פרשת השבוע - פרשת וישב!

בס"ד

"וישב יעקב" (בראשית לז, א)

"וישב - ביקש לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב"ה: לא דיין לצדיקים שמתוקן להם לעולם הבא - אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה" (רש"י)

מהי משמעות המילה 'קפץ'? לכאורה מתאים יותר היה לומר 'התרגשה עליו צרת יוסף' או 'אירעה לו צרת יוסף', מהי הלשון 'קפץ'?

ונראה לבאר זאת בדרך זו: בברית בין הבתרים אמר הקב"ה לאברהם אבינו על גלות מצרים (בראשית טו, יג): "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", ויכולה הייתה גזירת הגלות להתחיל בסוף זמן יעקב אבינו, אך שני דברים גרמו לה להקדים את זמנה: האחד - שיעקב עזב את הוריו לעשרים ושתים שנים בביתו של לבן ולא חזר ישר לביתם, והשניה - שיעקב גרם קנאה בין יוסף לשאר האחים, שני דברים אלו קירבו את גלות מצרים, זו משמעותה של המילה 'קפץ', שכן באמת היה צריכה הגלות לבוא בעוד זמן רב, אלא בגלל דברים אלו קפצה הגלות והקדימה את בואה.

כל הדברים הלא טובים שמתרגשים על האדם, הם בבחינת 'יסורים רעים ונאמנים' אמנם הם קשים, אבל ברגע שהגיע זמנם ללכת - הם הולכים, ואף כאן, בעניין הגלות, היה לה את זמנה שנקבע לה, כל דבר מחושב, וברגע שהגיע זמנה להסתיים, נגאלו, כמו שדרשו חכמינו ז"ל: שקושי השעבוד קירב את הגאולה.

(תורת יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!

תהיה שלם בעצמך וזה יביא השמחה - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

המשנה באבות מונה ארבעים ושמונה דברים, שעל ידם אפשר לקנות את התורה: אחד מהדברים "המכיר את מקומו" ועוד דבר "והשמח בחלקו".

ואפשר לפרש ולומר: אדם שאינו מכיר את מקומו וכל היום חושב על מקום אחר, לא יכול להגיע לשום מקום ולא יכול לעלות ולהתעלות ומתדרדר מטה מטה, וכל חייו פחי נפש קשים וחיי מרורים חי, נצייר בדעתנו תלמיד לומד בישיבה, אם כל היום חושב על מר גורלו, אילו למד בישיבה אחרת, אילו חבריו היו חברים אחרים, לעולם לא יגיע לאף מעלה בתורה, וכן אדם שעובד בעבודה מסוימת וכל היום חושב על עבודה אחרת, לעולם לא יצליח בעבודתו, כך בעל ואשה אשר התחתנו וכל היום חושבים אילו התחתנתי עם מישהו אחר - כל חייהם חיי מרורים, לכן המכיר את מקומו ויודע שזה המקום של שורש נשמתו וזה אשר לו, רק אז יכול למצוא שקט ומזור לנפשו.

וכן, השמח בחלקו, אחרי שיודע שזה מקומו הוא שמח ומבין, שמה שיש לו זה הטוב ביותר בשבילו ואחרי שיש את שתי המידות האלו המכיר את מקומו ושמח בחלקו, נפשו בריאה ויותר חזקה להתקדם בכל מעלה וכל דרך.

לכן, נחזק עצמנו ונשמח באשר נתן לנו הקב"ה ונדע שזה הטוב ביותר עבורנו, וכשאדם מבין שמקומו זה הטוב לו ביותר, קל לו להשלים עם נפשו ולהכין את חייו להתקרב יותר להקב"ה!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

האדם צריך להיות קשור לצדיקי ורבני הדור שלו - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

נאמר בתורה: "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם"

ורש"י פירש: אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא, והרמב"ן הקשה: ולא הבינותי, הרי הביכורים נותנים לכהן, ואם לא לכהן שבימיו, למי יתן?

ואפשר לפרש ולומר: כהנים בימים ההם, הם היו הרבנים המדריכים של כלל עם ישראל, הם היו מלמדים את העם את הדרך בה ילכו, וזה "כי מציון תצא תורה" - מהכהנים הנמצאים בבית המקדש - תצא תורה, היו מלמדים את העם תורה ודרך בה ילכו.

והנה טבע ואופי האדם: כל דבר שיש לו חושב ואומר: לאחר יש טוב ממני או בדור הקודם היו כהנים צדיקים וחסידים יותר מאלו, ואין ליבו שלם ובטוח עם אשר יש בידו, וזה אופי וטבע האדם.

ועל פי זה יובן הפסוק "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" - לא תחשוב על כהנים אחרים אולי הם טובים יותר, אולי כהן פלוני יותר טוב מהכהן הזה, אולי לפני שנים היו כהנים יותר טובים, - אלא ובאת אל הכהן אשר נמצא בימיך.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

לשלוט על כח הרצון - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

ידע האדם שכל אשר ישיג מכח הרצון והתאווה אשר לו לעולם לא ישביענו, וכדבר חז"ל על היצר הרע (סוכה נב, ב): משביעו רעב, כמה שישביע את יצרו, טועה הוא אםחושב שישבע, אלא יותר נהיה רעב והתאוות והדרישות נהיות יותר גדולות, וכך אמרו חז"ל: מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, וכך, כל שנענות הדרישות, הבקשות הולכות וגברות, ומי שמקבל דבר אשר ביקש פעם אחת ושוב מבקש ואינו מקבל, המירמור גודל וצערו נהיה צער קשה ביותר.

מובא מעשה בקבצן אשר הלך ליד גינת המלך, והנה רואה את השומר עובר בפתח, עמד וביקש מן השומר להיכנס למלך אשר היה יושב באותה שעה בגינה, השומר מנע בעדו ואמר לו: כמה פרוטות אני אתן לך אל תפריע את מנוחת המלך, אך הקבצן עמד ודרש את דרישתו, ואמר לשומר אם נתעמק גם השמרים קבצנים הם, ואין אני הקבצן רוצה לקבל צדקה ממך הקבצן, שמע המלך את הדין ודברים, וביקש להכניס את הקבצן המשונה הזה אשר אינו מתבייש ועומד איתן ותקיף בדעתו, נכנס הקבצן ובידו כמו קערה קטנה ובפיו בקשה: "מלכי הרם תמלא לי את הקערה הזאת בכסף ", חשב המלך כמה כבר אפשר להכניס בתוך הקערה הזאת?!

קרא המלך לאחד מעוזריו, וביקש למלא את הקערה, והנה, כל מה שמכנסים נעלם ואין הקערה מתמלאת, עוד ממון והקערה לא מתמלאת, עמד המלך ושאל את הקבצן: מה הקערה הזאת, מדוע אינה מתמלאת? אמר הקבצן: הקערה עשויה מראש של אדם וכמה שממלאים את רצונות האדם, לעולם אינם מתמלאים, ועוד רצון ועוד תאווה מתחזקת אצל האדם.

לכן, צריך האדם עבודה גדולה על עצמו, לשלוט על הכח של הרצון של התאווה, ולהחליט דברים ולרצות דברים על פי התורה, ועל פי מה שמותר לו לחשוב ולרצות, יש אדם אשר זה הגבול המסוים שלו, ויש יותר, ויש גם פחות מן הראשון, וכאשר האדם הולך בדרך הנכונה ומקבל את ההחלטות בדרך הבריאה שצריך לקבל, חייו יציבים יותר, מסודרים יותר, בלי משברים, ובלי תהפוכות, וה' יתן הטוב, אם מגיע לו יותר - ה' יתן לו, ואם לא מגיע לו - בסוף יאבד גם את שלו.

וזה הכח של התורה הקדושה ושל דרך ה', להכניס את האיזון הדק הזה בנפש האדם, האיזון הזה לא יכול לבוא בשום דרך אחרת ובשום לימוד בכל מקום אחר, הוא בא רק מן התורה הקדושה ודרך ה'!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

שלוות הנפש - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

אייך מגיעים לשקט נפשי?

ישנה דרך אחת, והיא - אמונה בהקב"ה, שאין אדם נוקף אצבע למטה, אלא אם כן גזרו עליו מלמעלה, וזה היה הכח של רבי עקיבא - שהוציאו אותו להריגה והורידו באכזריות את כל עורו מגופו, והיה קורא קריאת שמע בנחת ובלי שום דאגה ופחד.

כאשר אדם משליך את כל אשר לו להקב"ה, ויודע שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, מקבל כוחות גדולים, ולכן בן דוד (המשיח) לא בא, אלא בהיסח הדעת.

אלו דברים של אמונה חזקה.

וזה אחד מן הדברים הקשים אשר יש בדור הזה, החינוך אשר מחנכים את העולם היום - זה שהחיים הם מלחמה גדולה וצריך להיות עירני ולכל בעיה אשר נוצרת, מיד צריך לחפש את הפיתרון, וצריך להיות עירני רגע רגע, לכל צרה אשר תבוא, שמיד נצא בזריזות את הפיתרון, וכך אנשים, כל היום מחפשים כל בעיה אשר קרתה בעולם, אייך יתמודדו איתה? ומה יקרה בסוף העולם? וכך האדם נמצא במלחמה ומתח מתמיד, ובסוף, כמעט פתר את הבעיה - אך לא פותר אותה לעולם, והוא כאישה אשר מצירה ללדת ואינה מצליחה ללדת.

לכן ישים האדם את מבטחו בה', והרבה שלוחים למקום, ובמקום ללכת לבית מרקחת ולקנות תרופות לכל סוגי המחלות אשר קיימות בעולם, שאם חס ושלום נחלה באחד מן המחלות, שתהיה תרופה מוכנה, "די לה לצרה בשעתה", עד שאם חס ושלום נגיע להצטרך את התרופה הזאת, תוקפה פג ואינה שווה מאומה.

כל העצות האלו והדרכים הללו, אינם שווים אחד לשני, כל ענין וכל דבר זה עולם לעצמו, והעצה - להתפלל לבעל הרחמים, שיושיע וימנע רע מאיתנו ומעמו ישראל, זו הדרך הישרה והטובה אשר בה ישכון אור!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

קודם תשנה את עצמך - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

ככל שעוברים הימים והשנים ורואים ומתבוננים על הלך החיים, מבינים כמו טעו, בתחילה כשנתבונן נמצא: כשאדם צעיר בגילו חושב שהוא ילחם בכל כוחו וישנה את העולם כולו, אך כשעוברים הימים ורואה את החיים אומר: אני לא יכול לשנות את העולם כולו - אני אשנה את משפחתי, והנה, שוב עוברים הימים ורואה שאף זה לא עולה בידו, אומר: אני אשנה את עצמי ואדאג לעצמי, כשזה קורה שהאדם מגיע לחשוב לשנות את עצמו, ידע האדם ששם מתחיל העבודה האמיתית, כל עוד האדם חושב ורוצה לשנות את העולם מעביר ומבזבז את זמנו, אך כאשר מבין שאת עצמו צריך לתקן ראשון, ומתחיל לתקן את עצמו אז נבנים מסילות בלבבם של כולם, ונהיה משפיע על הכלל על קרוביו ועל הרחוקים.

לכן יקצר האדם את הדרך הארוכה והמפותלת המלאה ביסורים ואכזבות ויראה את עצמו - "אם אין אני לי מי לי".

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

פרשת השבוע - פרשת וישלח!

בס"ד

"ויהי לי שור וחמור" (בראשית לב, ו)

על פי פשוטו של פסוק, יעקב מספר על מגוון בעלי החיים אשר ברשותו ועל הרכוש שצבר בבית לבן, ולעיל כבר התעכבנו לבאר את הצורך בפירוט הדבר באוזני עשיו, ואולם, שיחתם של תלמידי חכמים צריכה לימוד, ועל אחת כמה וכמה דבריו של יעקב אביו שנכתבו בתורה הקדושה, והלא 'שבעים פנים לתורה'.

ונראה כי מעבר לפשוטם של דברים התכוון יעקב אבינו לרמוז לו לעשיו דברים נוספים: 'שור וחמור' מסמלים שני סוגי דרכים בעבודת ה', השור הוא בהמה בעלת מזג חם ונודע כבהמה כעסנית, ויעיד הביטוי השגור בפי העם ' סדין אדום לשור'... לעומתו החמור הינו בעל מזג קר ונוח, בהמה שמסוגלת לעמוד במקום אחד במשך זמן רב בלי לזוז, ולא בכדי אומרת הגמרא (שבת נג.): 'חמרא, אפילו בתקופת תמוז קרירא לה' - לחמור קר גם בתקופת תמוז שאז חום הקיץ בעיצומו, דבר הנגזר מהיותו בעל מזג קר.

הוא אשר רמז יעקב אבינו לעשיו: 'ויהי לי שור וחמור', כלומר: מסוגל אני לעבוד את ה' בתי הבחינות - הן בבחינת 'שור', בחמימות ובהתלהבות, והן בבחינת 'חמור', בקור רוח ובשלוות נפש, שכן גם בין בני האדם יש בעלי מזג חם ויש בעלי מזג קר, אך בי יש את שניהם, ואני מוכן לבוא לנגדך בשתי הבחינות!

(תורת יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!