בס"ד"ותאמר שרה צחק עשה לי אלוקים כל השומע יצחק לי" (בראשית כא, ו)
מילא שמחה, אבל צחוק? מהי כוונת הדברים?
ונראה לבאר בדרך דרוש: לגבי החושן נאמר (שמות כח, כא): "והאבנים תהיין על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם פתוחי חותם, איש על שמו תהיין לשני עשר שבט", ובגמרא בסוף פרק שביעי של מסכת יומא (עג:) אמרו שמלבד שמות השבטים נכתבו על החושן גם שמות שלושת האבות - אברהם יצחק ויעקב, וכן נכתבו בו המילים "שבטי ישורון", ובאופן זה היו בחושן כל אותיות הא-ב.
לאור זאת, זו היתה כוונת שרה: הלא בכל שמות השבטים אין את האותיות צ-ח-ק, ועכשיו כשנולד יצחק יהיו בחושן גם אותיות אלו, ואם כן "כל השומע" - צחק לי", כלומר: האותיות צ-ח-ק הם "לי", על שם בני שהתבשרתי שיוולד לי.
(תורת יאשיהו - האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
שבת שלום ומבורך ושפע גדול ובשורות טובות לעם ישראל!
בס"דיסוד גדול בתורתנו הקדושה אשר צריך להיות נר לרגלינו כל ימי חיינו כלפינו וכלפי רעינו, לכל אחד מאחינו עם ישראל!
אמרו חז"ל: "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים", וכך אומרת הגמרא: אדם שהיה רשע ובעל מעשים רעים ואמר לאשה: הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור, מה דינה, האם מקודשת או לא?
חז"ל אמרו: מקודשת, שמא הרהר בתשובה.
ודבר זה הוא יסוד גדול, ההרהור בתשובה והמחשבה על העתיד לילך בדרך ה' מביאה את האדם למקומות גבוהים ביותר, ואפילו שעדיין לא עשה מאומה ולא פעל אלא רק הרהר בתשובה, כבר מגיעה לדרגות ולמעלות הגבוהות ביותר, הקב"ה מחשיב את העתיד כבר כהווה אפילו שרק משתוקק ורוצה, ועדין לא עשה מאומה.
וכך אפשר להביא ראיה ראיה, כל פרי שסוחטים אותו כגון תפוז או תפוח כשנהיה נוזל ברכתו שהכל נהיה בדברו, חוץ מן הגפן כשסוחטים אותו נהיה בורא פרי הגפן, ומדוע? משום שיש בו מעלות גדולות, וקשה, מי שסוחט ענבים סמוך לשבת האם יכול לברך עליהם בורא פרי הגפן? הגמרא אומרת: כן, וקשה, הרי עדין המיץ של הענבים הזה אין בו את המעלות של יין משום רק לפני כמה רגעים נסחט? אלא אמרו חז"ל: משום שעתיד להיות בעל מעלות אלו כבר מברך עליו בורא פרי הגפן.
וזהו יסוד גדול: כל דבר העומד להיות - עם שאיפות ורצונות עזים הרי זה כמו שנהיה כבר כך, ולכן כל העומד להיתלש כתלוש דמי, ומי שמקבל עליו בקבלה תשובה הרי הוא יכול להקדש את האשה על מנת שצדיק גדול הוא.
וזה דבר גדול: מי ששואף ומשתדל וכל הוויתו ורצונו להגיע להיות עבד ה' ועושה רצון בוראו באמת ובתמים, בסופו של דבר יגיע לדרגות הגבוהות ביותר.
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"ד"וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום"
יושב פתח האוהל: לראות אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו. כחום היום: הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים הביא המלאכים אליו בדמות אנשים (רש"י).
והנה דברים אלו תמוהים ביותר, בהשקפה ראשונה יחשוב האדם שצריכים לתת צדקה לעני כאשר העני דופק בביתו של האדם ומבקש צדקה, אך פה לומדים לימוד חדש מהנהגותיו של אברהם אבינו, החמה יצאה מנרתיקה, חום גדול, אין עוברי דרכים ברחוב, מעיקר הדין אברהם אבינו פטור מהרבה סיבות מהכנסת אורחים וגם אין אורחים ברחוב, מה עושה אברהם אבינו?, יוצא ומחפש אורחים.
ופה אברהם אבינו מלמד אותנו שלתת צדקה זה לא רק מתי שיש עני דופק בדלת אלא נתינת הצדקה והחסד זה לא רק השפעה על העני והמסכן אלא דבר נפשי, רוחני אשר משפיע ומחייה ומיישר ובונה את נפש האדם וגם אם אין לאדם למי לעשות חסד ולתת צדקה או כל דבר אחר, מחוייב הוא לחפש ולהשתדל בכל דרך אפשרית גם אם חמה נמצאת מחוץ לנרתיקה למצוא למי לעשות עימו חסד.
וזה לימוד גדול אשר יחזק האדם בנפשו וישימהו כמגדל אור בחייו, חסד וצדקה לא רק אם דופקים בדלת האדם מחוייב האדם לתת אלא, גם אם לא דופקים ולא מבקשים צדקה, יחפש האדם עם מי לעשות צדקה וחסד.
וכך אנו מוצאים אצל אברהם אבינו, אחרי שהמלאכים התגלו לאברהם אבינו ואברהם הבין וידע שאלו מלאכים ליווה אותם אברהם אבינו, בשביל מה צריך ללוות אותם, הרי מצוה ללוות אדם זה רק על בשר ודם זה לא על מלאכים ופה אברהם מלווה מלאכים, מה תועלת יש לו בזה?.
אלא יסוד גדול, אברהם מחפש לקיים מצוות לא רק להטיב לאחרים ולחלשים ולמסכנים אלא קיום המצוות הוא צו וחובה נפשית לחפש ולקיים מצוות בשביל האדם עצמו בשביל נפשו ולא רק בשביל אחרים.
ולכן ישתדל האדם בכל כוחו להיות מחפש הוא אחר המצוות כי המזון לנפש אלו המצוות והמעשים הטובים.
נמצאים אנו בדור של נסיונות קשים ומרים והנפש של האדם מתמודדת עם התמודדויות אשר לא היו קיימים באף דור, חייב האדם לחסן את נפשו עם כל הרוחות הרעים והמזיקים על ידי רדיפה בתמימות אחרי המצוות, החסד, המעשים הטובים, גם אם לא באים אליו בדרך טבע יצור ויברא אותם בכוחות עצמו.
"רבי חנניא בן עקשיא אומר. רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".
בס"ד
מאמר מתוך ספריו של מורנו ורבנו על רחל אימנו זי"ע:
בשעת חורבן בית המקדש הייתה מידת הדין קשה ביותר בעולם וכמעט הייתה כליה על כלל עם ישראל, עמד אברהם אבינו לפני הקב"ה ואמר: ריבון העולמים תרחם על בני ישראל ותזכור את עשרת הניסיונות אשר ניסית אותי ועמדתי בהם, דחה אותו הקב"ה. עמד יצחק אבינו לפני הקב"ה ואמר, ריבון העולמים תזכור איך עמדתי בשעת העקדה והייתי מוכן למסור את נפשי על קידוש ה', אף אותו דחה הקב"ה, עמד יעקב אבינו וביקש רחמים על עם ישראל והזכיר את כל אשר עבר אצל לבן וביקש רחמים על כלל עם ישראל, אף אותו דחה הקב"ה. באותה שעה עמדה רחל אימנו לפני הקב"ה ואמרה: ריבון העולם, יעמוד לפניך כמה אהבה יעקב אבינו אהבני ועבד שבע שנים עבורי וכאשר ראיתי את אבי רוצה לתת ליעקב את לאה אחותי ואחותי עמדה להתבייש משום שסימנים היו ביני לבין יעקב, מסרתי את נפשי וגיליתי ללאה את הסימנים בכדי שאחותי לא תתבייש, באותה שעה רחמים גדולים ירדו לעולם ואמר הקב"ה: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומם, "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו" , "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם".
כל הכוחות של עם ישראל, אבות העולם השורשים, לא הצליחו לעורר רחמים מידת הדין הייתה מתוחה ביותר, דבר אחד עצר את הדין הקשה ועורר רחמים, מעשה רחל אמנו שידעה להפסיד משלה למען הטוב של אחותה, כשאדם יודע להקריב משלו לחברו ולא להפסיד רק לשום אדם אלא לחברו ומקבל הדין באהבה, רחמים גדולים יורדים לעולם ואף מן המצבים והמשברים הגדולים אשר האדם חושב שאין דרך לצאת ולהיפטר ממנם, נושע האדם. גם שרה אמנו לא נפקדה בבנים עד אשר הקריבה מעצמה ונתנה לאברהם להתחתן עם הגר ורק אז זכתה לרחמים מן השמים להפקד ביצחק וכן רחל אימנו, כאשר האדם מקריב לאחר זוכה לרחמים גדולים.
זכות רחל אימנו עומדת איתנו ותעמוד איתנו, ולכלל עם ישראל עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימנו!
בס"ד"ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה".
והנה פליאה גדולה, הקב"ה אומר למלאכי השרת שרוצה הוא לרדת בכבודו ובעצמו לראות את החטאים והעוונות אשר עשו באותו הדור.
וצריך להקשות, ריבון העולמים אשר עליו נאמר: "היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם", האם צריך הוא לרדת אל העולם הזה לבדוק ולראות את החטאים של אותו הדור?, הרי יודע הוא כל מחשבות לב האדם וכל תחבולותיו ומדוע יורד הקב"ה לבחון את אותו הדור?.
אלא לימוד גדול צריכים אנו ללמוד לנפשנו, במרוצת החיים האדם נתקל בדברים אשר עשו אחרים ושופט ודן אותם ומתמרמר וכועס על מעשיהם, אך צריך ללמוד ולדעת שאל האדם לדון את חברך עד שתעמוד במקומו. כאשר הקב"ה רוצה לדון את הדור הקשה ביותר, אשר מרדו כנגדו, אינו דן ושופט אותם מן השמים אלא יורד בכבודו ובעצמו לדון ולראות, לא רק את מעשיהם אלא לחוש את אוירת הדור, את המקום, את האנשים, את המציאות שהביאה אותם לפעול ולעשות ולהגיע לשפל אשר הגיעו.
ואמרו חז"ל מפה: אסור לדיין לדון דין עד שיורד לעומק הדברים ומרגיש את הדברים. וכך עלינו ללמוד שאל לנו לעשות אף מעשה ולדון אף אדם עד שנרד ונבין את עומק המצב שהביא אותו לעשות את אשר עשה.
וכאשר כך נראה את חיינו וכך ננהל את ימינו הרבה רע נחסוך מעצמנו, כי כאשר האדם שופט את חברו ולא מבין אותו רעה גדולה פותח הוא לעצמו וקיטרוג מרובה מביא על בני ביתו.
לכן ישתדל האדם לדון את כולם לכף זכות ולהזהר ולהשמר מעצת היצר אשר לא מרפה ולא מניח את האדם אף לרגע אחד ובכל המצבים, לפני עשיית המצוה, לפני עשיית הטוב, בתוך עשיית המצוה ולאחר עשיית המצוה.
וכבר אמר רבנו הקדוש רבי פנחס מקורליץ על עצמו, כאשר הוא הולך בימות החורף למקוה לטבול היצר הרע נלחם עימו שהמים קרים ואם יטבול יכול לחלות,, אך הוא נלחם עם היצר שלא יפריע לו בעשיית המצוה הגדולה. וכשטובל ונמצא מתחת למים ומייחד יחודים היצר הרע בא ונהיה עימו עובד ה' גדול במים הקרים ומתחיל מתחת למים הקרים להתערב בייחדוים אשר הוא מייחד,
אמר רבי פנחס: הרי המים קרים ויכולים להזיק, למה נכנסת איתי למים?. וכך כאשר האדם יוצא מן המקוה היצר ממשיך להלחם בו כעת ומכניס בליבו גאוה איך מסרת נפש וטבלת במים קרים ומנסה לקלקל את כל המצוה.
נשתדל בכל כוחנו בימים אלו, ימי עבודת המידות, להכניע את המידות הרעות ולחזק את הטוב.
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
בס"דהרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע (אבות פ"א מ"ז)
מדורי דורות כל הצבועים הביאו מחלוקת מדון ומרורים בכל מקום, מדוע? פחדו שמא שניים יתחברו ואיש לרעהו יאמר חזק, וכך קלונם יצא.
ולכן, כל פעם שהרשעים ראו תלמיד חכם או איש ישר שמתקרב למקום קדוש, צר ומר ויגון להם, כמו שמצאנו כשבני ישראל רצו לעבור בארץ מואב, לילך לארץ ישראל, שלח מלך מואב למשה רבנו: "לא תעבור בארצי כי אם בחרב אקדמך" וצריך להבין, בני ישראל היו עם עשיר עם ממון רב ורק מבקשים לעבור בארץ ובודאי יקנו בה מטוב הארץ, איזה מדינה או עם לא רוצה שיבואו לארצו תיירים, עם שלם אשר אוכל רק מן ולובש סוג אחד של בגדים, עומד לעבור בארץ, כמה יועיל לכלכת המדינה, אך פחדו מעם ישראל פחד אחד, שמא בני הארץ יראו את המיוחדות והטוב של עם ישראל, ילמדו ממעשיהם, ידבקו במידותם וירצו להתגייר ולילך עם עם ישראל.
ולכן, "לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיק", בלי סיבה, הרשע שונא את הצדיק ולא יוכל להיות בסביבתו ובקרבתו.
וזה מצאנו ברבקה אמנו, אשר בארצה כולם היו פרוצים בעריות, והתורה מדגישה ואומרת (בראשית כד, טז): "והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה", וצריך להבין מה הסמיכות בפסוק והיא יפת תואר ולא ידעה איש? אלא, אף על פי שהייתה יפת תואר בארץ של פרוצים, אך משום שהייתה צדקת שנאו אותה, ואף לחטוא, אפילו שהייתה יפת תואר לא רצו לחטוא עימה, משום שהרשע שונא את הצדיק - לא משנה אם יש סיבה או אין סיבה.
(חזון יאשיהו - האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א)
בשורות טובות!
בס"דוירא אליו ה' באלוני ממרא".
ושאלו חז"ל מדוע זכה ממרא לכבוד הגדול הזה בתורתנו הקדושה?.
ואמרו חז"ל: לאברהם אבינו היו שלושה ידידים וכשציווה הקב"ה את אברהם אבינו על מצוות הברית מילה, הלך להתייעץ עם שלושה ידידיו וממרא חיזק את אברהם ויעץ לו כן לעשות את הברית מילה.
וכל המפרשים מקשים וכי אברהם אבינו אבי האומה צריך עצה לעשות את הברית מילה, הרי עמד בכל הניסיונות הקשים ומה לו ולהתייעץ האם לקיים את דבר ה' ולעשות ברית מילה או חס ושלום לא?.
אלא צריכים לבאר יסוד גדול אשר צריך להיות נר לרגלנו, מוסר גדול ומגדל אור לחיינו בכל ענייני החיים. ונבאר הדברים על פי מעשה המסופר על בעל הדברי חיים מצאנז, אשר סמוך לביתו עמדה אלמנה מסכנה, עניה וניסתה למכור שק עם תפוחים לפרנסתה להאכיל את יתומיה, עמדה שעות על גבי שעות וצעקה: תפוחים טובים בזול. ואף אחד לא פנה אליה ולא קנה אף תפוח אחד.
אחרי שעות מרובות אשר צועקת: תפוחים בזול, ירד הבעל דברי חיים מצאנז מביתו לראות מה קורה עם האלמנה אשר שעות ארוכות צועקת ומנסה למכור את התפוחים.
פנה אליה הרב ושאל אותה: מה מעשיך?, עמדה בצער ואמרה לו: אין בביתי אוכל לאכול והילדים רעבים ואני לא מצליחה למכור אפילו תפוח אחד, היום חולף ועובר ואנה אני באה? מה אני אעשה עם ילדי הקטנים הרעבים ללחם?.
שאל אותה הדברי חיים מצאנז: ומדוע אנשים לא קונים, מה אומרים לך? ענתה ואמרה בקול בוכה: אומרים שהתפוחים הללו לא טובים והנה הרב יסתכל ויראה שהתפוחים טובים ומהודרים אך כך אנשים אומרים.
עמד הדברי חיים מצאנז והתחיל להכריז בקול: תפוחים טובים, תפוחים טובים. מיד יצאה שמועה בעיר שהרב הקדוש עומד ואומר: תפוחים טובים תפוחים טובים, כל יהודי העיר הגיעו והתחילו לריב מי יזכה לקנות מהאלמנה תפוח שהדברי חיים מצאנז אומר עליו שהוא תפוח טוב.
הנה מזקנים אתבונן, מהמעשים של הצדיקים והחסידים צריך להתבונן וללמוד מוסר גדול, ישנם דברים בחיים שכמה שאתה תנסה לשכנע ולהסביר שהם נכונים וטובים ושהצדק איתך לא תצליח ויש כמו קיר שחוסם את המסילות ללבבות האחרים, עד שבא אחר ומכריז ואומר: זה הדבר הטוב, הדברים משתחררים ונפתחים.
התפוחים היו טובים מאוד, אך היה מחסום למכור אותם עד שמשהו אחר, במקרה הזה קודש קודשים רבי חיים מצאנז ובמקרים אחרים כל אדם יכול להיות, אשר מכריזים ואומרים על דבר מסויים את דבריהם, הדבר פותח, מכניע את הלב ובונה מסילות בלבבם.
וכך, רבי מאיר בעל הנס, שנים רבות לא זכה לשבת בישיבה של מעלה אחרי פטירתו משום שלמד תורה מאלישע בן אבויה אשר כפר בתורה, עד שלמטה הכריזו ואמרו על רבי מאיר: רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק, באותו רגע זכה רבי מאיר להכנס לישיבה של מעלה.
וכן אברהם אבינו היה צריך את הדיבור של ממרא, אפילו שודאי אברהם אבינו היה עושה את רצון ה' אך היה צריך את הדיבור שלו, בשעה שדיבר ואמר היה קל יותר לאברהם אבינו ללכת למסור נפש ולמול את עצמו בגיל המבוגר שלו. ילמד האדם כמה כח יש בעידוד, בעצה טובה, בחום ואהבה שמעניק לחברו.
ישנם זמנים בחיי האדם שלא כסף ולא כבוד ולא אף דבר אחר יכול לעזור בהם רק דבר אחד, העצה הטובה, המילה החמה וההשתתפות בכאב ובצער ובהרגשה טובה שנותן האדם לחברו, דברים אלה יכולים לתת כח גם לגדולים שבעם ישראל וגם לכל אדם.
יחזקנו הקב"ה ויעזרנו על דבר כבוד שמו ללכת מחיל אל חיל ונזכה לעשות רצון אבינו שבשמים ונחת רוח ליוצרנו.
יצוה ה' את הברכה חיים עד העולם.
