שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:
פעמים רבות באים אלינו אנשים ומספרים על הצרות והבעיות והקשיים אשר פוקדים אותם ומבקשים עצה ודרך אייך ליישב את חייהם ואייך לסדר את המצב הקשה אשר נקלעו אליו, והנה צריכים לחשוב ולהיזהר ולדעת אייך לא להגיע למצבים קשים ולהימנע ולא ליפול בתוך הבורות, ולא לאחר שנופלים לבור לחפש דרכים אייך לצאת ולהינצל מהצרה והבעיה ולהיחלץ מן הבור!
והנה אחד מן הדברים הקשים אשר מביאים את האדם לבעיות, והקשיים והצרות הגדולות ביותר בחיי האדם, זה הפה, כאשר האדם פותח את פיו לרעה בסוף זה מה שנהיה לאדם ואמרו חז"ל: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".
והנה בפרשת מטות מצאנו: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה", ומובא במדרש על הפסוק הזה:זה מה שאמר שלמה "כי לא ידע האדם את עיתו", וצריך להבין, מה הקשר בין דברי תורתנו הקדושה "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" לבין שלמה המלך "כי לא ידע האדם את עיתו"?
ועוד קשה, המשנה באבות אומרת: "אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ונמצא שם שמים מתחלל", וקשה מדוע מזהיר אותנו אבטליון על עניין גלות, הרי גלות זה למי שהורג בשוגג, צריך באופן כללי להיזהר על הכל ומדוע פה התנא מתמקד על דברי החכמים ועל עניין הגלות?
אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: הגמרא במסכת יומא אומרת: בית המקדש הראשון מפני מה נחרב, מפני שהי בהם שלוש עברות קשות: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, ובית המקדש השני מפני מה נחרב אמרו חז"ל: מפני שנאת חינם, ללמדך ששנאת חינם שקולה כנגד שלוש העברות החמורות.
הגמרא שואלת: הרי גם בבית ראשון הייתה שנאת חינם, כדברי חז"ל: שהיו אוכלים ושותים יחד אך היו דוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם?
מתרצת הגמרא: בבית ראשון רק אצל נשיאי ונכבדי העם הייתה שנאה והיו דוקרים בחרבות שבלשונם אחד את השני, אבל אצל המון העם לא הייתה שנאת חינם, ובבית שני השנאה פשטה בכל העם כולו.
וזה דברי אבטליון: חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות, הדיבורים של האדם יכולים להביא להרס, למות ולחורבן.
ולכן יובן דברי תורתנו הקדושה: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" זה מה שאומר שלמה המלך "כי לא ידע האדם את עיתו", כי האדם יכול להביא לעצמו את הקץ והחורבן על ידי פיו!
נזהר ונשמר בלשוננו בכל דיבור ודיבור בכל ימות השנה, וה' ירחם ויושיע.
(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
פעמים רבות באים אלינו אנשים ומספרים על הצרות והבעיות והקשיים אשר פוקדים אותם ומבקשים עצה ודרך אייך ליישב את חייהם ואייך לסדר את המצב הקשה אשר נקלעו אליו, והנה צריכים לחשוב ולהיזהר ולדעת אייך לא להגיע למצבים קשים ולהימנע ולא ליפול בתוך הבורות, ולא לאחר שנופלים לבור לחפש דרכים אייך לצאת ולהינצל מהצרה והבעיה ולהיחלץ מן הבור!
והנה אחד מן הדברים הקשים אשר מביאים את האדם לבעיות, והקשיים והצרות הגדולות ביותר בחיי האדם, זה הפה, כאשר האדם פותח את פיו לרעה בסוף זה מה שנהיה לאדם ואמרו חז"ל: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".
והנה בפרשת מטות מצאנו: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה", ומובא במדרש על הפסוק הזה:זה מה שאמר שלמה "כי לא ידע האדם את עיתו", וצריך להבין, מה הקשר בין דברי תורתנו הקדושה "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" לבין שלמה המלך "כי לא ידע האדם את עיתו"?
ועוד קשה, המשנה באבות אומרת: "אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ונמצא שם שמים מתחלל", וקשה מדוע מזהיר אותנו אבטליון על עניין גלות, הרי גלות זה למי שהורג בשוגג, צריך באופן כללי להיזהר על הכל ומדוע פה התנא מתמקד על דברי החכמים ועל עניין הגלות?
אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: הגמרא במסכת יומא אומרת: בית המקדש הראשון מפני מה נחרב, מפני שהי בהם שלוש עברות קשות: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, ובית המקדש השני מפני מה נחרב אמרו חז"ל: מפני שנאת חינם, ללמדך ששנאת חינם שקולה כנגד שלוש העברות החמורות.
הגמרא שואלת: הרי גם בבית ראשון הייתה שנאת חינם, כדברי חז"ל: שהיו אוכלים ושותים יחד אך היו דוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם?
מתרצת הגמרא: בבית ראשון רק אצל נשיאי ונכבדי העם הייתה שנאה והיו דוקרים בחרבות שבלשונם אחד את השני, אבל אצל המון העם לא הייתה שנאת חינם, ובבית שני השנאה פשטה בכל העם כולו.
וזה דברי אבטליון: חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות, הדיבורים של האדם יכולים להביא להרס, למות ולחורבן.
ולכן יובן דברי תורתנו הקדושה: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" זה מה שאומר שלמה המלך "כי לא ידע האדם את עיתו", כי האדם יכול להביא לעצמו את הקץ והחורבן על ידי פיו!
נזהר ונשמר בלשוננו בכל דיבור ודיבור בכל ימות השנה, וה' ירחם ויושיע.
(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
No comments:
Post a Comment