דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע: פרשת ואתחנן - שבת נחמו!

"ואתחנן אל ה' בעת ההיא"

משה רבנו, הרועה הנאמן בעם ישראל בכל הדורות, אשר כל חכמי וגדולי ישראל מכוחו יונקים, משה שפיר קאמרת עומד כשמבין שיום פטירתו מתקרב ובא ומתפלל להקב"ה "ואתחנן אל ה' בעת ההיא", ואמרו חז"ל: "ואתחנן" (515) תפילות התפלל משה רבנו לפני הקב"ה, בכדי לזכות להיכנס לארץ ישראל.

וממשיך משה "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה"

וחשבנו להקשות, מדוע משה רבנו לא התפלל לפני כן? הרי ידע על הגזרה שלא יכנס הוא ואהרון לארץ ישראל, היה צריך לא לחכות לאחרית,, אלא מלכתחילה, להתחיל לבקש ולהתפלל להיכנס לארץ ישראל?

אלא אפשר לפרש ולומר: במדרש רבה פרשת "צו", אמר רבי יהושע בן לוי: תפילה עושה מחצה וכו'.

וממי אתה למד? מאהרון, שבתחילה נגזרה גזרה עליו, שנאמר (דברים ט') "ובאהרון התנאף ה' מאוד להשמידו", ואין השמדה, אלא כילוי בנים, כיון שהתפלל עליו משה רבנו נמנע ממנו חצי גזרה ומתו שניים ונשארו שניים.

ועל פי זה יובן, משה רבנו ידע שנגזרה עליו ועל אהרון אחיו למות ולא להיכנס לארץ ישראל, אמר משה: אם אני אתפלל, תפילה עושה מחצה, אחד ימות ואחד יחיה, אם כך נקשה: מדוע משה לא התפלל על אהרון לבד שיחיה?

אלא נפרש ונאמר: המתפלל על חברו נענה תחילה - אם הוא באותה צרה, ואם יתפלל על אהרון שיחיה וגם הוא באותה צרה התפילה תחול עליו והוא יחיה, ולכן משה ואהרון אשר ידעו את הגזרה לא דיברו עליה, כמו שמצאנו בעשרה הרוגי מלכות: כשרצו להרוג את ישמעאל כהן גדול, אמר רבי שמעון בן גמליאל: אני מלך ואני ראשון, ורבי ישמעאל טען: אני כהן ואותי יהרגו ראשון, ולכן, משה ואהרון לא דיברו בעניין זה.

אך, העת "ההיא" אחרי שנפטר אהרון ומשה רבנו נשאר לבד אז החל משה להתחנן ולהתפלל לפני הקב"ה שיזכהו ל"אעברה נא ואראה את הארץ", וכדברי רבי יהושע בן לוי: תפילה עושה חצי, והקב"ה ענה לחצי תפילתו וזיכהו לראות את הארץ, אך לא ל"אעברה נא" להיכנס.

וידע האדם יסוד גדול: שתפילה עושה חצי, ולכן "קווה אל ה' חזק ואמץ ליבך וקווה אל ה' ", יתפלל ויחזור ויתפלל, וכך הלאה עד שהקב"ה יענה לתפילתו.

ונקשה, מדוע קוראים לתפילה תפילה, הרי מובא במדרש רבא פרשת ואתחנן: 10 שמות יש לתפילה, "שועה", "צעקה", נאקה", וכו',?

אולי אפשר לפרש ולומר: "תפילה" במספר 515, שכל תפילה עוברת דרך 515 תפילות של משה רבנו לעורר את כוחם שיעמדו עימנו וישפיעו שפע רב לכל העולמות ובכל העניינים והדברים.

לכן ידע האדם, כשמתפלל משפיע שפע טוב בכל העולמות כולו, כשקורא תהלים, כאשר מבקש על פרנסה, על בריאות וטוב, ממלא את כל העולמות בטוב, אף אם לא נהנה מזה מיד, עשה טוב לעולם כולו, ויבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטוב.

נקפיד בתפילות, בכל רגע פנוי, ישתדל האדם לשבח ולהלל את הקב"ה ולבקש טוב בשביל כל העולם כולו.

שומע תפילה, שמע תפילתנו וקבל שוועתנו ברצון ותן לנו כוח לעובדך בלבב שלם וזכנו לגאולה שלמה בקרוב, ישראל נושע בה' ישועת עולמים.

(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!

"לא תבערו אש בכל מושבותכם ביום השבת" - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

יום השבת אין כמוהו ברכו אלוקים ויקדשהו. ומובא בחיד"א בספרו מורה באצבע שבעלות המנחה בערב שבת הוא עת מסוכן ביותר למחלוקת, בין איש ואשתו ובין המשרתים ובזמן הזה טורחת הסיטרא אחרא יותר מכל זמן לחרחר ריב ומדנים.

ולכן ישתדל האדם בכל כוחו לרדוף שלום ולבקש שלום בזמן הזה. ומדוע, משום שבשבת קודש יש עליית העולמות והעולם נעשה זך ונקי יותר ובשעה שהעולם נהיה זך ונקי יותר השלום מתרבה בעולם ולכן השטן בערב שבת מנסה להעכיר את האוירה ולהוריד את הרוממות וזיכוך העולם ומשתדל מעל כוחו כפל כפליים ליצור ריב ומדון.

וזה אחד הסיבות שתיקנו חז"ל להדליק נרות שבת, להאיר את הבית ובכח האור הזה להרחיק את המחלוקת ולהרחיק את הכעסים.

ועל זה אומר השל"ה הקדוש: "לא תבערו אש בכל מושבותכם ביום השבת", איזה אש? זוהי אש המחלוקת. וידוע שבשבת האש של גיהנום נכבת וכאשר האדם כועס מדליק את האש של גיהנום ומשבש ומשנה את היוצרות.

וביותר בימים אלו אשר אנו מתקרבים לימי הרחמים והסליחות, נשתדל בכל כוחנו להעביר על מידותנו כפי שמובא ברבי משה קורדוברו: שהמעביר על מידותיו בזה מתכפרים כל פשעיו וטוב יותר להעביר על המידות מאשר תעניות וסיגופין, נשתדל בכל כוחנו לטהר ולזכך את עצמנו שהשבתות יהיו קודש לה' ונרחיק הקנאה, השנאה והמחלוקת מנחלתנו, כי כאשר המחלוקת מתחילה אין לה סוף והפרנסה נהיית דחוקה ומצומצמת וכך נופל ויורד האדם מדחי לדחי.

"נחפשה דרכנו ונשובה אל ה'". וביום השישי אשר היצר כפול ומכופל נשמור ונזהר בו מתחבולות היצר בכדי שניהיה כלים ראויים שתחול עלינו השפע והאור של שבת מלכתא. שבת היא מלזעוק ורפואה וישועה קרובה לבוא. שבת שלום ובשורות טובות.

לזכות את ישראל - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

אמרו חז"ל: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה", ובכל עת ובכל זמן, מעוררים בעניין הצדקה, ואין דבר גדול מן הצדקה שקורעת גזר דין וכו', אך צריך לדעת אייך עושים צדקה?

 

מובא בספרים הקדושים, על אדם עשיר אשר שמע שרוצים לבנות בית כנסת, ולא רצה ששום אדם יטרח, ורצה שהכל יהיה על שמו ועל זכרו, והלך ובנה את כל בית הכנסת כולה, ונענש ומת וכל זרעו נכחד מן העולם, ושאלו, על מה ולמה אדם שזכה לבנות בית כנסת לתפארת, ימות הוא וזרעו? אלא, אחרי זמן נודע הדבר, שעונשו הוא על זה שמנע מהכלל לעשות חסד ולקחת שותפות בבית ה'.

 

וידע האדם, שפעמים רבות חושב האדם שעושה מצווה גדולה, ומעלתו מעלה רמה, אך באותה מצווה מונע מאחרים לקיים מצווה, על זה יביא אלוקים במשפט.

 

ועל פי דברים אלו, נביא מעשה שחיזוק גדול בו, על רבי יונתן אייבישיץ: כשהתחתן זכה לקבל מחמיו סכום עצום של נדוניה שאפשר להתפרנס בו רוב החיים, והנה, בעיר אשר גר, הגויים שנאו שנאה גדולה את היהודים עד ששנאתם הייתה נראית בחוץ לכולם.

 

והנה בוקר אחד, שומעים היהודים שהגויים החליטו לבנות כנסיה מפוארת וגדולה ליד בית הכנסת היהודי, וכך להפריע ליהודים ולהציק להם בתפילות, ליהודים היה צער גדול ביותר, ומן היום הראשון שהחלה הבניה, היו היהודים מצטערים ומטכסים עצה מה לעשות.

 

והנה, נשלם בנית הכנסייה והתחילו הגויים להיאסף ולהתקבץ שם מידי יום ביומו, וליהודים צרה גדולה, יגון ואנחה.

 

באחד הימים, היה בחור שהיה חברותא של רבי יונתן מאייבישיץ, שלא יכול היה לסבול דבר זה, ובלילה מאוחר הלך בשקט ונכנס לתוך הכנסייה עלה למעלה, ושבר את השתי וערב, ובזמן שנפל לארץ נשמע רעש גדול, וכל הכמרים התעוררו ותפסו מהיכן הרעש, והנה, מוצאים יהודי מנסה לברוח, רדפו אחריו, תפסו אותו, והיכו אותו מכות מוות, ולקחו אותו לאחד החדרים הסגורים וסגרו אותו ואמרו בדעתם: מחר בבוקר יוציאו להריגה על ידי שריפה.

 

אחד הכמרים, הלך בשקט לרבי יונתן וסיפר לו את הדברים ואמר לו: אם תביא לי סכום עצום של כסף, כסכום הנדוניה שלך, אני בשקט אוציא אותו, אך יברך ולא יחזור לעיר הזאת לעולם, זה התנאי, הסכים רבי יונתן, ומיד הלך לפרנסי העיר וביקש מהם האם אפשר להשיג את הסכום, חשבו ואמרו לו: זה סכום גדול מאוד, וייקח

 זמן עד שיהיה אפשר לארגן סכום כזה.

 

עודם מדברים, הלך רבי יונתן, לקח את הנדוניה שלו, הלך לכומר ושילם לו את כל כסף הנדוניה שלו, הכומר הלך ולקח מן החצר הסגור את היהודי ובשקט הביאו לרבי יונתן, בינתיים, בכנסיה נמצא הדבר שהיהודי ברח, מיד חשדו בכומר ההוא, באו לתופסו, רץ לקח את הכסף ועוד אבנים טובות אשר היה לו בסכום מרובה, ורץ מהר לביתו של רבי יונתן ואמר לו תשמור לי את זה, אם אחזור תחזיר לי ואם לא, זה שלך.

 

רץ ליציאה מהעיר וראה מרחוק את השוטרים רצים אחריו, קפץ למים ברצונו לברוח בשחייה טבע ומת.

 

כשנודע הדבר לרבי יונתן, הצטער גדול מדוע ה' לא קיבל את הפדיון שבויים שלו, ואחרי ימים של צער, חלם בלילה שמהשמים כעסו, מדוע לא צירף את כל הקהל להשתתף בפדיון שבויים.

 

וזה יסוד גדול, אל תעשה מצווה לבד, תשתדל בכל עת וזמן לשתף אחרים איתך במצוות ומעשים טובים אשר אתה עושה, אין זה מוסיף לאדם אלא גורע ממנו.

 

(חזון ייאשיהו - האדמו"ר רבנו  יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

 שיעור על פרשת ואתחנן, הרב יאשיהו יוסף פינטו  http://youtu.be/KjnQTdu5rGo

ישנם מספר דרכים להתמודד עם הצרה והבעיה - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

מעשה ברבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא שהיו עולים לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיוצא מבית קודשי קודשים התחילו הם בוכים ורבי עקיבא מצחק, אמרו לו: מפני מה אתה מצחק, אמר להם: מפני מה אתם בוכים, אמרו לו: מקום שכתוב בו הזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הולכים בו ולא נבכה, אמר להם: לכן אני מצחק וכו' והביא להם הפסוק בזכריה: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" וכו'. אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחתמתו.

וצריך להקשות על הגמרא במסכת מכות דף כ"ד: וכי התנאים הגדולים לא ידעו את הפסוק המובא בזכריה?.

אלא ישנם שני סוגים של אנשים בעולם, סוג אחד כשרואים צרה ובעיה בורחים ואינם רוצים להתמודד עם הבעיה, מוכנים לאבד ולהפסיד את כל אשר להם רק שלא להתמודד עם צרה ובעיה וסוג שני של אנשים שרואים את הצרה והבעיה ואת הקושי אך מסתכלים, עם כל הצער, עם כל הקושי, עם כל הבעיות, מה יהיה מעבר לצער ולקושי ולבעיות.

וכמו שמסופר על יהודי עשיר אשר היה בעל חסד גדול ובעל צדקה מרובה אשר רצה לקנות יער גדול מעבר לים אשר עציו היו עצים להסקה והנה הזדמן באותו העת שרב צדיק חסיד וקדוש הגיע לעיר, הלך אותו בעל הבית עשיר לרב ושאל והתיעץ עימו האם לקנות את השדה ואמר את כל התלבטויותיו לכאן ולכאן, הצדיק הרגיש שבעל הבית כן חפץ בקנית השדה אך לאחר התבוננות רבה ומחשבה עמוקה החליט הצדיק ואמר: אל תקנה את היער עם העצים. החסיד העשיר קיבל את דברי הרב בצער והחליט לא לקנות את היער.

הנה עברו כמה שבועות וצדיק וחסיד אחר בא לפקוד את העיר, נכנס אליו אותו עשיר ושאל אותו האם לקנות את היער ההוא או לא לקנות, הצדיק התבונן וחשב רבות ואז ענה: תקנה במזל טוב.

החסיד העשיר אשר ליבו נטה כן לקנות את היער שמח והחליט לעשות כעצת הרב השני לקנות את היער, מיד אירגן את הסכום העצום של הכסף, שלח אותו, חתם על החוזים וקנה את היער. אחרי כמה שבועות יצא לדרך ארוכה לראות את אשר קנה והנה כשהתקרב ליער שמועה קשה הגיע לאוזניו, שטפונות רבים וקשים פקדו את היער וכל העצים הושחתו ונמחו מן העולם, הצטער החסיד צער גדול ואמר בליבו: אוי לי שלא שמעתי לצדיק הראשון שבא לעיר, אוי לי ששמעתי לצדיק השני וקניתי את היער רוב כספי הלך לשוא רוב עמלי הלך לתוהו. אחרי יאוש מרובה של שעות ארוכות החליט בכל אופן להכנס לתוך היער ולראות את מה שהיה לו ולא נשאר לו, הלך בצער גדול וביאוש ונכנס לעובי היער והנה רואה הוא שרובו של היער נשחת אך נשארו עוד עצים ובברור קצר אשר עשה נודע לו שמחיר העצים עלה מאוד בגלל החורבן של השטפונות אשר גרמו וכל עץ אחד שוה כשלושים עצים או יותר ובחישוב קצר ראה שהעצים שנשארו ביער המעטים שוים הם ארבעה או חמישה פעמים יותר מהיער השלם לפני חורבנו. שמח החסיד שמחה גדולה ואמר בליבו: ברוך ה' ששמעתי לרב השני ולא לראשון, אם הייתי שומע לראשון לא הייתי מרויח את כספי אשר לא הרווחתי כל ימי חיי בפעם אחת. מיד מכר את העצים והתעשר עושר מרובה. לאחר כמה חודשים הצדיק השני שוב בא לבקר בעיר, נכנס אליו החסיד בשמחה גדולה ובתשורה גדולה ואמר לו: רבי הצדיק התיעצתי עם צדיק ראשון ואמר לי לא לקנות, התיעצתי איתך ואמרת לי לקנות והכפלתי את כספי כמה וכמה פעמים, אני מודה לה' ששמעתי לכבודו. ענה לו הצדיק ואמר: אל תטעה שהצדיק הראשון טעה במחשבתו, הצדיק הראשון כשראה אותך ואת כוחותיך וברוח הקודש ובצדקותו הבחין בחורבן של היער על ידי השטפונות, יעץ לך לא לקנות את היער, בשביל מה להכנס לחורבן כל כך גדול וגם זה היה אופיו של הצדיק ואמונתו, כשיש צרות ובעיות מסוג זה שב ואל תעשה עדיף מקום ועשה, אך אני כשראיתי אותך ראיתי את החורבן של היער אך התעמקתי יותר עמוק והסתכלתי אחרי החורבן מה יהיה וראייתי לא עצרה ברגע של החורבן אלא שלב לאחר מכן, לכן דעתי הייתה כן לקנות את היער.

יש אנשים שהקשיים מרתיעים אותם ועוצרים אותם והנפש והאופי שלהם לא בנוי ללכת שלבים כאלה קדימה ויש אנשים שמוכנים לסבול ולהצטער ולראות את האור שאחרי החושך.

וזה היה חילוק בין חכמים ורבי עקיבא, חכמים כשראו את בית המקדש חרב ואת הזוועה הגדולה הצטערו צער מרובה ובכו בכי גדול, אך רבי עקיבא אמר להם: תלכו לאחרי החורבן, לאחרי החושך, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים. לכן חכמים אמרו לרבי עקיבא: עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.

יש מצבים בחיים שהדברים הגדולים באים אחרי חורבנות וחושך גדול, "ויהי ערב ויהיה בקר", לפני הבקר יש ערב, יש חושך, אפלה ועלטה, אך כשמתעקשים ומאמינים ומתחזקים והאמונה בהקב"ה ללא עוררים מגיעים בסוף לעוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים.

עברנו את ימי בין המצרים, ימים אשר חשים בהם את המרירות בכל דבר ובכל עניין, נכנסים אנו לימים של תקוה, של אמונה, של ביטחון, של חיזוק הנפש ושל ידיעה ברורה שלא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב.

מבקשים אנו מכל אהובנו וחביבנו השתדלו והרבו תחינה ותפילה לפני קל מלך רם ונישא שיטיב עימנו וישלח מזור ומרפא לנו ושנזכה לאור חדש על ציון תאיר.

שבת היא מלזעוק וישועה ורפואה קרובה לבוא, לכן ירבו בשבת קודש באמירת תהילים.

ונזכה בע"ה לגאולה שלמה בקרוב.

לראות את טובת הכלל - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

מאז שנחרב ביתינו, עם ישראל נמצא בצרה ומצוקה, בכל עת וזמן אשר חשבו שהנה עת דודים בא ואיש תחת תאנתו והרגישו ביטחון, הקב"ה ערער את כל אשר חשבו ופיתחו, ומחורבן הבית, כך לאורך כל הדורות עם ישראל עמד בגזרות שונות ומשונות וצרה ויגון אמצא בסוף, הגיעו למסקנה "רק בשם ה' אקרא" - זה המושיע! אך בכל הזמנים, היו קדושי עליון, אשר עמדו כצינה ומחסה בעד כלל עם ישראל, מסרו את גופם, את נפשם, את מעונם, ואת כל אשר להם, לטובת הכלל והפרט.

יש מעשה המובא, על אחד מקדושי ישראל, "הסבא משיפולי", אשר בכל זמן אשר אנו רואים זמנים וגזרות קשות על עם ישראל, מקפידים אנו לספר את המעשה הזה, ואף לא עובר שבוע שאנו עם עצמנו לא עומדים וממלמלים את אותו מעשה על אותו קדוש עליון, ולוקחים חיזוק על עצמנו, וע"י דיבור על מעשי הצדיקים, אפשר לעורר רחמי שמיים על הפרט והכלל.

מסופר, שבזמן הסבא משיפולי, הייתה שנת בצורת קשה, והגיע למצב שבו לא היה אוכל, והיה זמן קשה ביותר, כדרכם של באומות העולם, כל אשמה, מאשימים מיד את עם ישראל, עמדו והאשימו, שבגלל היהודים לא יורד גשם, ועמדו וקצבו זמן שאם לא ירד עד התאריך גשמים מרובים ויתמלא החסר, גירוש וכליה היא מנת חלקם של היהודים, הסבא משיפולי, שהיה קדוש עליון ואוהב עם ישראל, אהבה גדולה, קרא לחכמינו ותבע ואמר: שהוא רוצה להזמין את הקב"ה לדין תורה בבית דין, כולם הזדעזעו זעזוע גדול, מי יעלה בהר ה' מי יקום במקום קודשו, מי יכול להעלות בדעתו מחשבה ודיבור כזה?! אך אף אחד לא העז להרהר אחרי הסבא משיפולי, קבע הסבא משיפולי, יום בית דין וזימן את כל הדיינים, וקרא לכל הרבנים וכל פרנסי הקהל וקבע להיות מיועדים ליום ולשעה שעומד לתבוע לדין תורה את הקב"ה.

הגיע השעה והעת, הניחו פרגוד סגור, תובע הסבא משיפולי בבית הדין, הדיינים ישבו והסבא משיפולי התחיל טענותיו כלפי הקב"ה ואמר: ריבונו של עולם אתה גזרת עלינו גזירות קשות, החרבת את בית המקדש, הגלית אותנו מארצנו, משועבדים אנו בין אומות העולם, וכל צרה ומצוקה אנו נמצאים בה, וכעת אינך נותן גשם ועם ישראל בצער ובצרה גדולה, ואנו תובעים בדין תורה מריבון העולמים, להוריד גשמי ברכה, וכך המשיך את טענותיו, ובתוך שהסבא משיפולי טוען במילים קשות ובעוז ובתעצומות, נפתחו שערי שמיים וגשמי ברכה החלו לרדת.

זה היה בדורות הקדומים, אשר היו לעם ישראל גדולים וקדושים, כגון: הבעל שם טוב ותלמידיו, רבינו חיים פינטו, רבינו יעקב אבוחצירא, אך, אנו בדור יתום, אין לנו על מי להישען - אלא על אבינו שבשמיים, וכל אחד ואחד צריך להרגיש מחויבות גדולה על הכלל, ואי אפשר לומר: אצלי הכל טוב ולומר שלום עלייך נפשי, אלא כולם, עם ישראל, כאגודה אחת, בלב אחד, כאיש אחד - חייב אדם לראות את צרת חברו!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

האמת נמצאת בתוכנו ובליבנו ולא במקומות אחרים ורחוקים - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

מוצאי ט' באב, סיומם של כ"א יום מי"ז בתמוז, ימי אבל על חורבן בית מקדשנו.

הנה מיום שחרב בית המקדש כולנו נמצאים בחיפוש מתמיד אחרי דבר אשר רובנו לא יודעים אחרי מה מחפשים. וכל אחד ואחד בחיפוש שלו, יש מי שחייו מרוכזים בחיפוש אחרי ממון, יש מי שחייו מרוכזים בחיפוש אחרי שררה, אחרי כבוד וכך כל אחד ואחד בחיפוש האיטי והפרטי שלו.

אך עלינו לדעת שהאמת נמצאת קרובה אלינו עמוק בתוכנו או בסביבתנו והחיפוש והדאגה והמחשבה אחרי הבלתי נודע היא באה מחוסר של משהו פנימי ואנו מתרגמים את זה לחיפוש של משהו חיצוני. כאשר האדם יסגור בנפשו, יבין וירכז ויבנה בתוכו את אשר צריך לסגור ולהבין ולהשכיל יגמר החיפוש המתמיד אשר יכול לקחת חיים שלמים, ישנם אנשים אשר עד יום מותם עדיין מחפשים.

מסופר על אדם נבון וחכם אשר היה מבוגר בימים, כל אנשי הכפר כבדוהו כבוד גדול והעריכוהו הערכה גדולה, באחד הימים ראו אותו מחפש ברחוב דבר, מפאת חולשתו וזקנותו ראו אותו טרוד ומצטער בחיפושו, התקבצו אנשי הכפר סביבו ואמרו לו: השעה מאוחרת בלילה נעזור לך לחפש מה שאתה צריך ותחזור לביתך מה איבדת?, מה אתה מחפש?, אמר להם מה שאיבד ומה שמחפש, אמרו לו: נעזור לך, איפה בערך הלכת ואיפה אתה חושב שאיבדת את מבוקשך?. אמר להם: בבית איבדתי את מה שאני מחפש, שאלו אתו: אם בבית איבדת מדוע ברחוב אתה מחפש?, ענה ואמר להם: כי ברחוב יש אור ובבית חשוך ואין לי אור.

כמה מוסר יש בדברי החכם, האדם מבוקשו נמצא סביבו, בביתו, תחת ידו, אך הוא הולך לחפש ברחוב כי שם יש אור. אנשים איש איש עם האור שלו עם הדבר אשר הוא מתפעל ומתלהב באותה תקופה, שם הוא הולך לחפש את הבילתי נודע והבילתי נמצא, האור אשר נמצא ברחוב לא יעזור לך למצוא את מה שחסר לך, מה שחסר לך נמצא בביתך לפניך. וכך ממשיך האדם במרוץ החיים בחיפוש במחוזות שונים והאמת מה שמחפשים את השקט הנפשי, אך כל אחד באור שלו המדומה מחפש אותו, אך אם יתבונן האדם עמוק ימצא מהר את מבוקשו.

לכל אדם יש תקופות בחיים שעיניו נפקחות והקב"ה נותן לאדם זמנים עם הערה אשר יכול לשנות את כל חייו אך אם מאבדים את הזמנים האלה מי יודע אם ישובו, מי יודע אם ההזדמנות שוב תיהיה ומי יודע מה יהיה. אדם צריך להיות ערני למה שהקב"ה מביא לפניו.

ידוע מעשה על אחד האדמו"רים הגדולים אשר גר בקראקו ולילה אחד חלם שבעיר רחוקה תחת הגשר נמצא אוצר גדול לא נתן ממש בחלום, שוב חלם בעוד לילה את אותו חלום וכך בפעם השלישית עד שגמר אומר בנפשו ללכת לבדוק תחת הגשר, לחפור ולחפש את האוצר הגדול. נסע ימים ולילות עד אשר הגיע לגשר, אך לדאבון ליבו תחת הגשר היו משמרות של חיילים אשר הבטיחו ושמרו את הגשר מכל משמר.

יום, יומיים, שבוע חלף והאדמור מסתובב סביב הגשר מחפש את הזמן הנכון להתחיל לחפור לחפש את האוצר, אחרי כשבוע ימים פנה אליו ראש המשמר ושאל אותו: מה אתה עושה פה בכל יום, את מי אתה מבקש, מה מעשיך פה?, ענה הרב ואמר: חלמתי שתחת הגשר נמצא מטמון גדול ובאתי לחפור ולחפש, אמר לו ראש המשמר: מה אתה מאמין לכל חלום גם אני חלמתי שבקראקו מתחת לבית של רב העיר נמצא מטמון גדול, אני לא הולך לחפור ולחפש שם!.

איך ששמע הרב את הדברים הבין מיד מה המסר שהקב"ה מוסר לו מהשמים, המטמון, האור, השמחה, הכל נמצא בתוך האדם וחבל ליסוע למרחקים לחפש את המטמון, "לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו".

הנה בחורבן בית המקדש התפזרו הדעות ויש פיזור הנפש גדול ביותר וכל איש מחפש במרחקים ובמקומות אחרים להשקיט את מצפונו ולמצוא את מבוקשו אך זוהי אחת הטעויות הגדולות ביותר של הדור הזה, בעל האמונה ובעל הביטחון בהקב"ה ידע שהכל נמצא סביבו והאמת האמיתית והשקט הנפשי נמצא בתוכו וכאשר יגיע האדם לשלום בתוך עצמו ימצא את מבוקשו בתוכו, לא יצטרך לצאת ברחוב לחפש באור מה שאיבד בתוך ביתו.

מתקרבים ובאים ימים הנוראים ודורשי רשומות דרשו ואמרו: תמוז ר"ת ז-מן ת-שובה מ-משש ו-בא, אב א-לול ב-א. הנה מתקרבים אנו לימי הרחמים והסליחות, תיכף נשמע את קול השופר: "היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו", זמנים אלו הם זמנים שהשנה הולכת ומסתיימת והחשבון על השנה שעברה בסיום, מה שנכתב בימים הנוראים שעברו עומד להסתיים, הנה עברה עלינו שנה אשר ראינו בה את יד ה' הנסתרות לה' אלוקנו והנגלות לנו ולבננו, לשאול שאלות על הקב"ה אסור ומקבלים אנו את כל דרכי הקב"ה באהבה ובשמחה, ראינו בשנים האחרונות כמה עמוק הפסוק: כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אך רואים אנו איך הקב"ה מסדר הדברים ואין אדם נוקף אצבע למטה עד אשר גוזרים עליו מלמעלה.

אומרים אנו לכל אהובנו וחביבנו "התייצבו וראו את ישועת ה'", "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", בימים הקרובים נכנסים אנו לתקופה אשר לא נוכל לעמוד על המשמר בהרבה עניינים, מבקשים ודורשים אנו מכל אוהבנו וחביבנו: לא יאמרו דבר בשמנו ולא ילחמו את מלחמתנו, עמדנו שנה שלמה בשפיכות דמים קשה ביותר, ניסו להחריב כל חלקה טובה ועמדנו ונדמנו דום לה' והוא יפילם חללים חללים השכם והערב עליהם. ננהג בחכמה, סוף מעשה במחשבה תחילה.

אך כפי שאמרנו בליל יום כיפור בדרשה שבמוצאי חג סוכות יעברו עלינו דברים קשים, אנו אומרים לאוהבנו וחביבנו, כל היסורים של השנים האחרונות נמצאים בחיתום.

השתדלו והרבו בתחינה ובתפילה על בריאותנו ועל משפחתנו.

בשם ה' נעשה ונצליח, אל תרא ואל תחת ה' איתך בכל אשר תלך.

ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

תשעה באב - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

ערב תשעה באב, היום המר והקשה לעם ישראל מהיותו עם!

ביום זה חמשה דברים קשים קרו לאבותינו:

א) נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ ישראל וישארו במדבר עוד 40 שנה.

ב) נחרב בית המקדש הראשון.

ג) נחרב בית המקדש השני.

ד) אחת הערים הגדולות אשר היו בעם ישראל, וביתר שמה, נחרבה ומתו רבבות על רבבות של יהודים ודמם היה הולך עד הים הגדול בנהרות של דם וגויי הארץ היו משקים את שדותיהם בדם תושבי ביתר, ואסרו לקבור את גופותיהם, ולקחו את גופם ובנו בו חומות סביב כרמי היין של גויי הארץ.

ה) נחרשה העיר ירושלים לאחר החורבן וכל הצרות המשמעותיות והקשות אשר עמנו עבר היו ביום זה, גרוש ספרד, השואה האיומה החלה ביום זה, ועוד רעות רבות אשר ידע עמנו.

שורש חורבן בית שני היה על שנאת חינם, וחשבנו להקשות מהי שנאת חינם? מדוע קוראים לשנאה "שנאת חינם? הרי אם אדם עשה לחברו רע ויש לו כעס עליו, הכעס הוא בצדק והשנאה היא בצדק, מדוע קוראים לה שנאת חינם?

אלא, כששני אנשים רבים או כשיש ביניהם בעיה, אפשר להבין שכעסם כמו גפרור הנדלק, אחרי רגעים נכבה, אך כאשר הגפרור מוצא בלב האדם קוצים ודרדרים להתפס בהם ולהדליק תבערה, זוהי שנאת חינם על מה שקדם את הגפרור להדלק ונבנה בלב האדם בסיס לרע להדלק ולהתפס, ולכן נקראת שנאת חינם.

שורש בית המקדש נבנה על אהבת חינם, כמו שמובא במדרשים הקדמונים: היכן נבנה בית המקדש בירושלים, ומדוע דווקא שם בחר הקב"ה?

אחד מן הטעמים הוא בראשיתו של עולם שני אחים היו שותפים בקרקע האדמה שעליה נבנה בית המקדש, היו זורעים וקוצרים ומוכרים את יבולם, אח אחד היה גר בקצה אחד של הקרקע, והאח השני היה גר בקצה השני, האח הראשון היה נשוי עם ילדים, והאח השני עדיין לא נשא אשה, בכל שנה, כשהארץ נתנה יבולה היו האחים מחלים את היבול חצי בחצי, וכל אחד בקצה השדה ליד ביתו היה מחסן רחב ידיים, אשר שם היה שם את סחורתו, והיה מוכר לבד את שלו, אך האחים האלה אהבו אהבה מרובה איש את רעהו, האח אשר עדין לא נשא אשה, היה אומר לעצמו: אני אינני צריך הרבה, אין לי אשה, אין לי ילדים, יכול אני להסתפק במועט, אך אחי, צרכיו מרובים, אשה, ילדים, הוצאות רבות, בכל לילה היה לוקח משלו והיה הולך בשקט ושם אצל אחיו, בלי שאיש ידע בלכתו ובשובו, ואף האח הנשוי, כך היה עושה והיה אומר לעצמו: אני כבר יש לי הכל, אשה, ילדים, משפחה מסודרת, אחי עדיין חייו לפניו ובוודאי כל ממון אשר יש לו לא יספיק לו, ובכל לילה היה הולך בלי שאיש ידע בלכתו ולא בשובו, ושם משלו אצל אחיו, וכך במשך שנים היו עושים, ואף אחד לא ידע אשר אחיו עושה.

באחד הלילות, נפגשו שניהם, זה על גבו סחורתו ואף אחיו כך, הבינו שניהם את אשר עשו ובכו בכי גדול, דמעותיהם ירדו על הקרקע, ובדמעות של אהבת חינם הניחו את אבן הפינה של אהבת חינם במקום המקודש והחביב ביותר לעם ישראל, אשר יסודותיו אהבת חינם, ולכן כאשר הייתה שנאת חינם בעם ישראל, לא יכול היה הבית להתקיים, משום שיסודותיו הם אהבת חינם, ובשנאת חינם כל היסודות מעורערים, וסוף הבית שנחרב.

לכן, אנו אומרים "בונה ירושלים", כל מעשה של אהבת חינם ומעשה טוב אשר אנו עושים, אנו בונים את ירושלים, בונים את הבית השלישי, הבית נחרב על שנאת חינם - ויבנה על אהבת חינם!

לכן, העבודה המיוחדת ביום זה, להרבות אהבת חינם בעם ישראל, כל מי שיכול לקרב לבבות בין עם ישראל עושה את מצוות היום.

ונקפיד לחזק עוד יהודים לצום הצום אשר מתחיל הלילה בין השמשות, וצום זה הוא שני בחומרתו מיום הכיפורים, ויקפיד בדברים האסורים בו, לבישת הסנדל, אסור ללבוש מנעל מעור, אסור לרחוץ את גופו, אסור תשמיש המיטה, ולסוך את גופו, ואסור אכילה ושתיה.

הקב"ה יזכנו שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בימנו!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

צום קל ומועיל!