הענווה מעלה את האדם לדרגות גבוהות - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

"ויקרא ה' אל משה" (ויקרא א,א).

 

מצאנו שמשה הקטין את עצמו מרוב ענוונתונו ואף את ה - א של המילה ויקרא הקטין ביותר, וזהו יסוד גדול בעבודת ה', בכל ראשית והתחלה חדשה, בודקים ובוחנים את האדם בניסיון של גאווה, האם האדם מתחיל את דרכו החדשה בגאווה או מתחילה בענווה ובצניעות, ואם מתחילה בדרך טובה ובענווה ודאי יצליח!

 

וכבר אמר הכתוב (משלי יא,ב): "ואת צנועים חכמה", ומשם הלוך ילך מחיל אל חיל, ואם חס ושלום הולך בדרך של גאווה ויוהרה וראשית רעה, ודאי שעושר שמור לבעליו לרעה, ומכל טוב אשר נראה לו שזכה, רק רע יהיה אחריתו ומנת חלקו.

 

וידוע בזמן התגלותו של הבעל שם טוב, היה לו ניסיון גדול כשנה לפני התגלותו בעולם, באה לפניו הרבנית של קהילת בראדי, אשר הייתה חשוכת בנים ובאה בסוד ששום אדם לא ידע על בואה משום שכל יושבי העיר הזאת היו מתנגדים לדרך הבעל שם טוב, וביקשה ממנו ברכה שתיפקד בזרע של קיימא, הבעל שם טוב נתן לה הבטחה: לשנה הבאה את חובקת בן ואני אהיה סנדק, וכך היה, נפקדה בזמן שהבטיח הבעל שם טוב, והנה, ילדה במזל טוב, וביקשה להזמין את הבעל שם טוב לברית, כל בני העיר התנגדו בנחרצות משום שחלקו על דרכו, עד שעמדה ונדרה נדר גדול שרק הוא יהיה הסנדק, וכך היה, הזמינו את הבעל שם טוב להיות סנדק.

 

לילה לפני הברית, נכנסו תלמידיו של הבעל שם טוב לרבם, ומצאו אותו שכולו בבהלה ובאימה גדולה ביותר, עמדו ושאלו את רבם: על מה ולמה כל האימה והחרדה? ענה להם: ראיתי את רבי אחיה השילוני שאמר לי שמחר זה הניסיון הגדול בחיי שלא יכנס בי גאווה, ואם יכנס בי גאווה - אאבד את חיי העולם הזה וחיי העולם הבא שני העולמות, ואם יעבור מחר בלי גאווה - אזכה לאור גדול ממרום ויוכפל וישולש הסייעתא דשמיא בכל העניינים.

 

חיזקו התלמידים את רבם, וכך בבוקר כשיצאו לעיר, עלה הבעל שם טוב על כסא העגלון והתחיל להוליך את הסוסים, וכך דרך ארוכה היה הבעל שם טוב העגלון, כשהגיעו לעיר, כל רבני ופרנסי וחשובי העיר יצאו לקראתו, אך הבעל שם טוב עמד ואמר: אני צריך לטפל בסוסים שיאכלו וישתו ולנקותם מן הדרך הקשה אשר עברנו, וכך עשה הבעל שם טוב את כל מלאכת העגלונים.

 

לאחר מכן, מאותו יום, זכה הבעל שם טוב לאור גדול ולעלייה מרובה אשר אחד בדורות מרובים זוכה ילוד אשה לאשר זכה - אורו של עולם "הבעל שם טוב"!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

חודש טוב ומבורך ובשורות טובות!

 

דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א על פרשת שבוע:

פרשת קרח!

אין דבר מסוכן ורע בעולם יותר מהמחלוקת!

החורבן של המחלוקת קשה ביותר, ואמרו חז"ל: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", וכח הפרנסה נמצא רק במקום אשר בו השלום, ואמרו חז"ל: "השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך", רק כאשר יש שלום, יש חלב חיטים פרנסה ושפע.

אך כשנתבונן בפרשת קרח, נקשה: מדוע קרח נענש בעונש כל כך חמור וקשה, שנברא עונש חדש בעולם, האדמה פותחת את פיה ובולעת את קרח וכל עדתו ואת כל רכושו? חסרים עונשים, מיתות, מגפות? מדוע עונש כל כך חמור? וכן, מדוע כך בתוך האדמה?

ואפשר לבאר ולומר, התורה מצוה אותנו להידבק בהקב"ה, ועל זה מקשים, אייך אפשר להידבק בהקב"ה, הרי זה אש אוכלת ומי יכול להתקרב לריבון העולמים?

אלא, חז"ל מתרצים ואומרים: כאשר האדם מתקרב לתלמידי חכמים וצדיקים, זה הקירבה להקב"ה, והנה, מה קרח עשה? קרח ערער את האמונה במשה רבנו על ידי סיפורים שונים ומשונים, דברי שקר ובלע, ועל ידי מעשיו הרעים, גרם תמיהות, שאלות, התקררות באמונה, בדרכו של משה, וכך נגרם ריחוק של עם ישראל מהקב"ה ועל ידי ריחוק זה אין מחילה ואין כפרה ולכן מיתתו מיתה הקשה והחמורה ביותר.

ודבר זה מצאנו לאורך כל הדורות, כל מי שקירר את עם ישראל וגרם ריחוק, תמיהות ושאלות, עונשו היה מן העונשים החמורים והמשונים ביותר, שעל ידי עונשו יראו את אשר קרה לעושה מעשה חמור זה וע"י זה יהיה תיקון לחורבנו אשר החריב.

ולכן קרח מת מיתה משונה ומיתתו גרמה להבנה אצל הכלל, שמעשיו היו מעשים של רשעים עם אינטרס פרטי שלו ובשביל הנאה קטנה שלו, גרר את עם ישראל לאחד מן החורבנות הגדולים והקשים ביותר, אשר עברו על עם ישראל מיום היותו עם.

ונקשה: מדוע הקב"ה לא ריחם על קרח, ומיתתו הייתה פחות קשה ממה שמת?

אלא יסוד גדול: ישנם מחלות אשר הם מדבקות, וכאשר האדם חולה בהם כל מי שקרוב לאותו אדם נהיה נגוע במחלה החמורה הזאת, כך המחלוקת, זו מחלה קשה וחמורה וכל מי שנוגע בה נהיה נגוע במחלה זאת, גם הכסף וכל רכוש אשר שייך לבעל מחלוקת נגוע ברע הגדול הזה, ולכן קרח וכל רכושו, לא בתורת עונש אלא גם בתורת ניקיון לעולם מן הרע הגדול המדבק היו צריכים להיכחד מן העולם, משום שדרכם דרך מטמאת ומקלקלת, ולא רק בתורת עונש אלא לתיקון העולם ממחלה קשה זאת של המחלוקת.

ישמר האדם מן המחלוקת ומן כל דבר אשר ערעור על תלמידי חכמים, משום שאין מחילה לדברים אלו והחורבן קשה וחמור ומסוכן ביותר!

נשתדל בשבוע זה, קבלה גדולה, לעשות שלום לפחות עם אחד מן האנשים אשר הלב כבד עליו, והשלום והישועה תהיה מנת חלקנו.

(חזון יאשיהו על התורה - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

שבת שלום ומבורך וחודש טוב!

סגולות בשם כבוד קדושת האדמו"ר לערב שבת קודש:

בס"ד

סגולה גדולה לאמר שבע פעמים בשבת פרשת קרח את המזמור בתהילים פרק מ"ז: למנצח לבני קרח מזמור ולבקש בקשה אחת מהקב"ה.

תהילים פרק מז
א לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי-קֹרַח מִזְמוֹר.
ב כָּל-הָעַמִּים, תִּקְעוּ-כָף; הָרִיעוּ לֵאלֹהִים, בְּקוֹל רִנָּה.
ג כִּי-יְהוָה עֶלְיוֹן נוֹרָא; מֶלֶךְ גָּדוֹל, עַל-כָּל-הָאָרֶ...ץ.
ד יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ; וּלְאֻמִּים, תַּחַת רַגְלֵינוּ.
ה יִבְחַר-לָנוּ אֶת-נַחֲלָתֵנוּ; אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר-אָהֵב סֶלָה.
ו עָלָה אֱלֹהִים, בִּתְרוּעָה; יְהוָה, בְּקוֹל שׁוֹפָר.
ז זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ; זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ.
ח כִּי מֶלֶךְ כָּל-הָאָרֶץ אֱלֹהִים-- זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל.
ט מָלַךְ אֱלֹהִים, עַל-גּוֹיִם; אֱלֹהִים, יָשַׁב עַל-כִּסֵּא קָדְשׁוֹ.
י נְדִיבֵי עַמִּים, נֶאֱסָפוּ-- עַם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם:
כִּי לֵאלֹהִים, מָגִנֵּי-אֶרֶץ-- מְאֹד נַעֲלָה.

ישנה סגולה גדולה לברך את הבנים והבנות בליל שבת.
וידוע מה שאומר קדוש ישראל רבי מנחם מענדל מרימינוב שכאשר האב מברך את בניו הקב"ה בכבוד ובעצמו מברך ומסכים עם האב.
והכח של הברכה באה מהנפש יתירה הנכנסת באדם בשבת קודש, ולפני שיתחיל לברך את הבנים יאמר ברוך ה' לעולם אמן ואמן. שקודם יברך את ה קב"ה ואחר כך יברך את בניו. לברכה זו יש כח חזק לכל ימות השבוע.

שבת שלום ובשורות טובות.

"איזהו גיבור הכובש את יצרו" - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

"וירב העם עם משה, ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה', ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות".
וקשה, בני ישראל נמצאים באותו זמן בסכנת חיים, אין מים לשתות והתמודדויות קשות ביותר, מדוע בשעת סכנה מזכירים דברים של מותרות גפן, תאנה, רימון, אלו מותרות לשעות ולימים טובים לא לזמן של התמודדות על הקיום ועל החיים?.

אלא צריכים לבאר ולאמר, יש שני מצבים שבהם אדם מוסר את נפשו, מצב ראשון בשעה שטוב לאדם, יש לו עושר נחת ושפע גדול ומצב שני בשעות ובזמנים קשים, כאשר האדם במצוקה ובסכנות קשות ובעיות נוראיות. ההבדל בין שני המצבים הוא : כשאדם נמצא בשעות טובות המסירות נפש למסור את החיים היא יותר גדולה מלמסור את החיים בזמנים קשים משום שבזמנים טובים האדם יותר אוהב את החיים ושמח בהם ונוח לו בהם.

והנה בני ישראל אהבו את הקב"ה אהבה מרובה והבינו שהזמן שלהם קשה והסכנה של החיים גדולה ההצטערות והכאב שלהם היה שאם צריך למסור את החיים מעדיפים אנו למסור אותם בשעה גדולה ובשעה טובה ולא בשעה שאנחנו כך או כך בשערי מות. וזה היה הטענה שהיו מעדיפים למות ולמסור את חייהם בזמן שיש להם גפן ותאנה ורימון.

וזה מה שרבי עקיבא לפני מותו אמר לתלמידיו: כל חיי חיכיתי לרגע זה, כל חיי בכל המצבים שעמדתי בחיים בטוב וברע. והגדולה של האדם בשעות גדולות וטובות שההצלחה מאירה לו פנים לעמוד ולמסור את נפשו להקב"ה.

וידוע יסוד גדול בחיי האדם, כאשר היצר עומד להתגבר על האדם יש שני דרכים, או שאדם ממית את יצרו לגמרי כפי שאמר דוד המלך "וליבי חלל בקירבי" או שבכל פעם שהיצר הרע בא לאדם בכל עניין האדם מתגבר על יצרו ונלחם בו ומפחיתו וממעיטו וכובש אותו. ומה המעלה הגדולה אשר עושה נחת רוח לאבינו שבשמים, בכל פעם לכבוש את היצר כי בכל פעם שאדם כובש את יצרו מגדיל הוא את כבוד שמים. וזה מה שאמרו חזל "איזהו גיבור הכובש את יצרו", לא אמרו איזהו גיבור ההורג את יצרו אלא הכובש את יצרו.

והנה בזמן מיוחד זה אשר אנו נכנסים. ראש חודש תמוז אשר דרשו דורשי רשומות תמוז ר"ת ז-מן ת-שובה מ-משש ו-בא, מהימים האלו האויר והרוח של ימים נוראים מתחיל להתעורר בעולם והכנות שצריכים להכין את נפשנו ליום הדין מתחילים מימים אלו.

ובערב שבת קודש זה אשר מסוגל הוא לגדולות ולנצורות נרומם את נפשנו ונקדש את עצמנו שנהיה כלי קיבול שרוח החרטה והתשובה תכנס בנפשנו.


"השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".
שבת שלום ובשורות טובות.

לראות מעלת חברנו ולא חסרונו - דבר תורה מפי מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א

בס"ד

           "ויקח קורח בן יצהר בן קהת".
הנה כשנתבונן בפרשת השבוע נקשה קושיה חזקה, בני ישראל מחפשים את השלילי על משה רבנו ועל אהרון,  היכן כל הטוב שלהם, כל המסירות נפש שלהם למען עם ישראל הכל נשכח, מי הוציא את בני ישראל ממצרים, על ידי מי נקרע להם הים, מי הוריד להם את המן מן השמים, בזכות מי היו ענני כבוד אשר שמרו על בני ישראל, באר המים בזכות מי חזר ומדוע מחפשים בני ישראל רק את הרע את השלילי על משה ועל אהרון, איפה כל החיובי, כל הטוב, כל המסירות נפש של משה ואהרון על בני ישראל?.

אלא צריך לדעת יסוד גדול, אשר חובה עלינו להלחם בכל כוחינו לתקן בנפשנו, משום שזה מידה רעה החרוטה באנושות מאדם וחוה, כאשר הקב"ה שאל את אדם הראשון: מדוע אכלת מעץ הדעת?, ענה אדם: האשה אשר נתת עימדי, היא אשמה, היא גרמה לי, היא החטיאה אותי. ומאותו זמן נחרט בטבע האדם לחפש את השלילי שבשני ולא לראות את החיובי, איפה כל הטוב שבחוה, איפה כל החסד שעשה הקב"ה עם אדם הראשון בזה ברא לו עזר כנגדו את חוה, כל זה לא עומד כנגד האדם.

משם נחרט באנושות לחפש רק את הרע ולשכוח את הטוב, אנשים נהנים מאנשים שנים ברגע שדבר אחד לא נוח להם מאשימים אותם בכל החולאים וכל התחלואים שלהם וזו מידה הרעה והקשה שאנו מחוייבים להלחם בנפשנו, לראות כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונו.

וידוע המעשה באיש עשיר אשר נכסים רבים היו לו ומשרדו היה בקומה האחרונה בבנין רב קומות ובאחד הימים הקשים אשר עבר עלה לגג לחשוב בשקט והנה הדלת של הגג נסגרה עליו. עברו שעות ואף אחד לא פתח את הדלת והחושך התחיל לרדת, צעק האדם מהגג אך אף אחד לא שומע. בצר לו חשב מה לעשות ובסוף החליט לקחת שטרות של כסף לזרוק אולי כך אנשים ברחוב ירימו את ראשם ויראו אותו, זרק כסף מהגג, אנשים התכופפו, לקחו את הכסף והמשיכו ללכת, הכסף נגמר לו בכיס ואז לקח אבנים אשר היו בגג וזרק אותם. מיד כולם כעסו וקיללו וצעקו לראות מי זורק את האבנים.

כסף וטוב זה דבר מובן מאליו, אבנים אפילו אבן הקטנה ביותר כועסים צועקים ומחריבים עולמות שלמים.

אך מי שפגום במידה זאת סימן שחטא אדם הראשון עמוק וחזק בתוכו כי הוא שורש חטא העגל, ראיה קצרה של הנאה ורצונות קצרי תווך, האדם צריך לראות לרחוק ולראות את הכל בכלליות ולא כלשון הגמרא יצר הרע נקרא חמסן שנותן לאדם לראות חמישית הטעם ולא לראות הכל בברור גמור.

וזה היה טעות בני ישראל במדבר בכל פעם ראו דבר בצרות עין, מים, בשר, נוחות צרה, מה עם כל התמונה את זה לא רואים.

ובשבת זאת אשר ממששת ובאה נתעמק בחשבון נפש עמוק על הכל בכלליות ובעמקות ולא ניהיה צרי עין ורואים את טובת עצמנו בלבד אלא לראות הכל בכלליות.

הנה זכינו השבוע הזה להתעלות הנפש גדולה להשתטח בציון מו"ר זקננו רבנו חיים פינטו זצוק"ל ובעוד צדיקים וקדושי עליון אשר הכח העיקרי שלהם היא תמימות עם הקב"ה.

הקפדנו בתקופה האחרונה לעבוד על עצמנו בכל הכח במידת "תמים תיהיה עם ה' אלוקיך" ולכן הקפדנו כמה פעמים להשתטח בקברי האבות אשר התמימות הייתה נר לרגלם.

משתדלים להתפלל על הפרט ועל הכלל לישועה גדולה, לברכה מרובה ושיתמלא משאלות ליבם של אחינו בני ישראל לטובה ולברכה, עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.

נמשיך באמונה ובתקוה ובבטחון בהקב"ה ורואים מיום ליום איך אין אדם נוקף אצבע למטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה הכל כפתור ופרח דבר דיבור על אופניו.ומיום ליום האמונה והביטחון גודלים ומתחזקים בהקב"ה.

ברכה והצלחה וישועה גדולה.

עבודת המידות אמיתית - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

מובא מעשה בשם הבעל שם טוב: באיש עשיר גדול מאוד אשר עם כל עושרו וכל הטוב אשר לו תמיד היה עצוב עצב גדול ביותר, הלך לרופאים, לחכמים, אך העצב הלך וגדל והחמיר לו מאוד, באחד הימים פגש אותו צדיק גדול ואמר לו: מדוע אתה כל כך עצוב, אמר העשיר: כל הטוב שיש לי אינו שווה לי אני עצוב מאוד ואין תרופה ואין דבר אשר יכול להעביר ממני את העצב, אמר לו הרב: אין באמת שום תרופה שתרפא אותך כי אין לך שום מחלה יש לך בעיה אחת וזה הגאווה אשר בלבך וכל עוד יש לך גאווה לעולם לא תהיה בך שמחה, רק דע לך שברגע שתוריד את הגאווה מלבך תכנס לך שמחה מרובה ללב, העשיר קיבל את דברי הרב ומיד התחיל לנהוג בענווה ובפשטות גדולה מאוד.

 

באחד הימים הרב ראה את העגלה של העשיר נוסעת ברוב פאר רתומה לסוסים ואת העשיר רץ ברגל אחרי העגלה, שאל אותו הרב: מדוע אתה רץ אחרי העגלה? ענה העשיר: אני עובד על מידת הענווה ועם כל עושרי ללכת אחרי העגלה בפשטות, ענה הרב ואמר לו: תעבוד על עצמך בצורה אחרת וטובה יותר, תשב בתוך העגלה ושם תנהג בענווה, לא צריך לרוץ אחרי העגלה אלא בתוך העגלה בענווה גדולה.

 

וכשנתבונן בדברי רבנו הבעל שם טוב נמצא יסוד גדול: אשר נשתדל לחזק בנפשנו שזוהי דרך הבעל שם טוב: בתוך הגדולה, בתוך הטוב אשר נמצא האדם לנהוג בענווה " ונפשי כעפר לכל תהיה".

 

בזכות רבנו הבעל שם טוב ותלמידיו, הקב"ה ישלח ישועה ברכה והצלחה לכל אחינו ורעינו ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות.

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

http://youtu.be/q277zSmCJzg מעשיות צדיקים בניגון, מלאים במוסר חיים, מאוד מרגש - הרב פינטו שליט"א

ברית כרותה לשפתיים - דברים מתוך ספריו של מורנו ורבנו הרה"ג הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א:

 

הגמרא במסכת מועד קטן מספרת: כשנפטר בנו של פנחס אחיו של מר שמואל נכנס אליו שמואל לעודדו ולנחם את אחיו על האבל הגדול שבנו נפטר, ראה שמואל שצפורני אחיו פנחס גדולות, עמד ושאל אותו: אחי מדוע צפורניך ארוכות מאוד, ענה פנחס ואמר לשמואל: אם לך הייתה אבלות , האם גם כן הייתה מזלזל באבלות שלך, הגמרא מספרת: לא עברו ימים וגם לשמואל נפטר אחד מילדיו וישב שבעה, כשנכנס פנחס לנחם את שמואל, לקח שמואל את ציפורניו והשליכם לפני אחיו פנחס ואמר לו: האם לא ידעת את דברי רבי יוחנן שברית כרותה לשפתים ואסור לפתוח פה לשטן.

 

ועוד מספרת הגמרא במסכת כתובות: היו כמה נערות יהודיות שנשבו בשבי בידי גויים, השובים הביאו אותם לעיר נהרדעא, הלך אבוה דשמואל ודאג שיהיו שומרים שישמרו על השבויות שלא יחללו אותם ח"ו, אמר שמואל לאביו: מדוע אתה צריך לטרוח כך לשמור עליהם הרי מי ששמר עליהם עד עכשיו ימשיך לשמור עליהם, ענה אבוה דשמואל ואמר: אם אלו היו הבנות שלך האם גם כך הייתה מתנהג ולא הייתה שם שומר שישמור עליהם? הגמרא מספרת ואומרת: לא עברו ימים ושבו את בנותיו של שמואל.

 

לכן ישתדל האדם בכל כוחו להיזהר מלשונו "ברית כרותה לשפתיים", וזה מה שאומר שלמה המלך "כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה"!

 

(חזון יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)

 

בשורות טובות!

 

 ללכת בדרכי האבות -שיעור ממרוקו -הרב פינטו שליט"א http://youtu.be/VOIccScwSGQ