פרשת השבוע - פרשת מקץ!

בס"ד

"ויאמר יעקב לבניו למה תתראו" (בראשית מב, א)

מפסוק זה למדנו שיעקב אבינו חשש מ'עין הרע', ואף בהמשך אכן רואים שגם כאשר ירדו השבטים למצרים לשבור שבר, הורה להם אביהם לא להיכנס כולם מאותו השער אלא כל אחד יכנס דרך כניסה אחרת, וכך נאמר במדרש (בראשית רבה, פרשה צא): "ויאמר יעקב לבניו למה תתראו - אמר להם: אל תוציאו בידכם פרוסה (ויש גורסים: פרוטות), ואל תכנסו כולכם בפתח אחת - מפני העין".

גם בהמשך הפרשה מסרב יעקב לשלוח את בנימין, שמע ייפגע בדרך, ולכאורה: הרי בכל מקום יכול הוא להיפגע, ומדוע חושש יעקב דווקא על הדרך? אלא כמאמר חז"ל (ירושלמי שבת פרק ב' הלכה ו'): 'שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה'.

הנזק הנגרם מ'עין הרע' יכול לחכות הרבה שנים, ועלול לשרות על האדם עד שיכנס חס ושלום למצב סכנה - ואז יקטרג עליו השטן, לא עלינו.

אין לזלזל בעניין זה של 'עין הרע', צריך להיזהר ממנו תמיד - הן שלא להביט בעין רעה על הזולת, והן לא להתפאר במה שיש לך, כדי שאחרים לא יתנו בך עין הרע, חלילה!

(תורת יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך וחג חנוכה שמח!

ימי החנוכה מסוגלים תשובה ותיקון הנשמה!

בס"ד

ימים אלו ימים מיוחדים ביותר ואור גדול הולך ובא לקראתנו, "המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים", ומרגישים באויר אורה זו תורה, אור המנורה זכה וברה. 

וידוע המעשה על הרב הקדוש רבי צבי אלימלך מדינוב זצוק"ל בעל ה"בני יששכר", אשר היה מקדושי וצדיקי עם ישראל, אשר היה נכד אחותו של מאור ישראל רבנו ישראל מליז'נסק בעל ה"נועם אלימלך". כשאמו הייתה הרה, נסעה לדודה הקדוש רבנו אלימלך לשאול איזה שם תקרא לילד שתלד, השיב לה רבי אלימלך: תלדי בן זכר וקראת את שמו "אלימלך". שמעה האשה והתחלחלה כי חשבה שזה רמז שלא יזכה הנועם אלימלך לראות את בנה ולכן רומז לה לקרא לבנה על שמו, הפצירה בו שיתן שם אחר, ענה הנועם אלימלך: יקרא שמו "צבי אלימלך". אחרי שנולד ונקרא שמו צבי אלימלך, אמר הנועם אלימלך: כעת הוא יהיה חצי כמוני, על השם אלימלך שהוא חצי משמו.

הרב צבי אלימלך גדל ועלה בתורה וביראת שמים והגיע למדרגות גדולות ונשגבות. והנה התקרב ימי חנוכה והרגיש שבכל שנה בימים האלו מרגיש הוא התעלות ואור גדול בנפשו יותר מכל ימות השנה וקיבל על עצמו, כאשר ילך בימי חנוכה לרבו החוזה מלובלין, ישאל אותו מדוע האור אשר הוא מרגיש בימים אלו יותר מכל ימות השנה. וכשהגיע לרבו החוזה, איך שנכנס לחדר אמר לו רבו: דע לך ששורש נשמתך רמה וגדולה ובימים אלו ימי חנוכה מתרומם אתה למעלות גדולות ולא תחשוב שאתה מבני החשמונאים ואין אתה כהן, אלא שורש נשמתך מבני יששכר אשר ישבו בבית הדין של החשמונאים ולכן בימי חנוכה האור והכח שלך גדול והקירבה להקב"ה גדולה מאוד. ולכן הרב צבי אלימלך מדינוב קרא לספרו "בני יששכר" שהוא משורש בני יששכר.

וכך מצאנו אנשים אשר החלו את דרכם בלשם שמים וסיימו כגחזי וכשאר פושעי עם ישראל, אשר איבדו את עולמם. אך אין דבר העומד בפני התשובה ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו אל יתייאש מן הרחמים ושערי דמעה לא ננעלו.

ובבוא ימי האור האלו, אשר הם ימי תיקון הנפש והקב"ה קרוב לקבל שבים. וכל השמנים כשרים בחנוכה, אפילו שמנים שאסורים בשבת ודרשו: לא משנה באיזה שפל אתה נמצא, בחנוכה הקב"ה מקבל את כל השמנים, את כל נשמות ישראל השבים אל ה'.

ה' עוז לעמו יתן, כי נר מצוה ותורה אור.
יאיר ה' אורנו ונזכה לאור חדש ולברכה מרובה מן השמים ונשמור על היסודות ושלא תבא תקלה תחת ידנו.

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

חג חנוכה שמח!

ויקרא שמו בישראל!

בס"ד

הקב"ה לגודל חביבות בני ישראל, מצווה את משה רבנו למנותם, כמו רועה שאוהב את צאנו, ומחמת חביבותם חוזר ומונה אותם מעת לעת, ועל כן ציווה ה' (במדבר א, ב): "שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכרלגולגלותם", הרי שהדגישה התורה, את משפחות עם ישראל ואת שמות בני ישראל, כיון ששני דברים אלו - קדושת המשפחה וקדושת שמות בני ישראל, הם חשובים ויסודיים בקיום העם!

ולכן צריכים ההורים בשעה שעומדים לתת שם לבנם או לבתם להתיישב בדבר ולדקדק עד מאוד שיהיה זה שם קדוש, כיוון שהשמות משפיעים על האדם ומהם יונק את השפע שיורד אליו לעולם, וכמובא בגמרא (יומא פג, ב): רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו דייקו בשמא, כי מטו לההוא דוכתא בעו אשפיזא יהבו להו, אמרו לו מה שמך? אמר להן: כידור, אמר רבי מאיר: שמע מינה אדם רשע הוא, שנאמר (דברים לב, כ): "כי דור תהפוכות המה", הרי לנו עד כמה חשוב שמו של האדם, ומהשם אפשר לדעת את מהותו ופנימיותו.

ואמרו חז"ל במדרש (במדבר יג, יט): שאחד מהדברים שמחמתם נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם ואת לשונם, כשירדו למצרים נקראו ראובן ושמעון, וגם כשיצאו ממצרים עדין נקראו בשמותם כבתחילה, לא היו קורין לראובן רופא, ולא ליוסף לסטיס, ולא לבנימין אלכסנדרי, וכל זאת למה? משום שהאדם מקבל את השפע מהעולמות העליונים דרך השם שנקרא בשעת הברית, ועם שם קדוש מקבל שפע דקדושה וטהרה, אך עם שם שאינו על טהרת הקודש וברוח ישראל סבא, ההשפעה היא אינה טובה וחיובית, ובני ישראל במצרים שלא שינו את שמם ובחרו בשמות קודש ברוח ישראל סבא, אף ששקעו בתהום והגיעו למ'ט שערי טומאה, עדין היה להם מקור נאמן וטוב להמשיך עליהם שפע של טובה וברכה מן העולמות העליונים.

לכן, צריך כל אדם להשתדל מאוד ולשית עצות בנפשו ולהיזהר זהירות גדולה כשבא לקרוא לבנו שם בישראל, כי זה שמו וזה חלקו ונחלתו, וקריאת השם היא פתיחת הצינור והשפע לילד, וע"כ צריך לקרוא לו בשם טוב וראוי כשמות הצדיקים, וכשתחילת בנינו ושורשו יהא טוב, אזי מובטח לו שיצליח ויראה ברכה בעמלו, כיוון ששורש טוב לא יכזב ויצמיח פירות ראויים!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

עם אמונה חזקה ניתן להתמודד עם כל דבר בחיים - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

לאחי ורעי ה' עליהם יחיו.

הנה כשנתבונן במלך מצרים בפרעה, בשתי תקופות, נמצא שתי השקפות ושתי תפיסות עולם שונות, בפעם הראשונה כאשר יוסף הצדיק פותר לפרעה את חלומו פרעה עומד ומהלל ומשבח את הקב"ה. ובפעם אחרת כאשר משה רבנו אומר לפרעה שהקב"ה ביקש לשלח את בני ישראל לחופשי מעבדות, עומד פרעה ואומר: מי ה' אשר אשמע בקולו. צריכים להבין את החילוק הזה והשינוי בתפיסת פרעה.

אלא אפשר לבאר ולאמר, מסופר על איש עשיר גדול אשר כל רכושו היה בים בסחורה באוניה והנה שוד ושבר רוח סערה קשה עמדה וכל אשר לו ירד למצולות הים לטמיון. בני ביתו פחדו לבוא ולהודיעו את הבשורה הקשה, הלכו לרב וסיפרו לו את אשר קרה אותם ובצר להם ביקשו מהרב שיעזור להם להודיע את הבשורה הקשה לאביהם.

קרא הרב לאותו אדם, ישב ודיבר עימו ענייני ביטחון ואמונה בה', אחרי זמן רב של דיבור באמונה וביטחון שאל אותו: אם היו אומרים לך שכל רכושך ירד למצולות מה הייתה עושה, אחרי מחשבה בעיון רב אמר להם: אחרי החיזוק והדברי תורה ששמעתי מהרב מקבל באהבה כל מה שהקב"ה עושה.


עמד הרב וגילה לו שכל רכושו ירד לטימיון, איך ששמע זה אותו אדם איבד את הכרתו ומיד טובי המומחים הגיעו, בקושי רב הצליחו לייצב את מצבו ולהציל את חייו, כשהתעורר שאל אותו הרב: הרי שאלתי אותך לפני שאמרתי לך שאיבדת את כל ממונך, אם תשמע שאיבדת את ממונך מה תאמר ואמרת שתקבל את הדין באהבה, אם כן מדוע כך התמוטטתה והגעת עד שערי מוות?. ענה אותו האיש לרב: כאשר הכל בתאוריה ואדם יודע שכספו ורכושו בבית או במקום מבטחים קל לו להיות צדיק ובעל ביטחון ובעל אמונה אך כאשר עומדים באמת מול הניסיון ומתמודדים עם הדברים הקשים רואים שהדברים הם לא כפי שחושבים.

וכך אצל פרעה, כאשר יוסף בא לדבר עימו שמע דברים גדולים, שבע שנים של שפע שבע שנים של הצלחה מרובה של גדולה, אך כאשר משה רבנו בא לדבר עם פרעה זה היה דיבור אחר של מחלוקת, של ריב ושל התמודדות קשה לכן שם פרעה היה פרעה אחר.

וכן אמרו חז"ל אדם נמדד בכיסו בכוסו ובכעסו. האדם נמדד בדברים שלא נוחים לו, רב חובל שאף פעם לא התמודד עם סערות בלב ים לעולם לא יהיה רב החובל הטוב ביותר, כך כאשר האדם מתמודד בסערות במצבים קשים ובזמנים אשר הכל לא מובן מאליו שם רואים מה גדולתו ומה מעלתו של האדם.

העבודה העצמית שלנו צריכה להיות בניה והכנה לימים סגריריים, לימים קשים, לימים של התמודדויות.

ימים אלו הם ימים של בניה, התקופה הזו בחיינו היא תקופה של עמידה איתנה וקיום של כל האני מאמין אשר אבותינו ואבות אבותינו השרישו והורישו לנו ירושה.

יהי רצון שבקרוב ובא לציון גואל ולירושלים מבשר אתן.

לעשות מעשינו בשלמות!

בס"ד

צריך האדם להיות שלם ובטוח בכל כוחו במה שהוא עושה בלי הרהורים וחוסר שלמות - כשמתחיל הרהורים וחוסר שלמות במעשיו - לעולם לא יגיע לעשות דבר מושלם!

כשאדם נותן דבר לחברו, אם אינו שלם בנתינה אשר נתן, בתוך זמן קצר מוצא דבר אחר אשר חברו לא נהג בו כראוי, ונפגע ממנו, ומתפתחת מחלוקת, אל כאשר האדם נתן לחברו דבר בשלמות, גם אם יהיו דברים אשר לא נוחים לו הם לא יגררו ויגרמו מחלוקת - "על כל פשעים תכסה אהבה".

לכן, נשתדל בנפשנו להיות שלמים בכל אשר הולכים, בלי פלפולים ודאגות ומחשבות להנה או להנה, הכל בשלמות - "עבדו את ה' בשמחה", אין שמחה אם אין שלמות!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

לעזור לכל אחד - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א מיום שישי האחרון!

בס"ד

ערב שבת קודש זמן של רוממות ודבקות בהקב"ה וכן זמן של חשבון נפש גדול על כל אשר קורה איתנו.

והנה חשבנו לדקדק בפרשת השבוע כאשר יוסף חלם: "והנה השמש והירח ואחד עשרה כוכבים משתחוים לי", "ויעקב שמר את הדבר".
מה רמז יוסף ליעקב בחלום זה ומדוע התורה מדגישה ואומרת ויעקב שמר את הדבר. היה צריך לאמר זכר את הדבר. מה עניין השמירה שהתורה אומרת שיעקב שומר?.

אלא אולי אפשר לבאר ולאמר כך, הגמרא מספרת שרבי יוסף חלה ומרוב חולי נשמתו עלתה לשמים, אחרי כן נשמתו חזרה לארץ שאלוהו מה ראה למעלה, ענה ואמר להם: "עליונים למטה ותחתונים למעלה".

והתוספות מביא קבלה מרב לרב שמה שראה רבי יוסף בשמים ראה את אשר מובא בגמרא ששמואל היה ראש ישיבה ורבי יהודה תלמידו, באחד הימים באה אשה מסכנה וגלמודה וביקשה משמואל עזרה, שמואל דחה אותה ואמר לה שתלך למר עוקבא שמר עוקבא היה הדיין של העיר, כאב הדבר לרבי יהודה רבי יהודה השתדל לבקש מרבו שיעצור את השיעור ויעזור לה אך שמואל לא רצה לעזור.

התוספות מביא קבלה מרב לרב שמה שראה רבי יוסף בשמים ראה שבבית מדרש בשמים עליונים למטה, שמואל שהיה רב נהיה תלמיד ותחתונים למעלה, רבי יהודה שהיה תלמיד נהיה רבו. כל זה למה, משום שראה צער של אשה ודחה אותה ולא עמד לעזור לה לכן נענש עונש חמור וקשה כל כך.

והנה אפשר לבאר שזה עומק דבריו של יוסף ויעקב, הנה יוסף במשך שנים נרדף על יד אחיו, שונאים אותו שנאה גדולה, רודפים אותו ומשפילים אותו, יוסף ביקש מאביו שיעזור לו וידבר עם אחיו שירככו את השנאה, ישנו את התנהגותם איתו, אך יעקב לא מתערב. לכן רומז לו יוסף כמו הסיפור עם שמואל ורב יהודה שזה שלא מתערבים בצער של מסכן נענשים בעליונים למטה ותחתונים למעלה וזה החלום השמש והירח משתחוים לי, השמש כביכול יעקב שלא עומדת לו ועוזרת לו בזמנים קשים.

לכן התורה אומרת ויעקב שמר את הדבר, לא זכר אלא שמר, לקח וקיבל על עצמו מוסר מהדברים של יוסף הצדיק על זה שלא מתערב ועוזר לו בצער שהאחים שלו מצערים אותו.

הנה בחיינו כמה אנחנו רואים אנשים אשר מצערים אותם שופכים את דמם ונפשם מגיעה עד שערי מוות מעגמת נפש אשר עוברים, אסור להעלים עין מצער חברו חייב האדם לעמוד גיבורים בפרץ ולעזור לכל יהודי בעת צרה ולא להעלים עיניו ולא לסמוך על אחרים שיעזרו לאדם, מי יודע אם לא לעת הזאת נקרא האדם מהשמים להיות אחיעזר ואחיסמך.

נקבל על עצמנו ערב שבת קודש הזו לא להעלים עינינו מצער חברינו ובכל צרותם לו צר. ומה' יבוא הטוב וברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עמה.
שבת היא מלזעוק וישועה קרובה לבוא.

שבת שלום.

פרשת השבוע - פרשת וישב!

בס"ד

"וישב יעקב" (בראשית לז, א)

"וישב - ביקש לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב"ה: לא דיין לצדיקים שמתוקן להם לעולם הבא - אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה" (רש"י)

מהי משמעות המילה 'קפץ'? לכאורה מתאים יותר היה לומר 'התרגשה עליו צרת יוסף' או 'אירעה לו צרת יוסף', מהי הלשון 'קפץ'?

ונראה לבאר זאת בדרך זו: בברית בין הבתרים אמר הקב"ה לאברהם אבינו על גלות מצרים (בראשית טו, יג): "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", ויכולה הייתה גזירת הגלות להתחיל בסוף זמן יעקב אבינו, אך שני דברים גרמו לה להקדים את זמנה: האחד - שיעקב עזב את הוריו לעשרים ושתים שנים בביתו של לבן ולא חזר ישר לביתם, והשניה - שיעקב גרם קנאה בין יוסף לשאר האחים, שני דברים אלו קירבו את גלות מצרים, זו משמעותה של המילה 'קפץ', שכן באמת היה צריכה הגלות לבוא בעוד זמן רב, אלא בגלל דברים אלו קפצה הגלות והקדימה את בואה.

כל הדברים הלא טובים שמתרגשים על האדם, הם בבחינת 'יסורים רעים ונאמנים' אמנם הם קשים, אבל ברגע שהגיע זמנם ללכת - הם הולכים, ואף כאן, בעניין הגלות, היה לה את זמנה שנקבע לה, כל דבר מחושב, וברגע שהגיע זמנה להסתיים, נגאלו, כמו שדרשו חכמינו ז"ל: שקושי השעבוד קירב את הגאולה.

(תורת יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!