בס"ד בכל שנה וזמן כאשר מתבוננים בעניין אברהם ושרה, כאשר שרה דורשת מאברהם אבינו לגרש את ישמעאל מביתם, דבר זה קשה ביותר.
הנה ישמעאל הוא בנו של אברהם אבינו, שרה אימנו היא עמדה וביקשה מאברהם להתחתן עם אמו עם הגר, ופתאום עומדת שרה ודורשת מאברהם לזרוק את בנו את ישמעאל, מדוע? היכן הרחמנות, את הכנסת את אמו לביתך, זה בן ממש של אברהם, מה עם הרחמנות לבן, גם אם ישמעאל לא מתנהג טוב זה לא עילה לזרוק אותו בחוסר כל, תחזיקו אותו בביתכם, תחזקו אותו, תקרבו אותו להקב"ה, הרי כל המהות של אברהם ושרה הוא מגיירים את האנשים ומקרבים אותם להקב"ה, מדוע פה כך שרה מתנהגת והקב"ה נותן אישור לדבר שרה "כל אשר תאמר לך שרה שמה בקולה"?
אלא פה נלמד יסוד גדול בחיים: יש אנשים שחוטאים ועושים עוונות ודברים קשים, על כל חטא, על כל עוון יש תשובה ויש כפרה, הקב"ה רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד, אך יש דבר אחד, אם יש אותו באדם זה חורבן גדול והרס גדול שאין לו תקנה, וכל תשובה וכל דרך טובה לא מתאפשרת עם הדבר הרע הזה, וזה - מצחק - כל דבר טוב לוקח אותו ישמעאל לצד של צחוק וקלות ראש, וברגע שכל דבר הופך להיות צחוק וקלות ראש, קלות ראש מצוות, ממעשים טובים, ומכל עניין טוב וחיובי, זה ההרס הגדול ביותר והקשה ביותר!
ולכן שרה אימנו מתגברת על הרחמנות ועל הכאב שזה בנו של אברהם אבינו ומתעלה על הכל ומגרשת אותו מביתה.
האדם צריך להזהר ממידת מצחק, הקלות ראש מדברים רציניים ומדברים קדושים הם חורבן אשר אין ממנו תקנה והם הרס חמור ביותר וכשיש את המידה הרעה הזאת הכל נחרב ויחרב בסוף.
לכן שרה אימנו חינכה את בנה יצחק - פחד יצחק - שהכל יהיה בכובד ראש, ברצינות, לא פחד מלשון אדם שפוחד וירא מדבר, אלא פחד מלשון ישוב הדעת, רצינות ואחריות גדולה ביותר.
החיים צריכים הבנה, אחריות, ולא קלות ראש ושאננות!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"דדוד מלך ישראל מבקש מהקב"ה:"הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני"( תהילים ל"ט).
והגמרא: (מסכת שבת דף ל'): השיב לו הקב"ה גזרה היא מלפני אין מודיעים קיצו של בשר ודם ואין מודיעים מידת ימיו של אדם ע"ש.
ולכאורה קשה, כשנתבונן בדברי דוד המלך נמצא שיש פה שתי בקשות שמבקש דוד, בקשה אחת "הודיעני ה' קצי", בקשה שניה "מידת ימי מה היא" והרי אלו שתי בקשות שהם בקשה אחת.
ורש"י פירש שם: קיצי, העתידות לבוא עלי. מידת ימי, כמה ימי חיי וכו'.
ואפשר לבאר ולאמר יסוד גדול, דוד המלך בבקשתו ביקש שני דברים: בקשה ראשונה הודיעני ה' קיצי, הפרוש הוא רבונו של עולם תודיע לי מתי יהיה יום המוות שלי. ומידת ימי מה היא. בקשתו ושאלתו של דוד להקב"ה שיאמר לו האם יזכה להיות אדם נצחי ששמו וכוחו יהיה לנצח, כפי שכך זכה דוד "דוד מלך ישראל חי וקיים". ולכן אלו שתי בקשותיו של דוד הודיעני ה' קצי. מתי יהיה יום מותי ומה חדל אני, זה הבקשה האם שמו וכוחו יונצח לנצח נצחים חי וקיים.
והנה כשנתבונן ונתעמק יותר בפרשת השבוע פרשת בראשית, ראשית חדשה, סיעתא דישמיא גדולה חדשה, נראה את מה שמובא בחז"ל מדרש רבה פרשת נשא: שהיה ראוי אדם הראשון לחיות אלף שנים, קיומו של אדם הראשון אלף שנים, אלא שחיסר אדם הראשון שבעים שנה משנותיו נתן לדוד המלך.
ומובא בזהר הקדוש: "חיים שאל ממך נתת לו" (תהילים כ"א), דדוד מלכא לא היה לו חיים כלל ואדם הראשון נתן לו חיים.
ונקשה מדוע בחר אדם הראשון דווקא בדוד ולא בכל היקום כולו העתידי?.
אלא אפשר לפרש ולאמר אדם הראשון חטא ואכל מעץ הדעת והביא מיתה לעולם והחדיר והכניס בתוך כל לבבות העולם יצר הרע ויצר הטוב. וזה "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך", שני לבבות לב הטוב ולב הרע. ולא היה שום אדם הראוי לקבל את שנותיו של אדם הראשון בכדי לתקן את מעשיו אשר עשה והביא מיתה לעולם מלבד דוד המלך, משום שדוד המלך היה נפל, עובר בבטן אמו שעתיד למות בבטן אמו בגיל שלושה חודשים ועובר בן שלושה חודשים בבטן אמו אין לו שום יצרים לא יצר טוב ולא יצר הרע ואין זה כאדם חי אשר מוסיפים לו חיים ושנים שכבר היצרים טבועים בתוכו.
לכן דוד המלך הנפל בן שלושה חודשים קיבל שבעים שנה מאדם הראשון והיה מחוייב לחטוא בכדי לעשות תשובה שהתשובה הזו תתקן גם את חטאו של אדם הראשון. ואחרי שתיקן את חטאו ותיקן את אדם הראשון והגיע למה שהעיד על עצמו "וליבי חלל בקירבי", שהמית את היצר הרע, אשר אדם הראשון בנה לו משכן בליבות בני אדם, יכל להגיע לדרגה של חיים לנצח כפי שזה דוד לדורי דורות מלכותו וכסאו לנצח,
"דוד מלך ישראל חי וקיים" והשלים ותיקן את אדם הראשון שהיה צריך לחיות ולא לראות מות.
וזו הייתה בקשתו של דוד המלך, מתי ימות והאם יזכה לחיי נצח.
וידע האדם שכח הראשית חזק ביותר וכאשר הראשית חזקה הכל ממשיך חזק וטוב ואל לאדם ליפול בעצבות בדכדוך הנפש, יכנס לימים האלו ימי משיב הרוח ומוריד הגשם בתעצומות נפש ובכח גדול וחזק אשר צברנו בחודש אלול ובירח האיתנים, "כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תרשיעי זאת נחלת עבדי ה'".
וכח הקבלה הגדולה אשר קיבלנו על עצמנו ביום ראש השנה ללמוד הזהר דבר יום ביומו, חזקה שרבי שמעון מליץ יושר על הכלל ועל הפרט ובמיוחד על בני קהילתנו הקדשה קהילת קודש שובה ישראל בכל אתר ומקום, אשר שנה זו תהיה שנת אורה, שנת ברכה, שנת הצלחה, שנת ישועה, שנת חילוץ עצמות, שנת צדקה, שנת תשובה ונעתיר לך ותעתיר לנו ונראה כל אויבנו הקמים לפננו ניגפים, שנה שנתבשר בה בשורות טובות ישועות ונחמות.
כאיש אחד בלב אחד נחזק ונגדל את תורתנו הקדושה ונרבה חילה להורייתא ונזכה לשוב ה' את שיבת ציון במהרה בימינו.
החותם באהבה מרובה באמונה ובדבקות בריבון העולמים.
ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך.
בס"דמעשה על "רבי לוי יצחק מברדיצוב" זיע"א - סנגורן של ישראל!
מעשה ברבי לוי יצחק מברדיצ'ב אשר נפל לחולי ולמשכב מסוכן ביותר, הרופאים כבר ראו את סופו והנה באחד הימים נכנסו תלמידיו ומצאו אותו עם עיניים עצומות, הדופק חלש ביותר וכל הסימנים של שעת יציאת נשמה, הצטערו תלמידיו וקרובי משפחתו צער גדול, הניחוהו על המיטה והדליקו נרות למראשותיו ויצאו מהחדר לחדר הסמוך, עבר מעט זמן ופתאום שמעו נפילה גדולה מהחדר, נכנסו כולם בבהלה גדולה לראות מה קרה והנה מצאו את רבי לוי יצחק זרוק על הריצפה, הקימוהו והניחוהו שוב על המיטה וחיכו זמן שיחלוף ויעבור והנה הוטב לאט לאט מצבו. וכך היה למחורת היום, נכנסו לבקרו ומצאו שמצבו לא בטוב ומתדרדר שוב וראו את כל הסימנים של יציאת הנשמה, השכיבוהו על המיטה הדליקו נרות מראשותיו וחיכו בחדר החיצון לראות מה יעשה לו. וכך עבר זמן ושוב שמעו רעש גדול, נכנסו ושוב מצאו את רבי לוי יצחק מונח על הריצפה, הרימוהו והניחוהו על המיטה, ניסו לחזקו ולעודדו עד אשר שוב קם והתחזק. למחורת היום שוב באו משפחתו ותלמידיו לדרוש ולשאול בשלומו והנה פלא. מוצאים כולם שרבי לוי יצחק יושב על כסאו בשמחה, לומד בהשתוקקות ובדבקות בה' ואין שום זכר לימים אשר עבר, ימי החולי והעברה.
לאט לאט נכנסו עמו בדברים ושאלו את רב לוי יצחק מברדיצ'וב: רבי, מה היה אתמול ושלשום ומה היום מיומיים אשר כך אתם מרגישים?.
ענה ואמר להם רבי לוי: שלשום הרגשתי רע מאוד וראיתי את שערי מות וכל היאוש שבעולם היה מול עיני, אך הייתה לי תקוה שה' יעזור לי ואני אצא מאפלה לאור גדול ויוכל לצאת מן המחלה הקשה, אך בתוך הדין ודברים בראשי גבר היצר הרע ואמר אי אפשר לצאת ממחלה וצרה כזאת. והנה, בכל אופן התחזקתי, מכח המחשבה שלפני כן הייתה איתי שכן אפשר לקום מחולי כזה, קמתי, אך משום שהמחשבה לקום לא הייתה חזקה ועדיין הייתה משקל למחשבה שאי אפשר לקום, לכן נפלתי ולא יכלתי להרים את עצמי ולהתרומם מן החולי ומן הרצפה וכך היה גם ביום השני, החולי היה קשה מאוד מאוד, אך אמונה בה' הייתה פתאום שאפשר לקום, אך שוב היאוש והעצבות התחזקו בליבי, לא עבר זמן קמתי מכח התקוה והאמונה, אך מקום היאוש והעצבות הכריע את הכף ונפלתי שוב. ביום השלישי, היום מרגע שפתחתי את עיני, לא נתתי לשום יצר הרע ולשום יאוש אף אחיזה בדעתי, רק טוב חשבתי, רק טוב אמרתי לעצמי, בלי שום מקום ליצר הרע, בלי מקום ליאוש, בלי מקום למחשבות רעות, רק טוב ואמונה ובטחון שלמים בהקב"ה וכך היה בכוחי לקום ולהתרומם ולנצח את כל החולי הקשה אשר היה לי.
מעשה על "רבי משה סופר" זיע"א - החתם סופר!
מסופר שבזמן החתם סופר, אשר היה מהמיוחדים שבחכמי ישראל וידוע שמו"ר זקננו רבנו מאיר אבוחצירא לא ירד משולחנו הקדוש הספר חתם סופר והקפיד כל חייו להכיר את כל יוצאי חלציו של החתם סופר. בימיו היה רב גדול וצדיק, אשר נסע מעירו אשר ישב בכס הרבנות לעיר של נופש ובריאות, להבריא את גופו ובעיר הזו, בזמן שהבריא את גופו, נפטר אותו צדיק באופן פתאומי. אנשי העיר הזאת ביקשו לקוברו איפה שנפטר ולזכות שצדיק וקדוש יקבר בעירם. ואנשי העיר אשר שימש כרב לה, התנגדו בכל תוקף וביקשו להביא את רבם לעירם. כל גדולי הדור דנו בשאלה הזו ולבסוף הכריעו שיקבר בעיר המרפא. והנה לאחר כחצי שנה, באחד הימים, קם רבנו החתם סופר ועמד בתוקף גדול להעביר את קבורתו של אותו צדיק לעירו, אשר בה שימש כרבם. ולאחר ימים רבים סיפר החתם סופר, שבאותו לילה שפסק את הפסק להחזירו לעירו, חלם את אותו צדיק אשר אמר לו בחלום: דע לך כשהייתי צעיר, הייתי מאורס לאשה בת העיר הזו, עיר המרפא, אך לבסוף שברתי השידוך וחצי שנה אחרי ששברתי את השידוך אותה אשה הייתה בצער ושיברון לב עד שזכתה לשידוך חדש, הייתי צריך להענש ולהקבר בעיר הזו חצי שנה, לתקן את הכאב ואת הצער אשר נגרם לאותה אשה.
זכות הצדיקים תעמוד לכם ולכלל בית ישראל!
בס"דשמענו מעשה מידיד נפש מנגידי עם ישראל, אשר עולם התורה בדור זה עומד על גביו, שבזמן השואה האיומה, ברחו ארבעים ושתים רבנים חשובים ונכבדים לאיטליה, ושם נתפסו על ידי הממשלה אשר רצתה להסגירם ולהעבירם לידי הרשעים הארורים, בארה"ב שם נשמע הדבר, הייתה חרדה גדולה על ארבעים ושתים רבנים ואדמורי"ם, מגדולי עם ישראל ימסרו להריגה מידית ולעינויים קשים, ניסו כל העסקנים כל אשר בידם לעשות, הכל בכדי להצילם, ולא עלה בידם מאומה.
הלכו לפני אחד מבני עליה, אשר הקים עולה של תורה באמריקה, הגאון רבי אהרון קוטלר, וסיפרו לו בצער גדול את אשר קורה, שאל אותם מי יכול לעזור? ענו ואמרו לו: בכל הדרכים הרגילות כבר ניסנו וכלום לא עלה בידינו, אחר ענו ואמרו לו: הנה גרים כאן בניו יורק משפחה של אנשים מאיטליה, שידועה כמשפחה אלימה ומסוכנת, שכל הדברים הקשים והלא הגונים בידיהם, אולי הם יצליחו, מיד עמד הרב אהרון קוטלר ואמר: תקראו לראש שלהם שיבוא אלי מיד לישיבה, אמרו לו: אייך כבוד הרב יפגוש איש כזה? אמר להם הצלת חיים של ארבעים וכמה גדולים בעם ישראל הוא לפני הכל, וכל המציל נפש מישראל קיים עולם ומלואו.
הביאו את אותו אדם לישיבה של רבי אהרון קוטלר, נכנס אותו אדם שלא ידע מה רוצים ממנו, לפני הרב, שאל אותו אדם את הרב אהרון קוטלר מה אתה עובד ומה עושה? ענה לו הרב אהרון קוטלר: אני הראש של הישיבה הזו, שאלו רבי אהרון קוטלר ומה אתה עושה? ענה ואמר: אני ראש של משפחה הגדולה והחזקה ביותר באמריקה, אמר לו רבי אהרון קוטלר: ראש עם ראש יעשו עסק, תדאג שישחררו את הארבעים ושתים רבנים, ובתמורה אני אתפלל עליך שתאריך ימים, ותמות מיתת עצמך בשיבה טובה, ולמחרת בדרך פלא יצאו כל הרבנים לחופשי.
עברו יותר מעשרים וחמש שנים, והנה, באחד הימים מגיעים לישיבה מכוניות עם אנשים אשר לא נראים בני המקום כלל, ומבקשים דחוף את הרב קוטלר, יצא הרב קוטלר לקבלם, ואמרו לו: לא את הרב קוטלר הזה אנו רוצים, את המבוגר, אמרו התלמידים שכבר נפטר לפני שנים, נענו ואמרו אל הרב קוטלר: אבינו הוא זה שעשה עסק עם אביך, והברכה התקיימה, והוא נפטר כעת בן יותר מתשעים ושלוש שנים בשיבה טובה, כעת רצינו לעשות עסק שוב, שגם לנו תהיה ברכה לשיבה טובה ואריכות ימים.
הרי לנו, כי אדם שנותן, אדם שמקריב, אדם שעושה, אינו יודע כמה שכר וכמה טוב תהיה אחריתו.
ומובא בספרים הקדושים: שכל צדקה וחסד ומעשה טוב אשר עושה האדם, נבראים מלאכים מאותם מעשים אשר עולים לשמים, וכאשר יש מלאכים שחורים וקשים אשר באים להזיק לאדם, עומדים מלאכי הצדקה בשמים ונלחמים בכל כוחם להכניעם, שלא יגרם שום נזק ושום צער לאדם!
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"ד
בחג זה אנו שמחים ומודים להקב"ה על שזכינו שוב לסיים את התורה הקדושה, וזכינו למחילת עוונות, מובא בספרים הקדושים, שיום הושענא רבה נקרא בשם זה, כיון שנ"א ימים אנו מרבים בתפילה ותחנונים לה', ויום הושענא רבה הוא יום הנ"א (51), יום חיתום ומסירת הפתקאות, ואנו מתפללים לה' "הושענא" הושע אותנו בנ"א ימים שאנו זועקים אליך, ולכן, כאשר מאמינים אנו ובטוחים שנחתמנו לחיים טובים ולשלום, עושים אנו שמחה גדולה.
מובא במדרש (קהלת רבה א,א) על הפסוק (מ"א,ג) "ויבא (שלמה המלך) ירושלים ויעמד לפני ה' ויעל עולות ושלמים ויעש משתה לכל עבדיו", אמר רבי יצחק: מכאן שעושים סעודה לגמרה של תורה, מיד שרתה עליו רוח הקודש ואמר (שלמה המלך) שלשה ספרים הללו, משלי ושיר השירים וקהלת, ומכאן מקור ויסוד למשתה ושמחה שנוהגים לעשות בשמחת תורה, לשמוח ולהלל לה' על שזכינו לגמרה של תורה, (שו"ע או"ח תרסט), ובספר "בבכורי יעקב" כתב, שיש המזלזלים בשמחה זו, ורעה עושים, וביזוי כבוד התורה גרם שהתורה מונחת בקרן זווית, לכן עיקר העבודה ביום קדוש ונשגב זה, היא להחדיר בנפשנו כי קיום ולימוד התורה , היא השמחה הגדולה ביותר והתענוג הנשגב שיש לאדם עלי אדמות, ועל ידי הכרה וידיעה זו תהא השמחה באה ועולה וממלאת את לב האדם.
והנה כל אדם צריך לחזק בדעתו שכל השפע שבא לעולם הוא על ידי לימוד התורה, ואין קיום לעולם כלל בלי עמל ולימוד התורה, ואם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, וכאשר האדם דואג לרוחניות שלו וקובע איתים לתורה ומחזיק לומדי תורה, בזה זוכה לקבלת השפע והברכה מאת השי"ת, אך אם האדם סבור שאפשר לעולם להתברך גם בלי התורה, על ידי כך ח"ו מגיע מצב של אבדה הארץ, ומחת שלא ברכו בתורה תחילה ועמ"י לא הרגישו שהטוב והשפע האמיתי טמון בתורה, ושזו תחילת הברכה עצמה, וממנה באה ונמשכת הברכה כולה לעולם, לכן נענשו שאיבדו את גשמיותם והארץ נהפכה שממה כמדבר.
מספרים חסידים, שפעם נכנס יהודי פשוט אל רבינו שניאור זלמן מלאדי זיע"א, בעל "התניא", ושאלו: מה ענין יום שמחת תורה? ענה ואמר להם: יום שמחת תורה הוא כמו תמצית מרוכזת שמספיקה להמתיק כמות גדולה של מים, כך יום שמחת תורה הוא תמצית השמחה של כל השנה, וממנה נמשכת השמחה לכל השנה כולה.
ונזכה בירח האיתנים לראות: ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.
(חזון יאשיהו מועדים - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
חג שמח ובשורות טובות וישועה וגאולה בקרוב ממש!
בס"דיום זה מכובד מכל ימים כי בו בחר צור עולמים.והמיוחדות של ליל הושענא רבה היא שביום זה מסתיימים חמישים ואחד הימים שהקב"ה נתן לנו לתקן את מעשנו, ליישר את אורחותנו ולהכנס לדרך אשר בה ישכון האור.
ולכן בליל הושענא רבה שזה היום שהמלאכים יוצאים לבצע את השליחות של הקב"ה על מה שנכתב על האדם ונחתם בראש השנה ויום הכיפורים, ישתדל האדם ביום הזה להיות בקדושה גדולה, כל מעשיו יהיו לשם שמים ברוממות הנפש גבוהה כי כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן. וכאשר המלאכים יוצאים ביום זה לשליחותם והאדם נמצא ברוממות הנפש המלאכים יוצאים לעשות את שליחותם גם הם בשלמות ובתכלית הנרצה.
וישתדל האדם ויקפיד לישב סעודה ביום זה בסוכה, אפילו אם הוא בן חוץ לארץ שקשה הדבר יעשה כל אשר באפשרותו לזכות לישב ביום זה בסוכה.
וישתדל האדם בליל הושענא רבה ללמוד בדבקות גדולה ולא לעצור אף לרגע וסגולה גדולה היא להנצל מכרת וכבר מהיום יכין את עצמו ללילה הקדוש, יכון לקראת אלוקיך ישראל.
ישתדל בכל היום הזה להרבות בצדקה ובכח היום הזה ניצל האדם משיעבוד מלכויות ומגזרות קשות.
ודורשי רשומות נתנו סגולה גדולה אשר בדוקה היא, ישתדל האדם להקפיד בה ולפרסמה בשער בת רבים לחזק סגולה זו אשר סודותיה גדולים ביום קדוש זה, לאמר עלינו לשבח לאדון הכל עד אין עוד, שלושה פעמים ישר ושלושה פעמים לאחור ובפעם השביעית ישר. ואם יוכל לאמר האדם ברוב עם הדרת מלך בפני עשרה או יותר, כח הסגולה כפול ומכופל.
ויקפיד על חיבוט הערבה על הקרקע וכח חיבוט הערבה מתקן לשון הרע שדיבר וכן לתקן לזות שפתיים אשר מדברים על האדם.
ובכח יום קדוש זה נזכה לשנה מבורכת אשר בה יתרבה כבוד שמים ונזכה לתקן עולם במלכות
שד-י.
"עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדולה ליוצר בראשית, שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה שלא שם חלקנו כהם, וגורלנו ככל המונם (שהם משתחווים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע), ואנחנו כורעים ומשתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ, ומושב יקרו בשמים ממעל ושכינת עוזו בגבהי מרומים הוא אלוהינו אין עוד, אמת מלכנו אפס זולתו, ככתוב בתורתו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד".
"עוד אין מתחת הארץ ועל ממעל בשמים האלוהים הוא ה' כי לבבך אל והשבות היום וידעת בתורתו ככתוב זולתו אפס מלכנו אמת עוד אין אלוהינו הוא מרומים בגבהי עוזו ושכינת ממעל בשמים יקרו ומושב ארץ ויוסד שמים נוטה שהוא הוא ברוך הקדוש המלכים מלכי מלך לפני ומודים ומשתחווים כורעים ואנחנו (יושיע לא אל אל ומתפללים וריק להבל משתחווים שהם) המונם ככל וגורלנו כהם חלקנו שם שלא האדמה כמשפחות שמנו ולא הארצות כגויי עשנו שלא בראשית ליוצר גדולה לתת הכל לאדון לשבח עלינו".
בס"דימים אלו ימים קדושים ביותר וכל השפע והברכה וכל משאלת לב אפשריים אפשר להשיג בימים קדושים אלו.
דורשי רשומות דרשו שמשמחה בימים אלו אפשר לזכות לבנים זכרים גדולים בתורה וביראת שמים הרה"ק רב מנחם מנדל מרימינוב זצוק"ל דרש ואמר שמכח ימים אלה כאשר אדם שרוי בשמחה אפשר לזכות לפרנסה מרובה ביותר וכן רבו הסגולות של הימים הקדושים הללו וככל שאדם מתדבק באושפיזין של אותו היום מעלתו רמה ויכול להשיג את ההשגות ואת הבחינות שהיו באותו אושפיזין של אותו היום.
והנה בימים אלו יומא דהילולה של רבנו הקדוש רבי אליעזר פאפו זצוק"ל אשר לאורו אנו הולכים בקהילת קודש שובה ישראל וחזקה שהרבה מהישועות אשר קרו וקורים בקהילתנו הקדושה מכוחו. ואנו באופן אישי ראינו ניסים ונפלאות אשר הם בגדר שינוי סדרי מעשה בראשית מכוחו הגדול של אותו צדיק. וככל שמתדבקים בתורתו ובפשטותו ובהנהגותיו זוכים להרגיש מרגוע בנפש וקבלה והבנה של כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד.
והנה ערב הילולתו חשבנו בדעתנו לחזק ולהתחזק, רבנו בעל הפלא יועץ אומר שהוא היה מקפיד בכל שנה לפני תפילת כל נדרי לחזק את כל בני קהילתו בדבר אחד, שימחלו בלב לכל מי שגזל מחברו ממון או כל דבר אחר, משום שמי שיש בידו גזל אין תפילתו מתקבלת בשמים.
והנה כמה תפילות אדם מתחנן ומתפלל להקב"ה ולא נושע ומי יודע איזה אבק גזל או גזל יש ביד האדם ולכן כאשר מוחל האדם לכולם נכנס גם בלב בעלי החוב שלו למחול לו.
לכן נשתדל לחזק בנפשנו להקפיד בענייני ממון וידוע השאלה הראשונה כאשר אדם עולה לשמים שואלים אותו בבית דין של מעלה האם נשאת ונתת באמונה ולאחר מכן האם עסקת בתורה, השאלה הראשונה איך נהג האדם בענייני ממון, האם כל דרכיו היו דרכים ישרות.
וידוע מעשה שמביא רבנו בספרו עורות אילים על יהודי אשר היה לו כמה סוסים אך סוס אחד שהיה נראה חלש ותשוש היה עובד ועושה מלאכה של כמה סוסים יחד, יום אחד בא קונה לקנות ממנו סוס וכאשר ראה את הסוס הקטן והחלוש עושה מלאכה כל כך גדולה ביקש לקנות ממנו את הסוס הזה, נכנסו הקונה והמוכר למשרדו של המוכר ובעל הבית היה מעיין ומסתכל בניירותיו ומסמכיו ופתאום נפל לידו שטר חוב שאדם היה חייב לו לפני שנים רבות והאדם הזה נפטר מן העולם ולא שילם לו, אמר בעל הבית: אני מתייאש מאותו חוב ומוחל לאדם שנפטר מן העולם על אותו חוב וקרע את השטר. מיד יצאו לראות את הסוסים בכדי למכור לקונה והנה פלא גדול הסוס היה מוטל על הארץ מת. ומביא בעל הפלא יועץ בשם צדיק קדמון שאותו בעל חוב בא בגלגול בסוס לעבוד יותר מהכח הרגיל של סוס, לשלם את חובו אך ברגע שקרע את השטר ומחל לו ניהיה לו תיקון לאותה נשמה ואותו סוס נפל ומת.
ולכן יזהר האדם זהירות מרובה בכל ענייני גזל, אבק גזל והונאת דברים אשר שערי שמים סגורים לאדם עד אשר יפייס וירצה את חברו וגם יורד האדם בגלגול לשלם את מה שלקח ולא פרע בחייו. ולא רק בענייני ממון אלא גם בהונאת דברים וכפי שאומר רבי שמעון בר יוחאי, קשה לפני הקב"ה הונאת דברים יותר מהונאת ממון.
ונשתדל בימים אלו של פטירתו של אותו צדיק בעל הפלא יועץ, שכל מהות חייו הייתה למען הכלל כפי שמסופר בתולדות חייו ששנה לפני פטירתו חלה בחולי קשה אך הבריא וקם ממיטת חוליו ובימים אלו בחוה"מ סוכות אסף את בני ביתו ואת קהל עדתו ואמר להם: אפילו שצעיר הוא בימים רק בגיל 42 רואה הוא שמגפה גדולה עומדת לבוא והוא ימות כפרה על כלל עם ישראל, שכב במיטתו ולא קם בערב ליל הושענא רבה.
נשתדל לעשות רצון יראיו ולקבל על עצמנו ללמוד בתורתו ומספריו הקדושים המאירים את החיים ומחזקים את הלב ונותנים ראיה נכונה ובריאה בחיים. בטוח שהבטחתו של אותו צדיק: ממי שאקבל טובה אם אזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, יהיה מליץ יושר בעדנו ובעד כלל עם ישראל ובכח הימים האלה, ימי השמחה אשר עליהם נאמר: ושמחת בחגיך והיית אך שמח, יושפע שפע רב מכל העולמות וכח האושפיזין יעמדו עימנו וישפיעו את כוחם בכל המובנים ונכנס לימות החורף, ימי הבניה של השנה, נחושים, בטוחים, עם שמחה של מצוה ועם הקבלה הגדולה שקיבלנו על עצמנו ביום הרת עולם, ראש השנה להשתדל לחזק בעולם את הלימוד היומי של הזהר הקדוש אשר רבי שמעון בר יוחאי אומר לפני ביאת המשיח תורת הזהר תתגלה ואפילו פשוטי העם וילדים יבינו וידעו את הזהר הקדוש. וכוחו של רבי שמעון בר יוחאי יאיר את העולם.
ונזכה להרבות כבוד שמים ולעשות רצון אבינו שבשמים והאור הגדול יעלה ויתעלה ונזכה לגאולה שלמה בקרוב. שמחנו ה' אלוקנו באליהו הנביא עבדיך ובמלכות בית דוד משיחך יבוא ויגאלנו.
