1. לקדש שם שמים - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
   
   ימים אלו הם ימים חשובים ביותר לכלל ולפרט וצריכים אנו לחזק עצמנו ולילך מחיל אל חיל ולא להרפות רגע אחד, בעוז ותעצומות לקדש שם שמים והאור דוחה הרבה מן החושך.
   
   ונשים מול עינינו מעשה במלך גדול אשר קרא לשריו החכמים וליועציו ואמר להם שיש לו מבחן גדול לבחון את דעתם ואת החדות שפותרים משברים, בעיות והתמודדויות קשות. עמדו כל הנצבים בלחץ ודאגה לראות בפני מה המלך עומד לבחון אותם. והנה על קיר לבן גדול, לקח המלך מכחול ועשה פס קטן על הקיר ועמד והסתכל על החכמים והיועצים, עמדו כולם בלחץ גדול לראות ולשמוע מה המלך עומד לבקש ממנם, אחרי דקות מתוחות עמד המלך ואמר: אני מבקש שתקטינו את הקו אשר ציירתי על הקיר בלי ליגוע בקו שציירתי. עמדו כל היועצים וחשבו: איך אפשר להקטין את הקו בלי ליגוע בו, חשבו וחשבו ולא מצאו תשובה לשאלה.
   והנה פתאום עמד חכם ולקח מכחול אחר וצייר קו יותר ארוך מן הקו של המלך, עמדו כולם נבוכים, אמר החכם למלך: הנה הקו אשר ציירתי ארוך יותר מהקו של המלך והוא מקטין את הקו של המלך ובלי ליגוע בקו שהמלך צייר, הקו של המלך נראה עכשיו הרבה יותר קטן מן הקו הראשון שהמלך צייר ובלי ליגוע בו הנה קטן הקו.
   יסוד זה הוא יסוד גדול בחיי האדם, לפעמים האדם עומד בפני קו שמישהו ברוע לב, ברשעות, באכזריות, בחוסר תום לב צייר על הקיר, מדוע עשה זאת?, הנסתרות לה', יום יבוא וידעו ויראו העולם מדוע ציירו את הקו הזה ברשעות ואכזריות ובצורה לא אמיתית ולא הגונה ולא חוקית בשום חוק, ודאי לא חוקי שמים אך גם לא חוקי הארץ. איך מקטינים את הקו הזה בלי ליגוע בו, הרי אסור ליגוע בקו של המלך, דינא דמלכותא דינא ואוי לו ליגוע בקו של המלך. העצה היעוצה ליקח מכחול וליד הקו הקטן של המלך לצייר קו הרבה הרבה יותר גדול ואז בלי ליגוע בקו של המלך הקו הזה ניהיה קטן, פעוט, זניח וחסר ערך ותועלת וברבות הימים חנו סר ופג ממנו.
   אנו, אחי ורעי בקהילת קודש שובה ישראל, עומדים ומציירים קו גדול וחזק ובהיר וארוך מכל קו אשר צבעו, צבע רע, צבע אשר עומקו הוא צבע הצביעות והשקר, הצבע שלנו הוא צבע האמת והיושר וארוך מאוד הוא מפס קטן של שקר.
   ולכן נשתדל להרבות כבוד שמים ולילך מחיל אל חיל, לא להתיאש ולא להרפות, "קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'", אין מעצור באמונה, אין להרפות בהשתדלות.
   לפני שנים כשהיינו יושבים בישיבה הקדושה באשדוד ומוסרים שיעור לאברכים היקרים יום ביומו היה אדם אשר הכרנו אותו שנים רבות לפני כן וביקש מאיתנו ללמוד אברך בכולל, ידענו והכרנו אותו וידענו שהוא לא מתאים להיות אברך וטוב שיחיה מיגיע כפיו ויתפרנס מעבודת ידיו, לכן דחינו אותו ביום הראשון שאין מקום בישיבה וכך בכל יום שהיינו באים לישיבה האדם הצדיק הזה בא וביקש מאיתנו להיכנס לישיבה להיות אברך מן המניין. וכך במשך יותר משנה, יום יום בא ומבקש את אותה בקשה ושנה שלמה דחינו אותו בצורה מתמדת. באחד הימים נכנס אלינו והרגשנו שדבר משונה בפניו לא כתמול שלשום, חשבנו בדעתנו: מה רוצה לומר היום הרי שנה שלמה הוא חוזר על אותה בקשה באותם מילים לא שינה מילה מדבריו, להיות אברך בישיבה מן המניין, חיכינו לשמוע מה בפיו ואז עמד ואמר לנו: סליחה הרב, אני נוסע לחופש עם משפחתי לכמה ימים ולכן אם יהיה תשובה לרב על המקום שלי בכולל בימים שאני לא אהיה פה, בעוד כמה ימים אני חוזר הרב יענה לי התשובה.
   באותו רגע ראינו את דבקותו ואמונתו העצומה, החלטנו בדעתנו הוא יהיה אברך מן המניין והיום הוא תלמיד חכם גדול וגידל משפחה לתפארת, יראי ה'.
   האדם צריך לעמוד בדבקות, במסירות ולא להרפות, לא לעצור ולהשתדל למתוח קו ארוך מהקו הקטן בלי ליגוע בקו הקטן.
   ה' עוז לעמו יתן ה יברך את עמו בשלום.