Saturday, August 31, 2013

רבי חיים פינטו הגדול זיע"א שהיום חל יום ההילולא של הצדיק - להשתדל כולם להדליק נר לעילוי נשמת הצדיק ולהתפלל על עצמו ומשפחתו לשנה טובה ומבורכת, ולבקש ולהתפלל בעד מורנו ורבנו האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ובני ביתו!

בס"ד

שמחה ועליצות גדשו את ליבו של רבינו שלמה פינטו זיע"א, בעת היוולד בנו הרך לעת זקנתו, זמן רב המתין לקורטוב של נחת, מן היום בו נפטרו עליו בנו ואשת עלומיו, עברו עליו טלטולים קשים, ושנים רבות לא ראה מנוחה שלימה אפילו יום אחד, רק לאחר שזכה לשאת לאשה את הצדקת מרת שמחה, אחות הצדיק רבינו כליפא מלכא, החל לחוש שלווה בנפשו, ובצפיה דרוכה המתין לזרע של קיימא, לפיכך, כאשר נולד בנו הרך, גאו בתוכו רגשות השמחה, ושירות ותשבחות לבורא עולם פרצו מפיו הטהור.

אך, כאשר הבחין באור היקרות הבוקע מתווי פניו של הפעוט, הבין מיד כי נשמה גבוהה שוכנת בקרבו, ורגשותיו געשו בכפל כפלים, שפתיו התעטו בשחוק של קדושה, ובהתרוממות הרוח החל לפייט הלל וזמרה, להודות לצור העולמים, על נסיו ונפלאותיו שלא כלו מעמו.

גיסו הגדול - רבי כליפא, ששהה בקרבתו, נסחף עימו לאוירת השמחה, ומאחר שתחתונים עלזו, ששו עליונים, והשפיעו להם רוח הקודש...

משחש רבי כליפא בכך, נשא עיניו הרוחניות, ושוטט בעולמות העליונים אילך ואילך, עלה והתעלה, והנה קלטו חושיו קול רעש גדול בישיבה של מעלה, שאל רשות, וביקש לדעת מה זה, ועל מה זה?

ויענו לו: עתה עלתה נשמה גבוהה ביותר מהעולם השפל, נשמת רבי חיים בן עטר נסתלקה ממקום מושבה בירושלים עיר הקודש, וכל נשמות הצדיקים אצים רצים לשמוע את דרשתו.

מששמע זאת רבי כליפא, מיד ננער, וקרא בקול גדול לגיסו הצדיק: קרא את שם בנך חיים! זה עתה, נפטר בירושלים בן דודי רבי חיים בן עטר, וזו העת המסוגלת לקרוא את הרך הנולד בשמו, למען תשכון בו נשמתו הגדולה, בבחינת "וזרח השמש ובא השמש".

רבי שלמה שמע בקול גיסו, ובעת הכנסתו של בנו בבריתו של אברהם אבינו, קרא את שם בנו הנולד לו: חיים, על שם רבינו חיים בם עטר - "האור החיים" הקדוש, דוד אשתו.

הבה נהלך קימעא במשעולי מעשי הצדקה וחסד שפעל ונבחין בכל האמור.

מנהג קדוש היה לרבי חיים - איסוף כספי צדקה, סדר יומו העמוס לעיפה, מצא לו זמן קבוע מדי שבוע לאסוף כספי צדקה מאנשי עירו, כאשר צדקה מאנשי עירו, את הכסף שאסף היה מחלק בקפידה לעניי העיר, כאשר כל אחד קיבל את מנת חלקו המגיעה לו לפי השערת רבי חיים, אודות מנהג זה קבלנו גם עדות בכתב, בתוך דברי ההספד שנשא עליו רבי מימון בוחבוט ונדפסו מיוחד, וכך כתב שם בפתיחה: "היה הולך בכל שבוע לדפוק על דלתי נדיבי עמים, לגבות צדקה לעניים, עיניו תמיד חסו על אלמנות ויתומים".

מתחילה נהג לכתת רגליו ברחובות העיר, לסובב אילך ואילך, לקבץ פרוטה לפרוטה, אך כאשר הזקין וההליכה קשתה עליו, קבע לו מקום מיוחד באחד השווקים המרכזים, בפינת השוק הציב כסא, ישב עליו מנת זמן קצובה, כאשר אנשי העיר עוברים בסך ומטילים מעות צדקה לכיסו, בשמש ובחום, בחורף ובקור, ישב על כסאו באותה פינה, זיכה את בני עירו במצות הצדקה, וחנן את עניי עירו במעט אוכל להשיב נפשם.

מעשה מענין מסופר אודות מנהגו זה: בזמן מן הזמנים, משל בעיר שר, שמנהגו היה לאכול עופות שנשחטו כשחיטת היהודים, כל אימת שחשקה נפשו במעדני עופות, נאלצו עבדיו לרדת לרחוב היהודים, לחפש את השוחט, ולבקשנו שישחט בסכינו את תרנגולותיו של השר.

ויהי היום, ושר העיר הזמין את חבר מרעיו למסיבה גדולה בביתו, השר טרח לערוך סעודה כיד המלך, סוגים שונים של מאפים ומגדנות, מיני מרקחת ומשקאות, והעיקר, כמובן, תרנגולות מפוטמות, אותן סבר לשלוח שלחיטה כמה שעות לפני הסעודה.

בצהרי היום שלח את עבדיו עם לול שלם של תרנגולות מקרקרות לשוק היהודים, לחפש את השוחט שישחטם עבורו כהרגלו, העבדים יצאו דחופים ומבוהלים בפקודת השר, והעיר מוגאדור רעשה מקול התרנגולות המובלות לשחיטה.

בהגיעם לפינת השוק, מקום מושבו של רבי חיים, לא שמו ליבם לאיש היושב שם, ובבהילות מרוצתם הפילוהו מכסאו והמשיכו בדרכם, רבי חיים הבליג על עלבונו, ולאחר שעברו, קם בקושי, החזיר את כסאו למקומו, והמשיך במלאכת הקדש של איסוף כספי צדקה למען העניים.

עד מהרה הגיעו המשרתים למקום מושבו של השוחט, וביקשוהו שישחט עבור השר את תרנגולותיו, השוחט הביט אל הלול, וסירב.

ומדוע? שאלו המשרתים - הרי תמיד הינך ממלא את בקשתינו בשמחה?

במקום להשיב, הצביע השוחט על התרנגולות שהיו מוטלות מתות בתוך הלול...

המשרתים נבהלו, כיצד קרה הדבר? שאלו זה את זה, הרי עד לפני רגעים מספר המו קולותיהם והחרישו את אוזנינו?

בלית ברירה חזרו המשרתים אל השר עם לול התרנגולות המתות, וסיפרו לו את אשר ארע.

הלה רתח מזעם, וצעק על עבדיו: כיצד יתכן הדבר? הרי שלחתי עמכם תרנגולות בריאות ומפוטמות, ואייך מתו כולם בבת אחת? בודאי קרה איזה מאורע בדרך שגרם לתופעה המשונה - קבע!

המשרתים רעדו מפחד, כפפו ראשיהם, וטענו, שלפי מיטב ידיעתם לא ארע דבר יוצא דופן.

אולם השר לא ויתר, הן לא יתכן שסתם כך קרה דבר כל כך משונה, לאחר מסכת איומים שפרצה מפיו, העיז אחד המשרתים, וסינן מפיו: אולי הדבר קרה בגלל הזקן היהודי!

זקן יהודי? תמה השר, כיצד הוא שייך לענין זה? ןמי הוא אותו זקן?

כאשר רצנו לרחוב היהודים, לא שמנו לב, ובדרכנו הפלנו זקן יהודי שישב על כסאו בפינת השוק, אמר המשרת.

אייך היה תאר את מראהו, את הדרת פניו ואת מלבושו.

אוי ואבוי! זעק השר, הרי זה הצדיק רבי חיים פינטו רבם של היהודים, בודאי בגלל הקפדתו מתו העופות! חושו מהר לשוק היהודים, בקשו את סליחתו, והביאוהו בכבוד מלאכים לביתי, פקד עליהם!

כחץ מקשת רצו המשרתים לרחוב היהודים, שם פגשו את רבי חיים יושב על כסאו, בקשו את מחילתו, ונשאוהו כל כסאו לבית השר, בהגיעו, פנה אליו השר בתחנונים: אנא! רחם עלי, הערב מתוכננת לי מסיבה גדולה עם רעי, ואייך תראה המסיבה ללא מעדני העופות שרציתי להכין עבורם, הלא אהיה בעיניהם ללעג וקלס בבקשה ממך, עשה למעני ככל שביכולתך, כדי שלא אבוש ואכלם, סיים דבריו.

לאחר הפצרות רבות, נענה רבי חיים לבקשתו, וביקש שיראה לו את התרנגולות המתות, השר לקח אותו לחצר ביתו, שם ראה לו את פגרי התרנגולות, רבי חיים ניגש לערימת הפגרים, הרים את מטהו, ובקצהו נגע בהם, לפתע, לעיניהם הנדהמות של כל הנוכחים, החלו התרנגולות לקרקר, לעופף ולקפץ, כאילו לא קרה להם דבר!

השר ביקש את סליחתו של רבי חיים, והחליט בליבו להוציא להורג את עבדיו על שפגעו בכבודו של רבי חיים, אולם רבי חיים לא הסכים לכך, ואמר לו: אל תיגע בהם לרעה, אלא צוה אליהם, שמכאן ואילך יזהרו בכבודם של היהודים, השר שמע בקולו, ומכאן ואילך צעדו עבדיו במנוחה ברחובות היהודים.

זכות הצדיק תעמוד עם כל יוצאי חלציו לבריאות רפואה שלמה ושיעלו מעלה מעלה, וזכותו תשמור ותגן על כל עם ישראל ובזכותו נכתב ונכתב לשנה טובה ומבורכת!

(כתר קדושה - תולדות שושלת הזהב של צדיקי בית פינטו)

שבוע טוב ומבורך!

Friday, August 30, 2013

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת השבוע: פרשת נצבים - וילך!

בס"ד

"אתם נצבים היום כולכם...כל איש ישראל"

דרשו חז"ל: שכל ישראל ניצבו באחדות ובשלום, כל איש ישראל - כאיש אחד בלב אחד, מובא בספרים הקדושים שכל אדם צריך לעמול כדי לקנות לעצמו את מעלת ומידת השלום, שהיא מעלה גדולה עד למאוד, שאדם אוכל פירותיה בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, וכבר אמר דוד המלך (תהלים כח, יד): "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", דהיינו, שהברכה שהקב"ה מברך את עם ישראל, שיהיה שלום מוטל ביניהם, ואם כן, ודאי שהשגת השלום הוא יסוד גדול להגיע לעליה ברוחניות, וטעם הדבר: כיוון שעל ידי השלום, יכול האדם להגיע להישגים והצלחות נפלאות, בגשמיות ורוחניות, וכאשר השלום נעדר, אנו עסוקים על העת במחלוקות ובמלחמות, אשר מסיטות אותנו מתפקידנו ומטרתנו, נמצא, שכל המחלוקות הם מעצת ורצון היצר הרע, בכדי שהאדם לא ימלא את ראשו בעיקר, אלא יתעסק במחלוקת וספיחיה שהם טפלים.

לכן, אין גבול ושיעור למעלת השלום, כי כאשר אדם נמצא בשלום עם הסובבים אותו, יש לו את הזמן והיכולת להתמקד בעיקר ולעשות את תפקידו.

וצריך לדעת יסוד נפלא: שקודם שאדם יעשה שלום עם הסובבים אותו, יש לו לעשות שלום עם עצמו, כיון שפעמים רבות יש לאדם מחלוקת בתוככי עצמו, הנובעת מצד הרצונות והדחפים המנוגדים שמתרחשים בנפשו, שמצד אחד הוא נמשך לעשיית טוב, ומאידך לעשיית רע, והמחלוקת הפנימית שבנפש האדם כמו גם חוסר ההצלחה שנלווה אליה, יכולים להדמות בעיניו כביכול כמחלוקת שלו עם הסובבים אותו, וטעות זו גורמת להרבה בני אדם לתלות את חוסר ההצלחה בסובבים אותם והנלווים אליהם, לכן, ראשית כל, יש לאדם לעשות שלום בתוככי נפשו, לדעת את הכוחות הפועלים בה ולהשליט את הטוב על הרע, לאחר מכן, יפנה לבנות את יחד עם כל הסובבים אותו ויראה הצלחה!

בגודל מעלת השלום שנינו במסכת אבות (פרק א) הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, וביאר הקדוש רבי אליעזר אזכרי זצ"ל (בספר חרדים סוף פרק ח): שכשם שבעולם הזה ישנם בתי מדרש, כך בעולם האמת ישנם בתי מדרש, ובראשם עומדים אבות העולם וצדיקי הדורות, וכך גם לאהרון הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום ישנו בית מדרש, שאליו מתקבצים ובאים כל מי שהלך בדרכו של אהרון הכהן - דרך האחווה והשלום, וזה מה שייעץ לנו הלל הזקן: כיון שמעלת השלום כל כך גבוהה, לכן הוי מתלמידיו של אהרון, ללכת בדרך השלום ולרדוף אחריה, כיון שבזאת תקנה לעצמך חלק רוחני נצחי, להיות בעולם הבא, מיושבי בית המדרש של אהרון הכהן, אמרו חז"ל (ברכות נו, ב): הרואה קדירה (סיר) בחלום יצפה לשלום, וביאר הגאון מוילנא (קול אליהו ברכות): שכידוע האש והמים הם שתי טבעים מנוגדים זה לזה ואין להם קיום ואחדות כלל באופן טבעי, אך באמצעות הקדירה שמפרידה בין האש והמים בצורה נכונה, ניתן להפיק תועלת רבה לאדם, על ידי הקדירה ניתן לקרב את שתי הלוחמים הללו, המנוגדים זה לזה ומרוחקים זה מזה, ו יחדיו להביא ברכה ותועלת, לכן ראיית הקדירה בחלום מרמזת על השלום.

הרי, שעל ידי השלום ניתן לחבר בין שני דברים מנוגדים, ואפילו להביא לשלמות והתאמה ביניהם, כלל ידוע הוא אצל חוקרי המדע, שפעמים רבות דבר חדש נוצר, רק על ידי חיבור בין שני דברים מנוגדים זה לזה, ומהחיבור הניגודי נוצר דבר שלישי חדש, אבל ללא החיבור ועשיית השלום בין שתי הדברים המנוגדים לא יצא דבר, כך כשנתבונן בצורת ההליכה הטבעית נראה, שכאשר האדם עוקר את רגלו הימנית לצעוד קדימה, הרגל השמאלית נותרת עדין נטועה חזק במקומה ואינה משתתפת בהליכה, ורק כאשר הרגל הימנית הונחה על הקרקע, עוקר האדם את רגלו השמאלית לצעוד, ואז הרגל הימנית נותרת מנוגדת לרגל השמאלית, אך רק כך תתאפשר הליכת האדם, אם ירצה האדם ללכת בו זמנית בשתי רגליו הוא יפול מיד, ועל ידי החיבור והשלום בין שתי הניגודים יחדיו, מצליח הוא בדרכו.

בימי חודש אלול, ימים של חיפוש ובדיקה, יש להתאמץ לחזק את מעלת השלום, בין אדם למקום, ובין איש ורעהו, ומתוך השלום בין הניגודים יהיה ניתן להגיע לשלימות האמיתית!

(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך!


Thursday, August 29, 2013

הציצית שומרת את האדם מכל רע - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

בס"ד

ידועים דברי הנועם אלימלך פרשת נח: בכל דור ודור יש שורש מצווה מיוחדת מכל המצוות, למשל בדור הזה יש צורך לתקן מצוות ציצית יותר משאר המצוות!

וחשבנו בדעתינו להקשות קושייה, כאשר תמר בקשה עירבון מיהודה, בקשה את הפתילים שהם הציצית, וחשבנו להקשות מדוע ביקשה דווקא את הציצית כערבון? מדוע לא ביקשה דבר אחר? אלא חשבנו לפרש ולומר: הגמרא במסכת מנחות נד' מספרת: מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצוות ציצית, שמע שיש אישה לא טובה במקום רחוק שנוטלת ארבע מאות זהובים על שכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבעה לו זמן, כשהגיע זמנו, הלך וישב על פתח ביתה, נכנסה שפחתה ואמרה לה: אותו אדם ששיגר לך ארבע מאות זהובים בא ויושב על הפתח, אמרה לה: יכנס, נכנס, הציעה לו שבע מיטות, שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף, ועליונה של זהב, ועלתה ואף הוא עלה וכו', רגע לפני העבירה, נשמטו ארבע ציציותיו וטפחו על פניו, נשמט וישב על גבי הקרקע ואף היא נשמטה על הקרקע, עמדה ונשבעה שאינה מניחה אותו לצאת מביתה עד שיאמר לה אם הוא ראה בה איזה שהוא מום, אמר לה: העובדה שלא ראיתי אישה יפה כמותך, אלא שמצווה אחת ציווה אלוקינו וציצית שמה וכו', אמרה לו איני מניחה אותך עד שתאמר לי מה שימך ושם עירך? ומה שם רבך? ושם בית מדרשך שבו אתה לומד תורה? כתב ונתן לה בידה, עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות, שליש לעניים, ושליש נטלה בידה, חוץ מאותם הצעות, ובאה לבית מדרשו של רבי חייא ואמרה לו: רבי צוו עלי ויעשו אותי גיורת, ועל פי דברי הגמרא הזו יובן מדוע תמר ביקשה מיהודה את הפתילים שהם הציצית, כי היא פחדה שמה יטפחו על פניו וירחיקו אותו ממנה ולא תזכה ללדת ילדים מיהודה, אשר ממנה ימצא מלך המשיח.

רואים אנו כוחה של מצוות ציצית, שמצילה אותנו מכל רע, והמקפיד על הציצית כוחה מגן עליו, וידוע ששאול המלך רדף בכל כוחו את דוד המלך וניסה להורגו בכל מקום, באחד הימים, נכנס שאול למערה, לעשות את צרכיו, דוד המלך היה בתוך המערה, ובא בהצנע, וחתך את טליתו, את הציצית של שאול המלך, ומובא בילקוט: שאמר ה' לדוד מה ההבדל בין קוטע ציצית וקוטע ראש! חשבנו להקשות וודאי יש הבדל גדול בין הקוטע ציצית לקוטע ראש, אם כך מה הקשר בין הדברים? אלא יובן, שורש כל המצוות נמצא במצוות ציצית, ואם קוטעים אותה כקוטעים ראשו של אדם, שמאותו הרגע אין חיים לאדם!

(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!

אין דבר העומד בפני תפילה מעומק הלב - דבר תורה יומי מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

"אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם".

ומשה רבנו מונה את כל המעמדות בעם ישראל מראשי העם עד שואבי המים.

וקשה מדוע משה רבנו הולך ומונה את כל המעמדות והאנשים בבני ישראל וכי זמנו של משה רבנו מיותר?, הרי זמן זה היה ימים לפני פטירתו, ימים קדושים, ימים של התבוננות, ימים של הסתכלות על החיים, על העבר, על העתיד ומדוע משה לא קרא וביקש שכולם יגיעו לפניו בלי למנות את סוג מעמדות האנשים?.

ועוד קשה"נצבים", בכל פעם שמובא בתורה, מסמל על אנשים רשעים כדתן ואבירם או אנשים לא הגונים ומדוע פה משה רבנו כך קורא לבני ישראל "ניצבים", שזה לשון הנאמרת על רשעים?. אלא אפשר לפרש ולאמר יסוד גדול, הנה אנו עומדים אור ליום חמישי יום שבקהילת קודש שובה ישראל קיבלנו על עצמנו יום תענית ותפילה ותחינה להקב"ה, ערב ההילולא של הסבא הקדוש רבנו חיים פינטו הגדול זצוק"ל ויודעים אנו שאין דבר העומד בפני התפילה ובכח התפילה לשבר רקיעים ולמתק את הדינים ולשנות גזרות רעות להופכם לגזרות טובות.

והנה כשנתבונן על בני ישראל כשהיו במדבר, הקב"ה גזר גזרה, לאחר שהביאו את דיבת הארץ רעה, שכל הדור ההוא ימות במדבר וכך מובא בתוספות :(במסכת בבא בתרא) שכל ליל תשעה באב כל דור המדבר היו חופרים קברים לעצמם ובליל תשעה באב שוכבים בקבר וכל שנה כחמש עשרה אלף איש היו מתים ולא קמים מהקבר בליל תשעה באב, מי שלא היה קם כל הקהל היו מכסים את בורו ושם הייתה קבורתו. וכך במשך ארבעים שנה, חמש עשרה אלף מדור המדבר היו מתים בקבר אשר כרעו לעצמם בליל תשעה באב, אך בשנה האחרונה שאף בה היו צריכים למות חמש עשרה אלף יהודים בליל תשעה באב לא מתו באותה שנה חמש עשרה אלף יהודים, חשבו אולי לא חישבו נכון את ליל תשעה באב וכך גם למחרת חפרו קברים ושכבו בתוך הקברים כל עדת בני ישראל ושוב אף אחד לא מת. וכך עשו עד ט"ו באב ובליל ט"ו באב, כשהבינו שודאי עבר הזמן וודאי לא טעו בזמן תשעה באב קמו והבינו שנצלו ממות והתבטלה אותה גזרה.

והנה בתוך כלל עם ישראל היו מתוך החמש עשרה אלף האלו מכל המעמדות שהתחייבו מיתה, מהראשי עם עד שואב המים ואיך ניצלו ממיתה?, מה גרם לחיתום של הארבעים שנה שלא ימותו החמש עשרה אלף איש?. אמרו חז"ל: השנה האחרונה כולם הבינו שעומדים להכנס תיכף לארץ ישראל והבינו שפה תיפסק המגפה ומי שינצל בלילה ההוא ממות מובטח הוא להכנס לארץ ישראל והמות לא אורב לו תיכף, לכן עמדו בלילה ההוא כולם בשיברון הלב, בבכי גדול ובהכנעת הלב להקב"ה שיסלח להם ויאריך את ימיהם וששר המות יסור ממנם ובכח התפילה והתחינה והצעקה להקב"ה נכתבו כולם לחיים ואף אותה גזרה שכולם ימותו במדבר לא חלה עליהם וניצלו ויצאו לאורה ולחיים טובים. וזה מה שאומר להם משה רבנו ומלמדם לפני מותו: "אתם נצבים", בתוך כל הקהל העומד פה כנגד משה רבנו נצבים, שזה מלשון אנשים אשר אינם שלמים שזה אותם אנשים אשר היו בכלל בני המות במדבר, נמצאים פה וניצלו ממות והם מכל שורות העם מהגדולים עד הקטנים והכל משום שהגיעו בתפילה מעומק הלב עד ה' אלוקיכם.

וזה כוחה הגדול של התפילה וביום מקודש הזה אשר רבים מבני קהילתנו עומדים בתפילה ותחינה בערב ההילולא של הסבא הגדול שכוחו רם ונישא, ודאי שהתפילות האלו יעלו וישברו רקיעים וימתקו את כל הדינים, כל יהודי יתפלל בלשונו ובכוחו לפני הקב"ה.

וידוע המעשה על רבי לוי יצחק מברדיצ'וב אשר באחד הימים התאכסן באכסניה ופתאום ראה קבוצה של סוחרים עומדים בצד ומניחים תפילין בזריזות ומלמלים כמה מילים, חולצים את התפילין ועומדים לצאת למלאכתם, עצר אותם רבי לוי יצחק מברדיצ'וב והלך והתחיל למלמל לפניהם משפטים אשר אינם מובנים, אמרו לו הסוחרים: איננו מבינים מה שאתה מדבר, ענה ואמר להם: ראיתי איך התפללתם וניסיתי לשמוע מה מלמלתם ולא הצלחתי להבין, איך אתם רוצים שהקב"ה יבין את תפילתכם, כזה מלמול כפי שמלמלתם אי אפשר להבין אותו. ענו ואמרו לו: אמא אשר מטפלת בבנה הקטן שהבן עדיין לא יודע לדבר ומשמיע רק קולות ומלמולים האמא מבינה אותו טוב אפילו שלא אומר כלום בפרוש, כך הקב"ה הוא אבינו, הוא מלכנו, הוא מבין אותנו גם כשאנו לא מדברים בפרוש ואף אחד לא מבין אותנו, משום שהוא אב רחום וחנון כאמא המבינה ומרחמת על ילדיה. עמד ר' לוי יצחק מברדיצ'וב בחרדה ובזיעזוע גדול מדברי הסוחרים.

לכל יהודי יש כח של תפילה עצום שאין כדוגמתו ובכח התפילה יכול לשנות עולמות, אין דבר העומד בפני התפילה. אך צריכים לדעת שבכל מצב שהאדם נמצא חייב להיות בשמחה ובתקוה גדולה בהקב"ה ולא ליפול ליאוש ולדעת שאף אם לא מסתדר לאדם מה שרצה בפעם הראשונה לא יתייאש "קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'".

וכך אומרת לנו התורה הקדושה, "אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך", הנביא מספר לנו על דוד המלך שבאחד הזמנים אשר נאלץ לברוח מארמונו מאחד מהרדיפות אשר נרדף היה יום ראש השנה ולא היה עם דוד אפילו לא פת לחם, מצבו היה בשאול תחתית ובכל זאת דוד המלך עמד בשמחה וחיבר פסוקים ופרקים בספר התהילים וידוע שכל פסוק שדוד חיבר בספר תהילים היה בכח השכינה והשכינה לא שורה על מי שעצוב רק על אדם שמח ובמצב הקשה של דוד, יום ראש השנה דוד בורח מביתו מרדיפת בנו ללא אוכל רדוף מכל כיוון ומכל צד, בכל אופן השמחה והאמונה בהקב"ה חזקה ועצומה בליבו עד ששכינה שורה עליו ומחבר את ספר התהילים, כוחו של דוד המלך היה תקוה בה' "קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה'". וזהו הסוד של חודש אלול, לדעת שבכל מצב שהאדם נמצא, עם אמונה, עם שמחה, עם תקוה, השכינה תשרה עליו ובכוחה יתגבר ויצא מאפלה לאור גדול.

גם חזקיה המלך כאשר ישעיה הנביא בא והודיע לו שעומד למות הוא לא נפל ביאוש ואמר לישעיה הנביא: כך מקובלני מבית אבא "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים".

הקבה יעזרנו שנכנס לראש השנה בקדושה ובטהרה ובאמונה ובתקוה, תכלה שנה וקיללותיה תחל שנה ובירכותיה.
גדלו לה' איתי ונרוממה שמו יחדיו.

Wednesday, August 28, 2013

ההכנה הנדרשת בימי אלול - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

למה נדרש חודש ימים של אלול, קודם ראש השנה ויום הכיפורים לסליחות ותחנונים? לא היה די שיתעורר העם ביום ראש השנה להמליך את הקב"ה וביום הכיפורים לשוב בתשובה? לשם מה ירח ימים?

אלא יסוד גדול: אין שיקוי פלאים אשר גומעים ממנו והופכים לחסיד וקדוש! קדושה, חסידות וטהרה, הם דברים שנקנים ביגיעה, בעמל ויזע מרובים, אדם שמבקש להמליך את הקב"ה ביום הרת עולם בקדושה ובטהרה, יש לו תחילה לחטא את נפשו ולרחוץ את חדרי ליבו בדמעות ירח ימים, לולא זאת, הרי הוא נותר שקוע בהבליו ומבוסס ברפשו היומיומי.

כיצד ניתן במצב שכזה להגיע להתרוממות הנפש ורגש של קדושה?

בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן! אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, עכשיו שבא לא אקיימנו? והיה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד, יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד!

מה פשר טענת התלמידים: רבינו, עד כאן! וכלום מה היו מצפים הימנו, שלא ימסור את נפשו חלילה?!

אלא כיון שראו התלמידים את רבי עקיבא מקבל עליו עול מלכות שמים, בעוד דמו ניגר בין המסרקות, אחזום חיל ורעדה, קראו: רבינו עד כאן! זהו דבר בלתי נתפס! כיצד ניתן להמריא לפסגות רוחניות שכאלו, כשהגוף נאנק בייסורים על אנושיים? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, זה הסוד! כל ימי הייתי מצטער... עם כוונה שכזו, ורק עימה, אפשר להשיג את עוצם דביקות הבורא, עד שכל רוחות שבעולם לא יזיזהו ממקומו.

הנה כי כן, זקוקים אנו לחודש אלול, שלושים ימים של סליחות ורחמים, כדי שנוכל באפס מה לחזק את התקשרותנו עם בורא העולמים, ולבוא לפניו ביום ראש השנה בנפש מאוששת ונכונה לאור הימים הזך ונפלא!

(אמרות טהורות הימים הנוראים - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!


Tuesday, August 27, 2013

מעלת השתתפות בברית מילה בחודש אלול - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

סגולה גדולה לשמש כסנדק בברית מילה, ובפרט בימים הנוראים, כי בזכות זו זוכים למחילה, סליחה וכפרת עוונות!

כמובא בספר "אגרא דפרקא" להרה"ק בעל "הבני יששכר", מה ששמע מפי הרה"ק רבי שלמה מקארלין בם מדרש: שכאשר עשהו הקב"ה לאליהו מלאך הברית, טען: ריבונו של עולם, הן גלוי וידוע לפניך שקנאי אני לשמך הגדול, ומה אם יהיה אבי הבן בעל עבירה ר"ל, ואני לא אוכל לסבול זאת? הבטיחו הקב"ה: לזאת אכפר לבעל הברית ולא ישאר בו שמץ עוון! טען עוד: ומה אם יהיה המוהל בעל עבירה, ולא אוכל להביט בפניו? השיבו הקב"ה: נעניתי לך גם בזאת, אף למוהל אכפר בגינך! לא בא אליהו על סיפוקו, וטען בשלישית: אפשר יהיו העומדים שם בעלי עבירה, והן אני קנאי, לא אוכל לשאת זאת? אמר לו הקב"ה: הנה בזכותך אכפר לכל העומדים שם, ונסלח לכל העם.

וזה פירוש הכתוב הנאמר בפנחס הוא אליהו: "תחת אשר קינא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל" (במדבר כ"ה), שבזכות קנאותו, זכו בני ישראל למחילה סליחה וכפרה.

על כן ישתדל אדם מאוד לזכות בסנדקאות בימים אלו, כי בה יכופר עוון ויכוסו פשעים, אך בל יבוא משום כך במריבות ומדנים, כי השלום עולה על הכל!

(אמרות טהורות הימים הנוראים - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!


Monday, August 26, 2013

תיקון המידות - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

אל יחשוב האדם שתשובה היא רק על מעשי עבירות ודי לו בשינוי המעשים, אלא עליו לשוב בתשובה גם על דעות ועל מידות שאינן טובות!

וגם מצאנו שהמקובל רבי חיים ויטאל זיע"א החמיר מאוד בענייני המידות, וכתב (שערי קדושה, פ"ה): "כי ענין המידות היותר מגונות ויותר חמורות והמונעות דביקות האדם עם השם יתברך, הגאווה הכעס הקפדנות העצבות השנאה הקנאה התאוה בתענוגים החמדה השררה והכבוד והוראת מעשיו הטובים לבני אדם".

עוד כתב בשערי קדושה (חלק א, פ"ב): כי בנפש האדם "תלויות המידות הטובות והרעות, והן כסא ויסוד ושורש אל הנפש העליונה השכלית, אשר בה תלוין תרי"ג מצות התורה".

זו הבטחתו של רבנו חיים ויטאל זצ"ל על פי הקבלה: כי כשיסיר האדם מעליו את המידות הרעות הרי נפשו וגופו יהיו מרכבה לקדושת הקב"ה בעולם העשייה!

(אמרות טהורות הימים הנוראים - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

בשורות טובות!