מידה כנגד מידה!

אלמנה בודדה התגוררה בעיר קטנה ומרוחקת, ואותה אלמנה הייתה בעלת חסד גדולה אף שעניה גדולה הייתה האלמנה הייתה מקפידה בכל כוחה על מצוות חסד ובכל יום הייתה קונה חיטים והולכת לטחון את החיטים, ומכינה ארבעה כיכרות לחם, אחד אוכלת ומחיה את עצמה, ושלושה כיכרות הייתה מחלקת בכל יום לעניים.

והנה באחד הימים, כשהכינה את כיכרות הלחם ככל הימים, ורצתה לצאת מביתה לחלק לעניים את הכיכרות, והנה אדם דופקבדלתה עייף ורעב ומתחנן על נפשו, האוניה אשר הפליג בה טבעה ובנס ניצל וכמה ימים לא בא לפיו לא מאכל ולא משקה, ומבקש רחמים ודבר מה לאכול, ריחמה האלמנה על האדם המסכן ונתנה לו כיכר לחם אחד, בעודה מתכוונת לצאת שוב לחלק לעניים, דופק אדם נוסף על דלתה, ואף הוא מספר שניצל מן האוניה ולא אכל ארבעה ימים ומבקש אוכל, נתנה לו האלמנה את הכיכר השני, והנה עוד שני ניצולים באים ומבקשים אף הם אוכל, נתנה האלמנה את ארבעת כיכרות הלחם לניצולים.

כשהלכו הניצולים, ביקשה האלמנה לאכול אך לא היה בביתה, לקחה את כסף המחר שלה לארבעה כיכרות הלחם והלכה לקנות חיטים, קנתה את החיטים, הלכה לטחון את החיטים, וכשסיימה לטחון, שמה את הכד עם הקמח על ראשה והלכה בקושי גדול מן העייפות והרעב לביתה, והנה הייתה רוח גדולה מאוד, והכד עם השקית עם הקמח הלכו עם הרוח, ניסתה האלמנה בשארית כוחותיה לרוץ ולתפוס את השקית עם הקמח, אך לא עלתה בידה והרוח ניצחה אותה,

הצטערה האלמנה צער גדול מאוד, והלכה לבית המדרש לרבנים, לשאול מדוע ולמה ה' עשה כך? הרבנים עמדו ושמעו את דברי האלמנה אשר בדמעות הייתה מספרת את כל אשר קרה לה בצער גדול ביותר.

עוד החכמים עומדים עם האלמנה, נכנסו קבוצה של יהודים ובידם ממון רב ואמרו לחכמים: כסף זה הוא לכם, שאלו החכמים מדוע הצדקה הגדולה הזאת? ענו ואמרו: היינו באוניה בלב ים ופתאום באה רוח גדולה ורעש גדול נשמע, אבן גדולה חבטה באוניה וחור נפער באוניה ומים רבים החלו להיכנס לאוניה והאוניה התחילה לטבוע, התפללנו להקב"ה ונדרנו נדרים שאם ננצל ניתן מעשר מכספנו לתלמידי חכמים.

עמדו הרבנים ושאלו את הניצולים: אייך ניצלתם? מה עצר את המים שחדרו לאוניה? ענו האנשים, איננו יודעים, אמרו חכמים: לכו ותבדקו את האוניה ותשאלו את רב החובל.

כשהגיעו האנשים לרב החובל ושאלו אותו אייך המים הפסיקו להיכנס לאוניה, ענה ואמר להם רב החובל: גם אני לא יודע, האוניה נמצאת בתיקון, הלכו האנשים במצות הרבנים עם רב החובל אל מקום התיקון, ושם מצאו שקית עם קמח שנהיה בצק שנכנס בתוך החור וכך עצר את המים מלהיכנס עוד לתוך האוניה, חזרו עם השקית של הקמח לבית המדרש, והאלמנה עדיין הייתה יושבת מחוץ לבית המדרש בוכה על מר גורלה.

כשנכנסו האנשים לפני החכמים והראו את השקית עם הקמח, קראו מהר לאלמנה, ושאלו אותה: את יודעת של מי הקמח? מיד אמרה: זה השקית שלי וזה הקמח שלי, ספרו החכמים לאשה על אשר היה, שהשקית שלה עם הקמח הצילה עשרות יהודים מטביעה בים, ואת כל הממון אשר נתנו האנשים לחכמים נתנו לאותה אלמנה, ואמרו לה: לך נאה ויאה הכסף, קחי זאת כי את הצדקה הטובה ביותר.

הנה האדם עושה טוב בחיים, משתדל בחסד מעל כוחו במעשים טובים, ויש זמנים שמגיעים לעשות דברים טובים במסירות נפש ממש, כשאין לאדם והאדם נותן ממה שאין לו, ההרגשה היא של ניתנת חיים ממש, כאותה אלמנה שנתנה את כל אשר לה, ופתאום רואה האדם שרע גדול יוצא לו, אך יחזק האדם את עצמו, ואת כל מי שעושה טוב ורע מחזירים לו, מכל הטוב אשר נעשה יוצא רק טוב, גם האלמנה איבדה את הכד עם המעט קמח אשר לה והצטערה מאוד, אך הקמח הזה הלך להציל עשרות יהודים מטביעה, ולבסוף זכתה האלמנה בממון גדול, שיהא באפשרותה ליתן הרבה צדקה, שזה היה כל רצונה וכל מחשבותיה.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

יום מבורך ובשורות טובות!