דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע:

פרשת חוקת!

"קח את המטה, והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך, ודיברתם אל הסלע"

בפרשת השבוע, פרשת חוקת, מובא, עומק גדולתו של משה רבנו, אשר היה מוכן להקריב את נפשו ואת הדברים היקרים והחשובים לו ביותר, למען כלל עם ישראל.

ורבו הקושיות: אם הקב"ה מצווהו לדבר אל הסלע, מדוע מבקש ממנו ליקח עימו את המטה?

ואפשר לפרש ולומר: נס הנעשה לאדם, נעשה על פי גדולת האדם, אדם גדול נס גדול - אדם קטן נס קטן.

כך במקרה זה, משה רבנו הולך להוציא מים לבני ישראל מן הסלע, כשיגיעו אל הסלע תיבחן מעלתם, אם מעלתם רמה - הדיבור יספיק להוציא את המים מן הסלע, וזה מורה על מעלה גדולה והשגת נפש עצומה של בני ישראל, שבדיבור בלבד יוצא המים, אך אם באותה שעה מעלתם אינה גבוהה - דיבור לא יספיק, ואז יצטרך משה להכות את הסלע שזה בבחינת קטנות, הגיע משה רבנו למקום המיועד, ומשה רבנו פחד מלבייש את בני ישראל אם ידבר אל הסלע ולא יצא מים משום שמעלתם פחותה, וביזיון גדול יהיה לבני ישראל, אך גם יהיו ליצני הדור אשר לא יפרשו את הדבר בצורה נכונה, ויאמרו: הנה עצת ה' חס ושלום לא קמה, לכן משה רבנו לקח על עצמו חרון אף וכעס משמים, והיכה את הסלע ולא דיבר, ובגלל מעשה זה נמנע ממנו הדבר אשר היה משוש חייו - לזכות להיכנס לארץ ישראל, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, וכל זה מאהבת ישראל הגדולה אשר היה למשה.

וזה דרך הצדיקים בכל דור ודור למסור את חייהם למען כלל עם ישראל, וכמה קדושים אשר מסרו את נפשם על קידוש ה'!

ידוע המעשה בצדיק גדול, אשר היה מראשית משפחתנו הקדושה, רבי דוד אבוחצירא זיע"א, ה' יקום דמו: אשר באו ערבים לעירו וביקשו לעשות שפטים בכל יושבי העיר, כל הגברים והנערים ברחו מחוץ לעיר, ורבי דוד הי"ד עמד והחביא את כל התינוקות ועמד כמגן וצינה עליהם, והערבים הפורעים והבוזזים עמדו ופרעו ובזזו כל חלקה טובה, וכל מי שנקרה בדרכם שפכו את דמו.

לקראת סוף חורבנם, עמדו ואמרו: אם יתנו לנו את מנהיג וראש הקהילה היהודית נניח אתכם, עמד רבי דוד הי"ד ואמר: אני אמסור את חיי למען תיעצר המגיפה הזו, הלך ומסר את עצמו בידי ברוצחים ימח שמם, קשרו את גופו במכונת המלחמה וירו בפצצה וכל גופו התפרק לחתיכות, חרדה ואימה אחזתם והניחו את כל כלי נשקם וברחו על נפשם.

זוהי מעלתם של גדולי ומנהיגי ישראל, שטובתם העצמית לא עמדה להם כנגד כלל עם ישראל, ובכל עת ובכל רגע היו מוכנים ומזומנים למסור את נפשם למען כלל עם ישראל, ומשה רבנו בהנהגתו השריש מידה זו בכל מנהיגי עם ישראל "משה שפיר קאמרת".

והנה, כשנתעמק ונתבונן בעניין מי מריבה, וההבדל בין נס בארה של מרים לבין נס המים שהוציא משה, אפשר לבאר ולומר: הנס של משה גדול היה, ולכן דווקא על מי משה בני ישראל שרו שיר "אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה", ולא מצאנו שירה על בארה של מרים, משום שהנס של משה, נס גדול הוא.

ונקשה אייך גדול הוא?

נבאר ונאמר: בכל דבר יש ארבע יסודות, ואחד מארבעת היסודות הוא מים, באבן יש טיפת מים, בברזל יש טיפת מים, ובכל דומם יש טיפת מים, ומרים התפללה ובזכותה התרבה הטיפה הזאת ונהיה שפע גדול ומים להשקות את כל בני ישראל, אך הנס היה מהטיפה הקיימת שהתרבתה, ומשה רבנו אצלו הנס היה גדול ביותר, לא מהטיפה התרבו המים, אלא יצר יש מאין, והברכה והשפע אצל משה נוצר מכלום, וזה עומק הפסוק "ההופכי הצור אגם מים" זו בארה של מרים, שמטיפה נהיה אגם, חלמיש - זהו נסו של משה, שנהיה למעיין הנובע עם מים.

הקב"ה בע"ה יזכנו להתקרב לבוראנו ולמסור את נפשנו על יחוד קדושת שמו, ויהי רצון שתחול הברכה בכל מעשה ידינו!

(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!