ידוע המעשה, בראשית כאשר נודע החשמל, לא כולם ידעו וזכו שיהיה בביתם מנורה עם חשמל, באחד הימים, בא לביתו של אחד החכמים והמשכילים, חבר אשראף הוא היה חכם ומשכיל, אך עדיין לא זכה לקידמה שבביתו יהיה מנורת חשמל.

בעל הבית כיבדו כבוד גדול ואחרי סעודה דשנה, הכניסו לחדר השינה שיעלה על משכבו, שמח האורח שמחה גדולה ואחרי שקרא מעט מספרי החכמה אשר לו רצה לעלות על יצועו ולישון, הנה האור הפריע לו לישון, עלה על כיס

א וניסה לנשוף רוח לתוך המנורה בכדי שהאור יתכבה, נשף ונשף אך האור לא נכבה, חשב בנפשו אני אלך לבעל הבית ואומר לו: האור לו נכבה, אך נמלך בדעתו שאין זה מתאים להפריע בלילה, וגם דבר זה יוריד מכבודו שהוא לא יודע לכבות מנורה, והרי הוא כן יודע יש לו בבית מנורת שמן ומנורת גז והוא מכבה אותם בכל יום.

כך לילה שלם, אותו חכם מנסה לישון ולא מצליח, שוב עולה על הכיסא לכבות את האור ונושף בכל כוחו וגם לא מצליח, עד הבוקר כך היה, בבוקר, כאשר בא אל בעל הבית, סיפר לו על כל אשר עבר עליו בלילה, עמד בעל הבית ואמר לו: זה לא מנורה של שמן או גז, זה של חשמל ולא צריך לנשוף ולא כלום, אלא הנה על הקיר יש מתג שרק צריך ללחוץ עליו והחשמל נכבה או נדלק, וכל מלאכתך וכל צערך כל הלילה היה לשווא.

כך האדם, נשאר הוא עם דעותיו הקדומות, עם מחשבותיו על העולם, על חבריו, על בני משפחתו, על ילדיו, ממשיך הוא לדבר עם ילדיו כפי שדיבר איתם כשהיו קטנים, ועם אישתו כפי שדיבר בהיותם צעירים, ועם רעיו וחבריו כפי שדיבר לפני עשרות בשנים, ואף הוא נשאר כך, ושם החורבן והצער והאכזבה הגדולים ביותר!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
יום טוב ומבורך!