שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

פעמים רבות באים אלינו אנשים ומספרים על הצרות והבעיות והקשיים אשר פוקדים אותם ומבקשים עצה ודרך אייך ליישב את חייהם ואייך לסדר את המצב הקשה אשר נקלעו אליו, והנה צריכים לחשוב ולהיזהר ולדעת אייך לא להגיע למצבים קשים ולהימנע ולא ליפול בתוך הבורות, ולא לאחר שנופלים לבור לחפש דרכים אייך לצאת ולהינצל מהצרה והבעיה ולהיחלץ מן הבור!

והנה אחד מן הדברים הקשים אשר מביאים את האדם לבעיות, והקשיים והצרות הגדולות ביותר בחיי האדם, זה הפה, כאשר האדם פותח את פיו לרעה בסוף זה מה שנהיה לאדם ואמרו חז"ל: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו".

והנה בפרשת מטות מצאנו: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה", ומובא במדרש על הפסוק הזה:זה מה שאמר שלמה "כי לא ידע האדם את עיתו", וצריך להבין, מה הקשר בין דברי תורתנו הקדושה "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" לבין שלמה המלך "כי לא ידע האדם את עיתו"?

ועוד קשה, המשנה באבות אומרת: "אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ונמצא שם שמים מתחלל", וקשה מדוע מזהיר אותנו אבטליון על עניין גלות, הרי גלות זה למי שהורג בשוגג, צריך באופן כללי להיזהר על הכל ומדוע פה התנא מתמקד על דברי החכמים ועל עניין הגלות?

אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: הגמרא במסכת יומא אומרת: בית המקדש הראשון מפני מה נחרב, מפני שהי בהם שלוש עברות קשות: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, ובית המקדש השני מפני מה נחרב אמרו חז"ל: מפני שנאת חינם, ללמדך ששנאת חינם שקולה כנגד שלוש העברות החמורות.

הגמרא שואלת: הרי גם בבית ראשון הייתה שנאת חינם, כדברי חז"ל: שהיו אוכלים ושותים יחד אך היו דוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם?

מתרצת הגמרא: בבית ראשון רק אצל נשיאי ונכבדי העם הייתה שנאה והיו דוקרים בחרבות שבלשונם אחד את השני, אבל אצל המון העם לא הייתה שנאת חינם, ובבית שני השנאה פשטה בכל העם כולו.

וזה דברי אבטליון: חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות, הדיבורים של האדם יכולים להביא להרס, למות ולחורבן.

ולכן יובן דברי תורתנו הקדושה: "לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה" זה מה שאומר שלמה המלך "כי לא ידע האדם את עיתו", כי האדם יכול להביא לעצמו את הקץ והחורבן על ידי פיו!

נזהר ונשמר בלשוננו בכל דיבור ודיבור בכל ימות השנה, וה' ירחם ויושיע.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

הגרעין הקטן פורח לעץ גדול - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

יום הכיפורים אצל הבעל שם טוב היה יום מיוחד וקדוש, עד ששכל אנושי יכול להבין בדור יתום זה, מה זה חמימות וקירבה להקב"ה.

 

באחד השנים, אמר הבעל שם טוב לכל הזוכים להתפלל איתו, שישנה גזירה קשה בשמים, וצריכים להתפלל ולהשתדל בכל הכח לבטל את הגזירה, והנה כל התלמידים הקדושים וכל מי שזכה להצטופף בבית מדרשו של הבעל שם טוב, היו באימה וחרדה וצער גדול מאוד, ושפכו את ליבם לאבינו שבשמים שירחם על כלל ועל הפרט, באותה שנה, איש פשוט כפרי זכה אף הוא לזכות להיות בבית המדרש הקדוש, והביא עימו יחד את בנו, אשר לא היה חכם כל כך גדול, והבן הקטן הביא איתו משרוקית, וכל רגע היה רוצה לשרוק בבית המדרש עם המשרוקית, ואביו היה מונע ממנו לעשות את המעשה הזה, אשר היה נראה כמעשה שטות וקונדס.

 

בתפילת הנעילה, עומד הבעל השם טוב ובבכי ביקש מהמתפללים, שכל אחד ישתדל מעומק ליבו לבקש מהקב"ה שיבטל את הגזירה הקשה, אשר מרגיש שעומדת להתרחש בעולם, והנה ברגע אחד לקח הילד את המשרוקית והחל בכל הכח לשרוק ובלי מעצור, לא נתן לשום אדם להתקרב אליו, כשסיים, עמד הבעל שם טוב בדמעות ואמר: השמים היו סגורים והשריקות מהלב והתמימות של הנער הזה, פתחו את שערי השמים וכל התפילות נכנסו לשמים והגזירה התבטלה.

 

שנים רבות, בכל עת תפילה וצרה, אנו חושבים על מעשה מיוחד זה והלימוד הגדול אשר טמון בו, לימוד אשר מחויבים אנו לשימו נגד עינינו בכל עת ובכל שעה, הנה העוונות הנעשים גורמים מחיצה בינינו לבין הקב"ה, וישנם זמנים אשר אין כח לפרוץ המסכים האלו, עד שבא דבר אחד, אפילו הנראה קטן, פשוט, ואפילו דבר הנראה לא כל כך כחם, אך בא מעומק הלב ושובר את כל המסכים המבדילים בינינו לבין הקב"ה, ואז יש כח לכל התפילות לעלות ולהיכנס לפני הקב"ה, וברגע אחד ישועות רבות יורדות לאדם.

 

לכן ישמר ויזהר האדם מן הדברים הקטנים אשר יש בכוחם לשנות את כל העולמות ולהביא את הישועה המיוחלת על האדם!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://youtu.be/HHFG6FYUvNk מסירות נפש -הרב פינטו שליט"א

 

לפייס את השני אפילו שאתה צודק - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

הגמרא במסכת חולין אומרת: אמר רבי שמעון בן פזי, מובא בבראשית: "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים", באה הלבנה לפני הקב"ה ואמרה לו: ריבונו של עולם אי אפשר ששני מלכים ימלכו בכתר אחד, אפשר מלך אחד ולא שני מלכים, ואני והחמה שני מלכים, אמר לה הקב"ה: לכי והקטיני את עצמך, וזה שנאמר: "את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה", אמרה הלבנה להקב"ה: בגלל אמרתי דבר הגון שאין שני מלכים בכתר אחד אני צריכה להיענש ולהקטין את עצמי? פייס אותה הקב"ה ונתן לה צבא של כוכבים לרוב.

 

ראה הקב"ה שאין הלבנה מתפייסת, אמר הקב"ה: הביאו עלי קרבן על שציערתי את הלבנה, וזה קרבן ראש חודש.

 

והנה קשה ביותר, הקב"ה אשר במאמרו ברא שחקים וכל העולם שלו צריך כך לעמוד ולפייס ועוד להביא קרבן?

 

אלא פה לומדים מוסר גדול ביותר אשר צריך לחקוק אותו חזק בנפשנו: אפילו שאתה צודק, אפילו שכל מה שעשית זה אמת ונכון וטוב וכו', אך אם משהו ניזוק בסיבתך ומישהו עם כל הצדק שלך, מצטער בגללך, אתה צריך לתקן את זה ולנסות לפייס אותו ויותר מכך לעשות גם על זה תשובה, ואף הקב"ה מבקש להביא קרבן על דבר כזה!

 

והנה כשנרבה ברחמים ובהבנה של הזולת, נזכה לאור גדול ולישועה גדולה ביותר ואורה וישועה ושמחת עולם תהיה מנת חלקנו!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://youtu.be/8QFvAxGY71Y אל תשבר -הרב פינטו שליט"א

 

כח המחשבה וכח המעשה - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

הקב"ה מצוה את משה רבנו לדבר אל הסלע שיצאו המים ומשה רבנו מכה את הסלע, על זה נענש משה רבנו בעונש הקשה ביותר לא להכנס לארץ ישראל והעונש לא היה קשה ומר רק למשה אלא קשה שבעתיים לבני ישראל באותו הדור וכן לעם ישראל לדורי דורות, דאילו היה משה נכנס לארץ בני ישראל היו מגיעים לתיקון השלם.

וקשה, על מה הכעס והקצף הגדול של הקב"ה על זה שהכה את הסלע במקום לדבר, הרי משה רבנו כל כולו וכל חייו היו רק לעשות נחת רוח להקב"ה ולהענישו בעונש קשה כל כך ונזק חמור לעולם כולו ולעם ישראל על מה ולמה?.

אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול, ידוע שבחיים יש שני כוחות, כח ראשון זה מה שהאדם חושב, רוצה, שאיפות, מחשבות, רצונות, משאלות.

וכח שני אלו המעשים מה שהאדם עשה, מה האדם פעל ומה שהאדם השיג. בדרך העולם האנשים מעריכים ושמחים במעשים אשר עשו, התוצאות של המעשים, את המחשבות, הרצונות, השאיפות שוכחים ולא מעריכים, האדם שמח רק במה שהחזיק והשיג בידו.אך זוהי טעות גדולה ביותר,

ידע האדם שלמחשבות, לרצונות יש כח עצום שאין כדוגמתו וכל מחשבה עמוקה שחושב האדם מבעבעת במקום מסויים עד אשר מתפרצת ויוצאת וככל שהאדם מרבה וחושב וכן רבים מתחברים וחושבים על אותה מחשבה או על אותו רעיון, סוף המחשבה או הרעיון לצאת מכח המחשבה אל הפועל.

וזה היה כעסו של הקב"ה על משה רבנו, כאשר אמר הקב"ה למשה לדבר אל הסלע היה טמון בבקשה זאת עומק גדול, שלכח המחשבה יהיה כח ככח המעשה בדיוק וכאשר משה נתן דגש על המעשה ולא על המחשבה, הפחית משה את כח המחשבה וחיזק וגידל את כח המעשה ומאותו עת ומאותו זמן העולם נותן את הדגש על המעשה ולא על המחשבה ולכן נזקים וחורבנות גדולים ביותר נסובו לעולם מאותו רגע.

ולכן זה שורש של חוסר השלמות בעולם שהעולם רואה ומתפעל רק מתוצאות ומדברים גדולים הנראים לעין וחלק מהתיקון לקרב את הגאולה לדעת שלמחשבות יש כח גדול ביותר. ויזהר וישמר האדם ויקפיד הקפדה גדולה ביותר במחשבות העולות בדעתו.

וידועים דברי האר"י הקדוש שעיקר חטא אדם הראשון נרמז בפסוק: "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת וספחת או בהרת". ודקדק, "אדם" זה אדם הראשון "כי יהיה" כלומר שיהיה לו "שאת" לשון התנשאות "וספחת" כלומר שרוצה לספח אליו עוד ועוד הצלחות מוחשיות "ובהרת" זה פגם היסוד, כלומר השורשים האלה הם השורשים של חטא הקדמון, הרצון של אדם הראשון להשאיר חותם של הצלחה מוחשית, זה שורש חטא הראשון והתעלם מכח המחשבה וחיפש רק תוצאות של הצלחה מעשית.

וזה מה שאמרו חז"ל: לעתיד לבוא הקב"ה עושה סעודה לצדיקים ומאכילם משור הבר ומליויתן, שור הבר זהו רמז לשכר על הצלחות מוחשיות, מלשון בר ולויתן זהו שכר על מחשבות ורצונות אשר חבויים תחת המים ואינם גלויים לכל, הקב"ה יתן שכר על הנסתרות ועל הנגלות. ולכן ידע האדם שאין דבר העומד בפני הרצון, כח הרצון גדול ביותר ויתן דגש על מחשבותיו ועל מחשבות אחרים.

הקב"ה יזכנו לתקן עולם במלכות שד-י ונזכה לגאולה שלמה בקרוב

שורש כל התורה כולה והתרי"ג מצוות תלויים במידות - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

רבנו הרש"ש בספר נהר שלום דף כ"ג אומר: שורש כל התורה כולה והתרי"ג מצוות תלויים בארבעה מדות שהם "ענוה", "שתיקה", "למאוס בתענוגות הגוף" ו"שמחה".
וההפך מזה הוא שורש כל הרע "גאוה" "שיחה בטלה" "תאוה" ו"עצבות" וזה ארבעה אבות ניזיקים.

ושם ה', י'-ה'-ו'-ה' כנגדם לתת לנו כח בארבעה אבות נזיקים אלו י'-ה'-ו'-ה':

י'- כנגד ענוה לדבוק בהקב"ה בכח הענוה כי על הגאים אומר הקב"ה: אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת ושורש כל רע זה מידת הגאוה ושורש כל הטוב היא מידת הענוה.

"משה קיבל תורה מסיני" ודרשו חז"ל: מה היה כוחו של משה לקבל את התורה הקדושה?, משום שהיה עניו כסיני.

ה' - כנגד השתיקה וידוע כוחה של השתיקה אשר גדול הוא. ורבנו האר"י הקדוש כתב בפרשת חוקת: "נפשי יצאה בדברו", במי שמדבר דברים בטלים נפשי יוצאת ממנו ונשאר כמת וטומאת מת מאבות הטומאה.

מיאוס תענוגות כנגד ו' - דמי שרודף אחרי תענוגות העולם התורה והקדושה מתרחקת ממנו ואמרו חז"ל: פת במלח תאכל ועל הארץ תישן אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך.

וה' - כנגד שמחה ומעלת השמחה גדולה, כי בשמחה תצאו מכל צרה.

ובכך, י'-ה'-ו'-ה', ענוה, שתיקה, מיאוס תענוגות ושמחה האדם עולה למדרגות הגבוהות ביותר וזוכה להיות כלי קיבול לקבל את התורה הקדושה ולהגיע למדרגות גבוהות.

ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום

הענווה מעלה את האדם לדרגות גבוהות - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

"ויקרא ה' אל משה" (ויקרא א,א).

 

מצאנו שמשה הקטין את עצמו מרוב ענוונתונו ואף את ה - א של המילה ויקרא הקטין ביותר, וזהו יסוד גדול בעבודת ה', בכל ראשית והתחלה חדשה, בודקים ובוחנים את האדם בניסיון של גאווה, האם האדם מתחיל את דרכו החדשה בגאווה או מתחילה בענווה ובצניעות, ואם מתחילה בדרך טובה ובענווה ודאי יצליח!

 

וכבר אמר הכתוב (משלי יא,ב): "ואת צנועים חכמה", ומשם הלוך ילך מחיל אל חיל, ואם חס ושלום הולך בדרך של גאווה ויוהרה וראשית רעה, ודאי שעושר שמור לבעליו לרעה, ומכל טוב אשר נראה לו שזכה, רק רע יהיה אחריתו ומנת חלקו.

 

וידוע בזמן התגלותו של הבעל שם טוב, היה לו ניסיון גדול כשנה לפני התגלותו בעולם, באה לפניו הרבנית של קהילת בראדי, אשר הייתה חשוכת בנים ובאה בסוד ששום אדם לא ידע על בואה משום שכל יושבי העיר הזאת היו מתנגדים לדרך הבעל שם טוב, וביקשה ממנו ברכה שתיפקד בזרע של קיימא, הבעל שם טוב נתן לה הבטחה: לשנה הבאה את חובקת בן ואני אהיה סנדק, וכך היה, נפקדה בזמן שהבטיח הבעל שם טוב, והנה, ילדה במזל טוב, וביקשה להזמין את הבעל שם טוב לברית, כל בני העיר התנגדו בנחרצות משום שחלקו על דרכו, עד שעמדה ונדרה נדר גדול שרק הוא יהיה הסנדק, וכך היה, הזמינו את הבעל שם טוב להיות סנדק.

 

לילה לפני הברית, נכנסו תלמידיו של הבעל שם טוב לרבם, ומצאו אותו שכולו בבהלה ובאימה גדולה ביותר, עמדו ושאלו את רבם: על מה ולמה כל האימה והחרדה? ענה להם: ראיתי את רבי אחיה השילוני שאמר לי שמחר זה הניסיון הגדול בחיי שלא יכנס בי גאווה, ואם יכנס בי גאווה - אאבד את חיי העולם הזה וחיי העולם הבא שני העולמות, ואם יעבור מחר בלי גאווה - אזכה לאור גדול ממרום ויוכפל וישולש הסייעתא דשמיא בכל העניינים.

 

חיזקו התלמידים את רבם, וכך בבוקר כשיצאו לעיר, עלה הבעל שם טוב על כסא העגלון והתחיל להוליך את הסוסים, וכך דרך ארוכה היה הבעל שם טוב העגלון, כשהגיעו לעיר, כל רבני ופרנסי וחשובי העיר יצאו לקראתו, אך הבעל שם טוב עמד ואמר: אני צריך לטפל בסוסים שיאכלו וישתו ולנקותם מן הדרך הקשה אשר עברנו, וכך עשה הבעל שם טוב את כל מלאכת העגלונים.

 

לאחר מכן, מאותו יום, זכה הבעל שם טוב לאור גדול ולעלייה מרובה אשר אחד בדורות מרובים זוכה ילוד אשה לאשר זכה - אורו של עולם "הבעל שם טוב"!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

חודש טוב ומבורך ובשורות טובות!

 

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת שבוע:

פרשת קרח!

אין דבר מסוכן ורע בעולם יותר מהמחלוקת!

החורבן של המחלוקת קשה ביותר, ואמרו חז"ל: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", וכח הפרנסה נמצא רק במקום אשר בו השלום, ואמרו חז"ל: "השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך", רק כאשר יש שלום, יש חלב חיטים פרנסה ושפע.

אך כשנתבונן בפרשת קרח, נקשה: מדוע קרח נענש בעונש כל כך חמור וקשה, שנברא עונש חדש בעולם, האדמה פותחת את פיה ובולעת את קרח וכל עדתו ואת כל רכושו? חסרים עונשים, מיתות, מגפות? מדוע עונש כל כך חמור? וכן, מדוע כך בתוך האדמה?

ואפשר לבאר ולומר, התורה מצוה אותנו להידבק בהקב"ה, ועל זה מקשים, אייך אפשר להידבק בהקב"ה, הרי זה אש אוכלת ומי יכול להתקרב לריבון העולמים?

אלא, חז"ל מתרצים ואומרים: כאשר האדם מתקרב לתלמידי חכמים וצדיקים, זה הקירבה להקב"ה, והנה, מה קרח עשה? קרח ערער את האמונה במשה רבנו על ידי סיפורים שונים ומשונים, דברי שקר ובלע, ועל ידי מעשיו הרעים, גרם תמיהות, שאלות, התקררות באמונה, בדרכו של משה, וכך נגרם ריחוק של עם ישראל מהקב"ה ועל ידי ריחוק זה אין מחילה ואין כפרה ולכן מיתתו מיתה הקשה והחמורה ביותר.

ודבר זה מצאנו לאורך כל הדורות, כל מי שקירר את עם ישראל וגרם ריחוק, תמיהות ושאלות, עונשו היה מן העונשים החמורים והמשונים ביותר, שעל ידי עונשו יראו את אשר קרה לעושה מעשה חמור זה וע"י זה יהיה תיקון לחורבנו אשר החריב.

ולכן קרח מת מיתה משונה ומיתתו גרמה להבנה אצל הכלל, שמעשיו היו מעשים של רשעים עם אינטרס פרטי שלו ובשביל הנאה קטנה שלו, גרר את עם ישראל לאחד מן החורבנות הגדולים והקשים ביותר, אשר עברו על עם ישראל מיום היותו עם.

ונקשה: מדוע הקב"ה לא ריחם על קרח, ומיתתו הייתה פחות קשה ממה שמת?

אלא יסוד גדול: ישנם מחלות אשר הם מדבקות, וכאשר האדם חולה בהם כל מי שקרוב לאותו אדם נהיה נגוע במחלה החמורה הזאת, כך המחלוקת, זו מחלה קשה וחמורה וכל מי שנוגע בה נהיה נגוע במחלה זאת, גם הכסף וכל רכוש אשר שייך לבעל מחלוקת נגוע ברע הגדול הזה, ולכן קרח וכל רכושו, לא בתורת עונש אלא גם בתורת ניקיון לעולם מן הרע הגדול המדבק היו צריכים להיכחד מן העולם, משום שדרכם דרך מטמאת ומקלקלת, ולא רק בתורת עונש אלא לתיקון העולם ממחלה קשה זאת של המחלוקת.

ישמר האדם מן המחלוקת ומן כל דבר אשר ערעור על תלמידי חכמים, משום שאין מחילה לדברים אלו והחורבן קשה וחמור ומסוכן ביותר!

נשתדל בשבוע זה, קבלה גדולה, לעשות שלום לפחות עם אחד מן האנשים אשר הלב כבד עליו, והשלום והישועה תהיה מנת חלקנו.

(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך וחודש טוב!