דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע! פרשת מטות - מסעי!

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע!

 

פרשת מטות - מסעי!

 

"אלה מסעי בני ישראל"

 

לכל יהודי יש בחייו 42 מסעות שצריך לעבור בחייו, כשם שעברו אבותנו בדור המדבר, וכך ניתן לפרש שיש אנשים שנוסעים ממדינה למדינה וממקום למקום ומזלזלים ביסוד גדול וחשוב בחיים והוא: "אין אדם נוקף אצבע למטה עד אשר גוזרים עליו מלמעלה".

 

וכשר הגעת למקום מסויים זה לא לחינם ויש סיבה לזה ואין דברים אשר קורים בעולם לשוא, הגעת למקום המסויים  הזה בכדי לתקן בו דבר אשר שורש נשמתך נמצא במקום הזה, לפעמים האדם צריך לנסוע למדינה אחרת רחוקה מאוד ולטרוח טרחה גדולה בדרך, הכל בכדי לברך שהכל נהיה בדברו או ברכה אחת אשר בברכה הזאת ובמקום הזה טמון תיקון לנפשו.

 

וידוע המעשה בשם הבעל שם טוב, אשר סיפר: על יהודי אשר היה בעל עוונות גדול, וכשמת נגזר עליו בבית דין של מעלה שהתיקון שלו יהיה שיתגלגל לעולם הזה בצפרדע, ותיקונו יהיה אם בנו ישתה מים מבאר אשר הוא בגלגול של צפרדע, יברך שהכל נהיה בדברו מהמים האלו, וסיפר הבעל שם טוב שבנו של אותו אדם היה עני גדול והצפרדע הזאת הייתה בארץ רחוקה ולא היה מציאות שיכלית, שהעני שהוא בנו של המגולגל בצפרדע יגיע לאותו באר לשתות מים, והנה הקב"ה רחום וחנון ריחם על הנפש העשוקה המגולגלת בצפרדע, ואחד העשירים בדרך לא דרך לקח את בנו העני להיות עוזרו, ואחרי חודשים של עבודה בתור עוזרו של העשיר, החליט העשיר לנסוע לארץ הזאת ושם לעשות ימים של חופש ומנוחה, והנה באחד מן הימים יצא העשיר ליער עם העוזר שלו ופתאום חש ברע וביקש מן העוזר שלו לחפש לו מים לשתות, העוזר הלך ימין ושמאל, התרחק עד אשר מצא באר, ואף הוא היה צמא למים, ומרוב צמא שתא את המים בלי לברך ברכת שהכל נהיה בדברו, הצטער הבעל שם טוב ואמר לתלמידו: מי יודע מה עלה בגורל נשמה העשוקה המגולגלת בצפרדע הזה.

ולכן ידע האדם, שבכל פעם אשר מגיע למקום מסויים, יקפיד ויזהר בכל עניין ביותר, ויחפש להוסיף עוד ברכה ועוד מצוה, לא לחינם הגעת למקום הזה ולא לחינם הקב"ה הביא אותך למציאות הזאת, יש לו שם תיקון, תחפש מה התיקון בכל כוחך ואם לא מצאת כל דבר הבא לידך תשתדל בו בכל הכוח, זה התיקון שלך ומי יודע איזה תיקונים אתה פועל בעולמות העליונים.

 

"מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ", כל מקום שהגעת, תשתדל להשלים את התיקון שלך במקום הזה!

 

(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

שבת שלום ומבורך!

 

http://youtu.be/m4N0btDG97Q שיעור והספד של מורנו ורבנו על דודו הבבא אלעזר זיע"א לפני שנתים בישיבה הקדושה באשדוד - הרב פינטו שליט"א

ההבדל בין רב לבין צדיק - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

ההבדל בין רב לבין צדיק - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

רב וצדיק זה שני דברים שונים, רב זה אדם שיודע וצדיק זה אדם שזוכר!

ונבאר הדבר על פי משל ונמשל: למלך גדול אשר מלכותו הייתה מן המלכויות החשובות, החזקות ועשירות בעולם, ולו בן יחיד, אשר המלך בנה וציפה שבן זה ירש את כסאו וכל אשר היה בידי המלך, ובכדי לבנות את בנו להיות ממשיך דרכו, סידר המלך שחברת בנו תהיה חברת האנשים הטובים ביותר, בלימודים, בהנהגות וכו'.

אך באחד הימים חורבן גדול, בן המלך עבר על אחת העבירות החמורות ביותר על חוקי המדינה, וכן חוצפתו גברה וגדלה, עד אשר לא יכל להשאירו בביתו ובסביבתו, הרחיקו המלך מביתו ולא רצה לראות את פניו, בן המלך הלך והתדרדר וירד מדחי לדחי, עזב את עיר הבירה והלך לגור ביערות יחד עם הגנבים והשודדים, ושם המשיך להתדרדר עד אשר נהיה ראש הליסטים, סמל השפלות.

הימים עברו וחלפו, ושמו הלך לרעה לפניו, כשפל שבשפלים ונבזה שבנבזים, הימים עברו, השנים חלפו, המלך זקן והתשישות והחולי היא מנת חלקו, ימיו של המלך היו קרובים, הצטער המלך, מי ירש את כסאי?!, היכן בני אהובי?!.

בצר לו, קרא המלך לשר הקרוב אליו ביותר וציוה אותו: לך ליער, מקום משכן בני ותדבר על ליבו לשוב לדרך ישרה ולדרך טובה, הנה ימים ספורים ויקח הוא את הממלכה ואת הממשלה.

השר לקח עימו צבא שלם, חיילים, עוזרים ועוזרי עוזרים, עם רב מאוד, בדרך ליער, לקיים את מצות המלך, ובשליחות של כל יושבי הממלכה הגיע אל היער וחנה במקום מבטחים ושלח שליחים לבן המלך: הנה אני השר הבכיר והחשוב בממלכה, בא בשליחות חשובה ביותר לדבר עימך, צא אלי לפגוש אותי, חיכה השר מן הצהריים לערב, אך אין תשובה מבן המלך, ישנו השר ופמלייתו ביער, ובבוקר עוד מחכים, מדוע בושש לבא? עדיין אין תשובה, עוד יום עבר ועוד יום, הנה שלושה ימים, אמר השר לעוזריו ויועציו: אין זה מכובד לממלכה להשפיל כך את השר החשוב והבכיר, לכן שב לעיר הבירה והודיע למלך: שאין זה דבר הנראה לעין להחזיר את בנו ולכן מודיע הוא על כישלון המשימה, בגלל הבן הסורר אשר הוא אשם בכישלון.

המלך לא התייאש, חשב והחליט לשלוח שליח אחר, חשב כמה ימים מי ראוי ללכת למשימה חשובה ומורכבת זו, החליט לקחת את אחד האנשים החכמים והחשובים בעיר ולשלוח אותו, קרא לו המלך וביקש ממנו: הנה השר הגדול הלך ונכשל, אולי אתה תצליח לעשות דבר גדול זה, אמר האדם החכם: אני אצליח, מיד קיבל על עצמו ויצא לדרך ליער, אך הוא הלך לבד, בלי עוזרים, בלי שומרים, בלי יועצים, הוא לבד בשליחות חשובה זאת, הגיע ליער, חשב ואמר: אם אבוא בגדולות ובנצורות, ודאי לא ישמעו לי, אני אלך כאדם רגיל, אכנס ליער, אתחבב על האנשים הריקים והפוחזים האלו, וכך אוכל להתקרב אליהם, ואולי אגיע לבן המלך ואשפיע עליו, הגיע, נכנס, התחבר, והתחבב, אך כעבור הימים, טעם טעמו של חטא וערב לו ושקע עם יושבי היער ונהיה פוחז כמותם, ונשאר איתם, עברו הימים, המלך דואג לבריאותו, למלכותו, לבנו, לשליחו, מה יעשה? בירר ושאל המלך, והבין שאף עבדו נפל בעצת העריצים והפרוצים, עד שנהיה חלק מהם.

אך המלך לא התייאש, והמשיך בכל כוחו לחפש מי ראוי ומי טוב לילך להביא חזרה את בנו אהובו, הנה חשב ומצא אדם מן הקרובים למלכותו, איש חכם מאוד, עניו ובעל מידות טובות, קרא לו המלך ואמר לו: הנה המעשה והנה התוצאות אשר קרו לכל מי שהלך להביא את בני, מה אתה יכול לעשות? ביקש החכם השלישי זמן להכין את עצמו, עברו הימים, והחכם לא חוזר למלך, קרא לו המלך ושאלו: מדוע בוששת לבא? ענה ואמר: אני עובד על עצמי ללכת לשליחות החשובה הזאת, שאלו המלך: במה אתה עובד על עצמך? ענה ואמר לו: לדעת את עצמי ולזכור את עצמי, מי אני, מה אני, בשליחות מי באתי, ורק כך אוכל להצליח בשליחות שלי.

אחרי ימים רבים, הלך החכם השלישי בבגדים פשוטים ליער, הגיע למקום הליסטים, ישב עימם, אך תמיד זכר מי ומה בא לעשות, ושליח של מי הוא בא, עד שהצליח, וזה צדיק.

השליח הראשון: זה רב - אדם שלמד, שיודע היכן מתחילה השליחות, והיכן מסתימת, והוא כאדם אשר רואה אדם טובע בים, עומד על החוף וצועק לאדם: כך תעשה ותצא מהים, אך הוא לא קופץ לים להציל אותו, ויכול להיות שבכלל לא יודע לשחות בים, אך עצות טובות שלמד הוא מסביר ואומר ועוזר, הוא אינו אמיץ דיו לקפוץ למים.

השליח השני: הוא איש אמיץ מאוד, אך אומץ ליבו היה גדול מחכמתו, כשקופצים לים להציל אדם, צריך לזכור שאנו יודעים להציל את עצמנו, ואחרי כן להציל את האחרים.

והאדם השלישי: הוא צדיק - הוא מוסר נפשו בחכמה להציל את האחרים!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

כל פעולה שהאדם עושה זה תיקון - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

כל פעולה שהאדם עושה זה תיקון - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

וידועים דברי הרב הקדוש משינוא זצוק"ל, על דברי החובת הלבבות: על אדם אשר הלך בדרך לארץ רחוקה לחפש פרנסה, ופגש אדם כופר, שאל הכופר את האדם הירא שמים, במי אתה מאמין? אמר לו היהודי הירא שמים: בהקב"ה בורא העולם אשר זן ומפרנס והוא האדון של העולם, אמר לו הכופר: אתה סותר את עצמך, אם אתה מאמין בהקב"ה שהוא ברא העולם והוא האדון של הכל מדוע אתה נוסע לארץ רחוקה לפרנסה, שהוא יתן לך פרנסה בעירך, שמע את הדברים הירא שמים ולא היה לו מה לענות, וחזר לעירו ולא המשיך את הדרך.

אמר הרב משינוא על דברי החובת הלבבות: שאם אותו יהודי ירא שמים היה לומד את דברי האר"י הקדוש בספר "פרי עץ חיים", ששם אומר: שנסיעה רחוקה היא לתקן דברים במקומות רחוקים, לא היה חוזר לביתו והיה ממשיך בדרך.

ולכן נחזק בליבנו שלא מגיעים לשום מקום בלי סיבה, ולכל מקום או מציאות אשר הגענו בחיים יש סיבה, וחייבים להשלים את הסיבה אשר לשמה הגענו למקום המסויים!

ונעורר את עצמנו ונזכה את האחרים להשלים את תיקון נפשם, ונפשות עשוקות, ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

חשיבות ניקיון וטהרת הממון - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

חשיבות ניקיון וטהרת הממון - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

החיים מלאים בניסיונות ובמכשולים והאדם מחוייב להזהר ולהשמר לא ליפול בעצת היצר. אחד הדברים אשר היצר מצליח לחדור ולהכנס בהם ולגרום הרס גדול בחיי האדם ובנפשות בני ביתו הוא כאשר האדם מכניס לביתו ממון אשר לא השיג אותו ביושר, דבר זה גורם להרס ולחורבן חיי האדם, חיי משפחתו וקלקול הדורות הבאים אחריו.

לכן יזהר ויקפיד האדם שכל רכושו וכל ממונו יהיו ממקום טהור, נקי וקדוש ומזיעת אפו ולא ממון אשר אינו מגיע לו.

וידוע מה שמובא בפרשת השבוע, בני גד ובני ראובן ומנשה באים למשה רבנו ואומרים לו: גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו. וקשה, הילדים יותר חשובים מהצאן והבקר, מדוע מזכירים את הגדרות לצאן ולבקר לפני הבתים לילדים?.

אלא ידעו בני גד, מנשה וראובן שהם נשארים לגור בחוץ לארץ והנסיונות קשים ולכן היסוד הראשון לשמור את המשפחה בצורה קדושה ושלא יתדרדרו הילדים למקומות לא טובים, דבר זה מתחיל ומסתיים בפרנסה שמביאים ההורים לילדים, אם הכסף כסף נקי וטהור ובזיעת אפם של ההורים הרוויחו את כספם, כח הפועל בנפעל ישפיע על הילדים ללכת בדרך טובה, אך אם הממון בא מגזל ומשקר ומקום שלא מגיע לאדם, כסף זה מזיק לנפשות בני הבית ונפשות הילדים. לכן בני גד ראובן ומנשה הקפידו כ"כ על הגדרות של הצאן, בכדי שהצאן לא ירעו בשדות זרים ואם הצאן לא ירעו בשדות זרים הילדים והמשפחות ודאי ילכו בדרך ה'.

מובא בספרי החסידות שהרבה צדיקים אשר היו קדושי עליון ילדיהם יצאו לתרבות רעה ולא הלכו בדרך ה' והסיבה לכך משום שהממון אשר האכילו את ילדיהם לא היה ממקום קדוש.

לכן נקפיד כולנו על עצמנו שלא לעשות מלאכת חברנו רמיה כי כל העושה מלאכת חברו רמיה נאמר: "ארור עושה מלאכת חברו רמיה".
וכל דבר נעשה בשלמות ובדקדוק ונזכה לאור חדש על ציון תאיר.
ונזכה כולנו לגאולה שלמה.

להיזהר שלא לצער אף אדם - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

להיזהר שלא לצער אף אדם - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

כאשר בני ישראל יוצאים למלחמת מדין, בפאתי הכניסה לארץ ישראל, המלחמה שלאחריה משה רבנו עתיד להסתלק מן העולם, ניגשים אנשי המלחמה אל משה רבנו ואומרים לו: "עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש ונקריב את קרבן ה'".

ודרשו בגמרא (מסכת שבת) לא נפקד ממנו איש, שלא חטא אחד מישראל בעבירה במלחמה ולמרות שהיו צריכים לאסוף מבנות מדין את תכשיטיהם ושללו שלל גדול במלחמה אף אחד מישראל לא חטא בראיה האסורה או במעשה אסור, למרות שהורידו את התכשיטים מעל גבי בנות מדין הטמאות.

ומקשה הגמרא, אם אף אחד לא חטא ולא נפקד אף אחד מהם בעבירה מדוע צריכים להביא קרבן כפרה?. ומתרצת שם הגמרא שהביאו קרבן על ערעור הלב בעבירה, כי גם אם מידי עבירה ממש יצאנו, מידי ערעור עבירה לא יצאנו.

אפשר לבאר ולאמר פרוש שני, מדוע היו צריכים להביא קורבן. ידועה הגמרא (במסכת חולין): אמר רבי שמעון בן פזי בשעה שברא הקב"ה את שני המאורות הגדולים בא הירח לפני הקב"ה ואמר לו: רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישמשו בכתר אחד, אמר לו הקב"ה: אועיל שכך אמרת לכי והמעיטי את עצמך, אמרה הלבנה להקב"ה: בשביל שאמרתי דבר הגון אמעיט את עצמי, אמר לה הקב"ה: בכל זאת תמעיטי את עצמך,
אך הרבה הקב"ה את צבאה של הירח בכוכבים לרוב כדי לפייסה, ראה הקב"ה שאינה מתפייסת ואמר: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח. וזהו סוד קורבן שעיר ראש חודש שמקריבים בבית המקדש בכל ראש חודש.

וקשה, הלא משפטי ה' אמת צדקו ובודאי אין דבר רע יוצא מה' יתברך ומדוע צריך להביא כביכול כפרה על הקב"ה על שהמעיט את הירח ועוד הקב"ה המעיט את הירח על פי עצת הירח?.

אלא לומדים פה יסוד גדול, אף אם הצער מגיע לאדם ביושר אך בכל אופן צריך להצטער על הצער שנגרם לאדם, כמו שמצאנו במסכת מגילה על הפסוק "ולא קרב זה אל זה כל אותו הלילה", ביקשו מלאכי השרת לאמר שירה כאשר המצרים טבעו בים, אמר להם הקב"ה: איך תאמרו שירה, מעשה ידי טובעים בים ואתם תאמרו שירה.

מה רואים פה?, אפילו מצרים הרשעים אחרי שהרשיעו והחטיאו אך בשעה שמצטערים אין זכות אפילו למלאכי השרת לאמר שירה.

וכך מצאנו אצל רבי אלעזר בן הורקנוס כאשר נידוהו חכמים במחלוקת של תנור של בית אכנעי לקה העולם בשליש ומדוע?, משום שצדיק מצטער כל העולם יחד עמו מצטער.

וזהו סוד הקורבן של מלחמת מדין, אחרי שבני ישראל הכו והרגו אפילו שרשעים היו ובאו על עונשם על מעליליהם ועל מעשיהם הרעים, אך בכל אופן יש בעולם מי שמצטער, צריך להביא קורבן על הצער שמצטער, אפילו שבדין מצטער ובא על עונשו.

והנה ימים אלו ימי בין המצרים, ימים שנחרב בית המקדש בגלל צער של אנשים וחוסר מחשבה על הכאב של השני, נקפיד בנפשנו לראות את צער חברנו, להתבונן מה עובר בדעת חברנו ולא רק לחשוב על מה שמשתלם לנו באותו רגע לאמר ולעשות. וכך נוכל לקרב הגאולה ונזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו

הצדיק מעורר את הכלל - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

הצדיק מעורר את הכלל - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בהפטרת יונה הנביא, כתוב: שרב החובל עומד ואומר ליונה: "מה לך נרדם קום קרא אל אלוקיך אולי יתעשת האלוקים לנו ולא נאבד", וצריך לדקדק, מה פרוש "יתעשת אלוקים לנו", מה המשמעות של "לנו", היה צריך לומר: אולי ירחם ה' ולא נאבד.

אלא אפשר לבאר ולומר: מצאנו בעזרא הסופר (עזרא י,א), כאשר חטאו בני דורו ונשאו נשים נוכריות, מובא: "וכהתפלל זרא וכהתודתו בכה ומתנפל לפני בית האלוקים נקבצו אליו מישראל קהל רב מאוד, אנשים ונשים וילדים כי בכו העם הרבה בכה".

והעניין הוא, כאשר צדיק בוכה ומתפלל על צרה או על דבר מסויים, אפילו שבוכה בסתר ליבו ובוכה בביתו ואין איש יודע, בתפילתו מעורר הצדיק התעוררות בליבם של ישראל, ואפשר לבאר הפסוק (תהלים קט,ל): "אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו", כאשר אני מודה ומשבח לבוראי, נכנס בתוך רבים להלל את ה', ונהיה מסילות בלבבם של הכלל.

וכך, רב החובל אומר ליונה, אתה נביא אלוקים, איש צדיק גדול ועל ידי שאתה מתפלל, יכנס בליבות של כולנו התעוררות גדולה ביותר, וזה "אולי יתעשת האלוקים לנו", בזכות תפילתך, "לנו" לבנו יפתח ותפילתנו תהיה יותר חזקה.

וזה יסוד גדול: כאשר הצדיק מתעורר בתוך ליבו, מעורר יחד איתו את כולם, ולכן נהגו ישראל קדושים להקפיד להתפלל עם צדיקים, שבזכותם מעוררים את הכלל בתפילתם!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

בזמנים אלו נשתדל להתחזק בבין אדם לחברו ובעשיית מצוות - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בזמנים אלו נשתדל להתחזק בבין אדם לחברו ובעשיית מצוות - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

כאשר בני ישראל עומדים לפני הכניסה לארץ ישראל באים בני גד ובני ראובן ומבקשים ממשה רבנו להשאר בעבר הירדן כיון שיש להם צאן ומקנה רב, עונה להם משה ואומר: אחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה.

טענתו של משה רבנו כלפי גד, ראובן וחלק משבט מנשה טענה לא מובנת, מדוע משה רבנו התלונן רק על זה שלא יצאו למלחמה ומה עם ההפסד גדול שלהם לגור בארץ הקודש, מדוע טענתו היא רק כלפי העזרה במלחמה?, מה עם ארץ זבת חלב ודבש, ארץ חמדה טובה שירושה לנו מאבותנו, ארץ האבות הקדושים שהיא משאת ליבו של כל יהודי?.

אלא אפשר לפרש ולאמר הגמרא במסכת תמורה דורשת על הפסוק בנביא "ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה ביתי לאשה וילכדה עתניאל בן קנז".

אומרים חז"ל שאין הדברים כפשוטם ואת קרית ספר לא שלא הצליחו לכובשה על ידי צבא, אלא שלוש מאות הלכות חשובות שנשתכחו מעם ישראל בימי פטירתו של משה מרוב הצער על פטירתו של משה רבנו זה מה שחיפש כלב מי יחזיר את ההלכות האלה וברגע שיחזרו אותם הלכות יהיה אפשר לכבוש את קרית ספר.

וזה מה שעשה עתניאל בן קנז, בפילפולו החזיר את ההלכות ועל ידי שהחזיר את ההלכות היה אפשר לכבוש את קרית ספר.

ומזה נלמד יסוד גדול, כל חלק וכל מקום בארץ הקודש יש לו חלק מהתורה הקדושה וכאשר לומדים ויודעים ושולטים על פרק זה או הלכה זו בתורה הקדושה אפשר לשלוט ולכבוש את החלק ההוא מארץ ישראל ולכן, קרית ספר ההלכות ששולטות בחלק מארץ זאת היו אותם הלכות שנשתכחו בפטירת משה ולכבוש את חלק הארץ הזאת היה צריך להזכר ולדעת ולשלוט בחלק זה מהתורה וכל עוד שלא היה את זה בידי עם ישראל לא יכלו לכבוש את קרית ספר, עד שעתניאל בן קנז בפלפולו החזיר את ההלכות וכך כבשו את חלק הארץ הזאת.

ולכן משה רבנו כעס על בני גד מנשה וראובן משום שאם לא יבואו למלחמה יחסר חלקים מארץ ישראל משום שישראל ראשי תיבות יש שישים ריבו אותיות לתורה הקדושה ולכל יהודי יש חלק בארץ הקודש על ידי החלק של התורה שקשור בו ואם לא יבואו למלחמה ולא ישתפו את חלק מהתורה שלהם במלחמה של כיבוש ארץ ישראל יחסר המקום הזה לעם ישראל.

לכן טענתו של משה הייתה כנגד שבטים אלו מדוע לא באים למלחמה. וזהו יסוד גדול לכל חיי האדם "ואתה מחייה את כולם", בכל צעד ושעל, בכל עניין בחיי האדם יש "אתה", מצוה מסויימת, כח רוחני מיוחד שהוא מחייה את הדבר הזה וצריך האדם לדעת מה המצוה שמחייה את אותו עניין ועל ידי שמקיים את אותה מצוה יכול לתפוס שליטה גם על אותו עניין.

ואף על דברים גשמיים כשאדם רוצה לקנות בית מסויים או עסק מסויים יש מצוה מסויימת שקשורה לאותו דבר מסויים, תנסה לברור ולברר ולהשיג מה המצוה המסויימת ואז תזכה בדבר שאתה רוצה להשיג.

התורה הקדושה היא השורש והתמצית לכל חיי האדם בעולם הזה כשהאדם בבירור הדעת ובחדות המחשבה ומתרחק מהבלי העולם הזה אשר מטמטמים את דעתו יכול להשיג על ידי ידיעת שורש של כל דבר עולם ומלואו.

כאשר האדם משיג דברים גשמיים בלי שורש מצוה המחזיקה את הדבר הגשמי אין לדברים אלה קיום לזמן ארוך או שהם בגדר עושר שמור לבעליו לרעה או שברבות הימים יעלמו וילכו לו והנזק והכאב והחורבן שישאירו יהיה קשה מנשוא. והצער ישכיח את כל השמחה אשר הייתה לאדם בעבר.

לכן על ידי אהבה ואחוה ועל ידי שותפות עם כלל עם ישראל, כאיש אחד בלב אחד אפשר להגיע ולהשיג כל חלקה טובה.

בימים אלו אשר קוטב מרירי נמצא נמתק ונקרר את קוטב מרירי במצוות בן אדם לחברו ובריבוי מצוות ומעשים טובים. בשורות טובות והצלחה מרובה.

נזכה בע"ה לגאולה שלמה ולבנין בית המקדש במהרה. בימנו