פרנסה גשמית ופרנסה רוחנית - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:
ידוע שבשעה שעמדו בני ישראל לצאת ממצרים, משה רבנו לקח את עצמות יוסף, ודאג לעלות אותם מהיאור, כדי שיביאו אותם לקבורה בארץ ישראל.
ואמרו חז"ל (סוטה יג, א): תנו רבנן, בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבנו, שכל ישראל נתעסקו בביזה, והוא נתעסק במצוות, שנאמר (משלי י, ח): "חכם לב יקח מצוות", אמר הקב"ה למשה: עליך נתקיים חכם לב יקח מצוות, יוסף היה חייב לאביו לקוברו מפני שהוא בנו, ואתה לא בנו ואלא בן בנו, ולא היית חייב לעסוק בו וקברת אותו, כן אני שאיני חייב לבריה, אני מטפל בך ואקברך.
וקשה, מדוע רק על משה רבנו נקרא הפסוק חכם לב יקח מצוות, הרי גם בני ישראל כשבזזו את המצרים עשו מצווה, שקיימו את ציווי הקב"ה: "ושאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות", ומדוע עליהם לא נקרא הפסוק חכם לב יקח מצוות?
ונראה לפרש, שאמנם הבטיח הקב"ה לאברה אבינו, שאחרי העינוי והסבל של בני ישראל במצרים יצאו ברכוש גדול, אין הכוונה רק לרכוש גשמי, לעושר גדול ולנכסים מרובים, אלא הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו שבניו יצאו גם ברכוש גדול, הכוונה גם לרכוש רוחני גדול, ושאחרי השעבוד יזכו למעלות נפש גדולות ועצומות, עם קנינים רוחניים באמונה ובטחון ואהבת הבורא ומצוותיו.
והן אמת, שעיקר ההבטחה של הקב"ה הייתה לעושר רוחני, ולא לעושר גשמי, כי איזה ערך יש לנכסים גשמיים לעומת נכסי רוח, אכן בני ישראל קיימו את החלק הגשמי של הבטחת הקב"ה, שיצאו ברכוש גדול, והתאמצו לאסוף משכינהם זהב וכסף לרוב עד שעשו את מצרים כמצולה שאין בה דגים.
ומאידך משה רבנו שהיה "חכם לב", הלך לאסוף מצוות והתעסק בארונו של יוסף, ולא עסק בביזת מצרים, כיוון שהבין וידע שההבטחה לצאת ברכוש גדול מתקיימת גם בקנינים וברכוש רוחני, וגם ברכוש כזה תנוח דעתו של אברהם אבינו על ההבטחה שאמר לו הקב"ה בברית בין הבתרים, ומשום כך קרא הקב"ה למשה רבנו "חכם לב", כיוון שהבין בליבו מהו הטוב ביותר שיש לעשות, וחכמתו עמדה לו להיות השליח הנאמן, שעל ידו יקיים הקב"ה את ההבטחה שהבטיח לאברהם אבינו בקנינים הרוחנים.
וזה מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קיט, קסב): "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב", וצריך להבין, מדוע שמחת דוד המלך בתורה ובמצוות, הייתה כשמחת המוצא שלל, ובמה התייחדה שמחת המוצא שלל משאר שמחות שיש לאדם, ונראה לבאר, שלל הוא הרכוש שלוקחים במלחמה, ואדם שהולך באותה העיר הכבושה ומוצא בה שלל רב ועצום, הלא תרבה שמחתו עד למאוד, והתחושה שלו היא, שאין לו שום מגבלות ויוכל לרכוש ולקנות לעצמו ככל אשר יחפוץ, וכל אשר תאווה נפשו ישיג בתמורת השלל שלקח.
כן דוד המלך ע"ה, היה שש ושמח בדברי התורה כשמחת המוצא שלל רב, וכשם שהתחושה של אדם שמצא שלל שאין לו שום מגבלות, כך שמחתו בתורה ובמצוות כאילו אין לו שום מגבלות וסיגים מחמת מצוות התורה, והתחושה של דוד המלך הייתה שאינו מפסיד שום דבר גשמי מעשיית מצוות התורה וקיום אמריו של הקב"ה.
וזו הייתה חכמת הלב של רועי ישראל משה רבנו ודוד המלך ע"ה, לדעת לקחת המצוות הרוחניות ולהניח את הגשמיות, ולא עוד אלא שהיו שמחים בתורה ובמצוות ה' כאילו מצאו שלל רב!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
שבוע טוב ומבורך ובשורות טובות!
No comments:
Post a Comment