פרשת יתרו - קבלת התורה!

"אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"

וקשה מדוע לא נאמר אנוכי ה' אלוקיך אשר בראתיך, מדוע אשר הוצאתיך מארץ מצרים זה הלשון אשר הקב"ה נותן בו את התורה הקדושה?

אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: הנה מסופר מעשה נורא, בליטא היה עוזר סנדלר, איש פשוט מאוד, אשר הקב"ה פתח לו שערי שמים והתעשר עושר גדול מאוד ונהיה מנכבדי וחשובי הקהל, וכך עלה והתעלה עד אשר שמו יצא בכל העולם היהודי כבעל חסד עצום, ושהגיעו בניו לפירקם זכו להתחתן עם המשפחות החשובות ביותר של התלמידי חכמים וצדיקי הדור.

והנה בעירו של אותו סנדלר אשר התעשר גר יהודי עם מידות קשות מאוד, אשר קנאתו הייתה גדולה ביותר בסנדלר העשיר, וחיכה לזמן אשר יוכל לפגוע בו ולהעציבו.

והנה בחתונת בנו של הסנדלר העשיר עם ביתו של הרב החשוב של העיר, בשעה שהרב והמחותן הסנדלר העשיר היו בדרך לחופה, וכל בני העיר היו עומדים ומצפים לרגע הגדול של החופה במעמד כל רבני ונכבדי עם ישראל, עמד אותו יהודי ונעל קרועה בידו והחל לצעוק לעבר הסנדלר: סנדלר לפני שנים תקנת לי את הנעל והנה שוב היא נקרעה לי, לא תיקנת אותה טוב, אם אני יוכל ליתן לך אותה שוב שתתקן לי אותה, וכך המשיך לביישו ולבזותו עד שמרוב צער ובושה נפל הסנדלר העשיר ואיבד את הכרתו, הזמינו מיד רופאים וכ'ו, ניסו להקימו ולהחיותו אך לא עלה בידם, הסנדלר העשיר נפטר מן העולם.

רעש גדול קם בקהילה היהודית ומחוצה לעיר החשובה הזאת על המעשה הנורא אשר קרה ואז עמדו החכמים והקימו את בית המוסר הראשון, מקום אשר רבנים וחכמים ישבו ונתנו שיעורי תורה ומוסר, ומשם התרחבה תנועת המוסר בעולם.

אחד מן החכמים פירש ואמר: שצריך לדעת שתנועת המוסר לא קמה בגלל האדם שקילל וגידף!, זה מעשה נורא ואיום אשר לא יעשה כזה מעשה, אבל על מעשה זה תנועת המוסר לא קמה, אלא קמה שגם אם יביישו וישפילו יהודי בצורה לא נכונה, על זה קמה תנועת המוסר,

ויובן, הקב"ה ברגע הגדול והחשוב - מתן תורה, מלמד אותנו "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", לא אמר אשר בראתיך ולא דבר אחר, אלא תזכור בכל פעם שהייתה עבד בארץ מצרים! ואין לך על מה לפגוע באחרים, וגם אין לך על מה להיפגע מאחרים, וזה "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" - דבר זה צריך להיות חקוק מול עינינו, שאין דבר בעולם אשר יכול לגרום לאדם נפילה בנפש!

(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך ובשורות טובות!

"ילכו מחיל אל חיל"!

יהודי צריך לחזק את עצמו ולילך ממצוה למצוה, וממעשה טוב למעשה טוב שני וכן הלאה, והנה, יקשה האדם, מהיכן אני יודע שמעשה אשר עשיתי טוב הוא, אולי אינו מושלם, אולי אינו עושה נחת להקב"ה? אלא, כאשר האדם עושה מעשה טוב ומיד אחרי כן בא לפניו מעשה שני טוב, סימן שגם הראשון היה טוב וכן הלאה, נהיה שזור אחד לשני, ואם האדם עושה מעשה, אך אינו רואה המשך של עוד מעשים טובים הבאים לקראתו, סימן שהמעשה האחרון אשר עשה אינו מושלם, וזה "ילכו מחיל אל חיל", כאשר חיל ראשון טוב ואמיתי ומושלם, בא חיל שני טוב ממנו, וכך עולה האדם במעלות ומידות טובות ומצוות ומעשים טובים!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

הכעס זה חורבן החיים!

אחד מן הניסיונות הקשים בחיים, הוא ניסיון הכעס, וצריך האדם להיזהר ממדה קשה זאת, אשר כל חורבן בה נמצא והורסת את כל חיי האדם, ומי שלא עובד על מידה זאת הולכת איתו המידה עד המות.

שמענו בקטנותנו מעשה, אשר השאיר רושם עלינו עשרות שנים: על אדם אשר היה ידוע בתור כעסן גדול, כל דבר ואפילו הקטן ביותר היה כועס כעס גדול, וכל אנשי העיר היו נזהרים שלא להגיע איתו לשום עניין, אותו אדם חלה ומחלתו ניצחה אותו, ועת החזרת הנשמה לבורא עולם קרב ובא, היה אותו כעסן שוכב במיטה ואנשי חברה קדישא עמדו לידו לקרוא וידוי וקריאת שמע וכ'ו, והנה כמה נערים שובבים טיפסו על החלון להסתכל מה קורה בחדר, האדם הכעסן, אף שכבר היה ברגעיו האחרונים, קימץ את ידו ובשארית כוחותיו רצה לצעוק על הנערים האלו, אך כבר נפשו יצאה, ונשאר עם הכעס על פניו.

לכן יזהר האדם לעבוד על עצמו לא להיות מאנשי הכעס, אשר חייהם נהרסים מן הכעס, אנשים אשר לא חושבים ולא מתעמקים בדברים אלא נותנים לכעס לשלוט על חייהם, וכך מאבדים את כל חייהם, את קרוביהם, אהוביהם, ומחריבים כל חלקה טובה!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=1IQEXuQOxug שיתוף במצוות - הרב פינטו שליט"א!

מעלת התמימות!

התמימות אינה חולשה, התמימות היא כח גדול אשר אין כדוגמתו, וכך מצאנו אצל אברהם אבינו, אשר אמר לו הקב"ה:"התהלך לפני והיה תמים", "התהלך לפני" - אחרי שתלך דרך ארוכה, אז תגיע לתמימות, אנשים חושבים: שכמה שיש יותר ניסיון חיים, יש יותר עורמה, אבל זה לא האמת, אלא כמה שמתהלך האדם יותר בדרך אמיתית וישרה, זוכה להגיע לתמימות - ו"תמים תהיה עם ה' אלוקיך"! זהו מהכוחות החזקים ביותר!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות! 

עבודת המידות - המפתח לכל המעלות!

מובא באגדות חז"ל: מלך גדול שמע על האיש הגדול שבגדולים, אשר זכה לעלות לשמים ולהוריד את התורה ולדבר עם האלוקים, שלח המלך ציירים לצייר את דיוקן פניו של משה רבנו, באו הציירים למדבר עמדו רחוק וציירו את פני משה רבנו.

חזרו לממלכה, והמלך לא גילה לאף אחד מיהו דיוקנו של משה רבנו, אך קרא למומחים לחכמת הפרצוף וביקש מהם: בבקשה, אמרו לי מי האדם הזה? מה מידותיו? מה מעשיו? ישר, הגון או לאו?עמדו ובחנו ובסיום אמרו למלך: איש זה, גנב וגזלן, נואף ורוצח, כל המידות הרעות והקשות בו, כעס המלך כעס גדול עליהם, וציווה להכניסם לבית האסורים, תמהו מדוע? אמר להם המלך: זהו הגדול שבגדולים, ענק שבענקים, זהו משה רבנו!, אמרו לו המומחים: תביא מומחים אחרים לחכמת הפרצוף ותראה מה יאמרו, אנו בנאמנות אמרו את שלנו, הביאו מומחים אחרים לכחמת הפרצוף, אשר אף אמרו כדברי הראשונים: גזלן, רמאי, נואף, מידות קשות ביותר, לא הבין המלך, אמרו חכמי הפרצוף: אולי הציירים לא הגונים, ציווה המלך, לחבוש את הציירים ולשלוח ציירים אחרים לילך ולבדוק ולצייר שוב את פניו של משה, הלכו וציירו, כששבו, השוו את התמונות ומצאו, זהים הם, זה משה הראשון וזה אותו משה, ביקש המלך לחבוש את מרכבתו, ויצא למדבר לקראת משה רבנו, עמד ופגש את משה רבנו, הסתכל בתמונות, וראה שעבדיו עשו מלאכתם נאמנה, וזה משה האיש! עמד המלך ושאל את משה רבנו, אתה הוא משה הצדיק הגדול וכ"ו? ישמע מה אומרים חכמי הפרצוף על פניך, גזלן, רמאי, וכ'ו, ענה משה רבנו ואמר: אמת בדברים, יש בתוכי יצר גדול של גזל, של כל הדברים הקשים אשר דיברתם, אך נלחם אני עם עצמי, ומונע את עצמי מכל דבר.

כך צריך האדם לשים מול עיניו: אם מרגיש מידות קשות, אשר טמונים וחקוקים בנשמתו, מעלת האדם שעומד ונלחם בהם ומכניעם, איזהו גיבור? הכובש את יצרו! הקב"ה, ברא אותנו עם יצר הרע, בכדי שנשלוט בו ונכניעו, ונאסוף מעלות וזכויות ומדרגות גבוהות, לזכך את נפשנו, לעלות ולהתעלות, ניסיונות ומשברים הם כמו מדרגות, כל ניסיון עולים עוד מדרגה, כל משבר עוברים עוד משוכה, אדם אשר עומד במקום אחד, אינו יכול להשיג את המדרגות הגבוהות, אשר הקב"ה דורש מאיתנו!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

"ישועת ה' כהרף עין" - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א לאחי ורעי ה' עליהם יחיו. יש זמנים אשר צריך האדם למשוך את הגאולה ואת הישועה מזמן אחר. כך מצאנו, כשבני ישראל היו במצרים הישועה הייתה צריכה להיות בסוף ארבע מאות שנה אך בני ישראל קירבו את זמן הגאולה והקדימו אותה לסוף מאתים ועשר שנים ומשה רבנו בלילה האחרון ציווה על בני ישראל לשמוח ולנהוג כפי שהגאולה כבר הגיעה וכך משכו את הגאולה וקירבו אותה לזמן ההוא. וזה עומק דברי חז"ל: "משנה עתים ומחליף את הזמנים", יש זמנים שהישועה רחוקה אך אפשר לשנות את הזמנים ולהחליף את הזמנים. ויודעים ומרגישים שהקב"ה משנה את העתים ומחליף את הזמנים ובזמן זה לכל אחינו ורעינו בני קהילתנו הקדושה שובה ישראל בכל מקום ומקום, להכניס בליבנו שמחה של גאולה, שמחה של ישועה. הארבעה שנים שחלפו היו קשים ומרים לנו ולבני משפחיתנו ולכל הקהילה הקדושה, אך אל לנו להתמהמה "ישועת ה' כהרף עין" "וקול דודי הנה זה בא מקפץ על ההרים מדלג על הגבעות". יש זמנים שצריך לעבוד את ה' גם בהסתר פנים, אך "ואהבתך לא תסור ממנו לעולמים". גם בשעות ורגעים קשים ראינו בחוש את אהבת ה' ואת ההשגחה הפרטית בכל רגע ורגע, "כי לא תמו חסדיו" ועם כל הקושי והצער הגדול ב"ה הבתי מדרש מלאים והתורה והחסד לא סרו ולא התמעטו אף לרגע אחד. אין אנו רוצים בשום זמן להאשים שום אדם אך מבינים ויודעים שאלו ניסיונות אשר ממנם יצמח רק ישועה הצלחה ואור גדול. בשנים אלו ראינו את הכאב והצער ולא רק הרגשנו, אלא ראיה בחוש ממש, אך "פרעה הקריב", דברים קשים אלו הקריבו אותנו יותר לאבינו שבשמים ו"הבוטח בה' חסד יסובבנו" ומחסד וצדקה לא יצא רע. ויודעים אנו דברי רבותנו הקדושים, שכל מי שעושה מצוה בורא מלאך והמלאך אשר נברא מהצדקה אשר נתנו בעבר ובהווה לפלוני או לכל אדם עומד ונלחם וצועק: 'לתקן באו ולא לקלקל' ובטוח שאותו מלאך שנברא מהצדקה לשם שמים עומד עמנו והמלאכים ההם אשר נבראו מהצדקות המסוימות לפלוני עומדים לימיננו ולימין כל שובה ישראל ומליצים יושר והצער והביזיון והכאב הוא כפרת עוונות לכלל עם ישראל ולבני קהילת קודש שובה ישראל. ראינו בחיינו חולאים, צער ויגון והשנה שחלפה ראינו איך ארבעה מבני קהילתנו החזירו את נפשם להקב"ה בקיצור ימים וראינו את מלאך המות בפתח ביתנו כמה פעמים, אך "צדקה תציל ממות" ומאמינים אנו בני מאמינים "והיא שעמדה לאבותינו ולנו" "וכל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי". עברנו חודשים קשים ביותר והתפילות שלכם וזכות האבות עמדו עמנו, ראינו מחזות בבתי חולים קשים אשר לא יסורו מליבנו לנצח וחקוקים הם בליבנו זכרון לנו ולבננו עד עולם. וכשם שמו"ר זקני רבנו חיים פינטו זצוק"ל עמד בפני עם ועדה והצוררים עמדו עליו שיכפור בדתו ובאלוקיו ועמד ואמר, רגע לפני שחרב הורידה את ראשו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ולעולם לא אהרהר אחרי אלוקי ויד הצוררים יבשה וכדבריו אשר אמר בקדושה: "ידו הניף ביד אכזר וכו' ידו יבשה ונעצרה". יודעים אנו שזה הניסיון שלנו ונעמוד גיבורים בפרץ ונרבה בחסד ובצדקה וזה ה"שמע ישראל" שלנו בימים אלו. ומלאך הצדקה אשר נברא במסירות נפש עומד ומליץ יושר ואוי לו לנחש שנשך את רבי חנינא בן דוסא שכל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בן דוסא, היתומים והאלמנות והתלמדי חכמים אשר סמוכים על שולחן שובה ישראל אשר זה עם רב והתורה הנלמדת רגע רגע בכל העולם כולו, עומדים המלאכים אשר נבראו חיילים חיילים להלחם מלחמת ה'. יודעים אנו שהארבע שנים של ייסורי נפש מסתיימים ומרגישים שהקב"ה הפך אותם לייסורי הגוף ומבקשים אנו מכל אחי ורעי להעתיר בעדי על בריאות איתנה. וכשהרופאים דיברו איתנו בשבוע שעבר על עניין בריאות לא הבינו מדוע הפנים לא משתנים ואין דאגה בפנינו, אך בליבנו ידענו שזה המשך התיקון בצורה שונה, שכך גזרה חכמתו יתברך וכשם שקיבלנו את כל הייסורים של השנים האחרונות באהבה נמשיך לעבוד על עצמנו לקבל את כל גזרותיו יתברך באהבה מרובה. יתחזקו אהובים וחביבים באמונה ובביטחון בהקב"ה ובעזרת ה' יתברך בקרוב ממש שובה ישראל תגיע לחוף מבטחים ומי שענה לאבותינו הוא יעננו בקרוב ממש. הנה חשבנו לבאר ולחזק, אמרו חז"ל: "קשה זיווגו של האדם כקריעת ים סוף" וכן "קשה פרנסתו של האדם כקריעת ים סוף". וקשה מדוע, הרי דבר זה תמוה ביותר גם בעניין הזיווג וגם בעניין הפרנסה. ומדוע?. בעניין הזיווג אמרו חז"ל: ארבעים יום לפני יצירת הולד יוצאת בת קול ומכרזת בת פלוני לפלוני, אם כן מדוע קשה זיווגו של האדם, הרי זה דבר שנכתב ארבעים יום קודם היצירה?. וכן בעניין הפרנסה מדוע קשה, הרי מובא במדרש שלפני שנוצר האדם מלאך הולך לפני הקב"ה ושואל פלוני שעומד להיווצר חכם או עשיר יהיה והקב"ה מכריז על כל אחד מה יהיה. אם כן מדוע קשה, הרי זה דבר שהוכרז לפני היצירה?. אלא בכדי שנבין דבר זה צריכים לבאר עניין קריעת ים סוף. אמרו חז"ל שבבריאת העולם היתנה הקב"ה עם ים סוף, שיקרע לבני ישראל בצאתם ממצרים. אם כן מדוע הים לא רצה להיקרע?. אלא יסוד גדול, בשעת התנאי נשמות עם ישראל היו קדושות ובלי שום חטא ועוון ובאותה שעה הים הסכים להיקרע להם, משום שכל הבריאה מחויבת להיכנע לצדיק. ומדוע הים לא רצה להיכנע?. אלא בקריעת ים סוף בני ישראל היו במדרגה נמוכה ביותר וכפי שהמלאך של מצרים היה טוען: מה אלו עובדי עבודה זרה אף אלו עובדי עבודה זרה, אם כן הם לא אותם נשמות טהורות שהיו בשעת התנאי בין הקב"ה לים סוף להיקרע בפניהם ולכן הים התנגד להיקרע ולכן דבר זה היה קשה. וכך בעניין השידוך והפרנסה, בשעה שהקב"ה אומר בת פלוני לפלוני הנשמות טהורות וקדושות וזה מתאים וקל וטוב, אך ברבות הימים, כפי שקרה לעם ישראל, האדם יורד ומתדרדר ואז נהיה קשה הזיווג וכן הפרנסה כי הנשמה אינה אותה נשמה טהורה כבשעת ההכרזה בשמים. ולכן אם האדם רואה שדברים קשים לו הסוד למסור נפש וכשמוסרים נפש כפי שמסרו בני ישראל בים סוף שקפצו למים בלי שום תקוה להינצל ובלי שום ראיה של הצלה שכלית, הים נקרע לשנים וכל מה שנכתב ונחתם על האדם בגן עדן מקדם נפתח ומשפיע על האדם "וברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עימה". ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.

להיזהר ממידת הכעס!

מידת הכעס קשה ביותר, וצריך האדם לידע: כאשר כעס בא לו, סימן שפרנסה גדולה עומדת לו מנגד, והכעס אשר כועס מרחיק את הפרנסה ממנו, אם כך, כל כעס אשר כעס הפסיד את פרנסתו, כעס גדול - פרנסה גדולה, כעס קטן - פרנסה קטנה, לכן ישתדל האדם בכל כוחו, לעבוד על מידת הכעס, ואמרו חז"ל: אדם נבחן בכיסו, כוסו, וכעסו!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות! 

ישועה מעל הטבע!

"מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו" (תהילים ג), דוד המלך עומד באחד מן הזמנים והרגעים הקשים ביותר אשר עמד בהם, בנו אבשלום רודף ומבקש להורגו, מצב נורא וקשה ביותר, ודוד המלך במקום לבכות על האסון הקשה שהבן מנסה להורגו, דוד שר "מזמור לדוד", אייך יובן דרך זו של דוד המלך, ומה עלינו ללמוד מדוד המלך ממעשה זה לחיינו?

אלא, אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול בחיי האדם, ישנם שני מצבים שהאדם עומד בהם, מצד אחד יש לאדם בעיה וצרה והבעיה הזאת היא בעיה שכלית ונורמלית שקורה לאדם, צרה ובעיה שהמציאות והחיים יכולים להביא את האדם למצב של בעיה, ובמצב כזה האדם צריך לדאוג ולהצטער, משום שזו בעיה מובנת, בעיה אשר יכולה לקרות לכל אדם, אך יש סוג שני של בעיה שהיא בעיה לא טבעית, בעיה מעל הטבע, בעיה ששכל של אדם לא יכול להבין ולא יכול לקבל, בעיה מסוג זה, זה לא בעיה מציאותית, ובכזו בעיה האדם צריך לדעת, כמו שהבעיה מעל הטבע - כך הישועה מעל הטבע!

לכן כאשר דוד המלך ראה בעיה מעל הטבע, בן אשר ילד אותו וגידל אותו עומד ורוצה להורגו, עומד דוד המלך ושר להקב"ה: "מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו", דוד ידע, שכשם שהצרה מעל הטבע כך תהיה הישועה, וזה הדבר היחיד אשר מחזק את הנפש בזמנים קשים אשר קורים דברים מעל הטבע - הישועה תהיה מעל הטבע!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבוע טוב ובשורות טובות!

פרשת בשלח - ט'ו בשבט - שבת שירה!

מהות ט"ו בשבט - חינוך הילדים!

בספרים הקדושים מובא שבט'ו בשבט נוהגים עם ישראל קדושים: להרבות באכילת פירות, ובספר שבט מוסר (פרק ט'ז) הביא מצוואת רבי אליעזר הגדול, שאמר: בני, הוי זהיר לברך על הפירות בט'ו בשבט, שמנהג ותיקין הוא.
...
וכן יש מנהג קהילות שבחג השבועות נוהגים לשטוח בבית הכנסת אילנות ועשבים, כדי שיזכרו שנידונים בחג השבועות על פירות האילן ויתפללו עליהן, ולכאורה קשה, שהרי אמרו חז"ל (ר'ה ב' ע'א) שט'ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, ושחג השבועות הוא ראש השנה ויום הדין לפירות והילן, ןבעצרת נידונים על הפירות, ואם כן, הלא מן הראוי היה שבט'ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות יביאו לבית הכנסת אילנות שזהו עניינו של יום, ובחג השבועות שהוא ראש השנה לפירות האילן, ירבו ברכילת פירות, ומדוע איפה מחליפים את המנהגים?

ונראה לבאר, שכאשר דנים את האילנות בט'ו בשבט, מביאים את פירותיהם כדי ללמד עליהם רחמים, ולכן דווקא בט'ו בשבט שזהו הזמן שהאילנות נידונים עליהם מביאים פירות, כדי שנראה את הטוב שהאילנות מוצאים, ועל ידי כך נתעורר לבקש עליהם רחמים ביום הדין שלהם, וכאשר דנים את הפירות בחג השבועות מביאים אילנות ושוטחים אותם בבית הכנסת, כדי לזכור מנין יצאו הפירות וכדי שילמדו עליהם רחמים.

ומזה נלמד על חובת האב והאם החינוך ילדיהם לדרך טובה וישרה, והיינו, שכאשר מן השמים דנים את ההורים, שהם בבחינת האילנות שצומחים מהם פירות, אזי מביאים בשעת הדין את פירותיהם - את הבנים, כדי לראות אייך ההורים גידלו וחנכו אותם, ולפי זה דנים את ההורים, ואם ההורים חינכו טוב את בניהם ופירותיהם טובים מוסיפים להם עוד אושר ונחת, אך אם ח"ו ההורים פשעו בחינוך הבנים, אזי כשמעמידים אותם למשפט מעוררים ומזכירים להם עניין זה, ואילו את הבנים דנים לפי הכוחות שנתנו ההורים בהם, כיון שלא דנים את האדם לפי מה שאין בו, אלא רק לפי הכוחות שאצורים בו ולפי החינוך שהוריו נטעו בו,.

ולכן האדם צריך להתחזק מאוד בכל כוחו ובל ליבו למסור נפשו לחינוך בניו, שיעשו פירות קיימים ועומדים לעד, ועל ידי זה העמל לא יהא לריק ולתוהו, כי חיי עולם הקב"ה נטע בתוכנו, ואם האדם מקיים את המצוות ועושה את רצון ה' כדבעי, על ידי כך קונה לעצמו חיי עולם נצחיים, ואנו באנו לעולם הזה כדי לעמול בגידול וחינוך הבנים, לטפח ולשמר את כרם בית ישראל, ולכן צריך להיזהר לעובדה ולשומרה כראוי וכדבעי, כדי שהדורות הבאים אחרינו יהיו ישרים ומבורכים לעדי עד עם קיום נצחי ולדורי דורות!

(חזון יאשיהו מועדים - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך וחג שמח!

http://www.youtube.com/watch?v=F1hre_0tDQA&feature=player_detailpage אל תשבור חלון - הרב פינטו שליט"א

היצר הרע מתחיל להשפיע בדברים הקטנים!

ידוע משל חז"ל: על אדם עשיר, אך קמצן קמצנות קשה ביותר, שאף בית לגור לא היה לו, והיה גר בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אוכל בסעודות מצווה מברית לחתונה וכן לבר מצוות, וזה היה חייו - הכל עד לנגוע בכספו.

עברו הימים, וכבר התבגר בגיל ועדיין לא התחתן עם אישה, הלך לכל השדכנים וביקש שידוך, אמרו לו השדכנים: כולם יודעים את בעייתך, שהיא הקמצנות אפשר להסתדר בדוחק, ואולי, תהיה אישה שתסכים להתחתן איתך, אך בית לגור זה דבר חייב!!! לא תוכל אישה לישון איתך בתחנות או במקום מסתור, צריך בית!!! הלך אותו עשיר קמצן לטקס עצה, אייך ימצא בית מפואר, גדול וטוב, מבלי להוציא מכספו? הלך ברחוב היקר, והחשוב בעיר, והיה מסתובב שם אובד עצות, והנה עולה בדעתו מחשבה, הלך לבית היקר ביותר בשכונה, דפק בדלת, ושאל את בעל הבית, האם הבית למכירה? אמר בעל הבית: תציע מחיר, אמר אותו קמצן: מאה זהובים, ענה בעל הבית בזלזול: בית זה עולה יותר ממיליון זהובים ואתה אומר לי מאה זהובים?! ענה אותו קמצן: לפחות תמכו לי מסמר לקבוע בקיר, ואני אשלם לך מאה זהובים, הסכים בעל הבית ואמר: מה איכפת לי שמסמר יהיה תקוע בקיר תמורת מאה זהובים, עמדו ועשו ביניהם הסכם, זכרון דברים, והכול חתום, הכל שריר ברי וקיים, יצא בעל המסמר שמח, ובעל הבית שמח.

עובר כ- 10 ימים, והנה בעל המסמר, דופק בדלת העשיר ובפיו בקשה: האם אני יכול לתלות כובע וחליפה על המסמר שלי? צחק בעל הבית ואמר: בוודאי, נכנס אותו קמצן ותלה כובע וחליפה, עברו כשלושה ימים, ושוב דופק בדלת ומבקש לתלות דבר אחר, כעס בעל הבית והתחיל ויכוח גדול ביניהם, אך בסוף הרשה לו, אחרי יום מגיע הקמצן, עם שק מלא בדברים מלאים בריח רע ומבקש לתלות את זה, רבו ריב קשה, הלכו לבית דין: זה אומר שלי וזה אומר שלי, עד שחיי העשיר נהיו מרורים, ובכדי לשמור על בריאותו ושפיות נפשו, החליט, לעזוב את ביתו לטובת הקמצן.

כך זה היצר הרע: אינו בא לאדם ביום אחד, תיתן לי את ביתך! תחטא בדברים החמורים והקשים!, אלא, מתחיל הוא, במסמר קטן, לקבוע בליבו של האדם, ואחרי ששולט על המסמר, לאט לאט, על ליבו של האדם, עד שמוביל את האדם לבאר שחת, לכן בכל עניין: הפעם הראשונה, המסמר הראשון, זה החורבן הגדול, אם לא יהיה את הראשון, לא יהיה כלום, נשמר וניזהר מדברים שנראים קטנים - אך הם חורבן חיי האדם!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

היצר הרע מפתה במתנת חינם!

סיפר הרב הצדיק רבי מאיר מאפטה, בעל הספר "אור לשמים": שהיה אצל היהודי הקדוש הרב מפשיסחא, וכשרצה להיפרד ולחזור לביתו, נכנס אצל הצדיק לדרוש לשלום, עמד היהודי הקדוש מפשיסחא ודרש ואמר: תדע, שכשאדם מישראל אומר "שמע ישראל" בכל כוחו, היצר הרע מתייאש ממנו, משום שיודע שלא יוכל להכשילו עוד, ומיד היצר הרע זומם מזימה חדשה להורידו ממדרגתו הרוחנית, נותן היצר הרע לאדם עוד עליה רוחנית גדולה, וכאשר האדם פתאום מגיע למדרגה יותר גדולה ממה שהיה, בלי עמל, בלי טורח, שם נופל האדם ומאבד גם את מדרגתו אשר השיג על ידי קריאת שמע, וכל מעלתו שהשיג על ידי עמל וטורח.

המשיך רבי מאיר מאפטה ואמר: כשנפרדתי מהיהודי הקדוש מפשיסחא והלכתי לביתי, פתאום הרגשתי שזכיתי למעלה גדולה, שמעתי את הסוסים מדברים, את לשון הציפורים הבנתי, וכל חיות היער ידעתי את דיבורם, ואז הבנתי את דברי הצדיק, הגעתי למדרגה בהיותי ליד הצדיק, והיצר הרע לא יכל ולא ידע אייך להורידני ממעלה זאת, לכן נתן לי מתנה גדולה בחינם להבין את שפת החיות וממתנה זאת ומעלה זו שם להפילני, הלכתי והתבודדתי עם עצמי וביקשתי מהקב"ה שיקח ממני את המעלה הזאת.

נשתדל לעבוד על עצמנו, שנדע מה המתנות שקיבלנו מן היצר הרע, אשר הם כמו בהמה אשר רוצים לשחוט, לפני השחיטה, בזמן מסוים נותנים לבהמה הרבה מאכלים, ובהמה שמחה מאוד, אך זה לא לטובתה, אלו מאכלים בכדי שיהיה יותר בשר למכור, כך אנו ניזהר מהמתנות בכל דרך אשר היצר עורב וטומן לנו בהם, ועל ידי התבוננות עמוקה נדע להבדיל בין העיקר ובין הטפל,וכך רואים בחוש, אנשים עמלו והשיגו מדרגה חשובה גם בחייהם הפרטיים, ומדרגה ומעלה זו שמורה טוב וחזק אצלם, ופתאום משיגים בלי עמל וטורח מעמד חברתי חשוב וגדול, חברים ובני משפחה שפתאום מכבדים ומוקירים יותר, אך אל לטעות זו המתנת חינם של היצר הרע, כדי לאבד את הטוב אשר האדם עמל וטרח והשיג, וזה היצר הרע שלא יוכל לקחת לאדם, ולכן נותן מתנה גדולה בחינם - ושם האדם מאבד את שלו ונשאר עירום!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

http://www.youtube.com/watch?v=W1okswmcF_g&feature=player_detailpage הילולת הבבא סאלי בישיבה בברוקלין

בתחבולות תעשה לך מלחמה!

כל יום יש מלחמה חדשה עם היצר הרע, והאדם צריך לעשות תחבולות בכדי לנצח את היצר, וכדברי חז"ל: "בתחבולות תעשה לך מלחמה", כל תחבולה שתעזור לנצח את היצר הרע, יעשה האדם לנצחו!

ומובא מעשה: במלך גדול, אשר היה לו חוזה בכוכבים, אשר היה קרוב מאוד אליו ואותו היה שואל אייך לנהוג ואייך לעשות, אך עבר זמן וסר חינו מעליו, החליט המלך להורגו, קרא לו המלך, ומחוץ לדלת העמיד אחד השומרים שלו ואמר לו: כשארמוז לך רמז, תיכנס ותהרוג את האיש הזה, וכך היה, קרא לו המלך והתחיל לדבר איתו, החוזה בכוכבים שם לב שליבו של המלך לא עימו כתמול שלשום, והבין שכלתה עליו הרעה, מיד חשב מה לעשות, בעודם מדברים שאל אותו המלך, האם אתה יודע מתי יום מותך?, מיד הבין הכל וחיפש בנפשו מה לענות, ענה ואמר: כן המלך, הנה אני בודק, ואחרי כמה רגעים אמר למלך: יום מותי הוא שלושה ימים לפני יום מות המלך, נחרד המלך חרדה גדולה, ומאותו היום שמר עליו שמירה גדולה ופחד וחרד לגורלו כל חייו, כך האדם צריך לעשות תחבולות עם היצר הרע!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

בס"ד

שלום רב,

אמירת פרשת המן ביום שלישי בשבוע שקוראים בו פרשת בשלח (היום יום שלישי, י"א שבט, 22/01), היא סגולה מיוחדת ונפלאה לפרנסה.

מדברי בנם של קדושים האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על יום זה: יום מיוחד עם סגולה גדולה לפרנסה, אשר הרבה נוושעו מכח סגולה זו, ביום שלישי בפרשת בשלח לקרוא את פרשת המן שניים מקרא ואחד תרגום, ובזכות זה זוכה לפרנסה מרובה!

אנו שמחים לצרף לך כאן קישור ישיר לאמירת פרשת המן, כולל קובץ מעוצב ונוח להדפסה בפורמט PDF.

לחצו כאן ואמרו את פרשת המן

אנא, העבירו מייל זה גם לחבריכם, וזכו גם אותם בסגולה נפלאה זו, ויהי רצון שכל תפילותינו יתקבלו ברצון לפני אדון כל, ותקוים בנו התפילה "והכן פרנסתנו מידך הרחבה והמלאה, ולא יצטרכו עמך בית ישראל זה לזה ולא לעם אחר, ותן לכל איש ואיש די פרנסתו ולכל גוויה וגוויה די מחסורה." אמן.

מטרת היסורים!

יש דברים רבים בחיים שלא קונים אותם אלא ביסורים, צריך כל אדם לדעת: שלפני כל מעלה ברוחניות שזוכים לה, יש יסורים שקודם לקניין אותה המעלה, וכן אמר רבי שמעון בר יוחאי (ברכות ה,א): שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא ביסורים, ואלו הן: תורה, וארץ ישראל, ועולם הבא.

וכן אמר הקב"ה לבני ישראל במצרים (יחזקאל טז,ו): "וארך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי", כאשר אדם מתבוסס בדמו, ויודע הוא להעריך נכונה את מטרת היסורים, הרי שיסורים אלו מקנים לו את כח החיים, ובזכותם יכול הוא להגיע אל מיצוי כוחות נפשו ולהתדבק ביתר עוז ואמונה בה' ובתורתו!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=ycOURcwiKQ0 להיות בשמחה - הרב פינטו שליט"א 

בכח הנפש!

צריך האדם לדעת יסוד גדול ביותר: כל אדם יש לו את כוחו הרוחני, וכמו שפרצופיהם שונים כך נשמותיהם וכוחם הרוחני של כל אחד ואחד שונה, כך אפשר, ששני אנשים עומדים להתפלל: שניהם יתפללו 5 דקות, אך אחד תפילתו הבקיעה רקיעים, והשני תפילתו הייתה עוד תפילה.

כח הנפש הוא כח גדול ביותר, נפש יהודי שורשה מתחת לכיסא הכבוד ומתי שאדם יודע איך להביא את נשמתו למקום הנכון והאמיתי, מרים את נפשו למעלות גבוהות וגדולות ביותר, ונהיה לו קשר גבוה ויש לו כח גדול לתפילתו, ולכן, כל היסורים אשר באים על האדם, ישמח בהם ויכוון בדעתו, בכל בעיה אשר בעיה אליו: שיתפלל ויבקש מהקב"ה: שבכח צרה ובעיה זו, תזדכך נפשו ותתנקה מכל החטאים והפשעים והדברים הלא הגונים אשר עשה, וכך מקבל עליו את הדין בשמחה וממתק עליו את הדינים, כי אם לא גם סובל האדם, וגם הסבל לא מביא אותו לשלמות אשר היה צריך להגיע!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבוע טוב ובשורות טובות!

1. פרשת בא!
   
   "ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית"
   
   וקשה, מדוע הכפל של לשון התורה, שה לבית אבות שה לבית, הרי נאמר כבר שה לבית אבות מדוע צריך לכפול שה לבית?
   
   והנה מהרהרים בדעתנו לחדד יסוד גדול לכל אחינו ורעינו, כשנתבונן בדורות אלו נמצא, שהחמימות במצוות אצל הילדים של הדור החדש ירד פלאים, אין את האש בעשיית המצוות, כולם מקיימים כמצוות אנשים מלומדה, אך האש הגדול ירד, וקשה מדוע ירד הרי היום ישנם יותר כלי...ם לקיים מצוות, יותר כלים להבין דברים, מדוע ירד החמימות של המצוות? והנה ההיפך היה צריך לקרות, בדורות שעברו חורבן של השואה האיומה, שהילדים ראו אייך רוצחים את הוריהם על אפיית מצות ועל תקיעת שופר ועל ברית מילה היו עם חמימות גדולה לתורה ולמצוות, ואנו בדור שובע אשר כל טוב יש בו, איבדנו את החמימות, את הדבקות, דברים אלו כואבים מעומקא דליבא עד דמעות בעינינו.
   
   אך חושבים אנו בדעתנו לבאר ולחזק יסוד גדול: האדם נברא מחומר גס שזה הגוף, והנשמה הטהורה, הנשמה הטהורה יונקת את כוחה ממצות ומעשים טובים אשר עושה האדם, אך החומר הגס של הגוף לא תמיד מושפע מאותם מעשים של התורה והמצוות אשר משפיעים על הנשמה ולא בהכרח בצורה ישירה על הגוף ומה שמשפיע על הגוף אלו מצוות ומעשים טובים שעושה האדם בגופו ממש.
   
   ולכן דווקא בדור הזה אשר פחות מתאמצים במצוות בגוף, הגוף גודל בלי עידון רוחני ומושפע מגשמיות בלבד וכך מיום ליום, משבוע לשבוע, חודש לחודש, הולכים ומאבדים מהיסודות הרוחניים אשר היו נכסי צאן ברזל מדורי דורות חקוקים לאבותינו ולאבות אבותינו, ולכן צריך האדם להקפיד לקיים מצוות בגופו גם, ויזדרז כל מצווה אשר צריך לעמול ולטרוח בגופו לקיימה - הוא כמת מצוה, למסור נפש לקיימה!
   
   (חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
   
   שבת שלום ומבורך!

   
   

   

   
   

1. יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך!
   
   כשנתבונן נמצא שלפני שנים, כאשר אנשים ישבו ודיברו, היו מרגישים בסיום הדיבור הרגשה של אהבה, של ידידות, חברות ורצון שוב להיות יחד, לדבר יחד ולפעול ולעשות כאיש אחד, אך היום, אנשים יושבים כשמחויבים לשבת ומדברים, ואף אם בפה אחד אומר לחברו ומספר על אהבתו וידידותו הרבה, כשנפרדים אין מרגישים את עומק הדברים, ומדוע? משום שהקשר והחיבור הוא בפה, שיטחי ואינו מעומק הלב, ומפה הדרך ק...צרה ביותר לפגוע ולהזיק בצורה החמורה ביותר, לחבריו, לאחיו, לקרוביו ולבני משפחתו, על האינטרס והצער הנמוך, ואף הקטן ביותר.
   
   ואין האדם יודע שעל כל דבר הפעוט ביותר יביא אלוקים במשפט, כשנפגעת בחברך והזקת לו, תענש גם על הפגיעה וגם על אם לא היית פוגע וחברך היה מצליח ועושה טוב, תענש על הטוב שנמנע מחברך, וזה "דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", דין - על הרע שעשית, וחשבון - על הנזק שנגרם מהרע אשר עשית!
   
   הנה בימים אלו, מידת הדין מתוחה על חוסר כבוד הדדי, וזה אחד הדברים הקשים והחמורים אשר בדור הזה, עומדים אנו בניסיון קשה ביותר, אנשים שומרים קשר ודיבור אחד עם השני, אך הלב והפה אינם שוים, ובלב אין רוחשים אהבה וכבוד כפי שאומרים ומדברים בפה.
   
   (חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
   
   בשורות טובות!

   
   

   http://www.youtube.com/watch?v=GKrAR_uO0O0&feature=player_detailpage

   אהבת אמת - הרב פינטו שליט"א

אין יאוש בעולם כלל!

אמרו חז"ל (קידושין סט,ב): כשגלו ישראל עמד נבוכדנצר ואסף את הלויים וביקש מהם: תשירו לי את השירים אשר הייתם מנגנים ושרים בבית המקדש, עמדו הלויים ואמרו: לרשע כזה, אשר החריב את בית המקדש נשיר שיר?!, אך מה יעשו והם שבויים בידו, עמדו ותלשו את בהונות אצבעותיהם בשינהם, ושוב כאשר אמר להם נבוכדנצר לשיר לו את השירים של בית המקדש, הראו לו שבהונות ידיהם קטועים ואמרו לו: אייך נשיר?, אין לנו אצבעות לשיר, כעס נבוכדנצר והרג בהם רבים, ובאותה שעה נשבע הקב"ה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".

אך הגמרא ביבמות (פו,ב) אומרת: כשעלו בני ישראל לבנות את בית המקדש, באו איתם לויים אשר נשארו בחיים וביקשו לשיר את שיר ה' בבית שני אחרי הגלות המרה ולא קיבלו אותם, משום שהיו מחוסרים אצבע, וקשה, הרי האצבע החסרה נכרתה על ידי מסירות נפש גדולה וסיכון חיים גדול, מדוע נענשו עונש כזה חמור שלא יזכו לשיר בבית שני?.

אלא פה עלינו ללמוד יסוד גדול: עם כל הצרות וסכנות חיים וכל אשר עברו, היו צריכים להישאר באמונה וביטחון ולא להתיאש ולקטוע את בהונות ידיהם ועל זה נענשו שלא זכו לשיר בבית שני, והנה פלא גדול ולימוד מוסר גדול, האדם צריך להיות איתן וחזק באמונתו אף שכל הדברים הנראים לעין נראים נגדו, לא יפול ברוחו בשום אופן, ולא לחשוב לעשות קיצורי דרך כדוגמת קטיעת הבהונות להציל או להינצל, להישאר איתן וחזק ועם בטחון גדול בהקב"ה!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו עוסף פינטו שליט"א)

יום טוב ובשורות טובות!

1. ערמומיות היצר הרע!
   
   חז"ל משלו את ערמומיות היצר הרע: לגנב גדול אשר כל חייו גנב בעיירה ופרץ את כל הבתים, עד אשר בני העיר שמרו מכל משמר שלא לתת לגנב לפרוץ לבתיהם, כל הבתים סגרו טוב את דלתות בתיהם ובכל החלונות נבנו סורגים, וכך הגיע מצב אשר אותו גנב היה מסתובב בלי מה לאכול, ניסה הגנב לשלוח את ידו בעוד דברים, אך כולם פחדו ממנו פחד גדול ונזהרו לא להתעסק עם הגנב הידוע בכל העיר לשמצה, הגנב היה מסתובב בעיר ...מתוסכל שום אדם בעולם לא רצה לעשות עימו מאומה.
   
   באחד הימים עלה בדעתו רעיון, הלך לאחד מן עשירי העיר והתחבר אליו חיבור גדול, כפה את עצמו לאותו עשיר, עד שבאחד הימים בא הגנב לאותו עשיר, וביקש ממנו שרוצה להלוות ממנו כיסא, העשיר חשב ואמר הנה הוא ידוע כגנב, אך כיסא גם אם יגנוב זה לא נורא, בכל אופן אני אוכל אצלו בשבת, וגם בזמן האחרון משתדל להנעים לו את זמנו הפנוי, עמד העשיר והלווה לו את הכיסא, אחרי כמה ימים מגיע הגנב בעל המום אל העשיר, והנה בידו שני כיסאות, שאל אותו העשיר כיסא אחד הלוותי לך, אייך נהיו שני כיסאות? ענה ואמר לו, הכיסא שהלוותה לי הוליד עוד כיסא, והנה זה שלך שתי הכיסאות הללו.
   
   והנה באחד הימים, כלאחר יד, בדרך שלא שמים לב, מבקש הבעל מום הלוואה של סכום כסף גדול, אותו עשיר אשר כבר היה שבוי בידי הבעל מום וחבר מרעיו, הלוואה לו את הסכום הגדול של הכסף, מגיע זמן הפירעון הבעל מום לא משלם, העשיר חיכה ואמר אולי מחר, עובר יום ועוד יום, עד אשר עמד העשיר וביקש את כספו, ענה הבעל מום ואמר הכסף מת! כעס העשיר ואמר מה הפירוש הכסף מת, הלויתי לך כסף, וכי כסף מת? נענה ואמר לו, וכי כיסא מוליד, שולחן מוליד, וכן הלאה, כמו שהם ילדו, כך גם הכסף מת.
   
   יזהר האדם מן היצר הרע ושלוחיו שכך באים לאדם באמתלאות ובסיפורים יפים, עד אשר האדם קונה את האימון בהם, וכאשר האדם קנה את האימון מיד בא הנזק הגדול והחורבן הגדול ביותר, בצורה שהאדם לא יכול לאמר מאומה, כך זה נראה הנכון והטוב והטבעי ביותר!
   
   (חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
   
   בשורות טובות!

   
   

   זכות הבבא סאלי- הרב פינטו http://www.youtube.com/watch?v=nfIuSQcMNkU&feature=player_detailpage

   
   

בבא סאלי זצוק"ל!

יומא דהילולא של מו"ר זקננו רבנו ישראל אבוחצירא "הבבא סאלי": אשר קדושתו ורוממות נפשו נמצאת אף בימינו אלו, ועדיין מושפעים ורואים אותו מול עיננו בכל עת ובכל זמן.

בגיל צעיר, הוכתר הבבא סאלי להיות אב בית דין של כל המחוז במרוקו, ובאותו מחוז היה מושל קשה ואכזר, אשר כולם פחדו ממנו פחד גדול והיהודים לא מצאו דרך אייך לקרבו אליהם, באחד הימים אחת המשפחות החשובות של היהודים, הכינו סעודה גדולה ומפוארת לכבוד המושל וכל טובי הקהל הוזמנו לאותה סעודה, ואף את רבי ישראל הזמינו, המושל אשר נכנס ברוב כבוד, ישב בשמחה מרובה והיהודים שמחו שמחה גדולה, הנה זוכים לרצות את ליבו ולקרבו אליהם, אך כאשר נכנס רבי ישראל, נהג בו רבי ישראל בביזיון גדול, ישב לידו ולא נשא לו פנים, לאחר זמן מועט לקח רבי ישראל את המקל והחל לחבוט בו בקרקע, המושל קם בכעס גדול ויצא מן הסעודה, פחד גדול אימה וחרדה נפל על כל הקהל, אך רבי ישראל היה שלם בעצמו וחזר לביתו בשמחה גדולה.

באמצא הלילה, בנו של המושל קדח מחום, והתחיל מצבו להתדרדר עד כדי סכנת חיים, המושל הצטער ופחד פחד גדול על בנו, קראו לכל הרופאים ואף רופא לא מצא מזור למחלתו, אמרו יועצי המושל למושל, שמא קללת הצדיק פגעה בבנו, פחד המושל ושלח לקרוא לרבי ישראל לביתו, הגיע רבי ישראל עמד המושל וביקש את סליחת הרב אם פגע בו, הוציא רבי ישראל מכיסו את השעון של עטרת ראשנו אחיו הגדול הגדול רבי דוד אבוחצירא זצוק"ל, ושם את השעון מתחת הכרית של הילד והנה נס, אחרי שעות הילד התרפא וקם ממיטת חוליו, ומאז אותו מושל עזר ליהודים בכל אשר היו צריכים.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

1. שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו!
   
   ידוע מעשה "בנודע ביהודה": אשר היה אחד מפוסקי ההלכה הגדולים שהיו בעם ישראל, באחד הלילות הקרים והגשומים פגש ילד נוצרי יושב בקור גדול על הקרקע ובוכה, שאלו: מדוע אתה בוכה? ענה הנער לנודע ביהודה: אימי מתה ואבי התחתן עם אשה אחרת, ואשת אבי קשה ורעה ואכזרית עימי, ובכל יום שולחת אותי למכור לחמים אשר אופה וחייב אני למכור בכל יום את המיכסה אשר אשר דורשת ממני, ואם ...אינני עומד במבוקשה, מכה אותי מכות נמרצות ומונעת ממני אכילה ושינה, והנה, היום דבר חמור קרה, אחרי שסיימתי למכור את כל הלחם, איבדתי את כל הכסף אשר מכרתי, ופוחד אני לחזור לבית אבי, ריחם הנודע ביהודה על הנער הגוי והוציא מכיסו סכום נכבד של כסף ומסרו לנער.
   
   עברו ימים, עברו שנים, חלפו 30 שנה, באחד מימי חול המועד של פסח, מגיע לביתו של הנודע ביהודה גוי אשר מבקש בדחיפות לדבר עם הנודע ביהודה ומוסר לבני הבית שיש בפיו דבר חמור שאינו סובל דיחוי, קיבלו הנודע ביהודה בחדר פנימי בביתו, והנה בפיו דבר מזעזע, מספר הוא לנודע ביהודה: אחד הכמרים הגדולים בעיר, אשר שונא יהודים קרא לכל אופי הלחם שבעיר ואמר להם: בעוד יומיים יוצא החג אצל היהודים וכל היהודים קונים לחם במוצאי פסח, נתן עצה לכל האופים לתת רעל בכל הלחמים, וכך במוצאי החג שכל היהודים אוכלים לחם ימותו בפעם אחת כל יהודי פראג, וממשיך הגוי ואומר לנודע ביהודה, כששמעתי את הדבר החמור הזה נזכרתי אייך לפני 30 שנה ישבתי על הקרקע בוכה בלילה קר וגשום ובפחד לחזור לבית אבי מאימי החורגת, ואייך עמדת ונתת לי את כל הכסף שאיבדתי, ברגע ששמעתי את הדברים הקשים האלו, הרגשתי מחויבות לבא ולספר לך ולהחזיר לך על החסד אשר עשית עימי, מיד עמד הנודע ביהודה והודה לו, כינס את כל היהודים לבית הכנסת המרכזית והודיע שחלה טעות בחישוב חג הפסח וצריך לשמור עוד יום את חג הפסח, וכך ניצלו כל יהודי פראג ממוות בהרעלה בלחם במוצאי חג הפסח.
   
   והנה, מחסד אשר עשה הנודע ביהודה עם אותו נער עבר כ- 30 שנה וזכה הנודע ביהודה בזכות זה להציל קהילה קדושה מהקהילות הקדושות והחשובות בעם ישראל!
   
   (חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
   
   בשורות טובות

   
   

   http://www.youtube.com/watch?v=vElJuBoAJAg&feature=player_detailpage

   דברי תורה על פרשת וארא - הרב פינטו

1. 

   פרשת וארא!
   
   "הוא אהרון ומשה אשר אמר ה' להם להוציא את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם".
   "הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים הוא משה ואהרון".
   
   בתורה הקדושה מצינו דבר נפלא, פעמים שהתורה מקדימה את משה רבנו לאהרון הכהן ופעמים שהקדימה את אהרון הכהן למשה רבנו, כמו שנאמר בפסוקים, ואכן אמרו חז"ל במכילתא: יש מקומות שמקדים משה לאהרון ויש מקומות שמקדים אהרון למשה, לאמר לך ששקולין כאחד, ונ...ראה לדקדק עוד: מדוע נאמר הוא משה ואהרון בלשון יחיד, והלא לכאורה היה לומר, הם משה ואהרון?
   
   ונראה לפרש: ידוע כמה מעלת האחווה, וכאשר נמצאים חבורת אנשים שיש ביניהם אהבה ואחווה, אי אפשר לנצח אותם וכל אשר יחפצו יוכלו לעשות, כפי שמצאנו בדור הפלגה שהיו כולם שפה אחת, "ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" (בראשית י"א), לכן בכדי להפר את מחשבתם, בא הקב"ה ובלבל את שפתם ועל ידי כך בטלה אחדותם, וכשלא היו מאוחדים בליבם ובדעתם, לא יכלו להוציא לפועל את מבוקשם.
   
   לכן דקדקה התורה להזכיר את משה ואהרון בלשון יחיד, "הוא משה ואהרון", ללמדנו שהיו באהבה ואחווה גדולה כאיש אחד בלב אחד, ועליהם הכתוב אומר (תהילים קל"ג) "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", והיינו, שבוודאי היה זה טוב לעם ישראל שמשה ואהרון יחד מנהיגים את העם, ואיש את לרעהו יעזורו ותתרבה התורה והיראה בעם ישראל, אמנם היה מקום לחשוב שכיון שאין שני מלכים משמשים בכתר אחד, ואולי היה זה טוב אך לא היה נעים, לכן מעידה לנו התורה הקדושה, שהיה זה גם טוב וגם נעים שבת אחים גם יחדיו לגודל האהבה והאחווה שהייתה בין משה ואהרון!
   
   (חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
   
   שבת שלום וחודש טוב ומבורך!

מידה כנגד מידה!

אלמנה בודדה התגוררה בעיר קטנה ומרוחקת, ואותה אלמנה הייתה בעלת חסד גדולה אף שעניה גדולה הייתה האלמנה הייתה מקפידה בכל כוחה על מצוות חסד ובכל יום הייתה קונה חיטים והולכת לטחון את החיטים, ומכינה ארבעה כיכרות לחם, אחד אוכלת ומחיה את עצמה, ושלושה כיכרות הייתה מחלקת בכל יום לעניים.

והנה באחד הימים, כשהכינה את כיכרות הלחם ככל הימים, ורצתה לצאת מביתה לחלק לעניים את הכיכרות, והנה אדם דופקבדלתה עייף ורעב ומתחנן על נפשו, האוניה אשר הפליג בה טבעה ובנס ניצל וכמה ימים לא בא לפיו לא מאכל ולא משקה, ומבקש רחמים ודבר מה לאכול, ריחמה האלמנה על האדם המסכן ונתנה לו כיכר לחם אחד, בעודה מתכוונת לצאת שוב לחלק לעניים, דופק אדם נוסף על דלתה, ואף הוא מספר שניצל מן האוניה ולא אכל ארבעה ימים ומבקש אוכל, נתנה לו האלמנה את הכיכר השני, והנה עוד שני ניצולים באים ומבקשים אף הם אוכל, נתנה האלמנה את ארבעת כיכרות הלחם לניצולים.

כשהלכו הניצולים, ביקשה האלמנה לאכול אך לא היה בביתה, לקחה את כסף המחר שלה לארבעה כיכרות הלחם והלכה לקנות חיטים, קנתה את החיטים, הלכה לטחון את החיטים, וכשסיימה לטחון, שמה את הכד עם הקמח על ראשה והלכה בקושי גדול מן העייפות והרעב לביתה, והנה הייתה רוח גדולה מאוד, והכד עם השקית עם הקמח הלכו עם הרוח, ניסתה האלמנה בשארית כוחותיה לרוץ ולתפוס את השקית עם הקמח, אך לא עלתה בידה והרוח ניצחה אותה,

הצטערה האלמנה צער גדול מאוד, והלכה לבית המדרש לרבנים, לשאול מדוע ולמה ה' עשה כך? הרבנים עמדו ושמעו את דברי האלמנה אשר בדמעות הייתה מספרת את כל אשר קרה לה בצער גדול ביותר.

עוד החכמים עומדים עם האלמנה, נכנסו קבוצה של יהודים ובידם ממון רב ואמרו לחכמים: כסף זה הוא לכם, שאלו החכמים מדוע הצדקה הגדולה הזאת? ענו ואמרו: היינו באוניה בלב ים ופתאום באה רוח גדולה ורעש גדול נשמע, אבן גדולה חבטה באוניה וחור נפער באוניה ומים רבים החלו להיכנס לאוניה והאוניה התחילה לטבוע, התפללנו להקב"ה ונדרנו נדרים שאם ננצל ניתן מעשר מכספנו לתלמידי חכמים.

עמדו הרבנים ושאלו את הניצולים: אייך ניצלתם? מה עצר את המים שחדרו לאוניה? ענו האנשים, איננו יודעים, אמרו חכמים: לכו ותבדקו את האוניה ותשאלו את רב החובל.

כשהגיעו האנשים לרב החובל ושאלו אותו אייך המים הפסיקו להיכנס לאוניה, ענה ואמר להם רב החובל: גם אני לא יודע, האוניה נמצאת בתיקון, הלכו האנשים במצות הרבנים עם רב החובל אל מקום התיקון, ושם מצאו שקית עם קמח שנהיה בצק שנכנס בתוך החור וכך עצר את המים מלהיכנס עוד לתוך האוניה, חזרו עם השקית של הקמח לבית המדרש, והאלמנה עדיין הייתה יושבת מחוץ לבית המדרש בוכה על מר גורלה.

כשנכנסו האנשים לפני החכמים והראו את השקית עם הקמח, קראו מהר לאלמנה, ושאלו אותה: את יודעת של מי הקמח? מיד אמרה: זה השקית שלי וזה הקמח שלי, ספרו החכמים לאשה על אשר היה, שהשקית שלה עם הקמח הצילה עשרות יהודים מטביעה בים, ואת כל הממון אשר נתנו האנשים לחכמים נתנו לאותה אלמנה, ואמרו לה: לך נאה ויאה הכסף, קחי זאת כי את הצדקה הטובה ביותר.

הנה האדם עושה טוב בחיים, משתדל בחסד מעל כוחו במעשים טובים, ויש זמנים שמגיעים לעשות דברים טובים במסירות נפש ממש, כשאין לאדם והאדם נותן ממה שאין לו, ההרגשה היא של ניתנת חיים ממש, כאותה אלמנה שנתנה את כל אשר לה, ופתאום רואה האדם שרע גדול יוצא לו, אך יחזק האדם את עצמו, ואת כל מי שעושה טוב ורע מחזירים לו, מכל הטוב אשר נעשה יוצא רק טוב, גם האלמנה איבדה את הכד עם המעט קמח אשר לה והצטערה מאוד, אך הקמח הזה הלך להציל עשרות יהודים מטביעה, ולבסוף זכתה האלמנה בממון גדול, שיהא באפשרותה ליתן הרבה צדקה, שזה היה כל רצונה וכל מחשבותיה.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

יום מבורך ובשורות טובות!

האדם צריך לחשוב ולראות תמיד מה עם חברו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

אחי ורעי ה' עליהם יחיו
הנה ככל שהימים עוברים וחולפים מרגישים בלב מידה קשה אשר נהיית חלק מהעולם החדש, כל אדם מסתכל על עצמו, על הנאותיו, האינטרסים שלו ועושה את המבחן מה טוב לו, מה יועיל לו, מה רע לו, מה יסכן אותו? וכך עוברים להם החיים ואף בדברים רוחניים, האדם בודק ומסתכל על ההשגות שלו הפרטיים בעבודת ה' ונמנע מלראות מה יהיה עם חבריו, מה יהיה עם קרוביו. ומי שיראת ה' עליו צריך לדעת שזו עצת היצר הרע וצריך האדם לחשוב ולראות מה עם חברו. וזו הייתה הדרך אשר אבותינו נהגו בה בשעת הגלות הקשה בארץ מצרים, דאגו והצטערו כל אחד על צער חברו.
וביותר צריכים לדאוג ולהסתכל על חינוך של ילדי ישראל. וכך מסופר על אחד האדמור"ים הקדושים אשר בנו, אשר לימים ירש את מקום אביו ואף הוא היה קדוש עליון, היה גר בבית אצל אביו ובאחד הימים בן האדמו"ר היה בחדרו לומד ומתפלל והנכד נפל מן המיטה על הרצפה והיה בוכה בכי גדול האבא לא שמע את הבכי מרוב דבקותו בתורה ובתפילה, אך הסבא האדמו"ר שהיה בקומה אחרת לגמרי ואף הוא היה עסוק בלימוד ובעבודת ה', רץ מהר לבדוק מה קרה עם נכדו והנה רואה את הנכד על הקרקע בוכה ובנו לא שומע מרוב דבקותו בה' את בכי בנו. עצר האדמו"ר את בנו מן הלימוד ואמר לו: בני, אמת שחייב יהודי ללמוד ולהדבק בהקב"ה אך דע לך גם כשאנחנו לומדים ודבוקים בה' אסור לנו שלא לשמוע את התינוקיים והקטנים בוכים, צריך לשמוע אותם ולשמור עליהם ולהציל אותם.
הנה לכל אדם יש את כל ההתרים והפטורים להצדיק את עצמו ויכול לראות רק את ענייניו ולחיות סביב העולם שלו אך זה אסור צריכים עם כל הרצון הטוב לעלות ולהתעלות, לשמוע את הבכי של התינוקיים ולא לבנות מחסומים אפילו בעניינים רוחניים לצרת חברנו ולבכי ולמשברים של השני.
ודבר זה ראינו לאורך כל גלות מצרים, איך השוטרים שהיו יהודים הם קיבלו את המכות והביזיונות מן המצרים והם לא הסכימו לצער את בני ישראל, איך כל יהודי כאב והצטער את צער חברו, איך משה רבנו היה הולך עם בני ישראל בשעת עבודתם, עבודת הפרך והיה שם את כתפו לעזור להם בעבודתם לראות ולחיות את הכאב של האחר.
וזו מעלה רמה וגדולה מאוד ובפרט בימים אלו שהחיים מובילים את האדם להיות יחיד בכל עניין ודבר כל המושג חברות נפרם מיום ליום כל המושג מסירות מתאדה מיום ליום אלו דברים שעל הדברים האלו צריכים לעמוד ולהלחם ולזכות לתקן עולם במלכות שדי ונדע שזכות אבותם מסעייתם וצדקתם עומדת לעד.
הנה בפרשות אלו מוצאים דבר של פלא גדול הקב"ה מצוה את משה רבנו שאם פרעה ירצה לראות אות או מופת משה יקח את המטה וישליך אותו לארץ והמטה יהפוך לנחש וכך היה ואחרי כן הנחש שזה המטה יבלע את כל הנחשים של חרטומי מצרים ועל זה אומרת הגמרא במסכת שבת צ"ז שהמטה נהפך לנחש חזר להיות מטה ואז המטה בלע את הנחשים של חרטומי מצרים והנה קשה ביותר מדוע הקב"ה עושה ניסים כאלו מחוץ לדרך הטבע מספיק הנס הגדול שמטה נהפך לנחש ובולע נחשים וחוזר להיות מטה מדוע צריך שיחזור להיות מטה וכמטה יבלע את הנחשים של החרטומים?.
אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול זכות אבות היא כוח גדול ביותר ואין כוח העומד בפני זכות אבות וגם אם לפעמים מצערים את בני האבות אפשר שיעבור זמן והאדם יחשוב שעבר חלף מה שעשה אך טעות בידו וכבר אמרו חז"ל ולא ראיתי צדיק נעזב אין מציאות שהאבות יעזבו את בניהם וזרעו מבקש לחם ימים עוברים ופתאום רואים את כוח אבותם עומדת להם.
והנה בני ישראל בארץ מצרים לא היה להם הרבה זכויות וכל כוחם היה להישען על אבותם ופרעה ברשעותו היה טוען נגמר כוחה של הזכות אבות וכמו שמובא: "אשר לא ידע את יוסף" לא הכיר ולא האמין יותר באחדות עם ישראל שכח מכל הטוב והצדקות שראה.
ולכן הנס שביקש הקב"ה להראות לפרעה הוא המטה, לזרוק אותו לארץ נהפך לנחש, זה האבות שהיו עומדים על הפרץ לשמור ולהגן על בניהם בחייהם, אך פרעה אל לך לחשוב שכשהנחש אינו יותר וחזר להיות מטה אינו יכול לפעול ולעזור, אלא הנה חזר להיות מטה ועם כל זה בתור מטה הוא בולע את כל הנחשים של החרטומים.
כך זכות אבות ושני עפר עומדים ואף שלא נראה מה יועילו ואיך יועילו, זה נראה עולם של כל דאלים גבר ומי שהתחכם וזמם בעורמה יותר לחברו נצחו, אך זו הטעות הגדולה. גם המטה יכול לבלוע את הנחשים של החרטומים.
האמונה והביטחון והמחשבה הנכונה וההליכה עם האמת בסופה לנצח ולהביא את האור הגדול.

1. צדקה תציל ממות!
   
   מסופר על מורנו, הבן איש חי: כשנסע לארץ הקודש ביקש הוא עם מלוויו מן הערבי אשר הובילם על גבי הגמלים במדברות בקשה אחת, שאם יקיימה איתנו לו ממון ומחיר יותר גבוה, שביום השבת ישבתו ולא ילכו ויעמדו לקידוש ולשמור את השבת הקדושה, הסכים, אך כשהגיע השבת והיו באמצע המדבר חזר בו מהסכמתו, והזהיר את הבן איש חי ואת מלוויו שסכנת חיים להישאר במדבר, והוא אינו מסכים לסכן את חייו וממשיך הוא בדרכו לאר...ץ ישראל, הבן איש חי פסק לעצמו ולסובבים שהם לא ממשיכים בדרך ונשארים, ירדו מן הגמלים וקידשו את השבת, אותו ערבי המשיך בדרכו, אך במרחק ראיה במסווה של השיחים עמד לראות מה יהיה עם הבן איש חי וחבורתו, אחרי כמה שעות של ראיה, והנה קבוצה של שודדי דרך מתנפלים על החבורה, בנפשו היה בטוח שזה סופם ואחריתם מי יעמוד מול חיות אדם אלו, אך ראה ברגע שראש השודדים ראה את פניו של הבן איש, רעד כולו וברח מלפניו ואחריו כל חבריו השודדים.
   
   רץ מהר הערבי מורה הדרכים ובא לפני הבן איש חי מתנצל, ושאלו, מה זה אשר עשיתם לאותו שודד אכזר ורע? ענה הבן איש חי: לא עשיתי מאומה, אך לפני כמה שנים היה משפט בין אותו גוי שודד לבין יהודי מבני הקהילה והגוי הפסיד במשפט, והגוי בא לפני הבן איש חי בצער וביקש דין תורה, משום שהצדק איתו והבית משפט טעה טעות חמורה, הבן איש חי דן שוב את הדין תורה והורה לטובת הגוי וחייב הבן איש חי את היהודי לשלם, היהודי בכה שאין לו ממון לשלם, הוציא הבן איש חי מכיסו ושילם את החוב, לא עברו ימים והנה זה הגוי השודד אשר ודאי היה הורג את כולנו, הממון הקטן שנתן לו הבן איש חי הציל את כולם!
   
   יקפיד האדם כשמקבל על עצמו לעשות מעשה טוב, מהר יעשה ולא יתעכב מלעשות, אלא אייך שעלה בדעתו ירוץ ויקיים את הדברים הטובים אשר חשב לעשות!
   
   (חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
   
   בשורות טובות!

   
   

   http://www.youtube.com/watch?v=oD6XmN2PYGc&feature=player_detailpage

   
   

העושה צדקה וחסד, ה' בעזרו!

הגמרא מספרת: על נער אינו יהודי אשר טבע בים ובקושי גדול ניצל מן הטביעה אשר טבע, וכשיצא מן הים העיף ותשוש וחלש ביותר, בגדיו היו קרועים ובקושי גדול היה הולך, ראו אותו ילדיי היהודים וצעקו ואמרו: הנה נער אשר אינו יהודי נכהו ונעשה בו מעשה קונדס, החלו להתנכל לו, ביזוהו, היכהו, ועשו בו כאהבת נפשם, עד שרבי אלעזר עבר שם ומיד הצילו מידם, לקחו לביתו, האכילו השקיהו וכ'ו.

עברו ימים, עברו שנים, עלה למלוך מלך על הארץ מלך אשר שנאתו הייתה מרה וקשה על היהודים, וצער גדול היה בקהילת היהודים, כל יום התחדשו גזירות קשות על עם ישראל, בצר להם החלו לבדוק את עברו של המלך, מי הוא? מי משפחתו? מה היא ילדותו? מי חברי ילדותו? ומה השנאה הגדולה אשר רוחש הוא לעם ישראל? אחרי דרשות וחקירות העלו ראשי החקירה שאותו מלך הוא הנער אשר ניצל מן הים ונערי עם ישראל עשו בו מעשה קונדס הכוהו וביזוהו, מיד הלכו לרבי אלעזר ואמרו לו: אתה הצלת אותו, תבקש רחמים על עם ישראל, הלך רבי אלעזר וביקש רחמים וביטל את הגזירות הקשים על עם ישראל!

לכן, ישתדל האדם לעשות טוב לכל מי שסביבו, ואף לרחוקים שלא מבני ישראל, כי אין האדם יודע היכן הישועה, והזמן אשר יעמוד בזמן מסוכן, ואלו אנשים יעמדו לנגדו!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

נ"ב:אנחנו מצטערים להודיע שהשיעור שהיה אמור להיות היום לא יתקיים, אבל ב"ה ביום חמישי יתקיים השיעור השבועי מהישיבה בניו יורק, ויועבר בשידור ישיר בישיבה באדוד, פרטים נוספים בהמשך השבוע.

יום טוב ובשורות טובות!

1. הבדל בין שקר לאמת!
   
   תמיד ישתדל האדם להיות איש אמת ודובר אמת בלבבו, השקרן צריך להיות בעל זיכרון גדול, כי עליו לזכור את כל שקריו תמיד, והאדם הישר לא צריך זיכרון גדול, משום שיש אמת אחת והאמת הזאת תמיד תנצח!
   
   (חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
   
   יום טוב ובשורות טובות!

   
   

   http://www.youtube.com/watch?v=lFvMV4lDrWo&feature=player_detailpage

   להיות אדם הגון - הרב פינטו

הבדל בין חכם לערמומי!

העולם חושב שתואר חכם הוא לאדם שהוא ערמומי, וכמה שאדם יותר ערמומי כך יקרא בפי האנשים חכם, אך טעות גדולה ביד האנשים, ערמומי הוא ערמומי, וערמומי לא עלתה בידו אלא ערמומיותו, חכם זה דבר אחר כדברי חז"ל: "איזהו חכם, הרואה את הנולד", וכבר אמרו חכמים: חכם עדיף מנביא, כי כח החכמה מובילה את האדם לדרך הבטוחה והנכונה, לערמומי ייראו זמנים אשר הוא ניצח וממון רב בידו והצלחה היא מנת חלקו, אך עליהם נאמר: "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם"!

לכן ידע האדם, כמה שהולך יותר בשקר ויותר במרמה, הוא מאריך את החבל, את חבל התליה!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

כעוצרים קשה לחזור למסלול!

 אפשר למשול דבר זה, לאדם אשר נוסע במכונית ויש מכוניות רבות נוסעות במהירות גדולה, ופתאום הנהג יורד לשולי הדרך ונעצר, אך בינתיים המכוניות נוסעות במהירות גדולה, ולנהג קשה ביותר לשוב ולהשתלב בדרך ונשאר במקומו.

כך בחיים: האדם עוצר במחשבותיו ומדשדש במקומו, ולאחר מכן קשה לו לחזור לדרך ונשאר במקומו!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
שבוע טוב ומבורך ובשורות טובות!

http://youtu.be/yaxmQx3cxjM
חידושי תורה ודברי מוסר על פרשת שמות

פרשת שמות!

"ויאנחו בני ישראל מן העבודה הקשה ותעל שוועתם אל האלוקים"

הנה כשנתבונן בפרשת השבוע פרשת שמות, נקשה: הקב"ה רחום וחנון וכל מידותיו
להטיב עם העולם, אם כן מדוע הקב"ה שיעבד אותנו בארץ מצרים בגלות כל כך
קשה ומרה? בידי אכזרים ורעים כפרעה אשר שיעבד אותנו בפרך בחומר ובלבנים
ובכל עבודה בשדה בלי שום רחמים, מלך אכזר כפרעה אשר היה שוחט בכל יום מאה
וחמישים תינוקות ורוחץ את גופו בדמם, מדוע לא שיעבד אותנו בידי מלך עם
יותר רגשות ויותר רחמים? על מה היה צריך לשעבדנו בידי אכזרים כל כך
גדולים כפרעה שריו ומכשפיו?

אלא, משלו חז"ל דבר זה, לאיש עשיר אשר היה לו בן אשר ירד מדרך הטובה
והתדרדר לדברים הרעים והקשים, והאב הרחום היה מדבר אל ליבו שיחדל ממעשיו
הרעים יום אחר יום, אך הבן התמיד במעלליו ובדרכיו הרעים והקשים, עד אשר
האב לא יכל יותר, ובאחד הימים לקח את בנו לשוק העבדים, ושם שם את בנו
למכירה לעבד, הזדעזעו כל בני המשפחה וכן כל הקהילה היהודית ממעשיו, וכך
עמד על הדוכן והציע את בנו למכירה פומבית, והנה שני סוחרים הגיעו למחיר
הגבוה ביותר ועמדו על אותו מחיר והיה בידי האב להחליט בידי מי מוסר את
בנו, והנה לפלא כולם האב מסר את בנו לסוחר הגוי האכזר והקשה.

כל מי שעמד במעמד זה הזדעזע, השמועה התפשטה בכל העיר כולה, העשיר מכר את
בנו לעבד, ולא עוד אלא לאכזר הידוע בכל האזור כולו, עברו ימים ושום אדם
לא העז לשאול אותו על מעשיו המשונים, עד אשר באחד הימים אחד האנשים אזר
אומץ ושאלו: אייך עשיתה מעשה כזה, לא רק למכור את בינך אלא לאכזר שיש בכל
האזור?!

ענה האב העשיר ואמר: בני אף שחטא בני הוא ואהבת עולם יש בליבי עליו, אך
אם הייתי נותנו בידי בעל הבית הרחמן, היה נשאר אצלו שנים רבות משום שהיה
מרחם עליו ועוזר לו, אך כעת שנתתיהו בידי אכזר ורע ואני יודע שיתאכזר
אליו, לא יעברו הימים עד שבני ישבר וישוב מדרכו, ואז אפדה אותו בעד כל
מחיר שבעולם!

כך יבואר עניין גלות מצרים: הקב"ה נתננו בידי מלך אכזר ועקשן אשר אין
מציאות שירבו שם הימים, האכזריות שלו קשה מנשוא ומיד "ויאנחו בני ישראל
מן העבודה הקשה ותעל שוועתם אל האלוקים", ובזמן הקצר מן הזמן המיועד,
גאלם הקב"ה והוציאם מן אפלה לאור גדול.

חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך ובשורות טובות!

http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=-w8FiQu01aY
הילולת האביר יעקב - והמשך הלכות צדקה.

חינוך בריא - נפש בריאה!

יסוד גדול בחיים: הורים צריכים להיות בדיעה אחת ועצה ומחשבה אחת בחינוך הבנים, ולא האבא יאמר דבר, והאמא דבר אחר, משום שנזק חמור גורמים לנפש הילד למשך כל חייו, כאשר אדם מתבגר ורוצה לקחת החלטות בחיים: לקנות בית, להתחתן וכד'ו, קרוע הוא בתוך עצמו, פעמים רוצה הוא מאוד ופעמים לא רוצה בכלל, ומדוע? משום שמקטנות התרגל שכל דבר אשר רוצה, אבא אומר כן, האמא אומרת לא וכן להפך.

לכן, נשאר פגם זה בנפשו, וכל החלטה אשר רוצה להחליט, ה"כן" של האבא דוחף לכן, וה"לא" של האמא דוחף ללא ולהפך, אך כאשר ההורים בדיעה בעצה ובמחשבה אחת, נפש האדם בריאה, וכן - זה כן! ולא- זה לא! ואין שבר בנפש!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

יום מבורך ובשורות טובות!

חינוך הילדים!

מסופר על אחד מהסבות הקדושים שלנו, אשר בכל יום כשהרבנית הייתה מבשלת
ומכינה את הסעודה לבני הבית, היה נכנס הסבא קדישא למטבח והיה מערבב את
הסירים וממלמל ומתפלל תפילה חרישית.

באחד הימים אחד מאנשי שלומו אזר אומץ, ופנה בשאלה: מה עושה הרב במטבח?
ענה הסבא קדישא ואמר: בכל יום ובכל שעה בוכה ומתפלל אני על בניי, שיהיו
זרע קודש יראי ה' ומנסה ומשתדל אני בכל דרך לבלול בתוכם, את האמונה
והיראה מריבון העולמים, ובאוכל אשר יש לו השפעה גדולה על נפש האדם, עומד
אני ובוכה להשם, שבניי ילכו בדרך ה'!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

יום טוב ובשורות טובות!

1. כל זמן שאדם חי אפשר לשנות!
   
   מובא מעשה בשם אחד הראשונים, אשר הרבה מוסר ודרך חיים טמון בו: על איש עשיר ומבורך, אשר לקח אחוזים מכובדים מכל רכושו והחליט לתת אותם צדקה לאדם אשר אין תקוה לחייו, הלך אותו עשיר והסתובב ממקום למקום וחיפש את האדם אשר אין תקוה לחייו, בחיפושו, הלך עבר באיזור הקבצנים וברחובות העניים, עד שהגיע לבית הקברות, לחפש אולי שם יש אדם אשר אין תקוה לחייו, והנה בבית החיים הוא רואה אדם, שו...כב בין הקברים, כולו מלוכלך בבוץ, התקרב אליו והתחיל לעוררו ולבקש ממנו, שרוצה הוא לתת לו תקוה בחייו, ושיקום לקבל ממנו ממון מרובה, ענה אותו אדם: טעות בידך, כל אדם שחי יש לו תקוה, לא משנה מצבו הכלכלי וכ'ו, עצם זה שחי, התקוה חלק ממנו, הוסיף ואמר לו: אתה בבית קברות, תחפש מתים, למתים אין תקוה, העשיר: אשר המילים חדרו עמוק אל תוך ליבו, הזדעזע והודה שרק למתים אין תקוה, הלך והסתובב בין הקברים וחיפש מת צעיר אשר נקטף בדמי חייו, והנה מצא נער בן 14 שנים שמת באסון גדול, אמר בליבו: זה האדם שאין לו תקוה, חפר ליד הקבר בור והכניס שם סכום עצום של כסף.
   
   עברו הימים והמזל לא האיר פנים לאותו עשיר, הלך והתדרדר מדכי לדכי עד שהגיע לפת לחם, באחד הימים קם בצער ואמר: אני האדם אשר אין לו מזל, קם והלך לבית הקברות, פתח את הקבר אשר שם שמר את הכסף והתחיל לחפש אור ותקוה, עודו מתעסק בקבר, שומרים באו ותפסוהו ומסרוהו לבית האסורים, כל העיר הזדעזעה מהעשיר לשעבר, אשר מתעסק בקברים וגונב תחריכים.
   
   כשהגיע זמן המשפט: שר העיר עמד לשופטו, ואז התפרץ העשיר לשעבר בבכי וסיפר: עשיר גדול הייתי ולקחתי חלק מכספי לתת לאדם שאין לו תקוה, לבית הקברות הגעתי ושם מצאתי איש עני, אשר אמר לי: רק למתים אין תקוה וכל עוד אדם חי יש לו תקוה, ואז חפרתי בור באחד הקברים ושם שמתי את כספי, עברו הימים ואיבדתי את כל ממוני ובאתי לחפש בכדי להתפרנס, אז התפרץ שר העיר בבכי ואמר לו: אני הוא אותו עני ששכבתי בין הקברים ואמרתי לך, כל עוד אדם חי יש לו תקוה, והנה מעני שאין לו מאומה, תוך זמן נהייתי שר העיר.
   
   כך בחיים, אין דבר שאי אפשר להופכו - רק למתים אין תקוה, כל עוד אדם חי, יש בכוחך לשנות את הכל!
   
   (חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
   
   בשורות טובות!

   
   

   http://www.youtube.com/watch?v=lVI33WG1YRg&feature=player_detailpage

   רבי יעקב אבוחצירא זצוק"ל - הרב פינטו שליט"א