אין יאוש בעולם כלל!

אמרו חז"ל (קידושין סט,ב): כשגלו ישראל עמד נבוכדנצר ואסף את הלויים וביקש מהם: תשירו לי את השירים אשר הייתם מנגנים ושרים בבית המקדש, עמדו הלויים ואמרו: לרשע כזה, אשר החריב את בית המקדש נשיר שיר?!, אך מה יעשו והם שבויים בידו, עמדו ותלשו את בהונות אצבעותיהם בשינהם, ושוב כאשר אמר להם נבוכדנצר לשיר לו את השירים של בית המקדש, הראו לו שבהונות ידיהם קטועים ואמרו לו: אייך נשיר?, אין לנו אצבעות לשיר, כעס נבוכדנצר והרג בהם רבים, ובאותה שעה נשבע הקב"ה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".

אך הגמרא ביבמות (פו,ב) אומרת: כשעלו בני ישראל לבנות את בית המקדש, באו איתם לויים אשר נשארו בחיים וביקשו לשיר את שיר ה' בבית שני אחרי הגלות המרה ולא קיבלו אותם, משום שהיו מחוסרים אצבע, וקשה, הרי האצבע החסרה נכרתה על ידי מסירות נפש גדולה וסיכון חיים גדול, מדוע נענשו עונש כזה חמור שלא יזכו לשיר בבית שני?.

אלא פה עלינו ללמוד יסוד גדול: עם כל הצרות וסכנות חיים וכל אשר עברו, היו צריכים להישאר באמונה וביטחון ולא להתיאש ולקטוע את בהונות ידיהם ועל זה נענשו שלא זכו לשיר בבית שני, והנה פלא גדול ולימוד מוסר גדול, האדם צריך להיות איתן וחזק באמונתו אף שכל הדברים הנראים לעין נראים נגדו, לא יפול ברוחו בשום אופן, ולא לחשוב לעשות קיצורי דרך כדוגמת קטיעת הבהונות להציל או להינצל, להישאר איתן וחזק ועם בטחון גדול בהקב"ה!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו עוסף פינטו שליט"א)

יום טוב ובשורות טובות!