לדבוק בה' בלי שום מעצור - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

לדבוק בה' בלי שום מעצור - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

אנו נמצאים בזמן מורכב ביותר, מצד אחד רואים רווח ועשירות, אשר לא היה באף דור, אך מצד שני, אין לאנשים ביטחון במה שיש להם ואין הדעת מיושבת, ולכן, התפילה להקב"ה שהפרנסה תהיה בברכת ה' ולא ח"ו עושר שמור לבעליו לרעה.

 

ואינו בעינינו, אייך ה' מעלה אנשים ונותן להם כל טוב, והנה חושבים שנצחו ועלו ואין סוף ליכולתם ואף לרמוס ולדרוך על התורה הרשו לעצמם, אך נפילתם הייתה ותהיה מרה וכל רעה תרדוף חוטאים: "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללוי-ה".

 

והנה, בכל דור היה לנו נביאים חכמים, אשר הורו לנו את הדרך ואף בדור המדבר, אמרו חז"ל על המן (דברים ח,ג): "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן", ופרשו חז"ל: המן היה יורד לצדיק בפתח ביתו, פחות צדיק, בשער של גינתו, פחות הגון, בכיכר העיר, רשע, מחוץ לעיר היה צריך ללכת ולחפש את המן.

 

אם כן, אם קרה שאדם חטא, היה קם בבוקר ולא מוצא את המן בפתח ביתו, היה מצטער צער גדול, ומתבייש לצאת לחפש את האוכל שלו והיה נשאר בביתו רעב ועומד ועושה תשובה, וזה: "ויענך" - האדם היה מתענה ודואג האם לא חטאתי היום, והאם המן ירד בפתח ביתי ואם לא ירד, "וירעיבך" - היה האדם נשאר רעב ועושה תשובה, ואחרי כן "ויאכילך את המן" היה זוכה רק אז שהמן ירד בפתח ביתו.

 

והנה, בדור זה, אין לנו לא נביאים, ולא מן, צריכים אנו עבודת המידות מתמדת, בלי לעצור רגע אחד, אי אפשר להיות ירא שמים למחצה שליש ורביע, אי אפשר להיות טוב ועוד גם בצד להיות רע, צריך עבודה בלי עצירה והשתדלות חזקה ביותר, מי שעוצר רגע אחד, זה לא רגע, ברגע אחד נאבד עולם ומלואו וצריך עבודה חזקה להתחיל מן ההתחלה, "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום", צריך האדם דבקות בכל רגע בהקב"ה ורק אז "חיים כולכם היום".

 

אנו בדור שח"ו מי שמתחיל להידרדר, המעצור הוא קשה מאוד, ולכן אסור לעצור רגע, שמע יפול להידרדרות אשר מי ישורנה!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

פרנסה גשמית ופרנסה רוחנית - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

פרנסה גשמית ופרנסה רוחנית - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

ידוע שבשעה שעמדו בני ישראל לצאת ממצרים, משה רבנו לקח את עצמות יוסף, ודאג לעלות אותם מהיאור, כדי שיביאו אותם לקבורה בארץ ישראל.

ואמרו חז"ל (סוטה יג, א): תנו רבנן, בא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבנו, שכל ישראל נתעסקו בביזה, והוא נתעסק במצוות, שנאמר (משלי י, ח): "חכם לב יקח מצוות", אמר הקב"ה למשה: עליך נתקיים חכם לב יקח מצוות, יוסף היה חייב לאביו לקוברו מפני שהוא בנו, ואתה לא בנו ואלא בן בנו, ולא היית חייב לעסוק בו וקברת אותו, כן אני שאיני חייב לבריה, אני מטפל בך ואקברך.

וקשה, מדוע רק על משה רבנו נקרא הפסוק חכם לב יקח מצוות, הרי גם בני ישראל כשבזזו את המצרים עשו מצווה, שקיימו את ציווי הקב"ה: "ושאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות", ומדוע עליהם לא נקרא הפסוק חכם לב יקח מצוות?

ונראה לפרש, שאמנם הבטיח הקב"ה לאברה אבינו, שאחרי העינוי והסבל של בני ישראל במצרים יצאו ברכוש גדול, אין הכוונה רק לרכוש גשמי, לעושר גדול ולנכסים מרובים, אלא הבטחת הקב"ה לאברהם אבינו שבניו יצאו גם ברכוש גדול, הכוונה גם לרכוש רוחני גדול, ושאחרי השעבוד יזכו למעלות נפש גדולות ועצומות, עם קנינים רוחניים באמונה ובטחון ואהבת הבורא ומצוותיו.

והן אמת, שעיקר ההבטחה של הקב"ה הייתה לעושר רוחני, ולא לעושר גשמי, כי איזה ערך יש לנכסים גשמיים לעומת נכסי רוח, אכן בני ישראל קיימו את החלק הגשמי של הבטחת הקב"ה, שיצאו ברכוש גדול, והתאמצו לאסוף משכינהם זהב וכסף לרוב עד שעשו את מצרים כמצולה שאין בה דגים.

ומאידך משה רבנו  שהיה "חכם לב", הלך לאסוף מצוות והתעסק בארונו של יוסף, ולא עסק בביזת מצרים, כיוון שהבין וידע שההבטחה לצאת ברכוש גדול מתקיימת גם בקנינים וברכוש רוחני, וגם ברכוש כזה תנוח דעתו של אברהם אבינו על ההבטחה שאמר לו הקב"ה בברית בין הבתרים, ומשום כך קרא הקב"ה למשה רבנו "חכם לב", כיוון שהבין בליבו מהו הטוב ביותר שיש לעשות, וחכמתו עמדה לו להיות השליח הנאמן, שעל ידו יקיים הקב"ה את ההבטחה שהבטיח לאברהם אבינו בקנינים הרוחנים.

וזה מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קיט, קסב): "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב", וצריך להבין, מדוע שמחת דוד המלך בתורה ובמצוות, הייתה כשמחת המוצא שלל, ובמה התייחדה שמחת המוצא שלל משאר שמחות שיש לאדם, ונראה לבאר, שלל הוא הרכוש שלוקחים במלחמה, ואדם שהולך באותה העיר הכבושה ומוצא בה שלל רב ועצום, הלא תרבה שמחתו עד למאוד, והתחושה שלו היא, שאין לו שום מגבלות ויוכל לרכוש ולקנות לעצמו ככל אשר יחפוץ, וכל אשר תאווה נפשו ישיג בתמורת השלל שלקח.

כן דוד המלך ע"ה, היה שש ושמח בדברי התורה כשמחת המוצא שלל רב, וכשם שהתחושה של אדם שמצא שלל שאין לו שום מגבלות, כך שמחתו בתורה ובמצוות כאילו אין לו שום מגבלות וסיגים מחמת מצוות התורה, והתחושה של דוד המלך הייתה שאינו מפסיד שום דבר גשמי מעשיית מצוות התורה וקיום אמריו של הקב"ה.

וזו הייתה חכמת הלב של רועי ישראל משה רבנו ודוד המלך ע"ה, לדעת לקחת המצוות הרוחניות ולהניח את הגשמיות, ולא עוד אלא שהיו שמחים בתורה ובמצוות ה' כאילו מצאו שלל רב!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבוע טוב ומבורך ובשורות טובות!

כיצד להתכונן ולכבד את השבת קודש - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

כיצד להתכונן ולכבד את השבת קודש - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א 

בס"ד

"והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו".

ודורשים חז"ל שמצוה גדולה לכל יהודי ביום שישי לעשות הכנות לכבוד שבת והמעשים של ההכנה צריכים ליהיות במעשה, בדיבור ובמחשבה, כל יהודי ישתדל לעשות בידיו אפילו משהו לכבוד שבת, במחשבה לחשוב בדעתו דברים מקודשים לשבת ובדיבור ידבר ביום שישי דברים לכבוד שבת.

ורבנו האר"י הקדוש אומר שכאשר עושה מעשה ביום שישי לכבוד שבת, חושב מחשבה ביום שישי לכבוד שבת, מדבר דברים ביום שישי לכבוד שבת בשמחה גדולה, על ידי דבר זה מתכפרים עוונותיו של האדם.

הגמרא במסכת שבת קי"ט מספרת על האמוראים איך היו מכינים את הדג לשבת איך היו מסדרים את הבית לכבוד שבת, כל אחד היה פועל ועושה דברים משורש נשמתו לכבוד שבת. ודורשת הגמרא במסכת שבת דף קי"ג: "וכיבדתו", שלא יהיו מלבושיך של שבת כמלבושיך בחול ובספרי הקבלה כתבו שמנהג טוב שיהיה לו לאדם בגדים לשבת שלא לובש אותם בימי החול משום שבשבת יש נשמה יתרה ומסביב לאדם יש מושג שנקרא חשמל והחשמל נמצא מסביב לגוף האדם והחשמל של יום השבת גדול וחזק מהחשמל אשר נמצא סביב גוף האדם בימות החול וכשמחליף הבגדים המיוחדים של שבת מכין את עצמו הכנה מיוחדת לכבוד השבת. ובבן איש חי, רב פעלים, אורח חיים סימן י"ג: שלא צריך גם נעליים מיוחדות לשבת אך הרבה מהאחרונים חלקו על הבן איש חי וסוברים שאף נעליים ישתדל להחליף לכבוד שבת.

וידוע מעשה על אדם שלבש בגדי שבת והלך לבית במדרש, אחד מהצדיקים שהיה בבית המדרש צעק פתאום ואמר אני מריח ומרגיש את השבת קודש נכנסת לבית המדרש, הדבר היה בימות החול, שאלוהו תלמידיו: מה פירוש?, בדקו ומצאו שאחד מן התלמידים לבש את בגדי השבת. רבנו האר"י הקדוש היה מסתכל על הקירות ביום השבת ואומר לתלמידיו שרואה את קדושת השבת על הקירות.

לכן יקפיד האדם בכל הכנות השבת להשתדל בכל כוחו בכל פרט ועניין לכבוד השבת. ידוע אשר מסופר על הבעל הנועם אלימלך שבכל כניסת שבת היה סוגר את אוזניו, שאלוהו תלמדיו מדוע, היה עונה ואומר להם ששומע הוא קולות מן השמים ורעש ועמולה גדולה שהנה שבת מלכתא מתקרבת ובאה וקשה לו ואין בכוחות נפשו לעמוד בכל הרעש הגדול הזה.

והנה כמה שמקדש האדם עצמו יותר, מרגיש הוא בכח הגדול ובעוצמות הגדולות ששבת מלכתא ממששת ובאה ונכנסת. נקדש עצמנו ונעורר עצמנו וניהיה כלי קיבול לכבוד השבת קודש. ימים אלו ימים חשובים לנו באופן פרטי ולכלל קהילת קודש שובה ישראל באופן כללי, יתפללו ויעטירו עלינו ברחמים וה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה. שבת היא מלזעוק וישועה והתרת הספקות קרובה לבוא, אמת מארץ תצמח בקרוב ממש.

שבת שלום ובשורות טובות.

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע: פרשת פנחס!

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע:

פרשת פנחס!

 

בפרשת השבוע פרשת פנחס מצאנו דבר של פלא גדול, כאשר זמרי בן סלוא היה עם המדינית, באחד הזמנים הקשים אשר היו לאבותינו במדבר, אומרת התורה הקדושה: "והמה בוכים פתח אוהל מועד", ובתרגום יונתן פירש: עמדו בני ישראל פתח אוהל מועד וקראו קריאת שמע, וקשה, מדוע בשעה הקשה הזאת של עם ישראל זה מה שעושים, קוראים קריאת שמע ולא עושים דבר אחר, נותנים מוסר לזמרי אייך עושה מעשה חמור וקשה כזה, מדוע דווקא קוראים קריאת שמע?

 

ועוד קשה, נאמר בתורה: "וירא פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן ויקם מתוך עדה ויקח רומח בידו", וקשה, מה אכפת לנו אייך הרג פנחס את זמרי, ברומח או בכלי מלחמה אחר, מדוע התורה מדגישה לנו את הכלי שהרגו בו, שזה רומח?

 

אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: רבנו הבעל שם טוב מלמד אותנו דרך בעבודת ה', כשר האדם עומד לקיים מצווה והיצר הרע מקשה עליו את קיום המצווה ומרגיש התנגדות ויצרים גדולים לא לקיים את המצווה, סגולה להקל ולהכניע את היצר הרע: יאמר שם המצווה לפני שמתחיל לקיימה וכן את הפסוק שנאמרה בתורה וכן את הדינים וההלכות אשר נאמרו על אותה מצווה, וכך יקל לו לקיים את המצווה וינצח את יצרו, וראיה לדבר מאדם הראשון, כאשר חטא ואכל מעץ הדעת אמר לו הקב"ה: "ותאכל מעץ הדעת אשר ציוויתיך לאמר לא תאכל ממנו", וקשה הרי המילה "לאמר" נראית מיותרת? אלא אמר רבנו הבעל שם טוב: הקב"ה אומר לאדם גם אם היה קשה לך לעמוד ביצר של אכילת עץ הדעת, "לאמר" היית אומר את הציווי והפסוק שציוותי אותך וכך היית מנצח את היצר הרע.

 

ועל פי יסוד דברי רבנו הבעל שם טוב נבאר: בשעה שזמרי חטא היה בלבול גדול בעם ישראל אייך נשיא שבא שמעון עושה מעשה חמור וקשה כזה, לכן כל עם ישראל בכו, והתרגום מתרגם: קראו קריאת שמע, שזה יסוד של מסירות נפש, קריאת שמע לעורר בליבם כוח לעמוד נגד יצר הרע.

 

ולכן גם פנחס לקח רומח, משום שרומח הוא כנגד רמ"ח מילים שיש בקריאת שמע, וזה אשר בא לעורר פנחס, כוח שיעמוד עמו שיוכל למסור את נפשו על קידוש ה'.

 

ויסוד זה נלמד ונשים מול עינינו תמיד, שהקריאה מעוררת את הזמן, ובכל עת וזמן יעורר בנפשו כוח של התורה הקדושה ובזמן שהיצר עומד על ימינו לשטנו יגער בו וידחק אותו על ידי לימוד  תורה, קריאת שמע, קריאת תהלים, והזכרת לשון התורה האוסרת ומזהירה אותנו מן העבירה המסוימת אשר עומדת לנגדו!

 

מתפללים ומבקשים מאבותינו ורבותינו הקדושים שיהיו מליצי יושר בעד כלל עם ישראל ובעד קהילת קודש שובה ישראל, שבעזרת ה' יושפע שפע רב מכל העולמות ויקוים בנו: "והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שיפתותיכם מלומר די", "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" 

 

(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

שבת שלום ובשורות טובות!

http://youtu.be/NDSTn00kyvQ פרשת פנחס - שיעור השבועי - הרב פינטו שליט"א

ניתן למתק הדינים על ידי מצוות ומעשים טובים - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

ניתן למתק הדינים על ידי מצוות ומעשים טובים - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

בס"ד

לאחי ורעי היקרים ה' עליהם יחיו:

מובא במדרש רבה כאשר זימרי לקח את המדינית אמר זימרי למשה האם המדינית הזאת אסורה עלי או מותרת ? אמר לו משה אסורה אמר לו זמרי ואשתך צפורה גם היא מדינית מי התיר לך אותה זו מדינית וזו מדינית, התחילו כולם בוכים אמר הקב"ה למשה משה היכן חוכמתך שאמרת דבר והבלעת אל קרח ועדתו ועכשיו אתה בוכה?

וצריך להבין מה הקשר בין הרגעים הקשים האלה אשר עמד משה בפני כל עם ישראל וזמרי עומד בחוצפה מטיח במשה רבנו דברים קשים לבין מעשה קרח ועדתו .

אפשר לפרש ולאמר יסוד גדול אשר לימוד גדול צריך ללמוד ממנו לחיינו הגמרא בברכות אומרת: שאל משה רבנו את הקב"ה מדוע יש צדיק שטוב לו ויש צדיק שרע לו ,וכן יש רשע שרע לו ויש רשע שטוב לו ?

אמר לו הקב"ה צדיק בן צדיק זה צדיק שטוב לו, צדיק בן רשע זה צדיק שרע לא, רשע בן רשע זה רשע שרע לו ,רשע בן צדיק זה רשע שטוב לו. שאל משה רבנו את הקב"ה והלא כתוב לא ימותו בנים על אבות ? ענה לו הקב"ה צדיק וטוב לו זה צדיק גמור ,צדיק ורע לו זה צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו זהו רשע שאינו גמור ,רשע ורע לו זהו רשע גמור.

והנה צריכים להבין את עומק הדין ודברים בין משה רבנו לבין הקב"ה, ואפשר לבאר ולאמר הנשמה של האדם באה לעולם כדי לתקן ולהשלים את עצמה כאשר הנשמה לא הספיקה להשלים את תיקונה בפעם אחת חוזרת ומתגלגלת לעוה"ז פעם שניה ופעם שלישית כדי להשלים ולתקן, וזה סוד השוני בין אנשים אחד עשיר אחד עני אחד חכם אחד פחות ,מדוע השוני הזה? משום שכל נשמה באה לעולם להשלים את תיקונה ולכל אחד התיקון הוא תיקון אחר אחד התיקון הוא על ידי עושר, אחד על ידי עוני ,אחד על ידי חולי וכו' וכו'...

וידועים דברי האר"י הקדוש שביאה ראשונה של האדם הנשמה נקראת אב גלגול ,שני האדם נקרא בן, וכן בוידוי אשר מתוודה האדם אומרים אבל אנחנו ואבותינו חטאנו, נקשה אם הוא חטא מדוע יאשים את אבותיו שחטאו? אלא אבותנו הפרוש: הגלגול הראשון של נשמתו שזה האב אשר גרם לו לעבור את התיקון. כך אנו אומרים בימים נוראים ספרי חיים ומתים לפניך היום נפתחים מדוע צריך לפתוח את ספרי המתים? די לנו בספרי החיים אלא, ספרי המתים על הגלגולים הקודמים וזה עומק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

דרשו חז"ל אל תקרי משפטים אלא גלגולים כל משפט וכל צרה הבאה על האדם שורשה בא מגלגול הקודם ולכן כאשר האדם מתמודד עם צרות בעיות קשיים ח"ו מחלות ידע האדם שאלה תיקונים מגלגולים קודמים וחייב האדם להשלים ולעשות את הטוב ביותר שלא יצטרך לחזור לעוד גלגול.

ועל פי יסוד זה נבין עניין משה רבנו, וצפורה ,וקרח, המות הראשון אשר היה בעולם היה הריגתו של הבל על ידי קין ושורש מחלוקתם הייתה מי יתחתן עם התאומה הנוספת שנולדה, ועל זה קם קין והרג את הבל . משה רבנו היה תיקון של הבל אמרו חז"ל איש מצרי אשר היכה משה וכיסהו בחול היה גלגול של קין, קרח היה גלגול של קין, ויתרו היה גלגול של קין, וצפורה הייתה גלגול של אותה תאומה שעליה נשפך דמו של הבל, ולכן הייתה צריכה לחזור בגלגול להתחתן עם משה רבנו שהוא גלגול הבל ולכן כאשר זמרי שאל את משה מדוע אתה מתחתן עם המדינית? היה צריך משה לענות לו שהגלגול שלו זה התיקון שלו ,לכן אמר הקב"ה למשה למה אתה לו עונה לו כמו שענית לקרח, כשם שקרח היה תיקון כל אשר היה איתו כך, כל אשר היה עם איש מצרי ועם יתרו ועם ציפורה זהו תיקון וגלגול מדורות קודמים.

ידוע שזמנים אלו בשנה צריכים זהירות גדולה! והרבה דברים אשר הם גלגולים ותיקונים מתעוררים בזמנים אלו, נשתדל לקבל את הכל באהבה למתק את הדין להרבות במצוות ומעשים טובים

ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

ימי בין - המצרים - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

ימי בין - המצרים - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

מיום י"ז בתמוז ועד תשעה באב, יש כ"א ימים שהם נקראים ימי "בין המצרים" אלו זמנים קשים ביותר בימות השנה וכוחו של מלאכו של עשו תקף! וקוטב מרירי, שהוא כטיפה רעה נכנסת בכל דבר טוב ובכל מעשה אשר עושים, חכמים קדמונים הזהירו להיזהר מאוד בימים אלו בין השעות תשע וכמה בבוקר, ועד כמעט שעה ארבע בצהריים, שזה הזמן, אשר הרוח הרעה הזו תקיפה וחזקה ובעיקר במקומות בין צל לשמש, והזהירו מאוד בשמירת הילדים ובכל סכנה אחרת האורבת בחיים, וצריך להיזהר ולשמור כל עניני האבלות אשר חכמים התקינו בימים אלו,

ויזהר ביותר ביום שישי, אשר הסטן מקטרג ביותר ומנסה להכניס הרס וחורבן בחיי האדם ועל זה נאמר "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" איזה אש? אש המחלוקת, אשר קשה ביותר בימי שישי ובפרט בימים אלו, לכן, ישתדל האדם בכל יום שישי ובפרט בימים אלו ליתן צדקה לעניים, אשר צדקה ממתקת את הדינים, וכן יקפיד בלימוד תורה שבעל פה (גמרא, משנה) אשר מורידה את הדינים מעל האדם ויכנס לשבת בשמחה ובטוב לב.

וידוע בימים אלו יש 3 שבתות ואמרו חכמי הרזים: 3 שבתות כנגד 3 מועדים: סוכות, פסח, שבועות ומכל שבת, מן השבתות האלו, יונקים כח לחג אחד מן המועדים וביותר יש כח, לשבת חזון, אשר בו כוחו גדול, כחזון וכח ראיה לכל השנה כולה.

ובזמן הזה הקב"ה קרוב לעם ישראל, ודרשו על הפסוק "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" – כל מי שרודף ורוצה להתקרב להקב"ה, "השיגוה" – יכול להשיג ולהגיע להשגות גדולות יותר מכל ימות השנה, ומשלו לכך משל: למלך גדול, כאשר נמצא בארמונו אין בא לפניו, אך כאשר יוצא לשדה כל מי שעושה השתדלות יכול לראות את מלכו, כך אלו הימים כל מי שעושה השתדלות גדולה, יראה את מלכו.

בשבוע שנכנסים ל – 21 יום של בין המצרים, צריכים לדעת שיש כנגדם, 21 יום מראש השנה עד הושענה רבא, ימים טובים של כפרת עוונות ובתוך האבל הקב"ה מצמיח ישועה, לכן  אל לנו גם בימים אלו, להיות בעצבות ובייאוש, אלא אלה הם ימים של מרירות, נהיה מרירים על חורבן ביתנו, על גלות השכינה, אך לא עצובים, עצב מביא את האדם לייאוש וחורבן הנפש.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

                       

בשורות טובות!

מגדלור -הרב פינטו שליט"א http://youtu.be/fCwIU0KjR0I

"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי... לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל"

הנה רואים שפנחס קיבל שני מתנות מהקב"ה, א': ברית שלום, ב': ברית כהונת עולם. וקשה מדוע קיבל שני דברים הרי עשה רק דבר אחד, קינא קינאה לה'?.

ועוד קשה, מצאנו אצל אליהו הנביא ואצל אלישע כאשר קינאו על פגיעה בהקב"ה נענשו על כך, אליהו הנביא כאשר אמר על בני ישראל: כי עזבו את בריתך, כעס עליו הקב"ה והענישו. אלישע הנביא כאשר אמר: בתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב, נענש עונש חמור ביותר שנכדו מנשה הרגו במיטה משונה ביותר. ומדוע פה פנחס מקבל שכר על קנאתו והם נענשים על קנאתם אשר קינאו לה'?.

אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול הצדיק צריך וחייב לקנאות את קנאת ה' ולהוכיח ולעמוד בשער בת רבים לצעוק ולאמר את דבר ה' אך זה צריך להיות בינו לבין העם וכאשר מדבר עם הקב"ה צריך להיות מליץ יושר על עם ישראל וללמד זכות על עם ישראל. וזה מה שעשה פנחס ההפך מאליהו ומאלישע הנביא פנחס עמד מצד אחד וקינא את קנאת ה' כלפי עם ישראל אך כאשר עמד כנגד הקב"ה לימד זכות על עם ישראל, כך מובא בתהילים: "ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה" ודורשת הגמרא במסכת סנהדרין: "ויפלל", שעשה פלילות (ריב) עם קונו ואמר פנחס להקב"ה: על רשעים אלו יפלו עשרים וארבע אלף מישראל, ביקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להם הקב"ה: הניחו קנאי בן קנאי הוא משיב חמה בן משיב חמה הוא.

ומפה רואים את דרכו של פנחס מצד אחד עמד ונלחם על כבוד ה' ומצד שני עמד ולימד זכות על עם ישראל, מה שאין כן אליהו ואלישע קינאתם ודבריהם היו כנגד עם ישראל אצל הקב"ה ובמעשיהם גרמו קיטרוג על עם ישראל לכן הם נענשו ופנחס קיבל שכר עולם לו ולבניו לנצח נצחים.

ולכן קיבל פנחס שני מתנות מהקב"ה על שני מעשים שעשה, גם בריתי שלום וגם כהונת עולם, גם על קנאתו בארץ וגם על עמידתו כלפי שמים ללמד זכות על עם ישראל.

והנה בימים אלו שהם ימי בין המצרים אשר קוטב מרירי ומידת הדין שולטת בעולם, יחדד ויחזק האדם לימוד זכות על כל יהודי ויהודי ועל כלל עם ישראל כי המעלה של לימוד זכות על כל אדם ולימוד זכות על עם ישראל גדולה ביותר. "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", נחפש את המעלה המיוחדת שבכל אחד בעם ישראל אשר מביאה אותו לחיי עולם הבא.

"ואתה מחייה את כולם" בכל אחד יש את ה"אתה", חלק מהקב"ה אשר מחייהו וממלא את זכויותיו בשמים.

נשתדל בכל כוחנו לראות מעלת חברנו ולא חסרונם ונזכה הרבים להתחזק בלימוד זכות על עם ישראל.

ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

י"ז בתמוז - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

יום זה מסמל את תחילת הקושי והצער של אבותינו,אותו צער לא נסתיים עד היום הזה אשר אנו מתפללים "ולירושלים עירך ברחמים תשוב" מתפללים אנו לפני בוראנו,שישיב שכינתה מעפרה,ויבנה בית מקדשו ויפאר היכלו.

חשבנו לבאר יסוד גדול: "בירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו ששם עלו שבטים שבטי יה להודות לשם ה'" - ואפשר לפרש ולומר: כל עיר ועיר בעולם יושבי העיר הוותיקים אינם אוהבים את החדשים אשר באים לעירם,שהוותיקים אומרים: עיר זו,אבותינו עמלו וטרחו בנו,סכנו את חייהם וכעת כל אוצרותיה וברכותיה לנו הם,ומדוע יבוא איש חדש,אשר אבותיו לא מסרו מדמם ומחלבם למען העיר? ולכן, אין יושבי המקום אוהבים את החדשים אשר באו.

אך בירושלים דין אחר לה,ירושלים הבנויה,תושבי ויושבי ירושלים ידעו שכל בניית העיר וכל הצלחתה שורשה מברכת ה' ואין אף זכויות לאף אדם עליה,לא עדה,לא קבוצה ולא שום כח,אלא כוחה של ירושלים היא מברכת ה' וכל השבטים,הסכימו זה עם זה,ששם עלו שבטים שבטי יה,הודו שהכל בא מאיתו היתברך,זה להודות לשם ה', - אך בזמן החורבן,השתנו פני הדברים ועינו של כל אחד היתה צרה בחברו,וכל אחד הרגיש שחברו את שלו לוקח וזה הביא את החורבן.

ותמיד מול עינינו דברי הגמרא "בשמך יקראוך בכיסאך יושיבוך ואת שלך יתנו לך"

נבאר הדברים: האדם לפעמים שואל למה זה שמי ולא שם אחר? מדוע הושיבו אותי בכסא זה ולא בכסא גבוה? מדוע פלוני גוזל את מלאכתי ואת שלי? אך אלו דברים נגד אמונתינו,ואמונתינו היא ששמנו זה שמנו,וכיסאנו זהו כיסאנו,ושלנו זה שלנו ואין אדם יכול לנגוע בשערה של חברו.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

צום קל ומועיל!

לא לשמוח בנפילת השני - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

לא לשמוח בנפילת השני - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

מצאנו בקריאת ים סוף, הגמרא במסכת מגילה אומרת: "ולא קרב זה אל זה כל אותו הלילה", ביקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה שמצרים באו על עונשם בים, אמר להם הקב"ה: מעשה ידי טובעים בים ואתם תאמרו שירה.

 

והנה מצרים רשעים ורעים ובוודאי מגיע להם כל הרע וכל העונשים, אך בכל אופן, מישהו מת, מישהו מצטער, אל תאמר שירה גם שהרשע נענש, גם שהרשע מקבל את אשר מגיע לו בדין, אל תאמר שירה!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://www.youtube.com/watch?v=84lNzbJekWw&list=UUhU0fQhTKTsviKIT2rr3svA&feature=player_detailpage מסירות נפש של פנחס -הרב פינטו שליט"א 

עצת ה' היא תקום - דבר תורה מפי מורנו ורבנו האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

"איש אשר רוח בו".

ומובא בילקוט: שיכול להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד.

אפשר לבאר ולאמר, מצאנו בדוד המלך תהילים ל': "ואני אמרתי בשלוי בל אמות לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז". כאשר דוד המלך התחיל את ממלכתו על עם ישראל חשב בנפשו: איך אעשה בכדי שאהיה אהוב וחביב ורצוי על כל שכבות העם?.

ואז חשב להיות יפה ונחמד וטוב עם כל שכבות העם ועם כולם ולהשתדל לרצות את כולם ולמלאות את רצונם ושאיפותם של כולם וכך תיכנן ממלכתו על בסיס איתן וחזק ונאמן וכך "בל אמות לעולם" וממלכתו תשאר כך לעולמי עד ולעולמים.

אך דוד המלך הבין, כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונים ולעולם אי אפשר לרצות את כולם כרצון איש ואיש וזוהי דרך אשר אינה ישרה ואינה הגונה ובדרך זו לרצות את כולם ולנסות להיות טוב עם כולם אי אפשר להגיע לאף מקום נכון ואמיתי ובדרך זו רק חושבים שמחזקים את הממלכה ורק חושבים שמגיעים לביסוס המעמד. והדרך הנכונה והאמיתית לחזק את המעמד היא דרך אחרת אשר בסופו דוד הבין: "ה' ברצונך העמדת להררי עוז", רק ברצון ה' ובדרך ה', ללכת עם האמת של דרך ה' אפשר להשיג ולהגיע לביסוס איתן של כל מעמד.

אם כן ילמד וידע האדם בחייו הפרטיים ובחייו הכלליים, לרצות אנשים זה לא הפיתרון לבסס את מעמד האדם, רק כאשר האדם הולך בדרך ה' במסירות נפש גדולה ואף אם הדבר לא נוח לאנשים בסוף יהיה נוח להם כי "עצת ה' היא תקום", דרך ה' בסוף היא תמיד מנצחת והיא תמיד מצליחה.

לכן כל מחשבה ועצה של האדם לרצות אנשים שלא בדרך ה' סופה להכשל , העצה היעוצה להדבק בדרך ה' גם אם זה נגד דעותם של אנשים, בסוף האמת מארץ תצמח ועצת ה' היא תקום.

לטהר את הנשמה והנפש לפני שבת - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

בס"ד

לאחי ורעי ה' עליהם יחיו.
ערב שבת קודש פרשת בלק, זמן אשר בקהילת קדש שובה ישראל קידשו להשתדל בשבת זו לסיים את כל התהילים וזכות מצוה גדולה זו הפך ויהפוך הקב"ה את הקללה לברכה אמיתית.

והנה אנשים משתדלים להכניס את השבת בשמחה ובהשתדלות בהוצאות מרובות ומקפידים בשמירת שבת קלה כבחמורה, אך צריכים לדעת יסוד גדול כשם שמקבלים את השבת במעשים כך צריכים לקבל את השבת בנשמה ובנפש האדם.

כפי שמובא בתיקוני הזוהר תיקון ו' את הפסוק: "ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם" והקשה התיקוני הזהר, מדוע נאמר לדורותם חסר ו'?, שדורותם חסר ו' הוא מלשון דירה והקב"ה מבקש שלא רק שנשמור במעשים את השבת, אלא גם בדירה של הנפש והנשמה של האדם גם שם ידע האדם לקבל את קדושת השבת בנפשו וברוחו.

ישנם אנשים ששומרים שבת קלה כבחמורה אך נפשם ורוחם נשארת בימות החול והמיוחדות שבשבת זו נקבל על עצמנו לשמור שבת במעשים ואף לקבל שבת לשמור את השבת בנפשנו וברוחנו ולהבדיל את עצמנו ביום קדוש זה בנפש מכל הימים.

וכך פירש השל"ה הקדוש על הפסוק: "לא תבערו אש בכל מושבותכם ביום השבת", אש זה כעס, שישתדל האדם בשבת לא לכעוס ולשמור את נפשו מרומם ומובדל מכל הימים. השבת היא תמצית של כל השבוע כולו אם בשבת שמחים כל השבוע שמחים, אם בשבת כועסים כל השבוע עובר עם כעסים.

נקפיד על הנפש שתשאר נפש טהורה. אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרת.

ובשבת קודש זו נסיים את התהילים שמעלת לימוד התהילים כלימוד נגעים ואוהלות.

יעזרנו ה' ובשבוע זה נתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות. שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה.

ישתדלו אחי ורעי להזכיר אותנו ואת בני ביתנו בשבת קודש לטובה ולברכה ונזכה כולנו לגאולה שלמה בקרוב

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת שבוע: פרשת בלק!

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת שבוע:

פרשת בלק!

"וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (במדבר כה, א)

בכל שנה בפרשת בלק, עולה בדעתנו פליאה עצומה, אייך דור המדבר, דור דעה, דור שזכו לראות את הקב"ה במעמד הר סיני, נפלו לתחתית איומה ונוראה בעצת בלעם לבלק, להחטיאם בזנות וע"פ מדרשי חז"ל: חוץ מ 24 אלף יהודים שמתו במגפה, הרגו איש את אנשיו, הנצמדים לבעל פעור ורש"י כתב: שכל אחד מדייני ישראל היה הורג 2 ודייני ישראל היו 8 ריבוא ו 8000, כדמובא בסנהדרין.

אם כך, אייך אייך התדרדרו לשפל הנורא הזה?

אלא, מובא בספרים הקדושעם, בלעם נתן עצה להחטיא את בני ישראל בעבירה זו, אך בלעם שיתף את כל העוונות והחטאים, אשר הוא היה פרוץ בהם בעינינים אלו, כמו שחז"ל מביאים: שהיה בועל את אתונו, ובהשפעת עצתו הרעה ובהשפעת מלאכים השחורים, אשר נבראו מכל חטאיו הרבים, נהיה חיבור, לחורבן איום ונורא ולאחת המגפות והמוות וההרג, החמור ביותר שהיה בעם ישראל.

ומפה יש ללמוד ולהיזהר כאשר אדם אשר פרוץ וחוטא ומחטיא במידת היסוד מחבר יחד לטומאה שבו עצה רעה, הטומאה שבו דוחפת ונותנת כל לעצתו הרעה.

וכך מצאנו בכל הזמנים ובכל העיתים, בעלי חטא, הם ייעצו וגרמו אסונות וחורבנות גדולים בעם ישראל, לכן כשרואים אדם בעל חטא ישתדל להתרחק ממנו בכל כח, משום שלא ירחק היום שרצונותיו והנאותיו לא יסתדרו עם דבריך, ואז עצתו תורחב על טומאתו ומלאכיו השחורים, אשר בורא וברא, ונזק גדול אשר מי ישורנו יכול לצאת.

ומה כח לעמוד כנגד דברים רעים אלו? להתחזק באמונה בה' ולילך בדרך של תמים תהיה עם ה' אלוקיך! משום שכאשר הולך בדרך האדם בתמימות קושר את נפשו עם הקב"ה ואז הקב"ה מצילו מכל כוחות הרוע וזאת העצה אשר נתן הקב"ה לאברהם אבינו אייך לעמוד כנגד כל דורו הקשה אשר היו טמאים ומכשפים: "התהלך לפני, והיה תמים", בכל המצבים הקשים, בכל הדברים הרעים בזמנים קשים, התהלך לפני, והיה תמים, התמימות היא הכח הגדול לעבור לשבור ולנצח כל הרע, והתמימות היא מגדילה את כח הקב"ה, וזה: "גדלו לה' איתי ונרוממה שמו יחדיו".

לכן ידע האדם: אם הוא לא מקלקל - אף קלקול לא יבוא אליו.

הקב"ה יתן לכולנו כל לעמוד בימים טרופים אלו, אשר השטן והיצר עומדים בכל פינה להשכיל, להבין, לידע, להיזהר ולהישמר ולילך בדרך טובה!

(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!

איש לרעהו יעזורו - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל"

וידוע, שם יעקב מורה על האנשים המחזיקים ותומכים בידי תלמידי חכמים והשם ישראל מורה על התלמידי חכמים.
והנה הקב"ה ברא את השותפות הזאת, בני יעקב תומכים בתורה ומשפיעים ומעניקים ממונם לתלמידי חכמים והתלמידי חכמים משפיעים ומעניקים מזכותם בתורה ובתפילה לבני יעקב.
אך קורה ברבות הימים, אחרי זמן שהנדיב תומך בתלמיד חכם, עולות בדעתו שאלות רבות: אני עובד קשה מדוע התלמיד חכם ביזבז כך ופה אשתו ביזבזה יותר ואיך מרשה לעצמו הוצאות ומותרות כאלו. ואף לתלמיד חכם ישנם שאלות: אני ממית את עצמי באוהלה של תורה אין לי לא יום ולא לילה והנדיב אשר תומך בי רק במעט ומקבל שכר עצום על תמיכתו מה נתן וכמה נתן וכמה לעצמו מוציא הוצאות מרובות.

על זה אומרת התורה "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל", אחד לא מסתכל על פתחו של חברו, על הוצאותיו, על ענייניו, כל אחד מסתכל על עצמו ועוזר ותומך בחברו ללא תנאים, ללא צרות עין.

וזה יסוד גדול כאשר האדם תומך בחברו ועינו צרה בו גורם נזק עצום לנתמך ועדיף שלא היה תומך מאשר תומך בעין צרה.וכך שותפות בין שני אנשים בתורה, אם הלומד מצטער ומקטרג על הנותן ומקפיד עליו גורם רע לנותן. לכן מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל, באהבה יעזור לחברו ובנועם.
ויקפיד ביותר בן אשר תומך בהוריו לנהוג בנמיכות קומה ולא יקלקל את המצוה בחורבן של פגיעה באביו או באמו. וכן הורים שעוזרים לילדיהם ינעימו עימם ולא יביאו המצב לקילקול.

דור זה הוא דור קשה אשר הבלבול גדול בו ודברים אלו עדינים ביותר וחכמה גדולה צריכים לנהוג בהם שלא יהיה מקלקל במקום מתקן כי לתקן באנו.
איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.

הפזיזות היא חורבן גדול לחיי האדם - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

הפזיזות היא חורבן גדול לחיי האדם - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

מובא בספרים הקדושים: על איש פשוט שנשא אישה ואחרי כמה חודשים לאחר החתונה ראו שפרנסתם קשה מנשוא, החליטו שהבעל יקח את מקל הנדודים וילך לנדוד מעיר לעיר, וממדינה למדינה, להביא את פרנסת המשפחה, וידעו שמסע זה יכול לקחת שנים מרובות.

 

בצר להם החליטו, שאין עצה ואין תבונה אלה לקום ולעשות זאת, ונפרדו בכאב, והבעל הלך לדרכו.

 

בדרך לא דרך, האישה חיזקה את בעלה שתשמור את  כל מה שצריך לשמור, שנים עברו ואחרי כעשרים שנה, חזר עם רכוש מרובה למשפחתו, אחרי שלא היה שום קשר עם בני משפחתו, לפני שנכנס בהתרגשות לביתו, שמע את אשתו מדברת עם איש זר, כעס כעס גדול וחמתו בערה בו, הוציא את חרבו ורצה להיכנס ולהכות את שניהם למיתה בחרבו, רגע לפני שעשה זאת, נזכר בצוואת אביו לפני מותו לעולם על תיכח החלטה עד אשר תישן לילה עם המחשבה על מעשיך, האם טובים או לא? החזיר את חרבו לנרתיקו ואמר אמתין עד מחר בבוקר ואז אנקום את נקמתי - ישב ועצר ובלם את כעסו ומאחורי החלון שומע אותם מדברים ובתוך הדיבור שומע את אשתו אומרת לאדם הזה, כמה צער יש בליבי על אביך, אילו ידע לפני שיצא לנדוד בשביל פרנסתנו לביטון חיינו לעת זקנה, שהרה אני ודאי היה בא מהר ומחתן אותך ושמח בך שמחה גדולה, כששמע אותו אדם את המילים הללו, כחרב נדקרה בליבו, אם בכעסו היה נכנס ועושה את אשר רצה לעשות, היה הורג את בנו חמודו ואת אשתו, אשר מסרה נפש על בנה בצער ובעינוי הנפש ובעניות מרובה.

 

לכן יזהר וישמר האדם, לעצור ומנוע את עצמו מדחפים וכעסים ויעצור קמעה ואז ודאי הרבה מהטעויות ומהשיגיונות, אשר מצטער עליהם בחיים, לא יצטרך להגיע, להתעצב, ולהצטער!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://youtu.be/o-Qd0jeHF_A המחשבה והמעשה - פרשת בלק -הרב פינטו שליט"א

 

אין לדעת כח של פעולה קטנה - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

אין לדעת כח של פעולה קטנה - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

מעשה אשר נעשה עימנו לפני שתים עשרה שנים, ערב  ראש חודש אלול היינו צריכים לנסוע ביום חמישי לדרום אמריקה, והכל היה מוכן, מסרנו את השיעור, ובדעתנו כבר לילך לשדה תעופה לנסוע, נכנס אלינו אחד מן האהובים החביבים, אשר משפחתו רמה ואביו זצוק"ל היה מן הצדיקים האהובים על מו"ר זקננו רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל, וביקש ואמר: השבת הקרובה אני חייב להיות בבית עם כבוד הרב, עמדנו נבוכים, מצד אחד בשובה ישראל לא נהוג כך לאמר, ומצד שני אדם זה צדיק ובעל מידות וענוה מיוחדת, בקשנו מהצדיק שהיה צריך להוליכנו לשדה התעופה לילך לבית וחזרנו לבית, ביום שישי בבוקר, אותו אדם מבני עליה התקשר לרבנית וביקש: שיהיו בשולחן לא הרבה אנשים אלא רק שתים עשרה אנשים, אף זה היה תמוה ביותר, אך הענוה והפשטות והצדקות שלו הכריע, וביקשנו שכך יעשו.

 

בכניסת שבת אותו צדיק בא וביקש לישב בכסא לידינו, וכל הסעודה שר בשמחה שירים של אבותינו הקדושים, ושתה בשמחה משקה, והשקה את כולם, ובכל רגע עמד וביקש ברכה למשפחתו, ובירך את כל הסובבים, בסיום הסעודה ביקש להיכנס איתנו לחדר הפרטי שלנו, ואנו תמהנו מכל ההתנהגות הלא רגילה והלא מקובלת הזאת, וגם שאינה מתאימה לאיש האציל נפש הזה, אשר הכרנו אותו יותר מעשר שנים לפני כן.

 

כשנכנסנו התחיל לבכות בכי מתוך שמחה ולאמר לנו: יש לכבוד הרב צער מבנים שעדין לא זכה, אך אני מבטיח לכבוד הרב, בשלוש החודשים הקרובים הרבנית תיפקד בבן תלמיד חכם גדול שיעשה נחת רוח לאבותיו הקדושים, וכן הישיבה הקדושה, שכל כך חשובה ויקרה לכם, יקרו בה ישועות גדולות ותפרוץ ותרבה ותגדל ויהיה בה שפע גדול מאוד ולא יחסר כל טוב מבית המלך, אך בקשה ביקש שהוא מרגיש שעומד לסיים את חייו, ומבקש הוא לפרנס את אשתו ואת ילדיו, עמדנו והוכחנו אותו על דברים אלו, אייך פותח פיו לדברים אלו וכו', אך עמד בדעתו, והשבת המשיך בהתרוממות הנפש גדולה ביותר.

 

במוצאי השבת טסנו לדרום אמריקה, וכשעצרנו באמצע הדרך לחניה, הגיע טלפון שבו אמרו: אותו צדיק יצא לעבודה בבוקר יום ראשון ונפטר בפתע בצורה מחרידה, וכל אשר אמר לנו באותה שבת התקיים במלואו, ל-ג חודשים, ה' פקד אותנו בבן זכר, ומן אותו היום הישיבה עלתה והתרוממה לדרגות גבוהות וקדושות, ואף אנו רואים זאת בחוש, זכינו שהישיבה הקדושה מחזיקה יותר ממאה אלמנות בכל חודש בפרנסה מלאה, אך במשפחה רמה זאת, כל אשר צריכים מבית ועד חינוך הבנים וכו', בכל פעם אשר יודעים שצריכים דבר, רואים ישועה מידית באותו היום, אף בימים אשר היו מרים וקשים עלינו, ראינו אייך הקב"ה מאיר לנו, בכל פעם אשר ביקשו דבר ראינו אור גדול מאוד ועוד חזון למועד.

 

והנה, אם לא אותו היום, יום חמישי, אשר התעכבנו ולא טסנו לדבר של חובה ונשארנו לשבת, אותה ברכה וישועה הינו מפסידים אותה, דמצוה גוררת מצוה ושכר מצוה מצוה, ומצוה מצילה ומגינה, ויודעים אנו בבירור שכח מצוה הזאת שוברת מסכים, ומרגישים אנו בחוש שממתקת את הדינים בשמים, ולאחר כל ההשתדלות מצד הישיבה נהיה צינור לתפילות להיכנס, ולאחר מכן נהיה שפע מרובה ושמחה בשמים ובארץ.

 

לכן נקבל על עצמנו קבלה חזקה ביותר, לא לזלזל בשום ענין, אף אם נראה ענין קטן ביותר, ניקח אותו מהר לידינו ונקימו בכל כוחנו, מי יודע בדבר קטן ביותר מה טמון ומה נמצא, לפעמים ישועת עולמים לו ולזרעו נמצאים בדברים שנראים קטנים ביותר!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://youtu.be/O3F-q2Ynptw תמיד יש תקוה -הרב פינטו שליט"א

 

המחשבה היא שורש הן לרע והן לטוב - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

כאשר בלעם הולך לקלל את בני ישראל קורה דבר פלא, האתון של בלעם לוחצת את רגל בלעם אל הקיר ובלעם מכה אותה והיא פותחת את פיה, שזה דבר פלא גדול שאתון תיפתח את פיה ואמרו חז"ל שבריאה זו נבראה מששת ימי בראשית. ובלעם מנהל דין ודברים עם האתון.

והנה דבר זה פלא גדול אשר צריך בירור ואפשר לבאר ולאמר על פי יסוד גדול, אמרו חז"ל: כאשר דוד המלך שלח את יואב בן צרויה להלחם עם בני ארם אמרו הארמים ליואב הלא לבן סבינו ויעקב סבך עשו בינהם שבועה והקימו גל אבנים שלא יעבור איש אחד להרע לרעהו ואם כן כיצד תבואו להלחם בנו.

לא ידע יואב מה להשיב להם וחזר אצל דוד ושאל אותו: מה נענה לארמים?. אף דוד לא ידע מה לענות. הלכו דוד ויואב לסנהדרין כמו שדוד המלך כותב בתהילים: "למנצח על שושן עדות מכתם לדוד ללמד בהצותו את ארם נהרים" וגו', שהיה צריך דוד ללמוד מהסנהדין את הדין ואמרו להם הסנהדרין והלא בלעם עבר ראשון את הגל והפר את השבוע שלא להזיק לבני ישראל שנאמר: מן ארם יניחני בלק מלך מואב וגו'.

והנה צריך להבין, דברים אלה תמוהים ביותר שהרי הסנהדרין לא אמרו איזה חידוש גדול רק הביאו את דברי התורה ואיך דוד לא ידע את ההלכה הזו וכן יואב?. אם כן מה הוסיפו הסנהדרין בדבריהם לדוד וליואב?.

ומובא במדרש תנחומא שהקיר שהאתון לחצה את רגלו של בלעם היא הייתה הגל אבנים שהקימו לבן ויעקב בשעת הברית והשבועה ביניהם. וכידוע דברי חזל שבלעם הוא לבן הארמי והלך כעת להפר את השבועה ולכן יד העדים תהיה בו בראשונה והגל אבנים, שהם העדים, פגעו בו בראשונה וכמו שידוע המעשה בבחור ובחורה שנשבעו להתחתן והבור והחולדה נקמו את שבועתם ולכן הגל אבנים הזו היא נקמה את דבר הפרת השבועה.

ואפשר לבאר ולאמר: בלעם לא עשה מעשה אלא רק חשב מחשבה להזיק לעם ישראל ולקללם והיה צריך את הכח של הסנהדרין לפסוק להלכה שמחשבה רעה של אומות העולם הקב"ה מצרפה למעשה ולכן עצם חציית הגל היא מחשבה הרעה נקרא הפרת השבועה ורק סנהדרין יכלו לפסוק זו להלכה והתירו לצאת למלחמה.
יזהר וישמר האדם ממחשבות רעות משום שהם שורש לרע ושורש לטוב, במחשבות טובות אפשר לבנות 
ולהבנות ולהגיע להשגות גדולות.

בשורות טובות והצלחה מרובה

על ידי אמונה ניתן לשנות סדרי עולם - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

לשנות את העתים ואת הזמנים, אפשר על ידי כח האמונה, וכשנתבונן עד כמה צריכה להיות האמונה, המדרש מביא: "לך אל הנמלה עצל ראה דרכה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה", וכשנתבונן על חיי הנמלה, אשר שלמה מזכיר ואומר, נראה דבר פלא גדול, אמרו חז"ל: כל חיותה של הנמלה אינה אלא 6 חודשים, וכל מאכלה אינה אלא חיטה ומחצה, והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל אשר מוצאת, חיטין ושעורין ועדשים.

 

ומובא בשם רבי שמעון בר יוחאי: מעשה היה, ומצאו בבור הנמלים שלוש מאות כור (וכשנרצה להבין את הכמות 72.540 ליטר בנפח ובמשקל 51 ק"ג), והנה אם מאכלה הוא חיטה ומחצה, וחיה 6 חודשים, בשביל מה כל הכמות העצומה של האוכל? אלא, מתרץ רב תנחומא, הנמלה יש לה אמונה חזקה בהקב"ה, ואומרת: כעת חיי הם רק 6 חודשים, אך אולי הקב"ה יאריך את ימי ואחיה יותר, ואם כך אצטרך יותר אוכל, ובשביל האמונה אוגרת את כל מאכלה.

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://youtu.be/GQF7T6TPc7c להצליח יותר -הרב פינטו שליט"א

 

הדרך כיצד להתנהג עם בעל הבית - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

לדברים הנראים קטנים יש כל עצום לבנות עולם ומלואו, וחס ושלום להחריב עולם ומלואו, אנשים זוכרים דברים קטנים לדראון עולם, וביותר בימים אלו נחפש את הדבר הנראה קטן אך שורש וזרע הוא לדברים עצומים וגדולים, הזרע הקטן שזורעים אותו אינו יודעים איזה עץ גדול עתיד לצאת ממנו, כך אנו ננהג בזרע הקטן של הטוב, ונזהר מאוד בזרע הפורענות.

מספרים ואומרים שכל גירוש ספרד והאינקיויזיציה הקשה והארורה אשר עברה על יהדות ספרד, החלה ממעשה קטן ופשוט, אשר אשתו של דון יצחק אברבנל, אשר זכינו שאנו מיוצאי חלציו, היה שמה אסתריקה, והיה יום הולדת למלך ספרד וכל הצבא וכל אנשי המלוכה יצאו במצעד צבאי לכבוד המלך הגדול, ואשתו של דון יצחק אברבנל, לבשה מעיל פרווה חשוב ויקר מאוד, עמדו אנשים והצביעו ואמרו: הנה המלכה אשת המלך, המלכה שמעה זאת וקנאתה וכעסה גבר וגדל, הלכה לאנשי הכנסיה והסיתה והדיחה ועשתה כל אשר יכלה וקיבצה יחד את כל עוכרי ישראל, וכך החלו שורשי וזרעי האינקיויזציה, אשר שפכו את דם ישראל כמים באכזריות קשה מאוד, וכפו יהודים רבים להמיר את דתם, הכל החל ממעיל מהודר עם פרווה משובחת.

תיזהר בכל עת, לא להיות חכם יותר מבעל הבית שלך ולא להתלבש יפה ממנו, אלא תמיד תיתן לבעל הבית שלך להיות יותר חכם, יותר יפה, יותר מצליח, כי אם לא, מוטב שתעזוב את מקומך, ולא, חורבן איום ונורא יעבור בהדרגה על שניכם, ודברים איומים ונוראים נגררים ממעשים אלו!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבוע טוב ובשורות טובות!

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע:

פרשת חוקת!

"קח את המטה, והקהל את העדה אתה ואהרון אחיך, ודיברתם אל הסלע"

בפרשת השבוע, פרשת חוקת, מובא, עומק גדולתו של משה רבנו, אשר היה מוכן להקריב את נפשו ואת הדברים היקרים והחשובים לו ביותר, למען כלל עם ישראל.

ורבו הקושיות: אם הקב"ה מצווהו לדבר אל הסלע, מדוע מבקש ממנו ליקח עימו את המטה?

ואפשר לפרש ולומר: נס הנעשה לאדם, נעשה על פי גדולת האדם, אדם גדול נס גדול - אדם קטן נס קטן.

כך במקרה זה, משה רבנו הולך להוציא מים לבני ישראל מן הסלע, כשיגיעו אל הסלע תיבחן מעלתם, אם מעלתם רמה - הדיבור יספיק להוציא את המים מן הסלע, וזה מורה על מעלה גדולה והשגת נפש עצומה של בני ישראל, שבדיבור בלבד יוצא המים, אך אם באותה שעה מעלתם אינה גבוהה - דיבור לא יספיק, ואז יצטרך משה להכות את הסלע שזה בבחינת קטנות, הגיע משה רבנו למקום המיועד, ומשה רבנו פחד מלבייש את בני ישראל אם ידבר אל הסלע ולא יצא מים משום שמעלתם פחותה, וביזיון גדול יהיה לבני ישראל, אך גם יהיו ליצני הדור אשר לא יפרשו את הדבר בצורה נכונה, ויאמרו: הנה עצת ה' חס ושלום לא קמה, לכן משה רבנו לקח על עצמו חרון אף וכעס משמים, והיכה את הסלע ולא דיבר, ובגלל מעשה זה נמנע ממנו הדבר אשר היה משוש חייו - לזכות להיכנס לארץ ישראל, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, וכל זה מאהבת ישראל הגדולה אשר היה למשה.

וזה דרך הצדיקים בכל דור ודור למסור את חייהם למען כלל עם ישראל, וכמה קדושים אשר מסרו את נפשם על קידוש ה'!

ידוע המעשה בצדיק גדול, אשר היה מראשית משפחתנו הקדושה, רבי דוד אבוחצירא זיע"א, ה' יקום דמו: אשר באו ערבים לעירו וביקשו לעשות שפטים בכל יושבי העיר, כל הגברים והנערים ברחו מחוץ לעיר, ורבי דוד הי"ד עמד והחביא את כל התינוקות ועמד כמגן וצינה עליהם, והערבים הפורעים והבוזזים עמדו ופרעו ובזזו כל חלקה טובה, וכל מי שנקרה בדרכם שפכו את דמו.

לקראת סוף חורבנם, עמדו ואמרו: אם יתנו לנו את מנהיג וראש הקהילה היהודית נניח אתכם, עמד רבי דוד הי"ד ואמר: אני אמסור את חיי למען תיעצר המגיפה הזו, הלך ומסר את עצמו בידי ברוצחים ימח שמם, קשרו את גופו במכונת המלחמה וירו בפצצה וכל גופו התפרק לחתיכות, חרדה ואימה אחזתם והניחו את כל כלי נשקם וברחו על נפשם.

זוהי מעלתם של גדולי ומנהיגי ישראל, שטובתם העצמית לא עמדה להם כנגד כלל עם ישראל, ובכל עת ובכל רגע היו מוכנים ומזומנים למסור את נפשם למען כלל עם ישראל, ומשה רבנו בהנהגתו השריש מידה זו בכל מנהיגי עם ישראל "משה שפיר קאמרת".

והנה, כשנתעמק ונתבונן בעניין מי מריבה, וההבדל בין נס בארה של מרים לבין נס המים שהוציא משה, אפשר לבאר ולומר: הנס של משה גדול היה, ולכן דווקא על מי משה בני ישראל שרו שיר "אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה", ולא מצאנו שירה על בארה של מרים, משום שהנס של משה, נס גדול הוא.

ונקשה אייך גדול הוא?

נבאר ונאמר: בכל דבר יש ארבע יסודות, ואחד מארבעת היסודות הוא מים, באבן יש טיפת מים, בברזל יש טיפת מים, ובכל דומם יש טיפת מים, ומרים התפללה ובזכותה התרבה הטיפה הזאת ונהיה שפע גדול ומים להשקות את כל בני ישראל, אך הנס היה מהטיפה הקיימת שהתרבתה, ומשה רבנו אצלו הנס היה גדול ביותר, לא מהטיפה התרבו המים, אלא יצר יש מאין, והברכה והשפע אצל משה נוצר מכלום, וזה עומק הפסוק "ההופכי הצור אגם מים" זו בארה של מרים, שמטיפה נהיה אגם, חלמיש - זהו נסו של משה, שנהיה למעיין הנובע עם מים.

הקב"ה בע"ה יזכנו להתקרב לבוראנו ולמסור את נפשנו על יחוד קדושת שמו, ויהי רצון שתחול הברכה בכל מעשה ידינו!

(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

פעמים רבות באים אלינו אנשים ומספרים על הצרות והבעיות והקשיים אשר פוקדים אותם ומבקשים עצה ודרך אייך ליישב את חייהם ואייך לסדר את המצב הקשה אשר נקלעו אליו, והנה צריכים לחשוב ולהיזהר ולדעת אייך לא להגיע למצבים קשים ולהימנע ולא ליפול בתוך הבורות, ולא לאחר שנופלים לבור לחפש דרכים אייך לצאת ולהינצל מהצרה והבעיה ולהיחלץ מן הבור!

והנה אחד מן הדברים הקשים אשר מביאים את האדם לבעיות, והקשיים והצרות הגדולות ביותר בחיי האדם, זה הפה, כאשר האדם פותח את פיו לרעה בסוף זה מה שנהיה לאדם ואמרו חז"ל: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".

והנה בפרשת מטות מצאנו: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה", ומובא במדרש על הפסוק הזה:זה מה שאמר שלמה "כי לא ידע האדם את עיתו", וצריך להבין, מה הקשר בין דברי תורתנו הקדושה "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" לבין שלמה המלך "כי לא ידע האדם את עיתו"?

ועוד קשה, המשנה באבות אומרת: "אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ונמצא שם שמים מתחלל", וקשה מדוע מזהיר אותנו אבטליון על עניין גלות, הרי גלות זה למי שהורג בשוגג, צריך באופן כללי להיזהר על הכל ומדוע פה התנא מתמקד על דברי החכמים ועל עניין הגלות?

אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: הגמרא במסכת יומא אומרת: בית המקדש הראשון מפני מה נחרב, מפני שהי בהם שלוש עברות קשות: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, ובית המקדש השני מפני מה נחרב אמרו חז"ל: מפני שנאת חינם, ללמדך ששנאת חינם שקולה כנגד שלוש העברות החמורות.

הגמרא שואלת: הרי גם בבית ראשון הייתה שנאת חינם, כדברי חז"ל: שהיו אוכלים ושותים יחד אך היו דוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם?

מתרצת הגמרא: בבית ראשון רק אצל נשיאי ונכבדי העם הייתה שנאה והיו דוקרים בחרבות שבלשונם אחד את השני, אבל אצל המון העם לא הייתה שנאת חינם, ובבית שני השנאה פשטה בכל העם כולו.

וזה דברי אבטליון: חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות, הדיבורים של האדם יכולים להביא להרס, למות ולחורבן.

ולכן יובן דברי תורתנו הקדושה: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" זה מה שאומר שלמה המלך "כי לא ידע האדם את עיתו", כי האדם יכול להביא לעצמו את הקץ והחורבן על ידי פיו!

נזהר ונשמר בלשוננו בכל דיבור ודיבור בכל ימות השנה, וה' ירחם ויושיע.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

הגרעין הקטן פורח לעץ גדול - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

יום הכיפורים אצל הבעל שם טוב היה יום מיוחד וקדוש, עד ששכל אנושי יכול להבין בדור יתום זה, מה זה חמימות וקירבה להקב"ה.

 

באחד השנים, אמר הבעל שם טוב לכל הזוכים להתפלל איתו, שישנה גזירה קשה בשמים, וצריכים להתפלל ולהשתדל בכל הכח לבטל את הגזירה, והנה כל התלמידים הקדושים וכל מי שזכה להצטופף בבית מדרשו של הבעל שם טוב, היו באימה וחרדה וצער גדול מאוד, ושפכו את ליבם לאבינו שבשמים שירחם על כלל ועל הפרט, באותה שנה, איש פשוט כפרי זכה אף הוא לזכות להיות בבית המדרש הקדוש, והביא עימו יחד את בנו, אשר לא היה חכם כל כך גדול, והבן הקטן הביא איתו משרוקית, וכל רגע היה רוצה לשרוק בבית המדרש עם המשרוקית, ואביו היה מונע ממנו לעשות את המעשה הזה, אשר היה נראה כמעשה שטות וקונדס.

 

בתפילת הנעילה, עומד הבעל השם טוב ובבכי ביקש מהמתפללים, שכל אחד ישתדל מעומק ליבו לבקש מהקב"ה שיבטל את הגזירה הקשה, אשר מרגיש שעומדת להתרחש בעולם, והנה ברגע אחד לקח הילד את המשרוקית והחל בכל הכח לשרוק ובלי מעצור, לא נתן לשום אדם להתקרב אליו, כשסיים, עמד הבעל שם טוב בדמעות ואמר: השמים היו סגורים והשריקות מהלב והתמימות של הנער הזה, פתחו את שערי השמים וכל התפילות נכנסו לשמים והגזירה התבטלה.

 

שנים רבות, בכל עת תפילה וצרה, אנו חושבים על מעשה מיוחד זה והלימוד הגדול אשר טמון בו, לימוד אשר מחויבים אנו לשימו נגד עינינו בכל עת ובכל שעה, הנה העוונות הנעשים גורמים מחיצה בינינו לבין הקב"ה, וישנם זמנים אשר אין כח לפרוץ המסכים האלו, עד שבא דבר אחד, אפילו הנראה קטן, פשוט, ואפילו דבר הנראה לא כל כך כחם, אך בא מעומק הלב ושובר את כל המסכים המבדילים בינינו לבין הקב"ה, ואז יש כח לכל התפילות לעלות ולהיכנס לפני הקב"ה, וברגע אחד ישועות רבות יורדות לאדם.

 

לכן ישמר ויזהר האדם מן הדברים הקטנים אשר יש בכוחם לשנות את כל העולמות ולהביא את הישועה המיוחלת על האדם!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://youtu.be/HHFG6FYUvNk מסירות נפש -הרב פינטו שליט"א

 

לפייס את השני אפילו שאתה צודק - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

הגמרא במסכת חולין אומרת: אמר רבי שמעון בן פזי, מובא בבראשית: "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים", באה הלבנה לפני הקב"ה ואמרה לו: ריבונו של עולם אי אפשר ששני מלכים ימלכו בכתר אחד, אפשר מלך אחד ולא שני מלכים, ואני והחמה שני מלכים, אמר לה הקב"ה: לכי והקטיני את עצמך, וזה שנאמר: "את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה", אמרה הלבנה להקב"ה: בגלל אמרתי דבר הגון שאין שני מלכים בכתר אחד אני צריכה להיענש ולהקטין את עצמי? פייס אותה הקב"ה ונתן לה צבא של כוכבים לרוב.

 

ראה הקב"ה שאין הלבנה מתפייסת, אמר הקב"ה: הביאו עלי קרבן על שציערתי את הלבנה, וזה קרבן ראש חודש.

 

והנה קשה ביותר, הקב"ה אשר במאמרו ברא שחקים וכל העולם שלו צריך כך לעמוד ולפייס ועוד להביא קרבן?

 

אלא פה לומדים מוסר גדול ביותר אשר צריך לחקוק אותו חזק בנפשנו: אפילו שאתה צודק, אפילו שכל מה שעשית זה אמת ונכון וטוב וכו', אך אם משהו ניזוק בסיבתך ומישהו עם כל הצדק שלך, מצטער בגללך, אתה צריך לתקן את זה ולנסות לפייס אותו ויותר מכך לעשות גם על זה תשובה, ואף הקב"ה מבקש להביא קרבן על דבר כזה!

 

והנה כשנרבה ברחמים ובהבנה של הזולת, נזכה לאור גדול ולישועה גדולה ביותר ואורה וישועה ושמחת עולם תהיה מנת חלקנו!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://youtu.be/8QFvAxGY71Y אל תשבר -הרב פינטו שליט"א

 

כח המחשבה וכח המעשה - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

הקב"ה מצוה את משה רבנו לדבר אל הסלע שיצאו המים ומשה רבנו מכה את הסלע, על זה נענש משה רבנו בעונש הקשה ביותר לא להכנס לארץ ישראל והעונש לא היה קשה ומר רק למשה אלא קשה שבעתיים לבני ישראל באותו הדור וכן לעם ישראל לדורי דורות, דאילו היה משה נכנס לארץ בני ישראל היו מגיעים לתיקון השלם.

וקשה, על מה הכעס והקצף הגדול של הקב"ה על זה שהכה את הסלע במקום לדבר, הרי משה רבנו כל כולו וכל חייו היו רק לעשות נחת רוח להקב"ה ולהענישו בעונש קשה כל כך ונזק חמור לעולם כולו ולעם ישראל על מה ולמה?.

אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול, ידוע שבחיים יש שני כוחות, כח ראשון זה מה שהאדם חושב, רוצה, שאיפות, מחשבות, רצונות, משאלות.

וכח שני אלו המעשים מה שהאדם עשה, מה האדם פעל ומה שהאדם השיג. בדרך העולם האנשים מעריכים ושמחים במעשים אשר עשו, התוצאות של המעשים, את המחשבות, הרצונות, השאיפות שוכחים ולא מעריכים, האדם שמח רק במה שהחזיק והשיג בידו.אך זוהי טעות גדולה ביותר,

ידע האדם שלמחשבות, לרצונות יש כח עצום שאין כדוגמתו וכל מחשבה עמוקה שחושב האדם מבעבעת במקום מסויים עד אשר מתפרצת ויוצאת וככל שהאדם מרבה וחושב וכן רבים מתחברים וחושבים על אותה מחשבה או על אותו רעיון, סוף המחשבה או הרעיון לצאת מכח המחשבה אל הפועל.

וזה היה כעסו של הקב"ה על משה רבנו, כאשר אמר הקב"ה למשה לדבר אל הסלע היה טמון בבקשה זאת עומק גדול, שלכח המחשבה יהיה כח ככח המעשה בדיוק וכאשר משה נתן דגש על המעשה ולא על המחשבה, הפחית משה את כח המחשבה וחיזק וגידל את כח המעשה ומאותו עת ומאותו זמן העולם נותן את הדגש על המעשה ולא על המחשבה ולכן נזקים וחורבנות גדולים ביותר נסובו לעולם מאותו רגע.

ולכן זה שורש של חוסר השלמות בעולם שהעולם רואה ומתפעל רק מתוצאות ומדברים גדולים הנראים לעין וחלק מהתיקון לקרב את הגאולה לדעת שלמחשבות יש כח גדול ביותר. ויזהר וישמר האדם ויקפיד הקפדה גדולה ביותר במחשבות העולות בדעתו.

וידועים דברי האר"י הקדוש שעיקר חטא אדם הראשון נרמז בפסוק: "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת וספחת או בהרת". ודקדק, "אדם" זה אדם הראשון "כי יהיה" כלומר שיהיה לו "שאת" לשון התנשאות "וספחת" כלומר שרוצה לספח אליו עוד ועוד הצלחות מוחשיות "ובהרת" זה פגם היסוד, כלומר השורשים האלה הם השורשים של חטא הקדמון, הרצון של אדם הראשון להשאיר חותם של הצלחה מוחשית, זה שורש חטא הראשון והתעלם מכח המחשבה וחיפש רק תוצאות של הצלחה מעשית.

וזה מה שאמרו חז"ל: לעתיד לבוא הקב"ה עושה סעודה לצדיקים ומאכילם משור הבר ומליויתן, שור הבר זהו רמז לשכר על הצלחות מוחשיות, מלשון בר ולויתן זהו שכר על מחשבות ורצונות אשר חבויים תחת המים ואינם גלויים לכל, הקב"ה יתן שכר על הנסתרות ועל הנגלות. ולכן ידע האדם שאין דבר העומד בפני הרצון, כח הרצון גדול ביותר ויתן דגש על מחשבותיו ועל מחשבות אחרים.

הקב"ה יזכנו לתקן עולם במלכות שד-י ונזכה לגאולה שלמה בקרוב

שורש כל התורה כולה והתרי"ג מצוות תלויים במידות - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

רבנו הרש"ש בספר נהר שלום דף כ"ג אומר: שורש כל התורה כולה והתרי"ג מצוות תלויים בארבעה מדות שהם "ענוה", "שתיקה", "למאוס בתענוגות הגוף" ו"שמחה".
וההפך מזה הוא שורש כל הרע "גאוה" "שיחה בטלה" "תאוה" ו"עצבות" וזה ארבעה אבות ניזיקים.

ושם ה', י'-ה'-ו'-ה' כנגדם לתת לנו כח בארבעה אבות נזיקים אלו י'-ה'-ו'-ה':

י'- כנגד ענוה לדבוק בהקב"ה בכח הענוה כי על הגאים אומר הקב"ה: אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת ושורש כל רע זה מידת הגאוה ושורש כל הטוב היא מידת הענוה.

"משה קיבל תורה מסיני" ודרשו חז"ל: מה היה כוחו של משה לקבל את התורה הקדושה?, משום שהיה עניו כסיני.

ה' - כנגד השתיקה וידוע כוחה של השתיקה אשר גדול הוא. ורבנו האר"י הקדוש כתב בפרשת חוקת: "נפשי יצאה בדברו", במי שמדבר דברים בטלים נפשי יוצאת ממנו ונשאר כמת וטומאת מת מאבות הטומאה.

מיאוס תענוגות כנגד ו' - דמי שרודף אחרי תענוגות העולם התורה והקדושה מתרחקת ממנו ואמרו חז"ל: פת במלח תאכל ועל הארץ תישן אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך.

וה' - כנגד שמחה ומעלת השמחה גדולה, כי בשמחה תצאו מכל צרה.

ובכך, י'-ה'-ו'-ה', ענוה, שתיקה, מיאוס תענוגות ושמחה האדם עולה למדרגות הגבוהות ביותר וזוכה להיות כלי קיבול לקבל את התורה הקדושה ולהגיע למדרגות גבוהות.

ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום