור הכובש את יצרו", לא אמרו איזהו גיבור ההורג את יצרו אלא הכובש את יצרו.
והנה בזמן מיוחד זה אשר אנו נכנסים. ראש חודש תמוז אשר דרשו דורשי רשומות תמוז ר"ת ז-מן ת-שובה מ-משש ו-בא, מהימים האלו האויר והרוח של ימים נוראים מתחיל להתעורר בעולם והכנות שצריכים להכין את נפשנו ליום הדין מתחילים מימים אלו.
ובערב שבת קודש זה אשר מסוגל הוא לגדולות ולנצורות נרומם את נפשנו ונקדש את עצמנו שנהיה כלי קיבול שרוח החרטה והתשובה תכנס בנפשנו.
"השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".
שבת שלום ובשורות טובות.
No comments:
Post a Comment