1. פרשת ויגש!
   
   "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמור אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים, ועתה ישב עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו" (בראשית מד, לב-לג)
   
   בפסוקים אלו אנו רואים כיצד יהודה אומר ליוסף: 'אני במקומו', ואין זה בהכרח טבע העולם, יש אנשים רבים שמתרברבים תדיר בכוחם ובאומץ ליבם, מי ידמה להם ומי ישווה להם, אך כל זה עד שמגיע 'רגע האמת' וזקוקים לעזרתם, ואז לפתע הם עוטים על עצמם מין ענווה מזוייפת או בכלל מסתלקים להם, והגיבור - מתברר כחלש, והאמיץ - מתברר כמוג לב!
   
   ויש לעיתים אנשים המתפארים בעושרם ומתהדרים בחוסנם הכלכלי - אך כל זה חולף בן רגע כאשר הם מתבקשים לסייע לחלש או לפתוח את כיסם לדבר חסד או מצוה כלשהי, מתברר אז כי 'שערי תירוצים לא ננעלו', זה כרגע לא יכול, ההוא בקשיי נזילות, והשלישי מבטיח חגיגית כי בפעם הבאה אתן ביד נדיבה...
   
   כך היה גם בזמן המהפכה ברוסיה, כאשר הקומונסטים פקדו שכל הרכוש במדינה יואלם לטובת 'כלל הציבור', כאשר שמעו זאת העשירים מיהרו להחביא את כספם והתלבשו כעניים בכדי שלא יידעו שיש להם רכוש - לא פלא שהעם נותר רעב,עם עשירים כאלה שברגע האמת 'יורדים למחתרת', ואמנם הקומונסטים לא את טובת העם רצו, אך לדרכנו למדנו כי הגיבור והעשיר לא נמדדים בשעות הרהב וההתפארות, אלא כאשר מגיע הזמן לפרוע את השטר ולתת מאונם והונם לאחרים!
   
   ולא כך יהודה! בדיוק כפי שהבטיח לאביו: "אנוכי אערבנו מידי תבקשנו" - הוא קם ברגע האמת וללא מורא ניגש אל המשנה למלך מצרים ומודיעו כי נכון הוא להיות עבד במקום אחיו, שכן "עבדך ערב את הנער", זה ערבות יהודית אמיתית, ומוסר השכל לכל אחד מאיתנו בצידה: לעולם אל תהיה גיבור הבורח בשעת האמת וברגע המבחן!
   
   (תורת יאשיהו בראשית - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
   
   לכל החברים היקרים והצדיקים
   שבת שלום ומבורך ובשורות טובות!